פסקי דין על מוסך 2000 ראשון גולן כהן (2002) | פסקי דין על גולן כהן | פסקי דין על ראשל יזום וניהול נכסים ואח'

52087-04/13 תאק     19/12/2013




תאק 52087-04/13 מוסך 2000 ראשון גולן כהן (2002) בע"מ, גולן כהן נ' ראשל יזום וניהול נכסים ואח'








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"ק 52087-04-13 ראשל יזום וניהול נכסים בע"מ נ' מוסך 2000 ראשון גולן כהן
(2002) בע"מ
ואח'






בפני

כב' הרשמת
רות וקסמן

המבקשים
1. מוסך 2000 ראשון גולן כהן
(2002) בע"מ
2. גולן כהן
ת.ז. 023538721
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ניר קריטי
מרח' דניאל פריש 3 תל אביב
טל: 03-6961105 פקס: 03-6961161


נגד

המשיבה
ראשל יזום וניהול נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארנון לנדה
מרח' מונטיפיורי 41 תל אביב
טל: 03-5663551 פקס: 03-5663495



החלטה

לפני בקשה למחיקת כותרת ובקשה לרשות להתגונן.

א. תמצית העובדות

1.
המשיבה השכירה למבקשת 1 (להלן: "המבקשת") מבנה בראשון לציון ששימש את המבקשת להפעלת מוסך לטיפול במכוניות סובארו (להלן: "המוסך"), עפ"י הסכם שכירות מתאריך 27/1/2003 (להלן: "הסכם השכירות").
2.
המבקש 2 (להלן: "המבקש"), המחזיק בכל מניות המבקשת ומשמש כמנהלה בפועל, חתם על הסכם השכירות כערב לכל התחייבויותיה של המבקשת עפ"י ההסכם.
3.
לשם השלמת התמונה יצוין עוד כי המשיבה השכירה למבקשת מבנה נוסף בסמוך למוסך עפ"י הסכם שכירות נפרד, אולם בגין עסקת השכרה זו לא הוגשה כל תביעה.
4.
עפ"י הסכם השכירות הסתיימה תקופת השכירות הראשונה בתאריך 14/2/2004, אלא שלמבקשת ניתנו בהסכם שלוש תקופת אופציה בנות שנתיים כל אחת והיא מימשה אותן, כך שתקופת השכירות הגיעה לקיצה בתאריך 14/2/2010.
5.
עפ"י כתב התביעה, לאחר תום תקופת השכירות הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר המשך השכירות, אך למרות זאת המבקשת נמנעה מלפנות את המושכר. עוד נטען בכתב התביעה כי החל מחודש פברואר 2010 החלה המבקשת לשלם דמי שכירות בסכום מופחת, לפי ראות עיניה, וללא הסכמת המשיבה, וכי החל מחודש פברואר 2011 הפסיקה המבקשת לחלוטין את תשלום דמי השכירות.
6.
בתאריך 13/2/2012 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת לפינוי המושכר. המבקשת לא התגוננה מפני התביעה וניתן נגדה

פסק דין
בהעדר הגנה. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובעת הדיון שנערך בעניין הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ולפיו תפנה המבקשת את המושכר בתאריך 27/3/2013. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי תחולט לטובת המשיבה ערבות בנקאית בסך 150,000 ₪ על חשבון חוב עבר של דמי השכירות וכן נקבע שהמבקשת תשלם דמי שכירות בגין חודשים דצמבר 2012 ועד סוף מרץ 2013 כתנאי להמשך שהותה במושכר.
7.
המבקשת פינתה את המושכר בתאריך 11/4/2013, ולפי חישובי המשיבה נותרה חייבת למשיבה סך של 1,370,692 ₪ (להלן: "סכום התביעה") בגין חוב עבר של דמי שכירות.
8.
לפיכך, בתאריך 29/4/2013 הגישה המביעה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים לתשלום החוב ומכאן בקשה זו לרשות להגן, הנתמכת כדין בתצהיר המבקש מיום 25/6/2013 (להלן: "התצהיר").

