פסקי דין על אברהם לוי | פסקי דין על אילנית דהן (לוי) | פסקי דין על הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

4268/02 א     02/11/2004




א 4268/02 אברהם לוי, אילנית דהן (לוי) נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ






בתי המשפט

1
א. 4268/02

בבית משפט השלום בירושלים

בפני
: כב' השופטת עירית כהן

1. אברהם לוי

2. אילנית דהן (לוי)

בעניין:
התובעים
אמיר שושני

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ
הנתבעת
מור חן
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. 1. התובע 1 הנו הבעלים של חנות למכירת אביזרי רכב, מערכות שמע ומיגון הממוקמת בתחנת הדלק "אלון" בנוף כנרת בעיר צפת. העסק נוהל תחת השם "קלין קאר". אין מחלוקת כי העסק היה מבוטח אצל הנתבעת. אין גם מחלוקת כי ביום 18.9.00 העסק נשרף, אולם לטענת הנתבעת התובע הצית את עסקו, ולפיכך אין הוא זכאי לתגמולי ביטוח. עוד טוענת הנתבעת את הטענות הבאות:
א. א. התובע ביצע כלפיה מעשי מרמה בתביעתו לתגמולי ביטוח הפוטרים אותה מחבותה, ללא קשר לעניין ההצתה.
ב. ב. התובע חתם על הסכם לבדיקה בפוליגרף ומאחר והוא לא קיים את ההסכם ומסרב לקיימו גם כיום, דין תביעתו להדחות.
ג. ג. לא נגרם נזק כנתבע על ידי התובע.
האם העסק הוצת
2. 2. מיד לאחר שנתקבלה אצלה הודעה על מקרה הביטוח, שלחה הנתבעת אל מקום האירוע שמאי וזה האחרון הזמין את חוקר השריפות שלמה מאור, אשר בדק וקבע כי לא הייתה במקרה זה הצתה.

שלמה מאור בדק בחקירתו מספר אפשרויות לפרוץ הדליקה, כאשר הצתה בזדון הייתה האפשרות הראשונה אשר אליה הוא התייחס (סעיף 4.1 בעמוד 26 לחוות דעתו). בסיכום חוות דעתו, כתב שלמה מאור:
"נבדקה ונשללה על ידי האפשרות שהשריפה בעסק החלה כתוצאה מהצתה בזדון וזאת לאור אי הימצאות ממצאים היכולים לחזק סברה זו."
שלמה מאור בדק גם אפשרויות נוספות, וביחס אליהן הוא כותב:
נבדקה ונשללה על ידי האפשרות שהשריפה החלה כתוצאה מכשל במכשירי החשמל בעסק וזאת לאור אי המצאות ממצאים היכולים לחזק סברה זו.
נבדקה ונשללה על ידי האפשרות שהשריפה החלה כתוצאה מכשל במערכת החשמל של מבנה העסק וזאת לאור אי הימצאות ממצאים היכולים לחזק סברה זו" (עמוד 26 לחוות הדעת).
מקור השריפה, לפי דעתו של שלמה מאור, הוא כשל במפצל החשמלי, וכפי שהוא כותב בפרק הסיכום והמסקנות:
"לאחר חקירת נסיבות פרוץ הדליקה, לאור העובדות, הממצאים, תשאול בעל העסק מר לוי אברהם ועל סמך נסיוני כחוקר דליקות, אני בדעה כי הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ הדליקה ב"קלין קאר" הממוקם בתחנת דלק אלון שבנוף כינרת הינה כשל במפצל חשמלי שהיה מחובר לשקע בצד החיצוני של הקיר הצפוני של המשרד, באזור החלק הדרומי של דלפק המתקין."
(עמוד 27 לחוות הדעת).

