פסקי דין על ברוך כהן | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח | פסקי דין על דוד גדעון | פסקי דין על עזרא שמעיה |

3370/12 עא     26/01/2014




עא 3370/12 ברוך כהן, אליהו חברה לביטוח נ' דוד גדעון, עזרא שמעיה




פסק-דין בתיק ע"א 3370/12


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 3370/12



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופט צ' זילברטל


המערערים:

1. ברוך כהן



2. אליהו חברה לביטוח



נ


ג


ד



המשיבים:

1. דוד גדעון



2. עזרא שמעיה


ערעור על

החלטתו ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מהימים 5.3.2009 ו-7.3.2012 בת"א 1828/05 שניתנו על ידי כב' השופטת ד' גנות


תאריך הישיבה:
כ"ז בטבת התשע"ד

(30.12.2013)


בשם המערערים:
עו"ד מאיה קפלן
; עו"ד אריה קפלן

בשם המשיב 1:
עו"ד יהודה גוטמן

בשם המשיב 2:
עו"ד דני אברמוביץ


פסק-דין


השופט י' דנציגר
:


לפנינו ערעור על החלטתו ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת
ד' גנות
) מהימים 5.3.2009 ו-7.3.2012 בהתאמה בת"א 1828/05, במסגרתם נקבע כי חלקם של המערערים באחריות לפגיעה במשיב 1 הוא 25%.


העובדות לפי בית המשפט המחוזי וההליכים לפניו

1.

המשיב 1, דוד גדעון
(להלן:
העובד
) הועסק אצל המשיב 2, עזרא שמעיה
(להלן:
המעביד
), במוסך באור יהודה. ביום 1.10.2001 הגיעו העובד והמעביד למוסך על מנת לבצע תיקון בגג המוסך שהיה מכוסה לוחות אסבסט, אך תוך כדי העבודה נשבר אחד מהלוחות מתחת לרגליו של העובד והוא נפל מגובה של כארבעה מטרים ונחבל (להלן:
התאונה
). על אף שהמעביד והמערער 1, ברוך כהן
, שהיה המחזיק של המקרקעין עליהם פעל המוסך (להלן:
המחזיק
), הכחישו כי העובד הגיע ביום התאונה לעבודה וכי עלה לגג המוסך בהוראת המעביד, קבע בית המשפט המחוזי, על סמך שלל העדויות שנשמעו לפניו ועל סמך ההודעות שנמסרו למשטרה בסמוך לתאונה כי העבודה על הגג בוצעה על ידי העובד בהוראת המעביד, וכאשר עסק במלאכת התיקון נשבר לוח האסבסט והוא נפל ארצה מגובה רב. בכתב הגנתו, טען המחזיק כי אין עילה משפטית לחיובו בגין נזקי העובד, בין היתר, בשל אשמו התורם של העובד והעובדה שעלה לגג על אף שהמעביד הורה לו מפורשות לא לעשות כן.

החלטת בית המשפט המחוזי ופסק דינו

2.
במסגרת החלטתו מיום 5.3.2009,
בית המשפט המחוזי פנה תחילה לבחון האם מתקיימים במקרה שלפנינו יסודותיה של עוולת הרשלנות – קרי, קיומה של חובת זהירות, הפרתה וקיומו של נזק שנגרם בשל ההפרה. באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית, קבע בית המשפט כי בין מעביד לעובד קיימת חובת זהירות מושגית כפי שכבר נקבע על ידי בית משפט זה. באשר ליחסים שבין המחזיק לבין העובד, קבע בית המשפט כי לפי פסיקת בית משפט זה מחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקרקעין. באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית, קבע בית המשפט כי המעביד חב בחובה זו כלפי העובד, שכן לפי עדותו היה מודע לסיכון הרב הכרוך בהנחת לוחות "זחילה" על גג אסבסט, ואף היה מודע לעובדה שהעובד היה מכור באותה העת לסמים קשים. באשר למחזיק, קבע בית המשפט כי זה ידע אודות תיקון גג האסבסט וכלל לא התעניין באמצעי הזהירות הנדרשים לצורך הבטחת ביצועה התקין של העבודה ולצורך שמירה על ביטחונו של העובד. בית המשפט קבע כי על המחזיק, בהיותו בעל השליטה והפיקוח על המתרחש במוסך, היה לברר מי אמור לבצע את התיקון על הגג ולוודא שננקטים אמצעי הזהירות המתאימים לשמירה על ביטחונו, ומשכך הוא חב בחובת זהירות כלפי העובד.