ב. טענות הצדדים

9.
למבקשים טענה מקדמית שהתביעה נגדם אינה מתאימה לבירור בהליך של סדר דין מקוצר.
10.
המבקשים טוענים בהקשר זה כי הסכם השכירות, שעליו מבססת המשיבה את כתב התביעה, פקע בתאריך 14/2/2013, וכי ממועד זה ואילך המשיכה המבקשת לשהות במושכר מתוקף הסכמה חדשה בין הצדדים, שנעשתה בעל פה ומכוח התנהגות הצדדים, שעליה ניתן ללמוד, בין היתר, מהעובדה שהמבקשת שילמה למשיבה שכר דירה בסכום מופחת בתמורה להמשך ישיבתה במושכר והמשיבה קיבלה סכום זה מבלי לנקוט בהליכים משפטיים נגד המבקשים.
11.
לטענת המבקשים, מאחר שאין למשיבה כל ראיה בכתב להסכמה החדשה הנ"ל, שנעשתה כאמור בעל פה לאחר פקיעתו של הסכם השכירות, הרי שתביעתה לא יכולה להתברר בסדר דין מקוצר.
12.
בעניין הרשות להגן טוענים המבקשים, בקליפת אגוז, כי הם זכאים לקזז מחובם למשיבה בגין דמי השכירות, סך של 1,362,394 ₪ שהמבקשת העבירה במשך שמונה שנות השכירות למשיבה, כפי שנדרשה לעשות בהסכם השכירות, לכיסוי התשלומים השוטפים של הארנונה, וזאת לאחר שהתברר למבקשת כי המשיבה לא העבירה את תשלומי הארנונה לעירייה וכי נטלה את הכספים הנ"ל לעצמה.
13.
המבקשים טוענים בהקשר זה, כי עפ"י הסכם השכירות שילמה המבקשת למשיבה מדי חודש בחודשו דמי שכירות בגין המושכר בצירוף תשלום חודשי עבור הארנונה שהמשיבה התחייבה לשלם ישירות לעירייה, וכי למשיבה לא הייתה זכות ליטול כספים אלה לעצמה ובעצם נטילתם היא התעשרה שלא כדין על חשבונה של המבקשת.
14.
עוד טוענים המבקשים כי שטח המושכר שבגינו חויבו בתשלום דמי שכירות וארנונה הוא 637 מ"ר, בעוד שהשטח בפועל הוא 631 מ"ר, ולפיכך סכום התביעה גבוה ומנופח.
15.
בנוסף טוענים המבקשים כי הם זכאים לקזז מסכום התביעה את הנזקים שנגרמו להם בגין נזילות שארעו במושכר ולא טופלו ע"י המשכיר, בשווי כולל של 44,000 ₪.
16.
עוד טוענים המבקשים כי המשיבה הפריזה בחישוב חוב העבר בגין דמי השכירות שלא שולמו וכי החוב בפועל הוא נמוך יותר. לטענתם, לאחר שפקע תוקפו של הסכם השכירות, הגיעו הצדדים להסכמות חדשות לגבי תשלום שכר דירה מופחת והמבקשת קיימה את ההסכמות הנ"ל ולפיכך אין שחר לטענות המשיבה לגבי חיוב בהפרשים בגין התקופה שמיום פקיעת ההסכם – 14/2/2010 – ועד ליום 14/2/2011, המועד שלאחריו חדלה המבקשת לשלם שכר דירה עקב המחלוקת בין הצדדים לגבי קיזוז תשלומי הארנונה.
17.
בנוסף טוען המבקש שאין למשיבה עילת תביעה אישית נגדו מכוח היותו ערב להסכם השכירות, וזאת מאחר שההסכם בא לסיומו בתאריך 14/2/2010 ובמועד זה פקעה ערבותו. לטענת המבקש, הוא איננו ערב להסכמות החדשות בין המשיבה למבקשת לאחר המועד הנ"ל ולפיכך אין למשיבה כל עילה נגדו.
18.
על יסוד כל האמור לעיל טוענים המבקשים, כי יש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולחילופין להעניק להם רשות להתגונן.
