פסקי דין על אברהם עופר עטון | פסקי דין על עינב הובלות וחקלאות בע"מ

20343-04/11 סע     24/12/2013




סע 20343-04/11 אברהם עופר עטון נ' עינב הובלות וחקלאות בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע


ס"ע 20343-04-11

24 דצמבר 2013





לפני:כב' השופט
משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) – מר יהודה דדון
נציג ציבור (מעבידים) – מר שמעון לוי

התובע:
אברהם עופר עטון

, (
ת.ז.
-
024542318)
ע"י ב"כ: עו"ד נדב דלומי
-

הנתבע:
עינב הובלות וחקלאות בע"מ

, (
ח.פ
-
512412032
)
ע"י ב"כ: עו"ד דני אליגון




פסק דין


מבוא:

1.
עניינו של

פסק דין
זה, תביעה שהגיש מר אברהם עופר עטון
(להלן: "התובע") לפיצויי פיטורים בעקבות סיום עבודתו ב"עינב הובלות וחקלאות בע"מ
(להלן: "הנתבעת") ולזכויות נלוות מכוח ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף החקלאות. סה"כ ביקש התובע במסגרת עילות התביעה השונות, לחייב את הנתבעת בסכום כולל של כ-125,000 ₪.

את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים, עילות התביעה וטענות הנתבעת; משם נפנה לפרק הדיון והכרעה בתביעה על עילותיה השונות.

הצדדים:

2.
התובע, מר אברהם עטון, הוא תושב נתיבות. בתקופה נשוא התביעה – מחודש פברואר 2004 ועד לחודש יולי 2010 כולל – עבד התובע בשירות הנתבעת, עינב הובלות וחקלאות בע"מ
.

3.
הנתבעת, חברת עינב הובלות וחקלאות בע"מ
, היא חברה בבעלותו ובניהולו של מר בני עמר ופועלת בענף החקלאות, בגידול פלפלים ועגבניות בחממות ובשטחים פתוחים בהיקפים גדולים; ובענף ההובלה.

התביעה:

4.
בחודש אפריל 2011 הוגשה התביעה נשוא

פסק דין
זה, כתב תביעה מתוקן הוגש בחודש יולי 2011 והוא המשמש בסיס לדיון נשוא

פסק דין
זה (להלן: "כתב התביעה").

5.
על פי כתב התביעה, עבד התובע במשק החקלאי שמפעילה הנתבעת בשכר שנקבע בערכי נטו ועמד ערב סיומם של יחסי עובד מעביד, על סכום בסך של 6,671 ₪ (בערכי ברוטו) – הוא השכר הקובע לחישוב זכויותיו השונות.

6.
בכתב התביעה טען התובע כי משעבד בשירות הנתבעת
בענף החקלאות, הוא זכאי לזכויות ולתנאים הנלווים של עובד בענף.

7.
כאמור בכתב התביעה, זכויותיהם של העובדים בענף החקלאות קבועים בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג מנהלי חודשי ובהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה הכללי החל על כלל העובדים בענף החקלאות.


ככלל, הסכמים אלה
מעניקים לעובד בענף החקלאות מעטפת זכויות נלוות זהה – מענק שנתי, תוספת משפחה, דמי כלכלה, קרן השתלמות, קצובת הבראה, זכות לפנסיה מקיפה וחופשה – השוני בין ההסכמים ככל שקיים, הוא בהיקף הזכות לעובד.

8.
בכתב התביעה נטען כי התובע שימש בתפקיד מנהל עבודה אשר זכויותיו קבועות בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי.


לחילופין טען התובע, לזכויות כמי שעובד בענף החקלאות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות.

9.
בהתאם הוגשה התביעה שלפנינו למענק שנתי, תוספת משפחה, דמי כלכלה, ופיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות והסדרת זכויות התובע בקרן פנסיה. מטעמי סדר אין אנו רואים מקום לפרט את הסכומים השונים הנתבעים בעילות התביעה השונות, דבר שייעשה בעת הדיון הפרטני בעילות עצמן.

