פסקי דין על המערערת: עדי טנא ע"י ב"כ עו"ד טנא 60221 המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד קריצמןפסק-דיןהנשיא גולדברג1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן ונציג הציבור הלר וו... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד קריצמןפסק-דיןהנשיא גולדברג1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן ונציג הציבור הלר וויטלזון; תב"ע נא/9-02) אשר דחה את תביעת המערערת למענק לחייל משוחרר לעב...

19/04     19/04/1994




דבע 02-18/נד עדי טנא נ' המוסד לביטוח לאומי




בית-הדין הארצי לעבודה
דב"ע נד/18-02
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופט פליטמן

נציג עובדים: מר גני
נציג מעבידים: מר שחטר
המערערת: עדי טנא
ע"י ב"כ עו"ד טנא
60221


המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד קריצמן
פסק-דין

הנשיא גולדברג
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן ונציג הציבור הלר וויטלזון; תב"ע נא/9-02) אשר דחה את תביעת המערערת למענק לחייל משוחרר לעבודה מועדפת, על פי סעיף 127טז1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן: החוק).

2. עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, והן כדלהלן :
א. המערערת שירתה בצה"ל בחיל המודיעין. במסגרת שירותה עברה המערערת קורס בשפה הערבית ובאלחוטנות. המערערת סיימה את שירותה הצבאי והשתחררה ביום 22.2.89.

ב. אין ולא היתה למערערת תעודה מקצועית מאת משרד העבודה.

ג. בעת שחרורה מהצבא התגוררה המערערת בירושלים. המערערת נסעה לאילת, שם חיפשה עבודה כמלצרית בבית המלון.

ד. ביום 9.4.89 החלה המערערת לעבוד כמלצרית במלון המלך שלמה באילת. עם קבלתה לעבודה, פנתה המערערת ללשכת שירות התעסוקה באילת, שם קבלה הפנייה לעבוד במלון.

3. בית הדין האזורי קבע כי עבודת מלצרית מתאימה לכישוריה ולהכשרת המערערת, ועל כן לא מתקיימות בה דרישות סעיף 127טז1 (ב) לחוק, וזאת מהנימוקים שלהלן :

א. למידת השפה הערבית ומקצוע צבאי טהור (אלחוטנות) אינן יכולות להחשב כהכשרה "מקצועית" במובן סעיף 127ז' לחוק.

ב. עבודת המלצרות אינה "עבודה מקצועית" במובן החוק.

ג. כיוון שמהערערת בחרה לנסוע לאילת לחפש עבודה, לא יראו בריחוק מקום העבודה ממקום מגוריה גורם לאי התאמתה לעבודה.

4. המערערת מערערת על קביעות אלו, ובייחוד על הקביעה כי עבודת מלצרות אינה עבודה מקצועית. כסימוכין היא מביאה מדב"ע מב/1-91 שירות התעסוקה נ. אורי סלח פד"ע יג 203, 208, אשר בו נאמר כדלהלן :

2. ענייננו אינו מחייב ליתן הגדרה לדיבור "מקצוע", שתענה על כל שימוש אפשרי באותו דיבור ובכל הקשר. לענייננו די שנתייחס לדיבור "מקצוע" במשמעות המשמשת למשמעות הנכונה של "מקצוע" בקשר לשליחה לעבודה, קבלת עובדים ו"מיון וסיווג" עובדים. למשמעות הנכונה של "מקצוע" בקשר לעובד נגיע אם נתייחס ל"סולם" כולו - "עובד בלתי מקצועי", "עובד מיומן" ו-"עובד מקצועי". "עובד בלתי - מקצועי" הוא העובד שלעבודתו אינו דרוש כל ואין דרושה כל הכנה קודמת ודי בכושרו הגופני אם בעבודת כפיים מדובר, או בכושרו השכלי אם בעבודה אחרת מדובר; "עובד מיומן" הוא עובד שלעבודתו דרושה מידה מסוימת של ידע ושל ניסיון, עת אלה באים מתוך העבודה עצמה; "עובד מקצועי" הוא עובד שלעבודתו דרושה הכשרה מיוחדת שמקנה לו ידע ומיומנות החסרים למי שלא קיבל אותה. תנאי נוסף הוא שאותה "הכשרה" תשמש לבעליה קרדום לחפור בו, ולא לתחביב או שירות עצמי גרידא, כי הרי מדובר בהקשר ל"עובד". דרך שניה - לעמוד על כך אם פעילות מסוימת, עיסוק מסוים, הוא בגדר עשיית אדם במקצועו, או שעבודתו של אדם "תואמת את הכשרתו המקצועית" (סעיפים 127ו (א) ו- 127ז (א) (1) לחוק), היא לעמוד על היישום של המושג על ידי מי שמלאכתו לקבוע רשימת מקצועות ועיסוקים למטרות הקשורות בעבודה. כוונתנו לארגון העבודה הבינלאומי בספר:
international standard classification of occupations,
international labour office, ginev,. 1958
וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בספר משלחי היד - פריט 441 המתייחס לנהגי טנדרים."

תשומת לב בא כח המערערת הופנתה ל

פסק דין
שניתן בבית דין זה לפני חודשים מספר בד"ע-נג/7-02 (שלגי ואח' - המוסד לא פורסם), ועובדותיו דומות להפליא לעובדות במקרה דנן, ואשר דחה אף הוא את תביעת המערערים שם למענק.

ב"כ המערערת הודה ברוב הגינותו, כי אין הבדל ממשי בין המקרים נשוא שני פסקי הדין, ובקש מאיתנו לשקול מחדש את ההלכה שנפסקה שם.