19.
מנגד טוענת המשיבה כי אין כל יסוד לבקשה למחיקת הכותרת, שכן התביעה הוגשה מכוח חוזה בכתב על סכום קצוב בגין חוב של דמי שכירות שנצבר כתוצאה מכך שהמבקשת המשיכה לשבת במושכר לאחר תום תקופת השכירות מבלי לשלם את דמי השכירות בחלקם או במלואם.
20.
לטענת המשיבה, הוראות הסכם השכירות בנוגע לפינוי המושכר ו/או להפרת ההסכם ממשיכות לחול גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות, ומאליו ברור כי הסכם השכירות יכול לשמש ראיה בכתב לחוב של השוכר בגין תקופת השכירות, גם לאחר שזו הסתיימה, ולפיכך התביעה נגד המבקשים מתאימה לסדר דין מקוצר.
21.
לעניין הרשות להגן, טוענת המשיבה כי אין כל יסוד לטענה העיקרית של המבקשים בדבר קיזוז והתעשרות שלא כדין, שכן כבר כשנחתם הסכם השכירות ידעו המבקשים שהמשיבה זכאית להנחה בארנונה ולכן נקבע בהסכם השכירות סעיף מפורש שלפיו שילמה המבקשת למשיבה את דמי השכירות החודשיים בצירוף תשלומי הארנונה, לפי התחשיב המקובל בעירייה לגבי נכסים מסוג המושכר.
22.
לטענת המשיבה, ההסדר הנ"ל נועד לנצל את זכויותיה של המשיבה כלפי העיריה ולא היה בו כדי לפגוע במבקשת, שלא הייתה זכאית להנחה בארנונה. לטענת המשיבה, היא הגיעה להסדר בכתב עם העירייה לגבי תשלום הארנונה בגין כל תקופת השכירות ולפיו שילמה לעירייה סך 348,000 ₪ (מש/4).
23.
עוד טוענת המשיבה כי אלמלא ההסדר המפורש בהסכם השכירות ממילא הייתה המבקשת נדרשת להעביר את אותו סכום של 1,362,394 ₪ ישירות לעירייה כתשלום בגין הארנונה ולכן אין לומר שהמשיבה התעשרה על חשבונה.
24.
עוד טוענת המשיבה כי אין שחר לטענות המבקשת כאילו הסכימה המשיבה להמשך ישיבתה במושכר לאחר תום הסכם השכירות, ואין יסוד לטענה בדבר הסכמה בעל פה בין הצדדים.
25.
לטענת המשיבה, עשתה המבקשת דין לעצמה תוך הפרה בוטה של הסכם השכירות כשנשארה במושכר לאחר תום הסכם השכירות, ובמיוחד לאחר פברואר 2011 כשהפסיקה לשלם דמי שכירות ואילצה את המשיבה להגיש נגדה תביעה לפינוי המושכר ותביעה לפיצויים.
26.
בנוסף טוענת המשיבה כי אין שום יסוד לטענת הקיזוז שעוסקת בשטח המושכר (631 מ"ר במקום 637 מ"ר) וכי המבקשים לא צירפו לתצהירם חוות דעת של מודד או איזשהו תרשים התומך בטענתם.
27.
כמו כן טוענת המשיבה כי אין שום יסוד גם לטענת הקיזוז בדבר נזקי נזילות במושכר, שכן מדובר בטענה בלתי מפורטת בעליל, כשהמבקשים נמנעים מלציין מתי בדיוק היו הנזילות, מתי בדיוק פסקו, כמה שעות עבודה איבדה המבקשת כתוצאה מהנזילות ומהו התעריף שלפיו חושבו נזקי המבקשת בגין סעיף זה.
28.
לאור האמור לעיל, טוענת המשיבה כי אין למבקשת הגנה מפני התביעה נגדה ולפיכך אין להעניק לה במקרה זה רשות להתגונן, או לחלופין יש להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדה של מלוא סכום התביעה.

