פסקי דין על אליהו ביטון | פסקי דין על ישראל קנדה (ט.ר) (לשעבר פנגאיה נדל"ן ) | פסקי דין על ברק רוזן | פסקי דין על אסף טוכמאיר ואח' |

55970-12/13 א     01/01/2014




א 55970-12/13 אליהו ביטון נ' ישראל קנדה (ט.ר) בע"מ (לשעבר פנגאיה נדל"ן בע"מ), ברק רוזן, אסף טוכמאיר ואח'




בפני
כב' השופטת קרת-מאיר
כב' השופט כבוב
כב' השופטת רונן
המבקש: אליהו ביטון

ע"י ב"כ עו"ד גולן
וקיסלר
-נגד-

המשיבה: 1. ישראל קנדה (ט.ר) בע"מ (לשעבר פנגאיה נדל"ן
בע"מ)

ע"י ב"כ לשם
ואריאלי
המשיבים הפורמאליים: 2. ברק רוזן

3. אסף טוכמאיר
4. קנדה ישראל הצוק הצפוני בע"מ (לשעבר ב.ו.ב מדף
15 בע"מ)
החלטה

1. לבית המשפט הוגשה בקשה להורות על הוצאת חוות דעת משפטית מהתיק שבכותרת.

2. לבקשה לדיון חוזר שהגישה המשיבה צורפה, כנספח, חוות דעתו של פרופ' אוריאל פרוקצ'יה. על פי האמור בבקשה לדיון חוזר, לאחר ההחלטה בבקשה לאישור בתנ"ג
09-12-20136 על ידי כב' השופטת קרת-מאיר
(21.10.2013), ובמסגרת הדיונים שקיימה המשיבה בשאלה אם לבקש דיון חוזר בהחלטה בפני
הרכב, הסתייעה המשיבה בחוות דעתו של פרופ' פרוקצ'יה. לתמיכה בטענה עובדתית זו צורפה חוות הדעת כאמור.

טענות הצדדים

3. לטענת המבקש, המשיבה "הגניבה" לתיק בית המשפט חוות דעת משפטית שלא כדין.

4. לטענתו, למרות ראשוניות ההליך דנא, ברור שאין מקום לקיים דיון חוזר בחומר הראיות, אין לשמ
וע מחדש את העדים ואין לאפשר הבאת ראיות ובכלל זה חוות דעת שניתן היה להגיש בשלבים קודמים ולא הוגשו. לגישתו, לא הייתה כל מניעה להציג חוות דעת, ככל שהמשיבה סברה שיש בכך צורך, עוד בשלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כנגזרת.

5. לטענת המבקש, אם מבקשת המשיבה להוסיף ראיה בשלב זה של דיון חוזר, עליה להגיש בקשה מתאימה, מבלי לצרף אליה את הראיה עצמה, ולאפשר לצד השני להגיב לבקשה. אלא שהמשיבה צרפה את חוות הדעת, בניגוד לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

6. אשר לחוות הדעת עצמה, נטען כי לא נוסחה כ"חוות דעת מומחה" על פי פקודת הראיות, אלא מדובר בחוות דעת משפטית פנימית שהוכנה והוגשה למשיבה.

7. המבקש טוען כי הגשת חוות דעת משפטית אפשרית רק על מנת להוכיח דין זר החל באותו עניין, ולא על מנת לפרש את הדין הישראלי.

8. לבסוף עתר המבקש כי אם יוחלט שלא להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט, יתאפשר לו לחקור את פרופ' פרוקצ'יה על חוות דעתו, ולהגיש חוות דעת מומחה נגדית מטעמו.

9. המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי החברה הסתייעה בחוות דעתו של פרופ' פרוקצ'יה במסגרת שיקוליה אם לעמוד על זכותה לדיון חוזר בבקשה לאישור התובענה כנגזרת, כך שחוות הדעת כלל לא הייתה קיימת בשלב הדיון בבקשה לאישור. המשיבה הבהירה גם כי חוות הדעת אינה "ראיה" לאמיתות תוכנה אלא רק לעצם קיומה ולכך שזו אכן נמסרה לחברה.

