פסקי דין על ברגמן משה | פסקי דין על אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על שמעון נהיר ואח' |

4226/09 א     26/01/2014




א 4226/09 ברגמן משה נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 4226-09 ברגמן משה
באמצ' אפרים רביב נ' וירצבורגר ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כב' השופט
דוד גדעוני


התובע (הנתבע שכנגד)

ברגמן משה



נגד


הנתבעים
(הנתבעת 6 – התובעת שכנגד)

1.אריה וירצבורגר
2.גבריאל ירושלמי

3.שמעון נהיר
4.יהודה ניר - נמחק

5.
יעקב עידן
6.רבקה ראנייה
7.דוד רכטמן




פסק דין


תביעה ותביעה שכנגד לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע).

הערה מקדימה – הצדדים לסכסוך וההליכים

1.
הצדדים להליכים שלפני הם חברים באגודה השיתופית "מעונות עובדים בקריית משה, אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ" (להלן: "האגודה"). האגודה היא אגודה שיתופית לשיכון שנרשמה כחוכרת ראשית של מקרקעין בשכונת קריית משה בירושלים, עליהם בנויים 17 מבני מגורים ובהם כ- 240 דירות ומספר מבני ציבור. הדירות נרשמו לכתחילה על שם חברי האגודה כחוכרי משנה. התובע, מר משה ברגמן, שימש משך תקופה ארוכה, ובמועדים רלבנטיים להליכים דנן, יושב ראש ועד האגודה. הנתבעים בתביעה היוו אופוזיציה לתובע.

2.
בין הצדדים – התובע וקבוצת חברים שהוא עומד בראשה מחד גיסא, וקבוצת חברים שהנתבעים נמנים עליה מאידך גיסא – מתנהל מזה מספר שנים סכסוך מר, חובק כל ורווי יצרים, שעניינו, בין היתר, האופן שבו ניסה התובע לקדם הליכי "הפרטה" של האגודה וטענות קשות ביחס לאופן התנהלותו של התובע ושל ועד האגודה שבראשו עמד. סכסוך מר זה הוליד עשרות רבות של הליכים משפטיים, הן לפני בית המשפט העליון, הן לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, הן לפני בית משפט זה, הן לפני רשם האגודות השיתופיות, הן לפני המפקח על רישום המקרקעין והן לפני גורמים נוספים. כלשונו של כבוד השופט י' עמית: "

אין מדובר בזרזיף, אף לא בנחל, אלא בנהר שוצף, שטפון של הליכים בבחינת "כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט), ושופטים רבים בבית המשפט המחוזי בירושלים וגם בבית משפט זה כבר נדרשו ליתן דעתם לפן זה או אחר של הסכסוך
." (בג"ץ 2010/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודת שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ נ' וירצבורגר, בפסקה 3 לפסק הדין, (5.5.2011)). גם לאחר

פסק דין
זה לא שככה הסערה. נכון למועד הדיון בתובענות דנן ניתן צו פירוק לאגודה ומונה לה מפרק. גם בכך לא היה כדי להביא לרגיעה.

3.
השיטפון, שלא לומר הצונאמי, לא פסח גם על ההליכים שלפניי. הצדדים – ובעיקר התובע והנתבעת 6 – המטירו אש וגופרית זה על זה. הם התכתשו על כל דבר ועניין. לצורך – ועל פי רוב שלא לצורך. במסגרת ההליכים הוגשו קרוב למאה בקשות ביניים, שבגדרן כמובן תתי-בקשות, תשובות ותגובות. אלה הצריכו קרוב למאתיים החלטות שיפוטיות. הצדדים הטביעו את תיק בית המשפט בעשרות רבות – אם לא למעלה מכך – של מסמכים, פרסומים, תכתובות, דוחות, פניות, החלטות וכתבי טענות שהוגשו בהליכים הרבים האחרים המתנהלים ביניהם. אלה הקיפו היבטים רבים של הסכסוך הכולל הניטש ביניהם אף שפעמים רבות חרגו עד מאד מהנדרש להליכים שלפניי. היריבות המרה בין הצדדים ניכרה לאורך כל הדרך. הצדדים בחרו שלא לשתף פעולה זה עם זה באופן שהצריך השקעת משאבים בלתי סבירה גם מצדו של בית המשפט ואף בעניינים פעוטים וצדדיים כגון המצאת כתבי בי דין (עניין זה הצריך לבדו מספר בלתי מבוטל של החלטות, וראו, למשל, החלטת המותב הקודם בתיק, כבוד השופט ע' שחם, מיום 1.11.11). העובדה שהתובע והנתבעת 6 בחרו שלא להיות מיוצגים בהליכים אף היא לא הקלה על מלאכת הבירור.

4.
על אף האמור, אעשה, כמיטב יכולתי, להתמקד בַּעיקר ואך בעניינים הצריכים הכרעה בתובענות שלפניי, שעניינן, כאמור לעיל, טענות בדבר לשון הרע.

5.
התביעה העיקרית הוגשה נגד הנתבעים 1-7. היא נסבה על פרסום שנעשה במסגרת עלון "

ניב החברים
" שהופץ סמוך לבחירות למוסדות האגודה בחודש מרץ 2009, ושיש בו, לפי הטענה, לשון הרע על התובע. הנתבעים 1-5 ו-7 יוצגו וניהלו את הגנתם במשותף. הנתבעת 6 ניהלה את הגנתה בנפרד וכאמור לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. לבקשת התובע, נמחקה התביעה ככל שהיא מכוונת כלפי הנתבע 4 בעקבות פטירתו (ע' 15, ש' 1-10 לפרוטוקול).

6.
התביעה שכנגד הוגשה על ידי גב' רבקה ראניה, היא הנתבעת 6 בהליך העיקרי. התביעה שכנגד במתכונתה המתוקנת נסבה על מספר פרסומים שפרסם התובע ואשר יש בהם, כך לפי הטענה, כדי להוציא את דיבתה רעה.

לשם הנוחות והבהירות, יכונה התובע והנתבע שכנגד, בשני ההליכים "התובע". הכינוי "הנתבעים" יתייחס לכלל הנתבעים בתביעה העיקרית, הכינוי "הנתבעים המיוצגים" יתייחס לנתבעים 1-3, 5 ו-7. הנתבעת 6, היא התובעת שכנגד, תכונה בשני ההליכים "הנתבעת 6".

7.
בתום שמיעת ראיות הצדדים הועלתה הצעה כי יינתן

פסק דין
על דרך הפשרה. חלק מן הצדדים הביעו הסכמתם לכך. עם זאת, משבסופו של יום לא הושגה הסכמה של כל הצדדים – ניתן

פסק דין
זה.

8.
בטרם דיון בתביעה העיקרית נקדים מספר מילים ביחס למסגרת המשפטית.

לשון הרע

9.
כך מורה ס' 1 לחוק איסור לשון הרע:

"
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול

–

(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג

מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו,

משלח ידו או במקצועו; ...
"

10.
השאלה האם ביטוי מסוים הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. לעניין זה נפסק, כי "

...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר
" (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 568 ו-570 (2004) (להלן: פרשת הרציקוביץ')).

11.
הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיבי. השאלה היא, "

מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו

" (דברי כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 617 (2002) (להלן: פרשת אפל)). בפרשת הרציקוביץ נפסק עוד כי "

כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע

" (שם, בעמ' 570).

12.
בית המשפט העליון עמד על כך, שבתהליך הבחינה האם יש באמירה כזו או אחרת בפרסום משום לשון הרע, נעשה ברגיל פירוק של הפרסום למרכיביו, באופן המבודד את האמירות השנויות במחלוקת, ובוחן כל אחת מהן באופן ממוקד. עם זאת נפסק, כי הפירוק האמור "

חייב תמיד להיעשות בזהירות ראויה, תוך שימת לב גם למכלול. גם כאשר מתמקד הדיון בביטוי ספציפי, מצווה בית המשפט, על-מנת לבחון האם מדובר בביטוי מלעיז, לבחון את הפרסום בכללותו .... פרשנותו של קטע בפרסום חייבת ליתן את הדעת גם לקטעים האחרים, על-מנת שהתמונה תהא שלמה – הרי זו ברגיל התמונה הנגלית בסופו של דבר גם לעיני הקורא או הצופה שנחשף לפרסום ...
". בתוך כך נפסק, כי "
על בית המשפט להביא בחשבון את מקומו ואת אופן פרסומו של הביטוי נשוא המחלוקת – בכותרת, בכותרת משנה, בהדגשה, בליווי תמונה, וכיוצא באלה
" (ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד ס(4) 13, 25 (2005)).

13.
על רקע אמות מידה כלליות אלה, נבחן את הפרסומים בענייננו. נפנה תחילה לדיון בתביעה העיקרית.

התביעה העיקרית

14.
עניינה של התביעה העיקרית בפרסום בעלון "

ניב החברים – ביטאון חברי האגודה 'מעונות עובדים קריית משה
" במסגרת גיליון 14 שפורסם בחודש מרץ 2009 ("העלון"). אין מחלוקת כי העלון פורסם סמוך למועד שבו נערכו בחירות לוועד האגודה ובזיקה לתעמולת הבחירות מטעם הקבוצה עליה נמנים הנתבעים (עדות התובע, ע' 14, ש' 28-29, ע' 12, ש' 4-7 לפרוטוקול. מתוכן הפרסום, בפרט מהאמור בסיפא לפסקה השניה בו, נראה שהדברים פורסמו סמוך מאד לאחר הבחירות ובעת שבין הצדדים התגלעו מחלוקות חריפות בקשר עם הליכי הבחירות).

15.
התביעה אינה מתייחסת לכלל האמור בעלון. תחת זאת היא מתמקדת בשלושה רכיבים בו: האחד, אמירה כי התובע פנה לבית המשפט על מנת למנוע את קיומה של אסיפה כללית "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
"; השני, אמירה כי התובע יוזם "
הליכים משפטיים כאוות נפשו, על חשבון קופת האגודה
"; והשלישי, שעניינו "
עיוותים רבים ומכוונים
" בפנקס הבוחרים שהוגש על ידי התובע.

16.
אין מחלוקת כי העלון פורסם לחברי האגודה (למשל, ס' 15 ו-18 לכתב הגנת הנתבעת 6, ס' 16 להגנת הנתבעים המיוצגים). ממילא מהווה העלון "פרסום" כמשמעות בחוק ויסוד זה מתקיים. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם רכיבי הפרסום האמורים עולים כדי לשון הרע, וככל שהתשובה לכך בחיוב, האם עומדת לנתבעים הגנה מההגנות הקבועות בחוק.

