פסקי דין על יהושע כהן | פסקי דין על מנחם כהן | פסקי דין על מאיה כהן ואח' | פסקי דין על פסגות זיו השקעות ופיתוח (1943) | פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על טולוס בנין והשקעות ואח' |

30237-08/12 הפ     09/01/2014




הפ 30237-08/12 יהושע כהן, מנחם כהן, מאיה כהן ואח' נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1943) בע"מ, משה כהן, טולוס בנין והשקעות בע"מ ואח'








1

בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט
אריה רומנוב


ה"פ 30237-08-12




בעניין:
1
.

יהושע כהן
2
.
מנחם כהן
3
.
מאיה כהן
4
.
שרל'ה כהן-שנהב בשם הקטינה ליה כהן
5
.
עזבון המנוח אהרון כהן ז"ל




המבקשים

נ ג ד






1. פסגות זיו השקעות ופיתוח (1943) בע"מ
2. משה כהן




1.
טולוס בנין והשקעות בע"מ
2. רשם החברות


ה
משיבים


משיבים פורמאליים


ב"כ המבקשים: עו"ד יעקב אמסטר

ב"כ משיבים 1 ו-2: עו"ד דורון לנגה






פסק דין



1.
לפניי תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, בה עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יאכוף על משיב 2 (להלן: "המשיב"), לקיים את ההתחייבות שקיבל על עצמו בכתב ההתחייבות עליו חתם ביום 15.9.09, ויעביר אליהם ללא תנאי ולאלתר 45% מתוך 95% ממניות חברת טולוס בנין והשקעות בע"מ (להלן: "טולוס") הרשומים עתה על שם חברה שבבעלותו של המשיב, היא משיבה מס' 1.

למען הנוחות, אתייחס להלן אל המשיב כאילו הוא עצמו בעל המניות בחברת טולוס הגם, שכאמור, מי שמחזיק במניות היא חברה בבעלותו.

המסגרת העובדתית

2.
המבקשים 1-4 הם ילדיו ויורשיו של מר אהרון כהן ז"ל (להלן: "אהרון"), שהיה אחיו של המשיב. שני האחים היו בתקופה הרלבנטית לענייננו הבעלים בחלקים שווים של המניות בחברת טולוס. כל אחד מהם החזיק ב-50% ממניות החברה.

3.
מהראיות שהובאו לפניי עולה, כי בין האחים היה קיים סכסוך ממושך. מדברי רואה החשבון של חברת טולוס, מר עמיר בן עמרם, עולה, כי במשך מספר שנים עשו האחים ניסיונות להפריד את עיסוקיהם המשותפים, עד אשר ביום 17.5.08 חתמו האחים על הסכם הנושא את הכותרת: "הסכם פרישה מחברה". הסכם הפרישה מפרט את ההתחשבנות הכספית שהייתה קיימת בין האחים, ותמצית עניינו בכך שבין האחים הוסכם כי אהרון יפרוש מהחברה בתנאים שונים. בין היתר הוסכם בין האחים, כי אהרון יעביר למשיב את כל המניות שהיו לאהרון בחברות טולוס תמורת סכום של מיליון ש"ח אותו ישלם המשיב לאהרון (סעיף 4 להסכם). בהסכם הפרישה נקבע, כי הסכום של מיליון ₪ ישולם על ידי המשיב לאהרון ב-10 תשלומים חודשיים שווים בסך 100,000 ₪ כל אחד, כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 1.10.08 והתשלום האחרון ביום 1.7.09.

4.
מדברי מבקשת מס' 3, בתו של אהרון, עולה, כי בסוף חודש מאי 2008, היינו כשבועיים לאחר שנכרת הסכם הפרישה, התגלה כי אהרון חולה במחלה ממארת. לדברי מבקשת 3, אהרון עבר טיפולים רפואיים שונים עד אשר ביום 10.5.09, היינו כעבור כשנה, הוא נפטר.

5.
אין חולק על כך שהסכם הפרישה לא קוים, לפחות במובן זה שהמשיב לא שילם לאהרון את התשלומים אותם המשיב היה צריך לשלם לו בהתאם להסכם הפרישה. עם זאת, מהראיות שהובאו בתיק זה עולה, כי חרף עובדה זו הועברו מאהרון למשיב 45% מתוך 50% ממניות החברה שהחזיק אהרון. כתוצאה מכך נותר אהרון עם 5% ממניות החברה, והמשיב עם 95% מהמניות.