10.
לטענת התובע רכיב קצובת הבראה המופיע בתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת עבורו, הוא פיקטיבי – מששכרו נקבע בערכי נטו; ולפיכך אין לנתבעת הרשות לכלול בבסיס השכר המוסכם את תשלום קצובת ההבראה לה הוא זכאי מכוח דין (הסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אשר עניינם תשלום קצובת הבראה במשק). אשר על כך ביקש התובע, לחייב את הנתבעת בתשלום קצובת הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתו.

11.
על פי כתב התביעה יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בסוף יולי 2010 והתפטרותו בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, בשל מחדלה של הנתבעת להסדיר את זכויות התובע בקרן פנסיה מקיפה, חרף דרישותיו. על רקע זה הוגשה התביעה לפיצויי פיטורים בהתבסס על תקופת העבודה שאיננה במחלוקת והשכר הקובע שהוא לטענת התובע עומד על סך של 6,671 ₪.

12.
תביעתו האחרונה של התובע היא לדמי פדיון חופשה להם הוא זכאי בעקבות סיום הקשר בין הצדדים.

13.
לטענת הנתבעת
התובע איננו עובד בענף החקלאות ומכל מקום מעולם לא הוכשר ולא שימש בתפקיד מנהל עבודה במשק החקלאי. לפיכך טוענת הנתבעת, כי התובע איננו זכאי לזכויות של עובד מכוח ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות, ובפרט לזכויות של מנהל עבודה בענף החקלאות.


מכאן טוענת הנתבעת כי יש לדחות את תביעת התובע לזכויות הקבועות בהסכמים הקיבוציים ובצווי הרחבה בענף החקלאות; ובכלל זה למענק שנתי, תוספת משפחה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בשל אי הסדרת זכויותיו במסגרת פנסיה מקיפה.

14.
לגרסת הנתבעת תלושי השכר משקפים את ההסכמה בין הצדדים בשאלת התמורה לה זכאי התובע על עבודתו בנתבעת. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת, כי מששולמה לתובע קצובת הבראה כמפורט בתלושי השכר, תביעת התובע לקצובת הבראה דינה להידחות.

15.
אליבא הנתבעת התפטר התובע על רקע דרישה להעלאת שכר שנענתה על ידה באופן חלקי בלבד. הנתבעת המשיכה וטענה, כי משהתפטרותו של התובע באה על רקע דרישה להעלאת שכר, אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו.

16.
טוענת הנתבעת כי עם סיומם של יחסי עובד מעביד שולמו לתובע דמי פדיון חופשה באופן שתביעת התובע לתשלום דמי חופשה, נעדרת עילה.

17.
לבסוף טוענת הנתבעת לחוב בסך של 8,000 ₪ אשר העמידה לרשותו של התובע ואותו יש לקזז מכל סכום אותו תידרש הנתבעת לשלם.

דיון והכרעה:

18.
בשים לב לגדרי המחלוקת בין הצדדים, את הדיון בעילות התביעה השונות ובטענות הנתבעת נקיים בסדר הבא:

נפתח בבירור שאלת חלות ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות ביחסים שבין התובע לנתבעת ועל בסיס האמור נכריע בתביעת התובע לזכויות נלוות – מענק שנתי, דמי כלכלה, תוספת משפחה, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה מקיפה וכן בזכות התובע לקצובת הבראה (להלן: "התביעה לזכויות נלוות"). לצורך כך ובמסגרת זו נדרש לשאלת התמורה לה זכאי התובע על עבודתו בנתבעת והתמורה ששולמה לו בפועל.

את הדיון בתביעת התובע נסיים בירור הזכויות להם הוא טוען בעקבות סיום עבודתו בנתבעת – פיצויי פיטורים, דמי פדיון חופשה.