3.
בית המשפט המחוזי פנה לדון ביסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהמעביד לא פעל בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או חלולים), התשמ"ו-1986 (להלן:
תקנות העבודה על גגות
)
. בית המשפט הדגיש כי חיקוק מסוג זה כבר פורש בעבר על ידי בית משפט זה כמיועד להגן על עובדים וכי אין מחלוקת שהפרת חובה זו הובילה לנזק שנגרם לעובד. עוד קבע בית המשפט כי הנזק שנגרם לעובד הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק, שכן מטרתו היא להגן על עובדים, בין היתר, מפני נפילה מגג רעוע. באשר למחזיק, הפנה בית המשפט לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988 (להלן:
תקנות עבודות בנייה
), המטילות על המחזיק בהיותו "מבצע בניה" את החובות שבתקנות הבטיחות בעבודה. לכן, החיל בית המשפט את העוולה של הפרת חובה חקוקה גם על המחזיק.

4.
באשר לקיומו של אשם תורם, הדגיש בית המשפט המחוזי כי מעדותו של העובד עולה שהיה מיומן, במידה מסוימת, בהתקנת גגות איסכורית ואף גגות אסבסט, ולכן היה מודע לסיכונים שבביצוע עבודה מהסוג שביצע ביום התאונה. עוד הדגיש בית המשפט את העובדה שהעובד העיד כי עשה שימוש בסמים קשים בתקופה בה התרחשה התאונה, וגם בשל כך יש לייחס לו אחריות מסוימת לנזק שנגרם לו. לכן, קבע בית המשפט כי אשמו התורם של העובד עומד על 20% מהנזק שנגרם לו.

5.
לבסוף, פנה בית המשפט המחוזי לשאלת חלוקת האחריות בין המעביד לבין המחזיק לנזקיו של העובד. בית המשפט הדגיש את האחריות הכבדה יותר המוטלת על מעביד לשמירה על ביטחון עובדיו, אך בשים לב להתעלמותו המוחלטת של המחזיק מהצורך לוודא את קיומם של אמצעי בטיחות נאותים לעבודות המבוצעות בחצריו קבע כי המחזיק, ביחד ולחוד עם המערערת 2, אליהו חברה לביטוח
בע"מ, יחוב ב-25% מהנזק שנגרם לעובד. בפסק דינו מיום 7.3.2012, לאחר שהצדדים הסכימו כי יקבע את גובה הפיצוי באופן לא מנומק ועל דרך הפשרה, קבע בית המשפט כי העובד זכאי לפיצוי בסך 110,000 ש"ח, כאשר סכום זה כולל כבר את ניכוי אשמו התורם, את הוצאותיו ואת שכר טרחת עורך דינו.


מכאן הערעור, אשר מתמקד אך ורק בשאלת אחריותו של המחזיק.




תמצית נימוקי הערעור

6.

המערערים – באמצעות באי כוחם, עו"ד מאיה קפלן
ועו"ד אריה קפלן
– טוענים כי שגה בית המשפט כשקבע שהמחזיק חב בנזקי העובד מכוח עוולת הרשלנות ומכוח העוולה של הפרת חובה חקוקה. תחילה נטען כי העובד כלל לא טען כי המחזיק התרשל כלפיו בסיכומיו לפני בית המשפט המחוזי ולכן יש לקבוע כי זנח טענה זו. לגופו של עניין, טוענים המערערים כי קביעתו של בית המשפט לפיה המחזיק היה אדיש לקיומם של אמצעי בטיחות מתאימים אינה מעוגנת בחומר הראיות שהונח לפניו, וכי לא ניתן ללמוד זאת אך בשל העובדה שהזמין את המעביד, איש מקצוע, לצורך ביצוע תיקון על גג המוסך שהוא מפעיל. לטענתם, המחזיק כלל אינו בקיא בעבודות מסוג זה שבוצע בחצריו ולכן התקשר עם קבלן כדי לבצע את העבודה, וממילא לא הייתה לו כל שליטה על עובדיו של הקבלן או על אמצעי הבטיחות שאותם אמור הקבלן לנקוט. המערערים מדגישים כי לא אדישותו של המחזיק היא שגרמה לתאונה כי אם התרשלותם של המעביד ושל העובד גם יחד. המערערים טוענים גם לפטור מאחריות לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן:
פקודת הנזיקין
), לפיו מי שמזמין עבודה מקבלן פטור מאחריות בגין עוולה שתצמח ממעשי הקבלן. לטענתם, בית המשפט התעלם מטענה זו בפסק דינו. באשר להפרת חובה חקוקה, טוענים המערערים כי שגה בית המשפט כשהחיל על המחזיק את החובות מכוח תקנות הבטיחות בעבודה, שכן לטענתם הן מחריגות במפורש את חבותו של מזמין עבודה שהתקשר עם קבלן מהחובות הקבועות בהן, וכך גם נקבע בפסיקת בית משפט זה. באשר לקיומו של אשם תורם, טוענים המערערים כי אשם תורם של 20% הינו נמוך במיוחד בשים לב לנסיבות המקרה לאור העובדה שהעובד הודה שצרך סמים קשים בתקופת התאונה. לבסוף, טוענים המערערים כי גם אם לא ייקבע שיש להפחית מחובתם, הרי שיש לחייב את המעביד לשפותם בגובה חבותם.