6.
פעולת העברת המניות נעשתה על ידי רואה החשבון של החברה, מר בן עמרם, והיא מחייבת הבהרה: לדברי רו"ח בן עמרם, הוא התבקש על ידי אהרון להעביר את כל מניותיו למשיב, ודעתו המקצועית של רואה החשבון הייתה כי מוטב לבצע פעולה זו על דרך הגדלת הון המניות והקצאת מניות למשיב, ולא על דרך של העברת מניות מהאחד לשני. זאת משום שלהערכתו של רו"ח בן עמרם פעולה של דילול מניות אינה כרוכה בחיוב מס, בעוד שפעולה של העברת מניות כרוכה בחיוב מס. לטענת רו"ח בן עמרם, במועד כריתת הסכם הפרישה היו בחברה 10,000 מניות, כאשר כל אחד מהאחים החזיק ב-5,000 מניות. לדברי רו"ח בן עמרם, ביום 11.11.08 הוא פנה לרשם החברות וביקש להגדיל את הון המניות של החברה ב-40,000 מניות ולהקצות למשיב 1,000 מניות, וביום 10.12.12 הוא פנה לרשם החברות פעם נוספת וביקש להגדיל את הון המניות ב-50,000 מניות ולהקצות 89,000 מניות למשיב. התוצאה מכך הייתה שבתום פעולות ההגדלה וההקצאה החזיק המשיב 95,000 מניות ואהרון נותר עם 5,000 מניות. לדברי רו"ח בן עמרם, בעקבות שיחה טלפונית שקיבל מהמשיב בסמוך לאחר פטירתו של אהרון, הסתבר לו כי פעולת הגדלת המניות והקצאתן לא בוצעה על ידי רשם החברות ועל כן הוא פנה ביום 19.5.09 אל רשם החברות וביקש שיעדכן את הנתונים.

7.
לאחר פטירתו של אהרון פנו היורשים, היינו מבקשים 1-4, למשיב וביקשו ללמוד על מצבה של החברה. לטענת המבקשים, רק בשלב זה נודע להם כי רוב המניות בהן החזיק אביהם המנוח הועברו למשיב. בפגישות שהתקיימו בין המבקשים לבין המשיב עמדה על הפרק השאלה האם יש לקיים את הסכם הפרישה אותו כרתו אהרון והמשיב, כך שכל אחד מהצדדים ילך לדרכו, או שמא יש לבטל את ההסכם ולחדש את השותפות שהייתה קיימת בין שני ענפי המשפחה.

8.
אין חולק על כך ששני הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה הסכם הפרישה לא יקוים והצדדים יחדשו את שיתוף הפעולה שהיה קיים בין שני ענפי המשפחה בחברת טולוס. לדברי המבקשים, הצדדים הגיעו למספר הסכמות בעל-פה לגבי התנאים לשיתוף פעולה זה, כפי שהסכמות אלה פורטו בסעיף 21 לתצהיר שהמבקשת 3 הגישה בהליך זה, ובסעיף 24 לתצהיר שהוגש על ידי מבקשת 3 בהליך קודם בו נקטו המבקשים, אליו אתייחס בהמשך (נ/1).

9.
לנוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר ביטול הסכם הפרישה וחידוש שיתוף הפעולה בין שני ענפי המשפחה, ניתן היה, לכאורה, לצפות לכך, שהמשיב יחזיר למבקשים לאלתר את המניות של אהרון שהועברו למשיב במסגרת הסכם הפרישה (כזכור, מדובר ב-45% ממניות החברה). אלא שאין חולק על כך שהמבקשים והמשיב הסכימו שלא לעשות כן. תחת זאת המבקשים והמשיב הגיעו להסכמה ולפיה המשיב יחתום על כתב התחייבות אשר עניינו עומד במוקד בירורה של תובענה זו. ואכן, ביום 15.9.09 חתם המשיב על כתב התחייבות המופנה אל המבקשים והנושא את הכותרת: "התחייבות בלתי חוזרת – בעניין חברת טולוס בניין והשקעות בע"מ". בכתב התחייבות זה מציין המשיב, כי חברת טולוס הייתה בבעלות משותפת של אהרון כהן ז"ל ושלו, וכי "ביום 9.12.08 החליט אהרון ז"ל לדלל את חלקו כך שלאחריו נותר הוא כמחזיק של 5% ממניות החברה". בהמשך כתב ההתחייבות נאמר כך:

3.
הריני מתחייב בזאת בפני
כם, באופן בלתי חוזר, כדלקמן:

א.
במועד שבו תבקשו אעביר לכם שיעור של 45% ממניות החברה (להלן: "המניות") כך שלאחר העברה יתחלקו מניות החברה באופן הבא: משה (או חברה בבעלותו) 50%, עזבון אהרון כהן ז"ל 5% וארבעתכם 45%.