ג. דיון

29.
טרם שאדון בבקשה לרשות להתגונן שומה עליי להכריע בשאלה אם התביעה מתאימה לבירור בהליך של סדר דין מקוצר או שמא יש למחוק את הכותרת ולהעביר את התביעה לפסים רגילים.
30.
כידוע, כשירות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר נבחנת לפי האמור בכתב התביעה (ד"ר י.זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לוין, 1995 בעמ' 665).
31.
תביעה בסדר דין מקוצר חייבת למלא את שלוש הדרישות המצטברות כעולה מתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: תקסד"א), שהן תביעה מכוח חוזה או התחייבות, בסכום קצוב, שיש עליהן ראיה בכתב. תביעה שאינה מקיימת דרישות אלה לא עברה את המפתן להכשרתה לדיון בסדר דין מקוצר.
32.
"בתביעה כזו חייב התובע לצרף את המסמכים המהותיים ככל שקיימים ולא די בהבאת תוכנם בלבד. בשלב זה, ועוד טרם בדיקת גרסת הנתבע ותצהירו, ככל שמתברר מתוך מסמכי התביעה כי התובע לא מילא את דרישות הסף, יש למחוק את הכותרת ולהעביר את הדיון לפסים רגילים תוך זכות אוטומטית להגשת כתב הגנה" (ע"א 19/06 (קריות) בלוט אדמון ג'רייס נ. זאהי נ'חלה ובניו ור' גם: בש"א (ב"ש) 1474/08 מיכאל את דוד בע"מ נ. קבוצת לב אופיר בע"מ – המאגר המשפטי "נבו").
33.
כאשר כתב תביעה מכיל עתירות אחדות וביניהן כאלה שאינן ראויות לדיון בסדר דין מקוצר, עתירות אלה פוסלות בדרך כלל את כל התביעה מדיון במסגרת זו (המ' 409/65 רוזובסקי נ. זביידה, פ"ד כ(1) 236, 242; ר"ע 192/84 אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד ל"ח(2) 583,581. אולם כאשר בית המשפט או הרשם מגלה בתביעה מרכיב שאינו ראוי להתברר בסדר דין מקוצר, כי אז הוא רשאי בהתאם לתק' 91-92 לתקסד"א למחוק אותו מהתביעה ולהשאיר את יתרת התביעה על כנה כתביעה בסדר דין מקוצר (ע"א 579/85 משה אריאן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 767,765).
34.
בענייננו, המשיבה השכירה למבקשת מבנה ששימש אותה כמוסך. הסכם השכירות נערך בכתב וצורף לכתב התביעה.
35.
הסכומים הנתבעים בכתב התביעה הם בעיקרם תשלומים של דמי שכירות שלא שולמו בגין התקופה שלאחר תום תקופת השכירות ועד לפינוי המושכר ע"י המבקשת. תשלומים אלה מופיעים בהסכם השכירות בין הצדדים, והדרישה לתוספת של הפרשים ופיגורים ניתנת לחישוב אריתמטי ומכאן שמדובר בסכומים קצובים.
36.
המבקשת טוענת כי מאחר שתקופת השכירות הסתיימה בשנת 2010 אין למשיבה ראיה בכתב כלשהי לגבי השכרת המושכר בשנים 2011 – 2012 וכי לגבי אותה תקופה הייתה הסכמה בע"פ בין הצדדים שלא מצאה ביטויה בהסכם בכתב, ומכאן שהמשיבה לא עמדה בדרישת הכתב של תקנה 202 לתקסד"א.
37.
הנני דוחה טענה זו מכל וכל. ההלכה היא כי "תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה ניתנת להידון בסדר דין מקוצר, גם כאשר "הראיה בכתב" מתייחסת לחוזה עצמו ולאו דווקא להפרתו. אין כל חובה להביא כתנאי מוקדם, הוכחה בכתב בגין ההפרה" (א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 397).
