פסקי דין על פרקליטות מחוז ירושלים | פסקי דין על ווזווי ויטל

1128/01 פ     12/09/2001




פ 1128/01 פרקליטות מחוז ירושלים נ' ווזווי ויטל





פרקליטות מחוז ירושלים

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
הנאשם
ווזווי ויטל
גזר דין

1. הנאשם הודה והורשע בארבעה אישומים שיוחסו לו בכתב האישום: גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב (אישום ראשון), גניבה (אישומים שלישי ורביעי), לפי סעיפים 413ב, 413יא ו-384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וכן בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (אישום שני).

2. עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם, על-פי הודאתו, הן, בקצירת האומר, כלהלן:
ביום 17.4.01, או בסמוך לכך, גנב הנאשם רכב "סובארו" (להלן: "הרכב"), נסע בו והחנה אותו לצד הדרך. למחרת, הוא נסע ברכב לעיר לוד ושם מכר אותו תמורת 700 ₪. בחודש מאי 2001, נטל הנאשם מבית חברתו-לשעבר מכשיר וידיאו, ללא הסכמתה, מתוך כוונה לשלול אותו שלילת קבע מבעליו. ביום 12.4.01, או בסמוך לכך, נטל ונשא הנאשם מחנות אלקטרוניקה מכשיר d.v.d ללא הסכמת בעליו, כשהוא מתכוון לשלול את המכשיר שלילת קבע מבעליו. עוד באותו יום מכר הנאשם את מכשיר ה-d.v.d תמורת 200 ₪. ביום 22.5.01 החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 3.07 גרם, ובסם מסוכן מסוג הרואין, במשקל 1.9 גרם, וזאת שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין.

3. שרות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר אודות הנאשם. עיון בתסקיר מלמד, כי הנאשם הוא רווק בן 28, יליד רוסיה. עד למעצרו הוא גר עם חברתו ושני בניה בבית שמש. מזה כ-10 שנים הוא מכור לסמים קשים ועל רקע התמכרותו, היה בעבר מעורב בעבירות רכוש וסמים.

4. בשנת 1993, החל הנאשם בתהליך גמילה במרכז הירושלמי לטיפול בבעיות סמים, אך שהה שם זמן קצר ואף זאת לא באופן סדיר.

5. לנאשם הרשעות קודמות (ת/1). בת.פ 1142/94 הוא נשפט על עבירות רכוש והחזקת סמים ונדון למאסר בפועל לתקופה של 51 חודשים, וכן, ל-10 חודשים מאסר על-תנאי למשך 3 שנים. ממאסר זה נוכה שליש והוא השתחרר כאסיר ברשיון. בת.פ 3795/98 נדון הנאשם למאסר נוסף של 12 חודשים, וכן, ל-12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים. במאסרו זה, הופעלו עשרת חודשי המאסר על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בת.פ 1142/94. בת.פ 3762/99 נדון הנאשם למאסר בפועל למשך 30 ימים, וכן, ל-5 חודשי מאסר על-תנאי למשך 24 חודשים על עבירות סמים. בת.פ 2501/00 נדון הנאשם ל-5 חודשי מאסר על-תנאי למשך 36 חודשים, גם-כן על עבירות סמים. שני המאסרים על-תנאי האחרונים הינם ברי-הפעלה בתיק הנוכחי.

6. הנאשם הופנה לראשונה לשירות המבחן בשנת 1994 בגין עבירה של החזקת ושימוש בסמים. הניסיונות לשלבו במסגרת טיפולית לגמילה נכשלו. התרשמות שירות המבחן, המבוססת גם על שיחות שנערכו עם הנאשם בעבר, חושפת תמונה של בחור דל כוחות, שהשימוש בסמים הנו המרכיב העיקרי בחייו. מדובר בצעיר בעל אישיות חלשה ונגררת. בתקופה האחרונה, לאחר שהכיר את חברתו, הביע מוטיבציה גדולה יותר להיגמל. בנוסף לכך, העובדה שחברתו הרה כיום והוא עתיד להפוך בקרוב לאב, מחזקת את רצונו להיגמל משימוש בסמים. להערכת שירות המבחן, הנאשם נמצא כעת בפרשת דרכים, בה הוא מבטא רצון לשקם את חייו. ביחס לעבירות הנוכחיות, הנאשם נוטל אחריות מלאה למעורבותו בהן, והביע חרטה וצער רב בעקבותיהן.

