פסקי דין על בר דוד רפי | פסקי דין על אסא יזהר |

6653/00 עב     25/10/2004




עב 6653/00 בר דוד רפי , אסא יזהר נ' מדינת ישראל




1
בתי הדין לעבודה
עב 006653/00
בית הדין האזורי לעבודה - תל-אביב-יפו
04/11/2004

כב' השופטת ו. וירט-ליבנה

נ.צ. (מעבידים) מר דוד רג'ואן
בפני
:
1 . בר דוד רפי

2 . אסא יזהר

בעניין:
התובע
לנדאו נעמי ועו"ד נווה סנד
ר
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל
הנתבעת
מחוז (ת"א )אזרחי

ע"י פרקליטות

פסק דין
1. 1. עניינה של התובענה שבפני
נו להורות לנתבעת להשיב את התובעים לתפקידם ביחידת הסמים. לחילופין, לשבצם בתפקיד ההולם את מעמדם וכישוריהם ולחילופי חילופין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים בשל יחס הנתבעת אליהם, העברתם מתפקידם והפגיעה בתנאי עבודתם.

עיקרי העובדות
2. באפריל 1995 הוקמה, על פי החלטת ממשלת ישראל, יחידת הסמים באגף המכס (להלן - "יחידת הסמים" או "היחידה"). היחידה כללה מטה ארצי שמושבו בירושלים וארבעה מדורי שטח שפעלו באילת, חיפה, אשדוד ונתב"ג. במסגרת הקמת היחידה וגיוס כוח האדם התקבלו התובעים ליחידה.

התובע 1 (להלן - "בר-דוד") שרת בין השנים 1984 - 1990 במשטרת ישראל, במחלק הסמים של מחוז מרכז, בתפקידי שטח ומודיעין. לאחר מכן הצטרף לאגף המכס והמע"מ, ליחידת הימ"מ (יחידת מכס מיוחדת), שתפקידה מניעת הברחות. במסגרת שירותו בימ"מ עסק בתחום המודיעין. בשנת 1995 עם הקמת יחידת הסמים עבר לשורותיה. לאחר המעבר, עבר הכשרות שונות והוסמך כחוקר סמים. את דרכו ביחידת הסמים החל כחוקר ואיש מודיעין ביחידת הסמים בנתב"ג. לאחר כן, עבר לשמש כרכז מודיעין ארצי במטה בירושלים. בשנת 1998 חזר לשרת במדור היחידה בנתב"ג.

התובע 2 (להלן - "אסא") שרת באגף המכס בשנים 1987 - 1990 כחוקר. בשנת 1993 שב לעבוד באגף המכס כבודק באולם הנוסעים בנתב"ג. בשנת 1995 הצטרף ליחידת הסמים בעקבות פנייתו של מר זאב ציגלברג, עליו הוטלה משימת הקמת יחידת הסמים וששימש כמנהלה (להלן - "ציגלברג"). אסא שימש ביחידה חוקר סמים ואחראי משמרת.

3. עם הקמת היחידה ועד לחודש אוגוסט 1997, עמד בראש מדור נתב"ג, מר אלחנן הרמור (להלן -"הרמור"). החליפו בתפקיד, מר אריה חן, (להלן - "חן") אשר שימש כמנהל המדור בתקופת העברת התובעים מהיחידה.

4. ביום 3.8.97 נבחרו התובעים ועובד נוסף, מר זאבי איתן, לוועד עובדי יחידת הסמים הארצית, אסא נבחר ליו"ר הוועד.

5. ממכלול העדויות וכתבי הטענות שהובאו בפני
נו עולה, כי במשך תקופה ארוכה , ובמיוחד מאז מונה חן למנהל היחידה, שררו יחסי עבודה עכורים בין מנהלי היחידה והעובדים, בראשם התובעים כחברי הוועד. העובדים העלו טענות בעניין תנאי שכר, העדר הכשרה ואמצעים, העדר מסלול קידום, יחסי אנוש עכורים והעדר נהלים. ההנהלה מצדה העלתה טענות כנגד הפרות משמעת מצד העובדים, התערבות הוועד בעניינים לא לו ופגיעה ביחסי העבודה וניהולה התקין של היחידה.

הצדדים פרסו בפני
נו מסכת ארוכה של אירועים וטענות בהם מאשים כל אחד מהם את משנהו באחריות להווצרות האווירה העכורה ואי תפקוד היחידה.

מבין האירועים הללו בולטים שנים: האחד, הזמנת חברי וועדת הסמים של הכנסת על ידי וועד העובדים. בחודש ינואר 1998 השתתף אסא בישיבת וועדת הסמים של הכנסת (להלן - "הוועדה") ושתח בפני
ה את עמדת העובדים באשר למצבה הקשה של היחידה. בעקבות אותה ישיבה, החליטו חברי הוועדה להגיע לביקור ביחידה ולהפגש עם העובדים וההנהלה. בתחילה, אסרה הנהלת היחידה על העובדים שלא עבדו בזמן ביקור הוועדה להגיע לעבודה ולהשתתף בפגישה עימה. הוראה זו בוטלה לאחר פניה מצד הוועדה כי יותר לעובדים להשתתף בפגישה. בעקבות ביקור בוועדה, התקיים ביום 2.6.98 דיון מורחב בעניינה של היחידה. מהעדויות שהושמועו בפני
נו עולה, כי התערבות וועד העובדים בהזמנת הוועדה הייתה לצנינים בעניני מנהלי היחידה, אשר סברו כי פעילותם זו מנוגדת להוראות התקשי"ר וחורגת מתחום התעסקותו של וועד עובדים.

האירוע השני הוא, העלאת טענות על ידי התובעים בעניין אי העברת סמים שנתפסו במהלך עבודת היחידה למשטרה, כמתחייב, והעדר נוהלים בעניין זה. ביום 1.4.99, פנה אסא בכתב לציגלברג והעלה את טענותיו וחששותיו מהסתבכות עתידית של העובדים (נספח ב' לכתב התביעה). תשובתו של ציגלברג הייתה כי עליו לפנות למנהלו - ראש מדור נתב"ג -חן (נספח ג' לכתב התביעה). בהמשך, ביום 2.2.99, פנה אסא במכתב לעו"ד אורנה שיינן, היועצת המשפטית של אגף המכס, ולציגלברג בשנית. ציגלברג השיב אף למכתב זה כי על אסא לפנות למנהלו האישי וכי אין זה מתפקידו של וועד העובדים לעסוק בנושאי עבודה שוטפים של היחידה (נספח ה' לכתב התביעה). ביום 15.2.00, לאחר שהועבר אסא מתפקידו, פנה הוא בתלונה בעניין זה לנציבות שירות המדינה אשר פתחה בחקירה.

6. בחודש אפריל 1999, הוחלט בהנהלת המכס על ביצוע רה אירגון ביחידת הסמים, במסגרתו תחדל היחידה לשמש כיחידה ארצית. מדורי הסמים יוכפפו לגובי המכס האזוריים ומטה היחידה בירושלים ישמש כמנחה מקצועי בלבד.

במסגרת המהלך נפגש מר עודד ברוק, אשר שימש כגובה מכס נתב"ג (להלן - "ברוק"), עם עובדי יחידת הסמים בנתב"ג והודיע להם כי יחידת הסמים מפורקת וכי יפגש בעתיד הקרוב עם כל אחד מהעובדים לדון בעתידו. במסגרת פגישות אלו ביקש מעובדים מסוימים כי ישארו ביחידה במתכונתה החדשה ולשאר, בכלל זה התובעים, הודיע כי הם אינם יכולים להשאר ביחידה וכי עליהם להציע מקום חלופי על פי רצונם.

מר ברוק הציע לאסא לעבור לעבוד כבודק באולם הנוסעים בנתב"ג, או ליחידת חקירות ת"א. לבר דוד הציע לעבור למחלקת הבודקים בבית המכס נתב"ג או ליחידת המודיעין הארצי ביפו.

בתחילה, סרבו התובעים לעזוב את היחידה, אך לאחר זמן, הועבר בר דוד לתחנת מע"מ רמלה ואסא הועבר לאולם הנוסעים בנתב"ג (הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהביאו למעבר).

כחלק מהשינוי הארגוני והעברת העובדים צומצמה משמעותיתי מסגרת כוח האדם ביחידה ובמדור נתב"ג.

תמצית טענות התובעים
7. לטענת התובעים, העברתם מתפקידם ביחידת הסמים נעשתה שלא כדין, בשל חברותם ופעילותם בוועד העובדים. התובעים הוסיפו כי השינוי הארגוני אשר נערך ביחידת הסמים בשנת 99' נועד לאפשר את העברתם מהיחידה וזאת בעיקר בשל פניית הוועד לוועדת הסמים של הכנסת והדווח על הפגמים בטיפול בחומרי הסם שנתפסו על ידי עובדי היחידה.
לטענתם, העברתם מתפקידם על ידי הנתבעת נוגדת את הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז- 1997 (להלן - "חוק הגנה על עובדים" או "החוק"). כמו כן, היא מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו באשר המהלך שולל, למעשה, את חופש ההתארגנות המקצועי של העובדים. עוד נטען, כי העברתם מתפקידם מהווה הרעה בתנאי עבודתם, הן בשינוי התפקיד והן בתנאי השכר.