העובדות והממצאים אשר הביאו את שלמה מאור למסקנה זו, כפי שהם עולים מחוות הדעת הם:
א. א. נזקי האש, סימני החריכה, פגיעות האש והחום שאותרו באזור דלפק המתקין בחלקו הקרוב לקיר הצפוני של המשרד מצביעים על שריפה שהחלה באזור זה.
ב. ב. סימני החריכה ופגיעת האש בפנל בעץ שבצדו החיצוני התחתון של הקיר הצפוני של המשרד ובחלקו התחתון של דלפק המתקין, סימני החריכה ופגיעת האש בדלפק הצפוני של המשרד ובחלקו התחתון כלפי מעלה, כל אלו מצביעים על שריפה שהתרכזה על גבי הרצפה באזור זה.
ג. ג. סימני פגיעת האש שנמצאו בשרידי המפצל שנמצא על גבי הרצפה באזור בו אותרו עיקרי נזקי האש, ונזקי הפיח המצומצמים שנראו על גבי הצד החיצוני של הקיר הצפוני של המשרד, מעל מיקום שרידי המפצל, מצביעים על שריפה שהחלה ממנו.
ד. ד. סימני התקשות בשרידי החיווט החשמלי הפנימי של המפצל באזור כבל הזנת המתח והמפסק המואר, מצביעים על כשל שאירע בחיווט זה.
ה. ה. המפסק הראשי ואחד המאמ"תים שנמצאו במצב "off" מצביעים על כשל כל שהוא שאירע באחד מצרכני החשמל בעסק.
3. 3. במסגרת הבדיקות שערך ועל מנת לשלול את האפשרות שהעסק הוצת, ערך שלמה מאור בדיקה באמצעות גלאי הידרו קרבונים lectronic nose hydro carbon detector model 20 (עמוד 11 לחוות הדעת). ממצאי הבדיקה היו שליליים, דהיינו לא התגלו פחממנים במקום.
שלמה מאור נשאל בחקירתו ביחס לממצאי בדיקה זו והסביר:
"ת....אני בדקתי עם גלאי בתוך הזירה של המקרה הנדון, הגלאי הזה מגיב לחתך גדול מאד של חומרים, יכול להגיב לדלק, לצבע, לפלסטיק, הגלאי לא הצביע על שרידים של פחממנים במקום ולכן לא הלכתי לכיוון של הצתה" (עמוד 52 לפרוטוקול).
4. 4. למרות חוות דעתו של שלמה מאור לא שילמה הנתבעת לתובע תגמולי ביטוח וזאת לאור החשד להצתה אשר נבדק גם על ידי המשטרה, חשד אשר היה מבוסס על חוות דעת של רשף אלברט אוחנה ממכבי אש אשר הגיע למקום סמוך לאחר האירוע, וכן על בקבוק שנמצא על ידי השוטרים בחצר בית העסק כשריח של חומר דליק נודף ממנו.
5. 5. חוות הדעת של רשף אוחנה, אשר אליה אתייחס להלן, כמו גם ממצאי השוטרים לא עמדו בפני
שלמה מאור בעת מתן חוות דעתו.
בפתח החקירה הנגדית של שלמה מאור על ידי ב"כ הנתבעת, נשאל שלמה מאור על ממצאים אלה ומשמעותם. לאור אופי התשובה שניתנה ומשמעותה, אצטט את השאלה והתשובה במלואה. שלמה מאור נשאל על ידי עו"ד מור חן
כך:
"אני אומר לך שרס"ר יעקב גרידיש ממשטרת ישראל, עשה סריקה במקום, ומצא בקבוק מיץ פריגת שזרוק מחוץ למשרד ליד החלון, כאשר הבקבוק שרוף בפיה וריח חזק של חומר דליק נודף ממנו. רשף אלברט אוחנה אומר שהוא הריח במקום ריח של נוזל דליק. האם לאור הממצאים האלה ניתן לשנות את חוות הדעת שלך, או האם אתה יכול לתקן את חוות הדעת שלך לאור ממצאים כאלה ולומר שהיתה הצתה."
באופן מפתיע, מבלי שביקש שלמה מאור לראות את הממצאים, לבחון את הנתונים החדשים, ובהתעלם מכל הבדיקות שהוא ערך והממצאים שהוא מצא, השיב שלמה מאור:
"לאור מה שאמר ב"כ הנתבעת, ובמידה ואכן והממצאים האלה אמיתיים אז אני טעיתי בחוות הדעת כי היו דברים שלא נבדקו על ידי והוצאו מזירת האירוע" (עמוד 47).
שלמה מאור לא השיב סתם "טעיתי", אלא "טעיתי בגדול". הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, אולם תוקנו בהחלטה מיום 26.11.03 בעמוד 2 לפרוטוקול.
עם זאת, בסיום החקירה על ידי עו"ד שושני, ולאחר שאלות שנשאל על ידי, חזר בו שלמה מאור מאמירתו הגורפת בדבר הטעות הגדולה שעשה ואישר שוב שאין בסיס לקביעה לפיה מדובר בהצתה.
שלמה מאור אף הודה ביחס לכל אחד מהממצאים החדשים, לכאורה, שהוצגו בפני
ו, כי למעשה אין בהם כדי להשפיע על מסקנתו ולשנות את חוות דעתו.
ביחס לבקבוק שנמצא במקום שממנו נדף ריח של חומר דליק הוא נשאל השיב:
"ש. האם מספיק שמוצאים ליד החלון בקבוק עם ריח חזק של חומר דליק כדי לקבוע שהיתה הצתה
ת. לא" (עמוד 52 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"ש. זאת אומרת שלא מספיק שיש לו ריח של חומר דליק.
ת. אין משמעות לריח" (עמוד 52 לפרוטוקול).
וכן:
"אם הדברים היו ברשותי ואני הייתי שולח לבדיקה, ובבדיקה הייתי מקבל תוצאות חיוביות שהיו אומרות שזה בנזין, או חומר שיכול לגרום לנזק גבוה, ואותם שרידים מהבקבוק היו נמצאים גם בזירת הארוע, וזה חשוב, אז הייתי טועה בגדול"
(ההדגשה שלי, ע.כ.) (עמוד 53 לפרוטוקול).
אלא שחומרים דליקים לא נמצאו בזירת האירוע, למרות שהמומחה חיפש אותם באמצעות הגלאי, וכפי שאמר שלמה מאור:
"זירת הארוע נבדקה והגלאי לא הגיב. זה מה שהביא אותי לצאת מהחשיבה של הצתה" (עמוד 53 לפרוטוקול).
שלמה מאור אף נשאל והשיב כי לא נמצאו על ידו ממצאים שיכולים להצביע על כך שנשפך במקום דלק לצורך ההצתה, וכדבריו:
"לא נמצאו על ידי ממצאים שיכולים להצביע על שפיכה של דלק במסלול מסויים" (עמוד 55 לפרוטוקול).
6. 6. כאמור, בסופה של החקירה, חזר שלמה מאור מספר פעמים על מסקנתו לפיה לא הייתה במקרה זה הצתה.
א. א. בעמוד 52, בתשובה לשאלת ביהמ"ש הוא אמר: "ש.ת. אני לא אומר שהיתה פה הצתה, אני לא יכול לקבוע שהיתה פה הצתה".
ב. ב. בעמוד 54 לפרוטוקול: "אז אני לא יכול לקבוע שהיתה הצתה"
ג. ג. ובעמוד 56 לפרוטוקול הוא נשאל והשיב:
"ש. בכל הנתונים שאתה מצאת, בקבוק שרוף, חלון סגור, הגלאי לא מגלה פחממנים, האם אתה סבור שהייתה פה הצתה
ת. לא הייתי רואה במקרה הזה הצתה."
7. 7. בסיום החקירה נשאל שלמה מאור מדוע בתחילת החקירה הנגדית הסכים, בקלות, כי הוא טעה בגדול בחוות דעתו, והוא השיב:
ש. אז למה אמרת אחרי שתי שאלות ששאל אותך עו"ד חן שטעית בגדול
ת. כי אם נמצאו על ידי המשטרה ממצאים שהיו בזירה הזאת ואני לא ראיתי אותם והדיפו ריח כזה או אחר, זה לא משנה, שיכלו אולי להביא אותי לקו חקירה אחר, ואין לי שום ממצאי מעבדה עליהם, אמרתי שזה יכול להוביל אותי לטעות ומומחה צריך לקחת בחשבון את הכל." (עמוד 56 לפרוטוקול)
אכן, כפי שטוען עו"ד מור חן
, שלמה מאור יכול היה לטעות בחוות דעתו הראשונה, ואף מותר לו לחזור בו ולשנות את חוות דעתו, אך לא אלה נסיבות המקרה שבפני
.
8. 8. שלמה מאור לא היה במקרה זה מומחה "אובייקטיבי", אלא מומחה אשר נשלח מטעם הנתבעת והדבר ניכר במהלך חקירתו על ידי עו"ד מור חן
כאשר הוא ניסה לרצות את עו"ד מור חן
בתשובותיו ולהסכים למסקנות וקביעות, אף אם הן עומדות בסתירה למסקנותיו הראשונות, אולם בסופו של דבר, לאחר חקירה של עו"ד שושני ולאחר שאלות שנשאל על ידי, הוא חזר למסקנות המקוריות שבחוות דעתו. כך למשל בנוגע להשפעת התזת המים על ממצאי בדיקת הגלאי (עמוד 58 לפרוטוקול) והאפשרות לבצע בדיקה מדויקת יותר על ידי הרמת מרצפות (שם) וכך למשל בעמוד 60 לפרוטוקול בנוגע למקור פריצת האש.
בחוות דעתו קבע שלמה מאור כי הכשל במפצל הוא מקור האש, והנה, בחקירה לעו"ד מור חן
הוא נשאל והשיב:
"ש. האם נכון שלמפצל אין מספיק מטען אש כדי לגרום לכזו שריפה
ת. למפצל אין מספיק אנרגיה כדי לבצע שריפה כזו"
מתשובה זו ניתן להבין כי המומחה חוזר בו ממסקנתו, אולם כאשר הוא נשאל, על ידי, מיד לאחר מכן, כיצד פרצה השריפה, הוא חוזר ומשיב:
"בתשובה לשאלת ביהמ"ש
ש. אז איך קרתה השריפה
ת. אני מצאתי כשל במפצל שהוא מקור האש. הוא המקור שממנו התחילה השריפה, כל דבר שבאזור אם היה, ממנו מתפתחת השריפה" (עמוד 60 לפרוטוקול).
שלמה מאור אף הכחיש כי מטרת הבדיקה הייתה לבדוק הצתה (עמוד 50 לפרוטוקול), אך אין ספק שמטרה זו הייתה לנגד עיניו, והוא אף מציין אותה כאפשרות הראשונה שהוא בודק.
אם אמנם סברה הנתבעת ששלמה מאור טעה, וכי יש בממצאי המשטרה וכיבוי האש כדי לשנות את חוות דעתו, ניתן היה לצפות שהנתבעת תפנה לשלמה מאור על מנת לברר את משמעות הממצאים, ובמידת הצורך תבקש חוות דעת מעודכנת, אלא שהיא לא עשתה כן.
חוות דעת הכבאי אלברט אוחנה
9. 9. רשף אלברט אוחנה ביקר במקום לאחר השריפה. במכתבו לקצין חקירות משטרת צפת מיום 19.9.00 (נ/5), אשר התקבל כחוות דעת מטעמו, הוא כותב:
"4. מוקד השריפה
4.1 מוקד שריפה נמצא מעבר לדלפק מכירה מתחת לחלון הפונה לצד מערב (בחלק האחורי של הקרוואן).
4.2 במקום הרחתי ריח של נוזל דליק
4.3 החלון האחורי נשבר ולהשערתי דרכו הושלך החומר הדליק.
5. מבדיקת מערכת החשמל בקרוואן לא נמצאו קצרים והחשמל לא מעורב באירוע זה.
6. מסקנות - הצתה:
6.1 עפ"י מוקד השריפה, החלון השבור והריח של חומר דליק אני מגיע למסקנה כי מדובר בהצתה"
רשף אוחנה לא צילם את הזירה שכן באותו יום שירותי כיבוי האש היו בעיצומים (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
10. 10. שלושת הממצאים שעליהם מבסס רשף אוחנה את מסקנתו אינם מתיישבים עם הממצאים שמצא שלמה מאור:
א. א. רשף אוחנה הריח ריח של נוזל דליק - אך שלמה מאור לא הצליח לגלות עם הגלאי חומר דליק או שרידי חומר דליק בתוך המבנה.
ב. ב. רשף אוחנה מבסס את מסקנתו על החלון האחורי שנשבר - אך לפי חוות דעתו של מאור החלון נשבר במהלך ניסיון כיבוי השריפה, ולא לפניה, וגם רשף אוחנה הודה במהלך החקירה הנגדית כי העובדה שהזכוכיות אשר היו על הרצפה היו מפויחות משני הצדדים, מעידה על כך שהזכוכיות נשברו לאחר שפרצה האש (עמודים 54 - 55 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
ג. ג. רשף אוחנה לא מצא קצרים והוא קובע כי החשמל לא מעורב באירוע זה, וקביעה זו אינה מתיישבת עם שני המאמ"תים אשר היו במצב של off ואף לא עם מסקנתו הסופית של שלמה מאור.
ארחיב להלן ביחס לכל אחד מהממצאים.
ריח של נוזל דליק
11. 11. רשף אוחנה פרט בחקירתו שהחומר שהוא הריח הוא סולר או נפט או בנזין (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 26.11.03). מעדותו עולה כי אם היה במקום חומר דליק, הגלאי, אשר בו השתמש שלמה מאור,אמור היה לגלות אותו (עמוד 26 לפרוטוקול מיום 26.11.03). הוא אמנם הביע ביקורת ביחס לגלאי - אך זאת משום שלדעתו הגלאי רגיש מדי ועלול להצביע על כך שקיים חומר דליק כאשר אין - אך לא ההיפך (שם).
רשף אוחנה נשאל כיצד מתיישב הממצא שלו בדבר הריח עם ממצאי הבדיקה האובייקטיבית של שלמה מאור והשיב:
"אני לא יכול להעיד מה שגילו אחרים אחרי, בריח, קשה לי מאוד לטעות, כן הרבה עשן, ריחות שיכלו לתת לי, את הריח הזה לכיוון סולר, נפט" (עמוד 28 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
הוא אף הוסיף כי הוא אינו מאמין לממצאי שלמה מאור (עמוד 30 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
עם כל הכבוד לניסיונו של רשף אוחנה וחוש הריח שלו, שעליו הוא מבסס את מסקנתו, אני מעדיפה במקרה שבפני
את ממצאי הבדיקה האובייקטיבית של גלאי הפחמימנים, אשר נעשתה על ידי שלמה מאור, ולא גילתה במקום חומר דליק, במיוחד כאשר מדובר בבדיקה שנעשתה מטעם הנתבעת, ובמטרה לאתר פחמימנים, ולא לשלול את קיומם.
רשף אוחנה נשאל גם כיצד ייתכן שהוא הריח חומר דליק, לאחר השריפה והשיב:
"כששופכים את החומר, הוא לא מתלקח כל החומר, תמיד יש את השוליים של השריפה, שבו תמיד נשאר איזה שהוא חומר, איזה שהוא סמרטוט, איזה שהוא עצם שבו נשאר הרטיבות של אותו חומר" (עמוד 30 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
אם אמנם היה במקום חומר דליק, אין זה סביר שהגלאי לא גילה אותו, במיוחד לאור עדותו של רשף אוחנה לפיה הריח של החומר הדליק יכול להמשיך אפילו יום לאחר השריפה (עמוד 40 לפרוטוקול מיום 26.11.03). תשובתו של רשף אלברט אוחנה לפיה הוא מעדיף את בדיקת הריח מעוררת תמיהה (עמוד 30 לפרוטוקול).
פרט לרשף אוחנה, אין עדות על כך שמי מהשוטרים במקום או הכבאים שהגיעו לכבות את השריפה, הריח ריח של חומר דליק. השוטר אשר דותן, אשר ניהל את החקירה, נשאל האם הריח חומר דליק והשיב כי הריח ריח של שריפה. מתשובותיו ניתן להבין שהוא לא הריח ריח של חומר דליק (עמוד 99 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
בניגוד לעדותו של שלמה מאור ולטענת ב"כ הנתבעת לפיה המים ששפכו הכבאים עלולים היו לסלק את החומר הדליק מהמקום, ולגרום בכך לתוצאה שגויה בבדיקת הגלאי, העיד רשף אוחנה:
"אם שופכים מים על חומר דליק? אדרבא, הוא יהיה יותר, כאשר יש חומר דליק, קל יותר לזהות אותו כאשר יש מים, כי הוא צף מעל למים. ויש לו צבע שנותן לי את זה, לא היה כל כך הרבה מים לכבות שם. אגב רב השריפה כמעט שכבתה לפני שהגיעו הכיבוי, הם פרצו את הדלת ונכנסו" (עמוד 26 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
כך או כך, אם אמנם היה חומר דליק במקום (כפי שהריח רשף אוחנה) סביר להניח שהגלאי היה מאתר אותו.

