פסקי דין על אלברט אלקובי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

28207-02/13 בל     02/01/2014




בל 28207-02/13 אלברט אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי










בית הדין האזורי לעבודה בנצרת



ב"ל 28207-02-13 אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי







בפני
השופט חיים ארמון
נציג ציבור (עובדים): מר יצחק רז
נציג ציבור (מעבידים): מר מוחמד גנאים


בענין:
אלברט אלקובי



ע"י עו"ד יובל שמחוני
וע"י עו"ד אנה קפלן

התובע



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד אורנית פיכמן
וע"י עו"ד ראמי שומר
הנתבע




פ
ס
ק

ד
י
ן


הרקע להגשת התובענה

1.
במכתבו מיום 19/11/12, דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בו כמי שליקוי השמיעה שלו נובע מפגיעה בעבודה, וזאת - בשל טענת הנתבע על כך שחלפו למעלה מ-12 חודשים מאז המועד שבו ליקוי השמיעה של התובע תועד ברשומה רפואית, ועד המועד שבו פנה התובע בתביעה לנתבע.


עמדתו האמורה של הנתבע התבססה על טענתו שליקוי השמיעה נמצא אצל התובע כבר בבדיקת שמיעה שנערכה ביום 5/1/87, ושתביעת התובע לנתבע הוגשה רק ביום 6/3/12, כך שחלפו למעלה מ-12 חודשים מאז שליקוי השמיעה תועד לראשונה.


בענין זה, התבסס הנתבע על ההוראה האמורה בסעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995
(שייקרא להלן: "החוק"), אשר עוד נסקור אותה להלן.

2.
התובענה שבפני
נו הוגשה כנגד דחיית התביעה כאמור לעיל.

3.
בכתב התביעה נטען - בין השאר - שבין יום 5/1/87 לבין יום הגשת התביעה לנתבע (6/3/12), חלה החמרה במצב השמיעה של התובע, וכי על כן - לא היה נכון לדחות את תביעתו, כפי שנדחתה על ידי הנתבע.

4.
הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי דחיית התביעה היתה כדין, בהתאם להוראות סעיף 84א(א)(3) לחוק.


הוראות סעיף 84א לחוק ובחינתן לצורך בירור המחלוקת בתובענה זו

5.
בסעיף 84א לחוק נאמר כך:
"(א)
אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 ((להלן - רעש מזיק);
(2)
כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3)
הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א)
היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);
(ב)
היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב)
רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1)
כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, 'תדירויות גבוהות' - תדירויות של 3000 ו–4000 מחזורים בשניה;
(2)
הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3)
הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.".

6.
מבחינה עובדתית, לפחות לצרכי הדיון בתובענה זו, אין חולק על כך שהתקיימו בתובענה התנאים האמורים בפסקאות (1) ו-(2) של סעיף 84א(א) לחוק. כלומר, התובע עבד ברעש מזיק כמוגדר בחוק וכושר השמיעה שלו (בממוצע תדירויות הדיבור) פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאזניים.

7.
המחלוקת שעלינו להכריע בה, היא בשאלה הנוגעת לקיום התנאי האמור בפסקה (3) לסעיף 84א(א) לחוק, המחייב הגשת תביעה לנתבע תוך 12 חודשים מהמועד שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית.


"הליקוי" שבו מדובר אינו סתם הפרעה כלשהי בשמיעה, אלא אמור להיות ליקוי שמיעה שעליו מדובר בסעיף 84א(א)(2) לחוק; כלומר - הפחתת כושר השמיעה בכל אחת מהאוזניים בשיעור של 20% (הפחתה שלפי ההלכה הפסוקה אמורה להימדד - בהולכת עצם - בממוצע תדירויות הדיבור).

8.
בנוסף, אף אם תועד "ליקוי", שעליו מדובר בסעיף 84א(א)(2) לחוק, במועד שקדם ל-12 חודשים מהיום שבו הוגשה התביעה לנתבע, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה במקרה שבו במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע חלה החמרה במצב השמיעה של המבוטח. (בענין זה נעיר כי הנתבע כבר אינו חולק על פרשנות זו של סעיף 94א(א)(3) לחוק, אם כי בעבר - לעתים - הנתבע חלק על כך).

9.
על כן, עלינו להכריע בתובענה זו, למעשה, בשני עניינים; האחד - האם יש תיעוד רפואי אמין שמלמד על כך שבמהלך התקופה שקדמה ל-12 החודשים שלפני הגשת התביעה לנתבע, לקה התובע בליקוי שמיעה כמוגדר בסעיף 84א(א)(2) לחוק (כלומר - הפחתת כושר השמיעה בכל אחת מהאוזניים בשיעור של 20% בממוצע תדירויות הדיבור). והשני (אשר יהיה רלוונטי רק במקרה שהתשובה על השאלה הראשונה תהיה חיובית) - האם במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע - חלה החמרה במצב השמיעה של התובע.


