פסקי דין על נימרוד אלמיש | פסקי דין על אי.אר.בי. פיננשל גרופ | פסקי דין על אילן רגב | פסקי דין על איתיאל אפרת ואח' |

37299-11/13 א     11/12/2013




א 37299-11/13 נימרוד אלמיש נ' אי.אר.בי. פיננשל גרופ בע"מ, אילן רגב, איתיאל אפרת ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 37299-11-13 אלמיש נ' אי.אר.בי. פיננשל גרופ בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:2

בפני

כב' השופטת
רות רונן


המבקש:

נימרוד אלמיש
ע"י ב"כ עו"ד רוטקופף


נגד


המשיבים
:

1.
אי.אר.בי. פיננשל גרופ בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד קנולר

2. אילן רגב

3. איתיאל אפרת
4. גלעד פנחס
ע"י ב"כ אלמוג או בן יוסף
איתיאל אפרת




החלטה


1.
בקשה לצו מניעה זמני למנוע השלמת הליך העברת מניותיו של המבקש.

הבקשה מתייחסת להחלטת האסיפה הכללית במשיבה 1 - חברת
erb
פיננשל גרופ בע"מ (להלן: "החברה"). המבקש והמשיבים 2-4
(שיכונו להלן: "המשיבים") הם בעלי המניות בחברה, כשכל אחד מהם מחזיק ב-25% מהון המניות של החברה.

2.
ביום 28.10.13 החליט דירקטוריון החברה כי לחברה נחוצה השקעה בסכום של 150,000- 200,000 ₪ לאור קשיים תזרימיים של החברה. לגישת החברה, ההשקעה נדרשה ממספר טעמים - בשל התנהלות המבקש שגרמה לחברה נזקים כספיים; לנוכח הוצאות כספיות הקשורות להליכים משפטיים שהחברה נקטה נגד המבקש בגין נזקים שהוא גרם למשיבה; כתוצאה מחוב של החברה לחברת "קארדבורד" בסכום של 350,000 ₪ שהיה צריך להיות משולם במועד כינוס האספה; בגין ירידה בגבייה לאור חגי ספטמבר; וכתוצאה ממצב השוק (ר' ס' 6 לתשובת החברה לבקשה).

3.
כעולה מתשובת החברה, לאחר שהדירקטוריון בחן את האפשרויות שעמדו לחברה לגיוס ההון, ולאור המחשבה לפיה גיוס ההון בדרך זו או אחרת תייצב את החברה ותביא אותה לצמיחה מחדש, החליט הדירקטוריון להמליץ
לאספה הכללית של החברה לקבל החלטה בדבר גיוס הון. יוער כי דירקטוריון החברה כולל היום את שלושת המשיבים, לאחר שהמבקש התפטר מחברותו בדירקטוריון.




4.
האספה כהללית של בעלי המניות התקיימה ביום 7.11.13, והתקבלה בה החלטה על גיוס הון – סכום של 150,000 ₪ בחברה. ההחלטה התקבלה ברוב של 75%, קרי של שלושת המשיבים, בעלי המניות האחרים בחברה, בהתנגדותו של המבקש. כן הוחלט כי חלקו של בעל-מניות אשר לא ישתתף במימון, ידולל בהתאם להערכת שווי.

באספה צוין – כך טענה החברה - כי
קו האשראי של החברה – 400,000 ₪, נוצל במלואו, כי לקיחת אשראי נוסף תגרום להרעת תנאי הרייטינג של החברה, וכי מאחר שהחוסן הפיננסי של בעלי המניות אינו זהה, הרי אם תגדל מסגרת האשראי – רק חלק מבעלי-המניות ישאו בסיכון, ולכן הם אינם מעוניינים בכך (ר' ס' 9 לתגובת החברה).

5.
ביום 17.11.13, הודיעו שלושת המשיבים כי הם ישתתפו בגיוס ההון. ביום 26.11.13 הודיע המשיב 1 (להלן: "רגב") כי התקבלה חוות-דעת מומחה של רו"ח בן ארי ביחס לשווי החברה, וכי על בעלי-המניות להודיע עד יום 3.12.13 האם הם מתכוונים להשתתף בגיוס ההון אם לאו. בעל-מניות שיימנע מהודעה, ייראה כמי שנתן תשובה שלילית.

