פסקי דין על זיו רז | פסקי דין על נתן פלד

271/14 רעא     27/01/2014




רעא 271/14 זיו רז נ' נתן פלד




החלטה בתיק רע"א 271/14


בבית המשפט העליון


רע"א 271/14



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקש:
זיו רז



נ


ג


ד



המשיב:
נתן פלד


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 31.12.2013 בת"א 34751-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופט י' אטדגי ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:
עו"ד הילה תירם


החלטה



לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט
י' אטדגי
) בת"א 34751-09-12 מיום 31.12.2013, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לזימון עדים במסגרת פרשת הגנתו. בד בבד עם הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה

ולדחיית דיון ההוכחות הקבוע ליום 3.2.2014.

1.
בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתו השטרית של המשיב כנגד המבקש.
המשיב פנה להוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר החתום על ידי המבקש בסך של 7,907,998 ש"ח, ואילו זה התנגד לבקשה תוך שכפר בעצם חבותו כלפי המשיב וכן טען לקיזוז.
בהחלטתי ברע"א 4419/13 מיום 3.7.2013, דחיתי את בקשת רשות הערעור

שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2013 בהליך דנן, תוך שעמדתי על עיקרי העובדות ועל ההליכים הקודמים. משכך אתייחס להלן לעיקרי הדברים הרלבנטיים לבקשה שלפני בלבד.

2.
ביום 5.11.2012 קיבלה הרשמת
א' כהן
באופן חלקי את התנגדות המבקש לביצוע השטר והתירה לו להתגונן בטענת קיזוז בלבד
. לאחר שבניגוד להוראת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש תצהיר משלים הכולל טענות הגנה החורגות מטענת הקיזוז, דחה בית המשפט המחוזי ביום 6.6.2013 את בקשתו להתיר לו לתקן את

התצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן ושהפך לכתב הגנה (להלן:
כתב ההגנה
) ולכלול בו עילות הגנה נוספות. בתוך כך, הדגיש בית המשפט המחוזי כי

על הגנת המבקש להצטמצם לטענות הקיזוז הספציפיות שצויינו בכתב ההגנה. עוד

הורה בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו על הגשת תצהירי עדות ראשית והבהיר כי העדת עד שסירב לתת תצהיר עדות מטעמו, תתאפשר רק בכפוף לבקשה המלווה בתצהיר מתאים.

3.
לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, הגיש המבקש ביום 24.11.2013 בקשה לזימון שני עדים – עמוס סלומון, שותפו לשעבר של המשיב (להלן:
סלומון
), ורוברט רוזנברג, קבלן משנה של המשיב (להלן:
רוזנברג
), אשר תצהירי עדות ראשית שלהם לא הוגשו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 26.11.2013 בנימוק שהמבקש לא פירט אם נעשה ניסיון כלשהו לגבות תצהירים מן העדים, וכמו כן משום שהוגשה עשרה ימים בלבד לפני מועד דיון ההוכחות, באופן שאינו מאפשר קבלת תגובה מן המשיב ומתן החלטה. ואולם, לאור בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש ביום 27.11.2013 (להלן:
הבקשה לעיון מחדש
), בה הודגש כי דיון ההוכחות נקבע ליום 3.2.2014, ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו הקודמת

והורה למשיב להגיב לבקשה לזימון העדים. בתשובתו,

התנגד המשיב לבקשה בטענה שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם עדים אלו והמבקש לא נתן כל הסבר להימנעות זו. בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי ביום 31.12.2013 את בקשת זימון העדים משני טעמים:
ראשית
, כיוון שהמבקש תמך בקשתו בתצהיר סתמי, בו לא פירט אלו מאמצים עשה לצורך איתור העדים; מתי וכיצד פנה אליהם לצורך גביית תצהיריהם; ומה הייתה תגובתם;
שנית
, כיוון שמצא כי הסוגיות בהן

התבקשו

העדים שזימונם התבקש להעיד והטענות אותן רצה המבקש לבסס באמצעותם לא נזכרו בכתב ההגנה, אשר בו כלל לא מופיעים שמות שני העדים הללו. לפיכך, קבע בית המשפט כי בבקשתו מנסה המבקש פעם נוספת לפרוץ את מסגרת ההגנה שהותרה לו, בניגוד להחלטות הקודמות בעניין זה.

4.
מכאן הבקשה שלפני, בה

נטען כי להחלטת בית המשפט המחוזי יש השלכה על יכולת המבקש להוכיח את טענת הקיזוז

ומכאן שיש ליתן רשות לערער עליה לפי ההלכה שנקבעה בבית משפט זה.