38.
ברור אפוא, כי לצורך הגשת התביעה בסדר דין מקוצר המשיבה יצאה ידי חובתה כשצרפה לכתב התביעה את הסכם השכירות, ואין היא נדרשת לצרף מסמך נוסף כלשהו כדי להוכיח שהמבקשת אכן הפרה את הסכם השכירות בכך שנשארה במושכר לאחר תום תקופת השכירות ובכך ששילמה במשך שנה דמי שכירות מופחתים ולאחר מכן חדלה לשלם דמי שכירות כלל.
39.
גם לטענת המבקשת, כי לאחר תום תקופת השכירות הגיעו הצדדים להסדר בע"פ בגין המשך השכירות, אין על מה שתסמוך לאור לשונו של סעיף 16 ה' להסכם השכירות הקובעת כי "כל שינוי ו/או תיקון של הסכם זה, או חלק כלשהו ממנו, לא יהיה לו תוקף אלא אם נערך בכתב ונחתם ע"י שני הצדדים".
40.
אמנם אין בהוראה הנ"ל כדי למנוע מהמבקשת לנסות ולהוכיח שהצדדים הגיעו להסדר בע"פ בניגוד להסכם בכתב, (וההלכה היא כי נתבע בסדר דין מקוצר יקבל רשות להגן אפילו העלה טענה בעל פה, שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב – ע"א 1266/91 יעקב קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח'
, פ"ד מו(4) 19) אולם ככל שהדברים נוגעים לסדרי הדין, די בצירופו של הסכם השכירות כדי להכניס התביעה להליך של סדר דין מקוצר.
41.
בנוסף, צודקת המשיבה גם בטענתה כי הסכומים הנתבעים על ידה בכתב התביעה הם סכומים קצובים, אשר נובעים מהסכומים שלהם הסכימו הצדדים בהסכם השכירות.
42.
אשר על כן אני קובעת כי התביעה מתאימה לבירור בהליך של סדר דין מקוצר.
43.
אפנה עתה לבירור הבקשה לרשות להגן שכאמור לעיל נסמכת בעיקרה של טענה של קיזוז.
44.
על פי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".
45.
כידוע "סכום נחשב קצוב אם חישובו הוא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה...סכום אינו נחשב לקצוב אם, לשם חיובו המדויק, יש צורך בהבאת עדים או שמאים שיעידו על שיעורו של נזק או על מחירו של נכס שאינו נסחר בשוק משוכלל (ש.לרנר קיזוז חיובים, 2009 בעמ' 77-76; תא (מרכז) 5661-08-08 חברת עבר אל חמוד נטור בקלנסואה בע"מ נ. דור-אלון אנרגיה בישראל (1998)בע"מ – המאגר המשפטי נבו).
46.
בענייננו, הסכומים שהמבקשת טוענת לקיזוזם נובעים מאותה עסקת שכירות שבגינה הוגשה נגדה התביעה. יתרה מזאת, הסכומים שהעבירה המבקשת למשיבה במהלך תקופת השכירות בגין תשלום הארנונה הם לכל הדעות תשלומים קצובים, ששיעורם נקבע בהסכם השכירות לפי מפתח הגבייה של העירייה.
47.
לפיכך, טענת ההגנה של קיזוז יכולה לשמש למבקשת כטענת הגנה טובה מפני התביעה נגדה, אך זאת בתנאי שיש למבקשת עילה לכאורה לבצע הקיזוז וזהו למעשה שורש המחלוקת בין הצדדים.
48.
המבקשת טוענת, כאמור לעיל, כי היא זכאית לקזז את התשלומים שהועברו לעירייה בגין הארנונה מהטעם שהמשיבה לא העבירה התשלומים לעירייה, אלא שלשלה אותם לכיסה שלא כדין, ומנגד טוענת המשיבה, שהמבקשת ידעה מראש שיש למשיבה הנחה לגבי הארנונה, ולפיכך נקבע בהסכם השכירות שהמשיבה תשא בעצמה בתשלומי הארנונה, למרות שלא הייתה בעלת הזיקה הקרובה ביותר למושכר, וזאת כדי שהמשיבה תוכל להנות מאותה הנחה.