ב.
שלא למכור ו/או להעביר ו/או לשעבד ו/או למשכן את המניות או לבצע כל פעולה אחרת במניות העלולה לפגוע ו/או להגביל את זכויותיכם העתידיות במניות, כולן או חלקן, ללא הסכמתכם המפורשת בכתב ומראש.

ג.
לדאוג לכך שיורשיי יהיו מודעים להתחייבותי זאת ויהיו מחוייבים לה.


4.
למען הסדר הטוב, במעמד מסירת כתב התחייבות זה הנני חותם על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת המניות כאמור.

10.
מאליה נשאלת השאלה, מדוע המבקשים לא עמדו על כך שהמניות יועברו אליהם לאלתר, במועד בו הוסכם בין הצדדים על ביטול הסכם הפרישה וחידוש שיתוף הפעולה בין שני ענפי המשפחה, ותחת זאת הם הותירו את המניות ברשות המשיב והסתפקו בחתימתו על כתב התחייבות. תשובת המבקשים היא, כי באותו מועד עדיין לא מונה מנהל לעיזבונו של אהרון וזה הטעם לכך שהם לא ביקשו כי המשיב ישיב להם את המניות לאלתר. מנגד טוען המשיב, כי המבקשים ביקשו להשאיר את המניות ברשותו בשל דרישות שהועלו באותה עת, בין היתר, על ידי מי שהייתה הידועה בציבור של אהרון, ורצונם של המבקשים להסתיר מפניה את העובדה שרכושו של אהרון כלל גם מניות בחברת טולוס. יהא ההסבר אשר יהא, אין חולק על כך שהמניות המשיכו להישאר ברשותו של המשיב, בהסכמה.

11.
מסתבר כי ציפייתם של הצדדים לחידוש שיתוף הפעולה בין שני ענפי המשפחה נכזבה. על רקע עובדה זו פנו המבקשים ביום 1.3.12 אל בית משפט זה והגישו בקשה לפירוק חברת טולוס (פר"ק 1857-03-12). בבקשה אותה הגישו העלו המבקשים שורה של טענות בדבר התנהלותו הלקויה של המשיב כלפיהם, וטענו כי החברה הגיעה למצב של "מבוי סתום". המבקשים טענו, בין היתר, כי לנוכח העובדה שהחברה הגיעה למצב של "מבוי סתום" יש להורות על פירוקה. בתשובה שהוגשה על ידי החברה, ולמעשה על ידי המשיב, כפר המשיב בטענות שהועלו כלפיו בדבר אופן ניהול החברה. המשיב טען, כי המבקשים ביקשו לראשונה את החזרת המניות לידיהם רק לאחר שהגישו את בקשת הפירוק, ומכאן שבמועד הגשת הבקשה הם לא החזיקו במניה כלשהי ממניות חברת טולוס. "מכאן, כי עת הוגשה הבקשה לפירוק החברה, למבקשים כלל לא היו זכויות בחברה, המבקשים לא היו בעלי מניות בחברה, משמע – לא ניתן לרמותם, לא ניתן לקפחם ולמעשה כלל לא יכולה לעלות אפשרות, כנטען על ידי המבקשים, "למבוי סתום" בחברה, המקים עילה לפירוק החברה בהתאם להוראות הדין" (עמוד 3 לכתב התשובה).

13.
בקשת המבקשים לפירוק החברה נדונה על ידי חברי, כב' השופט ד. מינץ, אשר בהחלטתו מיום 25.6.12 החליט לדחותה. בהחלטתו ציין חברי, ש"למעשה,

אין

מחלוקת

כי

המשיבה

מחזיקה

ב-45% ממניות

החברה

השייכות

למבקשים

ועליה

להשיבן

להם

לפי

בקשתם.

הוראות

כתב

ההתחייבות

של

משה

מיום

15.9.09
בעניין

זה

ברורות."