חלון אחורי שבור
12. רשף אוחנה סבור כי לפני השריפה שברו את החלון (עמוד 31 לפרוטוקול מיום 26.11.03) ואת החומר הדליק שפכו מעבר לחלון בזריקה (שם).
שלמה מאור מצא כי על חלק משברי הזכוכית היה פיח משני הצדדים, ודבר זה מעיד על כך שהחלון נשבר לאחר השריפה, ועומד בסתירה למסקנה של רשף אוחנה.
רשף אוחנה נשאל על כך והשיב כי על חלק משברי הזכוכית היה פיח משני הצדדים, על חלק מהשברים היה פיח בצד אחד ועל חלק לא היה פיח (עמוד 49 לפרוטוקול מיום 26.11.03). ממצאים אלה אינם מפורטים במסמך שערך רשף אוחנה, וקשה להאמין שהוא זוכר זאת (עמוד 49 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
אני מעדיפה בעניין זה את הממצאים המתועדים בתמונות של שלמה מאור ואת מסקנתו לפיה החלון נשבר לאחר השריפה, ולא לפני שפרצה, וזאת לאור שברי הזכוכית המפויחים משני צידיהם.
לא נמצאו קצרים
13. 13. רשף אוחנה הסביר כי בדק את מערכת חוטי החשמל ולא מצא כל קצר חשמלי.
רשף אוחנה לא ידע לומר מה היה מצב הפיוזים כשהוא הגיע למקום (עמוד 59 לפרוטוקול מיום 26.11.03). כאשר הפנו את תשומת לבו לממצאים של שלמה מאור, הוא אישר כי הנתיך הראשי ועוד נתיך היו במצב של off. בשלב הבא הסכים רשף אוחנה כי ממצא זה מצביע על קצר (שורה 12 בעמוד 61 לפרוטוקול מיום 26.11.03) אולם הוא חזר בו, לאחר שהבין כי תשובה זו אינה מתיישבת עם מסקנתו הראשונה לפיה לא היה קצר.
בשלב מסוים רשף אוחנה אף השיב כי בעקבות השריפה נשרף הכבל ולכן נוצר קצר ונפל המאמ"ת (עמוד 61 לפרוטוקול מיום 26.11.03) ואז הוא תיקן את תשובתו ואמר שלא מצא קצר שגרם לשריפה (שורה 16 בעמוד 67 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
מאחר ואת מסקנתו בעניין ההצתה ביסס רשף אוחנה על כך שלא היה קצר, ומאחר ומוסכם כיום כי היה קצר (למרות שרשף אוחנה מסייג ואומר כי ייתכן שהקצר נגרם בשריפה), אי אפשר לסמוך על מסקנתו של רשף אוחנה אשר התבססה על כך שלא היה קצר.
14. 14. מחוות דעתו של שלמה מאור עולה כי המפצל, אשר לדעתו היה מוקד השריפה, שרוף יותר באמצע מאשר בקצוות. רשף אוחנה נשאל האם ייתכן שהאמצע יישרף יותר מאשר הקצוות, אם הוא לא מוקד השריפה והשיב:
"אם הוא לא המוקד: לא, תלוי מה, עוד הפעם, זה תלוי סיטואציה של התפשטות השריפה." (עמוד 71 לפרוטוקול מיום 26.11.03).
ובהמשך בעמוד 72:
"ת. קשה לי לענות, אבל אני יכול להגיד שזה, עוד הפעם, אם האמצע לא נשרף, שהאמצע נשרף יותר.
ש. נכון
ת. אז היה קצר."
גם רשף אוחנה מסכים, אפוא, כי ממצא זה מתיישב עם קיומו של קצר ביום האירוע.
15. 15. עובד תחנת הדלק, טיראן חנה העיד כי גילה את השריפה בעקבות הפסקת חשמל בתחנת הדלק - סעיף 5 לתצהירו והודעתו במשטרה טח/1, וגם עדות זו תומכת במסקנה לפיה האש פרצה בעקבות קצר חשמלי.
ממצאים נוספים שנמצאו בזירה
16. 16. מחוץ למבנה נמצא,כאמור, בקבוק ובו חומר חשוד כחומר דליק - אולם לפי עדותו של שלמה מאור, אם לא נמצא אותו חומר בתוך המבנה, וחומר כזה לא נמצא במבנה, אין משמעות לממצא זה עמוד 52 לפרוטוקול).
17. 17. מחוץ למבנה אף נמצאה מערכת אזעקה. מהראיות עולה כי זו לא מערכת האזעקה של העסק, שכן המערכת של העסק הייתה מחוברת למוקד והמוקד אף קיבל הודעה על האירוע (עמוד 67 לפרוטוקול). לא נטען ולא הוכח מה הקשר בין מערכת זו לאירוע והשוטר שטיפל באירוע לא מצא לנכון לקחת אותה לבדיקה (עמוד 87 לפרוטוקול).
גם פרוז'קטור שרוף נמצא מחוץ למבנה, אך לא נטען ולא הוכח שיש קשר בינו ובין האירוע.
סיכום פרק ההצתה
18. 18. לאחר שמיעת שני המומחים, לאור ממצאי הבדיקות שנערכו על ידי שלמה מאור, שוכנעתי כי לא הייתה במקרה זה הצתה, כפי שקבע שלמה מאור בחוות דעתו.
19. 19. משקבעתי כי לא הייתה במקרה זה הצתה, אין מקום לדון במניע, אם היה כזה, אולם אעיר כי הנתבעת ידעה על מצבו הכלכלי של העסק כבר בתחילת שנת 2000, בעקבות אירוע של פריצה בעסק, ובאותו שלב בעקבות חוסר אימון בתביעה שהוגשה, נשלח התובע לבדיקת פוליגרף, ונמצא דובר אמת.
לו סברה הנתבעת כי מצבו הכלכלי של התובע כבר אז מהווה מניע להצתה, (לפי סיכומי הנתבעת עוד בשנת 1999 מצבו הכלכלי של העסק היה בכי רע) היא יכולה הייתה שלא להמשיך לבטח אותו גם לאחר הפריצה.
מירמה בתביעה לתגמולי ביטוח
20. 20. לא הוכח כי הייתה במקרה זה מרמה בתביעה לתגמולי ביטוח.
השמאי יגן נשלח למקום על ידי הנתבעת מיד לאחר האירוע. התובע שיתף עמו פעולה, והציג בפני
ו חשבוניות ומסמכים המצביעים על רכישה (עמוד 95 לפרוטוקול). השמאי ערך עם התובע פרוטוקול של הפריטים שהם זיהו יחד והם עברו יחד פריט פריט (עמוד 95 לפרוטוקול).
השמאי נשאל והשיב:
"...במקרה הזה שחזרנו בצורה כמעט מלאה את הנפחים, את המקומות, את האריזות, את השרידים, ואני חושב שדייקנו"
(עמוד 94 לפרוטוקול).
השמאי הוסיף:
"..במקרה של שריפה זה קל, נותרים שרידים, אפשר לשחזר, במקרה של גניבה זה הרבה יותר קשה" (עמוד 94 לפרוטוקול).
21. 21. התובע הסביר בסעיף 49 לתצהירו כי:
"לאחר שביצעתי רשימה של הציוד אשר אני רואה כי הוא נשרף, ביקרתי אצל רו"ח מאיר דהן מחברת מאגר בע"מ שירותי הנה"ח ויעוץ מס. חברה זו היא חברה חיצונית, אשר הכינה את מסמכי הנה"ח של העסקים שלנו. על פי המסמכים שקיבלתי עלו הדברים הבאים:
בכרטסת לשנת 2000 מופיעות רכישות בסך של 313,105.83 ₪. כמו כן שנת 1999 הסתיימה עם מלאי סגירה של 91,300 ₪, אותו יש להוסיף למלאי שנת 2000.