הפרסום נושא התביעה

17.
בטרם דיון, נעמיד לנגד עינינו את רכיבי הפרסום הרלבנטיים, כמו גם את פסקת הפתיחה של העלון, במלואם (הביטויים שביחס אליהם מעלה התובע טענות יסומנו, למען הנוחות, בקו תחתי, יתר ההדגשות במקור):


"
ניב החברים
ביטאון חברי האגודה "מעונות עובדים קריית משה"
אדר, תשס"ט מרץ 2009, גיליון 14


האסיפה הכללית:
הועד, כידוע, לא כינס אסיפה מיוזמתו שנה ושלושה חודשים מאז נבחר, התנהגות זו מבטאת את תפיסת הוועד הקודם כי הוא השולט ולא החברים בעלי הרכוש.
האסיפה הכללית, שבאה בעקבות דרישת 85 חברים, נקבע לתאריך 11.02.09, נכפתה על הועד וכונסה על פי החלטת הרשם.
לאסיפה הכללית טרחו להגיע 78 חברים. נציג הרשם הגיע לאסיפה לפי בקשת מר ברגמן. הנציג הוזמן להישאר אך סירב ועזב את המקום. בשלב זה חטף ברגמן את המיקרופון מיהודה ניר תוך שהוא מכריז שהאסיפה איננה חוקית. יתרה מזאת, נודע לנו שברגמן הנחה את תומכיו לא להגיע לאסיפה.



אסיפת ההמשך והבחירות:
האסיפה הכללית החליטה על קיום אסיפת המשך שתתקיים ב-1.3.09, בה בין השאר יתקיימו בחירות לוועד. אולם מר ברגמן, הפוחד מאסיפה כללית, פנה לבית המשפט כדי להוציא צו שלא לקיימה, מתוך מגמה פסולה של "סתימת פיות". על פי המלצת בית המשפט באותו דיון סוכם כי נפעל לתקיפה ישירה של קביעות הרשם הבלתי סבירות, ובמקביל הסכמנו לא לקיים את האסיפה...

...



מימון עורך הדין:
ברגמן יוזם הליכים משפטיים כאוות נפשו, על חשבון קופת האגודה (והוא אכן מנהל עשרות הליכים נגד חברים), בעוד אנו נאלצים לערוך מגבית חברים למימון הייצוג המשפטי
. החברים החלו לתרום סכומים של 500 ₪, בעלי הכנסות נמוכות יכולים לתרום פחות. אנו קוראים לכל החברים שאכפת להם מעתיד השיכון ומערך הנכסים, לתרום את חלקם לטובת המאמץ.
נא לפנות לאריק וירצבורגר בטל' 052-8119350, או לרבקה ראניה 02-6520562.
במידה ורשימתנו תיבחר לנהל את האגודה נציע כי ההוצאות המשפטיות הללו יושתו על קופת האגודה והכסף יוחזר לחברים.




שיבוש בפנקס הבוחרים:
בפנקס הבוחרים שהוגש על ידי ברגמן ישנם עיוותים רבים ומכוונים, לדוגמא:
א.
21 דירות ללא זכות הצבעה כלל. משה ברגמן החליט על דעת עצמו לבטל חברותם, ולשלול את זכותם הדמוקרטית.
ב.
כ-10 דירות שנמכרו וזכות ההצבעה נותרה בידי המוכרים ולא הועברה לקונים. בקשתם של הקונים, בעלי הדירות כדין, להיכלל בפנקס נדחתה.
ג.
הועד, במקרים רבים, לא מאפשר קבלת יורשים כחברים באגודה ולכן לא מאפשר להם להצביע.
ד.
לחלק מהדירות זכות הצבעה אחת (אלמנים ואלמנות) ולחלק שני קולות כשמדובר בדירה אחת. הפליה של הבודדים!

אנו דורשים מהרשם שיוגדרו קריטריונים ברורים ושוויוניים לפנקס הבוחרים!
אם גם אתם רואים עצמכם בעלי זכות הצבעה, ואינכם כלולים בפנקס הבוחרים, תוכלו לפנות לגבי ירושלמי 052-4874020, או ליעקב עידן 054-4326518.

...

ניב זה הוצא במשותף ע"י חברים אשר התמודדו לועד האגודה:
וירצבורגר אריק, ירושלמי גבי, נהיר שמעון, ניר יהודה, עידן יעקב, ראניה רבקה, דר' רכטמן דוד.
"


[ההדגשות במקור]

18.
נעבור עתה לדיון ברכיבי הפרסום שיש בהם, לטענת התובע, משום לשון הרע כלפיו. נדון ברכיבי הפרסום כסדרם.

הרכיב הראשון – "סתימת פיות"

19.
עניינו של הרכיב הראשון שלגביו טען התובע הוא, כאמור לעיל, באמירה לפיה נקט בהליך משפטי על מנת למנוע כינוסה של אסיפה כללית של האגודה "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
". יודגש, התובע אינו מעלה טענה כלשהי ביחס לביטויים אחרים בגדר רכיב פרסום זה.

20.
לטענת התובע יש בדברים כדי להציג אותו כאדם כוחני הפועל להשתיק את יריביו ולמנוע מהם להפיץ את עמדתם ובשל כך הם מהווים לשון הרע. בפועל, כך לטענת התובע, הנתבעים והקבוצה עליה הם נמנים, הודיעו שלא כדין על כינוס אסיפת המשך במסגרתה יתקיימו גם בחירות לוועד האגודה במועד שונה מזה שנקבע כדין, באופן שיצר חוסר הבנה ובלבול בקרב חברי האגודה, ועל רקע זה פנה לבית המשפט בבקשה למנוע את כינוס האסיפה עליה הודיעו הנתבעים, פנייה שאף הובילה לביטול האסיפה.

21.
לאחר שעיינתי בעלון, ברכיב הראשון ובפתיח שקדם לרכיב הראשון, אינני סבור כי בנסיבות העניין יש לראות בכך שיוחס לתובע כי פעל "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
" משום לשון הרע כמשמעותו בס' 1 לחוק.

22.
כפי שנראה להלן, בנסיבות המקרה יש לפרש את הביטוי כהבעה דעה על התנהלותו של התובע כיו"ר האגודה וכהשמעת ביקורת כלפיו מצד מתנגדיו באגודה, וזאת לאחר הצגת עיקרי העובדות שבבסיס הביקורת. הדברים פורסמו בשעה שנערכו בחירות לוועד האגודה. הם נכתבו במסגרת תעמולת בחירות. הם נכתבו כלפי מי שממלא תפקיד ציבורי כיו"ר ועד האגודה (התובע לא חלק על כך שהוא ממלא תפקיד ציבורי, ע' 14, ש' 26-27 לפרוטוקול), מי שהעמיד עצמו שוב לבחירה, ומי שלו נגישות רבה לערוצי התקשורת הרלבנטיים באגודה והמשמשים להגיע אל חברי האגודה.

23.
אכן, בבחינת השאלה אם ביטוי מסוים פוגע בשמו של אדם ועולה כדי לשון הרע בהתאם לאמת המידה האובייקטיבית, יש להביא בחשבון "

שיקול חשוב נוסף... [ש]הוא זהות הנפגע מן הביטוי, וביתר דיוק, היותו איש ציבור, דמות ציבורית או אדם פרטי

" (פרשת הרציקוביץ, בעמ' 570). בהקשר זה צוין כי: "

גופים ואנשים הנושאים במשרות ציבוריות או בתפקידים שלציבור עניין בהם, נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב. כמובן, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בשמם הטוב, שהוא היקר בנכסיהם, אך יש בכך כדי להחליש את המשקל שיש ליתן לשיקול זה ביחס לחופש הביטוי

" (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 863 (1989); פרשת מורדוב, בעמ' 27-28). כאשר עסקינן בביקורת והבעת דעה, נדרשת ממי שממלא תפקיד ציבורי רמת סיבולת גבוהה יותר בכל הנוגע לפגיעה בשם הטוב. ממילא נקבע רף גבוה יותר בשאלה אם ביטוי כזה או אחר מהווה לשון הרע. כפי שנפסק, "

המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי

". "

בבחינת השאלה האם מדובר בביטוי הפוגע בשמו של אדם, בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי, יש לקחת בחשבון נסיבות אלה. מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר; עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה

" (פרשת הרציקוביץ, בעמ' 570, ההדגשה הוּספה). לכך יש להוסיף כי הדברים נאמרו בגדרי פרסום שנעשה בתקופת בחירות ובזיקה לתעמולת בחירות. במצב דברים זה ניתן להניח כי אדם סביר הקורא דברים שנכתבו על ידי מי שהם מתנגדיו של נושא הפרסום, ייחס להם משקל פחוּת בהשוואה לדברים הנאמרים מפי גורם אובייקטיבי. האדם הסביר מבין שמדובר לכתחילה בחומר שקיימת בו הטייה מובנית לטובת מי שעומד מאחורי הפרסום – בענייננו: מי שהם מתנגדיו של התובע. גם בכך יש כדי לעמעם את הפגיעה בשם הטוב הנובעת מהפרסום, ולהקרין על השאלה אם בנסיבות העניין יש לראות בו משום לשון הרע (ראו, למשל, ת"א (שלום י-ם) 5156/08 טוקטלי נ' שמם, בפסקה 20 לפסק דינו של כבוד השופט ע' שחם (14.6.2009).

24.
לאור האמור לעיל, בשים לב גם לכך שמדובר בהבעת דעה (כפי שנראה להלן), לאחר הצגת עיקרי התשתית העובדתית הרלבנטית, ובשים לב גם לתוכן הביטוי עצמו – "

סתימת פיות
" – שאף שהוא ביקורתי ומייחס לתובע מניעים פסולים ובלתי ענייניים, אין מדובר בביטוי קיצוני או חריף באורח מיוחד, מסקנתי היא שהדברים אינם עולים כדי לשון הרע.

25.
אולם, אפילו נניח כי היסוד שעניינו "לשון הרע" מתקיים ככל שעסקינן ברכיב הפרסום הראשון, סבורני כי בנסיבות העניין עומדת לנתבעים ההגנה הקבועה בס' 15(4) לחוק.

26.
ס' 15(4) לחוק קובע כי לנתבע תקום הגנה מקום בו עשה את הפרסום בתום לב בנסיבות שבהן "

הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות

".

27.
התובע לא חלק על כך כי מילא במועדים הרלבנטיים תפקיד ציבורי באגודה (ע' 14, ש' 26-27 לפרוטוקול).

28.
השאלה אם ביטוי מסוים בפרסום מהווה תיאור עובדתי או שיש בו משום הבעת דעה (או סברה) היא בעיקרה שאלה עובדתית. על בית המשפט להסיק את מסקנתו על פי השכל הישר וכללי ההיגיון, לאחר שיעיין בכתבה בשלמותה (ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 55 (1992)). המבחן העיקרי הוא מבחן "הרושם הכללי שיוצר מירקם הכתבה בעיני הקורא הסביר" "

האם סובר הוא כי הוא מוזמן לשפוט את האמרה או שמא מתבקש הוא לאמצה כעובדה וללא ביקורת עצמאית
" (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, 857). פרסום ייחשב הבעת דעה אם כך עולה מהאופן שבו נוסחו הדברים; אם המפרסם ציין את עובדות האמת שעליהן סמך את דעתו ואם קיימת זיקה סבירה בין עובדות האמת לבין הדעה שהובעה (ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ, פ"ד לב (3) 337 (1978); ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן, פ"ד נו(3) 245, 263-264 (2002)).