6.
המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני כנגד המהלך הזה, כאשר ביום 1.12.13 ניתנה החלטה בבקשה במעמד צד אחד, לפיה הליך רישום המניות על שם המשיבים לא יושלם עד להחלטה אחרת.

7.
יובהר עוד כי בין הצדדים ישנו סכסוך נוסף, שעניינו בחברה בשם י.ג.קארדבורד טכנולוגיות בע"מ (להלן: "קארדבורד"), חברה העוסקת בייצור אופניים מקרטון וחלקי גומי ממוחזרים, שהצדדים (המבקש והמשיבים) שותפים בה יחד עם יזם נוסף, מר יזהר גפני (שהוא בעל 80% ממניות החברה, והצדדים חולקים ביניהם שווה בשווה ב-20% הנותרים). למשיבים יש טענות כלפי המבקש ביחס לתפקודו בחברת קארדבורד.

טענות המבקש
8.
המבקש טען כי חרף טענותיה של החברה ושל בעלי מניותיה, המשיבים 1-3, החברה אינה זקוקה להון אותו היא בקשה לגייס לצורך "הצלתה". הוא טען כי מדפי החשבון של החברה בבנק עולה כי החברה כלל לא ניצלה את סכום האשראי שהבנק העמיד לה, בסכום של 400,000 ₪.

לטענתו, הסכום של 150,000 ₪ הוא בדיוק הסכום אותו נדרשה החברה להפקיד בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המבקש בבקשה לעיקול זמני שהחברה הגישה נגד המבקש. החברה נטלה הלוואה בסכום של 150,000 ₪ לצורך זה, והמבקש טוען כי הוא אינו חייב לממן את מלחמתם של שותפיו נגדו. עוד נטען כי שלושת בעלי המניות האחרים מושכים מדי חודש סכום של 28,000 ₪ והמבקש – שהתפטר מכול תפקידיו בחברה בחודש יוני 2013, אינו מושך עוד סכומים כאלה. המשיבים יכולים "לוותר" על משיכה של 84,000 ₪ במהלך חודשיים, וכך תיפתר מצוקת המזומנים הנטענת של החברה.

9.
המבקש טען כי הוא קבל הצעה לרכישת מניותיו בחברה תמורת סכום של 725,000 ₪ ממר בן חמו, וכי אם מניותיו ידוללו מכוח החלטת האספה הכללית של החברה מיום 7.11.13, הוא לא יוכל להשלים את מכירת המניות, וייגרם לו נזק.

טענות המשיבים
10.
החברה והמשיבים התנגדו לבקשה. המשיבים טענו כי הם אינם מוכנים להשקיע את הסכום הנדרש בחברה, בלא שהשקעה זו תובטח על ידי רישום המניות על שמם. לכן, אם ההחלטה שניתנה על ידי בית-המשפט במסגרת הצו הארעי לא תבוטל, לא יגויס הון לחברה, והחברה לא תוכל לשלם שכר לעובדיה (המועד לתשלום המשכורות היה ביום 5.12.13).

המשיבים טענו כי ההחלטה מיום 7.11.3 היא החלטה שוויונית, שכוונה לכל בעלי המניות. ההחלטה התקבלה כדין, ממניעים עניינים, ולכן היא אינה מקפחת. עוד נטען כי המבקש יכול עדיין להשתתף בגיוס ההון לחברה, וכן כי אם הוא ימכור את מניותיו למר בן-חמו, סך של 37,500 ₪ מתוך התמורה יועבר כחלק מגיוס ההון, כאשר אם יתקבלו טענות המבקש – סכום זה יושב לו.

11.
עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי. טענת השיהוי מבוססת על כך כי הזימון לאספה הכללית יצא כבר ביום 31.10.13. המבקש הגיע לאספה הכללית והשתתף בה ולא הגיש את הבקשה קודם לכן. הוא אף לא הגיש את הבקשה מייד לאחר האספה הכללית, שהתקיימה כזכור ביום 7.11.13. המבקש הגיש את התביעה העיקרית ביום 20.11.13, ואת הבקשה ביום 1.12.13 (כשעל פי הטענה היא הומצאה למשיבים רק ביום 2.12.13, שלושה ימים בלבד לפני המועד בו היה על החברה לשלם משכורות לעובדיה).