על פי כרטסות הסעיפים לשנת 2000 של מכירת אביזרים ידנית והכנסה מאביזרי רכב, עומד סך המכירות לאותה השנה על הסך של 227,897.43 ₪.
ההפרש בין הרכישות+מלאי הפתיחה לשנת 2000 ובין המכירות עומד אם כן על הסך של 176,508.4 ₪.
היות שעל פי השרידים אשר זיהיתי במקום העמדתי את תביעתי מחברת הביטוח על הסך של 81,920 ₪ בלבד והיות שכל הרכישות שבוצעו אצלי נרשמו, נאמר לי ממשרד רוה"ח דהן כי על פי המסמכים, שיעור האביזרים החסר גבוה יותר. לכן פניתי שוב לחברת הביטוח והעליתי את גובה התביעה בשיעור של 95,847 ₪. אמרתי לשמאי שהואיל ולא הייתי במקום בעת השריפה, אין לי אפשרות לדעת האם משהו לקח סחורה בזמן שלא היה שם איש או שאולי חלק מהסחורה נשרף באופן כזה שלא ניתן לזהותו.."
הסבר זה של התובע מקובל עלי, מה גם מתוך סכום של 95,874 ₪ אישר בסופו של דבר השמאי סכום של 47,619 ₪ (עמוד 20 לחוות הדעת).
22. 22. אעיר כי השוטרים חשדו כי מדובר בהצתה כבר כאשר הוזמנו למקום, והרושם של השוטרים היה כי במקום לא היה ציוד רב (נ/6), דבר שהגביר את החשד להצתה (עדות השוטר עמוס אלון בעמוד 150 לפרוטוקול), אלא שהתברר שהרושם של השוטרים היה מוטעה. השמאי יגן אשר בא למקום התרשם שהמקום לא היה ריק (עמודים 96 ו- 100 לפרוטוקול) והערכתו הראשונית של הנזק עמדה על סך 150,000 ₪. השמאי יגן נשאל והשיב כך:
"ש. כלומר תסכים איתי שהחנות הריקה הזאת, למרות זאת הציוד...
ת. איזה ריקה, היה בה נזק של 200,000 ₪ שמתוכו 50,000 ₪ מבנה.
ש. כלומר זה נזק די גדול למרות שזה נראה די ריק
ת. אני לא יודע למי זה נראה די ריק."
סירוב התובע לפנות לבדיקת פוליגרף
23. 23. במהלך החקירה של התובע על ידי חוקרשנשלח אליו מטעם הנתבעת, הביע התובע את הסכמתו להיבדק בפוליגרף והוא אף חתם ביום 15.10.00 על הסכם לבדיקה בפוליגרף, אלא שלטענתו, לאחר שהוא פנה לעו"ד שושני על מנת שיטפל בתביעתו המליץ לו עו"ד שושני שלא לעבור את הבדיקה, ומאותו שלב הוא סירב להיבדק.
24. 24. בסיכומיו טוען התובע כי ההסכם הוא חד צדדי שכן הנתבעת לא חתמה עליו, ובנוסף, ההסכם כולל תניה לפיה אם יתברר שהתביעה אינה אמת מוותר התובע על קבלת תגמולי ביטוח אך אין אזכור לגורל התביעה אם יימצא התובע דובר אמת. עוד לטענת התובע הסעיפים בהסכם הפוליגרף מקפחים שכן לדברי החוקר ההסכם נשאר בתיק ועושים בו שימוש לפי הצורך.
התובע אף טוען כי החוקר הטעה אותו כשיצר אווירה לפיה אם יתברר בבדיקה שהוא דובר אמת, תחויב חברת הביטוח בתשלום מלוא תגמולי הביטוח וכן כי החתמתו על ההסכם עומדת בסתירה לחוות דעת היועץ המשפטי ולהנחיות המפקח על הביטוח.
תוקפו של הסכם הפוליגרף
25. 25. כפי שנפסק, הסכם אשר לפיו בדיקת פוליגרף תכריע את גורל התביעה איננו פסול כשלעצמו וביהמ"ש יכבד הסכם שכזה (ע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי
פ"ד מב(1) 446, 475).
26. 26. אני דוחה את טענתו של התובע לפיה החוזה שנחתם אינו מטיל חיובים על הנתבעת. מנוסח החוזה עולה כי הוא מטיל חיובים על שני הצדדים ומחייב את שניהם וברור שהוא מחייב גם את הנתבעת. גם להיעדר החתימה של הנתבעת על ההסכם אינני מייחסת משמעות רבה, אם כי רצוי היה שגם הנתבעת תחתום על ההסכם (ראו בעניין זה גם את פסק דינו של כב' השופט זמיר בבש"א 711/98 אפרים קיקיס ואח' נגד עילית חברה לביטוח בע"מ (צורף לסיכומי הנתבעת).
27. 27. את תוקפו של ההסכם יש לבחון על רקע שתי טענות אפשריות:
א. א. האם לתובע עילות ביטול מכח דיני החוזים כגון טעות או כפיה.
ב. ב. האם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982.
עילות ביטול מכח דיני החוזים
28. 28. התובע לא הוכיח עילות ביטול מכח דיני החוזים. הוא לא הוכיח כי הוטעה ואין טענה כי לא ידע בפני
איזו בדיקה הוא יעמוד, שכן הוא כבר נתן הסכמתו ונבדק פעם אחת בפוליגרף.
אני סבורה כי החוקר, כמו גם חברת הביטוח, נהגו כלפי התובע בחוסר תום לב כאשר הסתירו מפניו את ממצאי הבדיקה של שלמה מאור קודם להחתמתו על הסכם הפוליגרף, שכן מסקנות שלמה מאור מהוות נתון אשר בהחלט רלבנטי לצורך קבלת החלטה אם להסכים להיבדק או לא, אולם לאור חקירת המשטרה שהתנהלה נגד התובע בחשד של הצתה, אינני סבורה שיש בעובדה זו כשלעצמה כדי להוות בנסיבות המקרה בסיס לביטול החוזה.
בטלות מכח חוק החוזים האחידים
29. 29. הסכם הפוליגרף שעליו מחתימות חברות הביטוח את המבוטחים, כמו גם ההסכם שעליו חתם התובע, הוא חוזה אחיד כמשמעותו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב סדובניק פ"ד מו(3) 158, 164).
על פי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות החוק, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח).
בע"א (באר-שבע) 1061/01 אלמקייס אורן נ' מגדל חברה לביטוח תק-מח 2003(2), 3254 כותב כב' השופט הנדל כי:
"ניתן לומר, כי זכותו של המערער לסרב להבדק. אך באותה מידה זכותו של בוגר לערוך הסכם מחייב עם חברת ביטוח. הסכם זה יכול לכלול סעיף לפיו יבדק הצד על ידי מכונת פוליגרף ובדיקה זו תכריע את גורל התביעה. במסגרת זו אף ניתן להסכים שאי נכונות צד להיבדק אחרי חתימת ההסכם, תהא משמעות הדבר ויתור על תביעתו. ייתכן מקרה בו הסירוב כשלעצמו לא יחייב צד להסכם.
למשל, שרק לאחר חתימת צד על הסכם, גילה שמסוכן יהיה לו להבדק בשל מצב פיזי. ברם, זה אינו המצב כאן. המערער לא מסר גירסה עובדתית מהסוג הזה."
ב