בתוך כך, טוען המבקש כי בניגוד לקביעת בית המשפט

המחוזי, העסקאות והעברות הכספים במסגרתן העביר המבקש, לטענתו, תשלומים שונים למשיב, ושביחס

אליהן מתבקשת עדות שני העדים, נזכרות במפורש בבקשת הרשות להתגונן. עוד נטען, כי

שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המבקש לא פירט את המאמצים שעשה לאיתור העדים ולא נימק מדוע לא גבה מהם תצהירים במועד. בהקשר זה, נטען כי בבקשה לזימון העדים צויין כי הללו

הינם תושבי חוץ עימם לא עמד המבקש בקשר ועל כן לא עלה בידו לאתרם

עובר להגשת הבקשה לזימונם. עוד מוסיף המבקש כי כיום העד סלומון מסכים להעיד, ואילו מאמצים שעשה ליצור קשר עם העד רוזנברג לא צלחו. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי ככל שלא יידחה דיון ההוכחות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, תתייתר הבקשה ותהפוך תיאורטית.

דיון והכרעה

5.
לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

6.

עסקינן בבקשה ליתן רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשת המבקש לזימון עדים.
סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:

"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".


הרציונאל בבסיסו של כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית אשר אין להן השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון, הוא בתום הדיון בתובענה כולה. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע
[ראו:
רע"א 5161/13
ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן
(19.8.2013), פסקה 8 להחלטה;
רע"א 1481/13
גבעון נ' לוי
(3.4.2013), פסקה 6 להחלטה. ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי
201-200 (מהדורה שלישית, 2012)].

7.
באשר להחלטה בדבר דחיית הבקשה לזימון עדים; ככלל, לא תיחסם דרכו של מבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה כזו, שכן
היא נמנית על אותם עניינם דיוניים המוחרגים מתחולתו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.
ואולם,
מדובר בסוגיה שבסדרי דין הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו, אלא במקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 266/88
סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל
, פ"ד מד
(2) 206, 211-210 (1990); רע"א 6526/13
מומג'אן דה ג'רוזלם ג'וולרי מנופקצ'רינג קו בע"מ נ' אוריין ש.מ בע"מ
(5.11.2013), פסקה 5 להחלטה].
יתר על כן, בית משפט זה יטה שלא להתערב בהחלטה הנוגעת לזימון עדים, אלא אם יש בה כדי
להוביל להתנהלות מיותרת של ההליך או להתנהלותו בדרך שגויה
[ראו למשל: רע"א 4010/13
"ניצנים" קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קבוצת אפאל בע"מ

(26.6.2013)
, פסקה 7 להחלטה
].

8.
לא מצאתי כי המקרה דנא נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים, וסבורני כי אין בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור כדי לפגוע בהליך.
בהתאם לתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

(להלן:
התקנות
), הלכה היא כי
בהיעדר הוראה אחרת, משניתנה לנתבע בסדר דין מקוצר רשות להתגונן, ישמש תצהירו כתב הגנה, כאשר הנתבע לא ירחיב את יריעת הגנתו מעבר לאמור בתצהירו [ראו: בר"ע 36/66
גרינברג נ' אלון
, פ"ד כ(3) 3, 4-3 (1966); אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
821 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן:
גורן
)].
יתר על כן, תקנות 210 ו-213 לתקנות מקנות לבית המשפט סמכות להתנות את מתן הרשות להתגונן, או להתיר לנתבע להתגונן רק לגבי חלק מטענות ההגנה שהעלה בבקשתו
[ראו: רע"א 3532/06
עזבון המנוח יוסף הבי ז"ל נ' בנק הפועלים נ' בנק הפועלים בע"מ
(12.6.2006), פסקה 5 להחלטה;
גורן
, בעמ' 822;
זוסמן
סדר הדין האזרחי
694 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן:
זוסמן
)
]. לכללים הנזכרים תפקיד

כפול –

להגשים את מטרתו של סדר הדין המקוצר ומנגד למנוע מן הנתבע להוסיף על נימוקי ההגנה טענות עליהן נמנע מלהצהיר – וייעודם לשמור על האיזון הראוי בין היתרון הדיוני השמור לתובע בסדר דין מקוצר לבין זכות הנתבע להביא הגנתו
[ראו:
זוסמן
, בעמ' 692
;
ע"א 779/87
בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד מד(3) 304, 311 (1990) (להלן: עניין
בליט
)
].

