פסקי דין על מתיו ברונפמן | פסקי דין על treetops acquisition group lp | פסקי דין על treetops acquisition group ltd | פסקי דין על איתן אלעזר פינגרר | פסקי דין על יהושוע גוטמן |

25027-01/13 א     03/01/2014




א 25027-01/13 מתיו ברונפמן, treetops acquisition group lp, treetops acquisition group ltd נ' איתן אלעזר פינגרר, יהושוע גוטמן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 25027-01-13 פינגרר ואח' נ' ברונפמן ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
2

בפני

רשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

מבקשים
1. מתיו ברונפמן

2.
treetops acquisition group lp
3.
treetops acquisition group ltd



נגד


משיבים

1. איתן אלעזר פינגרר
2. יהושוע גוטמן



החלטה

1.
האם כתב התביעה הומצא כדין לנתבעים 1, 3 ו-4 (להלן ביחד: "המבקשים") כטענת התובע, זהו נושא ההחלטה.

2.
לא ניתן להדרש לבקשה בלי לתאר את ההליכים שקדמו להגשתה, כפי שיפורטו להלן.

ביום 14.1.13 הגישו המשיבים (להלן: "התובעים")
כתב תביעה
נגד ה"ה מתיו ברונפמן
, אזרח ותושב ארה"ב (להלן: "ברונפמן"), יעקב שלום פישר (להלן: "פישר") וכן נגד

treetops acquisition group l.p
ׁ שותפות הרשומה באיי קיימן (להלן: "הנתבעת 3") ו-
treetops acquisition group ltd
.
ׁׁ חברה הרשומה אף היא באיי קיימן (להלן: "הנתבעת 4"). למען הנוחות ייקראו הנתבעות 3 ו- 4 יחדיו – "טריטופס".

המבקשים הגישו בקשה למחיקת התובענה על הסף מאחר שלטענתם כתבי הטענות לא הומצאו להם כדין וכן מחמת התיישנות, שיהוי, פורום לא נאות וטענות נוספות שאינן רלוונטיות להחלטה זו.
גם פישר הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענות שונות אף הן אינן רלוונטיות להחלטה זו.
ביום 8.4.13 דחתה כבוד הרשמת אביגיל כהן את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולענין הטענה כי כתב התביעה לא הומצא למבקשים כדין, קבעה:
"המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשה.
בנסיבות אלה, בהעדר תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות השזורות בגרסת המבקשים בנוגע להמצאת כתב התביעה לידיהם, אין מקום לקיים דיון בסוגיה זו. הרי לא ייחקר מי מטעם המבקשים בדיון על תצהיר שלא הוגש, ולא מצאתי כי על סמך החומר המונח לפני, ניתן להורות על מחיקת התובענה על הסף מטעם זה"
(עמ' 4 לפרוטוקול).
המבקשים ערערו על ההחלטה ובע"ר 50377-04-13) קבע בית משפט של ערעור (כב' השופטת צ'רניאק) כי:
"בטרם יוכרעו שאלות אם יש מקום למחוק את התובענה כנגדם על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי ופורום לא נאות או כיוצא באלה, מתבקש היה להכריע תחילה ובאופן נחרץ אם כתב התביעה הומצא למערערים אלה כדין.
קביעתה של כב' הרשמת הנכבדה שאין לקיים דיון בסוגיה זו איננה יכולה לעמוד בנסיבות ועל כן מוחזר נושא זה לדיון מחודש בפני
ה, ותינתן החלטה מנומקת כדבעי.
אם יחפצו המערערים לתמוך את טענותיהם לעניין ההמצאה בתצהיר, יאופשר להם לנהוג כן על פי מועדים שייקבעו ע"י כב' הרשמת".

3.
בהתאם להחלטת כבוד השופטת צ'רניאק הגיש ברונפמן תצהיר לתמיכה בטענות המבקשים וכב' הרשמת אביגיל כהן קבעה כי ביום 14.11.13 יתקיים דיון.
יום אחד עובר לדיון, קרי – ביום 13.11.13, הגישו המשיבים הודעה לתיק בית המשפט כי כתב התביעה הומצא לברונפמן פעם נוספת, הפעם באופן אישי בעת שנכח בתערוכת צילום שהתקיימה בירושלים.
למחרת 'ההמצאה' התקיים לפני הדיון ולאחר שהצדדים סכמו את טענותיהם, בשלה העת למתן ההחלטה בשאלה האם הומצא כתב התביעה כדין.

4.
המשיבים טוענים כי כתב התביעה הומצא לברונפמן במספר הזדמנויות.
א.
הראשונה – המצאה למשרד עו"ד וקסלר ברגמן ושות' (להלן: "משרד וקסלר ברגמן") בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי "ואין מחלוקת כי משרד וקסלר ברגמן ייצג את המבקשים בנושא ההתדיינות בעת ביצוע ההמצאה ועמד בקשר הדוק עם המבקשים" (סעיף 13 לתגובת המשיבים לבקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף) וכי במועד המצאת התביעה למשרד וקסלר ברגמן היה משרד זה מיופה כח של המבקשים לייצגם בהליך דנא. המשיבים טוענים כי עובר להגשת כתב התביעה שלחו מכתב אל המבקשים ואל פישר לכתובת ברחוב יהודה הלוי 23 תל אביב (להלן: "מכתב הדרישה" - נספח 2 לכתב התביעה) "הכתובת של ההנהלה הראשית של בנק דיסקונט, מקום מושבה של חברת ישראלום נכסים בע"מ, אשר בבעלות מר פישר ומר ברונפמן והכתובת אשר על פי הדווח של מר שלום פישר לבורסה מהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין עבורו" (סעיף 3 לתצהיר המשיב 1). משרד וקסלר ברגמן שלח למשיבים מכתב תשובה (להלן: "מכתב התשובה" – נספח 3 לכתב התביעה)- "ללמד, המצאת מכתב הדרישה למר שלום פישר לכתובת ברח' יהודה הלוי 23 הביאה את דבר הדרישה לידיעת כל הנתבעים, אשר שכרו משרד עורכי דין, שישיב עבורם" (סעיף 43 לסיכומי המשיבים).
המשיבים טוענים כי מכתב התשובה כולל גם התייחסות לדרישת התשלום גופה וכי החל מהמועד בו נשלח יוצגו המבקשים על ידי משרד וקסלר ברגמן.
המשיבים מוסיפים כי נסיון המבקשים להסתתר מאחורי מכתב התשובה בו צוין כי משרד וקסלר ברגמן הוסמך להשיב למכתב המשיבים בלבד "אינו יכול לעלות יפה", שכן במכתב התשובה הובהר כי נכתב לאחר שנבחנו הנושאים שהועלו במכתב המשיבים ולטענתם מכתב התשובה הוא תגובה מטעם המבקשים לגופו של עניין.
המשיבים מוסיפים כי אין לקבל טענת המבקשים כי הייצוג על ידי משרד וקסלר ברגמן הוגבל רק לשאלת ההמצאה שכן לא הוצג יפוי כח המוגבל לשאלת ההמצאה והמבקשים לא הכחישו את הטענה כי משרד וקסלר ברגמן מייצגם "באופן שוטף".
בנסיבות המתוארות, כך נטען, המסקנה היא כי "קיים קשר ברור, מובהק ואינטנסיבי, בין הנתבע 1 (ברונפמן – א.נ.ח) לבין משרד וקסלר ברגמן" (סעיף 50 לסיכומי המשיבים).

