פסקי דין על מאיר גריינימן | פסקי דין על אליהו בוימרינד | פסקי דין על זאב קרישבסקי ואח' | פסקי דין על עו"ד אהרון אהרוני | פסקי דין על יצחק פורר | פסקי דין על מרדכי גלבר ואח' |

36653-12/13 הפב     27/01/2014




הפב 36653-12/13 מאיר גריינימן, אליהו בוימרינד, זאב קרישבסקי ואח' נ' עו"ד אהרון אהרוני, יצחק פורר, מרדכי גלבר ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים

הפ"ב 36653-12-13 גרינימן ואח'

נ' אהרוני ואח'




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר

המבקשים
1. מאיר גריינימן
2. אליהו בוימרינד
3. זאב קרישבסקי
4. מרדכי קליינר
5. אהרון פרידמן
6. יצחק מאיר סעמיולס
7. משה לייב קרישבסקי
ע"י ב"כ עו"ד אושרי דהן
ו/או שני טיאר


נגד

ה
משיבים
1. עו"ד אהרון אהרוני

בעצמו וע"י באי כוחו עו"ד אבישלום מלכא
ו/או עו"ד ענת קמינסקי
2. יצחק פורר
3. מרדכי גלבר
4. ישראל יעקב פישמן
5. שרגא שוורץ



החלטה

1.
לפניי בקשה למתן סעדים זמניים מכוח הוראות סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"). הצדדים כולם, משני צדי המתרס גם יחד, מעורבים – חלקם כשותפים בעלי זכויות וחלקם כחברים בגוף מנהל או בתפקידי ניהול אחרים – בפרויקט לבניית 544 יחידות דיור, בהיקף בינוי של מעל 50,000 מ"ר, באזור העיר בית שמש.
2.
בבקשה האמורה, המוגשת במקביל לבקשה שהוגשה למינוי בורר לפי הוראות סעיף 8 לחוק, מבוקש כי יינתנו צווים האוסרים על המשיבים או מי מהם לבצע כל פעולה בקשר עם מקרקעי השותפים בפרויקט האמור, בין אם על בסיס ייפוי הכוח שמחזיק המשיב 1 ממכלול השותפים, ובאשר למשיבים 2- 5 - מכוח היותם חברי וועדת ההיגוי, אורגן אשר הוקם במסגרת הסכם השיתוף של כלל רוכשי הדירות ואשר מופקד על קבלת החלטות ומתן הוראות לביצוע השוטף של הפרויקט.
3.
במבט על, מקור הסכסוך שבבסיס הבקשה הנוכחית למתן סעדים זמניים, וכן בבסיס הבקשה אשר הוגשה במקביל למינוי בורר, נעוץ במחלוקת שבין פלגים שונים באוכלוסיית הרוכשים באשר לדרך ההתמודדות עם העובדה שבחפירות יסוד שבמספר חלקות בהן אמור לקום הפרויקט, נמצאו קברות עתיקים. על אף שכבר התקבלו החלטות הלכתיות על ידי פוסקים בעלי שם, וביניהם, הרב משה שטרנבוך, מבין פוסקי ההלכה המובילים בדורנו, ואשר מקובלים באוכלוסייה החרדית – שהיא אוכלוסיית היעד אשר לה שווקו הדירות בפרויקט האמור – לפיהן, אין המדובר בקברים יהודים המחייבים פתרונות הלכתיים כלשהם כתנאי להמשך הבניה, ישנו פלג בתוך אוכלוסיית הרוכשים אשר סר למרותו של ארגון "אתרא קדישא", העוסק זה שנים רבות בנושא של שמירה על קברות יהודיים עתיקים בארץ ישראל, ואשר לפיו אכן מדובר בקברות יהודיים; וכי
על כן נדרשים, לשיטת פלג זה, צעדים נרחבים מקדמיים להכנת השטח לבנייה בדרך אשר תיתן גם מענה למגבלות ההלכתיות הנובעות מהימצאותם של קברים יהודיים בשטח.
4.
בהקשר זה יוער, לשם שלמות התמונה, כי ההליך הנוכחי אינו ההליך המשפטי הראשון המוגש בהקשר האמור, וכבר נדחו עתירות אשר הוגשו בנדון, לרבות הליך בבג"ץ נגד רשות העתיקות, בו עתרו העותרים לעצירת העבודות בשל העובדה כי במקום מצויים קברים יהודיים (בג"ץ 5585/13 פרידמן נ' רשות העתיקות ואח'