את פרק הדיון וההכרעה נסיים בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

התביעה לזכויות נלוות:

19.
הדיון בתביעת התובע לזכויות נלוות – שעיקרן תביעות מכוח ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות – מחייב בירור עובדתי של התפקיד שמילא התובע בשירות הנתבעת על בסיסו תוכרע השאלה אם זכאי התובע לזכויות מכוח ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות; ובשאלת התמורה לה זכאי התובע מעבודתו בנתבעת - שהיא הבסיס לכימות הזכויות הנלוות להן זכאי התובע מכוח ההסכמים הקיבוציים הנ"ל, ככל שהם חלים ביחסים שבין הצדדים. לשאלות עובדתיות אלה נדרש להלן.

20.
התובע תושב נתיבות, חסר הכשרה פורמלית בענף החקלאות; ולבד מתקופת עבודתו בנתבעת לא עבד בענף החקלאות (ראה: עדות התובע עמ' 14 לפרוטוקול מיום 20.3.2012 שורה 2, שם מאשר התובע שהוא חסר הכשרה פורמלית, איננו "מחזיק בתעודה בענף החקלאות"). בתקופה נשוא כתב התביעה, היה התובע נשוי, אב לשלוש בנות.

21.
התובע עבד בשירות הנתבעת בשתי תקופות עבודה נפרדות. במרבית התקופה הראשונה שנמשכה כשמונה וחצי שנים, עבד התובע בענף ההובלה כנהג וסדרן (ראה: סעיף 5.ב לתצהיר התובע שם הוא מספר, שבמהלך חמש השנים הראשונות לתקופת העבודה הראשונה, עבד כנהג וכסדרן).

22.
התביעה שבענייננו מתמקדת בתקופת העבודה השניה – מחודש אפריל 2004 ועד לסוף חודש יולי 2010 (ראה: סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של התובע, סעיף 6 לתצהירו של מנהל הנתבעת ובעליה מר בני עמר).

23.
בתקופת העבודה נשוא התביעה נמנה התובע במצבת העובדים אשר עסקו בפעילות החקלאית בנתבעת. יום העבודה של התובע החל בשעה 04:45 בבוקר (ראה: עדות התובע עמ' 15 לפרוטוקול מיום 20.3.2012 שורה 14), שאז היה מתייצב בחצרי הנתבעת אוסף את העובדים הזרים ומפזר אותם בשטחי הגידול - בשטחים הפתוחים ובחממות. בתום הפיזור היה התובע חוזר לביתו בנתיבות; בסביבות השעה 08:00 בבוקר היה התובע חוזר למשק לקבלת הוראות ממנהל הנתבעת. יום העבודה הסתיים בסביבות השעה 15:30 ובמהלכה יצא התובע להפסקת צהריים בסביבות השעה 12:00, גם כן בנתיבות (ראה: סעיף 44 לתצהירו של מר בני עמר).

24.
לעובדים שפיזר בשטחי הגידול, העביר התובע הוראות ומשימות לביצוע. כך לדוגמא, סיפר מר בני עמר בתצהירו:


"בשעה 08:15 עטון היה חוזר ומגיע אלי להוראות נוספות שיכולות לכלול לדוגמא המשך קטיף, הפניית עובדים לתחנת עבודה אחרת או לחממה מסוימת, פתיחת מים, חלקה לריסוס וכמות חומר, מיון הקטיפים ומשלוח הסחורה..." סעיף 44א' לתצהירו של מר בני עמר.

25.
המשק החקלאי אותו מפעילה הנתבעת פועל בהיקפים גדולים. במסגרתו מעבדת הנתבעת כ-300 דונם, בשטחים חקלאיים פתוחים ובחממות (ראה: עדות התובע בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 20.3.2012 שורות 28-30 "לא יודע אם הייתם פעם בחממה או ראיתם מה זה, זה יכול להגיע ל-30 דונם חממה אחת, זו כמות אדירה של תוצרת והיו כאלה, יש עוד כאלה של 20-25 ו-10 דונם"), ומפעיל בנוסף בית אריזה.

