פסקי דין על זוהר כץ | פסקי דין על אברהם אביטל | פסקי דין על רונן אזולאי ואח' |

30547-07/13 פ     05/12/2013




פ 30547-07/13 מדינת ישראל נ' זוהר כץ, אברהם אביטל, רונן אזולאי ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים



ת"פ 30547-07-13 מדינת ישראל
נ' כץ ואח'





המאשימה
מדינת ישראל
ע"י פרקליטות המדינה- המחלקה הכלכלית
וע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מרשות ההגבלים העסקיים
ע"י ב"כ עו"הד אשר גושן
, גלעד סוקולובר
ויצחק שפיגלר


נ
ג
ד

הנאשמים
1. זוהר כץ
2. אברהם אביטל
3. רונן אזולאי
4. ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
5. גיל מיארה
6. מאיר אברהם רוזנר
7. החברה לחקלאות ויער, כפר חטים בע"מ

8. גלעד שמואלוב
9. טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גדעון סלעית

10. אהרון פדידה
11. דרור לזרוביץ
12. אלונים כריתה וגיזום בע"מ


החלטה


1.
לפניי בקשה שהגישו ב"כ הנאשמים 8 ו-9 ( להלן: "המבקשים") לאיחוד הדיון בתיק זה עם שני תיקים פליליים נוספים המתנהלים בבית משפט זה לפני מותבים אחרים: ת"פ 18291-12-12 מדינת ישראל
נ' ירון בלווא ו-14 אחרים (להלן: "תיק בלווא")
ות"פ 30508-07-13 מדינת ישראל
נ' גיא ברלב ו-8 אחרים (להלן: "תיק ברלב").

עיקר טענות המבקשים

2.
לדברי ב"כ המבקשים, שלושת התיקים עוסקים במה שמכונה "תיק הגיזום" ולמעשה עוסקים באותן פרשות ואישומים ובאותם נאשמים ממש בשינויים קלים. לטענתם, כל הנאשמים בכל אחד מהתיקים נזכרים כמעורבים בתיקים האחרים ולפי רשימת עדי התביעה, הם עתידים להיות מזומנים בתיקים האחרים למתן עדות מטעם התביעה.

3.
לדבריהם, ההגשה הנפרדת של שלושת כתבי האישום יוצרת פיצול מלאכותי בלתי מוצדק. לטענתם, פיצול זה מסכן את הנאשמים שכן הם עתידים ליתן עדות באותה פרשה ממש בפני
שלושה מותבים בשלוש הזדמנויות שונות. דבר זה ייצור, לטענתם, כר נרחב לתרגילי חקירה ראויים מצד החקירה, כולל "מקצה שיפורים" והשלמות כאשר אותו עד, שרק באחד התיקים הוא בגדר נאשם, יצטרך להעיד 3 פעמים על אותו עניין. עוד הם טוענים לבזבוז זמן שיפוטי "מחריד" ולעומס דיונים ונטל כספי שיוטל על הנאשמים, משום שכל נאשם יהיה חייב להעסיק ולשלם עורך-דין שיעקוב אחר המתרחש בשלושה התיקים, כאשר בכל אחד מהם עלול להיאמר דבר העשוי להיות לו לרועץ. עוד הם מעלים את החשש מפני קביעת ממצאים עובדתיים לא אחידים, כאשר שלושה מותבים שונים שומעים את אותם עדים באותן פרשות ועלולים להגיע למסקנות שונות זה מזה.

4.
טענה נוספת היא לעיוות דין חמור בשל קביעת מדרג ענישה בלתי ראוי בשל גזירת הדין של נאשמים באותה פרשה בפני
מותבים שונים, כאשר בהעדר נקודת השוואה אחידה בפני
כל אחד מהמותבים ייפגע הצורך במידתיות ביחס לנאשמים אחרים. ב"כ הנאשמים 8 ו-9 מציינים עוד, כי כל התיקים נמצאים בשלב דיוני כמעט זהה ולא ייגרם כל עיוות דין או נזק דיוני או מערכתי מאיחוד הדיון אלא להיפך.