ב.
דרך נוספת בה הומצא כתב התביעה לברונפמן, לטענת המשיבים, היא המצאה לידי פישר בהתאם לתקנה 482 לתקנות, קרי, המצאה למורשה בהנהלת עסקי ברונפמן.
המשיבים טוענים שברונפמן ופישר מקיימים שותפות עסקית הדוקה ואינטנסיבית, כי ברונפמן אישר בעדותו שהוא ופישר בעלי מניות בלפחות 13 חברות שונות בישראל וכי השניים מכהנים יחד כדירקטורים במספר רב של חברות בישראל. זאת ועוד, פישר מונה לדירקטור בחברת שופרסל מיד לאחר שברונפמן רכש חלק משמעותי של מניותיה. בנסיבות אלה, ולאור הקשר האינטנסיבי בין השניים, ניתן להניח שפישר הביא לידיעת ברונפמן את הגשת התובענה ותוכנה.
המשיבים טוענים כי חיזוק לאמור ניתן למצוא בכך שמכתב הדרישה לא נשלח לברונפמן אלא למען הרשום של פישר וחרף האמור, תשובת וקסלר ברגמן ושות' למכתב הדרישה נשלחה גם בשם ברונפמן.

ג.
הדרך השלישית בה הומצא כתב התביעה לברונפמן, כך לטענת המשיבים, היא במסירה לידיו באופן אישי, מסירה שבוצעה על ידי החוקר הפרטי יוסף סולמה (להלן: "החוקר") ביום 13.11.13 - יום אחד עובר לדיון נשוא הבקשה.
המשיבים טוענים שביום 13.11.13 בשעה 11:30 המציא החוקר לברונפמן את כתב התביעה והוא אישר קבלתו בחתימה על אישור המסירה (צורף כנספח לתצהיר החוקר). בתצהיר החוקר צוין שכתב התביעה הומצא לברונפמן "במתחם התחנה המחודש בירושלים, במהלך תערוכת צילום במסגרת פסטיבל ארט לימוד ירושלים 2013, שבה הוא נכח במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת היגוי בין לאומית של 'לימוד
fsu
'" (סעיף 3 לתצהיר החוקר) וכי לאחר שהובהרה לברונפמן מטרת שליחותו של החוקר הוא חתם על אישור המסירה.
המשיבים טוענים שברונפמן כאיש עסקים "השולט בעסקים אדירי היקף בישראל" (סעיף 34.1 לסיכומי המשיבים) מגיע לישראל לעיתים תכופות ונוכחותו באירוע (תערוכת הצילום) לא היתה מקרית ו/או ספונטנית "אלא תואמה זמן רב מראש, לפחות זמן מספיק, כדי שההזמנות לאירוע יכללו הודעה על נוכחותו הצפויה, בתפקידו , כאמור, כיו"ר ועדת ההיגוי...." (סעיף 2.2 לסיכומי המשיבים). עוד נטען, כי העובדה שברונפמן תיאם את מועד הדיון למועד בו הוא מגיע לישראל במסגרת תפקידיו הרשמיים "אינה מקנה לו הגנה מפני ביצוע מסירה לו כשהוא מתפקד בכובעו כיו"ר ועדת ההיגוי...." (סעיף 13 לסיכומי המשיבים).
לטענת המשיבים די בכך שברונפמן הגיע לארץ למטרות אחרות כדי לקבוע כי מסירת כתב התביעה לידיו מהווה המצאה כדין. זאת ועוד, גם אם יימצא כי ברונפמן הגיע לישראל לשם מתן עדותו במסגרת ההליך דנא, הרי שהעובדה שבחר לשלב בביקורו בישראל תפקידים נוספים, מכשירה את מסירת כתב התביעה לידיו.
המשיבים מוסיפים כי
תיקון מספר 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ד-2013 פורסם במהלך ההליכים נשוא הבקשה דנא (ואליו אתייחס בהמשך, (להלן: "תיקון מספר 2 לתקנות")) ואינו חל בענייננו שכן הוא נכנס לתוקף רק ביום 23.12.13, וממילא אין בו כדי לשלול את המסקנה כי בנסיבות בהן הגיע ברונפמן ארצה למספר מטרות - גם בקשר להליך דנא וגם בקשר לענייניו הפרטיים, הומצא לו כתב התביעה כדין.

5.
אשר להמצאה לטריטופס נטען כי משהומצא כתב התביעה לברונפמן כדין, ומאחר שעל פי עדותו הוא "שותף מנהל" בטריטופס, מהווה ההמצאה אליו המצאה כדין גם לטריטופס.

בנוסף להמצאה הנזכרת טוענים המשיבים כי בוצעה לטריטופס המצאה נוספת בהתאם לתקנה 484 לתקנות.

המשיבים טוענים כי ברונפמן אישר בעדותו כי הנתבעות 3 ו-4 הוקמו לשם "רכישת גרעין השליטה בבנק דיסקונט" והן מהוות "כלי לניהול גרעין השליטה בבנק" (סעיף 59 לסיכומי המשיבים). מכאן הם מבקשים להסיק כי היות הנתבעות 3 ו-4 "שותפות" הרי שמקום העסקים הראשי שלהן הוא ברחוב יהודה הלוי 23 בתל אביב – כתובת המשרד הראשי של בנק דיסקונט.