26.
לצורך כך העסיקה הנתבעת בענף החקלאות בתקופות השיא למעלה מ-40 עובדים (ראה: עדותו של מר בני עמר, עמ' 27 לפרוטוקול מיום 15.7.2012 שם מספר מנהל הנתבעת בעדותו, כי המשק מעסיק בין 10 ל-14 עובדים זרים, תלוי במדיניות משרד התמ"ת, ובין 20 ל-30 עובדים בדואים).

27.
התוצרת החקלאית שווקה לרשתות שיווק גדולות "קו-אופ" ו"שופרסל" בהיקפים משמעותיים, עד 80 משטחים ביום; ולרוב בין 60 ל-70 משטחים (ראה: עדות התובע עמ' 17 לפרוטוקול מיום 20.3.2012 שורה 14) וכן לייצוא.

28.
פעילות בסדר גודל זה דורשת מומחיות מיוחדת ובקרה צמודה. בהתאם נעזרה הנתבעת בשירותיו של אגרונום ובשירותים של אנשי מקצוע אחרים. משאלה פני הדברים, מקובלת עלינו עדותו של מר בני עמר, כי הפעלת המשק החקלאי חייבה את היותו בשטח כל יום מספר פעמים ביום. בהקשר זה סיפר האחרון בעדותו בפני
נו:

"ש.
במהלך יום עבודה רגיל, כמה שעות אתה נמצא פיזית בשדות, בחממות?
ת.
הרבה. בוקר שעתיים, צהריים עוד שעתיים, סוף היום... סה"כ 6 שעות, אני המון, המון שם.
ש.
שש שעות ואתה נמצא באותן שש שעות בכל החלקות שלך?
ת.
אני משתדל להיות בכולן. אם לא אהיה שם ולא אתן הוראה לפתוח את המים, יכול להיות שהכל יתייבש, לפחות שלוש, ארבע פעמים ביום בכל החלקות" עמ' 33 לפרוטוקול מיום 15.7.2012 שורות 19-23.

29.
המומחיות הנדרשת בהפעלת משק חקלאי, דוגמת זו של הנתבעת, והמשמעויות הכלכליות של ההחלטות המתקבלות בעבודה השוטפת במשק כאמור, מחייבות את אמוץ גרסת הנתבעת האומרת, כי לא ניתן היה להפקיד בידי התובע סמכויות ושיקול דעת עצמאי בקבלת החלטות בעבודה החקלאית – משאין התובע בעל מומחיות ובעל הידע הדרוש לצורך הפעלת משק חקלאי כאמור; וסמכות כזו לא הייתה בידיו ולא הופעלה על ידו.

30.
בכך אין כדי לפסול את גרסת התובע לפיה במסגרת ההוראות והמשימות שהוריד לעובדים, העביר הנחיות פשוטות שהן פרי ניסיון בעבודה חקלאית – כיצד יש למיין את הפרי בבית האריזה, כיצד יש לשתול ובאיזה אופן יש לקטוף פלפל, עגבנייה וכיוצ"ב.

31.
לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה, כך גם לא הוצג בפני
נו חוזה עבודה המפרט את תנאי העסקתו של האחרון. מהעדויות שבפני
נו עולה, כי על העבודה שביצע התובע קיבל האחרון שכר מוסכם בערכי נטו. עובדה זו מקבלת ביטוי בתלושי השכר מהם עולה כי ללא תלות ברכיבי השכר השונים, השכר בפועל בערכי נטו, הוא השכר שהיה מוסכם באותה עת בין הצדדים. לכך יש להוסיף את עדותו בפני
נו של מנהל הנתבעת, מר בני עמר; בהקשר זה נשאל האחרון והשיב:

"ש.
כאן אנו רואים שבאפריל 2010 השכר עולה ופתאום פעם ראשונה התובע מקבל רכיב של 150% שעות נוספות, למה?
ת.
לא יודע. אני מסביר לך.
ש.
זה בגלל שסיכמתם עם התובע על העלאה, נכון?
ת.
אני סיכמתי שאני מעלה לו את השכר והעברתי למנהל החשבונות.
ש.
אתה אמרת שהאיש צריך לקבל 6,000 ₪ והם בנו את התלוש?
ת.
כן" עמ' 31 לפרוטוקול מיום 15.7.2012 שורות 15-21.