5. וכך נאמר בדב"ע נג/7-02 הנ"ל :

4. סעיף 127טז1 לחוק, שכותרתו "מענק למי שעובד בעבודה מועדפת" מעמיד לרשותם של חיילים משוחררים משירות חובה שני מקורות חילופיים לזכות במענק.
א. סעיף 127טז1(ב) לחוק אשר קובע:
"מי שנתקיימו בו שני התנאים שלהלן יהיה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג):
(1) הוא זכאי לדמי אבטלה ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 127ז.
(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון התשי"ט-1959 [נוסח משולב], בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה".

שני התנאים אשר מציב סעיף 127 טז(ב) למבקש המענק הינם שני תנאים מצטברים שרק במידה והם יתקיימו יחדיו בעת ובעונה אחת במבקש המענק הוא יזכה בו (דב"ע נב/180-02 צורף - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם): ראה גם דב"ע מב/1-91 שירות התעסוקה - סלח פד"ע כג 203, 208). בהתאם לסיפא של סעיף 127טז1 (ב) (1) הנ"ל, חייל משוחרר יזכה במענק אם יתקיים התנאי "שלשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 127ז". סעיף 127ז לחוק קובע שרואים עבודה כעבודה מתאימה אם נתקיימו בה, בין השאר :

"1. העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני."

עוד נוסיף שבתקופה הרלוונטית עבודה בבתי מלון, לרבות מלצרות, לא נכללה ברשימת העבודה המועדפת (תק' 6א לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעבד בעבודה מועדפת) התשמ"ג-1963.

6. טוענת המערערת כי עבודת המלצרות אליה הופנתה אינה מתאימה לה משתי סיבות:
א. עבודת המלצרות הינה עבודה מקצועית הן על פי הסיווג האחיד של משלחי יד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והן כפי שעולה מלשון תקנה 6א' לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג-1983, והן כמפורסם בעתונות במודעות המרכז לקידום מקצועי במלונאות.

ב. למערערת הכשרה מקצועית לעבוד כמתרגמת לשפה הערבית, ועל כן הפנייתה לעבודת מלצרות הינה הפניה לעבודה שאינה מתאימה לה.

להלן נתייחס לטענות אלו אחת לאחת:

7. אכן, מקצוע המלצרות הוא "מקצוע הדורש הכשרה מיוחדת", אך במה דברים אמורים? לגבי אדם, שעבר אותה הכשרה וקבל תעודת מקצוע במלצרות.
כבר נפסק "את המילים 'עבודה מתאימה' יש לקרוא 'עבודה מתאימה לעובד'. יחד עם זאת, אין המחוקק משאיר לשיקוליו הבלעדיים של העובד המובטל להחליט אם עבודה היא מתאימה" (דב"ע מב/1-91 שירות התעסוקה נ. אורי סלח פד"ע י"ג 203, 208).

8. ביטוח האבטלה מכוון לאפשר למי שיצא זמנית משוק העבודה לחזור אליו מבלי לגרום לעקירתו ממסגרתו המקצועית (ראה דב"ע מב/91/1 הנ"ל וכן דב"ע מא/5-91 נדף. נ. שירות התעסוקה פד"ע יג 112, 107). אשר על כן, פירוש על פיו עבודה מקצועית אינה מתאימה למובטל לא מקצועי תנציח את חוסר המקצועיות של המובטל, באופן שלעולם לא יוכל לרכוש מקצוע תוך כדי עבודתו. תוצאה זו אינה תואמת את מטרת החוק ורוחו.

9. לחלופין, טוענת המערערת כי יש להתייחס אליה כאל עובדת מקצועית, אשר את הכשרתה רכשה במהלך השירות הצבאי.

הזכאות למענק לעבודה מועדפת הוקנתה בסעיף 127טז לחוק למי, שהתמלאו בו 2 תנאים שהחשוב בהם לעניינו הוא זכאות למי אבטלה "ולישכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה כאמור בסעיף 127ז" (סעיף 127טז (ב)(1) לחוק).

סעיף 127ז לחוק קובע כי עבודה מתאימה היא בין היתר "עבודה התואמת את הכשרתו המקצועית", ומהי הכשרה מקצועית, או מיהו "עובד מקצועי" - זאת נלמד מחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן חוק שירות התעסוקה), אשר לשכת שירות התעסוקה פועלת מכוחו.

בחוק שירות התעסוקה מוקדש פרק מיוחד, והוא הפרק השלישי, לעובדים מקצועיים, ואין חולק כי המערערת אינה עונה על התנאים להכרה בה על פי תנאי חוק זה.

10. ב"כ המערערת העלה בשפה רפה אף את הטענה כי המערערת נשלחה למקום עבודה המרוחק ממקום מגוריה. אין ממש בטענה זו. המערערת היא אשר ירדה לאילת ופנתה שם ללשכת שירות התעסוקה, ואין ענייננו דומה לזה שבו לשכת התעוסקה במקום מגוריה, ירושלים, היתה מפנה אותה לעבודה באילת.

11. סוף דבר, מכל הנימוקים לעיל, ובהתאם לפסיקה עקבית שניתנה על ידי בית דין זה, הרינו מחליטים כי המערערת היתה עובדת בלתי מקצועית, אשר עבודת מלצרות היא "עבודה מתאימה" לה, כמשמעותה בחוק.

הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, בהעדר הצדדים 19.4.1994.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 02-18/נד עדי טנא נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/04/1994)