לטענת התובעים, העברתם מהיחידה נעשתה בכפייה, בחוסר תום לב, תוך הפעלת לחצים פסולים והצגת מצג שווא על פיו היחידה מפורקת, ולכן אין כל אפשרות להמשך עבודתם בה. בשום שלב לא נתנו התובעים הסכמתם להעברתם מהיחידה.

תמצית טענות הנתבעת
8. לטענת הנתבעת, התובעים הועברו מתפקידם במסגרת השינויים הארגוניים שנערכו ביחידת הסמים לאור צמצום סמכויותיה. ההעברה נעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה כמעסיקה ועל פי הוראות התקשי"ר תוך שמירה על דרגתם ותנאי שכרם. העברת התובעים מתפקידם אינה קשורה כלל לחברותם בוועד העובדים ומכאן שאין בכך כל פגיעה בחופש ההתארגנות.

הנתבעת הוסיפה, כי העברת התובעים אינה נוגדת את חוק הגנה על העובדים שכן לא עלה בידי התובעים להוכיח כי העברתם נעשתה בשל כך בלבד שהגישו תלונתם בעניין הסמים, כלשון החוק. הסיבה, כאמור, הנה רה הארגון שנערך ביחידה. ההחלטה על העברת התובעים מתפקידם התקבלה על ידי ברוק תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים וגובשה, בין היתר, לאור התנהגות התובעים אשר פגעה בעבודת היחידה. עדי הנתבעת העלו בפני
נו טענות רבות כנגד התנהגות התובעים בהן, הפרות משמעת, התחמקות מעבודה, התנהגות בלתי הולמת וכד'.

הנתבעת מוסיפה, כי לא הוצג מצג שווא לתובעים וליתר העובדים, היחידה אכן פורקה והיא אינה קיימת עוד במתכונתה הישנה. זאת ועוד, העברת התובעים ליחידותיהם החדשות נעשתה בתיאום עימם ולאחר קבלת הסכמתם.

השאלות שבמחלוקת
9. לאור טענות הצדדים נדרשים אנו לדון בשאלות הבאות:
א. א. האם העברת התובעים מתפקידם נוגדת את חוק הגנה על עובדים?
ב. ב. האם התובעים הועברו מתפקידם בשל חברותם בוועד העובדים, בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועיקרון חופש ההתארגנות המקצועי?
ג. ג. האם הפרה הנתבעת את חובת תום הלב באופן העברת התובעים מתפקידים והאם יצרה כלפיהם מצב שווא על פיו היחידה מפורקת, כאשר למעשה המשיכה בפעילותה?
ד. ד. האם הסכימו התובעים להעברתם מתפקידם?
ה. ה. האם נפגעו תנאי עבודתם של התובעים בעקבות העברתם מתפקידם?
ו. ו. מהו הסעד הראוי, באם יקבע כי העברת התובעים נעשתה שלא כדין?

חשוב לציין כבר שלב זה, כי אין בכוונתנו לדון או להכריע בטענות ובהאשמות שלהעלו הצדדים האחד כנגד השני שאינן צריכות להכרעה בשאלות המהותיות שבמסגרת תביעה זו, בכלל זה התלונות שנבדקו על ידי הגורמים המוסמכים באגף המכס ובנציבות שירות המדינה.
הכרעה
האם העברת התובעים מתפקידם נוגדת את חוק הגנה על עובדים
10. התובעים טוענים, כי הועברו מתפקידם בשל כך שהתלוננו על טיפול שלא כדין בחומרי סם שנתפסו על ידי עובדי היחידה. עצם העברתם מתפקידם כמו גם תוצאותיה, מהווה פגיעה בתנאי עבודתם. מכאן שההעברה נוגדת את הוראות סעיף 2 לחוק.

לטענת הנתבעת, התובעים הועברו מתפקידם בשל רה הארגון ביחידה ולא בשל הגשת התלונות על ידיהם, בוודאי שלא בשל כך בלבד כהוראת סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים.

11. חוק הגנה על עובדים חוקק על ידי הכנסת בשנת 1997, סעיף 2 לחוק נוסח כך:

" לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך בלבד שהגיש תלונה כנגד מעבידו או כנגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור"

בשנת 2002 קבלה הכנסת תיקון לחוק - חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) (תיקון), התשס"ב- 2002 - על פיו תמחק מסעיף 2 המילה "בלבד" . מכאן שמיום זה נוסח סעיף 2 לחוק הנו:

"לא יפגע מעביד בתנאי עובדתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה כנגד מעבידו או כנגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור"
עינינו הרואות, בתקופת העברת התובעים מתפקידים, תוך הפרה לכאורה של הוראות החוק הגנה על עובדים, עמד בתוקפו הנוסח המקורי של החוק, על פיו אין לפגוע בתנאי עבודתו של עובד בשל כך בלבד שהגיש תלונה כנגד מעבידו. לאחר הגשת התביעה, תוקן החוק והורחב איסור הפגיעה בעובד. בשל כך שמדובר בהוראה אוסרת שבצידה סנקציה של פיצוי, יש לבחון את התנהגות הנתבעת לאור המצב המשפטי והגדרת האיסור כפי שהייתה בתוקף בעת פעולתה (עע"א 1613/91 אורית ארביב - מדינת ישראל
, פ"ד מו(2), 765; א. ברק, פרשנות במשפט, נבו ירושלים - 1993, כרך 2, 617) .

אולם, לתיקון עצמו יכולה ותהיה השפעה על פרשנות החוק הישן, וכן על נטל הראייה להוכיח כי פעולתה של הנתבעת מהווה הפרה של האיסור (א. ברק, פרשנות במשפט, נבו ירושלים - 1993, כרך 2, 52). בעניין זה נכתב בדברי ההסבר לתיקון לחוק, כי מטרת התיקון היא להקל בנטל הראייה המוטל על התובע, נטל אשר לדעת המחוקק היה כבד מדי (דברי הכנסת, חוב' ד', 622). לתיקון, אם כך, שתי תוצאות אפשריות, האחת, שינוי הגדרת האיסור עצמו, שינוי זה אין להחיל בדיעבד. השניה, שינוי פרשנות נטל היקף האיסור ונטל הראיה, שינוי זה יכול ויתרחש במשך כל חייו של החוק, ואין לצד כל שהוא זכות מוקנית בפרשנות זו או אחרת (א. ברק, פרשנות במשפט, נבו ירושלים - 1993, כרך 2, 638). בשל כך שהגענו למסקנה, כפי שיפורט להלן, כי התובעים לא הועברו מתפקידם בשל התלונות שהגישו בעניין העברת הסמים ביחידה, אין לנו צורך להרחיב בשאלה זו ונשאיר את ההכרעה בה לעתיד לבוא.

12. האם הועברו התובעים מתפקידם ביחידת הסמים בשל כך בלבד שהגישו תלונה על אי העברת חומרי סם שנתפסו על ידי עובדי היחידה? על שאלה זו משיבים אנו, כאמור, בשלילה, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, בסיכומיהם טוענים התובעים כי הסיבה המרכזית להעברתם מהיחידה היא פעילותם בוועד העובדים ובמיוחד, פנייתם אל וועדת הסמים של הכנסת. פנייתם בעניין אי הסדרים בנושא הסמים הנה "הקש ששבר את גב הגמל" במערכת היחסים בין התובעים והנהלת היחידה (סעיף 42 לסיכומי התובעים). לאורך כל טיעוניהם מדגישים התובעים, כי פעילותם בוועד למען העובדים היא אשר הייתה לצנינים בעיני ההנהלה, בעטיה ביקשה להעבירם. התלונות בנושא הסמים הנן אך חלק מפעילותם בוועד .

מטענות אלו של התובעים לבדן עולה, כי העברתם מהיחידה לא נעשתה בשל כך בלבד שהתלוננו על אי סדרים ביחידה בנושא הסמים. זאת ועוד, בטרם הוחל מהלך הרה ארגון ביחידה והעברת התובעים מהיחידה, התלוננו התובעים, בעניין העברת הסמים, בפני
מנהל היחידה והיועצת המשפטית של אגף המכס בלבד, הגשת התלונה לנציבות שירות המדינה בעקבותיה נפתחה חקירה נעשתה על יד אסא לאחר העברתו מהיחידה. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי התלונות לא היוו את הסיבה העיקרית, ובוודאי שלא היחידה, להעברת התובעים מתפקידהם ביחידת הסמים.