32.
נכון למועד סיום ההתקשרות, שכר הנטו ששולם לתובע עמד על סך של 6,000 ₪ נטו שהם שווי ערך ל-6,671 ₪ ברוטו (ראה: תלוש שכר לחודש מאי 2010).

33.
על רקע העובדות לעיל, ניגש לבחינת טענות התובע לחלותם של ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות ולזכויות הנלוות להן הוא זכאי, ככל שהוא זכאי, מכוח אותם הסכמים.

34.
צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, קובע כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, "יחולו על כל העובדים בדירוג חודשי מנהלי בענפי החקלאות".

35.
ההסכם הקיבוצי קובע מיהם אותם עובדים אשר נכללים בהגדרת "עובד בדירוג חודשי מנהלי" ולפיו העובדים בדירוג חודשי מנהלי בענפי החקלאות הם "בעלי תפקידים אחראיים המתמנים על ידי המעסיק" לאחד מבין התפקידים המנויים בהסכם הקיבוצי; ובענייננו "תת מפקח" שהוא עוזר למפקח (המוגדר כאגרונום או בעל ידיעות וניסיון הקובע את ההליכים וסידורי העבודה במשק במקצועות הנתונים לפתחו) והפועל בשמו.


יוצא מכאן, כי אותם "ממונים" (ראשי קבוצה, "ראיס" על פי הגדרת מנהל הנתבעת) המעבירים את הוראות הגורם המוסמך – בעל המשק, מנהל העבודה, מפקח, מדריך חקלאי – לעובדי הכפיים המועסקים בעבודות החקלאות, נופלים על פי סעיף ההגדרות בהסכם הקיבוצי לעובדים בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי – בהגדרת "עובד חודשי מנהלי" עליו חלות הוראות ההסכם.

36.
כפי שאמרנו לעיל, היה התובע החוט המקשר בין מנהל הנתבעת והגורמים המקצועיים (בפרט האגרונום שהיה ממונה על הגידול בחממות) לעובדים שהועסקו בפועל בחקלאות ובאמצעותו הועברו ההוראות לאותם עובדים והוא אשר נתן להם הנחיות פשוטות הקשורות לאופי ביצוע המשימה לה נדרשו.

37.
אשר על כן, משהועסק התובע בענף החקלאות ובשים לב לתפקיד אותו מילא בנתבעת, נופל התובע להגדרת "עובד חודשי מנהלי" הזכאי לזכויות הקבועות בהסכם הקיבוצי בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי נהלי, כמפורט בצו ההרחבה.

38.
צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדים בדירוג חודשי מנהלי בענף החקלאות ומכוחם זכאי התובע לזכויות הבאות: תוספת משפחה, דמי כלכלה, משכורת י"ג (מענק שנתי), הפרשות לקרן השתלמות ולפנסיה מקיפה.

39.
ובענייננו כימות זכויות נלוות לתובע הוא כמפורט להלן:

א.
תוספת המשפחה לה זכאי התובע כעובד נשוי עליו חלות הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, בסכום של 29 ₪ לחודש עבור תקופת העבודה שאיננה במחלוקת (סה"כ 78 חודשים) – סה"כ 2,262 ₪.

ב.
בהתאם להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, זכאי העובד לדמי כלכלה חודשיים, בהתאם לדרגתו ובדרגה התחילית בסכום של 103 ₪ לחודש.