49.
הפתרון למחלוקת בין הצדדים נמצא בהוראת סעיף 11 להסכם השכירות שקובעת כדלקמן: "ארנונה עירונית תחול על המשכיר. כל המיסים והתשלומים בגין השימוש במושכר ו/או החזקתו לרבות חשמל, מים וכד' (אך למעט ארנונה עירונית) יחולו על השוכר וישולמו על ידו במועד הנקוב בחשבונות, בהתאם למונים המותקנים...היה ותשלום הארנונה למושכר יעלה על 7.95 ₪ למ"ר לחודש יוסיף השוכר את ההפרש לדמי השכירות ויצרף להפרש הנ"ל מע"מ כחוק".
50.
עינינו הרואות, אפוא, כי הצדדים סטו בהסכם השכירות מההסדר המקובל בחוק. כידוע, החובה לשאת בתשלום ארנונה עפ"י הוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992 חלה על מחזיק בנכס שהוגדר בפסיקה כ"בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס" (ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ. ששון לוי – פורסם בנבו).
51.
בענייננו אין חולק שבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופת השכירות הייתה המבקשת, ששכרה את המושכר מהמשיבה והשתמשה בו כמוסך, אלא שהצדדים הסכימו ביניהם שדווקא המשיבה היא שתישא בתשלומי הארנונה, כשהכספים שישמשו לצורך התשלום יועברו אליה ע"י המבקשת יחד עם דמי השכירות החודשיים.
52.
הצדדים ניצלו לשם כך את הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות, שמטילה אחריות על המחזיק של המקרקעין לדווח לרשות המקומית על כך שחדל להחזיק במקרקעין על מנת שיוכל להשתחרר מחיובי ארנונה. כל עוד המשיבה לא דיווחה לעירייה על הסכם השכירות, אזי מבחינת העירייה המשיכה המשיבה להיות אחראית לתשלומי הארנונה מכוח היותה הבעלים של המקרקעין.
53.
עוד קבעו הצדדים שבמקרה שיתברר שתשלום הארנונה יעלה על הסכום שנקבע בהסכם השכירות בעת החתימה (7.95 ₪ למ"ר) אזי המבקשת תוסיף את ההפרש לדמי השכירות.
54.
לעומת זאת, הצדדים לא קבעו בהסכם מה יקרה אם יתברר שהסכום שישולם בגין הארנונה יהיה נמוך יותר מ-7.95 ₪ למ"ר, האם במקרה כזה על המשיבה להשיב את ההפרש למבקשת או שמא המשיבה רשאית ליטול את הכספים לכיסה.
55.
לכאורה, ומבלי שאחווה דעה לגופו של עניין, יש בהסכם השכירות תימוכין לעמדתה של המבקשת, כי התשלומים העודפים ששילמה למשיבה, שלא בגין דמי השכירות, היו בגין הארנונה, ומכאן שאם התקבלה הנחה עבור ארנונה, אזי המבקשת מכוח היותה המחזיקה במקרקעין, זכאית לקבל חזרה את הסכומים ששילמה ביתר.
56.
עמדה זאת מתחזקת במידה מה גם לאור העובדה שבהסכם השכירות לא מצוינת העובדה שהמשיבה זכאית להנחה כלשהי בגין הארנונה, ואין שום הוראה בהסכם המתירה לה לעשות שימוש פרטי בכספים שהועברו אליה למטרה ספציפית של תשלום ארנונה.
57.