עם זאת הוסיף חברי וקבע, כי "בד

בבד,

מאותה

התחייבות

נלמד

כי

עד

לנתינת

דרישה

לקבלת

המניות

על

ידי

המבקשים

הן

יוחזקו

על

ידי

המשיבה

ואף

יהיו

רשומות

על

שמה. בנסיבות

אלו

די

ברור

כי

בשלב

בו

טרם

הועברו

המניות

על

שם

המבקשים,

המבקשים

אינם

יכולים

לטעון ל
"deadlock"
.
בהמשך החלטתו דחה כב' השופט מינץ את טענת המשיב ולפיה בצד חובתו להשיב למבקשים את המניות, קיימת לחברה זכות עיכבון בגין חובות שנטען כי אהרון נותר חייב לחברה. את החלטתו סיים חברי בכך שקבע, כי

"לעת

הזאת

מתקבל

הרושם

שעם

העברת

המניות

לידי

המבקשים, הצדדים

לא

יגיעו

לעמק

השווה

בניהול

החברה,

כשהמסקנה

אליה

הגיעו

האחים

אהרון

ומשה

לפני

שנים

כי

החברה

תוכל

לפעול

רק

לאחר

שהאחד

יעביר

את

מניותיו

לרעהו,

אך

מתעצמת

כיום

לאור

חילוקי

הדעות

והמתח

השורר

בין

המבקשים

מצד

אחד

לבין

משה

והמשיבה

מצד

שני,

כפי

שמשתקף

מכתבי

טענותיהם.

ברם, לא

ניתן

לקבוע

כבר

עתה

כי

לאחר

העברת

המניות

לידי

המבקשים,

ככל

שהמשיבה

לא

תחפוץ

לרכוש

מהם

את

מניותיהם, המבקשים

יהיו

זכאים

לסעד

של

פירוק

החברה....

התוצאה

היא,

כי

לעת

הזאת

המבקשים

אינם

זכאים

לסעד

הפירוק

על

אף

שבבוא

היום

לאחר

שהמניות

תועברנה

לידיהם,

סעד

זה

יעמוד

ככל

הנראה

לפתחם."

14.
בסמוך לאחר מתן ההחלטה פנה ב"כ המבקשים אל ב"כ המשיבים וביקש כי המשיבים יעבירו למבקשים את המניות ללא כל דיחוי. בין ב"כ הצדדים התקיימה חליפת מכתבים ממושכת ואף נערכו ביניהם שיחות רבות. "השורה התחתונה" היא, שהמשיבים לא העבירו למבקשים את המניות, ועל כן פנו המבקשים אל בית משפט זה בתובענה המונחת לפניי. כזכור, בתובענה זו עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יאכוף על המשיבים לקיים את ההתחייבות שהמשיב קיבל על עצמו בכתב ההתחייבות עליו חתם ביום 15.9.09, ויעביר אל המבקשים ללא תנאי ולאלתר 45% מתוך 95% ממניות חברת טולוס הרשומים עתה על שם משיבה 1.

תמצית טענות הצדדים

15.
המבקשים טוענים, כי העברת המניות מאהרון למשיב נעשתה במרמה ובגניבה, וזאת ללא ידיעתו של אהרון. בין אם המניות הועברו כך ובין אם הועברו אחרת, המבקשים טוענים שכתב ההתחייבות עליו חתם המשיב ביום 15.9.09 הוא ברור וחד משמעי, ומשמעותו הפשוטה היא שעל המשיבים להעביר למבקשים את המניות המבוקשות לאלתר וללא כל תנאי. לטענת המבקשים, המשיב מסרב להעביר להם את המניות השייכות להם כדי שהוא יוכל לעשות בחברת טולוס כבתוך שלו, תוך קיפוחם וגזילת המגיע להם.


16.
מנגד טוען המשיב, כי מטרתם האמיתית של המבקשים היא להביא לפירוק חברת טולוס ולחיסולה, דבר שיסב נזק לא רק למשיב עצמו, אלא גם לצדדים שלישיים. המשיב דוחה את טענת המבקשים כי המניות הועברו אליו במרמה ובגניבה, והוא טוען כי הדבר נעשה לבקשתו של אהרון. המשיב אינו מתכחש לכתב ההתחייבות עליו חתם והוא מוכן, באופן עקרוני, להעביר למבקשים את המניות המבוקשות. אלא שלטענת המשיב, העברת המניות למבקשים צריכה להיעשות בשני תנאים: התנאי האחד הוא, שככל שפעולת העברת המניות מאהרון אליו ו/או ממנו אל המבקשים תהיה כרוכה בחיובי מס, הרי שעל המבקשים לשאת בהם. התנאי השני הוא, שככל שלנוכח העברת המניות למבקשים ידרשו הבנקים עימם פועלת חברת טולוס כי המבקשים יחתמו על כתבי ערבות ויתנו בטוחות כפי שנתן המשיב, כי אז על המבקשים לחתום על כתבי ערבות ולתת בטוחות, כפי שהבנקים ידרשו.