משהתבקש בית הדין לפסוק לתובע דמי כלכלה בסך של 7,800 ₪, לפי חישוב של 100 ₪ לחודש ותקופת עבודה שאינה במחלוקת, של 78 חודשים – הרינו פוסקים לתובע את סכום התביעה.

ג.
ההסכם הקיבוצי לעובדים בענף החקלאות בדירוג חודשי מנהלי, קובע כי כל עובד "יקבל הבראה בין 11 ל-16 ימים בשנה בהתאם לוותקו, מחיר יום הבראה יהיה בהתאם להסכם שנחתם מידי פעם בין האגף לאיגוד מקצועי ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים".

על פי הטבלה המופיעה בסעיף 37 להסכם הקיבוצי הנ"ל, שעניינו תשלום קצובת ההבראה לעובד בענף החקלאות בדירוג חודשי מנהלי, עובד כאמור זכאי ל-15 ימי הבראה עבור השנה החמישית לעבודתו ול-16 ימי הבראה בעבור כל שנה מהשנה השישית ואילך.


בעניינו מצאנו, כי לתובע שולמה תמורה בשיעור שהוסכם בינו למר עמר, מנהל הנתבעת, באופן שהפירוט המופיע בתלוש השכר המפרט את השכר המוסכם בין הצדדים לרכיבים – שעות נוספות, הבראה וכיוצ"ב – היא פעולה חשבונאית
שאיננה משקפת סיכום אמיתי שבין הצדדים – מכאן המסקנה כי בפועל לא שולמה לתובע קצובת הבראה בכלל ולא כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי הנ"ל, בפרט.

אשר על כן זכאי התובע לקצובת הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו, בסכום הנתבע של 9,889 ₪.

ד.
משכורת י"ג לכל שנת עבודה; ובעניינו של התובע, עבור התקופה שמחודש פברואר 2004 ועד לחודש יולי 2010 על בסיס השכר החודשי המוסכם. משהגיש התובע תביעה לתשלום המענק השנתי על בסיס שכר ממוצע של 5,500 ₪ ברוטו, הרינו פוסקים לתובע תשלום משכורת י"ג בסכום של 35,750 ₪, כמבוקש על ידו.

ה.
משאין התובע עונה להגדרת "מנהל עבודה", כאמור בהסכם הקיבוצי ובשים לב לעובדה כי בדרגת השכר התחילית השתתפות המעביד לקרן ההשתלמות של העובד, היא בהיקף של 3% מהשכר, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן השתלמות לפי החישוב הבא:

78 חודשי עבודה
x
3% מהשכר
x
השכר הממוצע (כמבוקש על ידי התובע 5,500 ₪) = 12,870 ₪.

ו.
צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי, דורש מהמעסיק להבטיח את זכויות העובד בקרן פנסיה (לטובת פנסיית יסוד), בשיעור של 6% מהשכר. משלא הובטחו זכויותיו של התובע בקרן פנסיה כמתחייב בהסכם, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעביד וקרן פנסיה, בסכום של

25,740 ₪,
על פי החישוב הבא: 6%
x
78 חודשים
x
השכר החודשי הממוצע, 5,500 ₪ לחודש. משהעמיד התובע את התביעה בראש זה על סכום של 23,595 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה.

ז.
לסכומים המפורטים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2010.

40.
באמור לעיל הסתיים הפרק של פסק הדין הדן בתביעת התובע לזכויות נלוות; ובשלב זה נפנה לעילות התביעה הנתבעות בעקבות סיומם של יחסי עובד מעביד – פיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה.

התביעה לפיצויי פיטורים ודמי פדיון חופשה:

41.
ביום 1.7.2010
הגיש התובע מכתב התפטרות ובו מבהיר התובע את הסיבות להתפטרותו כדלקמן:


"בעקבות שיחה שנערכה בינינו לפני כשלושה חודשים ובקשתי לתוספת שכר ולקרן פנסיה שנענו בתוספת שכר קטנה ללא כל הטבה.


