פסקי דין על פריד אברהם | פסקי דין על פריד רחל | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות בע"מ

2595-11/13 עשא     05/12/2013




עשא 2595-11/13 פריד אברהם, פריד רחל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



עש"א 2595-11-13 פריד ואח' נ' בנק טפחות בע"מ

תיק חיצוני
:
0000



בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


המערערים
: 1. פריד אברהם

2. פריד רחל

ע"י ב"כ עוה"ד בן אוצרי

-נגד-
המשיב
: בנק מזרחי טפחות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד משה פת
ובעניין
:
כונסת הנכסים
: עוה"ד תמי מייזליק

החלטה
1.
מהות הערעור

בפני
ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כפיר מירב, בקשר עם החלטתה מיום 17.10.2013 בתיק הוצאה לפועל שמספרו – 01-91811-06-1, לדחות את בקשת ביטול אישור המכר בתיק של נכס המקרקעין, לעכב את הליכי הפינוי ולאפשר מכר עצמי.

2.
הרקע בתמצית

המערערים נשואים; לזוג שישה ילדים.
נאמר בכתב הערעור כי המערער נקלע לקשיים בפעילותו העסקית וברקע לווה כספים, בין היתר, מהבנק.
עניינה של הבקשה שהוגשה להוצאה לפועל היא בנכס מקרקעין, (דירה), הידועה כחלקה 85/1 בגוש 13086 הממוקמת ברחוב יפה נוף 352 דירה 1, בצפת.
הדירה רשומה על שם שני המערערים בחלקים שווים.
מדובר בדירה שהיא אחת משתי דירות אותן שיעבדו המערערים לטובת המשיב להבטחת פירעון ההלוואות שניתנו להם. אחת מהדירות ביישוב רכסים מומשה על ידי כונסת הנכסים בתיק הכינוס והחוב בגינה סולק.
יש לציין כי על הנכס נשוא הערעור רובצים עיקולים נוספים לטובת נושים שונים (ר' נסח מרשם המקרקעין שצורף לתגובת המשיבים).
במסגרת ההליכים, ביקשו המשיבים את מכר הנכס שבנדון, כאשר המערערים ביקשו כאמור את ביטול אישור המכר שניתן בתיק, את עיכוב הליכי הפינוי ומתן אפשרות למכר עצמי;
כב' הרשמת דחתה את בקשת המערערים מהנימוקים שיפורטו להלן ומכאן הערעור;

יודגש כי במקביל לערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע; בהחלטתי מיום 11.11.2013 ניתן צו עיכוב ארעי להמשך ביצוע הליך המכר בכפוף להפקדת סך של 30,000 ₪, כאשר כל עוד ההפקדה לא תבוצע ההלכים ימשכו כסדרם.

יצוין כאן כי הוגשה חוות דעת שמאית של שמאי המקרקעין גל בירמן , מטעם המשיב. חוות הדעת נושאת את התאריך – 07.02.2013.
בהתאם לחוות הדעת השומה בגין הנכס היא בסך של 250,000 ₪, כאשר בעת מכירה באמצעות כונס נכסים (מימוש מהיר), תיתכן הפחתה בגבולות של עד 15%.

נערכה התמחרות ביום 13.05.2013, שם המערערים לא נכחו כפי שיפורט;
ההצעה הגבוהה ביותר עמדה על סך של 303,000 ₪, כאשר 10% מהסכום שולם בהתאם לטענת המשיב והעסקה דווחה לרשויות.

-
יודגש כי אין הערכה שמאית מטעם המערערים;