דיון והכרעה

17.
נקודת המוצא לדיוננו הוא כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב ביום 15.9.09. לפיכך, דומה כי יש ממש בטענת ב"כ המשיבים ולפיה כל מה שקדם לכתב התחייבות זה אינו רלבנטי לעניינה של התביעה המונחת לפניי. מכאן, שאין גם צורך להיזקק לטענת המבקשים כי המשיב העביר אליו את מניותיו של אהרון במרמה ובגניבה. ואולם, כיוון שהטענה עלתה, אתייחס אליה.

18.
המבקשים טוענים, כי המשיב ביצע את פעולת העברת המניות בסיועו של רו"ח בן עמרם, וזאת ללא ידיעתו של אהרון ובניגוד לרצונו. בהקשר זה נטען על ידי המבקשים, כי למרות שבהסכם הפרישה דובר על כך שהעברת המניות מאהרון למשיב תיעשה בדרך של העברה "רגילה", דבר המצריך את חתימתו של המעביר, היינו של אהרון, הרי שבפועל העברת המניות בוצעה בדרך של דילול מניות, דבר אשר ניתן להיעשות ללא צורך בחתימתו של אהרון. לטענת המבקשים, הדבר נעשה בכוונת מכוון.

19.
מנגד מסר רו"ח בן עמרם, כי הפעולה נעשתה לבקשתו של אהרון, וכל תפקידו שלו, היינו של רו"ח בן עמרם, היה למלא את רצונו של אהרון. בעניין זה מסר רו"ח בן עמרם, כי אהרון והמשיב היו במשרדו ביום 7.12.08 ובמעמד זה נדונה גם שאלת העברת המניות. לדברי רו"ח בן עמרם, בתחילה היו שני האחים בחדרו, לאחר מכן הלכו לחדר של אביו, ולבסוף שב אהרון לחדרו ובמעמד זה שאל אותו רו"ח בן עמרם מה לעשות עם המניות. לדבריו, אהרון השיב ואמר, "הכל עובר". רו"ח בן עמרם רשם עוד באותו יום תרשומת בכתב ידו על עניינים שונים שנדונו באותו יום בינו לבין אהרון בעניין עסקיו ובקטע הרלבנטי לענייננו נרשם "העברת מניות מאהרון למשה בטולוס – הכל עובר!!"

20.
רו"ח בן עמרם נשאל לגבי ההיגיון הכלכלי הטמון בבקשה מסוג זה מצדו של אהרון, שהרי כפי שציינתי באותו שלב, ולמעשה עד עצם היום הזה, המשיב לא העביר לאהרון ו/או ליורשיו סכום כלשהו בגין המניות שהועברו אליו. תשובתו של רו"ח בן עמרם הייתה, כי אכן אין היגיון כלכלי בדרישה שהפנה אליו אהרון. עם זאת, לדבריו, אהרון היה אדם עצמאי בדעותיו ובאופן שבו קיבל את החלטותיו, גם אם לא תמיד לאדם מבחוץ היה להן הסבר. רו"ח בן עמרם נשאל כלום ייתכן שלא ירד לסוף דעתו של אהרון וכי הלכה למעשה לא הייתה לאהרון כוונה להעביר למשיב את המניות, ותשובתו הייתה שהוא בטוח בביטחון רב שזו הייתה בקשתו הברורה של אהרון.