29.
בחינת מכלול הדברים בענייננו מביאה למסקנה כי המשפט שיוחס לתובע, לפיו פנה לבית המשפט על מנת למנוע את קיום אסיפת ההמשך "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
" מהווה, בנסיבות העניין, משום הבעת דעה וסברה ואין לראות בו קביעת עובדה. כפי שנפסק, הבעת דעה יכולה לחול לא רק על נקיטת עמדה ערכית אלא גם על הסקת מסקנות. "
גם בייחוס כוונה זו או אחרת לנפגע, כמו כוונת התרמית, יכולה להיות משום הבעת דעה, בדרך הסקת מסקנות מן העובדות שפורטו, אם כי אין בה חריצת משפט ערכי
" ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, פ"ד לב (3) 337, 353 (1978)). בעניינו כולל הביטוי הנדון בחלקו הראשון התייחסות ערכית להתנהלות התובע המתוארת כ"פסולה" – עניין התומך בסיווג הביטוי כהבעת דעה. הוא ממשיך בהתייחסות למניע המתואר כ"סתימת פיות" – היינו במישור הנפשי של התובע שממילא אינו מצוי בידיעת הנתבעים, עניין התומך אף הוא בכך שהקורא הסביר יבין שעסקינן בסברה המוסקת מההתנהלות הדברים כפי שהוצגה ולא בעובדה.

30.
זאת ועוד, במסגרת העלון – ובכלל זה בפתיח לו – תיארו הנתבעים את העובדות העיקריות בקשר עם פנייתו של התובע לבית המשפט למניעת כינוס אסיפת ההמשך, הן העובדות שעמדו בבסיס הדעה שהובעה. בכלל זה התייחסו לכך שהוועד – בראשו עמד התובע – לא פעל לכינוסה של אסיפה כללית מזה זמן; כי אסיפה כללית כונסה על פי החלטת הרשם (רשם האגודות השיתופיות) בעקבות דרישה של 85 מחברי האגודה ו"נכפתה" על הוועד; כי האסיפה נקבעה ליום 11.2.09; כי נודע שהתובע הנחה את תומכיו שלא להגיע לאסיפה; כי נציג הרשם שהגיע לאסיפה לבקשת התובע סירב להישאר ועזב את המקום; כי התובע עצמו "חטף" את המיקרופון מאחד הנתבעים והכריז כי האסיפה אינה חוקית; כי האסיפה החליטה על קיום אסיפת המשך ביום 1.3.09 בה יתקיימו גם הבחירות לוועד. אלא שאז פנה התובע לבית המשפט על מנת למנוע את קיומה של אסיפת ההמשך "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
". מיד לאחר מכן מוסיפים הנתבעים כי בהמלצת בית המשפט הם הסכימו שלא לקיים את האסיפה (תוך שיפעלו לתקיפת החלטות מסוימות של הרשם). כן צוין כי החליטו לפעול לפסילת הבחירות החשאיות שכן התקיימו (הכוונה לבחירות שהתקיימו באסיפה האחרת שהתקיימה ביום 4.3.09) וכי בית המשפט קבע כי הקלפי לא תיפתח עד לתום הבירור המשפטי.

31.
התובע לא טען כי העובדות שתוארו על ידי הנתבעים במסגרת הפרסום אינן נכונות. למעשה לא העלה התובע טענה כאמור ביחס לאף לא אחת מהעובדות שתוארו לעיל. בכלל זה לא העלה טענות ביחס לאי-כינוס אסיפה על ידי הוועד מזה זמן רב וביחס לכינוסה הכפוי על ידי הרשם (וראו לעניין זה, למשל ס' 25-26 לתצהיר נ6 בתביעה העיקרית, עליהם לא נחקרה כלל); ביחס לכך שקרא לחברים שלא להגיע לאסיפה שנקבעה על ידי הרשם (וראו עדותו שלו, ע' 12, ש' 14-17 לפרוטוקול, אף שטען שעשה זאת כ"איש פרטי"); ביחס להתנהלות הדברים באסיפה הראשונה שכונסה ולכך שעזב אותה בכעס תוך נטילת המיקרופון (וראו ס' 29 לתצהיר המתוקן של הנתבע 7 שעליו לא נחקר), כמו גם ביחס ליתר העובדות שתוארו.

32.
אכן, בפי התובע היו טענות בדבר חוקיות ההחלטות שהתקבלו באסיפה שנועדה ליום 11.2.09 (שנועדה אך לדיון ולא לקבלת החלטות, כעולה, בין היתר, מנספח א' לתצהיר הנתבעת 6 בתביעה העיקרית) ובכלל זה ביחס לחוקיות קביעת אסיפת המשך לשם קיום ההצבעות בנושאים שעל הפרק, ובהם הבחירות, ליום 1.3.09. בהקשר זה הצביע על כך שמועד האסיפה בה יקוימו הבחירות נקבע על ידי משרד רשם האגודות השיתופיות ליום 4.3.09 ושעל כך כבר הוּדע לחברים (נספחים א1 וא2 לתצהיר התובע וכן נספח ב' לתצהירו), באופן שיצר אי הבנה ובלבול. בעניינים אלה התגלעו מחלוקות בין הצדדים (הנתבעת 6, למשל, טענה כי על ידי פיצול האסיפות לאסיפה בה יתקיימו דיונים ולאסיפה נפרדת להצבעות, וקריאה שלא לבוא לאסיפה הראשונה, מנע התובע מהנתבעים להביע את עמדתם בפני
כלל חברי האגודה הבאים להצביע, ע' 20, ש' 28 ואילך לפרוטוקול).

33.
בכל אלה אין כדי לשנות את התמונה העולה ממכלול הדברים. הניסוח בו השתמשו הנתבעים בפרסום הוא ניסוח של ביקורת והבעת דעה. אין בו כדי להתפרש בידי הקורא הסביר כקביעת עובדה מוחלטת הנסמכת על מידע שלא נמסר לקורא בדבר מניעיו או הלך נפשו של התובע. הקורא הסביר מבין כי מדובר בעמדתם ובדעתם של הנתבעים נוכח מהלך הדברים והתנהלות התובע. ההתבטאות כי התובע פעל "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
" הובאה במסגרת הפרסום לאחר הצגת העובדות העיקריות והתנהלות העניינים בקשר עם האסיפה הכללית שהיא שעמדה ביסוד הדעה והסברה האמורה (וראו ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, פ"ד לב (3) 337, 353 (1978) שם נקבע כי די בהבאת העובדות העיקריות שעליהן מושתתת הדעה ואף אין צורך לחזור על פרטים הידועים לציבור ממילא, ובענייננו – מועד הכינוס האחר שנקבע על ידי הרשם ושגם לפי שיטת התובע פורסם והובא לידיעת הכל). בנסיבות העניין קיימת גם זיקה סבירה בין העובדות שהובאו – ובכלל זה אי כינוס האסיפה בעבר והתנהלות התובע במהלך האסיפה שכן כונסה כאמור – לבין הדעה שהובעה. כמו כן הוכח כי הפרסום נעשה בתום לב ובעת שהנתבעים האמינו כי התובע פועל נגדם שלא ממניעים ענייניים (וראו גם ס' 16(א) לחוק).

34.
ודוק: אינני נדרש לשאלה אם עמדת הנתבעים כי התובע פעל "

מתוך מגמה פסולה של 'סתימת פיות'
" נכונה אם לאו. ממילא איני נדרש לטענת התובע כי מעולם לא מנע ממי מהנתבעים אפשרות לקיים אסיפה או להשמיע דעתו (וראו עדות הנתבע 7, ע' 7 ש' 19-21 לפרוטוקול) כמו גם לכך שבסופו של יום, בעקבות פנייתו של התובע לבית המשפט הסכימו הנתבעים להימנע מלקיים את האסיפה שנקבעה ליום 1.3.09 (כפי שאף ציינו בעצמם במסגרת הפרסום, וראו נספח ד' לתצהיר התובע) ולכך שבהסכמת הצדדים בוטלו, בהמשך, ההחלטות שהתקבלו באסיפת 11.2.09 (בה גם נקבעה אסיפת ההמשך) (ראו פסק הדין החלקי בעמ"נ 729/09 ברגמן נ' מעונות עובדים (9.11.2000), נספח ז' לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים). כל אלה אינם משנים לענייננו. אפילו נניח כי בנסיבות העניין פעל התובע למניעת כינוסה של אסיפת ההמשך ממניעים ענייניים בלבד ועל יסוד טעמים מוצדקים (ואינני קובע כך), לא יהיה בכך כדי להעלות או להוריד לעניין תחולת ההגנה הקבועה בס' 15(4) לחוק. לצורך זה, די בכך שמנוסח הדברים ברי כי מדובר בהבעת דעה, וכי מדובר בדעה סבירה ואפשרית על יסוד העובדות שביחס אליהן לא היתה מחלוקת, כדי להקים לנתבעים את ההגנה.

35.
התוצאה היא, אם כן, שבכל האמור ברכיב הראשון של העלון – דין טענות התובע להידחות.

36.
להשלמת התמונה, ולמעלה מהצורך לדיון זה, אציין כי במסגרת ההליכים שלפניי הוגשו לתיק בית המשפט – הן על ידי התובע הן על ידי הנתבעים – דוחות חקירה שונים בקשר עם האגודה והתנהלותה שנערכו על ידי חוקרים שמונו על ידי רשם האגודות השיתופיות. כן הוגשו החלטות של הרשם בעניינים אלה. הנתבעים הצביעו על ממצאים שנקבעו בדוחות ובהחלטות כאמור לתמיכה בטענותיהם כלפי התובע. כפי שנראה להלן, עניינים אלה רלבנטיים בעיקר לרכיב הפרסום השני שידון להלן.

37.
עם זאת, בהקשר של רכיב הפרסום הראשון הנדון כאן, אתייחס בקצרה לדברים שנקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות ("הרשם") במסמך מיום 29.6.11 שעניינו "

נימוקים למתן צו הפירוק
".
[1]

קודם למסמך האמור הוגש לרשם דוח חקירה שנערך על ידי רו"ח עופר אלקלעי
[2]

שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות, בין היתר, לשם בדיקת התנהלות האגודה בהקשרים שונים בשנים 2005-2010. במסגרת החקירה שקיים החוקר הוא ערך בחינה של מסמכי האגודה וקיים שיחות עם גורמים שונים באגודה ובכלל זה התובע וחלק מן הנתבעים. בדוח החקירה שהגיש מתח החוקר ביקורת קשה על התובע ועל התנהלותו בהיבטים שונים והמליץ, בין היתר, למנות מפרק לאגודה. משחזר העניין לפִתחו של הרשם, ולאחר שהתקיים בפני
ו הליך סדור במסגרתו נשמעו גם טענות התובע ביחס לדוח החקירה, החליט הרשם להורות על פירוק האגודה ומינה לה מפרק. במסמך הנזכר פרס בפירוט ובהרחבה את נימוקיו להחלטה.