6.
מנגד טוענים המבקשים שכתב התביעה לא הומצא להם כדין וכי התנהלות המשיבים מהווה חוסר תום לב דיוני קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט.
לטענתם מדובר בנתבעים זרים שסמכות בית המשפט בישראל אינה חלה עליהם
ובנסיבות אלה היה על המשיבים להגיש בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 לתקנות, אלא שהמשיבים לא עשו כן וניסו לעקוף את ההליך האמור באמצעות ביצוע המצאות נטענות למבקשים – המצאות שאינן כדין.
באשר לטענת המשיבים כי כתב התביעה הומצא לברונפמן בעת שהותו בארץ (ביום 13.11.13) טוענים המבקשים כי מסירת כתב התביעה לברונפמן בעת שהגיע ארצה לצורך מתן עדות בתיק דנא היא תחבולה, שכן המשיבים הם שהעלו הטענה כי אי הגשת תצהיר מטעם ברונפמן היא פגם ראייתי חמור ועמדו על זימונו לארץ וחקירתו כשמטרתם היתה לחייבו להגיע פיסית ארצה, לעקוב אחריו ולנסות להמציא לו את כתב התביעה במהלך שהותו לצורך הדיון בתיק זה. המבקשים מוסיפים, כי כתב התביעה שהיה בתוך המעטפה שנמסרה לברונפמן בעת שהותו בישראל כתוב בעברית וכי החוקר שמסר לו אותה לא הסביר לברונפמן כי הוא ממציא לו כתב תביעה והכל במטרה שברונפמן יקבל את כתב התביעה לידיו בתום לב ובלי להבין את מהותו.
לטענת המבקשים הגיע ברונפמן לישראל במיוחד לצורך הדיון ו"אין נפקא מינה, באם בוצעה ההמצאה במהלך הדיון או יום קודם לכן, מקום בו הוכח כי שהותו של הנתבע בארץ הינה לצורך ההליך עצמו;" (סעיף 16.2 לסיכומי המבקשים) כשלטענתם הוכח כי נשכרו שירותיו של החוקר כדי לארוב לברונפמן.
לטענת המבקשים יש לבחון אם שהותו של ברונפמן בישראל בעת מסירת כתב התביעה לידיו היתה לצורך הדיון בהליך דנא ואין נפקות היכן בוצעה ההמצאה בישראל. ממילא לא ניתן לצפות כי נתבע זר המגיע לישראל לצורך דיון בהיתר ההמצאה ישהה מסוגר במלון מחשש לצאת לכל אירוע אחר שמא יארבו לו וימציאו לידיו את כתב התביעה.
המבקשים מוסיפים כי לא ניתן לשלול מברונפמן כתושב ואזרח זר את זכותו כי תבוצע לו המצאה כדין אך משום שביקר בישראל בעבר ושוהה בה (20 יום בלבד) במהלך השנה.
עוד נטען, שהמשיבים עצמם ידעו כי הגעת ברונפמן ארצה היתה לצורך הדיון בהליך דנא וכי המצאת כתב התביעה לידיו בבית המשפט תהיה פגומה ומשכך טרחו ושכרו שירותי חוקר פרטי שיבלוש אחר ברונפמן בסברם כי המצאת כתב התביעה שלא בתוככי בית המשפט "תמרק את הפגם" (סעיף 29 לסיכומי המבקשים). החוקר וצוותו נסעו למקום בו התקיים האירוע, מסרו לברונפמן מעטפה שבתוכה מסמך בעברית ולא הסבירו לו כי מדובר בכתב התביעה מושא ההליך דנא.
בנסיבות אלה, מסירת כתב התביעה לברונפמן בישראל (על ידי החוקר) אינה בבחינת המצאה כדין.

7.
באשר לטענת המשיבים כי כתב התביעה הומצא לברונפמן בהתאם לתקנה 477 לתקנות, טוענים המבקשים כי בתשובתם למכתב הדרישה של המשיבים, הבהיר משרד וקסלר ברגמן כי המשרד הוסמך להשיב למכתב הדרישה בלבד ואין הוא משמש כתובת למסירת מסמכים. עוד נטען, כי ברונפמן הבהיר בחקירה בבית המשפט כי משרד וקסלר ברגמן מייצג אותו בכל הקשור לרגולציה בנקאית ולא בענייני ליטיגציה. המבקשים מדגישים כי ניתן למשרד וקסלר ברגמן יפוי כח מוגבל לייצג את המבקשים רק לצורך טיעון בענין העדר סמכות בית משפט בישראל ומכל מקום אין המשרד משמש מורשה לקבלת מסמכים עבור המבקשים.
8.
המבקשים גם טוענים כי לא בוצעה המצאה כדין בהתאם לתקנה 482 לתקנות.
לטענתם הגם שפישר שותף עם ברונפמן בעסקים כאלה ואחרים, הרי שאין לכך כל רלבנטיות להמצאת כתבי בי-דין במסגרת ההליך דנא שכן לפישר "אין כל מעורבות שנוגע לעסקיו של מר ברונפמן בבנק דיסקונט" (סעיף 95 לסיכומי המבקשים) ובהתאם לדין לשם ביסוס הטענה כי בוצעה המצאה לפי תקנה 482 היה על המשיבים להראות כי פישר שותף בעסק נשוא התובענה (בנק דיסקונט) וכך לא עשו, וממילא פישר לא היה מורשה בניהול העסק נושא התביעה בעת הגשתה ולא ניתן להמציא את כתב התביעה לברונפמן באמצעותו.

9.
בכל הקשור לטענות המשיבים בדבר המצאת כתב התביעה לטריטופס בהתאם לתקנה 484 לתקנות נטען כי יש לדחותן שכן הנתבעת 4 היא חברה שמענה הרשום מצוי בקיימן וממילא כתב התביעה לא הומצא לה שם ואילו הנתבעת 3 היא שותפות בעלת מען רשום ומשכך הנחת המבקשים לפיה עסקינן בשותפות ללא מען רשום שגויה ומכל מקום "מקום עסקה הראשי של השותפות" אינו בכתובת משרדו הראשי של בנק דיסקונט, שהוא אישיות משפטית נפרדת.
כן נטען, כי משלא הומצא כתב התביעה לברונפמן כדין, הרי שממילא יש לדחות טענת המשיבים לפיה התובענה הומצאה לטריטופס באמצעות ברונפמן.