שנית, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי העברת התובעים מתפקידם נעשתה במסגרת השינוי הארגוני שנעשה ביחידת הסמים ולאור מערכת היחסים העכורה ששררה בין התובעים ומנהלי היחידה, שהביאה בין היתר לפגיעה חמורה בעבודת היחידה. בפסק הדין בעניין ע"ע 300146/98 יצחק פרנקשטיין - מועצה איזורית גליל תחתון, עבודה ארצי, כרך לג (26), 38נקבע כי מערכת היחסים עכורה הנה שיקול לגיטימי אותו רשאי מעסיק לשקול לעניין המשך המשך העסקתו של עובד (ראה גם :ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל-אבי יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו, 438). שלא כמו בפסק הדין האמור, במקרה שלפנינו, לא נבעה מערכת היחסים העכורה מעצם הגשת התלונות, אלא הייתה קיימת עוד קודם לכן.

זאת ועוד, השינוי הארגוני שהוחל ביחידה נערך ברמה הארצית, במסגרתו עזבו עובדים נוספים את היחידה. לפיכך, אין לומר כי כל כולו נעשה כתגובה להגשת התלונות על ידי התובעים.

13. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי התובעים לא הועברו מתפקידם בשל כך בלבד שהתלוננו על אי העברת סמים שנתפסו על ידי עובדי היחידה. מכאן, שהנתבעת לא הפרה את הוראת סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים ואין התובעים חוסים תחת הגנתו.

למען שלמות הדברים והמשך הדיון בשאלות העומדות בפני
נו, מוצאים אנו לנכון להדגיש בשלב זה כי בהכרעתנו לעיל קבענו כי העברת התובעים מתפקידם אינה נוגדת את חוק הגנה על עובדים וזאת בלבד. בהכרעה זו אין אנו מביעים דעתנו לעניין התלנות עצמן, מהותן ונסיבות העלאתן. כמו כן, אין להסיק בשלב זה, כי העברת התובעים מתפקידם נעשתה כדין בהתייחס ליתר טענות התובעים, אליהן נתייחס בהמשך.

האם הועברו התובעים מתפקידם בשל פעילותם בוועד העובדים
14. 14. בטרם נדון בשאלת הקשר שבין העברת התובעים מתפקידם ופעילותם בוועד העובדים, יש לומר מספר מילים על טיבו של השינוי הארגוני שנערך ביחידה. אין חולק, כי באפריל 1999 הוחלט באגף המכס לשנות את מתכונת עבודת יחידת הסמים, באופן שהיא לא תפעל עוד כיחידה ארצית אלא להכפיף את מדורי היחידה לגובי המכס האיזורים, כשהמטה הארצי משמש כסמכות מקצועית בלבד. אף אין חולק, כי שינוי זה הינו שינוי מהותי ואמיתי ואין הוא למראית עין בלבד.

הצדדים חלוקים באשר לתאור המתאים למהלך. התובעים טוענים, כי מדובר בשינוי ארגוני של היחידה שאין בו כדי לשנות את ייעודה ותפקודה, פרט לעניין הכפיפות. הנתבעת טוענת, כי אין מדובר בהמשך פעילות היחידה המקורית אלא, פירוקה והפעלתה מחדש במתכונת שונה. כמו כן, חלוקים הצדדים, ובכך נדון בהמשך, באופן שבו הוצג רה הארגון ביחידה לעובדים על ידי ההנהלה.

חשיבותו של רה הארגון ביחידה, לשאלה העומדת בפני
נו, אינו כמובן בשם בו יש לכנותו, אלא במהותו ומשמעותו לגבי עתיד התובעים ביחידה. כלומר, האם לאחר הארגון מחדש יכלו התובעים להשאר בתפקידהם ביחידת הסמים בנתב"ג או "משפורקה" היחידה לא היה להם עוד היכן להשאר. על שאלה זו עונים אנו בברור, כי אף לאחר השינוי הארגוני ביחידה לא היה שינוי מהותי בפעילות מדור הסמים בנתב"ג. כך העיד ציגלברג בעניין זה:

"ש. הפעילות שבצעה יחידת הסמים ממשיכה להתבצע?
ת. ת. כן ולא. היה שינוי מבנה המדורים התחלפו האנשים והשינוי העקרוני שכל הפעילות נעשתה בכפוף לגובה המכס, בבסיס זו הייתה אותה פעילות מאחר והמשיכו לעסוק בניסיון לתפיסת סמים" (עמוד 83- 84).

ברוק בעיד בעניין זה כך:

"... אז הדבר הראשון שהוחלט לעשות זה רה ארגון בתפיסה של טיפול בנושא הסמים בארץ, כאשר בשלב הראשון הוחלט על פירוק היחידה ועד היום זה לא מתפקד כיחידה. הפונקציות לא ממשיכות. באופן עקרוני התפקידים ממשיכים אך בשוני מסויים. השוני הוא בזה שהנהלת היחידה יותר לא מנהלת את המדורים שפזורים בארץ, היא מנחה מקצועית.
לשאלתך אם התפקידים של החיילים הפשוטים ממשיכים להתבצע - אני משיב - התפקיד הוא לנסות לאתר מטענים על בסיס מודיעין או על בסיס פרופילים.... התפקידים בוצעו טרם פירוק היחידה.
התובעים ביצעו תפקידים אלו.
נכון להיום תפקידים אלה מתבצעים בצורה אחרת עם משימות נוספות" (עמוד 106, שורות 6-18).

מעדותם זו של מנהלי היחידה ומדברי עדים נוספים שהעידו דברים דומים עולה, כי אף לאחר השינוי הארגוני, יקרא כפי שיקרא, לא הייתה מניעה עקרונית כי התובעים ימשיכו בעבודתם ביחידה. השינוי שהוחל הנו למעשה בגורם המנהל את היחידה והיקף כוח האדם שבה.

משאלו פני הדברים, החלטת הנתבעת להעביר את התובעים מתפקידם ביחידה הנה החלטה שבשיקול דעת. אין חולק, כי ביצוע שינויים ארגוניים והעברת עובדים הנה חלק מפררוגטיבה הניהולת של המעביד (דב"ע לה/1-3 עיריית ר"ג - לייבו, פד"ע ו' 337) . אולם, שיקול דעת זה הנו מוגבל, יש להפעילו בסבירות ועל בסיס שיקולים לגיטימיים ורלוונטיים. הדברים נכונים ביתר שאת, במעסיק הציבורי עליו חלים כללי המשפט המנהלי (דב"ע נד/71-3 מרגלית אילת - שירות התעסוקה, פד"ע כז, 169).

15. במסגרת שיקולים אלה אין מנהל רשאי להביא בחשבון את עובדת חברותו ואת פעילותו של עובד בוועד עובדים. על מנהל להפריד בין פעילות העובד כ"עובד" וכ"חבר וועד". העדר הבחנה שכזו פוגעת דה-פקטו בזכות העובדים להתאגד ולפעול במסגרת וועד עובדים. בפרשה אחרת כתבתי בעניין זה:

" אין מחלוקת למעשה בין הצדדים כי המלצת הממונה ושיקול הדעת של האחראי צריכים להתקבל על סמך הערכת פעילות המבקש במשיבה כ"עובד" ולא על סמך חברותו ופעילותו בוועד העובדים. מניעת המלצה להעניק דרגת פרישה לעובד בשל חברותו ו/או פעילותו בוועד העובדים נוגדת את פסיקת בית הדין, האוסרת פגיעה בעובדים בשל חברות או פעילות בארגון עובדים, כחלק ממימוש חופש ההתארגנות (דב"ע 10/98-4 "דלק" - חברת הדלק הישראלית בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לג, 337; עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה, 145; דב"ע נו/209-3 מפעלי תחנות בע"מ - ישראל יניב, פד"ע לג, 229), פסיקה אשר עוגנה בתיקון לחוק ההסכמים הקיבוציים. סעיף 33ח' לחוק הסכמים קיבוציים
......
"פעילות בוועד עובדים, ובוודאי עמידה בראש ועד עובדים, מביאה באופן טבעי לחיכוך ועימות בין העובדים וההנהלה. מתן היתר לפגיעה בתנאי פרישה של עובד בשל פעילות שכזו תהווה גורם מרתיע הן לעצם ההצטרפות לוועד העובדים והן לייצוג הולם של העובדים במסגרתו. מצב שכזה, כאמור, אינו מתיישב עם זכותם היסודית והמהותית של העובדים לפעול במסגרת ועד עובדים.

דברים אלו יפים גם לענייננו, בבוא מנהל היחידה להחליט האם התובעים ישארו ביחידה לאחר השינוי הארגוני או יעברו ממנה, לא היה הוא רשאי לכלול במסגרת שיקוליו ולזקוף לחובתם את חברותם ופעילותם בוועד העובדים.