21.
המבקשים טוענים, כאמור, כי אהרון לא ביקש להעביר את המניות למשיב, אלא מדובר במעשה מרמה וגניבה שנעשה על ידי המשיב בסיועו של רו"ח בן עמרם. הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי המבקשים להוכיח טענה זו במידת הוודאות הנדרשת. ראשית, משום שנראה כי יש ממש בדבריו של רו"ח בן עמרם הנתמכים בתרשומת שנעשתה בזמן אמת, בדבר הפגישה שהייתה לו עם אהרון ביום 7.12.08 ותוכן שיחתו עם אהרון. ושנית, משום שבתמיכה הגיש רו"ח בן עמרם את ההודעות ששלח לרשם החברות בדבר הגדלת המניות בחברת טולוס והקצאת המניות למשיב. שתי הפעולות נעשו עוד בחייו של אהרון. האחת, והעיקרית, נעשתה ביום 10.12.08, היינו 3 ימים לאחר הפגישה עליה העיד רו"ח בן עמרם. במסגרת פעולה זו, הוגדל הון המניות של חברת טולוס ב- 50,000 ₪ כאשר למשיב הוקצו 89,000 מניות. לפעולה זו קדמה פעולה מיום 11.11.08 - היינו במועד שלפני הפגישה אשר לפי הטענה התקיימה ביום 7.12.08 - במסגרתה הוגדל הון המניות ב-40,000 מניות כאשר למשיב הוקצו 1,000 מניות. רו"ח בן עמרם נשאל מה פשר הפעולה מיום 11.11.08, ואולם הוא לא ידע לומר דברים ברורים.

22.
המבקשים מבקשים למצוא תמיכה לטענתם בדבר מרמה וגניבה שנעשו לטענתם, על ידי המשיב בסיועו של רו"ח בן עמרם, בעובדה שלא נעשה כל רישום בחייו של אהרון, וכי רו"ח בן עמרם פנה לרשם החברות ביום 19.5.09 היינו יומיים לאחר תום השבעה. אלא שטענה זו נתקלת בקושי לנוכח העובדה שרו"ח בן עמרם הציג הודעות אותן שלח לרשם החברות בדבר הגדלת הון המניות והקצאת המניות כשהן נושאים את חותמת רשם החברות מיום 10.12.08, היינו במהלך חייו של אהרון, מספר ימים לאחר הפגישה הנטענת.

23.
לנוכח כל האמור – גם אם לא הובהר מה היה פשר הפעולה שנעשתה ביום 11.11.08 – הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי המבקשים להוכיח את טענת הגניבה.

24.
ומכאן נשוב לענייננו. המבקשים טוענים כי החלטתו של כב' השופט מינץ מהווה מעשה בית דין, ועולה ממנה כי על המשיבים מוטלת חובה להעביר למבקשים את המניות ללא כל תנאי. אכן, בהחלטתו של כב' השופט מינץ נאמרו דברים ברורים בשאלת העברת המניות, ואולם שאלת העברת המניות, על כל היבטיה, לא נדונה בהליך שהתברר לפני כב' השופט מינץ כשאלה העומדת בפני
עצמה, אלא כשאלה העומדת ברקע בקשת המבקשים לפירוק החברה. מכאן, שאינני סבור כי החלטת כב' השופט חוסמת את דרכם של המשיבים מלטעון - כפי שהם טוענים בהליך שלפניי - כי העברת המניות צריכה להיעשות בכפוף לשני התנאים עליהם עמדו. מכאן, שיש להידרש לשני התנאים אותם מציבים המשיבים, וזאת אעשה עתה.

25.
כזכור, התנאי האחד אותו מציבים המשיבים הוא, שככל שפעולת העברת המניות מאהרון אל המשיב ו/או מהמשיב אל המבקשים תהיה כרוכה בחיובי מס, הרי שעל המבקשים לשאת בהם. באשר לשאלה האם פעולת העברת המניות שבוצעה ופעולת העברת המניות שתתבצע מחייבת תשלום מס, זימנו המבקשים לעדות את רו"ח יהודיוף, אשר חיווה דעתו כי פעולות אלה אינן מחייבות תשלום מס. גם רואה החשבון של החברה, רו"ח בן עמרם, שהוזמן לעדות על ידי המשיבים, הביע דעתו כי פעולות אלה אינן מהוות אירוע מס. עם זאת הוא העיר, כי אין כל בטחון בכך שפקיד השומה לא יהיה סבור אחרת ויקבע כי הפעולות מחייבות תשלום מס. יוצא, אפוא, כי המבקשים טוענים שלתנאי אותו מציבים המשיבים בעניין זה אין כל משמעות, שכן ממילא לא צפוי כל חיוב במס. עם זאת, המבקשים לא הסכימו להצהיר כי אם דעתו של פקיד השומה תהיה אחרת והוא יקבע שיש חיוב במס, כי אז יהיו אלה המבקשים שיהיו חייבים בתשלומו.