10. עוד נטען כי לתגובתה לבקשה לאישור צרפה החברה (נספח 19) את חוות הדעת המשפטית בה הסתייעה בכדי להחליט אם להיעתר לבקשת המבקש להגיש תביעה נגד משיבים 2-3. באותו מקרה לא עתר המבקש להוציא את חוות הדעת מתיק בית המשפט ולא הצטייד בחוות דעת נגדית.

11. המשיבה טענה כי אמנם חוות דעת המוגשות לבית המשפט אינן מחייבות אותו, אולם בפסיקת בתי המשפט בכלל, ובית המשפט הכלכלי בפרט, מקובלת התייחסות לחוות דעת של מלומדים אשר נמסרו למי מהצדדים, במיוחד בסוגיות שטרם נדונו בפסיקה הישראלית.

12. המבקש השיב לתגובת המשיבה. את עיקר תשובתו הקדיש המבקש להתייחסות לפסיקה אליה הפנתה המשיבה בתגובתה, לטענתו המקרה היחיד בו התאפשרה הגשת חוות דעת משפטית בשלב הערעור, היה בע"א 436/01 רכאב נ' רכאב, פ"ד נח(6) 913
(2004) בו איפשר בית המשפט להגיש חוות דעת הנוגעת לעניין מסוים בדין הדתי הדרוזי.

דיון והכרעה

13. כפי שקבענו ונימקנו בהרחבה בהחלטתנו מיום 29.12.2013, אנו סבורים כי הליך של דיון חוזר הוא הליך "ערעורי" במהותו. בהחלטה שם אמנם דובר בהקשר של הפקדת עירבון, אך סיווג ההליך נכון גם בכל הקשור לדיני הראיות. על כן, ההרכב השומע את הבקשה לדיון חוזר אינו צריך לשוב ולבחון את הראיות, ולא שומע מחדש את העדויות. ההרכב בוחן את ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט - מנקודת מבט של ערכאת ערעור, ומחליט אם הוא מוצא לנכון לאשר אותה או להתערב בה ולשנותה.

14. תקנה 129 לתקנות קובעת את האופן שיש להגיש חוות דעת בעניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה. בתקנת משנה (א) נקבע כי בהיעדר הוראה אחרת של בית המשפט, תוגשנה חוות דעת מומחה ביחד עם תצהירי העדות הראשית מטעם בעל הדין, אלא אם נקבע מועד לשמ
יעת ראיות ולא נקבעו הוראות בעניין הגשת תצהירים, אז תוגשנה חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה. תקנת משנה (ב) עוסקת בהגשת חוות דעת נגדית ואינה רלוונטית לענייננו.

בתקנת משנה (ג) לתקנה 129 נקבע כי זולת חוות דעת לפי תקנות משנה (א) ו-(ב), לא תוגשנה חוות דעת מומחה, אלא באישור בית המשפט.
כאמור, המשיבה בתיק דנא צירפה את חוות הדעת כנספח לבקשה לקיומו של דיון חוזר, שלא על פי התקנות.

15. אלא שלטענת המשיבה, כלל אין מדובר בחוות דעת מומחה כמובנה בתקנות. לעמדתה, מדובר רק בראיה המעידה על עצם קיומה של חוות הדעת ולא על האמור בה. תקנה 457 (א) עוסקת בהגשת ראיות בשלב הערעור:

"457(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם בית המשפט
שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן

פסק דין
, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות."

כך, בשלב הערעור, יאפשר בית המשפט רק הגשת ראיות הדרושות לערכאת הערעור על מנת ליתן

פסק דין
, או מכל סיבה חשובה אחרת. תקנת משנה 457(ב) קובעת כי אם החליט בית המשפט לאפשר הגשת ראיה בשלב הערעור, ירשום את הטעמים לכך, ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות.

אם כן, תפקידו של בית המשפט בשלב זה הוא להכריע אם חוות הדעת שהוגשה על ידי המשיבה, כראיה לקיומה, נחוצה למתן פסק הדין.

כפי שיפורט להלן, אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית.

16. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי חוות דעתו של פרופ' פרוקצ'יה הינה חוות דעת משפטית לחלוטין, הבוחנת את הפרשנות המשפטית שיישם בית המשפט בשלב הבקשה לאישור. פקודת הראיות קובעת במפורש, בסעיף 57ב, כי "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת".

חוות דעתו של פרופ' פרוקצ'יה עוסקת בניתוח משפטי שהמשיבה יכולה להציג בפני
בית המשפט באמצעות באי כוחה, ואין כל ערך מוסף להגשת חוות דעת משפטית בעניין.

17. איננו מקבלים את ההקבלה שמבקשת המשיבה לעשות בין חוות הדעת שהוגשה כנספח לתגובתה לבקשה לאישור ובין חוות הדעת שצורפה כנספח לבקשתה לקיומו של דיון נוסף. חוות הדעת הראשונה נמסרה לדירקטוריון החברה בשלב בו הלה דן בפני
ית המבקש להגשת תביעה על ידי החברה נגד המשיבים הנוספים. חוות דעת זו, תוכנה, והאופן שבה טופלה על ידי הדירקטוריון, הם אכן רכיבים עובדתיים רלוונטיים בבואו של בית המשפט לבחון אם דירקטוריון החברה פעל כשורה כאשר החליט לדחות את פניית המבקש ולא לתבוע בשם החברה את נושאי המשרה בה.

לעומת זאת, חוות הדעת שנמסרה לחברה על ידי פרופ' פרוקצ'יה לאחר מתן ההחלטה בבקשה לאישור, אינה נדרשת לבחינת אותה החלטה.

בית המשפט לא נדרש לבחון את שיקול דעתה של החברה בהחלטתה להגיש את הבקשה לדיון חוזר, ועל כן, עצם קיומה של חוות דעת משפטית פנימית המנתחת את ההחלטה של הערכאה הדיונית, אינה רלוונטית להכרעה בדיון החוזר.

18. למסקנה דומה הגיע בית המשפט בה"פ 812/04 בן יקר נ' נצבא חברה להתנחלות בע"מ (13.2.2006), שצורפה לתגובת המשיבה לבקשה, בה קבע כב' השופט ד"ר בנימיני כי אין מקום לקבל חוות דעת משפטית שהוגשה לחברה אלא במקום שהדבר נדרש על מנת לבחון את אופן קבלת ההחלטות של מי שקיבל אותה:

"לגבי חוות הדעת של ד"ר אירית חביב סגל, הרי שבית המשפט לא יקבל חוות דעת שעוסקת בעניינים משפטיים צרופים, וניתן לשלב את הדעות המובאות בה בסיכומי המבקשים. לעומת זאת, חוות הדעת של פרופ' פרוקצ'יה - ניתן להגישה לא כראיה לנכונות האמור בה, אלא כראיה
לעצם העובדה שחוות דעת זו הייתה מונחת בפני
החברה, וכל המשתמע מכך לגבי קבלת ההחלטות של המנהלים בחברה בעקבות אותה חוות
דעת. חוות הדעת לא תהיה ראיה לנכונות תזות משפטיות או טענות או השקפות הכלולות בה, אלא אך ורק כראיה לכך שהדברים הכלולים בה נאמרו ע"י פרופ' פרוקצ'יה והוצגו בפני
החברה".

19. אשר לטענת המשיבה לפיה בתי המשפט נוטים לקבל חוות דעת משפטיות במקרים בהם נדונה שאלה משפטית ראשונית או מורכבת במיוחד, בחינת הפסיקה אליה הפנתה המשיבה מובילה למסקנה החד משמעית כי למעט מקרים בודדים, שברובם הגישו שני הצדדים חוות דעת משפטיות בהסכמה, לא התיר בית המשפט הגשת חוות דעת משפטיות העוסקות בפרשנות הדין הישראלי, ובוודאי שלא בשלב הערעור.
כך בה"פ (מחוזי ת"א) 12-02-48851 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל בע"מ (1.7.2012) הוצאו חוות דעת המומחים מתיק בית המשפט בהחלטת כב' השופט כבוב
; בת"פ (מחוזי ת"א) 40162/05 מדינת ישראל נ' אלגור (12.2.2008) דחה בית המשפט (כב' השופט כבוב
) בקשת נאשם להגשת חוות דעת מומחה בטענה שמדובר בסוגיה משפטית שהייתה עמומה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום (שם, בעמ'
2867):