עוד נטען כי המבקש העלים במסגרת הבקשה פרטים מהותיים, ובכלל זה פרטים אודות שכר המנהלים (שירד מ-28,000 ₪ ל-25,000 ₪); פרטים אודות אי קיומם של רווחים לחברה (שנת 2013 – כך נטען – צפויה להסתיים בהפסד); ופרטים אודות עסקת רכישת מניותיו של המבקש על ידי מר בן חמו. בהקשר זה הציעו המשיבים כי חלק מסכום התמורה יועבר למשיבה, ואם ייקבע כי לא היה מקום להעבירו – יושב הסכום למבקש ויהווה חלק מהתמורה. המבקש אף הסתיר קיומה של תניית בוררות בהסכם המייסדים שבינו לבין המשיבים.

12.
עוד טענו המשיבים כי בקשתו של המבקש נעדרת ראיות, וכי היא מבוססת רק על הטענה לפיה אין בסיס להערכת שווי החברה על ידי רו"ח בן-ארי (על פיה לחברה יש שווי שלילי). טענות המבקש בהקשר זה מבוססות על שיחת טלפון של המבקש עם המומחה מטעמו, ועל התייחסותו המסויגת של המומחה מטעם המבקש להערכת השווי על סמך זאת. מנגד, כך נטען, הערכת השווי מטעם המשיבים נערכה כשלרשות המומחה עמדו מלוא המסמכים הדרושים. רואה החשבון מטעם המבקש ציין כי לצורך הערכת שווי, דרושים לו מסמכים נוספים, והחברה תהיה מוכנה להעמידם לרשותו.

13.
באשר למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה לזכות המשיבים. המבקש יכול להזרים סכום של 37,500 ₪ לחברה, ואם טענותיו יתקבלו-
הוא יוכל לתבוע השבה של הסכום הזה. כן נטען כי עמדת המבקש מבוססת על טענתיו ביחס להערכת שווי החברה שנערכה על ידי רו"ח בן ארי. ואולם, אם יסתבר כי אכן אין בסיס להערכת השווי, ושווי החברה הוא שונה-
יוכל המבקש לבצע התחשבנות עם יתר המשיבים על בסיס השווי הנכון של החברה.

דיון
14.
בהכרעה בבקשה לצו מניעה זמני, על בית המשפט לבחון הן את סיכויי התביעה, והן שיקולים של מאזן הנוחות.

סיכויי התביעה
15.
באשר לסיכויי התביעה, מדובר בתביעה שעניינה בעושק נטען של בעל מניות מיעוט בחברה. כפי שעולה מהבקשה והתגובות, הצדדים מסוכסכים ביניהם ביחס לנושאים אחרים שאינם קשורים ישירות לבקשה הנוכחית (הסכסוך לגבי חברת קארדבורד, ביחס אליו נקטה החברה בהליכים נגד המבקש). ההחלטה נושא הבקשה הנוכחית היא החלטה של האספה הכללית של החברה, בה הוחלט על גיוס הון לחברה, תוך דילול מי מבעלי המניות שלא יצטרפו לגיוס.

השאלה מתי מהווה החלטה על גיוס הון בחברה פרטית – החלטה מקפחת, התעוררה לא אחת בפסיקת בתי המשפט. בפסק הדין המנחה בסוגיה זו, פס"ד גליקמן נ. ברקאי (ע"א 667/76 פ"ד ל"ב(2) 281), קבע בית-המשפט (כב' השופט בכור, בדעת הרוב) כי אף שככלל אין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה, הרי לכלל זה ישנם חריגים.