16. בעניין עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מתנ"ס קרית מלאכי, עבודה ארצי, כרך לג(57), 42 , נקבע כי המעביד הוא הנושא בנטל הראייה להוכיח כי פיטורים של עובדי וועד נעשו משיקולים עניינים ולא משיקולים פסולים, בהם חברותם בוועד העובדים (ראה גם: עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אי.סי.איי טלקום בע"מ, פד"ע לו, 289). כלל זה חל אף עת מדובר בהעברת עובדים במסגרת שינוי ארגוני וצמצום כוח אדם במקום העבודה. מכאן, שהנתבעת נושאת בנטל ההוכחה כי התובעים הועברו מיחידת הסמים משיקולים ראויים ולא בשל פעילותם בוועד העובדים.

17. הארכנו עד כה על מנת להגיע לעיקר, והוא השאלה, מהם השיקולים אשר עמדו בבסיס החלטת מנהלי היחידה להעביר את התובעים מתפקידם, ובפרט, האם פעילותם בוועד העובדים הוותה שיקול בהחלטתם זו?

לטענת התובעים, פעילותם בוועד העובדים, שלא הייתה לרוחם של מנהלי היחידה, היא אשר הביאה להחלטה להעבירם מהיחידה. הראייה לכך היא כי מתיקו האישי של אסא עולה כי עד שנת 96 מדובר היה בעובד טוב שזכה לקידום ולשבחים על תפקודו. משנת 96' ועד שנת 99' לא נתקבלה כל חוות דעת על עבודתו. באפריל 99', ערב השינוי הארגוני, נכתבה לאסא חוות דעת קשה בה מועלות טענות חמורות כנגד התנהגותו, בין היתר, לאור פעילותו בוועד העובדים. אף לגבי בר דוד נטען, כי משנת 96' אין חוות דעת בתיקו האישי. התובעים הוסיפו, כי אין כל איזכור או תיעוד לטענות הקשות שהועלו כלפיהם על ידי מנהלי היחידה כסיבה להחלטה להעבירם, לא נרשמה כל הערה בתיקם ולא ננקטו כנגדם כל הליכים משמעתיים במהלך עבודתם ביחידה. העלאת הטענות בדיעבד נועדה אך לכסות על הסיבה האמיתית להעברתם. עוד נטען, כי התלונות שהוגשו כנגד התובעים בשנת 99' וכן מכתבו של הרמור שנשלח שנתיים לאחר סיום תפקידו ביחידה, הוגשו בתגובה לתלונותיהם בעניין העברת הסמים ביחידה, וכחלק מהשחרת פניהם וזאת כדי להצדיק את העברתם.

לטענת הנתבעת, התובעים הועברו מתפקידם במסגרת השינוי הארגוני ופירוק היחידה מכוח הפררוגטיבה הניהולית המסורה לה. במסגרת השינוי החליט ברוק מי מבין עובדי היחידה ישאר ומי יעזוב את היחידה. החלטתו כי התובעים לא ישארו ביחידה התקבלה על סמך שיקולים שונים, בהם מערכת היחסים העכורה שהייתה ביחידה, שהגורמים העיקריים לה היו התובעים. לגבי בר דוד, נבעה החלטתו אף בשל השגות לגבי תפקודו המקצועי. הנתבעת מבססת טענותיה, כי התנהגותם ותפקודם הלקוי של התובעים הם שהביאו להעברתם מהיחידה, בעדותם של הרמור, חן, ומר יובל פלד אשר עבד עם בר דוד ביחידת הסמים בירושלים.

18. אסא
מהמסמכים שצורפו לתצהירו של אסא עולה, כי עד שנת 99' מדובר היה בעובד טוב אשר זכה להערכה והוקרה ממנהליו. ביום 7.3.95 קיבל חוות דעת חיובית ממנהלו בה נכתב: ".... מקיים את כל ההוראות המוטלות עליו לשביעות רצוני המלאה... ממליץ להעברה למעמד קבוע ביחידת הסמים עם קיצור פז"מ של שנה" (נספח חוו"ד/1 לתצהירו); ביום 4.4.95 אושרה העלתו בדרגה תוך קיצור פז"מ של שנה (נספח ב' לתצהירו); ביום 22.8.95 נכתב בחוות דעת הממונה עליו: "... בעל מוטיבציה גבוהה במיוחד מבצע את המוטל עליו ללא עוררין ובאחריות..." (נספח חוו"ד/2 לתצהירו); ביום 25.12.95 קיבל שיבוץ של קבע ביחידת הסמים בהתאם להמלצת ממוניו (נספח ד' לתצהירו); במסגרת הכשרתו הוכר כחניך למופת (נספח ט' לתצהירו); ביום 22.7.96 נכתב בחוות דעתו של הרמור: "בזמן האחרון חל שיפור בתפקודו של יזהר (אסא ו.ל.) והוא קיבל על עצמו סמכויות בניהול עובדים. יש עוד מקום לשיפור ונראה שיזהר עושה מאמצים לשפר את רמתו" (נספח חוו"ד/3 לתצהירו); ביום 31.8.96 קיבל מידי מנהל המכס דאז מכתב הוקרה אישי בעקבות השתתפותו במבצע. ביום 8.7.96 קיבל הודעה על שיבוצו הקבוע ביחידה כחוקר סמים לאור חוות דעת הממונים עליו; ביום 15.10.96 קיבל העלאה דרגה נוספת בקיצור פז"מ על פי המלצת ממוניו (נספח ג' לתצהירו); ביום 29.9.97 קיבל ממנהלו, חן, מכתב לראש השנה בו הוספה הערה: "המשך בדרך המוטיבציה והרצון הטוב יישר כוח" (נספח יד' לתצהירו); ביום 28.10.97 וביום 19.7.98 שלח חן לציגלברג ולסגן מנהל המכס מכתב בו הוא מביע את הערכתו על עבודתו של אסא ועובד נוסף כאחראי משמרת, אותה הם מבצעים בהתנדבות, וכי יש לדעתו להעניק להם דרגה או תואר מתאימים (נספחים יז' ו- יח' לתצהירו). ביום 7.4.99 קיבל חוות דעת קשה בה נכתב: "העובד משמש כיו"ר וועד העובדים, לצערי שילב את תפקידו כיו"ר ועד לצורך ניתוב ענייני העבודה לכיוונים לא רצויים. נוטה לשקר ולסלף דברים. מחפש נאמנות לדרכו בלבד, אינו מקבל מרות מזלזל בממונים עליו נוטה להשלך את טעויותיו ואי קיום הוראות על חבריו לעבודה! המלצת ממונה: להעבירו מיחידת הסמים" (חוו"ד/4 לתצהירו). ביום 18.5.99 קיבל ממנהל המכס מכתב הערה בעקבות אירוע בו נטען כי עשה שימוש ברכב משרד ללא רשות. ביום 13.9.99 בוטלה ההערה לאחר שהתברר כי לא בוצעה בדיקה עם העובד לגביה (נספחים כז'- -כח' לתצהירו). לאחר העברתו מהיחידה קיבל חוות דעת חיוביות על עבודתו (חוו"ד 5,6 ו- 7 לתצהירו).

העד ברוק פרט בתצהירו את השיקולים שהביאו להחלטתו להעביר את התובעים מהיחידה:

"במסגרת שיקולי ביישום ההחלטה על השינוי הארגוני וצמצום כוח האדם ביחידה, לקחתי בחשבון את מערכת היחסים העכורה ששררה ביחידה, ואשר לדעתי (לאחר שראיינתי את כלל העובדים ושוחחתי עם הממונה על היחידה הארצית וסגנו, הממונה על מדור סמים בנתב"ג ונושאי תפקידים נוספים שהיו קשורים יחידה), התובעים היו גורמים מרכזיים בהווצרותה.
כמו כן, לקחתי בחשבון את אי יכולתם של התובעים להשתלב ביחידה לאחר הארגון מחדש, מאחר וכל אופי פעילות היחידה ומשימותיה עמדו להשתנות" (סעיף 13 לתצהירו).

בחקירתו בבית הדין העיד כך:

"... אפשר לומר שאני ויתרתי על נוכחות (התובעים ו.ל.) ביחידה בגלל שיש להם חלק מרכזי באווירה העכורה שנוצרה ביחידה ובאלימות מילולית. הייתה שם אלימות מילולית. אני לא יודע אם יש ביטוי בתיקים האישיים לגבי זה" (עמוד 110, שורות 4-6).

בחקירתו הוסיף ברוק, כי לא הייתה לו טענה במישור המקצועי כנגד אסא (עמוד 107, שורה 24).