"הדין המקומי ופרשנותו הינם בגדר תחום סמכותו הבלעדית של בית המשפט באופן שהוא אינו מתיר הגשת חוות דעת של מומחה, שבאה
לסייע לכאורה בפני
בית המשפט, לצורך פרשנות הוראת חוק, ובית המשפט לא יתיר לצד לעשות כן גם כאשר מדובר בסוגיה משפטית
סבוכה ומורכבת שהרי זו לעולם נותרת בתחום סמכותו השיפוטית של
בית המשפט".

בת"צ 1383/09 דויטש נ' סטנדרד & פורס מעלות בע"מ (15.5.2011), שגם הוזכרה בבקשה, קבע בית המשפט (כב' השופט בכר) כך (שם, בפסקה 24):

"...לא מצאתי כל סיבה ראויה שבדין לאפשר למבקש להגיש חוות דעת משפטית לתיק ביהמ"ש. מציינים המשיבים ובצדק, כי אין כל אפשרות שבדין להגיש חוות דעת לביהמ"ש בתחום המשפטי, אלא לשם
הוכחת
דין זר, באשר הדין במדינת ישראל הינו כולו בתחום ידיעתו של ביהמ"ש ואין צורך להוכיח לא הדין הישראלי ולא הדין העברי.

אין חולק, כי לעיתים בתי המשפט אפשרו הגשת חוות דעת משפטיות.
יחד עם זאת, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת המלומדת של פרופ' חנס וד"ר אסף יעקב, לא מצאתי כי יש בהן צורך ראייתי כלשהו בניהול תיק זה
שלא באופן שיאפשר לב"כ המבקש עצמו לעשות באמור בחוות הדעת שימוש במסגרת סיכומיו, כמובן שלא על דרך הפניה לחוות דעת, אלא על דרך פנייה ישירה למקורות המשפט, בין המקומי ובין המשווה והגעה למסקנות משפטיות מתאימות על סמך מומחיותו שלו בתחום המשפט, מבלי חלילה לפגוע במומחיותם של כותביה."

20. כאמור בתשובה לתגובה שהגיש המבקש, בע"א 436/01 רכאב נ' רכאב, פ"ד נח(6) 913, 926 (2004) נקבע על ידי כב' הנשיא (בדימוס) ברק ובהסכמת כב' השופטים (בדימוס) דורנר וטירקל, כי רק במקרים חריגים ביותר, בהם אין ביכולתו לפרש את הדין בעצמו, יידרש בית המשפט לחוות דעת משפטית על מנת לפרש את הדין הישראלי:

"הדין הדתי בענייני מעמד אישי אינו חוק ישראלי טיפוסי. הוא לא
נחקק בהליך הביקורת והחקיקה שהכנסת מורגלת בו. הוא שולב
במשפט באמצעות הוראת אימוץ כללית. לא אחת הדין הדתי אינו כתוב
עלי ספר. הדבר מקשה על המתבונן "מבחוץ" - בכלל זה השופט החילוני או השופט בן העדה האחרת - לזהותו, להבינו וליישמו. ובכל זאת זהו
הדין האישי הישראלי. אין אחר מבלעדו. משכך, נקודת המוצא היא כי
עליו להימצא בידיעתו השיפוטית של השופט ככל דין פנימי אחר (ראו
למשל מדברי הנשיא לנדוי בבה"נ 8/81 בלוך נ' היועץ המשפטי לממשלה
[6], בעמ' 453-454). הדין הדתי בענייני מעמד אישי בישראל אינו עובדה הצריכה הוכחה (ראו סעיף 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).