תמצית תשובת העובד

7.
העובד – באמצעות בא כוחו, עו"ד יהודה גוטמן
– טוען כי אין כל מחלוקת, בהתאם לפסיקת בית משפט זה, כי המחזיק במקרקעין אחראי גם למעשיו של קבלן עצמאי אם ידע או היה צריך לדעת שמעשיו עלולים לגרום לנזק למי שנמצא במקרקעין. עוד טוען העובד כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי שבשל אדישותו של המחזיק לשאלת קיומם של אמצעי בטיחות הרי שהוא חב גם מכוח תקנות הבטיחות בעבודה. לכן, לטענתו, אין גם תחולה לסעיף 15 לפקודת הנזיקין, שכן על המחזיק חלה חובה סטטוטורית מכוח תקנות הבטיחות בעבודה, וכן בשל העובדה שמקביעות בית המשפט ניתן ללמוד שהמחזיק אישר למעביד לפעול בשטחו ללא אמצעי בטיחות נאותים. העובד מוסיף כי כל עוד המחזיק לא דיווח על מינויו של המעביד כמנהל העבודה במקום, הרי שהוא נותר במעמד של "מבצע הבניה", וזאת בהתאם לפסיקת בית משפט זה. העובד מדגיש בעניין זה כי הוכח שהמחזיק כלל לא ביקש לראות תעודה מקצועית של המעביד כקבלן לעבודת תיקון הגג. באשר לאשם התורם הנמוך שנקבע, טוען העובד כי קביעה זו מקפחת דווקא אותו. לטענתו, כלל לא הוכח שצרך סמים ביום התאונה, ועצם המודעות מטעם המעביד והמחזיק לעובדת צריכת הסמים על ידיו בתקופת התאונה רק מגבירה את חובת הזהירות החלה עליהם. בדיון שלפנינו, הוסיף העובד כי המחזיק התרשל גם בבחירת המעביד כקבלן, כשלא בדק את כישוריו לבצע את עבודת תיקון הגג.

דיון והכרעה

8.
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים על נספחיהם והאזנתי להשלמת טיעוניהם בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וכי יש לפטור את המחזיק מאחריות בגין נזקי העובד, וכך גם אמליץ לחברַי לעשות.

9.
כזכור, בית המשפט המחוזי קבע כי המחזיק אחראי לנזקי העובד, הן מכוח עוולת הרשלנות וחובת הזהירות המושגית והקונקרטית שהוא חב כלפיו והן מכוח החובות החקוקות שבתקנות העבודה על גגות ובתקנות עבודות בנייה. הערעור שלפנינו מעלה שתי שאלות עיקריות, בהן אדון לפי סדרן.
הראשונה
, האם המחזיק אכן חב בחובות החקוקות שבתקנות אלה והאם אין בהן הוראות הפוטרות אותו מאחריות;
והשנייה
, ככל שייקבע שהמחזיק אינו חב בחובות החקוקות בשל פטור מפורש בהן, האם ניתן לחייבו בנזקי העובד מכוח עוולת הרשלנות.

הפרת חובה חקוקה – תקנות העבודה על גגות ותקנות עבודות בנייה

10.
במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כי על עבודת תיקון גג האסבסט במוסך שבשליטת המחזיק חלות תקנות העבודה על גגות, שכן גג המוסך עונה להגדרת "גג שביר" בתקנה 1 לתקנות אלה. לכן, בהתאם
לתקנה 2 לתקנות, ביצוע עבודות תיקון הגג כפוף להוראות הבטיחות הנקובות בהן. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי בעת ביצוע העבודות לא קוימו הוראות הבטיחות השונות הנקובות בתקנות העבודה על גגות. הנקודה העיקרית בה אני חולק על קביעת בית המשפט היא בשאלת מיהות האחראי לעמידה בהוראות הבטיחות, וכפועל יוצא מכך, לנזק שנגרם בשל כך.

11.
הכרעה בדבר מיהות האחראי לעמידה בהוראות תקנות העבודה על גגות תיגזר מהוראות תקנות 19-16 לתקנות אלה. לענייננו רלבנטיות בעיקר תקנות 16 ו-17 ולכן אביא אותן במלואן:

"16.
(א) תופש מפעל חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה זולת אם החובה מוטלת במפורש על אחר.
(ב) התקשר תופש מפעל לשם ביצוע עבודה כלשהי על גג שביר או תלול, או עבודה אחרת כלשהי המחייבת דריכה או הימצאות עליו, התקשרות חוזית עם קבלן מומחה לביצוע העבודה,
חייב הקבלן למלא אחרי הוראות תקנות אלה
, זולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד מטעמו.