7. שירות המבחן המליץ על יציאת הנאשם לגמילה במסגרת קהילה טיפולית "אילנות". להערכתם, קיים סיכוי לשקם את אורח חייו העברייני של הנאשם. עד כה, לא היה הנאשם בטיפול גמילה מסודר ומעמיק. בגדר ב"ש 2452/01, ועל-פי החלטת בית-משפט זה (כב' השופט רביד (ת/4)), סיים הנאשם לעבור בדיקות רפואיות הנדרשות לגמילה, עבר ראיון במוסד "אילנות" ונמצא מתאים לטיפול גמילה ואף הוזמן להיכנס לקהילה בתאריך 6.9.2001. שירות המבחן המליץ על תקופת ניסיון של 3 חודשים, במהלכה תינתן לנאשם אפשרות לצאת ולעבור הליך של גמילה, ובמהלכה יעקבו אחר תהליך השתלבותו ותהליך הגמילה במקום, תוך דיווח מיידי לבית-המשפט על שינויים בלתי-צפויים במצבו.
8. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש מרתיע,שיכלול בחובו מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וזאת בשל העבירות החמורות שביצע, כשלעצמן, ובשל ביצוען שעה שמאסרים על-תנאי ברי-הפעלה תלויים ועומדים נגדו. ב"כ המאשימה ציינה את עברו המכביד של הנאשם, היותו עבריין מועד, שריצה בעבר עונשי מאסר ממושכים. לסברתה, אף יחפוץ הנאשם, הוא יכול לעבור הליך של גמילה בין כתלי הכלא, וכתימוכין לעמדתה זו הפנתה ב"כ המאשימה לתסקיר הקודם שהוגש בעניינו של הנאשם (ת/2), לפיו התקופה היחידה בה הצליח הנאשם להיגמל מסמים הייתה דווקא בין כתלי הכלא.

9. ב"כ הנאשם עתרה לקבל את המלצת שירות המבחן, לשלוח את הנאשם לגמילה ולקבוע התיק לביקורת לעוד 3 חודשים. לדבריה, העבירות המיוחסות לנאשם הן ברובן עבירות כנגד הרכוש, כאשר השימוש בסמים הנו שורש הבעיה מבחינתו. מאחר ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות גמילה מסוג זה, וזו הפעם הראשונה בה מבקש הנאשם עצמו לעבור גמילה בצורה מסודרת, מן הראוי להעניק לו הזדמנות זו.

ב"כ הנאשם חזרה והדגישה, כי הנאשם נמצא כיום בפרשת דרכים: בימים אלה הוא צפוי להפוך לאב, ויש לכך משמעות גדולה מבחינתו. הנאשם חפץ כיום לנהל חיי משפחה סבירים, להיות לאב מועיל ולשמש כבעל טוב.

10. אודה ולא אבוש, כי התלבטות קשה ליוותני לעת גיבוש החלטתי בדבר השאלה אם להורות על שחרורו של הנאשם לצורך הליך גמילה, אם לאו. ואם לאו, איזהו העונש הראוי לו. מחד גיסא, אין לכחד כי פגיעתו של הנאשם בחברה ובביטחון רכושה מכאיבה וחוזרת ונשנית חרף הזדמנויות שניתנו לו בעבר, באמצעות מאסרים על-תנאי שהושתו עליו, לתקן דרכיו ולהימנע מלשרכן שנית. מאידך גיסא, מוטל על בית-המשפט ליתן דעתו אף לעניינו האישי של הנאשם, ובנסיבות המתאימות לסייע בתיקונו ושיקומו, ובכך לתרום, אולי, לחברה כולה, שעניין רב לה בהחזרת בנים שסטו מדרך הישר, על דרך שיקומם והעלאתם על מסלול חיים נורמטיבי. לשון אחרת: איזה משקל, אם בכלל קיים כזה, יש ליתן לאפשרות שיקומית של נאשם, שחרף צוהר של התחשבות שניתנה לו פעמים קודמות על-ידי החברה, הוא שב ופגע בה.