5.
בהחלטתי מיום 20.11.13 העברתי את התיק לתגובת הצדדים עד ליום 27.11.13. עד למועד זה נמסרה תגובת המאשימה וכן תגובת הנאשמים 11 ו-12 שהודיעו על הסכמתם לבקשה ועל הצטרפותם אליה.



עיקר טענות המאשימה

6.
המאשימה, בתגובתה מיום 27.11.13, מציינת כי בתיק שלפניי מרוכזים הנאשמים שהיא מעוניינת להזמינם לעדות נגד הנאשמים האחרים הנאשמים בתיק בלווא או בתיק ברלב, והם הנאשמים 1, 5, 6, 8, 10 ו-11 בתיק זה. המאשימה מסבירה עוד, כי הנאשמים 2 ו-3 צורפו לתיק כדי שיעמדו לדין יחד עם הנאשם 1 וכן עם הנאשמת 4, שהיא חברה בבעלותם ובניהולם. גם נאשמים אלה מופיעים כעדי תביעה בתיק בלווא ובתיק ברלב. המאשימה מוסיפה כי שני נאשמים בתיק בלווא מופיעים כעדי תביעה בתיק הנדון בפני
י: ירון בלווא ורמי עזרא.

7.
המאשימה מוסיפה כי החלטתה להגיש כתבי אישום נפרדים בתיק בלווא ובתיק ברלב, לא נבעה מרצון להעיד נאשמים באותם שני תיקים אלו כנגד אלו, אלא דווקא משיקולי יעילות והגינות כלפי הנאשמים באותם התיקים. לדבריה, לאחר החלטתה להגיש אישום נפרד נשוא התיק בענייננו, נותרו עוד 33 נאשמים. לטענתה, מאחר שקבוצה זו ניתנת לחלוקה בין נאשמים מצפון הארץ לבין נאשמים מדרום הארץ וקיימת חפיפה מצומצמת ותחומה בלבד בין הפרשות שבהן יואשמו שתי הקבוצות בין הנאשמים, ראוי היה להגיש שני כתבי אישום נפרדים, אחד נגד נאשמים מצפון הארץ (תיק ברלב) והשני מדרום הארץ (תיק בלווא). המאשימה מוסיפה עוד כי נאשם אחד מתיק בלווא מופיע כעד תביעה בתיק ברלב ונאשם אחד בתיק ברלב מופיע כעד תביעה בתיק בלווא.

8.
במישור המשפטי טוענת המאשימה כי פרשנותה של הוראת סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מצדיקה איחוד דיון בכתבי אישום נפרדים, אם טובת הנאשמים וטובת התביעה הכללית גם יחד מצדיקים את איחוד הדיון. לדבריה, בענייננו, איחוד המשפטים לא ישרת את טובת הצדק ואת ההגנה על האינטרס הציבורי שבהעמדת חשודים לדין. נהפוך הוא, הוא יוביל לסרבול ההליכים ולחסימת המאשימה מלהביא לפני בית המשפט את עדות הנאשמים הנחוצה להוכחת אשמתם של חלק מהנאשמים בתיקים אחרים. לטענת המאשימה הפרקטיקה של הגשת כתבי אישום נפרדים נגד נאשמים באותה פרשה, כדי לאפשר העדת חלק מהנאשמים נגד נאשמים אחרים, היא פרקטיקה מקובלת, נפוצה ומושרשת בשיטתנו המשפטית. לדבריה, בקשת האיחוד מקפלת בתוכה ניסיון למלט את הנאשמים מחובתם להעיד כעדי תביעה נגד נאשמים בתיקים אחרים ולכן אין להעתר לה.