) – עתירה אשר נמחקה בעת קיום הדיון, ואשר בה הוגשה תגובה מאת רשות העתיקות ממנה ניתן ללמוד כי הקברים אשר נחשפו באתר הבנייה הינם מתקופת הברונזה התיכונה ואין כל ספק כי אין המדובר בקברים יהודיים; וכן, עתירה מנהלית נוספת להפסקת העבודות במתחם, במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו ביניים, כשהעתירה הראשית תלויה ועומדת כעת לדיון.
5.
כמו כן יוער, כי הבקשה לסעדים זמניים וכן הבקשה למינוי בורר, מסתמכות שתיהן על כך שבהסכם השיתוף מיום 31.10.11, עליו חתומים כלל הרוכשים בפרויקט, כלול סעיף בוררות (סעיף 23 להסכם), לפיו יועבר כל סכסוך המתעורר בין השותפים בענייני הפרויקט להכרעת דמות רבנית על פי דין תורה (כששמו אמור היה להופיע במפורש בהסכם, אלא שהמקום בו אמור היה להיות מצוין השם, נשאר מקום ריק בסעיף האמור); וכן נקבע בסעיף הבוררות כי "במקרה ומסיבה כלשהי לא ישמש הרב _________ שליט"א ימונה הבורר על ידי עו"ד אהרון אהרוני
("הבורר")" (שהוא המשיב 1 בבקשה שלפניי). בסוף סעיף 23 האמור (סעיף 23.9) אף מובהר כי חתימת הצדדים על הסכם השיתוף, כמוה כחתימה על הסכם בוררות לכל דבר ועניין, ועל כן, לטענת המבקשים, הבקשות שהגישו מסתמכות על הסכמת כלל השותפים כי הסכסוכים שביניהם יוכרעו בדרך של בוררות על פי דין תורה.
הצדדים
6.
כמפורט בבקשה שלפניי, המבקשים 1 - 7 הם בחלקם שותפים בפרויקט (המבקשים 4 – 7), ובחלקם (המבקשים 1 – 3) חברים בגוף המכונה "הוועדה לזכויות הרוכשים" אשר שמה לה למטרה להגן על זכויותיהם של השותפים בפרויקט אשר מזדהים עם הגישה ההלכתית המחמירה המפורטת לעיל; והמבקשים 8 – 44 הם שותפים בפרויקט. ויוער, כי המבקשים 1 – 2 אינם צדדים להסכם השיתוף; ברם, כמפורט בבקשה, הם מסכימים כי טענותיהם יידונו על ידי הבורר שימונה בהתאם לבקשה שהוגשה למינוי בורר.
7.
באשר למשיבים: המשיב 1, עו"ד אהרון אהרוני
, הינו מיופה כוח של כלל השותפים ומי שחתם בשמם על מסמכי המכר, והינו עורך הדין של הפרויקט כפי שנקבע בהסכם השיתוף. כמו כן הינו הנאמן הנקבע בהסכם השיתוף ואשר בידיו מופקדות סמכויות, כמפורט בהסכם האמור. המשיבים 2 – 5 הם לכאורה חברי וועדת ההיגוי, אשר אף תפקידיה מוגדרים בהסכם השיתוף, אם כי המשיב 2 אינו בעל זכויות במקרקעין, בעוד שהמשיבים 3, 4, ו-5 הינם בעלי זכויות במקרקעין נשוא ההליך.
8.
על מנת לסבר את האוזן, ולמרות שלפי האמור להלן - לא יצטרך בית המשפט לבחון את הבקשה לסעדים זמניים לגופה, יצוין כי ההחלטה להגיש את הבקשה שלפניי למתן סעדים זמניים, יחד עם הבקשה למינוי בורר, התגבשה עקב קיומה של אסיפה כללית של הדיירים שמטרתה למנות את וועדת ההיגוי אשר תנווט את המשך הפרויקט, כשלטענת המבקשים, מנהלי האסיפה הכללית שהתכנסה, ובראשם עו"ד אהרוני, ניהלו את האסיפה בכוחנות ותוך פגיעה חמורה בזכויות המיעוט, לרבות מניעה בכוח של השתתפותם של מספר לא מעט של החברים בקבוצת המבקשים, ניהול ההצבעה בצורה לא תקינה, ועוד. מטרת הבקשות האמורות הינה אפוא לעצור את הפרויקט בכללותו, עד שניתן יהיה להקים את מוסדות הפרויקט בצורה תקנית ודמוקרטית, כמצוות הסכם השיתוף, באמצעות ניהול הליך בוררות מקיף וממצה, ורק לאחר מכן לצאת לדרך תוך קבלת החלטות מוסמכות וחוקיות.