17.
(א) בבניה חייב מנהל העבודה למלא אחר הוראות תקנות אלה, למעט תקנות 5 ו-14 שקיומן על מבצע הבניה, וזולת אם החובה מוטלת במפורש על העובד.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א),
חייב מבצע הבניה לקיים תקנות אלה אם לא נתמנה מנהל עבודה
או אם מנהל עבודה הפסיק לשמש בתפקיד או נפסל ולא נתמנה אחר תחתיו."
(ההדגשות הוספו – י. ד.).



מתקנות אלה ניתן ללמוד את הדברים הבאים: כאשר עבודת תיקון של גג שביר או רעוע מתבצעת ב"מפעל", הרי שברירת המחדל היא שתופש המפעל, קרי, המחזיק בו, אחראי לביצוע תקנות העבודה על גגות. ואולם, ככל שהמחזיק התקשר עם קבלן מומחה לצורך ביצוע העבודות, הרי שהאחריות לביצוע התקנות הוא על הקבלן; באופן דומה, כאשר עבודת תיקון הגג מתבצעת ב"בניה", ברירת המחדל היא כי מנהל העבודה הוא האחראי לביצוע התקנות. ואולם, כאשר לא נתמנה מנהל עבודה, חייב "מבצע הבניה" לקיים את התקנות. במקרה שלפנינו, המוסך הינו "מפעל" והעבודות שבוצעו על גגו נופלות בגדר "בניה", והכל כפי שיפורט להלן.

12.
דעתי היא כי ניתן היה להסתפק בתקנה 16 לתקנות העבודה על גגות, העוסקת בתיקון גג שביר במפעל, כדי להגיע למסקנה לפיה המחזיק בענייננו פטור מאחריות לקיומן של תקנות אלה מאחר שהתקשר עם קבלן לצורך ביצוע העבודות. הגדרת "מפעל" בתקנה 1 לתקנות העבודה על גגות מפנה להגדרת מונח זה בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן:
הפקודה
). סעיף 2 לפקודה מגדיר מפעל כך:
"מפעל הוא חצרים שבהם או בגידרתם או מסביב להם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך,
שינויו, תיקונו
, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה, ונתקיימו בחצרים שתי אלה:
(1) פעולת המפעל היא דרך משלח-יד או לשם השתכרות;
(2) אם מועבדים שם עובדים שכירים – יש למעבידם זכות גישה או זכות שליטה." (ההדגשה הוספה – י. ד.).



הגדרת "מפעל" לפי הפקודה נדונה בבית משפט זה במסגרת בג"ץ 10980/04
איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך
(23.1.2007). באותו עניין, עמדה השופטת
ע' ארבל
על תכליות הפקודה אותן יש לקחת בחשבון בעת פרשנות המונח "מפעל" על פיה וסיכמה את דבריה כך:

"ניתן לראות אם כן, כי אף ההיסטוריה החקיקתית מצביעה על כך שפקודת הבטיחות בעבודה נועדה לחול על מפעלים (הן במובן המצומצם של בתי חרושת, והן מפעלים ספציפיים הקבועים בפקודה, אשר גם העבודה בהם הינה עבודה פיסית),
כמו גם על מקומות בהם נעשה שימוש בציוד מכאני ובמכונות
." (שם, בפסקה 13) (ההדגשה הוספה – י. ד.).


בשים לב לכך, דעתי היא כי מוסך לתיקון כלי רכב עונה על כל רכיבי הגדרת "מפעל" בפקודה – חצרים בהם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לתיקון או לשינוי מצרך או חלק ממנו – וזאת בהתאם לתכליות הפקודה.

13.
משקבעתי כי המוסך שבשליטת המחזיק הינו מפעל לפי הגדרת הפקודה, הרי שעל עבודת תיקון הגג השביר במוסך חלה תקנה 16 לתקנות העבודה על גגות. לכן, משעה שהתקשר המחזיק עם קבלן מקצועי – המעביד – לצורך תיקון הגג, הרי שכמצוות תקנה 16(ב) לתקנות אלה המעביד הוא זה שאמון על קיומן ומשכך גם אחראי על נזקים שייגרמו בשל אי קיומן. די בכך, לטעמי, כדי לקבל את ערעור המחזיק.