הרמור הצהיר בעניין תפקודו של אסא, כי זה לא עמד בציפיותיו וכי מעולם לא הגיע לעבודה כאשר נקרא בדחיפות בהיותו כונן לילה (סעיף 12 לתצהירו). העד אף חזר על דברים אלו בעדותו (עמוד 80, שורות 19-22), והוסיף כי בשנת 99', שנתיים לאחר שעזב את תפקידו ביחידה, שלח מכתב למנהל המכס ולברוק, בו פרט בעיות וטענות שהיו לו כלפי עובדים ביחידה, בכללם התובעים, במהלך שירותו כמנהל מדור נתב"ג. באשר לסיבת שליחת המכתב העיד:
"לשאלתך איך זה קורה שאחרי שנתיים העברתי מכתב למנהל המכס ולגובה המכס... אני משיב- זה לא היה פתאום, הבנתי שממשיכות להיות בעיות ביחידה, הבנתי מאריה חן, ורציתי וחשבתי שמה שלא עשיתי שהייתי עובד מכס והייתי צריך לעשות עדיף לעשות מאוחר מאשר לא לשות (צ.ל. לעשות ו.ל. ) כלל" (עמוד 79, שורות 12-17).

כאשר נשאל העד מדוע לא הגיש תלונות בעקבות התנהגותו ותקפודו הלקוי של אסא, השיב כי הוא ממעט בהגשת תלונות וכי הסתפק בהתראות לראש היחידה (עמוד 80, שרות 13-16).

בתצהירו של חן נכתב, כי חוות הדעת השלילית מיום 4.7.99 נכתבה על ידו על סמך יכולתו המקצועית בלבד של אסא וכי הוא עומד מאחוריה. כמו כן נכתב, כי כהונתו של אסא בוועד העובדים פגמה ביכולתו המקצועית (סעיף 28 ו- 31 לתצהירו). בעדותו פרט חן את טענותיו לגבי תפקודו של אסא (עמוד 94, שורות 16-21). העד הוסיף, כי לא הפעיל סנקציות משמעתיות שכן חשב שאין בכך טעם, וכי רצה ליישר את ההדורים. העד, בעדותו, ממשיך ומתאר את התנהגות התובעים כלפיו שהביאה ליצירת מערכת היחסים העכורה ביחידה (עמוד 80, שורות 16-18; עמוד 86, שורות 17-24). בתשובה לשאלה מדוע מלא רק חוות דעת אחת על אסא בתקופת שירותו כראש מדור השיב, כי בדיעבד התברר, כי הייתה תקלה באמרכלות וכי לא העבירו לו חוות דעת כמתחייב בתקשי"ר.

העד ציגלברג הצהיר אף הוא, כי כהונתו של אסא בועד העובדים פגעה בתפקודו (סעיף 4 לתצהירו). כאשר נשאל בעניין זה בחקירתו השיב כי אסא התעסק בעניני וועד במקום בענייני עבודה אך אין הוא זוכר דוגמאות לכך (עמוד 86, שורות 22-24; עמוד 87, שורות 22-25).
בר דוד
מהמסמכים אשר צורפו לתצהירו של בר דוד עולה כי חוות הדעת שניתנו לו עד שנת 96 היו בעיקרן חיוביות. ביום 24.10.96 נכתב בחוות דעתו: " יוזם ומבצע עבודות בצורה עצמאית ואחראית במיוחד, מבצע את עבודתו ללא התחשבות בקשיים ובשעות הנידרשות. עובד אשר כל ממונה יתברך בו" בהמשך הוסיף ציגלברג: "עובד טוב מאוד הפתעה לטובה" (חוו"ד/12 לתצהירו); ביום 26.7.96 נכתב בחוות ממוניו: "משקיע מעצמו רבות לעבודה, צריך ללמוד לקבל מרות הממונים עליו... ממליץ לקבוע לו תקן חוקר מ. לאחר שעבר חצי שנת נסיון" (חוו"ד/13 לתצהירו); ביום 27.10.6 נכתב בחוות דעת ממוניו: "בחור חרוץ במיוחד, משקיע את כל אונו בעבודה ללא התחשבות בקשיים ובשעות לא שגרתיות" (חוו"ד 14 לתצהירו); על פי תקציר תיק אישי (חוו"ד/16 לתצהירו) נכלל בגליון ההערכה מיום 18.6.98 קיצור פז"מ של שנה; ביום 16.3.99 הוגשה תלונה כנגד בר דוד בגין עישון במקום העבודה (תלונה/1, תלונה/2 לתצהירו); 17.3.99 הוגשה תלונה בגין השתתפות במנגל בזמן העבודה ודווח כוזב על גמול חיפוש (תלונה/4-5לתצהירו); ביום 15.6.99 התקבלה תשובה מאת ממונה בטחון אגף המכס כי בתלונות לא נמצא ממש (תלונה/7 לתצהירו).

בחקירתו העיד ברוק, כי התרשמותו מבר דוד לאור השיחות עימו ועם אחרים הייתה קשה, והתעוררו בו חששות כבדים לגבי תפקודו. כאשר נשאל כיצד לא באו חששות אלו לכדי ביטוי בכתב השיב: "את צודקת. מן הראוי שדברים אלו ירשמו.. אני לא יכול להגיד לך למה לא רשמתי א הדברים" (עמוד 109, שורות 10-11).
הרמור הצהיר ביחס לבר דוד כי נהג להתרברב בפני
ו על יכולותיו ופגע במוטיבציה של יתר העובדים ביחידה וכי ביקש מסיבה זו מציגלברג וארמונד כהן להוציאו מנתב"ג (סעיף 6 לתצהירו). בחקירתו העיד כי בקשה זו הועברה בעל פה בלבד (עמוד 81, שורוץ 11-12). העד הוסיף כי בזמן שירותו כמנהל מדור נתב"ג, ציינו בפני
ו אנשי משטרת נתב"ג כי הם אינם מעוניינים בקשר עם בר דוד, לאור חוסר אמינות המידע שהעביר להם (סעיף 8 לתצהירו). בחקירתו סרב למסור את שמות השוטרים (עמוד 81, שורות 14-17). עוד הצהיר, כי בר דוד נהג לעשן במקום העבודה בניגוד להוראותיו המפורשות (סעיף 10 לתצהירו).

חן הצהיר ביחס לבר דוד כי נהג להתרבב ביחס לפעילויות מבצעיות בהן כלל לא השתתף (סעיף 15 לתצהירו). עוד הוסיף, כי נהג לארגן מסיבות בזמן העבודה, ובאותה העת, להרשם בדו"חות המבצעיים של המדור (סעיף 25 לתצהירו). בחקירתו העיד חן כי בר דוד נהג לעשן במשרדים מתוך כוונה להפריע לו ולאחרים (עמוד 93, שורות 4-6).

מר יובל פלד אשר עבד עם בר דוד במשך כ- 5-6 שבועות ביחידת הסמים בירושלים, העיד כי האחרון למעשה לא ביצע את תפקידו ורמתו המקצועית הייתה נמוכה (עמודים 89-90).

19. לאור מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני
נו, אשר נסקרו בהרחבה לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי העברת התובעים מתפקידם נעשתה, בין היתר בשל פעילותם בוועד העובדים, אך בעיקר בשל מערכת היחסים העכורה ביחידה, שנבעה במידה לא מבוטלת מהתנהגות התובעים והתנהלותם במסגרת הוועד, שיתכן והאף הביאה לפגיעה מסוימת בעבודתם.
ההתדרדרות במערכת יחסי העבודה ביחידה החלה עם הבחרם של התובעים לוועד העובדים, תהליך אשר הואץ עם מינויו של חן לתפקיד מנהל היחידה. שני הצדדים, הן הנהלת היחידה והן התובעים נושאים באחריות לתהליך ההתדרדרות.

ההנהלה מצידה, גילתה יחס שלילי לפעילותם של התובעים בוועד העובדים, כפי שבא לידי ביטוי בעדויות ומסמכים שהובאו בפני
נו. בחוו"ד/4 של אסא נכתב: "העובד משמש כיו"ר וועד העובדים לצערי שילב את תפקידו כיו"ר וועד העובדים לצורך ניתוב ענייני עבודה לכיוונים לא רצויים..."; חן וציגלרבג הצהירו כי כהונתו של אסא בוועד העובדים פגמה בעבודתו (סעיף 28 ו- 31 לתצהירו לתצהירו של חן, סעיף 4 לתצהירו של ציגלברג); במכתב התשובה שכתב ציגלברג לפניית אסא בעניין העברת הסמים ביחידה נכתב: "3. תפקיד הוועד הנו לדאוג לרווחת העובדים ולתנאי עבודתם, ולא להתערב בנושאי עבודה שוטפים"(נספח ה' לכתב התביעה); בתלונה שהוגשה כנגד בר דוד בשל העישון במשרדי היחידה נכתב: "... מיותר לציין שהעובד משמש כנציג עובדים במסגרת חברותו בוועד יח' הסמים ובכך חטאו כפול ומכופל" (תלונה/2); בתלונה שהוגשה כנגד בר דוד בעניין המנגל היחידתי נכתב: "ראוי לציין כי אילו הרוחצים בנקיון כפיהם וכותבים מכתבים בגנות הממונים שלהם...." (תלונה/4) (ראה בעניין זה: עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מתנ"ס קרית מלאכי, עבודה ארצי, כרך לג(57), 42) .