הבקשה למחיקה על הסף
9.
במסגרת תגובתם של המשיבים לבקשה למתן סעדים זמניים, ביקשו מבית המשפט למחקה על הסף, וזאת אף בלי להיכנס לעובי הקורה באשר לגוף הסכסוך אשר בגינו מוגשת הבקשה. ואכן, כפי שיובהר בהמשך, אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה, כי מבין מכלול הטענות שמעלים המשיבים נגד תקינות הבקשה כפי שהוגשה, מצאתי כי קיימות עילות להיענות לבקשתם וכי אכן דין הבקשה להימחק על הסף. ואפרט:
10.
ראשית מציינים המשיבים את העובדה, אשר אינה נתונה במחלוקת, שישנם 544 יחידות דיור וכי כל בעלי הדירות הינם לכאורה צדדים הכרחיים בכל הליך אשר שם לו למטרה לעצור את המשך הבניה או לאפשר את הבניה תוך יצירת עלויות גבוהות, אשר בעיני לפחות מקצתם הינן מיותרות ולא מוצדקות. כאמור לעיל, הבקשה מוגשת לכל היותר על ידי 44 בעלי דין, כאשר מתוכם שלושה (המבקשים 1 – 3) כלל אינם בעלי זכויות בפרויקט. מול מספר בעלי דין זה עומדים מאות בעלי דירות אשר כאמור עלולים להיפגע מן ההליך, ועל כן טוענים המשיבים כי אין מקום לשקול מתן סעדים כלשהם ללא שאותם בעלי זכויות יצורפו להליך.
11.
אומנם, ב"כ המבקשים ציין בפני
בית המשפט כי הוא ער לבעיה זו, אלא שבאמתחתו שתי טענות אשר לסברתו חזקות דיו כדי להדוף את טענת המשיבים באשר לצירופם ההכרחי של כל מאות בעלי הדירות.