14.
למעלה מן הצורך, אציין כי המסקנה אליה הגעתי לא הייתה משתנה, גם אם לא ניתן היה לקבוע כי המוסך שבשליטת המחזיק מהווה "מפעל" לפי הפקודה, וגם אם היה מקום לבחון את אחריותו של המחזיק מכוח תקנה 17 לתקנות העבודה על גגות ולא מכוח תקנה 16 לתקנות אלה. כזכור, תקנה 17 לתקנות אלה מטילה את האחריות לקיומן בעת ביצוע "בניה" על מנהל העבודה, ואם לא מונה כזה הרי שמבצע הבניה הוא האחראי לקיומן. לצורך בירור אחריותו של המחזיק לפי תקנה 17 לתקנות העבודה על גגות יש לעמוד על פרשנות המונחים הבאים: "בניה", "מנהל עבודה" ו"מבצע הבניה".

15.
תקנה 1 לתקנות העבודה על גגות מפנה לעניין הגדרת המונח "בניה" לפקודה. סעיף 1 לפקודה מגדיר "בניה" כך:

"(1) עבודות הכנה והנחת יסודות לבנין, הקמת בנין, הריסתו, שינוי מבנהו,
תיקונו
או קיומו, לרבות חידושם של מילוי המשקים או של הקישוט וניקוי חיצוני של המבנה ולמעט בניה הנדסית..." (ההדגשה הוספה – י. ד.).



ככל שמוסך אינו עונה להגדרת "מפעל" לפי הפקודה, הרי שתיקון גג המוסך מהווה תיקון של בנין ולכן פעולת התיקון מהווה בניה לפי הפקודה. באשר להגדרות המונחים "מנהל עבודה" ו"מבצע הבניה", מפנות תקנות העבודה על גגות לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשט"ו-1955, אשר בגלגולן הנוכחי הן תקנות עבודות בנייה. תקנה 1 לתקנות עבודות בניה מגדירה את המונח "מבצע הבניה" כך:

"'מבצע בניה' - קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו".



"מזמין" מוגדר באותה תקנה כ"בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה". בנסיבות העניין שלפנינו, ככל שהמוסך אינו מהווה "מפעל", נראה כי אין חולק שהמחזיק מהווה "מזמין" כהגדרת תקנות עבודות בנייה. יחד עם זאת, מבצע בניה כאמור הוא גם הקבלן הראשי המבצע את העבודה באמצעות עובדים שלו. "קבלן ראשי" מוגדר בתקנה 1 לאותן תקנות כ"מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית". בהתאם
להגדרה זו נראה גם כי אין מחלוקת שהמעביד במקרה שלפנינו הוא קבלן ראשי שהתקשר בהסכם עם המחזיק בהיותו מזמין.

16.
תקנה 6 לתקנות עבודות בנייה דנה בחלוקת האחריות בין מזמין לבין קבלן ראשי כאשר קיימת התקשרות חוזית בין השניים. בשל חשיבותה, אביא את נוסחה במלואו:
"(א) הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו.
(ב) מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א).
(ג) הטיל המזמין את ביצוע פעולת הבניה על יותר מקבלן ראשי אחד, יראו את המזמין כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות על מבצע הבניה מוטלות עליו".



בעניין ע"א 3805/01
דואני נ' מלחי
, פ"ד נז(3) 682 (2003) (להלן:
עניין דואני
), נדרש בית משפט זה לפרשנות תקנה זו ולתכליות תקנות עבודות בנייה בכלל. באותו עניין, קבע השופט (כתוארו אז
)
א' ריבלין
כי לאור תכליות תקנות עבודות הבנייה, יש לפרש את המונח "פעולות הבניה" הנזכר שתקנה 6(ג) כ"מכלול פעולות הבנייה הנדרשות לשם השלמת הקמתו של הנכס, והיוצרות סיכון בטיחותי" [עניין
דואני
, בעמ' 691]. בהתאם לקביעה זו, קבעתי במסגרת ע"א 878/06
טרויהפט נ' עטיה
(4.1.2009) (להלן:
עניין טרויהפט
) כי מזמין שהטיל על קבלן לבצע אך ורק את עבודות בניית השלד של בנין לא ייחשב למי שהטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, ולכן ימשיך להיות אחראי על קיומן של התקנות כמצוות תקנה 6(ג) לתקנות עבודות בנייה [ראו: עניין
טרויהפט
, בפסקה 63 לחוות דעתי]. ואולם, במקרה שלפנינו מדובר בפעולת תיקון של נכס בלבד, והמחזיק הטיל על המעביד לבצע את עבודת התיקון כולה. משכך, דעתי היא כי במקרה שלפנינו נופלת התקשרות זו לגדריה של תקנה 6(א) לתקנות עבודות בנייה ולכן יש לראות את המעביד – הקבלן הראשי – כמבצע הבניה. לאור קביעה זו, המעביד הוא האחראי הבלעדי לקיומן של תקנות העבודה על גגות בהתאם לסעיף 17(ב) לתקנות אלה ובהתחשב בכך שלא מונה מנהל עבודה.