3.
ההחלטה נשוא הערעור

בהחלטתה מיום 17.10.2013 ציינה הרשמת את מהות הבקשה שלפניה – ביטול אישור המכר בתיק, עיכוב הליכי הכינוס ומתן אפשרות למכר עצמי.
הרשמת ציינה כי המערערים טענו שהם הגישו תגובה לבקשה לאישור המכר וביקשו לבצע אותו בעצמם, כאשר היא נשלחה יום לאחר אישור המכר.
המערערים טענו כי היו פגמים בהליך הכינוס שכן הם לא קיבלו זימון להתמחרות והדירה נמכרה בשווי נמוך.
הרשמת קבעה כי המכר אושר לאחר שניתנה למערערים זכות תגובה, לאחר בקשת ארכה מצידם, אשר ניתנה, אולם הם לא הגיבו במועד.
הרשמת ציינה כי המערערים היו אמורים להגיש את תגובתם ביום 24.07, אולם התברר בדיעבד שהתגובה נשלחה על ידם רק ביום 25.07 והתקבלה בלשכת ההוצאה לפועל ימים ספורים לאחר מכן.
הרשמת הוסיפה שגם לאחר שניתנה החלטה לאישור המכר ובקשת המערערים לעיכוב הליכים נדחתה, הם הגישו את בקשתם לביטול ההליך בחלוף מספר חודשים לאחר מכן ודי בכך כדי לדחות את בקשתם.
הרשמת קבעה כי גם לגופו של עניין ולו הבקשה היתה מוגשת במועד לא היה מקום לקבלה, מכיוון שבקשתם מושתתת בעיקרה על הטענה לפיה יש לאפשר להם מכר עצמי;
הרשמת ציינה כי בקשה כזו הוגשה על ידי המערערים ונדחתה עוד קודם לאישור המכר ביום 17.06.2013 ולא הוגש בגינה ערעור.
לעניין טענתם לפיה הם לא זומנו להליך ההתמחרות קבעה הרשמת שטעם זה כשלעצמו אינו מהווה נימוק לביטול המכר שאושר ובודאי לא כאשר הבקשה מוגשת בחלוף חודשיים לאחר אישור המכר ועת הנימוק העיקרי שבפי החייבים מתייחס לרצונם לחסוך עלויות כינוס ולמכור בעצמם את הדירה במחיר גבוה יותר.
הרשמת הוסיפה שהחייבים לא המציאו חוות דעת נגדית לשמאות שהגישה הכונסת המעידה על פערים במחירים והם לא המציאו קונה פוטנציאלי שביקש בפועל לרכוש את הנכס במחיר גבוה יותר.
בקשת המערערים נדחתה;



4.
עיקרי טענות הצדדים

א.
עיקרי טענות המערערים

1.
המערערים תיארו את השתלשלות העניינים וציינו כי הנכס הושכר לשוכרת שהפסיקה את תשלומי השכירות ונאלצו לנקוט נגדה בהליכי פינוי.
2.
נאמר כי יתרת חוב הפיגורים למשכנתא עמד על סך של 9,768 ₪ בלבד לאור המשך התשלומים למשיב כאשר יתרת סילוק מלוא החוב היתה 107,594 ₪. חרף מצבם הכלכלי של המערערים והפסקת תשלומי השכירות תשלומי המשכנתא שולמו, כך שלא נצטברו חובות משמעותיים.
3.
לאחר פינוי המושכר על ידי השוכרת ביקש המשיב לתפוס חזקה בנכס ביום 20.11.2012 וביום 31.12.2013 התפיסה השולמה והוחלפו המפתחות בדירה.
4.
ביום 07.05.2013 הגישו המערערים בקשה לעיכוב הליכים ובקשה למכר עצמי של הדירה.
5.
ביום 16.06.2013 הוגשה על יד הכונסת בקשה חוזרת לאישור המכר. מתגובת הכונסת הסתבר למערערים כי ביום 13.05.2013 התקיימה התמחרות ונטען שם כי המערערים זומנו כדין אולם בחרו שלא להגיע.
6.
נטען כי דבר ההתמחרות נודע למערערים רק לאחר הגשת הבקשה הנוספת מיום 16.06.2013 והם הגישו תגובתם והתייחסו לפגמים בתגובתם מיום 25.07.2013. נאמר כי הם לא זומנו להליך מעולם והכונסת יצרה מצג שווא לפיו הם נמנעו מלהגיע.
7.
נטען כי נודע למערערים אודות המחיר המוצע רק מהתגובה שהוגשה.
8.
ביום 17.06.2013 נודע למערערים כי בקשתם לעיכוב הליכים נדחתה. בהמשך להחלטה נקבע כי כונס הנכסים ימסור את העתק הבקשה במסירה אישית. נטען כי הכונסת שלחה את הבקשה וההחלטה למערערים במקום לבא כוחם. המערערים הגישו בקשה למתן ארכה לשם הגשת תגובה עד ליום 24.07.2013.
9.
המערערים שלחו תגובתם ביום 25.07.2013 בדואר מהיר אקספרס והתגובה נסרקה רק ביום 28.07.2013.
10.
ביום 25.07.2013 הוגש על ידי הכונסת בקשה למכר הדירה והרשמת החליטה כבר באותו היום לאשר את המכר.
11.
ביום 30.7.2013 נשלחה בקשה לביטול החלטת 25.07.2013. לא ניתנה החלטה ולכן הוגשה שוב בקשה ביום 07.08.2013 שנסרקה רק ביום 11.08.2013. ביום 26.08.2013 ביקשה הרשמת להגיש את הבקשה בשנית נוכח חלוף הזמן ולצורך ייעול הדיון. הבקשה נשלחה והועברה לתגובת הכונסת.
12.
ביום 07.10.2013 התבקשו המערערים להמציא אישורי מסירת הבקשה וההחלטות לכונסת.
13.
לבסוף ניתנה החלטת 17.10.2013 על בקשת הכונסת מיום 17.06.2013 ומיום 01.07.2013 ובהתייחס לתגובת המערערים מיום 25.07.2013 הדוחה את בקשתם למכר עצמי.
14.
המערערים טענו שהרשמת התעלמה מהפגמים כבדי המשקל שנפלו בהתמחרות מיום 13.05.2013.
15.
נטען כי הרשמת טעתה עת דחתה את בקשת המערערים למכר עצמי במחיר השוק שעולה משמעותית על המחיר המוצע על ידי כונסת הנכסים.
16.
נטען כי בקשת המערערים למכר עצמי לא נידונה חרף בקשותיהם.
17.
מעיון בתגובת כונסת הנכסים מיום 16.06.2013 עולה כי הזימון להתמחרות כפי שהוצג אינו חתום על ידי הכונסת. הזימון היה ליום 13.05.2013 ומועד ההתמחרות נקבע לאותו היום בשעה 13:00 ולא ברורה הטענה לפיה הם זומנו קודם לכן ואין מסמך המאשר שהזימון שנמסר נושא תאריך מוקדם יותר.
18.
נאמר שהחלטת הרשמת מתעלמת ממצג שווא שהונח לפניה ובכך הוכשרו מעשים פסולים.
19.
המערערים הפנו לפסיקה רלבנטית ולרע"א 14468-06-10 יניב שטרית נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו).
20.
נטען שחיסכון בעלויות כינוס מהווה משקל מהותי ובנסיבות העניין ביתר שאת היות ומדובר בחייבים שהממון אינו מצוי בכיסם והן ביחס לנושים אחרים.
21.
הפגמים שנפלו בהליך מהווה פגיעה כלפי המערערים והנושים כאחד והרשמת לא נתנה לכך משקל בהחלטתה.
22.
המערערים ציינו כי שווי הנכס גבוה יותר וכן טענו כי בזמנו לא היו יכולים להציג שמאות
עת הוגשה התגובה מטעמם. עוד הוסיפו כי אי ציון שמו של הרוכש בהעדר החלטה לביצוע מכר עצמי אין בה כדי לפגוע בזכות קניינם.