הכרעה
10.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לקבוע כי כתב התביעה לא הומצא למבקשים כדין.
כפי שקבע בית המשפט (כב' השופטת צ'רניאק) בע"ר
50377-04-13 ביחס למבקשים:
"
עניינם של מערערים אלה (המבקשים – א.נ.ח) שונה מעניינו של המערער פישר, באשר אין מחלוקת כי על שלושתם לא חלה סמכות בתי המשפט בישראל ולא נתבקש לגביהם היתר המצאה אל מחוץ לתחום".
המבקשים הם נתבעים זרים.
ברונפמן אינו אזרח ישראלי ואינו תושב ישראלי, אלא אזרח ארה"ב ותושב ניו יורק (סעיף 3 לתצהיר ברונפמן). הנתבעת 4 היא תאגיד זר הרשום באיי קיימן והנתבעת 3 היא שותפות הרשומה באיי קיימן (נספח 5 לבקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף) כאשר מקום העסקים הראשי של הנתבעות 3 ו-4 הוא "בבניין
one penn plaza
,
בניו יורק" (סעיף 4 לתצהיר ברונפמן).

שעה שעסקינן בנתבעים זרים, ואין מחלוקת כי סמכות בתי המשפט בישראל לא חלה עליהם, הרי שרק באמצעות המצאת כתב התביעה לידיהם כדין קונה בית המשפט בישראל סמכות לדון בעניינם; בשל המשמעות המהותית להמצאה זו הרוכשת למעשה את סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי לגבי זרים - אין עסקינן באקט פורמאלי בלבד.

11.
תחילה ראיתי להתייחס לטענות שעניינן המצאת התובענה לברונפמן במהלך שהותו בישראל ביום 13.11.13.
גם לשיטת המשיבים עצמם, המצאה לנתבע זר שעה שהוא נמצא בארץ אך לשם הליך משפטי בו הוא כופר בסמכות בית המשפט בישראל לדון בישראל "עשויה להיחשב ניצול לרעה של הליכי משפט" (סעיף 9 לסיכומי המשיבים). משכך, טענו המשיבים ארוכות כדי להציג שביקורו של ברונפמן בארץ היה ביקור שלא נערך אך לשם מתן עדותו במסגרת ההליך דנא אלא כביקור שתוכנן זמן רב מראש במטרה להשתתף באירוע שקיימה עמותת הלימוד
fsu

מכח היותו של ברונפמן יו"ר אגודת ההיגוי הבינ"ל. לשיטת המשיבים, עצם היותו של הביקור ביקור "מעורב" – קרי ביקור שהיו לו מטרות נוספות מעבר למתן העדות בתיק דנא (במסגרת הדיון שהיה קבוע ליום 14.11.13)
מכשירה את המצאת כתב התביעה לידי ברונפמן.
לא מצאתי תימוכין לטענות אלה של המשיבים, ולא ראיתי לקבלן.
להיפך – מהעדויות ששמעתי, כמו גם מטענות הצדדים, שוכנעתי כי חרף העובדה שברונפמן הגיע לישראל לשם מתן עדות בהליך דנא (במסגרת הדיון שנקבע ליום 14.11.13) עשו המשיבים כל שעל ידם במטרה למסור את כתב התביעה לידי ברונפמן (בשפה העברית כשברונפמן הצהיר שלא כותב ו/או קורא את השפה העברית) מחוץ לכתלי בית המשפט יום קודם לדיון (13.11.13) ובכך לנסות "להכשיר" ההמצאה כדין.
כך שכרו המשיבים, באמצעות באי כוחם, חוקר פרטי לשם מעקב אחר ברונפמן, איתורו ומסירת כתב התביעה לידיו.
כך אישר בעדותו המשיב 1:
"ש. מתי נודע לך שמר ברונפמן אמור להיות בוועידה אליה הגיע אתמול?
ת. שמענו את זה לדעתי שלשום. בואי נגיד לפני יומיים.
ש. קראתם את זה בעיתון?
ת. שמענו.
ש. איך שמעתם?
ת. לא מהעיתון, שמענו.
ש. איך שמעתם?
ת. עורך הדין שלנו שמע. אפשר לשאול אותו. עורכי הדין שמעו ואמרו לי.
ש. איך אתה יודע שזה לא מהעיתון?
ת. בגלל שאני לא ראיתי בעיתון. אני חוזר ואומר ששמעתי את זה מעורכי הדין שלי.
ש. שכרתם חוקר פרטי שיברר היכן נמצא מר ברונפמן בארץ כשהוא מגיע לדיון?
ת. כן.
ש. למה שכרתם חוקר פרטי?
ת. הסיבה היתה בגלל שלטענתכם אתם ניסיתם להתחמק כל הזמן מזה שאתם מייצגים אותו אפילו שכל פעם עניתם לעניין כאילו אתם מייצגים אותו, אבל טוענים שלא מייצגים, בגלל זה חשבנו שעדיף למסור את זה שוב כדי שלא יהיו ספקות בעניין, כאילו שלייקס.
ש. מתי שכרתם את החוקר הפרטי?
ת. השבוע.
ש. הוא הסתובב אחריו במהלך התקופה שהיה בארץ?
ת. אני לא יודע, אני לא מעודכן.
ש. שילמתם לו?
ת. זה היה ע"י משרד עורכי הדין...."
(עמ' 6- 7 לפרוטוקול).

גם החוקר אישר בעדותו שבאי כח המשיבים פנו אליו ביום 12.11.13 ובקשו ממנו לאתר את ברונפמן ולמסור לו מסמכים (עמ' 13 לפרוטוקול). החוקר פירט כי ב"כ המשיבים מסרו לו שידוע להם שברונפמן "אמור להיות" בישראל (עמ' 13 לפרוטוקול), וחיפושיו הדקדקניים באינטרנט העלו כי ברונפמן משמש יו"ר וועדת ההיגוי של עמותת
fsu

ועתיד להשתתף באירוע של העמותה ועל כן יצא ביחד עם "צוות החוקרים" שלו, הגיע למקום האירוע ומסר את כתב התביעה (שהיה במעטפה) בשפה העברית לברונפמן.