17.
אוסיף בהקשר זה כי אין ממש בטענתו של העובד לפיה משלא הודיע המחזיק על מינויו של המעביד כמנהל עבודה, הרי שהאחריות נותרת עליו כמזמין. תקנה 2 לתקנות עבודות בנייה דורשת כי מבצע בנייה ימנה מנהל עבודה וכי הודעה על מינוי זה תימסר למפקח העבודה האזורי. תקנה 5 לתקנות אלה קובעת את אחריותו של מנהל העבודה לביצוען, כאשר תקנה 5(ג) קובעת כי במקום שבו לא מונה מנהל עבודה יהיה מבצע הבנייה אחראי לביצוע התקנות. לכן, כאשר אין כל התקשרות עם מנהל עבודה, חלה האחריות, כברירת מחדל, על המזמין ועל הקבלן הראשי, בכפוף לחלוקת האחריות ביניהם כפי שציינתי לעיל.

18.
לאור האמור עד כה, בין אם לפי תקנה 16 לתקנות העבודה על גגות ובין אם לפי תקנה 17 לתקנות אלה, דעתי היא כי המחזיק, שהינו מזמין העבודה כפי שפורט לעיל, פטור במקרה דנן מאחריות לקיום הוראותיהן של תקנות אלה בשל העובדה שהתקשר עם קבלן לביצוע עבודות התיקון, וממילא הוא לא הפר את החובות החקוקות שבתקנות אלה.

השפעת קיומו של פטור על היחס שבין עוולה פרטיקולרית לבין עוולת-מסגרת

19.
נשאלת השאלה, האם על אף קיומו של פטור במסגרת החובה החקוקה ניתן להטיל על המחזיק אחריות מכוח עוולת הרשלנות כעוולת-מסגרת?



שאלת היחס שבין עוולות פרטיקולריות בדיני הנזיקין לבין עוולות המסגרת שבפקודת הנזיקין נדונה פעמים רבות בבית משפט זה. כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, במסגרת ע"א 243/83

עיריית ירושלים נ' גורדון
,
פ"ד לט(1) 113 (1985) (להלן
:
עניין גורדון
)
נקבע כי עצם העובדה שנסיבות מסוימות אינן נכנסות להגדרתה של עוולה מסוימת אינה שוללת, כשלעצמה, את האפשרות שאותן נסיבות יקימו חבות מכוח עוולת-מסגרת בפקודת הנזיקין, כגון עוולת הרשלנות. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) א' ברק:

"אירוע עובדתי מסוים עשוי, ללא כל קושי, לקיים את יסודותיהן של מספר עוולות. לעתים יש בו באירוע עובדתי מסוים כדי לקיים את יסודותיה של עוולה אחת, ורק חלק מיסודותיה של עוולה אחרת. אין בכך ולא כלום. העוולות השונות אינן כוללות סביבן חגורות של הסדרים שליליים, לפיהן נשללת תחולתן של עוולות אחרות (פארטיקולאריות או מסגרת)
[...]
העוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינן 'איים' של אחריות, שכל המוצא עוגן על אחד מהם אינו יכול, בעת ובעונה אחת, להטיל עוגן גם באי אחר. זאת ועוד: העוולות אינן מגנטים של אחריות, באופן שכל הנמצא בתחום המשיכה של אחת העוולות מוצא ממילא מתחום המשיכה של עוולה אחרת. העוולות בפקודה הן רשתות רשתות, המוטלות, זו על גבי זו, על מערכת עובדתית נתונה. חלקן של הרשתות אינן 'תופסות' מערכת עובדות נתונה. לעתים נתפסת מערכת עובדות נתונה על-ידי רשת אחת בלבד. לעתים היא נתפסת על-ידי מספר רשתות, הכול על-פי אינטנסיביות השתי והערב ברשתות השונות. גישה 'פונקציונאלית' זו מתבקשת, כאמור, מההיסטוריה החקיקתית ומהמבנה של פקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (
שם
, בעמ' 125-124).



בית משפט זה חזר על הלכה זו פעמים רבות וקבע כי לעוולת הרשלנות תהיה תחולה גם כאשר המעשה הנזיקי אינו עונה להגדרתן של עוולות מסוימות אחרות [ראו לאחרונה: ע"א 3024/10
ויינר נ' מויאל
(2.4.2013), פסקה 23; ע"א 8489/12
פלוני נ' פלוני
(29.10.2013), פסקה 5].