16.
באותו ענין, מצא בית-המשפט לנכון לבטל את החלטת האספה הכללית, משום שהתקבל רושם לפיו ההחלטה בדבר גיוס ההון נועדה כדי לגרום נזק למשיבה – בעלת מניות המיעוט, או לפחות לאלצה לפעול בצורה לא משתלמת מבחינה כלכלית. בית-המשפט קבע כי לא היה צורך בעשיית מה שנעשה כפי שנעשה, ועד כמה שהחברה היתה זקוקה להון חוזר או להגדלת הונה הרשום, היו דרכים אלטרנטיביות וסבירות לשם השגת המטרה, ללא שמישהו מבעלי-המניות יועמד במצב בלתי רצוי לו ומבלי שייגרם לו נזק.

באותו ענין לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המניות לא הוקצו בערכן הריאלי (וזאת – לגישת בעלי מניות הרוב, כדי "לעשות הצעה מושכת לבעלי המניות").

17.
כב' השופטת בן-פורת שהצטרפה לעמדתו של כב' השופט בכור,
הוסיפה וציינה כי זכותו של המיעוט היא לא לעשות עסקה שלפי הבנתו אינה משתלמת, מבלי שהוא יאבד עקב כך חלק מזכויותיו הרכושיות כתוצאה מירידת ערכן של המניות שברשותו. הקצאה כזו שתוצאתה היא "עושק המיעוט" היא מותרת רק אם היא נחוצה לטובת החברה, ואם לא כן – בית המשפט ימנע אותה.

18.
כעולה מהלכת גליקמן נ. ברקאי הנ"ל, על בית-המשפט הבוחן החלטה על גיוס הון בחברה פרטית, לבחון שני עניינים עיקריים – האם הגיוס נחוץ, והאם עומדות בפני
החברה דרכים אלטרנטיביות אחרות לגיוס הון, שלא יהיה בהן כדי לפגוע במיעוט; ובנוסף – האם המניות הוקצו בערכן הריאלי.

האם המניות הוקצו בשווין הריאלי?
19.
במקרה דנן, המבקש כופר בהערכת השווי שבוצעה עבור המשיבים על ידי רו"ח בן ארי, שלפיה לחברה יש שווי שלילי. לטענתו, הערכת השווי הזו אינה נכונה, וכך עולה מייעוץ ראשוני שהוא קבל ממומחה מטעמו. המשיבים טענו כי טענות המבקש מעוגנות בעמדה לא מבוססת של רואה-החשבון מטעמו, בעוד שחוות דעתו של המומחה מטעמם מבוססת על מלוא המסמכים הדרושים שעמדו לרשותו.

המבקש אף ציין כי הוא קבל הצעה לרכישת מניותיו בחברה תמורת סכום של 725,000 ₪ ממר בן חמו, ומדובר בהצעה על פי שווי מוערך של החברה העומד על 2,900,000 ₪. שווי זה הוא השווי האמיתי של החברה, ולא השווי השלילי בהתאם להערכת השווי של רו"ח בן ארי (שהמבקש טוען כי הוא חברו של מר רגב ועושה דברו). המשיבים כופרים ברצינותה של ההצעה הנ"ל.

20.
בשלב זה של הדיון, קיים קושי לקבוע מסמרות ביחס לשווייה ה"אמיתי" של החברה.
אני סבורה כי המחלוקת בין הצדדים ביחס לשווי החברה אינה מצדיקה כשלעצמה היעתרות לבקשה הנוכחית. זאת משום שהמשיבים מסכימים כי דילול המניות צריך להתבצע בהתאם להערכת שווי – כלומר הם מסכימים כי הדילול ייעשה בהתאם לשווי הריאלי של המניות. שאלת הערכת שווי החברה תוכל להתברר בהמשך, כאשר אם יסתבר כי שווי החברה הוא שונה ממה שקבע רו"ח בן ארי, ניתן יהיה לחלק את הון המניות של החברה באופן שונה.

האם לחברה ישנן דרכים אלטרנטיביות לגיוס הסכומים שהיא זקוקה להם?
21.
כאמור, שאלת שווי המניות אינה השאלה היחידה שבית המשפט צריך לתת עליה את הדעת. השאלה השניה – שהיא משמעותית יותר, היא האם ההקצאה נועדה לספק צורך אמיתי וממשי של החברה, והאם לא ניתן היה להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת, שלא תפגע בבעל מניות המיעוט בחברה.