38.
בהחלטתו אימץ הרשם את ממצאי החוקר ומסקנותיו. הוא מתח ביקורת קשה, קשה מאד, על התובע. בכל האמור ברכיב הראשון של הפרסום, הרלבנטי הוא שהרשם אימץ את ממצאי החוקר לפיה התובע, כיו"ר האגודה, ביצע פעולות מהותיות, בכלל זה בעניינים שיש להם השפעה מהותית על האגודה, רכוש חבריה, המבנה שלה ועתידה (במסגרת הליך ה"הפרטה" שביקש לקדם) מבלי שהביא את העניין להצבעה ולאישור של האסיפה הכללית. הרשם הוסיף וציין כי התובע עשה הכל על מנת "לטרפד" ולא להביא עניינים אלה לאישור האסיפה הכללית, תוך שהוא מעלה בעניין זה טענות חסרות יסוד (בעמ' 44 למסמך). הרשם הוסיף וקבע כי התובע מתנהל, ובכלל זה כלפי חברי אגודה המתנגדים לו, באורח "

כוחני
" "
בבחינת כל מי שאינו מסכים לדרכי הוא לא רק נגדי אלא אויבי
"
(שם בעמ' 48) וכי "
עלו מחדלים רבים בהתנהגותו [של התובע] שפעל תוך ניצול מעמדו כיו"ר האגודה לקידום אג'נדות פרטיות שלא לטובת האגודה
" (שם, בעמ' 82)

39.
נוכח ההקשר הנדון בחלק זה – היינו: רכיב הפרסום הראשון בלבד – לא התייחסתי אלא למקצת הדברים העולים מנימוקי הרשם.

מה הרלבנטיות שלהם לדיון בקשר עם רכיב זה?

הנימוקים פורסמו זמן רב אחרי הפרסום נושא התביעה. ברי כי לא עומדת לנתבעים טענה כי נסמכו על האמור בהם בעת הפרסום. הם גם לא טענו כך. אולם, הנימוקים – ובפרט הקטעים שהובאו לעיל – מתייחסים לאירועים ועובדות שהתרחשו בתקופה שקדמה לפרסום. עובדות שהנתבעים היו מודעים להן ואירועים שיש להם זיקה אליהם. עובדות ואירועים שגם ביחס אליהם העלו טענות כלפי התובע. ממצאי הרשם ביחס לעובדות ואירועים אלה מניחים אף הם תשתית לכך שהתובע פעל למנוע פיתחון פה למתנגדיו וכי פעל בדרכים שהיה בהן כדי למנוע ממתנגדיו אפשרות ממשית להעלאת התנגדות אפקטיבית לדעתו ולמהלכים שביקש לקדם באגודה. ממצאים אלה, שהתקבלו על ידי הרשות המוסמכת, ביחס לאירועים ועובדות שקדמו לפרסום, תומכים אף הם במסקנה כי הנתבעים יכולים היו להגיע, נכון למועד הפרסום, לדעה אותה הביעו ביחס להתנהלות התובע – שיש בה לעמדתם משום "
סתימת פיות
" – בתום לב.







הרכיב השני – "ייזום הליכים משפטיים"

40.
עניינו של רכיב הפרסום השני הוא בייזום הליכים משפטיים על ידי התובע. למען הנוחות נשוב ונעמיד לנגד עינינו רכיב פרסום זה (הקטעים ביחס אליהם העלה התובע טענות מסומנים בקו תחתי):

מימון עורך הדין:

ברגמן יוזם הליכים משפטיים כאוות נפשו, על חשבון קופת האגודה (והוא אכן מנהל עשרות הליכים נגד חברים), בעוד אנו נאלצים לערוך מגבית חברים למימון הייצוג המשפטי
. החברים החלו לתרום סכומים של 500 ₪, בעלי הכנסות נמוכות יכולים לתרום פחות. אנו קוראים לכל החברים שאכפת להם מעתיד השיכון ומערך הנכסים, לתרום את חלקם לטובת המאמץ.
נא לפנות לאריק וירצבורגר בטל' 052-8119350, או לרבקה ראניה 02-6520562.
במידה ורשימתנו תיבחר לנהל את האגודה נציע כי ההוצאות המשפטיות הללו יושתו על קופת האגודה והכסף יוחזר לחברים.


41.
הדברים האמורים ברכיב השני האמור מהווים תיאור עובדתי. הם מציגים את התובע באור שלילי. התובע מוצג כמי שמתנהל באורח בלתי ענייני ובלתי תקין, בכך שהוא יוזם הליכים "כאוות נפשו"; כמי שמשית את הוצאות ההליכים הללו על האגודה באופן שיוצר אצל הקורא הסביר את הרושם כי התובע מביא להוצאה בלתי מוצדקת של כספים; וכמי שנוקט הליכים רבים נגד חברי האגודה.

42.
בדברים אלה יש משום לשון הרע על התובע על פי אמות המידה שהובאו לעיל. ודוק: בשונה מרכיב הפרסום הראשון, כאן אין עסקינן בהבעת דעה כי אם בטענות שבעובדה, המובאות ככאלה. במצב דברים זה אין בכך שהפרסום נעשה כלפי מי שממלא תפקיד ציבורי ובזיקה לתעמולת בחירות כדי לשנות מן המסקנה שמדובר בלשון הרע. עמדת הפסיקה לפיה רמת הסיבולת של איש ציבור צריכה להיות גבוהה יותר התייחסה להבעת דעה ולא לטענות שבעובדה (ראו ס' 23 לעיל).

43.
אעיר, כי לכתחילה התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר למשמעות שיש לייחס לאמירה כי ההליכים שיוזם התובע הם "

על חשבון קופת האגודה
". התובע טען לכתחילה כי מהפרסום עולה שהוא מבזבז את כספי האגודה בשל שכירת שירותיהם של עורכי דין לטובת ההליכים המשפטיים, בעוד שבפועל הוא ייצג את האגודה בעצמו ובהתנדבות. הנתבעים טענו כי לא לכך כיוון הפרסום אלא להוצאות המשפט המוטלות על האגודה בשל ניהול ההליכים ולעלויות הכרוכות בניהול ההליכים (אגרות וכו') (הוצאות שאין מחלוקת כי שולמו מקופת האגודה). בסיכומיו זנח התובע טענתו זו (עמ' 25, ש' 7-11 לפרוטוקול) וטען אך ביחס לביטויים האחרים שברכיב פרסום זה ("
כאוות נפשו
" ו- "
עשרות הליכים
"). די בכך כדי לייתר את הדיון במחלוקת האמורה. למעלה מהדרוש יצוין כי פרשנות האמירה הנדונה איננה נקייה מספקות. כותרת חלקו זה של הפרסום "
מימון עורך הדין
" תומכת דווקא בפרשנותו של התובע. מאידך גיסא, עיון בקטע הנדון כמכלול, מלמד כי תכלית הדברים היא בפני
ית הנתבעים לקבלת סיוע כספי מהחברים לצורך הייצוג המשפטי שלהם בעוד שלגבי התובע לא נטען דבר באשר לשכירת שירותי עורך דין. כידוע, "
כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע
" (פרשת הרציקוביץ, בעמ' 570). מכל מקום, אפילו נקבל שהאדם הסביר היה מבין את הפרסום כשיטת התובע, הרי שבמכלול הדברים יש לפרש את הטענה בפרסום כנסבה על ההוצאות הנגרמות לאגודה בשל ההליכים שיוזם התובע בכללותן. הפרט שבמחלוקת – היינו אם הוצאות אלה כוללות גם עלות שכירת שירותי עורך דין – הוא, בנסיבות העניין, פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. משכך, ממילא – וכפי שנראה לעיל – לא היה בדברים כדי לשנות מהתוצאה הסופית. כאמור לעיל, משהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, נאמרים הדברים למעלה מהצורך.

44.
הנתבעים טענו כי קמה להם בהקשר זה הגנת "אמת הפרסום" בהתאם לס' 14 לחוק. בנסיבות העניין, ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו לפני בית המשפט, סבורני כי דין הטענה להתקבל.

45.
הנתבעים הסתמכו בהקשר זה, בין היתר, על דוח החקירה מיום 17.1.11 שערך רו"ח עופר אלקלעי (להלן: "דוח אלקלעי").

[3]

רו"ח אלקלעי מונה על ידי רשם האגודות השיתופיות על מנת לחקור, בין היתר, את ההתנהלות הכספית של האגודה בתקופה שבין 2005 – 2010. במסגרת החקירה בחן רו"ח אלקלעי, בין היתר, את הדוחות הכספיים של האגודה, ניתח את הנהלת החשבונות שלה, בחן פרוטוקולים של אסיפות האגודה ושל ישיבות ועד האגודה וועדת הביקורת וקיים שיחות עם גורמים רבים באגודה ובכלל זה התובע וחלק מן הנתבעים, ואף קיבל עמדה בכתב מאת התובע. כפי שכבר נאמר לעיל, בדוח החקירה שהגיש מתח החוקר ביקורת קשה על התובע ועל התנהלותו בהיבטים שונים והמליץ, בין היתר, למנות מפרק לאגודה.

46.
הרלבנטי לענייננו הוא שבמסגרת החקירה בדק רו"ח אלקלעי גם הליכים משפטיים שהתנהלו בקשר עם האגודה. בהקשר זה קבע את הממצאים הבאים:

"
ייזום הליכים משפטיים וייצוג האגודה בהם על ידי מר ברגמן

נמצא כי בתקופה שנבדקה, יזם ועד האגודה בראשות מר ברגמן עשרות הליכים משפטיים. נמצא כי חלק גדול מההליכים המשפטיים שנפתחו הינם תולדה של סכסוכים פנימיים בתוך האגודה בין חברי האגודה... ניתן לתהות בהינתן התנגדות חברים באגודה לפעולותיו של מר ברגמן באותם הליכים משפטיים, מדוע לא ראה מר ברגמן לנכון להביא את הנושא לדיון ואישור החברים באסיפה הכללית. במיוחד נכון הדבר להליכים שפתח מר ברגמן כנגד חברים באגודה על רקע הסכסוך המתנהל בנושא תהליך ההפרטה וסדרי הדין במוסדות האגודה שכן הוא מהווה צד בעל עניין בהליכים אלו מול חברים אחרים באגודה.
" (שם, בעמ' 19-20, ההדגשות הוספו)

במקום אחר, ובהקשר קרוב קבע כי נמצאו מקרים שבהם הוצאות אישיות שהוטלו על התובע, כמו גם על חברי ועד אחרים, הוחזרו מקופת האגודה וכי באחד המקרים שולמה לתובע אגרת המשפט בהליך שהוא פתח נגד אחד מחברי האגודה (ראו, שם בעמ' 12-14, אף שהמקרים הקונקרטיים המובאים בהקשר זה מתייחסים לאירועים שאירעו שלאחר הפרסום).