המומחה

10.
במהלך ההתדיינות בתובענה, קיבלו ב"כ הצדדים את ההמלצה שפורטה בהחלטה מיום 14/6/13, על כך שבתובענה זו ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר אליו יישלח חומר רפואי הנוגע לתובע, ואשר יתבקש להשיב על השאלות שנבעו מהאמור בסעיף 9 לעיל.

11.
בהתאם להסכמה, ולאחר שהושלמו הליכי קבלת החומר הרפואי, מונה ד"ר ראובן בן טובים לשמש מומחה מטעם בית הדין בתובענה זו (והוא ייקרא להלן: "").

12.
בהחלטה מיום 15/9/13, הופנו אל המומחה השאלות הבאות:

(א)
האם

החומר

הרפואי

שקדם

ליום

7/3/11 כולל

תיעוד

אמין

המשקף

קיומו

של

ליקוי שמיעה

באופן

שבו

ניתן

לומר

שכושר

השמיעה

של

התובע

פחת

בשיעור

של

20 דציבל
לפחות בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1,000 ו-2,000 הרץ), בכל

אחת

מהאוזניים?

(ב)
אם

התשובה

על

שאלה

(א) לעיל

היא

חיובית

האם

ניתן

לומר

שהחומר

הרפואי

לגבי התקופה

שמיום

7/3/11 ואילך

משקף

החמרה

במצב

השמיעה

של

התובע, אל

מול החומר

הרפואי

שקדם

ליום


7/3/11.

13.
המומחה נתן את חוות דעתו.


לדעת המומחה, כבר החל מהשנים 1986-1987, לקה התובע בירידה בכושר השמיעה שלו בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור, כך שהתשובה על השאלה הראשונה שהופנתה אליו - היתה חיובית.

בנוסף, סבור המומחה, כי אין לזהות בחומר הרפואי החמרה במצב השמיעה של התובע אשר התרחשה בתקופה שמיום 7/3/11 ואילך, כך שהתשובה על השאלה השניה שהופנתה אליו - היתה שלילית.

14.
משחוות דעתו של המומחה הומצאה אל הצדדים הם קיבלו הזדמנות לבקש להפנות אליו שאלות הבהרה, אך הם לא ניצלו הזדמנות זו (הנתבע ביקש הארכת מועד לשם כך, אך המועד המוארך חלף, ובקשה מעין זו לא הוגשה).


משכך, בהתאם להחלטה מיום 10/11/13, ניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים בכתב את טיעוניהם.

הנתבע ניצל את ההזדמנות האמורה וביקש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה.


גורל התביעה

15.
חוות דעתו של המומחה סבירה ודי מפורטת. היא מבוססת על החומר הרפואי שהיה בפני
ו ועל הידע המקצועי שלו. משכך - אנו מאמצים אותה.

16.
משאימצנו את חוות דעתו של המומחה, הרי שאנו יכולים לקבוע שאצל התובע כבר היה "ליקוי" כפי שהוא מוגדר בסעיף 84א(א)(2) לחוק, כלומר - כושר

השמיעה

של

התובע

פחת

בשיעור

של

20 דציבל
לפחות בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1,000 ו-2,000 הרץ), בכל

אחת

מהאוזניים, וכי ליקוי זה תועד ברשומה רפואית במועד שקדם למעלה מ-12 חודשים למועד הגשת התביעה לנתבע (למעשה, הוא קדם לכך בלמעלה מ-25 שנה).


בנוסף, אנו יכולים לקבוע שאין תיעוד שמלמד על כך שחלה החמרה במצב השמיעה של התובע במהלך 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע (כלומר, מיום 7/3/11 ועד יום 6/3/12).

17.
על בסיס הקביעות האמורות בסעיף 16 לעיל, עלינו לקבוע שלא התקיים בתובע תנאי הסף האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק.


על כן, אין אנו רואים מנוס מדחיית התביעה, ואנו דוחים אותה.

18.
אין צו בדבר הוצאות משפט.

19.

כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.


מוחמד גנאים, נציג ציבור
ניתן היום,
א' בשבט תשע"ד, 2 בינואר 2014, בהעדר הצדדים.
יצחק רז רטהאוז, נציג ציבור

חיים ארמון
, שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 28207-02/13 אלברט אלקובי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/01/2014)