ב.
עיקרי טענות המשיב והכונסת בתגובתם
1.
נטען כי כל עיכוב בהשלמת הליכי המכר בתיק הכינוס יגרום לנזק ממשי למשיב וזאת בנסיבות בהן הרוכשים הציעו מחיר גבוה ממחיר השמאות ושילמו 10% משווי המכר והעסקה דווחה לשלטונות המס.
2.
כמו כן הקונים פנו לבנקים לקבלת משכנתא; קבלת הערעור תסב לרוכשים נזק ממשי והן למשיב שתלוי במכירת הנכס לשם סילוק החוב כאשר מנגד המערערים לא מציגים קונה פוטנציאלי המעוניין לרכוש את הנכס בסכום הנקוב או בכלל.
3.
בקשות המערערים למכר עצמי במסגרת תיק הכינוס נדחו לא אחת והם לא טרחו להשיג על ההחלטות במסגרתן טענותיהם נדחו ולא בכדי.
4.
נוכח העיקולים הרבים הרובצים על הנכס וכל עוד החייבים אינם מסדירים את חובותיהם בכדי שהעיקולים יוסרו, ממילא אין למערערים כל אפשרות למכור את הנכס בעצמם ללא צו בהתאם לסעיף 34 א' לחוק המכר ואין בפיהם הסבר מעשי והסבר בדין כיצד ימכרו את הנכס בעצמם במצב זה.
5.
טרם פינוי הדירה לא גרו בה המערערים והשכירו אותה.
6.
מכירת הנכס נעשתה לאור החלטות רשמת ההוצאה לפועל שקבעה לא אחת כי על הכונסת לממש את הנכס לאור היקף הנשייה הגבוה
של החייבים והגנה על אינטרסים של הנושים האחרים.
7.
המערערים מסתמכים על עניין שטרית ועל פסיקה אחרת לשווא לאור זאת שהן אינן רלבנטיות עת ניתן אישור המכר וממילא המועד החוקי לביצוע מכר עצמי חלף לפני זמן רב והוא אינו מתאפשר לאור הנסיבות בהן רובצים על הנכס עיקולים רבים.
8.
הכונסת הבהירה שההצעה הגבוהה ביותר שקיבלה היתה בשווי של 303,000 ₪ הצעה הגבוהה מההערכה השמאית שבוצעה לפיה הנכס שווה 250,000 ₪ ובמימוש מהיר תיתכן אף הפחתה של 15%.
9.
המערערים טענו כי מחיר הנכס על פי ההערכה נמוך מהמחיר בשוק החופשי ותומכים זאת באתר "מדלן". הטענה הובאה בפני
הרשמת ונדחתה שכן מדובר בטענה ללא ביסוס ומבלי שהוצג קונה פוטנציאלי.
10.
בתשובת המשיב והכונסת שצורפה כנספח א' בבקשה שהגישו המערערים לתיק הכינוס ביום 22.12.2011 טענו שהשווי של הנכס הוא 130,000 ₪ בלבד ולא ברור כיצד כעת יש באפשרותם למכור את הנכס בסכום של 350,000 ₪.
11.
טענת המערערים בדבר נזק שייגרם להם במידה והליכי המכר לא יעוכבו היא מופרכת . המצב הנוכחי הוא שהנכס נמכר ואין עוד קונה ממשי שמבקש לרכוש, אלא אם תערך התמחרות חדשה ואז אין ערובה שימצא קונה שירכוש את הנכס במחיר גבוה מזה שהוצע.
12.
כל הליכי המכר היו ידועים לחייבים היות והם מעורבים ומגישים לתיק מגוון בקשות.
13.
יש לדחות את הטענה שהמערערים לא הוזמנו להתמחרות וצוין כי הם אף לא הביאו לחקירה את עורך המסירה.
14.
המשיב הפנה לבר אופיר שם נאמר כי מכר של דירה לא יבוטל אך ורק בשל אי הזמנת חייב להליך התמחרות כאשר הדבר לא פגע בזכויותיו באופן מהותי ובפועל היה לו די והותר להביא רוכשים וניתנו הזדמנויות רבות לעשות כן אולם לא הובא מציע.
15.
אין למערערים נימוק אמיתי לביטול המכר ולא הראו פגמים מהותיים שמצדיקים את ביטול המכירה.
16.
נטען שיש בהתנהלות המערערים לסכל את הליכי המכר ולמשוך זמן עד אין קץ. פורט סד הזמנים להגשת כתבי הטענות והאיחורים שבהגשת התגובות מצד המערערים.