פסק דין
זה אין התייחסות לתחולת חוק החוזים האחידים על ההסכם.
ב

פסק דין
שניתן על ידי כב' השופט אריה רומנוב בת.א. 5145/02 (שלום ירושלים) דניאל וסימונה נחמיאס נגד איילון (

פסק דין
מיום 21.1.03 שפורסם באתר בתי המשפט), לאחר שהוא בוחן את משמעות ה"קיפוח" בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, כותב כב' השופט רומנוב כי כאשר לחברת ביטוח אין כל חשד כלפי מבוטח (באותו מקרה: שרכבו נגנב), ולמרות זאת היא דורשת ממנו להיבדק בדיקת פוליגרף, יש בעצם העלאת הדרישה משום ניצול כוחה העודף של חברת הביטוח, ויש בה כדי לקפח את המבוטח. על דבריו אלה חזר כב' השופט רומנוב ב

פסק דין
שנתן בת.א. 6725/00 אברהם בראשי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (

פסק דין
מיום 3.5.04 טרם פורסם - מופיע באתר בתי המשפט)
האמור בפסקי הדין של כב' השופט רומנוב מתיישב עם ציטוט מחוות דעת היועץ המשפטי אשר צורף לסיכומי התובעים ממנו עולה כי היועץ המשפטי לממשלה קובע כי יש לצמצם את הפגיעה האפשרית בקהל המבוטחים ע"י הקביעה שעל המבטח לפנות לבדיקת פוליגרף רק אם קיים חשש ספציפי למרמה ואין די בחשד כללי.
מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט רומנוב כפי שהובעה בפסקי הדין שנזכרו לעיל.
30. 30. במקרה שבפני
, לאור החשדות שעלו מחקירת המשטרה למעורבות התובע באירוע אין בעצם הדרישה שהוא ייבדק בפוליגרף משום קיפוח.
31. 31. למרות האמור לעיל, ולמרות מסקנתי לפיה הסכם הפוליגרף אינו בטל, אין בנסיבות המקרה לייחס משמעות לכך שהתובע לא נבדק בבדיקת פוליגרף, וזאת מאחר ולטעמי התנהגות הנתבעת בכל הנוגע לבדיקת הפוליגרף, כמו גם עמידתה בשלב זה של הדיון על כך שהתובע ייבדק, הנה שלא בתום לב ומהווה הפרה של חובתה על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 לנהוג בשימוש בזכות הנובעת מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב.
32. 32. כפי שעולה מהעדויות בתיק, החוקר הציע לתובע להיבדק בפוליגרף תוך שהוא יוצר מצג לפיו יש לנתבעת קשיים בקבלת התביעה, ובדיקת הפוליגרף תסייע להכריע את המחלוקת בהקדם. החוקר העיד כי:
"....לפני שאני מחתים אני מסביר למבוטח שאם יש בעיה בתיק, במיוחד לאור המבוטח הזה שנחשד בחקירתו, ולא ידע לציין פרטים מדוייקים מתחילת העדות, אני מודיע כי קיימת אפשרות להוכיח את גרסתו או לאמת אותה באמצעות פוליגרף, ואני שאלתי אם הוא רוצה והוא הסכים" (עמוד 76 לפרוטוקול).
אלא שמתברר שלא כך הוא.
למרות שהתובע חתם על הסכם הפוליגרף ביום 15.10.00 הוא לא הוזמן להיבדק לא למחרת, ואף לא מספר ימים לאחר מכן. אין בפני
ראיה בדבר המועד שבו הוא התבקש לראשונה לעמוד לבדיקת פוליגרף. בסעיף 23 לתצהירו, אשר לא נסתר, כותב התובע כי ביום 29.10.00 הודיע לו הסוכן שעליו לנסוע לסניף הנתבעת בתל אביב על מנת לקבל מקדמה, וניתן ללמוד מכך שלפחות עד ליום 29.10.00 הוא לא הוזמן לבדיקה.
מתצהיר התובע אף ניתן ללמוד כי תקופה ארוכה לאחר מכן הוא לא הוזמן לבדיקת פוליגרף, שכן הוא פנה לעורך דין כשלושה חודשים לאחר האירוע, לאחר שחברת הביטוח המשיכה לדחות את תביעתו, ולא מהטעם שהוא לא נבדק, שהרי מהראיות עולה שעד למועד שבו הוא פנה לעורך דין הוא הסכים לבצע את הבדיקה (עדות התובע בעמוד 26 לפרוטוקול).
החוקר נשאל והשיב שבדו"ח החקירה שלו, שנערך בחודש דצמבר, לא רשום שהתובע סירב לעבור את הבדיקה (עמוד 77 לפרוטוקול) למרות שבתחילה השיב שכך רשום (עמוד 76 לפרוטוקול).
לו הייתה פועלת הנתבעת בהתאם למצג שיצר החוקר ומפנה את התובע לבדיקה לצורך הוכחת תביעתו סמוך לאחר שהוא חתם על ההסכם, ניתן היה לברר, בדרך שעליה הוסכם, את חבותה של הנתבעת.
אלא שהנתבעת לא נהגה כך, ומתברר שלא כך היא נוהגת במרבית המקרים. מעדות החוקר עולה כי בניגוד למצג שהוא יצר לפיו ניתנת לתובע האפשרות להוכיח גרסתו באמצעות הפוליגרף, לא היה כלל ברור שהתובע יישלח מיד לבדיקה לצורך הוכחת תביעתו. החוקר נשאל בעניין זה והשיב:
"ש.ת. בתשובה לשאלת ביהמ"ש האם השיטה היא שמחתימים על הסכם פוליגרף והוא נשאר בתיק, ואני עושה בו שימוש לפי צרכי, בהתאם לחקירה, אני עונה שכן, לא לכל אחד עושים בדיקת פוליגרף, לא כל אחד מסכים לחתום, אם חותמים אני משאיר בתיק.
במקרה הזה היה ברור שיתכן ויהיה צורך לעשות שימוש בבדיקה לאור הממצאים הראשונים" (עמוד 76 לפרוטוקול).
33. 33. עפ"י סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 המועד לתשלום תגמולי הביטוח הוא תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו. במקרה הזה, ולפי המצג שיצר החוקר, לו הייתה נערכת בדיקת הפוליגרף, היה המידע הדרוש לבירור החבות ברשות הנתבעת, במועד הקבוע בחוק, והיא יכולה הייתה לפעול בהתאם.
אלא שכאמור, הנתבעת לא הזדרזה להפנות את התובע לבדיקה, על מנת לברר את חבותה.
גם מההתכתבויות שצורפו לתצהיר התובע עולה כי לא העובדה שהתובע לא נבדק בבדיקת פוליגרף עמדה בבסיס דחיית התביעה (מכתביו של עו"ד תגר מהתאריכים 19.3.01, 25.6.01 ו-2.7.01 אשר צורפו לתצהיר התובעים וסומנו אל/17, אל/18א' ו- אל/18ב').