9.
עוד לעמדת המאשימה, הקשיים עליהם מצביעים ב"כ הנאשמים - מגישי הבקשה, ניתנים לפתרון במסגרת הדין הקיים. בנוסף, היא טוענת, כי איחוד המשפטים ייצור תיק אחד גדול שבו 45 נאשמים שיהיה קשה ומסורבל הרבה יותר לניהול מאשר שלושה תיקים בגודל סביר. המאשימה גם טוענת כי אין ממש בטענת המבקשים שניהול הליכים נפרדים יאלצם להשקיע פי שלושה בניהול ההליך, לאור הסכמת המאשימה שהנאשמים בתיק אחד יוכלו לעיין בתיק בית המשפט בהליכים האחרים. לטענתה, גם ההכרעה מפני הכרעות סותרות או עונשים שונים, בהליכים השונים, נדונה בפסיקה ואף על כן הוחלט לבטל את הלכת קינזי, שמנעה העדת שותף לעבירה, כנגד שותפו בהליך אחר, בטרם נגזר דינו שלו. לאור כל האמור, ביקשה המאשימה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

10.
המסגרת הסטטוטורית להכרעה בבקשה, מצויה בסעיף 90 לחסד"פ, לפיה:

"בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על איחוד הדיון בכתבי אישום נפרדים התלויים ועומדים באותו בית משפט, אם מותר לצרפם בהתאם להוראות סעיפים 86 או 87 ובית המשפט סבור שהצירוף לא יגרום לעיוות דין".

11.
אכן, ברגיל, המגמה היא להעדיף צירוף אישומים ובמיוחד צירוף נאשמים בפרשייה פלילית אחת. זאת "בהתחשב בכך שהדבר תורם תרומה חיובית ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק: ליעילות הדיון- בכך שעדים נשמעים פעם אחת ובחבילה אחת; לעשיית הצדק- בכך שניתן

פסק דין
אחד החורץ משפט אחד לכל המעורבים, בעקבות קביעת עמדה אחת באשר לכוחן של הראיות (קדמי, על סדר הדין הפלילים, חלק שני א', מהד' מעודכנת תשס"ט- 2009, עמ' 944) (להלן: "קדמי").

12.
בעניין האחרון, קיום משפטים נפרדים בפני
מותבים שונים של בית המשפט לקבוצות שונות של שותפים באותה פרשה, שבהם מעידים אותם עדים מטעם התביעה עלול להביא, לעיתים, להבדלים בממצאים עובדתיים ובהכרעות שיפוטיות במשפטיהם הנפרדים של השותפים. זאת שכן, כל משפט הוא הליך דיוני נפרד וכל אחת מהכרעות הדין עומדת לעצמה ומושתתת על הראיות שהוגשו במסגרת אותו הליך. מעבר לכך, ממצאי המהימנות של בית משפט באשר לעד אינם קבילים כראיה לצורך משפט אחר שבו העד מעיד, גם אם נושא העדות בשני המשפטים זהה. לפיכך, הכרעות דין סותרות שיינתנו לגבי נאשמים שונים באותה פרשה שיינתנו על ידי מותבים שונים עלולות להביא לתחושת אי צדק ואי אימון במערכת המשפט והצדק. כך, למשל, תוצאה שיפוטית שלפיה נאשם אחד מורשע בשותפות לדבר עבירה עם אחר, והאחר מזוכה מאותה עבירה, עלולה להוות "דיבור בשני קולות". ראו חוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 11339/05 מדינת ישראל
נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, פ"ד סא(3) 93 (2006), (להלן: "הלכת ז'אנו").

13.
יחד עם זאת, לצד החשש האמור, עומד אינטרס הציבור בקיומו של הליך פלילי מהיר, אפקטיבי ומרתיע. לצורך קידומו של אינטרס זה הכירה הפסיקה בהלכת ז'אנו, על אף מודעותה לחשש האמור, ביכולתה של התביעה להעיד שותף לעבירה כנגד שותף אחר, תוך שמשפטיהם של שני השותפים מתנהלים במקביל. זאת תוך ביטול הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל
, פ"ד ל(2) 477 (1976)). הלכה זו, קבעה כידוע כי אין להעיד שותף לעבירה שהועמד לדין בכתב אישום נפרד, נגד שותפו שהועמד לדין בכתב אישום אחר, בטרם הסתיים משפטו של השותף המעיד.