5.
דיון והכרעה

א.
השתלשלות העניינים ותמצית החלטת הרשמת מיום 17.06.2013
ביום 16.06.2013 הוגשה כאמור בקשה חוזרת לאישור המכר.
בהחלטתה מיום 17.06.2013 התייחסה הרשמת לבקשת המערערים, החייבים בתיק, לאפשר להם מכר עצמי למול בקשת כונסת הנכסים לאישור המכר.
הרשמת בהחלטתה, דחתה את בקשת המערערים לעיכוב הליכים וקבעה כי בקשותיהם לעיכוב הליכים כבר נדחו בעבר ולכן היה עליהם להשיג על ההחלטות בערעור ולא על דרך של הגשת בקשה נוספת.
עוד קבעה כי החייבים, המערערים, אינם מתייחסים בבקשתם לשאלה כיצד ייפרעו את חובותיהם, שהרי במכר עצמי לא ניתן צו בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 ועל הנכס רשומים עיקולים רבים ונראה שמכלול החובות עולים על שווי הנכס.
כן הוסיפה כי אין הצעה קונקרטית למכירה ובנסיבות אלה ההפניה ל

פסק דין
שטרית אינה רלבנטית שכן שם היה מדובר בנסיבות שונות לחלוטין.
הרשמת ציינה שהתיק נפתח בשנת 2006, על הנכס נרשמו עיקולים רבים לטובת צדדים שלישיים שפנו לכונסת הנכסים בדרישה לממש את הנכס ולכונסת ניתנה הוראה לממש את הנכס בין היתר בשל חובת הנאמנות שלה כלפי כלל הנושים.
הרשמת דחתה כבר אז את בקשת המערערים.
ביחס לאישור המכר קבעה הוראות שונות, ביניהן רשמה את ההצעה על סך של 303,000 ₪ לרכישת הנכס, ונקבע כי הבקשה תועבר לחייבים. עוד נאמר כי במידה והם חולקים על השמאות שצורפה, עליהם להמציא שמאות מטעמם.
כאמור, המערערים הגישו תגובה בעקבות ההחלטה שלעיל מיום 17.06.2013, לפיה נפלו פגמים בהתמחרות, הפגמים שפורטו כאן במסגרת טענותיהם. שם טענו כי ביכולתם למכור את הדירה בשווי של 350,000 ₪;
עוד התייחסו ל