47.
כאמור לעיל דוח אלקלעי הובא לפני רשם האגודות השיתופיות. זה בתורו, קיים דיון במהלכו נשמעו, בפירוט רב, טענות הגורמים המעורבים ובכלל זה טענות התובע וטענות חלק מן הנתבעים. בסופו של יום ראה רשם האגודות השיתופיות לאמץ את מסקנות והמלצת רו"ח אלקלעי וציווה על פירוק האגודה. בהחלטה מיום 29.6.11

[4]

מתח הרשם ביקורת קשה על התובע. בהקשר הרלבנטי לרכיב הפרסום הנדון עתה – היינו לעניין ההליכים המשפטיים שניהל התובע – קבע הרשם כך:

" ייזום עשרות רבות של הליכים משפטיים וייצוג האגודה בהם על ידי מר ברגמן
...
במקרה שלפנינו, אין ספק כי כל המהלכים שהועד נוקט הינם פרי פעולותיו של מר ברגמן. ריבוי ההליכים הינו תוצאה של ניהול כוחני של מר ברגמן בבחינת כל מי שאינו מסכים לדרכי הוא לא רק נגדי, אלא אויבי! ריבוי ההליכים הוא פעולה שיטתית של מר ברגמן, לא רק נגד החברים, אלא נגד כל מי שנראה לו שהוא נגדו. לשם ניהול ההליכים הוא פועל כביכול בשם האגודה על מנת לממן את ההליכים מקופתה ולא מכיסו. רק חלק מזערי ביותר, של המהלכים יזמו המתנגדים, ואלה היו הליכים שמטרתם היתה להביא לכך שמר ברגמן יפעל לפי התקנון ולפי הדין...
(שם, בעמ' 48, ההדגשות הוספו)



ובהמשך:

"
אין לי ספק כי מר ברגמן פעל בכל הנושאים הללו כאיש פרטי
. בחלק מהתביעות מופיעה האגודה כצד ומר ברגמן עצמו מופיע אישית כצד נוסף לאגודה. בעשותו כך, גילה דעתו שייתכן ואין לאגודה מעמד עצמאי בתביעה אך בוודאי את אגרת ההליך שילם רק מקופת האגודה... כל מטרתו של מר ברגמן היתה להטיל את משא ההוצאות המשפטיות על קופת האגודה ולדאוג לכך שכיסו הפרטי לא ינזק ...
" (שם, בעמ' 50, ההדגשות הוספו)

ובהמשך מותח הרשם ביקורת קשה גם על כך שהתובע נמנע מתשלום מסי האגודה באחת השנים ומעביר ביקורת על טענת התובע כי ניתן לו פטור עקב פעילותו בייצוג ובטיפול בתיקים משפטיים עבור האגודה (שם, בעמ' 57-61), עניין המקרין על טענתו בדבר ייצוג האגודה בהתנדבות.

48.
התובע אמנם פעל במלוא המרץ על מנת לחתור תחת הממצאים האמורים ולמנוע את ההחלטה להורות על פירוק האגודה על בסיס הממצאים שנקבעו (בכלל זה, ורק לשם הדוגמא, עתר לפסילת רשם האגודות השיתופיות מלדון בדוח, בקשה שנדחתה תוך ביקורת קשה וחיוב בהוצאות אישיות, נספחים ו' ו- י"ג לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים; גם ערעור על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה נדחה, תוך חיוב בהוצאות אישיות, ראו ההחלטה בעמ"נ (מחוזי י-ם) 41523-03-11 אגודה שיתופית מעונות עובדים בקרית משה נ' וירצבורגר (5.5.2011) – צורפה במסגרת נספח י"ג לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים; התובע נמנע מלהפיץ את דוח אלקלעי לחברי האגודה אף שצווה לעשות כן, גם בהקשר זה יזם מספר הליכים משפטיים, ועוד ועוד ועוד). סופו של יום – לא עלה הדבר בידו. צו הפירוק כמו גם הממצאים נותרו, ברובם המכריע (ובכל ההיבטים הרלבנטיים לענייננו) על כנם (וראו, עדות ברגמן, ע' 11, ש' 20 לעניין הפירוק, וכן החלטת היועץ המשפטי למשרד התמ"ת, מכוח הסמכות שהואצלה לו על ידי שר התמ"ת, לדחיית ערעור התובע על צו הפירוק תוך אימוץ מרבית מסקנותיו של הרשם, צורף כנספח (בלתי מסומן) לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים).

49.
די באמור בממצאי דוח אלקלעי ובהחלטת רשם האגודות השיתופיות כדי להביא למסקנה שהנתבעים עמדו בנטל להראות כי התובע יזם הליכים משפטיים רבים, באורח אישי ובלתי תקין, ובכלל זה גם הליכים רבים נגד חברי האגודה שהתנגדו לו, ותוך השתת הוצאות ההליכים על האגודה. כאמור, הפסיקה הכירה בכך שלממצאים שנקבעו במסגרת דוחות חקירה מהסוג הנדון "

יש ערך ראייתי עצמאי וחשוב
" (וראו הערת שוליים 1 לעיל, כאמור שם התובע עצמו ביקש להסתמך, למשל בהקשר של פנקס הבוחרים, על דוחות חקירה אחרים). די באמור, ומשברי כי עסקינן בפרסום שיש בו ענין ציבורי בהתייחסו לפעילותו של מי שממלא תפקיד ציבורי, כדי להביא למסקנה כי עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום בכל האמור ברכיב השני.
[5]


50.
לא מצאתי כי יש בטענות שהעלה התובע בהקשר זה כדי לשנות ממסקנתי. התובע לא הביא ראיות מטעמו שיש בהן כדי לקעקע את התמונה הברורה העולה מן האמור. טענותיו כי מספר ההליכים הכולל שנקטה האגודה במועד הרלבנטי היה קטן מהרושם העולה מן הפרסום וכי הנתבעים לא ידעו להצביע בעדותם אלא על פחות מעשרה הליכים שננקטו נגד חברי האגודה קודם למועד הפרסום (וראו, למשל, עדות הנתבעת 6, ע' 22, ש' 16-17 לפרוטוקול) אינן משנות בנסיבות העניין את התמונה הכללית. אף אם נניח שמספר ההליכים שנקט התובע נגד חברי האגודה קודם למועד הפרסום, היה קטן מהנטען או המיוחס (ובשונה מהתמונה העולה מדוח אלקלעי והחלטת הרשם שלאחריה), אין בכך כדי לשנות מהמהות. לכל היותר היה מקום לראות בכך משום פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש, ושאין בו כדי לשלול את תחולת ההגנה. גם את הטענה כי הנתבעים לא הצביעו ולוּ על מקרה אחד שבו ננקטו הליכים ללא החלטה מסודרת של הנהלת האגודה, אין לקבל בנסיבות העניין. ראשית, משום שלשם כך די בממצאים שנקבעו בדוח אלקלעי, על יסוד עיון ובחינה של מסמכי האגודה, לרבות הפרוטוקולים של ישיבות הוועד. שנית, משום שנוכח הממצאים בדבר התנהלות התובע, והקביעה כי ההליכים המשפטיים היו פרי פעולותיו שלו באופן אישי, כמו גם ביחס להעדרה של ביקורת אפקטיבית על הוועד שבראשו עמד, גם לוּ התקבלו האישורים הנדרשים במישור הפורמלי ספק אם היה בכך כדי לשנות מן המהות. שלישית, ולמעלה מהדרוש, משום שבנסיבות העניין, אף שנטל השכנוע מוטל על הנתבעים, נראה כי יש לזקוף את אי הצגתן של ראיות בעניין זה דווקא לחובת התובע. זאת משום שיש להניח שאם התנהל באורח מסודר כטענתו, הרי שמצויים באמתחתו הפרוטוקולים וההחלטות לתמיכה בטענתו כי נקיטת ההליכים אושרה כנדרש, ולא היה לו כל קושי להציגם.
51.
בשולי הדברים יוּער כי הנתבעים מפנים למספר פסקי דין שניתנו בעניינו של התובע לאורך השנים. בכלל זה הפנו

[6]

לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"מ 2012/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים נ' וירצבורגר (4.4.2011) שם מתח כבוד השופט ח' מלצר ביקורת על התובע שעשה דין לעצמו ונמנע מלהפיץ את דו"ח אלקלעי לחברי האגודה. בהקשר זה ציין כי: "
המהלך המשפטי שיזם [התובע] נראה

על

פניו

כניסיון

בלתי ראוי

לדחות

את

הקץ

ולעכב ...

שלא

כדין, את

הפצת

דו
"
ח

החקירה

בקרב

חברי

האגודה
" וכי התנהלות התובע מותירה "
חשש

כבד

כי

כל

תוחלתה

של

הבקשה

הוא

לייצר

יש

מאין

עילה לעיכוב

נוסף

במיצוי

החקירה

בעניין

התנהלות

האגודה ... והדבר

רק

מחזק

את

החשש

שלא בלוחם

לטוהר

המידות

עסקינן, כי

אם

במלחמת

מנע

של

[התובע] נגד

בירור

התלונות

של חברי

האגודה

נגדו
". וראו גם דברי כבוד השופט ח' מלצר בבר"מ 3899/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים נ' וירצבורגר (14.9.2011) שם העיר כי "
לא ניתן לשלול בנסיבות אלה ש[התובע] אכן מנסה לקדם את ענייניו, תוך שימוש באגודה [ובתמיכת "מחנהו" באגודה] כ"כיס עמוק" לשם נשיאה בהוצאות המשפט השונות
" (שם בפסקה 13). כן הפנו למספר החלטות שיפוטיות שבמסגרתן הוטלו על התובע הוצאות אישיות בשל ההליכים שנקט. עם זאת, בנסיבות העניין, ומטעמי זהירות, והיות שממילא הדברים אינם נחוצים להכרעה, לא ראיתי ליתן משקל ולהסתמך על האמור.
52.
התוצאה היא כי גם טענות התובע בכל האמור ברכיב השני של הפרסום – נידחות.

הרכיב השלישי – "עיוותים רבים ומכוונים" בפנקס הבוחרים

53.
עניינו של רכיב הפרסום השלישי הוא ב"שיבוש פנקס הבוחרים". למען הנוחות נשוב ונעמיד לנגד עינינו רכיב פרסום זה:

שיבוש בפנקס הבוחרים:
בפנקס הבוחרים שהוגש על ידי ברגמן ישנם עיוותים רבים ומכוונים, לדוגמא:
א.
21 דירות ללא זכות הצבעה כלל. משה ברגמן החליט על דעת עצמו לבטל חברותם, ולשלול את זכותם הדמוקרטית.
ב.
כ-10 דירות שנמכרו וזכות ההצבעה נותרה בידי המוכרים ולא הועברה לקונים. בקשתם של הקונים, בעלי הדירות כדין, להיכלל בפנקס נדחתה.
ג.
הועד, במקרים רבים, לא מאפשר קבלת יורשים כחברים באגודה ולכן לא מאפשר להם להצביע.
ד.
לחלק מהדירות זכות הצבעה אחת (אלמנים ואלמנות) ולחלק שני קולות כשמדובר בדירה אחת. הפליה של הבודדים!

אנו דורשים מהרשם שיוגדרו קריטריונים ברורים ושוויוניים לפנקס הבוחרים!
אם גם אתם רואים עצמכם בעלי זכות הצבעה, ואינכם כלולים בפנקס הבוחרים, תוכלו לפנות לגבי ירושלמי 052-4874020, או ליעקב עידן 054-4326518.


54.
הדברים האמורים מהווים אף הם תיאור עובדתי. יש בהם כדי להציג את התובע באור שלילי. התיאור מציג את התובע כמי שפעל על דעת עצמו לשבש ולעוות את פנקס הבוחרים, וכמי שעשה כן באורח מכוון באופן שיוצר אצל הקורא הסביר את הרושם כי העיוותים בפנקס הבוחרים נועדו להיטיב, שלא כדין, עם התובע, לקרב את תומכיו ולהרחיק את מתנגדיו.