26.
ובאשר לשאלה האם בעקבות העברת המניות למבקשים יידרשו המבקשים לחתום על כתבי ערבות ולתת בטחונות, זימן המשיב לעדות נציגים מבנקים עימם עובדת חברת טולוס. האחת, היא הגב' דינה שרמן, שהינה מנהלת סניף בנק מזרחי-טפחות בתלפיות. השני, מר נפתלי מלול, מנהל בנק לאומי לישראל בהר חוצבים. והשלישית, היא גב' דורית עוזרי, העובדת כמנהלת מחלקת נדל"ן בסניף-מזרחי טפחות. מעדות נציגי הבנקים עולה, כי אם המניות יועברו למבקשים כך שיחזיקו ב-50% ממניות החברה, בדומה למשיב, כי אז יש סיכוי טוב לכך שהבנקים יבקשו שגם המבקשים יחתמו על כתבי ערבות ויתנו בטוחות. ואם יסרבו לעשות כן, הדברים עלולים להגיע לכדי כך שהבנקים יבחרו להפסיק את ההתקשרות עם החברה. עם זאת, מדברי נציגי הבנקים עולה, כי עדיין יש מקום לנהל משא ומתן ולהגיע להסדרים.

27.
בהקשר זה יצויין, כי מעדות המשיב עולה, שנכסיה של חברת טולוס כוללים בעת הזאת שלושה אלה: ראשית, מגרש הנמצא בשכונת גבעת-שאול בירושלים. שנית, זיכיון להפעלת בית קפה "ארומה" באילת. ושלישית, פרוייקט בניה של 80 יחידות דיור המתבצע בימים אלה ברחוב קוסטה-ריקה בירושלים (פרוטוקול עמוד 88). מדברי המשיב גם עולה, כי החשש של המשיבים מפני האפשרות שהבנקים יפנו עורף לחברת טולוס אם המניות יועברו למבקשים ואלה יסרבו לתת את הערבויות שהבנקים יבקשו מהם לתת, מתמקד בפרוייקט הבנייה המתבצע ברחוב קוסטה-ריקה. לטענת המשיב, אם כך יקרה – מי שייפגע הם לא רק המשיבים, אלא גם רוכשי הדירות. בהקשר זה יש לציין, כי בישיבה שהתקיימה ביום 30.10.13 אמר המשיב, שפרוייקט הבנייה המתבצע ברחוב קוסטה ריקה מצוי כעת בשלבים מתקדמים והוא צפוי להסתיים בתוך 3-4 חודשים, והליווי הבנקאי אמור להסתיים במועד מסירת החזקות לרוכשי הדירות (פרוטוקול עמוד 105). מדברים אלה עולה, לכאורה, כי יש יסוד לסברה שהבנקים לא יפנו עורף לחברה לאחר שהלכו עימה כברת דרך ארוכה במצב בו פרוייקט הבניה מצוי בשלביו הסופיים. כמו כן עולה, לכאורה, כי בין כך ובין כך, בעוד זמן קצר פרוייקט הבניה והליווי הבנקאי יגיעו לסיומם, ולא יהיה עוד צורך במתן ערבויות על ידי המבקשים.

28.
כאמור, במוקד הדיון בתיק זה עומד כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב ביום 15.9.09. השאלה העומדת להכרעתו של בית המשפט היא שאלת פרשנותו של כתב ההתחייבות.
טענת המבקשים היא שבכתב התחייבות זה התחייב המשיב להעביר להם את המניות מיד עם דרישתם וללא כל תנאי. לפיכך הם טוענים שעל המשיב להעביר להם את המניות לאלתר וללא כל תנאי. מנגד, טוען המשיב, שכתב ההתחייבות כלל "תנאי מכללא" ולפיו, אם יהיה חיוב במס ו/או אם תועלנה דרישות מצד הבנקים, הרי שיהיה על המבקשים לשאת בתשלום המס ולפעול בהתאם לדרישות הבנק.