ולאור העובדה כי אין לי את כל התנאים שיאפשרו לי להבטיח את העתיד ולא די בכך כי אין לי אפשרות להתקיים משכר "מינימום",


הריני להודיע לך בזאת על התפטרותי, הנני ממשיך לעבוד 30 יום מהיום ומאפשר לך למצוא מחליף בתקופה זו".

42.
אין חולק כי בעקבות מכתב ההתפטרות, הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בסוף חודש יולי 2010.

43.
לאחר התפטרותו החל התובע לעבוד כנהג משאית בחברת הובלה בשכר נטו של כ-7,000 ₪ ובמסגרת זו הוסדרו זכויותיו בקרן פנסיה (ראה: עדות התובע, עמ' 28 לפרוטוקול מיום 20.3.2012 שורות 13-20).

44.
לטענת הנתבעת נענה מנהל הנתבעת, מר עמר, לדרישה להעלאת השכר באופן חלקי והסכים להסדרת זכויותיו של התובע בקרן פנסיה. לטענת הנתבעת הכשיל התובע את ניסיונות סוכן הביטוח לתיאום פגישה להסדרת זכויות התובע בקרן פנסיה; ומסיבה זו לא הוסדרו זכויותיו של התובע בקרן פנסיה בפועל. על רקע זה טוענת הנתבעת, כי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות, בפרט כשאין בפני
נו התראה על כוונת התובע להתפטר בשל אי הסדרת זכויותיו בקרן פנסיה.

45.
יוצא מכאן כי אין מחלוקת הן ביחס לעובדה כי התובע דרש את זכויותיו בקרן פנסיה, כמו גם לעובדה כי בפועל לא היה לתובע כיסוי ביטוחי (כיסוי פנסיוני) לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת. נוסיף כאן, כי מתלושי השכר עולה כי שכרו של התובע הועלה בחודש אפריל 2010; ומכאן שפניית התובע להעלאת השכר ולהסדרת זכויותיו בקרן פנסיה עלתה כשלושה חודשים לפני הגשת מכתב הפיטורים.

46.
האחריות להסדרת הכיסוי הפנסיוני לעובד, מוטלת על המעביד, בענייננו הנתבעת. לטעמנו אין הנתבעת יכולה להשתחרר מחובתה להסדרת הזכויות הפנסיוניות של העובד בנימוק כי האחרון הכשיל את המהלך, בפרט כאשר לא הובא לעדות סוכן הביטוח אשר אמור היה לדאוג להסדרת הכיסוי הביטוחי לתובע. הדברים הם בבחינת קל וחומר, שעה שהיה על הנתבעת להסדיר את זכויות הפנסיה של התובע, עם קליטתו לעבודה בשירותה, בחודש פברואר 2004. בפרט אין להסכים לגרירת הרגליים של הנתבעת, אשר לא דאגה להסדרת זכויות הפנסיה של התובע בתקופה של שלושה חודשים שלאחר העלאת הדרישה (אשר לטענתה נענתה בחיוב).

47.
אשר על כן ובנסיבות העניין, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, מחמת "נסיבות אחרות ביחסי העבודה", אשר בגינן רואים את ההתפטרות כפיטורים.

48.
בהתאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים על תקופת העבודה שאיננה במחלוקת ועל בסיס שכר אחרון של 6,671 ₪ (ברוטו), בסכום של 43,361 ₪. לאור המחלוקת בין הצדדים, לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.8.2010.

49.
עם סיומם של יחסי עובד מעביד, זכאי התובע לפדיון מכסת ימי החופשה שעמדו לרשותו במועד סיומם של יחסי עובד מעביד, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית והסכם העבודה הקיבוצי לעובדים בדירוג חודשי מנהלי בענף החקלאות.