55.
גם בדברים אלה יש משום לשון הרע על פי אמות המידה שנזכרו מעלה. הדברים מנוסחים כעובדות ולא כהבעת דעה (וממילא בלי שהונחה קודם להן תשתית של עובדות האמת עליה נסמכים הדברים). ממילא, גם כאן אין בכך שהפרסום נעשה כלפי מי שממלא תפקיד ציבורי ובזיקה לתעמולת בחירות כדי לשנות מן המסקנה שמדובר בלשון הרע (וראו הדברים האמורים בס' 42 לעיל היפים גם לכאן).

56.
הנתבעים טענו כי עומדת להם הגנת אמת הפרסום.

57.
כפי שנראה להלן, בכל האמור ברכיב זה אין בידי לקבל את הטענה. הנטל להוכיח את אמיתות הפרסום מוטל על הנתבע. כפי שנפסק נטל זה "

אינו עניין של מה בכך
" (למשל, דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס פ"ד נב(3) 1, 42 (1998)). מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום (למשל, ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי פ"ד מא(2) 169, 186-187 (1987)).

58.
בנסיבות העניין לא הניחו הנתבעים תשתית עובדתית מספקת לאמור בפרסום בדבר "עיוותים" ו"שיבושים" "מכוונים" בפנקס הבוחרים. למעשה לא הניחו לכך תשתית ממשית כלשהי. אפרט.

59.
מהראיות שהובאו עולה כי במהלך שנת 2007 התקיימה באגודה חקירה לצורך עדכון פנקס חברי האגודה וזאת על רקע מחלוקות באשר לרשימת חברי האגודה. במסגרת החקירה נפגש החוקר (כתוארו אז) מר זרח יהב, עם גורמים שונים באגודה, ובכלל זה עם התובע ששימש כבר אז כיו"ר ועד האגודה, ועם חלק מהנתבעים ומי הנמנה על קבוצתם (למשל הנתבע 4, וכן חמותו של הנתבע 7 ששימשה יו"ר ועדת הקלפי, ראה ע' 18, ש' 9-12 לפרוטוקול). לאחר שגבה עדויות ולאחר שעיין במסמכים גיבש החוקר קריטריונים לקביעת רשימת חברי האגודה (ראו, דוח חקירה, מיום 25.6.07, נספח ז' לתצהיר התובע). כפי שנראה להלן, טענות התובעים בפרסום בדבר עיוותים מכוונים בפנקס נסבות, בחלקן, על קריטריונים שנקבעו על ידי החוקר – ולא על ידי התובע – במהלך 2007.
על יסוד הקריטריונים שנקבעו פרסם החוקר רשימה מעודכנת של חברי האגודה על מנת לאפשר לכל מי שרואה עצמו נפגע להשיג על הרשימה (ראו דוח ביניים מאותו היום, נספח ו' לתצהיר התובע). ביום 30.10.07 ועל יסוד ממצאי החקירה, פרסם רשם האגודות השיתופיות החלטה בדבר עדכון פנקס חברי האגודה (נספח ה' לתצהיר התובע). הנתבעים לא הביאו כל ראייה לפסוּל כלשהו שדבק בהתנהלות התובע בכל האמור בהליך זה של עדכון פנקס החברים. מהחומר שהובא לפניי נראה כי הנתבעים אף לא השיגו על החלטת הרשם בדבר עדכון הפנקס. לאחר הבחירות שנערכו באגודה בשלהי 2007 הגיש הנתבע 2 ערעור על תוצאות הבחירות. במסגרת הערעור העלה גם טענות בדבר רשימת החברים בפנקס, שחלקן זהות לטענות שנכללו בפרסום. עוזר רשם האגודות השיתופיות דחה טענות אלה (ראו, מכתב אילן רונן, עוזר רשם האגודות השיתופיות מיום 14.2.08, נספח ח לתצהיר התובע). כעולה מהחומר שלפניי גם על כך לא השיגו הנתבעים.

60.
התמונה העולה מהאמור היא כי רשימת החברים נקבעה בהחלטת הרשם ובהתאם לאמות מידה שנקבעו על ידו. הנתבעים לא הצביעו על פסול כלשהו שדבק בתובע בהקשר זה ולא הביאו ראייה כלשהי לכך.

[7]

הנתבעים השלימו עם קביעת הרשם ועם רשימת החברים שנקבעה על יסוד הקריטריונים שקבע. אכן, הנתבעים שבו והעלו טענות ביחס לפנקס הבוחרים גם בסמוך לבחירות שנערכו באגודה בחודש מרץ 2009. אלא שבמסגרת ההליכים המשפטיים שנערכו לאחר הבחירות קיבלו הנתבעים, בהסכמה, את העקרונות שנקבעו על ידי הרשם והגבילו טענותיהם רק לשינויים שנעשו לאחר החלטת הרשם בדבר עדכון פנקס הבוחרים מיום 30.10.07 (ראו, החלטת כבוד סגן הנשיא (כתוארו אז) ד' חשין מיום 19.4.09 הנזכרת במסגרת החלטתו מיום 2.6.09, צורפה כנספח (בלתי מסומן) להגנת הנתבעים המיוצגים, וכן האמור בפסק דינו המשלים של כבוד השופט מ' סובל, מיום 8.4.10, נספח י"ג לתצהיר התובע, בעמ' 26 בש' 22-24).

61.
התוצאה היא שבכל האמור באמות המידה שנקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות ביחס לרשימת החברים, המשוכה העומדת לפני הנתבעים לצורך ביסוס טענתם כי מדובר ב"עיוותים רבים" בפנקס הבוחרים וכי אלה "מכוונים" היא משוכה גבוהה. גבוהה מאד. הנתבעים לא הניחו תשתית ממשית כלשהי שיש בה ולוּ כדי להתקרב לנדרש מהם בנסיבות העניין.

62.
בהקשר זה יצוין עוד כי במסגרת ההליכים המשפטיים שנערכו לאחר בחירות 2009 הוסכם בין הצדדים גם על עריכת הליך עדכון של פנקס הבוחרים במתכונת שהוסכמה (פסק הדין החלקי של כבוד השופט מ' סובל מיום 9.11.09, נספח ז' לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים, והחלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות מיום 17.8.09 אליה התייחס, נספח י"ב לתצהיר התובע). אלא שהנתבעים לא הצביעו על פעולות כלשהן שנעשו לתיקון פנקס הבוחרים בעקבות זאת. הם לא הצביעו ולוּ על שינוי בודד שנעשה בפנקס בעקבות האמור. ממילא לא הראו שינוי או תיקון כלשהו כאמור שיש בהם כדי ללמד, ולוּ בדיעבד, על עיוותים או שיבושים, לא כל שכן עיוותים מכוונים, שהיו קיימים, לכתחילה, בפנקס, כנטען בפרסום.

63.
די באלה כדי להביא למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הפרסום בדבר "שיבושים" ו"עיוותים מכוונים" בפנקס הבוחרים אמת הוא.

64.
כזכור, לאחר המשפט בעלון שבו צוין כי בפנקס הבוחרים שהוגש על ידי התובע יש "עיוותים רבים ומכוונים" הובאו ארבע דוגמאות. להלן נראה כי גם ביחס לדוגמאות אלה לא עמדו הנתבעים בנטל הנדרש להחלת הגנת אמת הפרסום. רחוק מכך.

65.
נתייחס עתה לדוגמאות אלה כסדרן:

66.
דוגמא א'

– "

21 דירות ללא זכות הצבעה כלל. משה ברגמן החליט על דעת עצמו לבטל חברותם, ולשלול את זכותם הדמוקרטית
"
– הנתבעים לא הניחו תשתית ברורה ביחס לאמור בדוגמא זו. הנתבעת 6 השיבה שאין לה מושג מה הבסיס לדברים (ע' 22, ש' 21-23 לפרוטוקול). גם הנתבע 7 לא ידע להסביר במה מדובר (ע' 18, ש' 24-26 לפרוטוקול). מעדותו של הנתבע 5, עולה האפשרות כי הדברים נסמכו על תצהיר מסוים שנתן התובע ביום 1.11.07 (תצהיר זה צורף כנספח ח' להגנת הנתבעים המיוצגים, וראו התייחסות הנתבע 5 בעדותו, ע' 20, ש' 4-6 לפרוטוקול). אולם גם בכך אין להועיל לנתבעים. האמור בתצהיר הנזכר (אפילו נניח שעליו נסמכו הנתבעים) אינו ברור. הנסיבות בהן בוטלה חברותם באגודה של בעלי הזכויות בדירות מסוימות לא עולות מהתצהיר ולא הובררו על ידי הנתבעים. מועד התצהיר – יום לאחר החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 30.10.07 בעניין עדכון הפנקס – כמו גם האמור בו גופו (שם בס' 5) תומכים בבירור דווקא בכך שביטול החברות נעשה בהתאם להחלטת הרשם ועל פי אמות המידה שהוא קבע – ולא על פי גחמה של התובע. הנתבעים גם לא הביאו פרטים כלשהם בדבר זהות בעלי הדירות שלפי הטענה נשללה זכות הצבעתם סתם כך, ולא הביאו ראיה כלשהי לכך שמי מהם פעל – כפי שניתן היה לצפות לו היה אמת בטענה – לשינוי רוע הגזירה הנטענת. יתרה מכך, הנתבע 5 אף לא שלל את האפשרות שבמועד הפרסום דווקא נכללו חלק מבעלי הדירות בפנקס הבוחרים, בניגוד לעולה מהאמור בעלון (ע' 20, ש' 19-22 לפרוטוקול).

67.
דוגמא ב'

– "
כ-10 דירות שנמכרו וזכות ההצבעה נותרה בידי המוכרים ולא הועברה לקונים. בקשתם של הקונים, בעלי הדירות כדין, להיכלל בפנקס נדחתה
".
גם בהקשר זה לא הניחו הנתבעים תשתית ראייתית ממשית. הנתבעת 6 לא ידעה להסביר בחקירתה את הבסיס לדברים וכל שאמרה היא שהיא נסמכת על תביעה של "עו"ד אחר" שפרטיה לא הובאו (ע' 22, ש' 29-31 לפרוטוקול).
[8]

הנתבע 7 לא ידע אף הוא להביא פרטים כלשהם בהקשר זה (ע' 19, ש' 9-11 לפרוטוקול). הטענה שהועלתה בתצהירים המתוקנים של הנתבעים המיוצגים (שם, בס' 30(ג)) בדבר שלושה "קרובים מובהקים" של התובע, ששמותיהם צוינו, ושנותרו חברים באגודה אף שמכרו את דירותיהם נטענה אף היא על דרך הסתם ובעלמא. הנתבעים לא הביאו ולו בדל ראייה לטענתם. די בכך שאציין כי הנתבעים לא טענו, ממילא לא הביאו ראייה כלשהי לכך שנעשתה פנייה כלשהי – ולוּ פנייה אחת – של מי שרכש דירה במתחם האגודה להיכלל בפנקס הבוחרים וכי הבקשה נדחתה, כנטען על ידם בעלון. ממילא לא הונחה תשתית כלשהי לכך שמדובר בשיבוש "מכוון".