11. לאחר שקלא וטריא, באתי לכלל מסקנה, כי אין במקרה דנן מקום להורות על שחרורו של הנאשם לצורך הליך גמילה. אם אכן רציני הנאשם בכוונתו זו, כפי שטענה באת-כוחו המלומדת, יוכל הנאשם לעבור הליך זה גם בין כותלי הכלא, וכך אני ממליץ.

במקום אחר, בת"פ (י-ם) 281/98 מדינת ישראל נ' שולמן (תק-מח 98(3) 1820), קבעתי כלהלן:

"אכן, שיקום הנאשם וגמילתו מסמים ומאלכוהול הינם חלק מאותם שיקולים שבית המשפט מצווה לשקלם בבואו לגזור דינו של הנאשם, שהרי עניין לנו בתיקונו ובשיקומו, ובכך אף לתרום, אולי, אף לתקוותה של החברה כולה, שעניין מרכזי יש לה בהשבת בנים סוטים אל חיקה על דרך שיקומם והעלאתם על מסלול חיים נורמטיביים... בצד אלה יש לשקול גם את שיקולי הענישה הנוספים - הרתעה וגמול - ולהכריע לאיזה מהם להעניק את הבכורה במקרה זה..."
(שם, בעמ' 1822).

בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט מצא (בש"פ 2642/91 מדינת ישראל נ' ביטון, תק-על 91(2) 75), קבע בהקשר זה, אמנם לעניין מעצר עד תום ההליכים, כי:

"יש מקרים, שבהם החזרתו של עבריין לאורח חיים מתוקן תלויה בראש ובראשונה בגמילתו מהתמכרותו. לצורך זה - מקום שהוא קיים - מקדיש בית המשפט תשומת לב ומייחס משקל, בגדר שקילת העונש. אך סיפוקו של צורך זה ראוי לו שייעשה, בדרך כלל, אחרי מתן גזר הדין. המסגרת המקובלת למתן טיפול של גמילה מסמים, ביחס למי שנידון לריצוי מאסר, הוא בית הסוהר, בעוד שמי שנידון לעונשים אחרים עשוי להיזקק לטיפול במסגרת קהילתית ובפיקוח שירות המבחן... הזקקותו של הנאשם, שטרם נגזר דינו, לטיפול כזה במסגרת פרטית, הינה הליך יוצא-דופן, שאין להיזקק לו אלא במקרים נדירים ביותר, כשגם העבירות בהן הורשע הנאשם אינן מופלגות בחומרתן".
(שם, בעמ' 75)

12. לאחר ששקלתי את כל נסיבות המקרה לקולא ולחומרא, באתי לכלל מסקנה, כי במידת האיזון הנדרשת בין האינטרס האישי של הנאשם, כמפורט בהרחבה לעיל, לבין האינטרס הציבורי המחייב החמרה בענישה בנסיבות העניין, יש לדון הנאשם לעונשים כדלקמן:

א. מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים החל מיום מעצרו בתיק זה (3.6.01).
ב. אני מפעיל באופן מצטבר כל אחד משני המאסרים על-תנאי של
5 חודשים, שהוטלו על הנאשם בת"פ 3762/99 (מיום 23.5.00),
ובת"פ 2501/00 (מיום 11/7/00) (שניהם נגזרו על-ידי בית
משפט השלום בטבריה). כמו-כן, אני מפעיל באופן חופף מאסר
על תנאי נוסף של 12 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ.(י-ם)
3795/98 מיום 17.2.99, כך שעל הנאשם לרצות בסך הכל 25
חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו בתיק זה.
ג. אני דן הנאשם למאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים, שלא
יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה כלשהי מסוג פשע.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ד באלול תשס"א, 12 בספטמבר 2001 במעמד הצדדים.

צבי סגל
, שופט
1
בתי המשפט
פ 001128/01
בבית המשפט המחוזי בירושלים
תאריך:
כב' השופט צבי סגל
בפני
:








פ בית משפט מחוזי 1128/01 פרקליטות מחוז ירושלים נ' ווזווי ויטל (פורסם ב-ֽ 12/09/2001)