12.
מדברים שנאמרו עולה כי המשיבים עשו מאמצים עילאיים לנסות ולנצל את הגעת ברונפמן ארצה למתן עדותו בתיק דנא, כדי למסור לו את כתב התביעה, ובסופו של דבר אכן הצליחו ומסרו לידיו את כתב התביעה יום לפני הדיון (13.11.13) אלא שאין נפקות למסירה זו שכן שוכנעתי כי ברונפמן הגיע לישראל אך ורק לצורך מתן העדות בהליך דנא בו הוא כופר בסמכות בית המשפט בישראל לדון בעניינו ובעניינן של הנתבעות 3 ו- 4 ולא שוכנעתי כי היתה לבקורו בארץ כל מטרה נוספת.

ברונפמן הגיע לישראל למטרת הדיון שהיה קבוע בהליך דנא ליום 14.11.13.
בעדותו, אותה מצאתי מהימנה ביותר, אמר כי הגיע ארצה למתן עדות במסגרת ההליך דנא בו הוא כופר בסמכות בית המשפט בישראל וכי לא היה מגיע לישראל אלמלא הדיון שכן ביום הדיון חל יום ההולדת של בנו:
"ש. נשאלת אם האירוע אתמול היה מתוכנן. לא נשאלת האם הנוכחות שלך באירוע היתה מתוכננת.
ת. הנוכחות שלי לא היתה מתוכננת.
ש. כמה אירועים כאלה יש בשנה?
ת. 7 או 8.
ש. ובכמה אתה משתתף?
ת. 1 או 2.
ש: ומה קרה שהגעת הפעם לאירוע הזה?
ת. במקרה הייתי פה בגלל השימוע הזה, אז יכולתי לפקוד את האירוע.
ש. אלמלא הדיון הזה לא היית מגיע לאירוע?
ת. נכון. למעשה היום הוא יום ההולדת של אחד מבניי והייתי מעדיף להיות בניו יורק יחד איתו אבל אני פה בגלל ההליך.
ש. כלומר הנוכחות שלך בארץ היא לצורך הדיון היום.
ת. כן."
(עמ' 11- 12 לפרוטוקול).

שוכנעתי מעדות ברונפמן כי הגיע לארץ אך לצורך הדיון בלבד וכי הגעתו לאירוע לא היתה מתוכננת אלא נעשתה רק בגלל שממילא היה בארץ לצורך הדיון (עמ' 11- 12 לפרוטוקול).

13.
לא ראיתי גם לקבל את הטענה כי מועד הדיון תואם בהתאם למועד בו ממילא תיכנן ברונפמן להגיע ארצה במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת ההיגוי. לא רק שהאמנתי לדברי ברונפמן כי נוכחותו באירוע עמותת הלימוד
fsu

לא היתה מתוכננת וכי הגיע לאירוע שהתקיים ב- 13.11.13 מאחר שממילא היה בארץ לצורך מתן עדותו בהליך דנא (עמ' 12 לפרוטוקול), הרי שמעיון בתיק עולה כי ביום
20.8.12 נמסרה לתיק בית המשפט הודעת ב"כ המשיבים בדבר תיאום מועדים מוסכמים לחקירת ברונפמן וה- 14.11.13 היה אחד מהמועדים שהוצעו לברונפמן לאחר תיאום בין הצדדים ובהתאם להסכמתם ולא בהתאם לביקור מתוכנן של ברונפמן בארץ, דברים המתיישבים עם עדות ברונפמן שהמועדים הוצעו לו ע"י עו"ד ולא ההפך, (עמ' 12 ש' 22- 32).

14.
ברונפמן נחקר, בין היתר, על תדירות ביקוריו בישראל ואישר כי הוא נוהג להגיע לארץ מספר פעמים בשנה: "ת. כחמש- שש פעמים בשנה, לשלושה- ארבעה ימים...." וכי בסופו של יום הוא מבלה בישראל כ- 20 ימים בשנה (עמ' 8 לפרוטוקול).
תדירות הביקורים של ברונפמן בישראל אינה מלמדת על מטרת שהותו בישראל במועד בו נמסר לו כתב התביעה באמצעות חוקר פרטי ששכרו המשיבים ואין בעובדה כי ברונפמן נוהג לפקוד את ישראל במסגרת עסקיו כדי לבסס מסקנה לפיה גם הפעם הגיע ארצה לשם ביקור פרטי ו/או עסקי שתוכנן מראש. להיפך, ברונפמן שהרשים אותי בעדותו האמינה, הצהיר והעיד כי לא היה מגיע ארצה במועד הדיון אילולא התקיים הדיון שכן מועד הדיון הוא יום הולדת של בנו והיה מעדיף להימצא עמו באותה עת.

15.
לאור האמור שוכנעתי כי ברונפמן הגיע לישראל לצורך מסירת עדות במסגרת ההליך דנא ולא במהלך עסקיו הרגיל ו/או לשם השתתפות בתערוכה ו/או במסגרת עסקיו הפרטיים ומשכך ראיתי לדחות את טענות המשיבים כי יש לראות במסירת כתב התביעה לידיו על ידי החוקר - המצאה כדין של התובענה.
מובן, כי לאור האמור, אין כל דמיון בין הנסיבות דנא לבין הנסיבות נשוא פסק הדין שניתן בת.א. 39507-06-11 וויליאם נייגל נ'
deutsche telekom
(21.4.13) עליו סומכים המשיבים טענותיהם, בין היתר.

16.
לא מצאתי מאומה בטענות המשיבים כי "אפילו יקבע בית המשפט כעניין ראייתי, שהנתבע 1 (ברונפמן – א.נ.ח) בחר להשתתף באירוע ה-
fsu

לאחר שנקבע מועד הדיון למתן עדותו בישראל בתיק זה, עדיין , מעצם העובדה, שבחר לשלב בפרק הזמן של הגעתו לארץ לצורך הדיון המשפטי, תפקידים נוספים שלו – כיו"ר וועדת ההיגוי של ה-
fsu
, הרי שהמצאה שבוצעה במסגרת תפקידו הנוסף הנה המצאה לכל דבר ועניין" (סעיף 34.6 לסיכומי המשיבים). משקבעתי כי ברונפמן הגיע ארצה לצורך הדיון למתן עדות, הרי שאין בפעילויות אחרות (גם אם בעלות אופי עסקי) כדי להכשיר המצאת כתב התביעה לידיו במהלך שהותו בישראל לצורך הדיון.
בהקשר זה מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה "לא יעלה על הדעת, כי מקום בו מגיע אדם, הכופר בסמכותה של מדינת ישראל לדון בעניינו המשפטי, לדיון בשאלת הסמכות, 'ייתפס' במהלך שהותו בארץ, על מנת לבצע המצאה ולקנות סמכות. במקרה כזה נשללת, מניה וביה, זכותו של אזרח זר להתגונן בפני
שאלת הסמכות, שכן, הוא ימנע מהעלאת טענותיו בפני
בית המשפט, מהחשש כי ניתן יהיה להמציא לו באותה הזדמנות את כתב התביעה" (סעיף 13 לסיכומי המבקשים).