20.
יחד עם זאת, במקרה אחד התייחס בית משפט זה לתמונת הראי הנוגעת לתחולתן של שתי עוולות על מערכת נסיבתית אחת. במסגרת ע"א 558/84
כרמלי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(3) 757 (1987) (להלן:
עניין כרמלי
), שניתן זמן לא רב לאחר פסק הדין בעניין
גורדון
, מדובר היה במי שהגישה תביעה נזיקית כנגד מספר גורמים בטענה כי אישפוזה הכפוי נעשה שלא כדין וגרם לה לנזקים. בעניין
כרמלי
, התביעה הושתתה הן על עוולת כליאת השווא שבפקודת הנזיקין והן על עוולת הפרת חובה חקוקה בשל הפרה של סעיף 7(ג) של החוק לטיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955 שגרם לכך שלתקופת זמן קצרה היה אשפוזה הכפוי בלתי חוקי. השופטים
ג' בך
ו-
ד' לוין
, כנגד דעתה החולקת של השופטת
ש' נתניהו
, קבעו כי על אף שאכן הופרה החובה החקוקה שבחוק לטיפול בחולי נפש, הרי שבשל העובדה שהמאושפזת הייתה חולת נפש ונשקפה ממנה סכנה לציבור, הרי שעומדת לנתבעים הגנה ספציפית מכוח עוולת כליאת השווא לפי סעיף 27(3) לפקודת הנזיקין. במצב דברים זה, קבעה דעת הרוב בעניין
כרמלי
כי כאשר אותה מערכת עובדתית מקימה שתי עוולות שונות, אך המזיק פטור מאחריות לפי אחת מהעוולות, לא ניתן יהיה לחייבו בנזיקין מכוח העוולה השנייה, וכדבריו של השופט
בך
:

"במקרה שלפנינו מתבטאת כליאת השוא של המערערת כל כולה באשפוזה ללא קבלת ההיתר על-פי סעיף 7(ג) לחוק. קיימת כאן למעשה זהות מוחלטת בין כליאת השוא מחד גיסא לבין הפרת החובה החקוקה מאידך גיסא. ואם הביע המחוקק את דעתו, בסעיף 27(3) לפקודה, כי אין לחייב את הנתבע בעוולה של כליאת שוא בנסיבות הנתונות, סימן הוא, כי גם לגבי העוולה של הפרת אותה חובה חקוקה, שבגללה הייתה הכליאה ל'כליאת שוא', זכאי הנתבע לחסות בצלה של אותה הגנה.
בכל מקרה, שבו ניתן מבחינה משפטית להחיל שני סעיפי עוולה או יותר על מעשים מסוימים, על בית המשפט להשקיף על התמונה בשלמותה, לדלות את מטרת החוק ומדיניותו מסעיפיו הרלוואנטיים וליישמן, במידת האפשר, על המקרה הקונקרטי המובא לפניו." (עניין
כרמלי
, בעמ' 788).


21.
דעתי היא כי במקרה שלפנינו יש לפנות אל ההלכה שנקבעה בעניין
כרמלי
ולהחילה גם כאשר עוולת המסגרת היא עוולת הרשלנות. כפי שציינתי לעיל, תקנות העבודה על גגות ותקנות עבודות בנייה מגדירות חלוקת אחריות ברורה בין הגורמים השונים המעורבים בעבודות בנייה שונות, ובענייננו, בעבודות תיקון גגות.


תקנות אלה מגדירות גם את אמצעי הבטיחות להם האחראי על פיהן צריך לדאוג בעת ביצוע עבודת תיקון על גג. טענות העובד לפיהן המחזיק אחראי לנזקיו מכוח עוולת הרשלנות נוגעות להפרת חובת הזהירות של המחזיק כלפיו בשל העובדה שלא דאג לאמצעי הבטיחות הנדרשים לשמירה על שלמות גופו. אלא שבדומה לעניין
כרמלי
, המחזיק בענייננו פטור בנסיבות דנן מאחריות לדאוג לאמצעי בטיחות אלו מכוח תקנות העבודה על גגות כפי שפורט לעיל.
משכך, דעתי היא כי לא ניתן להטיל עליו אחריות מכוח עוולת הרשלנות כעוולת מסגרת ולהכניסו למעגל האחראים לנזקי העובד "מהדלת האחורית".

22.
ודוקו: אינני בא לקבוע כי העובדה שאדם פטור מאחריות מכוח תקנות העבודה על גגות או תקנות עבודות בנייה שוללת מיניה וביה את האפשרות לחייבו בגין נזקים שנגרמו בשטח אותו הוא מחזיק במהלך עבודות בניה או תיקון מכוח עוולת הרשלנות. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, בהחלט ניתן לחשוב על אפשרות בה אדם יחוב בחובת זהירות כלפי מי שנפגע בחצריו בעת בניה או תיקון, וזאת לא בשל העובדה שלא דאג לאמצעי בטיחות מתאימים כי אם בשל הפרה של חובת זהירות אחרת. ייתכן, ושוב אינני מביע בעניין זה כל עמדה, כי, כפי טענתו של העובד במקרה שלפנינו, יתרשל אדם בעצם בחירת הקבלן שיבצע את העבודה ובשל כך יחוב באחריות בגין נזקים שייגרמו במהלכה. ואולם, במקרה שלפנינו לא העלה העובד טענה זו לפני בית המשפט המחוזי ולכן לא ניתן להתייחס אליה ולבררה בשלב הערעור.