ראשית, מאחר ועו"ד אהרוני מתיימר להחזיק ייפוי כוח מטעם כל בעלי הדירות, הרי שבאמצעות צירופו כמשיב בוצעה בעצם צירופם הקונסטרוקטיבי של כלל השותפים. שנית, מאחר שהאינטרסים של כל בעלי הדירות הינם זהים, ניתן להסתמך על ההלכה שנקבעה בפסיקה כי במקרה של זהות אינטרסים, אין חובה לצרף כל אחד ואחד שעלול להיפגע מן הסעדים המבוקשים, אם ניתן להניח שהאינטרסים של אותם צדדים אשר נשארו מחוץ להליך מוגנים ומיוצגים על ידי אותם צדדים אשר כן צורפו.
12.
ואכן, הסעדים המבוקשים עלולים לפגוע פגיעה אנושה בפרויקט וכך, אם כן, באינטרסים של בעלי הדירות כולם. עמידה על העמדה ההלכתית המחמירה אשר תחייב בניה מיוחדת בעלת עלויות גבוהות מאוד, תעמיס על בעלי הדירות עומס כלכלי משמעותי נוסף, כשמדובר במשפחות מרובות ילדים בעלי הכנסות צנועות, וכן לגרום לעיכוב של ממש בהשלמת הבניה ואכלוס הפרויקט. אומנם, במסגרת בקשת המבקשים נטען כי ישנו תורם פילנטרופי אנונימי אשר מוכן לתרום את מלוא העלויות הנוספות הנגזרות מן העמדה ההלכתית המחמירה, כך שאותן עלויות לא יתגלגלו לכתפיהם של הדיירים. דא עקא, טענה זו הועלתה בעלמא, ללא כל מסמך או ראיה אחרת ממנה ניתן להיווכח באשר לרצינות הטענה הזאת וקיומה של התרומה הנטענת. אי לכך, קיים חובה עקרונית לצירופם של כל בעלי זכויות בפרויקט.
13.
ואומנם, צודק ב"כ המבקשים בטענתו העקרונית כי במקרים מהסוג הזה, כשקיימים מאות בעלי זכויות עם אינטרסים זהים, ובהתחשב בקושי הלוגיסטי בביצוע המצאה למאות בעלי דין וניהול הליך משפטי עם מאות צדדים,
לא תמיד תקום חובה לצרף את כולם להליך, אם ניתן למצוא ייצוג ממשי מצד בעלי הדין אשר כן צורפו, ואשר דרכם ניתן להניח ברמת סבירות גבוהה כי זכויות בעלי הזכויות הנוספים תישמרנה במלואן. ברם, בבואנו ליישם את העיקרון האמור הלכה למעשה, אנו נתקלים בעובדה כי במקרה דנן, ייצוג מלא והולם מהסוג המפורט אינו בנמצא. ראשית, אין ביכולתו של עו"ד אהרוני, המחזיק בייפוי כוח, לשמש כמייצגים של כל אותם דיירים המתנגדים לעמדתם של המבקשים, מאחר שלפי תנאי הסכם השיתוף (סעיף 8.2 להסכם), עקב מעמדו של עו"ד אהרוני ושל משרדו כיועצים המשפטיים של הפרויקט, חל עליו ועל משרדו איסור מוחלט כי ישמש כמייצגם של צד אחד בסכסוך הפנימי הקיים בין הקבוצות השונות של הדיירים. שנית, קביעת קיומו של ייצוג בעלי הדירות על ידי מספר מצומצם של בעלי הדין אשר צורפו בפועל כמשיבים, הינה בעייתית ביותר במקרה דנן, מאחר שאין זה ברור כלל ועיקר מהן עמדותיהם של בעלי הדירות אשר לא צורפו להליך, כך שאין כל אפשרות לקבוע בוודאות מי ישמש כמייצגם. ויוער, כי המבקשים עצמם בבקשתם מאשרים שבין מאות בעלי הזכויות אשר לא צורפו להליך ואינם מזוהים פורמאלית עם קבוצת המבקשים, יש מספר רב של בעלי זכויות אשר בעצם מסכימים עם המבקשים ולא עם המשיבים. כך, לדוגמא, נאמר בסעיף 7 לבקשה לסעדים זמניים:
"למען הגילוי הנאות יובהר כי בהחלט ייתכן שיש למבקשים – וליתר השותפים שעמדתם מיוצגת בבקשה זו – ויכוח עם שותפים נוספים במקרקעין. ואולם, למיטב ידיעת והבנת המבקשים, חלק גדול מאוד מהשותפים, אם לא רובם, תומכים בטענות המבקשים, בסעד המבוקש בבקשה זו ובסעדים שיתבקשו במסגרת הבוררות. מכאן, ובשל העובדה שהסעדים האופרטיביים שיתבקשו בבוררות, רובם ככולם, יהיו בעניין המשיבים דכאן, לא צורפו יתר השותפים בהסכם השיתוף נשוא בקשה זו להליך".

עם כל הכבוד, יש באמרה זו כדי לאיין את הטענה בדבר ייצוגם של מאות הדיירים אשר לא צורפו, מאחר שהמבקשים עצמם מודים בפה מלא כי אותם מאות דיירים לא בהכרח מזדהים עם המשיבים אשר צורפו להליך. במקרה כגון דא, כשהמבקשים עצמם מעלים את האפשרות כי הצדדים אשר נשארו מחוץ להליך כלל אינם רואים עין בעין אם אלה האמורים לייצגם, אי אפשר להסתמך על הצדדים הבודדים שצורפו להליך כמשיבים על מנת לפתור בכך את צירופם של מלוא בעלי הזכויות העלולים להיפגע.
14.
כפועל יוצא מן האמור, קיימת בעיה של ממש ביכולתו של בית המשפט לנהל את ההליך ולהכריע בבקשה המונחת על שולחנו, בהעדר הרוב המוחלט של בעלי הזכויות בפרויקט בעלי אינטרסים הראויים להגנה.
15.
זאת ועוד. בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים מפנים המשיבים להוראות סעיף 22 להסכם השיתוף, בו נקבע כדלהלן:
"הימנעות מעיכוב הפרויקט
כל אחד מהצדדים מתחייב בזה באופן בלתי חוזר כי לא יפעל להוצאת צו מניעה ולא ינקוט פעולה כלשהי, משפטית או אחרת, נגד שאר הצדדים או מי מהם ו/או נגד וועדת היגוי או מי מחבריו, ו/או נגד צד שלישי (לרבות הקבלן המבצע, אדריכל הפרויקט, עוה"ד של הפרויקט) אשר תגרום או עלולה לגרום לעיכוב כלשהו בביצוע הסכם זה ו/או בהקמת הפרויקט, לרבות רישום הבית כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים".