כן מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה השאלה אותה יש לבחון היא מטרת הגעתו של ברונפמן ארצה ולא היכן נמסר לו כתב התביעה בעת הגעתו ארצה – קרי, משקבעתי כי ברונפמן הגיע ארצה לצורך עדותו בהליך דנא, הרי שאין להמציא לו את כתב התביעה גם אם הוא מצוי בארץ באותה עת באירוע כזה או אחר, שאינו נוגע להליך המשפטי לשמו הגיע שכן משמעות המצאת כתב תביעה בנסיבות כאמור היא, כי נתבע זר המגיע ארצה כדי להתנגד להמצאה ולכפור בסמכות בית המשפט הישראלי, יהיה
מרותק למלון מחשש שמא כי בצאתו מהמלון לאירוע כלשהו ימסרו לידיו את כתב התביעה.

17.
כאמור לעיל, במהלך ההליכים נשוא הבקשה דנא, התפרסם תיקון מספר 2 לתקנות שעניינו תוספת לתקנה 503 לתקנות:
"503א. כפר הנתבע בסמכותו הבין-לאומית של בית המשפט או ביקש לבטל המצאה שנעשתה על פי סימן זה או מינה עורך דין בישראל לשם כך, לא יהיה ניתן לבצע ההמצאה לנתבע במסירה אישית, אם הגיע לישראל והוא שוהה בה צורך התובענה, ולא יהיה ניתן לבצע את ההמצאה לעורך הדין המייצג אותו, ולא יראו בכל פעולה שלו או של עורך דינו ויתור על כפירה בסמכותו הבין- לאומית של בית המשפט, זאת עד למתן החלטה בטענות הנתבע בעניין זה".
תיקון מספר 2 לתקנות נכנס לתוקף 30 ימים לאחר פרסומו ומשכך אינו חל בענייננו אלא שאין מניעה לעשות בו שימוש פרשני במסגרת ההליך דנא שעה שמלשון התקנה ניתן ללמוד מפורשות על כוונת המחוקק כי אין להמציא כתב תביעה לנתבע זר במהלך שהותו בישראל לשם ההליך במסגרתו כופר הנתבע הזר בסמכות, תיקון זה אך מעגן בדין את ההלכה הנוהגת.
כאמור, בנסיבות המקרה דנא, שוכנעתי כי ברונפמן הגיע ארצה לצורך מתן עדותו בדיון שנקבע ביום 14.11.13 ומשכך מסירת כתב התביעה לידיו בישראל על ידי החוקר אינה מהווה המצאה כדין בהתאם לתקנות.

18.
ראיתי גם לדחות את טענות המשיבים לפיהן בוצעה המצאה לברונפמן בהתאם לתקנה 477 לתקנות בדרך של משלוח כתב התביעה למשרד וקסלר ברגמן המצוי "בקשר הדוק עם המבקשים".

תקנה 477 לתקנות קובעת כדלהלן:

"
ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

מעיון במכתב התשובה ששלח משרד וקסלר ברגמן למכתב הדרישה (נספח 3 לכתב התביעה) עולה כי צוין על גביו במפורש כי, לא הוסמכו אלא לצורך הכפירה בהמצאה:
"מכתבך שבסמך הועבר אלי על ידי מר שלום פישר ובשם מר פישר,
treetops acquisition
group l.p
ׁׁ
ומר ברונפמן אשר הסמיכוני להשיבך למכתב זה בלבד..."
ובהמשך:
"עוד יצויין כי גם משרדנו אינו מהווה כל כתובת למסירת מסמכים למי מנמעני מכתבך, אשר הסמיכוני להשיב למכתבך בלבד, הא ותו לא".
גם ברונפמן הצהיר כי משרד וקסלר ברגמן הוסמך "לטיפול בטענות שעניינן היעדר סמכות בית המשפט בישראל לדון בתביעה, מכוחו של יפוי כח מוגבל שניתן לו לענין זה" (סעיף 7 לתצהיר ברונפמן).
משרד וקסלר ברגמן טען אף הוא כי אינו מהווה כתובת להמצאת מסמכים לברונפמן וכי יפוי הכח שניתן לו הוגבל לייצוג המבקשים בכל הקשור לסמכות בית המשפט בישראל לדון בתובענה דנא ככל שהיא נוגעת למבקשים וחזקה על משרד עוה"ד כי דברים אלו מהימנים.