אמנם, בשלב הסיכומים, ניסה ב"כ המשיבה לשכנע שההסכם בין הצדדים בעניין הארנונה הוא חד משמעי לטובת המשיבה ושהמבקשת ידעה כבר בשלב החתימה על הסכם השכירות שיש למשיבה הנחה בעירייה, אולם דבריו, יפים ככל שיהיו, אינם יכולים להוות תחליף לעדות בפני
בית המשפט המוסמך, וממילא כל מה שעומד בפני
הוא התצהיר של המבקש שתומך בגרסת ההגנה ואשר לא הופרך בחקירה נגדית.
58.
כידוע, הלכה נוהגת היא כי: "בית המשפט, הדן בבקשת רשות להתגונן, תפקידו לברר אם בטענת הנתבע בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה זו" (ע"א 544/84, 604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד פ"ד לו (3) 518 בעמ' 524 ור' גם פס"ד קרן לעיל).
59.
המסקנה מן האמור לעיל היא שכדי להכריע במחלוקת בין הצדדים יש לפרש את הסכם השכירות ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בעת שקבעו את הסדרי התשלום של דמי השכירות והארנונה, וכן לברר מה היו התנאים לקבלת הנחה בתשלום הארנונה, והאם ההנחה הייתה זמינה בתקופת השכירות גם עבור המבקשת.
60.
את כל הדברים הנ"ל ניתן לעשות, בנסיבות העניין, רק באמצעות הבאת עדים וראיות, ולפיכך יש ליתן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה נגדם.
61.
טעם נוסף למתן רשות להגן מצאתי בהסכם הפשרה לתשלום הארנונה שנחתן בין המשיבה לעיירה בחודש נובמבר 2012 (מש/4). עפ"י ההסכם הנ"ל, השטח במ"ר שבגינו חויבה המשיבה בתשלום הארנונה הוא 633 מ"ר וזאת לעומת שטח המושכר שמופיע בהסכם השכירות שהוא 637 מ"ר ושלפיו שילמה המבקשת הן את דמי השכירות והן את תשלומי הארנונה שהועברו על ידה ישירות למשיבה.
62.
אי ההתאמה לכאורה בין שטר המושכר שמופיע ברישומי העיריה לבין השטח הנקוב בהסכמי השכירות, מעוררת ספקות לגבי חישוב סכום התביעה, ולפיכך מהווה עילה נפרדת למתן רשות להגן.
63.
לאור החלטתי זו, ומבלי לחוות כל דעה לגופו של עניין, ניתנת למבקשים רשות להתגונן גם בעילות האחרות המפורטות בתצהיר.
64.
לתיק הנ"ל יש גם משמעות ציבורית, לאור העובדה שעפ"י הנתונים שהוצגו לבית המשפט, יש חשד לכאורה כי נעשה במקרה דנן ניצול לרעה של הנחה בארנונה, בדרך של אי העברת רישום מחזיקים בפנקסי העירייה, על מנת לגרוף רווחים פרטים מתוך כספים שמיועדים לתשלום המס. לפיכך תומצא החלטתי זו גם למבקר של עיריית ראשון לציון, שיבחן את השתלשלות העניינים שהובילה לחתימת הסכם הפשרה מש/4.
65.
אשר על כן הבקשה מתקבלת.
התצהיר ישמש ככתב הגנה.
66.
הוצאות הליך זה בסכום של 3000 ₪
ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ייקבעו על פי התוצאות.
67.
המזכירות תקבע מועד לקדם משפט לפני שופט.
68.
החלטה
זו תשלח לב"כ הצדדים וכן למבקר של עיריות ראשון לציון (למבקר יחד עם מש/4).


ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 52087-04/13 מוסך 2000 ראשון גולן כהן (2002) בע"מ, גולן כהן נ' ראשל יזום וניהול נכסים ואח' (פורסם ב-ֽ 19/12/2013)