9.
בענייננו, הוגבלה הגנת המבקש
לטענות הקיזוז הספציפיות שצויינו בכתב ההגנה. קביעה זו אף הפכה חלוטה בעקבות דחיית בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2013.
באשר לעד סלומון, בבקשה לזימון עדים צויין כי הינו "בעל ידע לגבי הרכבים הנטענים בבקשת הרשות להגן ובעמלת התיווך". בהמשך, בבקשה לעיון מחדש ציין המבקש כי ביכולתו של סלומון לספק מידע על "כספים אותם קיבל המשיב מהמבקש לרבות באמצעות נכסים אשר אותם הכניס כמלאי לחברתו המשותפת עם העד [עם סלומון – י.ד.]". באשר לרוזנברג, בבקשה לזימון עדים צויין כי היה עובד של המשיב "ועדותו נחוצה להפרכת טענת המשיב לפיה לא קיבל תקבולים במזומן". בהמשך, בבקשה לעיון מחדש ציין המבקש כי במסגרת פרוייקט בו תיווך המבקש, ואשר אותו ניהל רוזנברג, קיבל האחרון כספים מהמבקש לשם העברתם למשיב.
סוגיות אלה, למעט דבר קיומה של עסקה בה תיווך המבקש עבור המשיב, אינן נזכרות בכתב ההגנה, כפי שהטעים בית המשפט קמא. למעלה מכך, אף שבמסגרת התנגדותו לביצוע השטר מנה המבקש אנשים שונים באמצעותם

העביר לכאורה תשלומים למשיב, סלומון ורוזנברג כלל לא נזכרים

בהתנגדות לביצוע השטר או בכתב ההגנה. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הסוגיות בעניינן נתבקשו

סלומון ורוזנברג להעיד חורגות מגדרי כתב ההגנה, וכי בקשת זימון העדים סוטה איפוא ממסגרת ההגנה שהותרה למבקש.
יתר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אף במידה וטענות אלה היו נזכרות בכתב ההגנה בצורתן הנוכחית, דומה כי לא היה מקום להתיר למבקש להתגונן בעניינן נוכח כלליותן ועמימות תוכנן, שכן טענת קיזוז יש להעלות בצורה מפורטת, תוך ציון הנתונים עליהם היא נסמכת, ולא תינתן רשות להתגונן מקום בו טענת הקיזוז נשענת על מונחים כלליים בלבד [ראו: עניין
בליט
, בעמ' 312-311; דוד בר אופיר
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה
259, 263 (מהדורה עשירית, 2011)].

10.
בנוסף, באשר לניסיונות המבקש לאתר את העדים ולמאמציו לגבות את תצהיריהם; כל שצויין בבקשה לזימון העדים הוא כי אחד העדים שוהה בחו"ל, וכך גם העד שני, ככל הנראה. במסגרת הבקשה לעיון מחדש, ולאחר שבית המשפט המחוזי העיר למבקש על כך במסגרת החלטתו מיום 26.11.2013 שבוטלה, הוסיף המבקש בלקוניות – מבלי לפרט – כי לא הצליח לאתר את העד רוזנברג וכי העד סלומון אינו יכול להמציא תצהיר, אך יופיע לעדות אם יזומן. בהמשך הבקשה לעיון מחדש העלה המבקש טענה סותרת, כי לא עלה בידו לגבות את תצהירי העדים, משום שאלו מקיימים קשרים עם המשיב ומסרבים לשתף עימו פעולה. לאור האמור, הבקשה

אף אינה עומדת בהוראת בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2013, כי העדת עד שלא הוגש תצהיר מטעמו תתאפשר רק בכפוף להסבר מנומק בדבר נסיבות אי הגשת התצהיר. בבקשה לפני חזר המבקש וציין כי
סלומון הסכים להעיד, והוסיף כי מאמציו לגבות תצהיר מרוזנברג הסתכמו בשליחת שליח אשר שוחח עם עובד פלוני של רוזנברג, אשר סירב למסור את מספר הטלפון של מעסיקו. דברים אלו, אשר כשלעצמם לא בוססו

בבקשה לפני,

אינם מספקים

הסבר ממשי לאי הגשת תצהירים מטעם העדים או עדות למאמצים שעשה המבקש בניסיון לגבות את תצהיריהם, ולפיכך, אין בהם

כדי לשכנע כי נפל פגם במסקנת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

11.
לא נעלמה מעיני טענת המבקש כי יש בהתנגדות המשיב להעדת

שני העדים כדי להעלות חשד בדבר אמיתות גרסתו. ואולם, משקבע בית המשפט המחוזי את גדרי הגנתו של המבקש, אין כל פגם בעמידת המשיב על קיומם.


סיכומו של דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ומשכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ו בשבט תשע"ד (27.1.2014).




ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14002710_w02.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 271/14 זיו רז נ' נתן פלד (פורסם ב-ֽ 27/01/2014)