68.
דוגמא ג'

– "

הועד, במקרים רבים, לא מאפשר קבלת יורשים כחברים באגודה ולכן לא מאפשר להם להצביע
".
גם בהקשר זה לא הביאו הנתבעים בסיס כלשהו לנטען על ידם בפרסום. הנתבע 7 לא ידע לאמר דבר בעניין (ע' 19, ש' 12-13 לפרוטוקול). גם בפי הנתבעת 6 לא היו פרטים כלשהם זולת אמירה סתמית ש"
כל השכונה דיברה על זה
" (ע' 22, ש' 32 – ע' 23, ש' 1 לפרוטוקול, גם התייחסותה הסתומה, אגב חקירת התובע, ליורש עלום, לא יכולה לשנות). בתצהירים המתוקנים של הנתבעים המיוצגים (שם, בס' 30(ג)) צוינו שמותיהם של שני חברי אגודה שנפטרו לפי הטענה וחברותם "פקעה". עם זאת הנתבעים לא טענו כי יורשיהם של החברים האמורים בכלל הגישו בקשה לקבלם כחברי אגודה וכי בקשה כאמור נדחתה. ממילא לא הביאו ראייה כלשהי בעניין.

69.
דוגמא ד'

– "
לחלק מהדירות זכות הצבעה אחת (אלמנים ואלמנות) ולחלק שני קולות כשמדובר בדירה אחת. הפליה של הבודדים!
". גם כאן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים להגנת אמת הפרסום. הקביעה לפיה לבני זוג יהיה כוח הצבעה כפול נעשתה על ידי רשם האגודות השיתופיות – ולא על ידי התובע (דוח חקירה, מיום 25.6.07, נספח ז' לתצהיר התובע - שם בס' 6.1.2). כפי שהובא לעיל, הנתבעים אף קיבלו את הדברים בהסכמה, והם אף אינם חולקים עוד שכך מורה הדין (האמור בפסקה ד' שלפני ס' 18 לתצהירים המתוקנים של הנתבעים המיוצגים, וראו גם פסק דינו המשלים של כבוד השופט מ' סובל, מיום 8.4.10, נספח י"ג לתצהיר התובע, בפסקה 23 לפסק הדין). במצב דברים זה אף דוגמא זו לא יכולה לשמש דוגמא לשיבוש של פנקס הבוחרים, בוודאי לא לשיבוש מכוון שנעשה על ידי התובע. אוסיף גם כי לא הונחה תשתית ממשית כלשהי לכך שכוח ההצבעה הכפול הניתן לבני זוג פועל דווקא לטובת התובע וגם טענה זו הועלתה בעלמא.

70.
להשלמת הדברים יצוין כי הנתבעים העלו, אף שבמפוזר, טענות נוספות בקשר עם פנקס הבוחרים. גם בטענות נוספות אלה אין כדי לשנות. כך, למשל, נטען כי התובע הוציא מהפנקס חברים שאינם תומכים בדעותיו משום שלא שילמו מיסי ועד. אלא שהנתבעים לא ציינו ולו שם של חבר אחד בהקשר זה ולא הביאו ראייה כלשהי לכך שיש חברים (זולת המחלוקת בקשר עם התובע בהקשר זה) שכלפיהם לא ננקטה מדיניות כאמור באופן שיכול להקים תשתית, ולוּ ראשונית, לטענה בדבר שיבוש מכוון. כך, למשל, טענו בהרחבה נגד מתן זכות הצבעה למי שאינם מתגוררים במתחם האגודה, אף שעניין זה נכלל במסגרת הקריטריונים שנקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות ובהחלטות השיפוטיות שבאו לאחר מכן (דוח חקירה, מיום 25.6.07, נספח ז' לתצהיר התובע- שם בס' 6.1; ס' 3 למכתב אילן רונן, עוזר רשם האגודות השיתופיות מיום 14.2.08, נספח ח' לתצהיר התובע; פסק הדין החלקי של כבוד השופט מ' סובל מיום 9.11.09, נספח ז' לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים, והחלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות מיום 17.8.09 אליה התייחס, נספח י"ב לתצהיר התובע, בס' 11.1.1) ואף שלא הונחה תשתית כלשהי לכך שעניין זה פועל לטובת התובע. כך, למשל, טענו הנתבעים כי התובע פעל לאסוף יפויי כח על מנת לאפשר, באמצעותם, הצבעה שלא כדין במסגרת האגודה. אף שלטענה זו נמצא יסוד בחומרים שהוגשו לבית המשפט (ראו, למשל, החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 29.6.11 שנזכרה לעיל, שם בעמ' 69-71) אין בכך כדי לתמוך בטענה בדבר שיבושים ועיוותים מכוונים בפנקס הבוחרים.

71.
תוצאת הדברים היא שיש לדחות את טענת הנתבעים להגנת אמת הפרסום בכל האמור ברכיב השלישי של הפרסום. דין התביעה ביחס לרכיב זה להתקבל.

72.
לפני סיום אעיר כי הנתבעת 6 העלתה טענה לפיה היא לא כתבה ולא פרסמה את העלון נושא הדיון, אף ששמהּ, כמו גם פרטי ההתקשרות עמה, מופיעים בו. אין לקבל את הטענה. בכתב הגנתה הודתה הנתבעת בעשיית הפרסום. הטענה, שהועלתה לראשונה בתצהירהּ (שם בס' 3), נמחקה מן התצהיר מן הטעם שיש בה משום הרחבת חזית ביחס לנטען בכתב ההגנה (החלטת כבוד השופט ע' שחם מיום 18.12.11). הנתבעת 6 לא עתרה לתיקון כתב הגנתה. במצב דברים זה דין הטענה להידחות ואין בכך שהנתבעת 6 שבה והעלתה אותה במהלך עדותה (ע' 21, ש' 7-9; ע' 22, ש' 23; ע' 27, ש' 24-26 לפרוטוקול), שלכך התנגד התובע, כדי לשנות.

[9]




הפיצוי

73.
התובע לא טען באורח ממשי לנזקים שנגרמו לו בשל הפרסום. תחת זאת עתר לפסוק לו פיצויים בסך 50,000 ₪, וזאת בהתייחס לשלושת רכיבי הפרסום וללא הוכחת נזק.

74.
בכל האמור בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק קונקרטי נפסק כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "

... בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים
" (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 525 (2001)).

75.
בענייננו יש להביא בחשבון מספר שיקולים. תביעתו של התובע התקבלה אך ביחס לאחד מרכיבי הפרסום. רכיב זה מייחס לו עיוותים רבים ומכוונים בפנקס הבוחרים. מדובר בטענות לא פשוטות ביחס למעשים בלתי ראויים. הפרסום הופץ בקרב חברי האגודה. מדובר בתפוצה משמעותית. כל אלה משליכים על עוצמת הפגיעה. מן העבר האחר יש לתת את הדעת לתמונה הכוללת שנפרשה לפני בית המשפט. הפרסום נעשה בתקופת בחירות ועל רקע סכסוך מר ורווי יצרים בין הצדדים שכלל העלאת טענות קשות מצד שני הצדדים (ראו למשל הטענות שהעלה התובע ביחס למעשים פליליים של חלק מהנתבעים במסגרת נספח ג' לתצהירו). במסגרת זו הועלו גם הטענות בקשר עם פנקס הבוחרים. בנוסף, הפרסום נעשה בזיקה ישירה לתעמולת בחירות. ניתן להניח כי בנסיבות העניין הקורא הסביר, וחבר האגודה הסביר, לא מייחס לדברים רמת אמינות גבוהה כמו זו המיוחסת לפרסום אובייקטיבי. בכך יש כדי לעמעם, במידת מה, את עוצמת הפגיעה. לכך יש להוסיף את התמונה הכללית שהתגלתה ביחס לתובע, ממנה עולה כי הוא אינו חף מליקויים בהתנהלותו במסגרת האגודה. אף שהממצאים והביקורת הקשה שנמתחה על התובע התייחסה לעניינים אחרים מאלה שביחס אליהן התקבלה טענתו ללשון הרע, גם בכך יש כדי להקרין על עוצמת הפגיעה.

76.
על יסוד כל אלה סבורני כי בנסיבות העניין יש להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 10,000 ₪.







התביעה שכנגד

77.
כאמור לעיל, התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבעת 6 נגד התובע בטענה כי הלה הוציא דיבתה רעה.

78.
בפתח הדברים יש להקדים מילים באשר להחלטות שהתקבלו בקשר לתצהיר עדותה של הנתבעת 6 בתביעה שכנגד ואשר יש בהן כדי להשליך על היקף העניינים הצריכים לדיון.

ביום 7.12.11 עתר התובע להורות על מחיקת סעיפים מתצהיר עדותה של הנתבעת 6 בתביעה שכנגד. התובע טען כי בכתב התביעה שכנגד – במתכונתו המתוקנת – חזרה התובעת על דברים שאמרה גם בכתב תביעתה המקורי, ולפיהם אף שהיא סבורה שקיימים מכתבים ופרסומים רבים שעשה התובע ושיש בהם בבחינת לשון הרע כלפיה, הרי שהתובענה מתמקדת אך במכתב מסוים שכתב התובע לעיריית ירושלים. במצב דברים זה עתר התובע להורות על מחיקת כל הסעיפים בתצהיר המתייחסים לפרסומים אחרים זולת הפרסום האמור. ביום 11.1.12 הורה בית המשפט (כבוד השופט ע' שחם) על מחיקת כל הסעיפים בתצהיר עדותה של הנתבעת 6, באופן שיישארו בתצהיר האמור סעיפים 1-8 בלבד (הם הסעיפים המתייחסים לפרסום האמור). בעקבות החלטה זו בחר התובע שלא להגיש תצהיר מטעמו בתביעה שכנגד (ראו ההחלטה מיום 11.3.12 המתייחסת להודעת התובע מיום 17.1.12). הנתבעת 6 היתה מודעת לקיומה של החלטה זו (ראו התייחסותה מיום 29.1.12). היא גם היתה ערה לכך שההחלטה לא שונתה ונותרה על כנה. בהחלטה מיום 17.7.12 התבקשו הנתבעים להודיע אם קיימת מניעה כלשהי לקבוע את התיק להוכחות. הנתבעת 6 לא נקטה בפעולה כלשהי, ובכלל זה לשינוי ההחלטה למחיקת הסעיפים מתצהירה, בעקבות החלטה זו. גם לאחר החלטה נוספת מיום 6.8.12 וגם במהלך הדיון במעמד הצדדים שנקבע לאחר שהתיק הועבר למותב זה, דיון שהתקיים ביום 24.12.12, לא העלתה הנתבעת 6 טענה כלשהי בעניין זה. היא גם לא עשתה כן בעקבות הודעת התובע מיום 14.3.13 שבה שב והתייחס להחלטה בדבר מחיקת הסעיפים מתצהיר הנתבעת 6. משכך, ולאחר שהנתבעת 6 זנחה, הלכה למעשה, את טענותיה בעניין, התקיימה ישיבה ההוכחות בתיק – בכל האמור בתביעה שכנגד – על יסוד ההחלטה האמורה ועל יסוד תשתית ראייתית ומסגרת דיונית המתייחסת אך לפרסום אחד במסגרת התביעה שכנגד. במצב דברים זה, דין התביעה שכנגד, ככל שהיא נסבה על פרסומים אחרים זולת הפרסום האמור – להידחות.