מנגד, לא הוצג כל מסמך שיש בו כדי לסתור טענות המבקשים כי
משרד וקסלר ברגמן אינו מורשה להמצאת כתבי בי דין למבקשים, ולא נמצא גם ראיות לביסוס טענת המשיבים.
אמנם ניסו המשיבים לבסס טענותיהם באמצעות צירוף צילומי כתבות כאלה ואחרות (לתגובתם לבקשת המבקשים לסלק התביעה נגדם על הסף) מהן בקשו ללמד כי משרד וקסלר ברגמן מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעם ברונפמן, ובדיון שהתקיים בפני
העיד המשיב 1 כי למד מהכתבות ומהדיווחים לבורסה שמשרד וקסלר ברגמן הוא הכתובת שניתן להמציא אליה את כתב התביעה, אך משנשאל מדוע לא נשלח מכתב הדרישה הראשוני למשרד וקסלר ברגמן השיב תשובות מבולבלות וסתמיות שאין בהן כל מענה ענייני לשאלה ולבטח אינן מבססות את טענתו כי משרד וקסלרברגמן מהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין למבקשים:
"ש. אם כך, למה את מכתב הדרישה הראשוני לא שלחתם למשרד שלנו?
ת. לאחר שאת חוזרת ומסבירה לי את השאלה, אני עונה: לא שלחנו לכם? לדעתי כן שלחנו.
ש. לא רק שלא שלחתם, אלא גם הדגשתם שלא שלחתם לנו את המכתב.
ת. אנחנו שלחנו את המכתב ע"י עורך הדין שלנו לפי כל כתובת שהיה אפשר לשלוח למר ברונפמן וגם שלחנו את זה לבנק דיסקונט עצמו.
ש. אני שואלת לגבי המשרד שלנו. למה את מכתב הדרישה לא שלחתם למשרד שלנו אם זאת הכתובת להמצאה לדעתכם?
ת. כי מכתב הדרישה היה לפני כאילו עורכי הדין...........
ש. כיוון שאתה יודע שמר ברונפמן לא גר בארץ וגם חותנך לא גר בארץ, וגם אתה נמצא כאן על אשרת סטודנט, אז המסלול הנכון הוא לבקש לזמן את מר ברונפמן לארץ. אני שואלת אותך שוב. אתה אומר פניתי לעו"ד, כתבתי באמצעות עורכי דין את המכתב הראשוני שלחתי לכל הכתובות שאני מכיר של מר ברונפמן בארץ, ומכיוון שטענת שאחת הכתובות בארץ של מר ברונפמן לטענתך הוא משרד עורכי הדין שלנו, למה בשלב הזה לא שלחת לאחת הכתובות שלטענתך היא הכתובת הנכונה בארץ?
ת. שוב, בגלל הדרישה הזה היתה עדיין ביחס הטוב ביותר לדרוש את הכסף מהאדם עצמו ולא מעורכי הדין שלו"
(עמ'
3 -4 לפרוטוקול).

19.
המשיבים טענו גם כי לא הוצג להם יפוי הכח המוגבל שנמסר למשרד וקסלר ברגמן, אלא שבנסיבות שתוארו לא מצאתי כי אי הצגת יפוי כאמור מהווה תמיכה לטענת המשיבים שכן לא רק שבמכתב התשובה ששלח ממשרד וקסלר ברגמן, צוין מהתחלה כי הסמכתם מוגבלת אלא שבדיון התייחס לכך ברונפמן והשיב כי מסר את יפוי הכח המוגבל לבאי כוחו (עמ' 10 לפרוטוקול). לאור האמור לא ראיתי להרחיב את הסמכת משרד וקסלר ברגמן מעבר להסמכתם המוגבלת.
להוסיף, כי לא מצאתי בגזרי עתונות כדי לבסס את הטענה בדבר היות משרד וקסלר ברגמן מורשה וגם לא מצאתי כי עצם העובדה שמשרד עו"ד וקסלר ברגמן ושות' מייצג את הנתבעות 3 ו-4 בעניינים הנוגעים לשוק ההון "התנהלות מול המערכת הבנקאית" (כפי שהגדיר זאת ברונפמן בסעיף 8 לתצהירו) אין בה כדי לבסס טענת המשיבים לפיה משרד עו"ד וקסלר ברגמן ושות' הוא כתובת למסירת מסמכים למבקשים בעניינים אחרים כדוגמת התובענה דנא.
משכך, לא שוכנעתי שמשרד וקסלר ברגמן הוא מורשה של המבקשים לקבלת כתבי בי דין.

20.
ראיתי גם לדחות את טענת המשיבים שבוצעה המצאה כדין בהתאם לתקנה 482 לתקנות.
עובר לתיקון מספר 2
נוסחה של תקנה 482 (א) היה כדלהלן:

"
היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".
מלשון התקנה עולה שעל מי שלגביו נטען שהוא מורשה בעת ההמצאה לעסוק בהנהלת
ה
עסק או
ה
עבודה נשוא התובענה.


הגם שתיקון 2
הנ"ל
אינו חל על ההליך דנא שכן הוא נכנס לתוקף לפני ימים מספר, ראיתי להביא את נוסחו שכן הוא מלמד על כוונת המחוקק שהבהיר ברחל בתך הקטנה כי כדי שיראו באדם מורשה עליו לעסוק באותו העסק נשוא התובענה:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".
המשיבים טוענים כי פישר מורשה לקבלת מסמכים מטעם ברונפמן בקשר לעניינים נשוא התובענה דנא וסומכים טענה זו על העובדה כי השניים שותפים בעסקים, אלא שמדובר בשותפול לעסקים אחרים, כפי שעולה מלשון תקנה 482 לתקנות אין בשותפות כזו או אחרת בעסקים אחרים כדי לבסס היותו של פישר מורשה לקבלת כתבי בי דין מטעם ברונפמן ביחס לעסק נשוא התובענה שעה שפישר לא היה שותף ולא עסק בעסק נשוא התובענה (בנק דיסקונט).

21.
מעדותו ברונפמן עולה כי פישר אכן שותף עימו בעסקים כאלה ואחרים (עמ' 9- 10 לפרוטוקול) אלא שלטענתו פישר אינו מעורב בעסקיו הנוגעים לבנק דיסקונט (העסק נשוא התובענה) – עמ' 10 לפרוטוקול.
ברונפמן הצהיר כי פישר אינו בעל מניות מטעמו או באמצעותו בבנק דיסקונט, כי אינו מעורב בעסקיו הנוגעים לבנק דיסקונט וכי "אינו משמש כמורשה בשמי או מטעמי ו/או מטעם טריטופס בכל הנוגע לבנק דיסקונט" (סעיף 6 לתצהיר ברונפמן), עדות שלא נסתרה. גם בעדותו הבהיר ברונפמן כי "למר פישר אין שום קשר לבנק דיסקונט. הוא לא חבר של טריטופס שהיא הקבוצה המחזיקה..." (עמ' 12 לפרוטוקול).
לא עלה בידי המשיבים לסתור את טענות ברונפמן המפורטות לעיל.


כך עדותו של המשיב 1:
"ש. על איזו עובדה אתה מתבסס כשאתה טוען שמר פישר הוא מורשה לניהול עסקיו של מר ברונפמן בנוגע לבנק דיסקונט?
ת. כשנפגשנו בישיבות אצל מר גוטמן, ובמט בנק, פגשנו את מר פישר, הם הגיעו ביחד. זה היה בשנת 2005. הם הציגו את עצמם כשותפים בעסקה כמו שהם שותפים בכל מיני עסקאות שונות.
ש. וזה היה מתי, גם ב – 2005?
ת. כן.
ש. איפה הדבר הזה כתוב בתצהיר שלך?
ת. (העד קורא את תצהירו) בסעיף 6 כתוב, "במקרה דנן מדובר באיש עסקים בעל קשרים ענפים.... עם שותפו הישראלי".
ש. איפה בכתב התביעה ציינת שאתה ממציא למר ברונפמן את כתב התביעה באמצעות מר פישר?
עו"ד שטייף: זה לא בכתב התביעה"
(עמ' 6 לפרוטוקול).