14.
אכן, תולדה אפשרית של ניהול הליכים פליליים מקבילים במתכונת זו, עשויה להיות גם שמיעה חוזרת של אותם עדים בפני
מותבים שונים וגם יצירת פוטנציאל להכרעות עובדתיות ולהכרעות מהימנות שונות, במסגרת אותם מותבים. אף על פי כן, הגישה שאימצה דעת הרוב בפרשת ז'אנו, הינה כי מדובר ב"מחיר חברתי" מוצדק, משום שהאפשרות האחרת הינה התמשכות ההליכים הפליליים תוך מסמוס האפקטיביות שלהם וכן העמדת התביעה בפני
הברירה להימנע כליל מלהעמיד לדין חלק מהשותפים או להגיע עימם להסדר מקל שאינו תואם את האינטרס הציבורי, כדי שאפשר יהיה להעידם, תוך פרק זמן סביר במשפטם של שותפיהם (ראו דברי כב' השופט א. א. לוי בפרשת ז'אנו, לגבי המודל של "חסינות עסקה", שם, בעמ' 164).

15.
מעבר לכך, אמנם במישור העיוני, אכן אפשרי מצב שבו יאוחד הדיון בשני כתבי אישום שבהם מבקשת המאשימה להעיד חלק מן הנאשמים, אלה במשפטם של אלה. ניסיון כזה כבר נעשה על ידי המאשימה בת"פ 49529-12-11 מדינת ישראל
נ' בן-דרור ואח'
וכן בת"פ 49530-12-11 מדינת ישראל
נ' אלטמן ואחרים. שני התיקים עסקו באותה פרשה ממש ויוחסה בהם עריכת קרטל בתחום מדי המים. הסיבה להגשת כתבי האישום שם בנפרד היתה ששניים מן הנאשמים באחד התיקים הופיעו ברשימת עדי התביעה בתיק השני, ואילו חמישה מן הנאשמים בתיק השני הופיעו כעדי תביעה בתיק הראשון. באותו עניין, קיבל בית המשפט (כב' השופט ע. שחם) בהחלטה מיום 9.9.12, את טענת הנאשמים, כי איחוד הדיון בשני התיקים ושמיעתם על ידי מותב אחד עלול לפגוע פגיעה של ממש בזכותם של אלה מן הנאשמים שיידרשו להעיד בתיק המקביל, להימנע מהפללה עצמית. בנוסף, נקבע, כי שמיעת שני התיקים על ידי אותו מותב עלולה לפגוע באופן ממשי גם בזכותם של אותם נאשמים לבחור בסוף פרשת התביעה, האם להעיד במסגרת פרשת ההגנה אם לאו. בעניין זה, היפנה בית המשפט, גם לתפ"ח (ב"ש) 50292-03-11 מדינת ישראל
נ' טנסקי (פורסם בנבו) 13.2.12, אשר צוטט גם במסגרת טיעוני המאשימה בפני
י.

16.
בית המשפט ציין כי העובדה שההליכים מתבררים בפני
ערכאת שיפוט מקצועית אינה מאיינת את הפגיעה האמורה. זאת ועוד, נקבע כי "באופן מעשי, גם אם עדותו של נאשם בתיק אחד, במסגרת התיק האחר, לא תהיה קבילה בגדריו של התיק האחר, אין זה ברור כי ניתן, ולו במישור התת מודע, להתעלם מקיומה, מתוכנה, ומן הרושם שעוררה. הדבר אף עלול להוות בסיס לטענת פסלות (ראו בהקשר זה ח' זנדברג, "פסלות שופט בהליך פלילי" מגמות בדיני הראיות ובסדר הדין הפלילי – ספר הרנון (2009) 343, בעמוד 361)".