50.
העובדים בדירוג חודשי מנהלי בענף החקלאות, זכאים לחופשה של שבועיים בשנתיים הראשונות להעסקתם ובעבור השנה השלישית, הרביעית והחמישית לחופשה של שלושה שבועות לכל שנת עבודה ושל חודש לשנה השישית להעסקתו (ראה: סעיף 36 להוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי).

51.
לשיטת התובע הוא ניצל במהלך תקופת ההתקשרות 57 ימי חופשה בשכר. מכאן שעם סיומם של יחסי עובד מעביד, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בהיקף של לא יותר משווה ערך שכר של 58 ימים (לפי חישוב של 12 ימי חופשה בשכר לשנתיים הראשונות, 18 ימים מהשנה השלישית ועד החמישית ו-25 ימים לשנה השישית ומחצית מהאמור לחצי השנה האחרונה שעבד התובע). יוצא מכאן כי התובע זכאי לדמי פדיון חופשה בסכום של 15,486 ₪ (לפי החישוב הבא: שכר אחרון של
25 / 6,671 ₪ = 267 ₪ שהוא השכר ליום חופשה
x
מספר ימי חופשה לפדיון). מהסכום זה יש לנכות דמי פדיון חופשה ששולמו בפועל בסך של 3,300 ₪ - סה"כ 12,186 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום 1.8.2010.





טענת הקיזוז

52.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת יחסי עובד מעביד העמיד מר בני עמר הלוואה לתובע בסכום של 8,000 ₪ (ראה: סעיף 25 לתצהיר התובע). בהקשר זה סיפר מר בני עמר בתצהירו, כי משך את כספי ההלוואה מתוך החברה והעמידם לרשות התובע.

53.
בתצהיר הבהיר מר עמר עוד, כי עשה זאת לבקשת התובע כמימון ביניים עד שיעלה בידי התובע לקבל הלוואה מהבנק, כפי שביקש לעשות. מר עמר הסביר כי מאחר וחשבון הבנק של התובע היה ביתרת חובה ועל מנת שיוכל התובע להיעזר בכספי ההלוואה – העבירה הנתבעת את התשלום לתובע באמצעות כרטיס החובה והזכות האישי של מר עמר בנתבעת, והוא שנתן את הכספים במזומן לתובע.

גרסתו של מר עמר מקובלת עלינו, בפרט שעה שעל נסיבות מתן ההלוואה לא נחקר מר עמר בחקירתו הנגדית; ומשנחקר חזר ואישר את הגרסה בתצהיר על רישום ההלוואה בכרטיס החובה והזכות שלו בנתבעת.

54.
משאין חולק כי התובע אכן קיבל את הסכום האמור ומשאין כל ביטוי למחילה על ההלוואה, מתקבלת טענת הקיזוז באופן שנקבע, כי הנתבעת תהא רשאית לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות התובע, את כספי ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2010.

סוף דבר:

55.
מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובע זכויות נלוות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג מנהלי חודשי, כדלקמן:



תוספת משפחה – 2,262 ₪.

דמי כלכלה – 7,800 ₪.

קצובת הבראה – 9,889 ₪.

מענק שנתי – 35,750 ₪.

פיצוי על ביצוע הפרשות לקרן השתלמות – 12,870 ₪.

פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – 23,595 ₪.

פיצויי פיטורים – 43,361 ₪.

פדיון חופשה – 12,186 ₪.


כל הסכומים יישאו הפרשי
הצמדה וריבית כחוק מיום
1.8.2010.


מהסכומים שנפסקו לזכות התובע, תהא הנתבעת רשאית לקזז את ההלוואה שניתנה לתובע, בסך של 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2010.

56.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

57.
הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ד, (24 דצמבר 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





נציג עובדים- מר יהודה
דדון

משה טוינה
, שופט

נציג מעבידים – מר שמעון לוי







סע בית דין אזורי לעבודה 20343-04/11 אברהם עופר עטון נ' עינב הובלות וחקלאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/12/2013)