גם שאלה זו עשויה להיות מורכבת - השאלה מהם צרכיה האמיתיים של החברה, וכן השאלה מהם הדרכים האלטרנטיביות העומדות בפני
ה לצורך גיוס ההון הדרוש לה – הן שאלות הכרוכות בבירור מעמיק יותר של צורכי החברה ושל האפשרויות השונות העומדות בפני
ה.

22.
במקרה דנן, נראה כי המבקש אינו כופר בכך שהחברה זקוקה לכסף, אלא שהוא טוען כי היא טרם ניצלה את מסגרת האשראי שהבנק העמיד לרשותה; כי הכסף דרוש לחברה בין היתר כדי לממן תביעה של השותפים האחרים נגדו; וכי המשיבים האחרים יכולים לוותר על שכרם החודשי, ואז לא תהיה עוד לחברה בעיית מימון. ביחס לאשראי שעומד לרשות החברה, טען המבקש כי מדף חשבון של הבנק עולה כי לחברה יש יתרת עו"ש מאושרת על סכום של 400,000 ₪. לכן היא תוכל לשלם את שכר עובדיה במועד גם ללא ההזרמה הנוספת של המבקש בסכום של 37,500 ₪ (סכום זה הוא חלקו היחסי של המבקש בהון שהחברה ביקשה לגייס).

23.
מכאן כי הצדדים חלוקים ביניהם בעיקר בשאלה מהן הדרכים האלטרנטיביות שעומדות בפני
החברה לצורך גיוס הכספים שהיא זקוקה להם לצורך תשלום משכורות לעובדיה.

אני סבורה כי מהחומר בכללותו כפי שהוצג לי נכון לשלב זה של הדיון, עולה כי לחברה ישנה אפשרות לגייס את הכסף שהיא זקוקה לו לצורך תשלום שכר העובדים בחודש דצמבר 2013, גם ללא גיוס ההון נושא ההחלטה. זאת משום שהמשיבים עצמם טענו בתשובתם כי החברה יכולה להגדיל את קו האשראי שלה, אלא שהדבר יביא לירידה ברייטינג שלה. עוד נטען בהקשר זה כי ישנו הבדל בחוסן של בעלי המניות השונים, ולכן הם אינם מעוניינים בהגדלת האשראי משום שהסיכון שיוטל עליהם לא יהיה שווה.

טענות אלה לא פורטו. לא ברור לכן מהי אם בכלל ההשפעה האפשרית של הגדלת מסגרת האשראי של החברה על ה"רייטינג" שלה; ואף לא מהו הבסיס לטענה ביחס ל"חוסן" השונה של בעלי המניות השונים, ומה ההשלכה של טענה זו על הגדלה אפשרית של מסגרת האשראי של החברה בסכום של 150,000 ₪ - הוא הסכום שנדרש לחברה לטענתה נכון לעכשיו, לצורך עמידה בהתחייבויותיה השוטפות.

24.
זאת ועוד- מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מיום 28.10.13, עולה כי לחברה קו אשראי של 400 אלף ש"ח, והלוואה של 150,000 ₪ נוספים. עוד צוין כי החברה נמצאת במינוס של 100,000 ₪ בבנק, וכי בתחילת נובמבר היא צריכה לשלם משכורות בסכום של כ-370,000 ₪. כאשר נדונו האפשרויות הנוספות, ציין המשיב 3 כי הוא אינו מוכן לקחת הלוואות נוספות מהבנק משום שזה "יעיק עוד יותר על תזרים המזומנים של החברה" ויגרור עלויות מימון נוספות. כלומר, אשראי נוסף מהבנק איננו בלתי אפשרי. עוד יצויין כי לא צוין מה צפי ההכנסות של החברה בתקופה הרלוונטית. מובן כי אם החברה צפויה לקבל הכנסות, יש לכך משמעות מבחינת צורכי האשראי שלה. מדו"ח רווח והפסד של החברה עולה כי לחברה ישנן הכנסות שנתיות של מעל 7.6 מיליון ₪. אף ענין זה הוא טעון בירור במסגרת ההליך.