פסק דין
שטרית, אשר מעגן את הזכות למכר עצמי אף לאחר מינוי כונס הנכסים. נטען שם כי אין הצדקה למכירת הדירה על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק, והדבר יעשיר את כונסת הנכסים על גבם;
המכר אושר ביום 25.07.2013 לאור נימוקי הבקשה והיעדר תגובת החייבים; יודגש כי מדובר בתגובה שהתעכבה כאמור.
לאחר מכן, הוגשה בקשה בהולה לביטול ההחלטה לאישור המכר מיום 25.07.2013 ונאמר שם כי מדובר היה באיחור בן יום אחד;
ביום 07.08.2013 הוגשה בקשה דחופה ובהולה למתן החלטה.
בהחלטת הרשמת מיום 26.08.2013 קבעה כי הבקשה לא הובאה בפני
ה ויש להמציאה לתיק.
הבקשה צורפה והועברה לתגובת הכונס.
ביום 02.10.2013 ביקשו המערערים ליתן החלטה.
לבסוף ניתנה החלטת 17.10.2013, ההחלטה נשוא הערעור;
ב.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין מנוס מדחיית הערעור ולהן אבאר –
ראשית אתייחס לפגמים שנטענו ביחס להליך ההתמחרות –
כאמור, בעניינינו הליך ההתמחרות נערך ביום 13.05.2013, המכר אושר ביום 25.07.2013 והמועד שנטען לפיו נודע למערערים על כך שהתקיימה התמחרות היה ב – 16.06.2013 עם הגשת הבקשה החוזרת לאישור המכר מטעם הכונסת.
המערערים טענו כאמור כי לא נשלח אליהם הזימון להתמחרות כיאות ומדובר במסמך שגוי. נאמר כי הזימון להתמחרות ומועד ההתמחרות נקבעו לאותו היום (13.5.2013).
המשיבים טענו כי מדובר בטעות סופר על גבי המסמך והפנו לאישורי המסירה תוך שטענו כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח שאישור המסירה לא נמסר להם וזאת, בין היתר, בדרך של זימון המוסר לחקירה. עוד נטען כי גם עתה הם נמנעו מלזמנו ומשכך הם מושתקים מלטעון כי לא זומנו כדין.
המשיבים הוסיפו כי אין בפי המערערים הסבר לכך שהם לא "נזעקו" בדבר כבר בהזדמנות הראשונה שניתנה להם וביום 04.07.2013 עת הגישו בקשתם לארכה להגשת תגובה לאישור המכר. נטען שאישור המסירה שלטענתם שגוי צורף כבר לבקשת הכונסת לאישור המכר שנמסרה להם ביום 20.06.2013.
מעיון בהזמנה להתמחרות שנשלחה למערערים עולה כי אכן התאריך אשר רשום על המסמך הוא 13.05.2013, כאשר ההתמחרות עצמה נקבעה לאותו היום.
צורפו גם אישורי המסירה שם מצוין על גבי תצהיר המוסר, שדבר המסירה הודבק על הדלת לאחר שלושה ביקורים במקום מהימים 09.05.2013, 10.05.2013 וה- 12.05.2013.
מעבר לתאריך הרשום על גבי הזימון והיותו תואם את מועד ההתמחרות, המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח שהזימון לא נמסר להם נוכח הרשום באישורי המסירה והסתמכו אך על התאריך.
נוסף על כך, לא העלו את הטענה לפני כן כמתואר.
אף הרשמת קבעה כי בנסיבות העניין מדובר בבקשה שהוגשה למעלה מחודשיים לאחר שהמכר אושר.
במקרה שלפנינו המערערים אף לא עמדו בסד הזמנים שעמד לרשותם בהגשת כתבי הטענות והרשמת ציינה כבר שמדובר בבקשה דומה לזו שהוגשה בעבר ושניתנה עליה החלטה ביום 17.06.2013.
החלטת 17.06.2013 כפי שהובאה לעיל אכן מתייחסת לאפשרות של מכר עצמי והבקשה של המערערים בעניין נדחתה בהחלטה זו.
יובהר גם כי בקשת המערערים אכן נסמכת בעיקרה על כך שיש לאפשר להם מכר עצמי.
המערערים לא הציגו, לא בפני
הרשמת, ולא כיום חוות דעת שמאית, אשר תומכת בטענתם לפיה בידם