כמו כן יצויין, כי אף בסעיף 23 להסכם, הרי הוא סעיף הבוררות, נקבע בשנית כי במקרה של סכסוך כלשהו, ו"עד למתן החלטה מחייבת על ידי הבורר, אין לשותף כלשהו הזכות לעכב ו/או לבטל תשלומים ו/או להשפיע בדרך כלשהי על התקדמות ביצוע הסכם זה".

אף בהצהרות השותפים שבראשית ההסכם (סעיף 5.3 להסכם), מתחייבים הצדדים שלא להוציא צווי מניעה, וזו לשונו:
"...הוא לא יפעל לסכל הסכם זה ו/או ....הקמתו של הבנין לרבות על ידי הוצאת צו מניעה ולא ינקוט פעולה כלשהי, משפטית או אחרת...אשר עלולים לגרום לעיכוב כלשהו בביצוע הוראות הסכם זה או בביצוע בניית הבניין...מובהר למען הסר ספק, כי אי מילוי הוראות סעיף זה מהווה הפרה יסודית של הסכם זה".

עינינו הרואות, אפוא, כי הצדדים להסכם קבעו כעקרון-על שאין לנקוט בכל צעד משפטי או אחר אשר עלול לגרום לעיכובים בביצוע ההסכם ובקידום הפרויקט. מאחר שהמבקשים מתיימרים להסתמך על סעיף הבוררות שבאותו הסכם כבסיס לסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשתם למתן סעדים ולמינוי בורר, הרי שלדידם – גם אלה החתומים על הסכם השיתוף וגם אלה אשר הצהירו בבקשה כי הם מסכימים להכריע את הסכסוך ביניהם על בסיס הוראות ההסכם – סעיף ההימנעות מעיכוב הפרויקט, קרי, סעיף 22 להסכם, מחייב אותם ואת כל הצדדים לא פחות מסעיף הבוררות המופיע בסעיף 23 להסכם.

פירושו של דבר, כי בחתימתם על ההסכם או בצירופם אליו, ויתרו המבקשים על כל זכות אשר אחרת הייתה עומדת להם על פי כל דין לבקש סעדים זמניים שמטרתם לעכב את המשך ביצוע הסכם השיתוף ובניית הפרויקט, כך שבקשת המבקשים שלפניי מוגשת תוך הפרה ברורה ויסודית של הוראות ההסכם. במצב של הפרה יסודית כאמור, אין המבקשים עומדים בדרישה הבסיסית של ידיים נקיות בהגשת בקשתם האמורה.

אמנם, בסעיף 19.5 לבקשה שלפניי מציינים המבקשים כדלהלן:
"למען הגילוי הנאות, יובהר ויודגש כי במסגרת סעיף 5.3 להסכם השיתוף התחייבו השותפים שלא לעכב את ביצוע הפרויקט ובכלל זה התחייבו שלא לבקש צו מניעה או לנקוט כל פעולה משפטית נגד שותף אחר להסכם ו/או נגד הקבלן ו/או עו"ד...ועוד... ברם, הואיל והעובדות המהוות בסיס לבקשה זו מהוות, למצער, הפרה יסודית של ההסכם על ידי המשיבים... מובן כי לא ניתן לראות בהליך זה משום הפרה של הסכם השיתוף על ידי המבקשים..."