התובעים מצדם התנהגו לא אחת באופן בלתי הולם, תוך גילוי חוסר כבוד לממונים, הפרת משמעת ואי מילוי אחר הוראות כמתחייב. אומנם, עד שנת 99' לא באה התנהגותם זו של התובעים לידי ביטוי בכתובים וללא ננקטו כנגדם אמצעים פורמליים כל שהם. יתכן, כי בכך שגו מנהלהם ויתכן כי עשו זאת במטרה שלא להחריף את המשבר. מכל מקום, אין אנו יכולים להתעלם מהעדויות הרבות שנשמעו בפני
נו מפי מנהלי היחידה, אותם מצאנו אמינות, על התנהגותם של התובעים. אין ספק, כי התנהגות זו תרמה למערכת היחסים העכורה. זכות העובדים לפעול באופן מאורגן במסגרת מקום העבודה אינה מקנה למי שנבחר לייצגם את הזכות לנהוג בצורה בלתי ראויה.

קורה לא אחת, שמאבק אירגוני מביא לחיכוך בין נציגי העובדים ומנהלה. במצב שכזה, אין ההנהלה רשאית "לבוא חשבון" עם נציגי העובדים ולפגוע בהם. אולם, יש להבחין בין חיכוך המתעורר על רקע מאבק לגיטימי להשגת מטרות העובדים ובין חיכוך המתעורר על רקע אישי והתנהגות בלתי לגיטימית של נציגי העובדים.

20. בבואנו להעביר את החלטת הנתבעת, להעביר את התובעים מתפקידם, תחת שבט ביקורתנו, שומה עלינו לבחון את מכלול השיקולים שעמדו בפני
הרשות. משאין החלטה מתקבלת על בסיס שיקול אחד יש להבחין בין השיקולים מותרים לאלו הפסולים. משנמצא בין אלו שיקול פסול, מן הראוי ליישם את המבחן שקבע השופט י' כהן ז"ל בעניין בג"צ 392/721 אמה ברגר - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז חיפה, פ"ד כז(2), 764 הוא - האם היתה לשיקול הפסול או למטרה הפסולה השפעה ממשית על מעשה הרשות (ראה גם: בג"ץ 651/86 סגן-גונדר שמעון מלכה - שר המשטרה, פ"ד מ(4), 645). ובנוסף לכך, מהו משקלו של השיקול הפסול בהחלטה.

השיקולים שהוצגו בפני
נו על ידי הנתבעת הנם תפקודם הלקוי של התובעים ומערכת היחסים העכורה בינהם ובין מנהלי היחידה. השיקול שהוצג על ידי התובעים הנו פעילותם בוועד העובדים. מהעדויות והראיות עולה כי השיקולים שעמדו בפני
ברוק בקבלו את ההחלטה להעביר את התובעים מיחידת הסמים הנם מערכת היחסים העכורה ביחידה אשר השפיעה על עבודתה ופעילותם של התובעים בוועד העובדים. מערכת יחסים עכורה, בפני
עצמה, אינה שיקול פסול בהחלטה להעביר עובד מתפקידו. לעיתים, זוהי הדרך הטובה ביותר ואף היחידה לאפשר המשך עבודה תקינה (ע"ע 300146/98 יצחק פרנקשטיין - מועצה איזורית גליל תחתון, עבודה ארצי, כרך לג (26), 38; ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל-אבי יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו, 4381 ע"ע 300151/98 יעקב שפירו - נציבות מס הכנסה, עבודה ארצי כרך לג(58), 38).

אולם, המקרה שבפני
נו שונה מאלו שהובאו לעיל. מערכת היחסים העכורה נבעה מפעילות עובדים במסגרת וועד העובדים. במקרה שכזה עלינו לנקוט משנה זהירות בבחינת הראיות והערכת השיקולים שהביאו להחלטת הרשות כמעביד. מן הצד האחד, אין לאפשר למעביד לפעול כנגד חברי וועד עובדים בשל חילוקי דעות ומאבקים אשר לעיתים יוצרים מערכת יחסים עכורה. כפי שאמרנו קודם לכן, מצב שכזה הוא לעיתים תוצר לוואי של מאבק אירגוני לגיטימי. מן הצד השני אין מקום ליצור חסינות, דה-פקטו, לחברי וועד, במסגרתה יכולים הם לעשות כל העולה על רוחם, בכלל זה להפר את כללי המשמעת ולהתנהג באופן בוטה ובלתי ראוי, בלא שהדבר יובא בחשבון בהערכתם כ"עובדים".

במקרה שבפני
נו השתכנענו, כאמור, שיחסי העבודה העכורים לא נבעו אך ורק מפעילותם הלגיטימית של התובעים בוועד העובדים. אלא, במידה רבה נוצרו על רקע אישי בין התובעים וההנהלה, אשר התובעים שותפים באחריות להתהוותם.

האיזון בין זכות המעביד לנהל את עסקו, בכלל זה עריכת שינוים ארגוניים והעברת עובדים, ובין זכות העובדים להתארגן ולפעול במסגרת וועד עובדים, וחובתם לעשות כן בצורה נאותה תוך שמירה על כללי המשמעת, בשים לב לנסיבות מקרה זה, הביאה אותנו למסקנה כי העברת התובעים מתפקידם אינה מנוגדת לדין ולהלכה, שהיא מיסודות משפט העבודה שלנו, כי אין לפגוע בעובד בשל חברותו ופעילותו בארגון עובדים.

זאת אף זאת, ככל שחוסר שביעות מנהלי היחידה מפעילותו הלגיטימית של וועד העובדים הוותה שיקול בהעברת התובעים מתפקידם, ושיקול שכזה הוא בוודאי פסול, השפעתו על ההחלטה הסופית הייתה שולית ואין בו כדי להחתימה באי חוקיות.

סיכום ביניים - הגענו לכלל מסקנה, כי העברת התובעים מיחידת הסמים לא נעשתה אך ורק בשל פעילותם בוועד העובדים, אלא בעיקר בשל יחסי העבודה העכורים ביחידה, ששני הצדדים נושאים באחריות להווצרותם במשותף. ומשכך היא אינה שלא כדין.

הנעשתה העברת התובעים תוך הצגת מצג שווא והפרת חובת תום הלב
21. התובעים טוענים כי הנתבעת הציגה בפני
הם מצג שווא על פיו יחידת הסמים מפורקת, ובאין יחידת סמים אין טעם להתנגד לעבור מהיחידה. רק בשלב מאוחר יותר אימצה הנתבעת את גרסתה, כי הודיעה לעובדים על רה ארגון שיערך ביחידה.

לטענת הנתבעת, לא הוצג לתובעים וליתר העובדים מצג שווא, יחידת הסמים אכן פורקה, במובן שחדלה לתפקד באופן שפעלה, אורגנה מחדש ומתכונת עבודתה שונתה.

22. כפי שאמרנו קודם לכן בהתייחסנו לשינוי שהוחל ביחידה, פתרון המחלוקת אינו טמון בכינוי הנכון אותו יש להעניק לתהליך שעברה היחידה. העיקר נעוץ במצג אותו הציגה הנתבעת לתובעים ומה שהבינו התובעים באשר לשינויים ביחידה. במילים אחרות, האם הבינו התובעים, כטענתם, כי היחידה מפורקת במובן זה שאין עוד יחידת סמים בה יוכלו לשרת ולכן נגזר עליהם לעבור ליחידה אחרת, כאשר בדיעבד התברר להם כי יחידתם, יחידת הסמים, חיה נושמת כבעבר.

בטרם נענה על שאלה זו, נאמר כי מבחינת העובדות לאשורן הוכח כי אכן חל שינוי מבני מהותי ואמיתי ביחידת הסמים. היחידה הפכה מיחידה ארצית בעלת מדורים אזוריים, למדורים ביחידות גובי המכס האיזוריים, כאשר היחידה בירושלים הנה מנחה מקצועית בלבד. במסגרת השינוי, צומצם באופן משמעותי כוח באדם ביחידה. עם זאת, לשינוי לא הייתה השפעה מהותית על הפעילות השוטפת של מדור הסמים בנתב"ג. עיקר הפעילות שנעשתה ערב השינוי, בין היתר על ידי התובעים, המשיכה אף לאחריו.

23. מחומר הראיות שהובא בפני
נו, ובפרט מתצהירי התובעים, עולה כי דין טענתם זו של התובעים להדחות.

בר דוד הצהיר בעניין זה כך:

"בסוף חודש פברואר 1999 לערך, זימן מנהל אגף המכס, מר מוטי איילון, את חברי הוועד ואני ביניהם... לישיבה בעניינים שהועלו במכתבי הוועד...