25. אולם נוכח האמור יישומו של עיקרון זה הוא מורכב. במציאות חיינו השופט לרוב אינו בקי ברזי הדינים הדתיים של העדות השונות,
לכן כדי להוציא לפועל את חובתו ליישום הדין הראוי במקרה שלפניו
עליו לפעול לבירור הדין באמצעים העומדים לרשותו. ככל שבכוחו, עליו לברר את הדין בינו לבין עצמו. זו תמצית הכשרתו; זה תפקידו. אולם במצבים שבהם יועיל יותר לבקש מגורם חיצוני סיוע בבירור הדין -
נתונה לשופט גם אפשרות זו..."

21. בפר"ק (מחוזי ת"א) 10-08-35560 בעניינה של אספן בניה ופיתוח בע"מ (7.11.2010), אמנם אפשר בית המשפט (כב' השופט אורנשטיין) לצדדים להגיש חוות דעת משפטיות מטעמם, אך ציין כי "ספק אם היה מקום לתמוך את עמדות הצדדים בחוות דעת של מומחים משפטיים" וכי "ספק אם יש מקום שהצדדים רשאים מיוזמתם להגיש חוות דעת כאמור, וללא אישור מראש של בית המשפט (שם, בפסקה 41).

כך, גם בת"א (מחוזי ת"א) 10-02-1123 ישראל נ' the gillette company (23.10.2011) אפשר בית המשפט (כב' השופט פרגו) להגיש חוות דעת מקצועית בעניין פטנט שנרשם, תוך שהוא מאפשר למומחה לבסס את טיעוניו על אדנים משפטיים. אולם בית המשפט הבהיר כי יתעלם מהחלקים בחוות הדעת המעבירים ביקורת על כתבי הטענות של הצד שכנגד.

22. הצדדים הפנו להחלטת בית הדין לחוזים אחידים בו"ע (מחוזי י-ם) 2016/01 גרנות אגודה שיתופית חלקאית מרכזית בע"מ נ' מדינת ישראל (21.1.2008) בו, על אף שהוחלט שלא לקבל חוות דעת משפטית כראיה, הוחלט שלא להוציאה מתיק בית המשפט. שם סבר בית הדין כי יש לראות בחוות הדעת חלק מהטיעונים המשפטיים של הצד שהגישה.

לעמדתנו, על אף שגישה זו נכונה מבחינה מהותית - שהרי מדובר בטענות משפטיות שהצד המגיש היה יכול לטעון ממילא - היא אינה הגישה הרצויה. השארת חוות דעת שהוגשו שלא כדין בתיק בית המשפט, גם אם לא יתייחסו אליהם כראיה, מכשירה למעשה הגשת חוות דעת שכאלה, ועלולה לפתוח פתח להגשה "סיטונאית" של חוות-דעת משפטיות ול"תחרות" בין בעלי הדין ביחס למומחיות הנטענת של המומחה מטעמם - כל זאת ללא צורך.

דרך המלך היא להורות על הוצאת חוות דעת משפטיות מסוג זה מתיק בית המשפט, למעט למקרים חריגים, שעניינו אינו בא בגדרם.

23. זאת ועוד, צודקת המבקשת בטענתה שאם בדיון בערכאה הדיונית אין מקום להגשת חוות דעת משפטית, הדבר נכון מכוח קל וחומר בשלב הדיון הנוסף שהוא "ערעורי" במהותו.

24. אנו מורים, אפוא, על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט.

המשיבה תגיש את הבקשה המקורית לדיון חוזר בשנית ללא נספח ב'.

25. למותר לציין כי בפני
המשיבה עומדת האפשרות לטעון את כל הטענות המשפטיות המופיעות בחוות הדעת, ואלו יישמעו ויידונו על ידי בית המשפט.

26. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בגין הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
__________________ __________________ __________________
דניה קרת, שופטת חאלד כבוב
, שופט רות רונן
, שופטת
אב"ד

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 13-12-55970 ישראל-קנדה (ט.ר) בע"מ נ' ביטון ואח'

תיק חיצוני:
8 מתוך 8








א בית משפט מחוזי 55970-12/13 אליהו ביטון נ' ישראל קנדה (ט.ר) בע"מ (לשעבר פנגאיה נדל"ן בע"מ), ברק רוזן, אסף טוכמאיר ואח' (פורסם ב-ֽ 01/01/2014)