האפשרות למכור את הנכס במחיר גבוה יותר מההערכה השמאית מטעם המשיב והמחיר שהוצע בהליך ההתמחרות.
היות והבקשה בעיקרה נסמכת על כך שיש לבצע מכר עצמי על מנת למקסם את הליך המכירה ולצמצם עלויות – המערערים לא עמדו בנטל אז להוכיח את טענותיהם ולפיכך החלטת הרשמת נכונה בנסיבות העניין.
כמו כן, לא המציאו הוכחה או דוגמה קונקרטית בדבר קיומו של קונה פוטנציאלי המעוניין לרכוש את הנכס במחיר גבוה יותר מזה שהוצע בהליך ההתמחרות. מדובר אפוא בטענה ערטילאית, אשר אינה קונקרטית.
יתרה מכך, בהליך ההתמחרות נתקבלה הצעה גבוהה באופן משמעותי מהערכת השמאי בשומה.
יודגש כי על הנכס רובצים עיקולים נוספים והמערערים אכן לא התייחסו לכך ולסוגיה העולה מכוח סעיף 34 א' לחוק המכר, תשכ"ח – 1968.
בעניינינו המכר אושר, המציעים שילמו את המקדמה ונטען שהעסקה גם דווחה לשלטונות המס. בנסיבות אלה הרי שמדובר ב"מעשה עשוי" כפי שמגדיר בר אופיר (ר' בעמ' 852), שמשמעותו היא כי לא ניתן להשיב את המצב לאחור.
כמו כן, נקבע כי על בית המשפט לנהוג במידה רבה של זהירות בבואו לבטל אישור מכירת מקרקעין, הן לנוכח האינטרס של הרוכש והן לאור האינטרס הציבורי שבקיום המכר שאושר. ועל כן הכלל הוא כי אין לבטל מכר מקרקעין, לאחר שניתן לו אישור סופי של הרשם, אלא אם נפלו פגמים מהותיים בהליכי המכר -
"ובייחוד אמורים הדברים כאשר מבקש הביטול היה מעורב בכל הליכי המכר, ולכן אין לקבל את טענתו כי לא ידע על קיומם של הליכים אלה. יתר על כן, מכירת המקרקעין למציע נעשתה על יסוד השומה שהוגשה מטעמו של אחד המשיבים לאחר שהמבקש עצמו לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להגשת שומה עדכנית מטעמו. עוד חשוב להדגיש כי נראה שהרשם לא ראה בהצעה לרכישת המקרקעין בידי אחרים, שהגיש המבקש, כהצעה רצינית ונקבע כי יש בה משום
"עקיפה" של הליכי התמחרות והליכי הוצאה לפועל (השופט ס' ג'ובראן רע"א 7487/09 שאול לוי נ' עו"ד דורון אלקיים כונס נכסים ואח')".

ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עדכון מספר 6, אפריל 2013, ר' בעמ' 852 (להלן: "בר-אופיר")
בעניינינו לא ניתן לקבל את הטענה לפיה המערערים לא היו מודעים לקיומם של הליכי ההתמחרות שכן לא הוכיחו כדבעי טענה זו ולא הצליחו להטיל דופי באישורי המסירה שצורפו.
באשר לרע"א 14468-06-10 יניב שטרית נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו) – הרשמת התייחסה אליו במסגרת החלטתה מיום 17.06.2013.
במקרה דנן, כבר ניתן אישור המכר הרשמת למכר והמועד הקבוע בדין לביצוע מכר עצמי חלף לפני זמן וגם אינו מתאפשר בנסיבות לאור זאת שעל הנכס רשומים עיקולים.
6.
סיכום

לאור האמור לעיל, החלטתה של הרשמת היא נכונה ומנומקת ואין להתערב בה;
אשר על כן, ובהתאם לאמור לכל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.
ככל שניתן עיכוב ביצוע בתיק הרי הוא מבוטל בזאת.
המערער ישא בהוצאות המשיבים בערעור על סך של 2,500₪.


ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








עשא בית משפט שלום 2595-11/13 פריד אברהם, פריד רחל נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/12/2013)