25.
עוד יש לציין בהקשר זה כי אין חולק כי חלק מצרכי האשראי של החברה נובעים מהליך שהיא מנהלת נגד המבקש. גם העובדה כי ההחלטה על גיוס ההון התקבלה במהלך סכסוך בין בעלי רוב המניות – המשיבים – לבין המבקש, היא ענין שיהיה מקום לקחת אותו בחשבון בבחינת ההחלטה.

26.
לכן, מבחינת סיכויי התביעה, אני סבורה אין זה בלתי נמנע כי המבקש יוכיח את עמדתו לפיה בפני
החברה עמדו אפשרויות אלטרנטיביות לגיוס הון, כדי לאפשר לה לעמוד בהתחייבויות השוטפות שלה, אפשרויות שלא יהיה בהן כדי לדלל את חלקו של המבקש בחברה. אם טענות אלה יתקבלו, יתכן כי המבקש יצליח להוכיח את גרסתו לפיה ההחלטה על גיוס ההון היתה החלטה מקפחת. מובן כי הדברים נאמרים בשלב זה באופן ראשוני בלבד, ולצרכי הבקשה לצו מניעה זמני.

מאזן הנוחות
27.
המבקש טען כי הנזק שעלול להיגרם לו אם הבקשה תדחה, הוא שהעסקה שלו למכירת מניותיו למר בן-חמו, תבוטל. מנגד, המשיבים טענו כי הנזק שעלול להיגרם לחברה אם הבקשה תתקבל, היא כי החברה לא תגייס את ההון הנדרש לה (המשיבים טענו כי אם הבקשה תתקבל אם לא יהיו מוכנים להשקיע בחברה). במקרה כזה, החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

28.
כפי שעולה מהאמור לעיל, בפני
החברה ישנן אפשרויות אלטרנטיביות לגיוס ההון שנדרש לה. אכן, גיוס אשראי נוסף עשוי להיות כרוך כעלויות מימון נוספות. אולם, בשלב זה אין מדובר בסכומים משמעותיים ביחס לחברה שהכנסותיה הן בשיעור של למעלה מ-7.6 מיליון ₪ לשנה. לכן, לא ייגרם לחברה נזק בלתי הפיך גם אם הצו הארעי שניתן יעמוד בתוקפו על למתן

פסק דין
בתביעה.

הנזק – שעלול להתבטא בעלויות מימון נוספות לחברה – הוא נזק כספי בר פיצוי, וככזה הוא אינו נזק בלתי הפיך.

29.
עוד יצויין כי הצו הארעי לא מנע את גיוס ההון, אלא רק את השלמת רישום המניות על שמם של המשיבים, כך שבפני
המשיבים פתוחה עדיין האפשרות להשלים את גיוס ההון, תוך שהשאלה האם דילול מניות המבקש יושלם אם לאו (ואם כן – בהתאם לאיזה שווי) תיבחן בשלב הבא של הדיון. יובהר כי אינני מחווה את דעתי ביחס לאפשרות מכר מניותיו של המבקש למר בן חמו, ענין שאינו נחוץ לצורך הכרעה בבקשה הנוכחית.

30.
לכן, אני מקבלת את בקשת המבקש במובן זה שאני מורה כי המשיבים לא ישלימו את רישום המניות על שמם עד להחלטה אחרת.

תוקפה של ההחלטה מותנה בכך כי המבקש יפקיד עוד היום התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום,
כן בכך שתופקד על ידי המבקש עד מחר – 12.12.13 ערבות צד ג' על סכום של 150,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבים אם התובענה תידחה.
לא יופקדו הביטחונות הנ"ל במועד– תידחה הבקשה למתן צו מניעה זמני.

התיק נקבע לישיבת קד"מ ביום 30.1.14 בשעה 10:30.
הצדדים יעדכנו את בית המשפט האם החל הליך הבוררות ביניהם.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 37299-11/13 נימרוד אלמיש נ' אי.אר.בי. פיננשל גרופ בע"מ, אילן רגב, איתיאל אפרת ואח' (פורסם ב-ֽ 11/12/2013)