29.
הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את טענות המבקשים ולפיה מדובר בכתב התחייבות שאין בצידו כל תנאי. הנחת המוצא היא, שהצדדים העלו על הכתב את כל ההסכמות וההבנות שהיו ביניהם, וכי כתב ההתחייבות משקף את רצונם המלא. לשונו של כתב ההתחייבות היא ברורה, חד-משמעית ונחרצת. המשיב התחייב, בחתימת ידו, "באופן בלתי חוזר" להעביר למבקשים את המניות "במועד שבו תבקשו". המשיב התחייב גם "לדאוג לכך שיורשיי יהיו מודעים להתחייבותי זאת ויהיו מחוייבים לה". מכאן ניתן להסיק שהצדדים צפו את האפשרות שהמשיב יחזיק במניות במשך תקופה ממושכת. מכתב ההתחייבות עולה, כי המשיב לא הסתפק בחתימה על כתב ההתחייבות אלא חתם גם על "יפויי כוח בלתי חוזר להעברת המניות כאמור". יוצא מכך, שאין לקבל את טענת המשיב כי כתב ההתחייבות היה מותנה בתנאים כאלה או בתנאים אחרים.

30.
טענה נוספת המועלית על ידי המשיבים היא, שמאז המשיב חתם על כתב ההתחייבות נוצרה מציאות חדשה שלא הייתה קיימת במועד החתימה על כתב ההתחייבות, ומציאות חדשה זו היא שהביאה לצורך להציב את שני התנאים שהציבו. ככל שמדובר בהיבט המיסויי נטען על ידי המשיבים, כי סביר להניח שאילו המבקשים היו מבקשים לקבל לידיהם את המניות בסמוך לאחר פטירתו של אהרון, כי אז רשויות המס היו מסכימות להשיב את הגלגל לאחור מבלי להטיל חיוב במס. וככל שמדובר בדרישות צפויות של הבנקים טען המשיב, כי בעקבות המשבר הבנקאי בארצות הברית, דרישות הבנקים בישראל הפכו להיות מחמירות יותר.

31.
הגעתי לכלל מסקנה שאין צורך להכריע בטענות אלה, הואיל ובשלב זה, ביחס לשני התנאים אותם מציבים המשיבים, אין אנו יודעים דברים ברורים ואין מדובר בעניינים שהם בגדר וודאי. ככל שמדובר בשאלת המס, אפשר שפקיד השומה יהיה שותף לדעת רואי החשבון שהעידו לפניי ולפיה בקשר לאירועים מושא הפרשה שלפנינו אין חיוב במס. ובאשר לדרישות העשויות להגיע מצד הבנקים, הרי שכפי שציינתי, גם אם מעדויות נציגי הבנקים עולה כי מכוח המדיניות הכללית שלהם יש לצפות לכך שהם יפנו אל המבקשים ויבקשו מהם לחתום על כתבי ערבות ולתת בטחונות, הרי שעדיין מוקדם לקבוע בעניין זה דברים נחרצים ואין לדעת מה יהיה בסופו של דבר, וזאת בין היתר, ואולי במיוחד, על רקע העובדה שפרוייקט הבניה ברחוב קוסטה-ריקה מצוי לקראת סיומו.


סוף דבר

32.
התוצאה אליה הגעתי היא, שיש לקבל את התובענה שהגישו המבקשים ויש לאכוף על המשיב לקיים את ההתחייבות שקיבל על עצמו בכתב ההתחייבות עליו חתם. לפיכך אני מורה למשיבים להעביר למבקשים, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים, את המניות מושא התובענה.

33.
משמעות החלטתי היא, שעל המשיבים להעביר למבקשים את המניות, ללא כל תנאי. יודגש, כי במסגרת ההחלטה לא קבעתי האם יש חיוב במס, ואם כן – על מי מוטל הנטל לשאת בו. כמו כן לא קבעתי, מה יהיה אם כתוצאה מהעברת המניות הבנקים יציבו בפני
המבקשים דרישה כזו או אחרת. לפיכך, אם בעתיד, לאחר שהמניות יועברו, יסתבר שפקיד השומה יהיה סבור שחל חיוב במס, ואם בעתיד יסתבר כי לבנקים תהיינה דרישות כאלה ואחרות ולא יעלה בידי הנוגעים בדבר להגיע להסכמות, כי אז שמורה זכותו של המשיב לנקוט בהליך המשפטי המתאים ובעניין זה כל הטענות שמורות.

34.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני קובע, כי המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000
₪.


ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
אריה רומנוב
, שופט









הפ בית משפט מחוזי 30237-08/12 יהושע כהן, מנחם כהן, מאיה כהן ואח' נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1943) בע"מ, משה כהן, טולוס בנין והשקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/01/2014)