לעניין העובדים: אמר כי אינו יודע בשלב זה מה יהיה עתיד היחידה, תוך שהוא מציין את שתי הדעות הרווחות, האחת אירגון היחידה מחדש כאשר יחידות השטח עוברות לפיקוחו של גובה המכס המקומי, והשניה להשאיר את היחידה במתכונת הנוכחית..." (סעיף 39 לתצהירו)
......
"לאחר שנפלה ההחלטה, נקראנו לשיחה ע"י עודד ברוק, גובה מכס נתב"ג, ובה התבשרנו כי היחידה מתפצלת בין גובי המכס השונים.
.....
נקראתי לשיחה אצל ברוק, ובה נתבקשתי לעזוב את היחידה. סרבתי לעזוב את היחידה.
...
בשיחה שניה עם ברוק בנוכחות נציג ההסתדרות, חזר ברוק על החלופות, אני אמרתי מפורשות כי אני איש מודיעין וחוקר סמים ואינני מעוניין לעבור לשום תפקיד אחר. ואז נאמר לי ע"י ברוק כי כיוון שהיחידה נסגרה אז כדי שאני אחליט כדי שלא יתפסו לי את כל המקומות הטובים. לכך עניתי כי אני עומד בסרובי.
.....
אני רוצה לציין כי העברתי לתפקידי החדש נעשתה תוך הפעלת לחצים כבדים עלי בניגוד מוחלט לרצוני." (סעיפים 42-46 לתצהירו)

אסא הצהיר כך:

"ביום ה- 18.4.99 נתבשרנו ע"י מר עודד ברוק בנוכחות ממונה היחידה על שינוי מבני ביחידה. בסופו של תהליך השינוי המבני, ביחידה הארצית לסמים תפורק ואנשיה יפוזרו בין הגובים האיזוריים.... בכך יושג למעשה פיצול עובדי יחידת הסמים ופיזור הוועד הארצי של היחידה.
עוד באותו יום נערכו ראיונות לעובדי היחידה בנתב"ג ונמסר לכל העובדים הקבועים ע"י גובה האזור (נתב"ג) כי אין להם מקום ביחידה.
הממונה החדש שלי, גובה המכס נתב"ג מר ברוק. מסר לי כי אין לי מקום ביחידת הסמים, לבקשתי כי יבדוק את נושא העברתי מחדש ויעניק לי שלושה חודשי חסד לאחר שילמד את הנושא, נעניתי בשלילה. בנוסף אמר לי מר ברוק:
"אתה כעובד מכס, פנית לגורמי חוץ - נציבות שירות המדינה, ופגעת בנו, גם למכס יש כבוד (ההדגשה במקור)"
על דברים אלה חזר מספר פעמים" (סעיפים 47-49 לתצהירו)

מדברים אלו עולה, כי התובעים היו מודעים למהות השינוי הארגוני אשר תוכנן ונערך ביחידה, אף אם לעיתים נקרא רה ארגון ולעיתים פירוק. סירובם העיקש של התובעים לעזוב את היחידה ולעבור ליחידה אחרת וטענתם כי אולצו, על ידי הפעלת לחצים, לעזוב את היחידה, אינם מתיישבים עם הטענה כי הוטעו לחשוב שיחידת הסמים מתפרקת ולכן אין טעם במאבק כנגד ההחלטה וכי לא הייתה להם ברירה אלא לעבור מן היחידה.

זאת ועוד, אין לשלול את טענת הנתבעת כי שינוי מבני הכולל מעבר מפעילות ביחידה ארצית אורגנית לפעילות של תת מדורים ביחידות גובה המכס מהווה למעשה פירוק היחידה הארצית. לגבי מדור הסמים בנתב"ג שוכנענו, כאמור, כי התובעים ידעו כי חלק מעובדיו נשארים לעבוד בו ולבצע את המשימות, כפי שחפצו אף הם לעשות, אך נבצר מהם בשל התנגדות ברוק.

24. סיכום ביניים: הנתבעת לא יצרה מצג שווא כלפי התובעים לגבי השינויים הארגונים ביחידה. מכאן, שלא הפרה, בעניין זה, את חובת תום הלב.

האם הליך העברת התובעים נעשה כדין
25. הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב וחובת ההגינות כלפי התובעים באופן בו גבשה ויישמה החלטתה על העברתם מהיחידה.

גובה המכס, ברוק, לאחריותו עבר מדור הסמים בתנב"ג, הוא אשר החליט מי מבין העובדי היחידה ישאר בה לאחר רה הארגון ומי יעזוב. את החלטתו כי התובעים לא ישארו ביחידה, גיבש לאחר שנועץ בעובדים ובעלי תפקידים שונים ביחידה:

" במסגרת שיקוליי ביישום ההחלטה על השינוי הארגוני וצמצום כוח האדם ביחידה, לקחתי בחשבון את מערכת היחסים העכורה ששררה ביחידה, ואשר לדעתי (לאחר שראיינתי את כלל העובדים ושוחחתי עם הממונה על היחידה הארצית וסגנו, הממונה על מדור סמים בנתב"ג ונושאי תפקודים נוספים שהיו קשורים יחידה) (סעיף 13 לתצהירו).

לאחר התייעצויות אלו, גיבש ברוק החלטה נחרצת כי התובעים לא ישארו ביחידה לאחר השינוי הארגוני. על החלטתו זו הודיע לתובעים במסגרת סבב השיחות שקיים עם אנשי המדור (סעיף 5-8 לתצהירו).

בחקירתו העיד:
"העובד (אסא ו.ל.) בחר לעבור למקום הזה.... מה שכן היה ברור כי ביחידת הסמים בנתב,כ (צ.ל. נתב"ג ו.ל. ) הוא לא יכול להשאר" (עמוד 102, שורות 4-5).
במכתב ששלחה הגב' פרץ רחל, מאמרכלות נתב"ג, למר עזרא גולן, מנהל תחום משאבי אנוש, ביום 9.5.99 נכתב לגבי מעבר עובדים מיחידת הסמים: "לגבי העובדים: אסא יזהר
רפי בר דוד - עדיין לא נתנו תשובה סופית. הגובה מבקש לציין כי בשום אופן אינו מוכן להשאירם במכס נתב"ג ביחידת הסמים (ההדגשה במקור)" (מע/2 לתצהירו של בר דוד).

בר דוד הצהיר כי בשיחה עם ברוק, בה נתבקש לעזוב את היחידה, שאל מדוע עליו לעזוב והוא נענה על יד ברוק כי כך הוא החליט והציג בפני
ו חלופות להעברתו (סעיף 44 לתצהירו).

26. התנהגות זו של הנתבעת, במסגרתה התקבלה החלטה בעניינם של התובעים הפוגעת בהם, ללא מתן אפשרות אמיתית להביע את עמדתם וללא פריסת השיקולים האמיתיים שהביאו להחלטה, אינה מתיישבת עם הפסיקה העניפה של בתי הדין לעבודה אשר הכירו בזכותו של העובד להביא בפני
מקבל ההחלטה בעניינו את עמדתו, ולקבל מידע בדבר שיקולים העומדים בפני
מקבל ההחלטה על מנת שיוכל להתמודד עימם (ע"ע 355/99 לורה לינדר - ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל (עמותה, פד"ע לז, 846; ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(68), 35). זכות של העובד שלובה בחובתו של המעביד להעניק לו הזדמנות הוגנת וראויה להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה. על ההזדמנות להיות כנה ואמתית ולא כדי לצאת ידי חובה בלבד (דב"ע מח/148-3 שקם בע"מ - אפריים גרינברג, פד"ע כ, 143).

הנתבעת לא עמדה בחובותיה אלו. ברוק גיבש את החלטתו לאחר סבב התיעצויות ביחידה שלא כלל את התובעים עצמם. ההחלטה הוצגה לתובעים כעובדה מוגמרת ולא נתנה להם כל הזמנות להשפיע עליה. כמו כן, לא ציין ברוק בפני
התובעים, כי החלטתו, על פיה הם אינם יכולים להמשיך התפקידם ביחידה, נובעת מיחסי העבודה העכורים, בהם הוא רואה אחראיים לה. כמו כן, לא הוצגו בפני
בר דוד ההשגות והחששות המקצועיים כלפיו. בית הדין הכיר בזכות השימוע אף בפיטורי צמצום בהם, לכאורה, אין טענה כלפי עובד ספיציפי, אלא יש להעדיף עובד אחד על פני עובד אחר. במקרה שלפנינו, הגם שלכאורה הועברו התובעים במסגרת צמצום כוח האדם ביחידה בעקבות רה הארגון, ההחלטה כלפי התובעים התקבלה בשל טענות ספצפיות שהועלו כנגדם. טענות אלו, שעניינן התנהגות בלתי ראויה, מערכת יחסים עכורה ותפיסות מקצועיות הן מטבען טענות להן פנים לכאן ולכאן, כאשר כל צד מחזיק בגרסה שונה. ההגינות מחייבת כי במקרה שכזה החובה ליידע את העובד כי הועלו כנגדו טענות שכאלה ומתן אפשרות להגיב להן, תהה מוגברת.