עדותו של המשיב 1 אינה סותרת את טענות ברונפמן כי פישר אינו שותף בעסקיו נשוא התובענה דנא וממילא אין בה לבסס טענות המשיבים ביחס להמצאה כדין בהתאם לתקנה 482 לתקנות.

לאור האמור ובשים לב ללשונה של תקנה 482 (א), משלא הוכח על ידי המשיבים (שנטל ההוכחה מונח על כתפיהם) כי פישר עוסק ו/או שותף בעסק נשוא התובענה הרי שאני דוחה טענתם לפיה פישר מורשה לקבלת כתבי בי דין מטעם ברונפמן בהתאם לתקנה 482 לתקנות.

22.
משקבעתי שהתובענה לא הומצאה לברונפמן כדין, הרי שממילא נדחות טענות המשיבים בדבר המצאת כתב התביעה לנתבעות 3 ו-4 באמצעות ברונפמן.
אשר לטענה לפיה כתב התביעה הומצא לטריטופס בהתאם לתקנה 484 לתקנות.
תקנה 484 קובעת כדלהלן:
"
המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק - בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד; היה התאגיד שותפות שאין לה מען רשום - תהא ההמצאה בהנחת הכתב במקום עסקה הראשי של השותפות או במסירתו לאחד השותפים

".
טענות המבקשים כי הנתבעת 4 היא תאגיד זר הרשום באיי קיימן לא נסתרו ונספח 5 לבקשת המבקשים למחיקת התביעה על הסף ונספח ח' לתגובת המשיבים לבקשה תומכים בטענות המבקשים.
בנסיבות אלה, ממילא הנחת כתב התביעה בכתובת המשרד הראשי של בנק דיסקונט אינה מהווה המצאה כדין לנתבעת 4 שכן הכתובת האמורה אינה ה"מען הרשום של התאגיד" (כאמור בתקנה 484) שמקום רישומו באיי קיימן ושבהתאם להצהרת ברונפמן מקום העסקים הראשי שלו הוא "בבניין
one penn plaza
,
בניו יורק" (סעיף 4 לתצהיר ברונפמן).

אשר לנתבעת 3, לא נסתרה הטענה כי עסקינן בשותפות רשומה באיי קיימן (נספח 5 לבקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף). כמו כן, לא נסתרה הצהרת ברונפמן כי מקום העסקים הראשי של השותפות הוא "בבניין
one penn plaza
,
בניו יורק" (סעיף 4 לתצהיר ברונפמן)
. בנסיבות אלה, לא הומצא כתב התביעה (שנמסר במשרד הראשי של בנק דיסקונט) למען הרשום של השותפות.
מעבר לצורך, אני רואה להבהיר כי במקרה בו היה מדובר בשותפות שאין לה מען רשום (כטענת המשיבים), (ולא הוכח כך) הרי שלא שוכנעתי שהמצאת כתב התביעה למשרד הראשי של בנק דיסקונט בישראל מהווה המצאה ל"מקום עסקה הראשי של השותפות" והיא בעלת שליטה בתאגיד ואינה התאגיד עצמו ולא הוכח כי כתובת המשרד הראשי של בנק דיסקונט היא מקום עסקה הראשי של השותפות.

23.
סיכומו של דבר, אני קובעת שכתב התביעה לא הומצא כדין למבקשים– הנתבעים 1, 3 ו- 4.

24.
לא ניתן לסיים החלטה זו בלי להוסיף שהתרשמתי שהמשיבים עשו כל שביכולתם למסור את התובענה למבקשים בארץ ולהמנע מהגשת בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהעדר חלופה רלוונטית, וכן נעשה כל מאמץ להקנות סמכות לבית משפט ישראלי מאחר שגם לטענתם שלהם בהתאם לדיני מדינת ניו יורק התיישנה תביעתם:
"על פי דיני מדינת ניו יורק לא ניתן כיום להגיש את התביעה כנגד המבקשים במדינת ניו יורק וזאת לאור העובדה, כי, לפי בדיקה שערכו המשיבים עם עורכי הדין הבקיאים בדין מדינת ניו יורק, על פי חוקי מדינת ניו יורק התיישנות בגין הפרה של הסכם ....היא 6 שנים... (עמ' 6 לתגובת המשיבים לבקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף).
המסקנה בדבר המאמץ להביא את המחלוקת לדיון בבית משפט ישראלי, מתחזקת נוכח זהות הצדדים כך לא רק המבקש 1 הוא אזרח ותושב ארה"ב והנתבעות 3 ו-4 הן חברות זרות הרשומות באיי קיימן אלא גם המשיבים הם אזרחים זרים - המשיב 1 הוא אזרח ארה"ב שעל פי עדותו (עמ' 6 לפרוטוקול) שוהה בישראל מכח "ויזה סטודנט" (שתוקפה יפוג "באפריל– מאי 2014") והמשיב 2 אף הוא אזרח ארה"ב, וכן בשים לב לנושא התביעה – תשלום דמי תווך למשיבים בקשר עם
עסקה שכל הפגישות הנטענות בגינה שתרמו לביצוע העיסקה הנטענת התקיימו בין הצדדים או מי מהם (לפי טענת המשיב 1 בעצמו – עמ' 2 לפרוטוקול) בניו יורק ארה"ב.

לאור החלטתי שלעיל, ולאור הנסיבות שתוארו בהחלטה זו ובשים לב להוצאות הכרוכות בהגעת המבקש 1 ארצה לצורך עדותו, ראיתי לחייב את המשיבים (התובעים) בהוצאות המבקשים בסך של 25,000 ₪.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ד, 03 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.


אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי









א בית משפט מחוזי 25027-01/13 מתיו ברונפמן, treetops acquisition group lp, treetops acquisition group ltd נ' איתן אלעזר פינגרר, יהושוע גוטמן (פורסם ב-ֽ 03/01/2014)