17.
בנוסף נקבע, כי לנוכח כוונת המאשימה שם לעתור לאיחוד חלקי של הדיון בשני ההליכים, לצורך שמיעתם של עדים משותפים, מטעמי יעילות, כמוצע גם על ידי המבקשים בהליך שבפני
י, עלול להיווצר, הלכה למעשה, מצב שבו שני התיקים נשמעים באופן אפקטיבי במאוחד, למרות העובדה שהוגשו, באופן פורמאלי, בשני כתבי אישום נפרדים. בהתייחסות לשני התיקים במצב דברים כזה, כאל תיקים נפרדים, יש בנסיבות אלה, מימד לא מבוטל של מלאכותיות, דבר המחדד את טענת ההגנה לפגיעה בזכויות הנאשמים.

18.
אמנם, ב"כ המבקשים בדיון שלפניי התעלמו מן הפגיעה הממשית הטמונה בזכויות הנאשמים כתוצאה מן המהלך המוצע על ידם. אולם, בית המשפט אינו רשאי להתעלם מפגיעה זו גם אם לכאורה הנאשמים אינם מעלים את הטענה. עוד יצויין, כי בדומה לטיעונים שהוצגו בפני
כב' השופט שחם, גם בפני
י לא הוצג תקדים לקיומו של דיון לשני תיקים פליליים נפרדים בפני
אותו מותב, בנסיבות המתוארות לעיל. לעניין זה, אין המצב במקרה דנן, דומה לזה שנדון בע"פ 777/80 בינשווילי נ' מדינת ישראל
, פ"ד לז(2) 452 (1983), שם נשמעה עדותו של אחד השותפים לעבירה נגד שותפיו האחרים, לאחר שהורשע בדין על פי הודאתו על ידי אותו מותב. יוער, בהקשר זה, כי דרך הפעולה שיושמה באותה פרשה, של שמיעה מדורגת של שני התיקים, באופן שאחד מהם נשמע לאחר מתן הכרעת דין באחר, אינה יכולה לפתור את הקושי עליו הוצבע לעיל, שכן במקרה זה בכל אחד מן התיקים רשומים ברשימת עדי התביעה מי שהם נאשמים בתיק האחר. לא-זו-אף-זו, קשה ליישב דרך פעולה זו עם הגישה שאומצה על ידי בית המשפט העליון בפרשת ז'אנו.

19.
בכל הנוגע לשיקולי היעילות עליהם מצביעים ב"כ המבקשים, גם אלה אינם יכולים להכריע את הכף במקרה זה. יש אכן משקל נכבד לשיקולי יעילות בהתנהלותו הדיונית של בית המשפט, לנוכח העומס הרב המוטל על בתי המשפט מחד, אל מול המשאבים המוגבלים העומדים לרשותם, מאידך. יחד עם זאת, אין בשיקולים כאלה כדי להצדיק פגיעה ידועה מראש בזכויותיהם הבסיסיות של נאשמים.

20.
בנוסף, בכל הנוגע לטענת ב"כ המבקשים בדבר הצורך לעקוב אחר ההליכים בתיקים המקבילים, נראית לי תגובת המאשימה, כי הפתרון המעשי, לפיו, בהסכמתה, יוכלו הנאשמים בתיק אחד לעיין באופן שוטף בתיקי בית המשפט בהליכים המקבילים, יש בו משום מענה לקושי האמור. בנוסף, יש גם טעם בעמדת המאשימה לפיה איחוד המשפטים ייצור תיק אחד גדול שבו 45 נאשמים אשר יהיה קשה ומסורבל יותר לניהול מאשר שלושה תיקים נפרדים בגודל סביר.

21.
לפיכך וממכלול הטעמים שהובאו לעיל, הבקשה להורות על איחוד הדיון בשלושת כתבי האישום נדחית.

22.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








פ בית משפט מחוזי 30547-07/13 מדינת ישראל נ' זוהר כץ, אברהם אביטל, רונן אזולאי ואח' (פורסם ב-ֽ 05/12/2013)