27. סיכום ביניים - הגענו לכלל מסקנה, כי הנתבעת הפרה את חובת ההגינות ותום הלב כלפי התובעים באופן בו התקבלה ונמסרה להם ההחלטה להעבירם מיחידת הסמים.

האם עברו התובעים מיחידת הסמים מרצונם
28. בשאלה זו אין צורך להרחיב שכן ברור ונהיר כי התובעים הועברו מתפקידם ביחידת הסמים בניגוד לרצונם. התובעים הביעו התנגדותם להעברתם מהרגע הראשון בו בישר להם ברוק את החלטתו. התובעים הביעו את רצונם המפורש להשאר ביחידה. ברוק מצידו עמד על כך, כי התובעים אינם יכולים להשאר בה. תהליך העברתם של התובעים מהיחידה נמשך מספר חודשים במהלכם עמדו על סירובם ומנגד הובהר להם כי הם מחוייבים לעבור מהיחידה. אף אם כטענת הנתבעת, הסכימו לבסוף התובעים לשיבוצם ביחידתם החדשה, מבין האפשרויות שהוצבו בפני
הם, אין בכך כדי לשנות מהעובדה, כי לעזיבת היחידה לא הסכימו, ועשו כן רק כאשר נוכחו לדעת כי לא נותרה בידיהם ברירה אחרת.
האם נפגעו התובעים בתנאי עבודתם בשל העברת מתפקידם
29. שאלה זו התעוררה במסגרת טענת התובעים כי הנתבעת פגעה בתנאי עבודתם בניגוד לחוק הגנה על עובדים, והוכחת יסודות האיסור. משדחינו את טענת התובעים כי הועברו מתפקידם בשל הגשת תלונות, בניגוד לחוק, מתייתר לכאורה הצורך לדון בשאלה זו. אולם, מצאנו לנכון לדון בשאלה בקצרה הן למען שלמות הדברים והן לצורך שאלת הסעד הראוי.

אין ספק בעיננו, כי התובעים נפגעו בתנאי עבודתם בעקבות העברת מיחידת הסמים. הפגיעה בעובדים באה לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים. הראשון, עצם העברתם מהיחידה ללא מתן הזדמנות להביע עמדתם, תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפיהם, מהווה כשלעצמה פגיעה לא מבוטלת. תנאי עבודה כוללים בתוכם את זכות העובד לייחס הוגן וראוי מצד ממוניו.

הביטוי השני לפגיעה, הוא המשמעותי יותר, הנו השינוי המקצועי בתפקיד התובעים. התובעים הועסקו ביחידת הסמים כחוקרים. לצורך כך עברו הכשרות הן בנושאי חקירות והן בנושאי מניעת הברחות סמים. במשך שנות עבודתם צברו ניסיון ייחודי בתחום עיסוקם. בר דוד הועבר מהיחידה ליחידת המע"מ ביפו, בחקירתו תאר את עבודתו בה:

"ש. מה הייתה הבעיה שלך עם יחידת המע"מ ביפו?
ת. אני שם שנתיים ומשהו בלי ידע בתחום. אני מדביק מדבקות שם. אני לוקח דף לעוסק ושם לו את זה בבית. אני שליח" (עמוד 71 שורות 11-13).

אסא הועבר לשמש כבודק באולם הנוסעים בנתב"ג. כך מתאר אסא את הפגיעה בו:

"אני ממשיך לשמש כחוקר באולם הנוסעים אשר כל העובדים במקום הנם על תקן בודקים... עם מעברי לאולם הנוסעים שובצתי לעבודה בטרמינל 2 במקום עבודה שבו רק עובדים זמניים" (עמוד 26, שרות 17-23)

אסא הוסיף, כי בשל כך שהוא משמש כבודק בתקן חוקר הוא אינו נהנה מההטבות שניתנות לבודקים ואף לא מהתוספות המבצעיות המוענקות לחוקרים. כמו כן, בניגוד לעבודתו ביחידה בה עשה כוננויות, כבודק הוא נאלץ לעבוד במשמרות וסופי שבוע.

30. בעניין ע"ע 300019/98 דב אורן - דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל(2), 206 התייחסה לאחרונה סגנית הנשיא ברק להיקפה של זכות העובד לעבוד:

"זכותו של העובד לעבוד היא לא רק הזכות להתפרנס בכבוד. היא גם הזכות ליהנות מהעבודה, להפיק ממנה סיפוק תוך ניצול המיומנות של העובד (ההדגשה לא במקור). זוהי גם הזכות שלא להיות מפוטר שלא כדין. הזכות הניהולית כוללת גם את הזכות לפטר עובדים לצורך הבראה כלכלית או שינוי מבני במפעלו. לצדה עומדת זכותו של עובד שלא להיות מפוטר שלא כדין. זוהי זכות הכלולה בזכות לעבוד".

זכותם של התובעים לעבוד ותנאי עבודתם, כוללים אף את הזכות לעבוד בתפקיד אליו הוכשרו, בו עסקו במשך תקופה ארוכה ורכשו נסיון. כמו כן, כוללים תנאי עבודתם את הזכות להמשיך ולעבוד בתחום אותו אהבו ובו ראו את עתידם המקצועי.

זכותם זו של התובעים אינה מוחלטת ויש לאזנה עם זכות הנתבעת לנהל את עסקה, בכלל זה ביצוע שינויים ארגוניים והעברת עובדים. האיזון יכול ויוביל למסקנה כי המעסיק הפעיל את סמכותו כדין, אך גם במקרה שכזה אין לומר כי תנאי העבודה של העובד לא נפגעו.

לסיום נאמר, כי בשקלול הפגיעה בתנאי עבודתם של התובעים יש לקחת בחשבון כי במסגרת חלופות המעבר שהוצעו להם נכללו יחידות הנחשבות יוקרתיות יותר והקרובות יותר לעיסוקם של התובעים, אך התובעים בחרו של לעבור אליהן. עם זאת, אף אחת מחלופות אלו לא כללה עיסוק בתחום חקירות סמים.
הסעד הראוי
31. התובעים תבעו את החזרתם ליחידת הסמים, לחילופין את שיבוצם בתפקיד ההולם את כישורים ולחילופי חילופין פיצוי כספי. התובעים השאירו לשיקול דעתנו את קביעת הסעד הראוי.

סמכות אכיפת חוזה עבודה הנה בסמכות בית הדין, כסמכות שבשיקול דעת. בבוא בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בדבר הסעד הראוי, אכיפה או פיצויי עליו לשקול האם אכיפה הנה "צודקת בנסיבות העניין", השפעת האכיפה על יחסי העבודה במקום העבודה והאם לאור הפרת חוזה העבודה, יהיה די בפיצוי כספי.

בהתחשב בנסיבות המקרה שלפנינו, ובמיוחד, מצבה הקשה וחוסר תפקודה התקין של יחידת הסמים, ומדור נתב"ג בתוכה, עובר לשינוי הארגוני, וכן מערכת היחסים העכורה שהתובעים היו חלק ממנה והשיפור שחל בתפקוד היחידה לאחר השינוי הארגוני - מצאנו, כי הסעד הנכון הוא פיצוי כספי (ע"ע 1324/02 מלכה הלווינג - קופת חולים מאוחדת, לאור מכלול הטענות שהועלו על ידי התובעים והכרעותינו בהן ועל בסיס מכלול הראיות שהובאו בפני
נו, הגענו לכלל מסקנה,כי על הנתבעת לפצות את כל האחד מהתובעים בפיצוי בסך 25,000 ₪ , בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב העברתם מן היחידה בהליך לא תקין - דהינו מבלי לתת להם זכות להשמיע את עמדתם ולהגיב על הטענות כנדרש.

סיכום
321. העברת התובעים מיחידת הסמים במסגרת השינוי הארגוני שנערך באפריל 99' נעשתה, בין היתר, בשל חברותם ופעילותם בוועד עובדי היחידה, ובעיקר בשל יחסי העבודה העכורים בינם ובין מנהלי היחידה. הנתבעת לא יידעה אותם בטענות שהועלו כנגדם ובשיקולים לחובתם, שהביאו להחלטה וללא מתן הזדמנות הוגנת להביע עמדתם, כל זאת תוך הפרת חובת ההגינות ותום הלב.

העברת התובעים לא נעשתה בשל הגשת התלונות בעניין העברות סמים ביחידה, בניגוד לחוק הגנה על עובדים. כמו כן, הנתבעת לא הציגה מצג שווא לתובעים בעניין השינוי הארגוני ביחידה.

33. סוף דבר
הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 25,000 ₪ , אשר ישולם בתוך 30 מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד מועד התשלום בפועל.


לאור תוצאות התביעה תשא הנתבעת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לכל אחד מהתובעים בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום י' בחשון, תשס"ה (25 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
_________________ __________________
נ.צ. (מעבידים) ו. וירט-ליבנה
, שופטת
מר דוד רג'ואן








עב בית דין אזורי לעבודה 6653/00 בר דוד רפי , אסא יזהר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/10/2004)