23.
משהגעתי למסקנה כי המחזיק פטור מאחריות לנזקי העובד לפי תקנות העבודה על גגות ולפי תקנות עבודות בנייה, ומשקבעתי כי פטור זה שולל את האפשרות לחייבו בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות בשל מערכת נסיבתית המקימה חובות זהות, אינני מוצא לנכון להתייחס ליתר טענות הצדדים הנוגעות לעוולת הרשלנות גופה. משכך, ולאור קיומו של פטור ספציפי במסגרת החובה החקוקה, אינני מוצא לנכון להתייחס לתחולתם של הפטורים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין בנסיבות המקרה דנא.

24.
לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברַי כי נקבל את הערעור ונקבע שהמחזיק אינו חב במקרה דנן בנזקיו של העובד כלל. משכך, יחוב המעביד במלוא נזקיו של העובד. בנסיבות העניין, אמליץ לחברַי כי לא נעשה צו להוצאות.



ש ו פ ט


השופט צ' זילברטל
:



אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט
י' דנציגר

. אני מצטרף לאמור בפסק דינו בכל הנוגע להעדר אחריותו של המערער 1 (המחזיק במקרקעין) מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה. באשר לעוולת הרשלנות, חברי פסק כי הפטור שניתן למחזיק מכוח הוראות החיקוקים הרלבנטיים העוסקים בכללי הבטיחות בעבודה "שולל את האפשרות לחייבו בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות בשל מערכת נסיבתית המקימה חובות זהות".


לטעמי יש מקום לקבוע כי במקרה דנא לא הוכחה רשלנות מצד המחזיק
ועל בסיס זה
לדחות את התביעה נגדו ככל שהיא מתבססת על עוולת הרשלנות.


סוגיית היחס בין שתי עוולות מסגרת – רשלנות והפרת חובה חקוקה – אינה פשוטה ומעוררת שאלות לא קלות (ראו: ישראל גלעד
דיני הנזיקין – גבולות האחריות
1228-1221 (2012)). על כן, ובהעדר טיעון בענין, נדמה בעיני כי עדיף יהיה לדחות את טענת הרשלנות שהועלתה כלפי המזמין לגופה. לא נטען ולא הוכח כי המזמין התרשל בבחירת הקבלן מבצע העבודה (מעסיקו של הנפגע), או כי התקיימו חריגים אחרים לפטור המעוגן בהוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בענין "חבותו של בעל חוזה". בנסיבות המקרה, ובהעדר נתונים שמכוחם ניתן יהיה לפסוק אחרת, אין מקום לקבוע כי היה על המזמין לנקוט באמצעי זהירות כלפי עובדו של הקבלן. איני סבור שעל המחזיק היה לברר מי יבצע את התיקון, מהן הסכנות הכרוכות בביצועו ואילו אמצעי הגנה ובטיחות יעמיד הקבלן לרשות עובדו (כפי שקבע בית משפט קמא).


ההתקשרות עם הקבלן מקימה למזמין העבודה הגנה מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין, אלא אם כן מתקיים אחד החריגים לו. הקביעה, כי בנסיבות המקרה דנן התרשל המזמין כלפי עובדו של הקבלן, מטילה על ציבור המתקשרים בהסכם עם "קבלן עצמאי" גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה ומנוגדת למדיניות שבאה לידי ביטוי הן בהוראת סעיף 15 הנ"ל והן בהוראות החיקוקים הקובעים את חובות הבטיחות בעבודה: "העקרון הוא כי המעסיק אינו אחראי לעוולה של קבלן עצמאי הנעשית תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק" (גד טדסקי (עורך)
דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית
467 (מהדורה שניה, 1976).


ש ו פ ט

השופט ע' פוגלמן
:


גם להשקפתי דין ערעורו של המערער 1 (המחזיק) להתקבל.


אני מסכים להכרעתו של חברי, השופט
י' דנציגר

, כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין להטיל אחריות על המחזיק בעוולה של הפרת חובה חקוקה.


בכל שאמור בעוולת הרשלנות, מצטרף אני למסקנתו של חברי, השופט
צ' זילברטל

, כי לא הוכחה רשלנות מצד המחזיק, מטעמיו.


ש ו פ ט




הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר
.


ניתן היום, כ"ה בשבט תשע"ד (26.1.2014).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט







_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


12033700_w04.doc
חכ/
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 3370/12 ברוך כהן, אליהו חברה לביטוח נ' דוד גדעון, עזרא שמעיה (פורסם ב-ֽ 26/01/2014)