גם אם ניתן היה להסיק כי המשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, אין להבין את ההיגיון שבטענה האומרת כי הפרה זו מתירה את הרסן לכלל הוראות ההסכם – בלי שהצד הטוען להפרה יבקש לבטל את ההסכם בגין ההפרה האמורה, על כל המשתמע מכך – ועובדת ההפרה של הצד שכנגד מתירה למבקשים להפר ביודעין אחת מהוראות היסודיות של ההסכם, הבאה לידי ביטוי מספר פעמים במגוון הקשרים בהסכם האמור.
16.
אומנם, לטענת המבקשים, משמעות הוראות הסעיפים האמורים, האוסרים על הגשת בקשה לבית המשפט לצו מניעה, הינה חסימת הדרך בפני
בעל דין מגישה חופשית לערכאות לבקשת סעדים, וככזה, ההוראות האמורות הינן מנוגדות לתקנת הציבור ועל כן פסולות מעיקרן. דא עקא, שאלת תקפותו של סעיפים מהסוג הזה כבר עלתה בפסיקה ונקבע כי אין להתייחס למגבלה נגד הגשת בקשה לצו מניעה כאל מגבלה פסולה המנוגדת לתקנת הציבור, מאחר שהצד אשר אחרת היה זוכה לבקש סעדים מהסוג הזה יכול לעתור לפיצוי בגין הנזקים שלטענתו ייגרמו לו בגין חוסר היכולת לעכב הליכים בעוד מועד עקב סעיף מגביל כאמור, בדרך של תביעה לפיצוי כספי. ראו, לדוגמא, החלטת כב' השופט (כתוארו דאז) א. גרוניס ברע"א 4328/09 גרינברג נ' מפעל הפיס ואח'

(25.6.09), בה נאמר כדלהלן:
"...כחלק מתנאי המכרז התחייב המבקש שלא לעתור לצו עשה או לצו מניעה נגד החלטות וועדת המכרז, ולהסתפק בזכות לתבוע סעדים כספיים... באשר להתחייבות המבקש שלא לתבוע צווים נגד תוצאות המכרז נטען, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, אשר ספג ביקורת בפרשה אחרת... מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה למבקש עומדת לרועץ התחייבותו שלא לתבוע צו עשה או אל תעשה נגד תוצאות המכרז. עמדתי בעבר על המורכבות הכרוכה בשאלת תוקפה של התחייבות זו... ואולם, המבקש השתתף במכרז מבלי להשיג על תנאיו. על כן, אין להתיר לו לטעון נגדם בשלב זה, משנוכח שלא זכה... מוכן אני להניח שהיה על המשיב לשמוע את דברו של המבקש טרם דחיית הצעתו. ברם, אפילו קופחה זכות הטיעון של המבקש, עדיין מוגבל הוא לתביעה כספית, מכוח התחייבותו במסמכי המכרז."

כן ראו החלטה קודמת של כב' השופט (כתוארו דאז) גרוניס ברע"א 9335/05 היולט–פקרד (ישראל) בע"מ נ' מפעל הפיס ואח'

(30.10.05), והאסמכתאות המצוינות בהחלטה האמורה.
17.
אומנם, בסעיפים המגבילים של הסכם השיתוף של הסכם השיתוף אין הוראה המקבילה להוראות המצוינות בהחלטות בית המשפט המצוינות לעיל, בדבר אפשרותו של בעל הדין לתבוע סעדים כספיים. ברם, גם ללא הוראה מפורשת המתירה זאת, אין ספק כי ככל שיראה עצמו בעל דירה כלשהו נפגע מהחלטות ופעולות של וועדת ההיגוי בביצוע הפרויקט, הרי שתמיד פתוחה בפני
ו הדרך לתבוע את הנזקים שיצליח להוכיח.
18.
כללו וסיכומו של דבר, מונחת בפני
בית משפט זה בקשה המופנית נגד מספר מצומצם מאוד של בעלי דין, בעוד שהרוב המכריע של בעלי הזכויות בפרויקט נשארו מחוץ לתחום ההליך, בה בעת שזכויותיהם הקנייניות עלולות להיפגע פגיעה אנושה כתוצאה מהסעדים המבוקשים; וכמו כן, מחויבים המבקשים לאותן הוראות בהסכם השיתוף אשר חוסמות בפני
הם את האפשרות לבקש צווי מניעה או לגרום משפטית בכל דרך אחרת לעיכובים בביצוע ההסכם ובקידום הפרויקט.
19.
אשר על כן, דין הבקשה למתן סעדים זמניים להידחות על הסף, והיא נמחקת בזאת.
20.
אני מחייב בזה את המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המשיב 1 בסך 10,000 ₪ ושל המשיבים 2 – 5 בסך 10,000 ₪.


ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.





























_________________










בן ציון גרינברגר, שופט






הפב בית משפט מחוזי 36653-12/13 מאיר גריינימן, אליהו בוימרינד, זאב קרישבסקי ואח' נ' עו"ד אהרון אהרוני, יצחק פורר, מרדכי גלבר ואח' (פורסם ב-ֽ 27/01/2014)