הרושם המתקבל הוא כי בניגוד למצג שיצר החוקר לפיו תיערך בדיקה והיא שתכריע את גורל התביעה, הנתבעת המתינה לסיום חקירת המשטרה, עם הסכם הפוליגרף בתיקה, כאשר היא מנסה להיאחז בשתי הטענות גם יחד.
34. 34. בנסיבות אלה, לאור הראיות שהוצגו ולאחר שהתברר שאין מדובר בהצתה, עמידת הנתבעת על קיום בדיקת הפוליגרף הנה, כאמור, שלא בתום לב.
35. 35. במהלך ההתדיינויות בתיק פנה התובע ביוזמתו למכון פוליגרף וערך בדיקה פרטית, ואת תוצאותיה הוא הציג לנתבעת וביקש להגיש כראיה. הנתבעת התנגדה להגשת מסמך זה ואני מקבלת את טענתה לפיה אין לקבל חוות דעת זו כראיה.
על פי ההסכם בין הצדדים אמור היה התובע לפנות למכון פוליגרף אשר ייקבע על ידי שני הצדדים בהסכמה (סעיף 7 להסכם) ולנתבעת הייתה זכות להיות שותפה להליך הבדיקה.
גובה תגמולי הביטוח
36. 36. על פי חוות דעתו של השמאי, יהודה יגן, אשר נשלח למקום על ידי הנתבעת, עומדים הנזקים לתכולה על סך 158,110 ₪, ואני פוסקת לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.9.00 ועד התשלום בפועל.
התובע העיד כי הוא הגיע עם השמאי יגן להסכמות בדבר תגמולי ביטוח הגבוהים בסכום של 20,577 ₪ מהסכום שאישר השמאי, אולם עדותו זו אינה נתמכת במסמך בכתב ואינני מוצאת שיש להסתפק בה, בהעדר חוות דעת של שמאי שתתמוך בה, במיוחד כאשר לפי עדות השמאי מדובר בהערכות, ולא בנתונים מדויקים.
37. 37. אשר לפיצוי בגין שיפוץ המבנה, לטענת הנתבעת אין מחלוקת שהמבנה לא שייך לתובעים וכי הושכר על ידי התובע, כאמור בתצהירו, ואין ראיה המעידה על תיקון המבנה ולכן לא נגרם לתובע חסרון כיס או נזק ואין מקום לפצותו.
הערכת השמאי בגין תיקון המבנה מבוססת על כך שהתובע יתקן בעצמו את המקום (עמוד 12 לחוות הדעת). בנסיבות אלה, לא אמור היה התובע להמציא חשבוניות תיקון. מאחר והתובע לא נחקר על ידי ב"כ הנתבעת בשאלה זו ולא הוכח אם השיפוץ בוצע או לא וכיצד נערכה ההתחשבנות בין התובע ובין בעל המבנה (שהרי אין מחלוקת על כך שהמבנה היה שכור), אני דוחה את טענות הנתבעת ומחייבת אותה לפצות את התובע בעלות תיקון המבנה בסכום של 53,450 ₪, בהתאם להערכת השמאי, כשלסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה מיום 18.9.00.
38. 38. לטענת התובע, יש להוסיף על הסכומים מע"מ, שכן אילו נמכרו המוצרים הוא לא היה נאלץ להחזיר סכומים אלה לשלטונות מע"מ, אך משלא נמכרו המוצרים, אלא נשרפו, אין לראות בהם תשומות, והתובע נאלץ להחזירם לשלטונות מע"מ. לטענת הנתבעת, התובע הצהיר כי הרכוש נרכש עם חשבוניות ודווח לשלטונות המס, כך שלמעשה הוא הזדכה עליו במע"מ.
אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה אין להוסיף על הסכומים שנפסקו מע"מ. מאחר ומהעדויות עולה כי העסק נסגר, התובע ממילא לא ירכוש את המוצרים ולכן לא ישלם עליהם מע"מ (ואם היה העסק מתנהל, הוא יכול היה לקזז את המע"מ, כך שגם אז לא היה מקום להוסיפו).
הנזקים העקיפים
39. 39. בכך שהנתבעת לא שילמה את תגמולי הביטוח במועד, היא הפרה את חוזה הביטוח בינה ובין התובע, והתובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרה זו.
אני מקבלת את עדות התובעים לפיה עקב אי תשלום תגמולי הביטוח על ידי הנתבעת, הם התקשו לשלם חובות, ונפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל אשר הגדילו את החובות והוסיפו חיובים בגין אגרות ושכ"ט עו"ד
עדות התובעים נתמכת במסמכים שהוגשו על ידם.
התובע העיד כי במהלך נקיטת הליכי ההוצאה לפועל פעלו הנושים על מנת לגבות קופות גמל שהיו לו, ואלה מומשו לפני תום 15 שנות חסכון ועל כן נוכה מהם מס, כך גם קרה לקרנות השתלמות שמומשו לפני תום שש שנות החיסכון. הסכומים בהם מדובר אמנם קטנים, אך יש בדברים אלה כדי להצביע על המצוקה אשר אליה נקלעו התובעים.
אני גם מקבלת את עדותם של התובעים לפיה אי תשלום תגמולי הביטוח גרם לכך שחנות הבגדים שפתחו זמן לא רב לפני שהעסק נשרף, ונוהלה על ידי התובעת, נסגרה בעקבות אי קבלת תגמולי הביטוח וכי סגירת חנות זו גרמה להם הפסדים ונזקים לרבות תשלום עבור דמי השכירות של החנות מבלי שעשו בה שימוש.
בגין הנזקים שנגרמו לתובעים עקב הפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת, אני פוסקת לתובעים פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ₪ המבוסס על הנזקים שעליהם העידו בתצהיריהם ועל המסמכים שצורפו בתמיכה לעדותם.
סיכום
40. 40. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו על ידי.
41. 41. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו, וכן, שכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ה (2 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

עירית כהן
, שופטת









א בית משפט שלום 4268/02 אברהם לוי, אילנית דהן (לוי) נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/11/2004)