79.
נעבור עתה לדון בפרסום נושא התביעה שכנגד שנותר על הפרק.

80.
הפרסום הנדון הוא מכתב מיום י"ד סיוון תשס"ח, שנשלח על ידי התובע, כיו"ר האגודה, לעירית ירושלים. המכתב מוען לגב' יעל קרמה "מנהלת מחלקת רישוי בניה" עם העתק לגב' רות חטבי. להלן יובאו עיקרי המכתב (נספח א' לתביעה שכנגד), הקטעים שביחס אליהם מעלה הנתבעת 6 טענותיה הודגשו, למען הנוחות, בקו תחתי):


"
הנידון: בקשה להיתר בניה במשרד האגודה

שלום רב,

1. הבקשה שבנידון היה פשוטה ביותר: למשרד האגודה קיימת כבר כשנה מעטפת תכנונית מוכנה של הרחבה, אשר נבנתה כבר על פי היתר בנייה שאושר ע"י העירייה ...
2. ממילא עולה שאין שום התנגדות תכנונית חדשה שיכולה לעלות כעת.
3. הבקשה כבר אושרה פעמיים ע"י רשות רישוי, וכבר יש בידינו את כל התנאים שדרשה הועדה. למעשה אין כעת כל מניעה להוצאת היתר בנייה מיידי.
4. הוצאת ההיתר מתעכבת כעת עקב התנגדויות חדשות שהוגשו.
5. מבדיקת ההתנגדויות עולה כי אין מדובר בהתנגדויות תכנוניות ...
7. בהקשר לכך, הננו מבקשים להבהיר:

א'. ההתנגדויות הנ"ל נובעות מצרות עיין של אשה מסוימת, הידועה ומוכרת לעובדי המחלקה ולגב' רות חטבי היטב. בדרך זו היא מבקשת "לנקום" על בקשת בנייה שלא אושרה לה בעבר.



ב'. מדובר בבית משותף בן 239 דירות. לאישה בלתי נלאית זו לא יהיה כל קושי לגייס בכל שבוע חותמים חדשים, ולהטריד ללא הפסקה את עובדי המחלקה עם מכתבי התנגדות בנימוקים שונים ומשונים.

...

8. אשר על כן, הננו מבקשים ... לקבוע תור בהקדם האפשרי... [ו]לאפשר להוציא את ההיתר החתום מיד לאחר מכן.


בכבוד רב,

משה ברגמן, יו"ר האגודה ...

העתק: הגב' רות חטבי
"


81.
טענת הנתבעת 6 היא כי ב"אשה המסוימת" הנזכרת במכתב כיוון התובע אליה וכי יש במכתב כדי להשפיל ולבזות אותה כלפי חברי האגודה וכלפי עובדי העירייה.

82.
אכן, עילה לפי חוק איסור לשון הרע יכול שתקום גם מקום שבו שמו של הנפגע אינו נזכר במפורש בפירסום. לשון הרע יכולה להשתמע מהפרסום, מנסיבות חיצוניות או משילוב הדברים (ס' 3 לחוק, וראו א' שנהר דיני לשון הרע 123-125 (1997)).

83.
מוכן אני להניח, לצורך הדיון, כי התובע אכן כיוון בפרסום לנתבעת 6. אולם, כפי שנפסק והובא לעיל, בהקשר זה "

אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו
" (פרשת אפל, בעמ' 617). אמת המידה היא אובייקטיבית. יש לבחון את הפרסום "
ללא היזקקות לנתונים חיצוניים נוספים ... אלא אם ניתן להוכיח כי נתונים נוספים אלה היו בגדר ידיעתם הרגילה של אלה ששמעו או קראו אותם
" (שם).

84.
בהתאם, השאלה היא אם עלה בידי הנתבעת 6 להוכיח במאזן ההסתברויות כי בנסיבות העניין האדם הסביר – וליתר דיוק: הנמען הסביר במחלקת העירייה שאליה הופנה הפרסום – היה מסיק כי "האישה המסוימת" הנזכרת בפרסום היא הנתבעת 6.

85.
בנסיבות העניין, לדעתי, יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

86.
הפרסום מתייחס לאשה מסוימת, שלה מיוחסות בגדרו התנגדויות שהוגשו לבקשה להיתר בניה מטעם האגודה. כך עולה הן מסעיף 7(א) לפרסום הן מסעיף 7(ב) לו ששב ומתייחס ל"מכתבי התנגדות". התנגדויות כאמור לא הוצגו בהליך שלפני. בתצהירה הכחישה הנתבעת 6 כי הגישה התנגדות כלשהי, בלשונה: "

הנתבע שכנגד לא הציג ... אף לא כתב התנגדות אחד עליו אני חתומה ולא בכדי!
" (ס' 8 לתצהיר הנתבעת 6 בתביעה שכנגד). טענת הנתבעת 6 כי לא הגישה התנגדות כאמור (אף אם נתעלם מקושי מסוים שעולה בקשר אליה נוכח האמור ברישת המסמך שצורף כנספח ג' לתצהיר) אינה מסייעת לה. להיפך. יש בה כדי להפחית מן ההסתברות שנמען סביר בעירייה היה מסיק כי האישה הנזכרת בפרסום – שלה מיוחסות התנגדויות – היא הנתבעת 6. לכך יש להוסיף כי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בעירייה בקשר עם בקשת האגודה להיתר בנייה (נספח ג' האמור), נזכרו שמותיהם של מספר נשים שהגישו התנגדויות לבקשה. גם בכך יש כדי לעורר סימן שאלה אם הנמען הסביר בעירייה היה מסיק למקרא הפרסום כי האישה המסוימת הנזכרת בו היא דווקא הנתבעת 6. לאישה הנזכרת בפרסום מיוחס גם כי לא אושרה לה בעבר "
בקשת בנייה
", עניין שהביא – כך לפי הפרסום – להתנגדויות. אכן, בין הנתבעת 6 לבין האגודה, בראשות התובע, התגלעו בעבר סכסוכים על רקע בקשת הנתבעת 6 להיתר בניה, שהאגודה סירבה לחתום עליה. סכסוכים אלה הובאו לפני בורר ולאחר מכן להתדיינות משפטית בקשר עם פסק הבורר (ס' 8 לתצהיר הנתבעת 6 בתביעה שכנגד). באלה יש כדי לתמוך באפשרות שהתובע כיוון בדבריו לנתבעת 6. אלא שכאמור, לא זו השאלה. כוונת המפרסם איננה חשובה. השאלה מתמקדת בנמען הסביר של הפרסום. הנתבעת 6 לא טענה ולא הניחה תשתית כלשהי לכך שהיא היחידה שבקשה שלה להיתר בניה סורבה על ידי האגודה. יתרה מזו – וזה העיקר – לא הוכח כי זו היתה תמונת הדברים בפני
העירייה. לא הוכח גם כי הגורמים בעירייה ידעו את עוצמת והיקף הסכסוך בינה לבין האגודה. דווקא טענותיה של הנתבעת 6 כי התובע פעל לסכל בקשות בניה כאמור של חברי האגודה – לשון רבים – כחלק מניסיונו לקדם את הליך "ההפרטה" באגודה (כעולה, למשל, מטענותיה בס' 9 ו-10 לתביעה שכנגד) אינן תומכות בה. גם במסמכים הנוספים שצירפה הנתבעת 6 לעניין זה (במסגרת נספח ב' לתצהירהּ) אין כדי לשנות את המסקנה. המסמך האחד נשלח לעירייה שנתיים וחצי לפני הפרסום, בהקשר שונה, והוא אף מתייחס למספר משפחות זולת הנתבעת 6. האחר נשלח לעירייה מספר חודשים קודם לפרסום. אין באמור די כדי לבסס מסקנה כי הנמען הסביר בעירייה – שיש להניח כי הוא מטפל בהיקף בלתי מבוטל של בקשות להיתרי בניה בכל זמן נתון, ובשים לב למספרם הרב של חברי האגודה (כ- 240 דירות במספר) היה קושר דווקא את הנתבעת 6 לפרסום.

87.
יוער כי בתצהירהּ מעלה הנתבעת 6 טענות לגבי שיתוף פעולה פסול בין התובע לבין גב' רות חטבי מעירית ירושלים ובדבר התנכלות של האחרונה לנתבעת 6 על רקע זה. הטענות הועלו בעלמא, בלי שהונחה להם תשתית כלשהי. לא צורפו מסמכים כלשהם לתמיכה בהם, ואף במסמכים שצורפו אין ולוּ רמז שיכול לתמוך בהן. למעלה מכך, הנתבעת 6 לא טענה אימתי אירעו ההתנכלויות הנטענות. ממילא לא הוכיחה כי הדברים התרחשו קודם לפרסום באופן שיכלו להשפיע על האופן שבו הובן הפרסום על ידי הקורא הסביר בעירייה. גב' חטבי עצמה לא הובאה לעדות. לא הונחה גם תשתית כלשהי לקשר או היכרות בין הנתבעת 6 לבין מי מעובדי המחלקה האחרים בעירייה, שלהם, כך לפי הפרסום, מוכרת "האישה המסוימת". בעדותה הוסיפה הנתבעת 6 וטענה כי למדה על הפרסום הנדון כאשר ראתה אותו תלוי על לוח המודעות במשרדה של גב' חטבי כששמהּ של התובעת מודגש על גביו (ע' 23, ש' 18-20 לפרוטוקול). טענה זו הועלתה לראשונה בעדות. היא לא נזכרה קודם לכן באורח כלשהו בתצהירה. התנהלות זו מעוררת תהיות וסימני שאלה. במיוחד נוכח העובדה שהנתבעת 6 התייחסה בתצהירה באורח מפורט מאד לכלל העניינים המלמדים, לשיטתה, כי בפרסום התכוון התובע אליה. החסרת טענה עובדתית מרכזית ביותר כאמור – אומרת דרשני. במצב דברים זה גם אין בידי לסמוך על עדותה בנקודה זו.

88.
התמונה העולה מן האמור היא זו: מהחומרים שהובאו לפני בית המשפט קיימות אינדיקציות התומכות באפשרות שהאישה שאליה התכוון התובע בפרסום היא הנתבעת 6. הימנעות התובע מהגשת תצהיר בעניין מחזקת אפשרות זו. אולם, לא זה החשוב. הנקודה הרלבנטית לענייננו היא שהתשתית שהניחה הנתבעת 6 בעניין, אף שניתן למצוא בה תימוכין מסוימים לאופן שבו יכולים היו הדברים להתפרש בידי הנמען בעירייה, בסופו שלו יום אין בה די כדי לבסס, במאזן ההסתברויות, שהנמען הסביר בעירייה, על יסוד הנתונים שהיו בידיעתו, היה מייחס את הדברים האמורים בפרסום דווקא אליה.

89.
משכך, דין התביעה שכנגד בכל האמור בפרסום זה – להידחות.

90.
למעלה מהדרוש יצוין כי האיפיונים הנזכרים בפרסום של "

צרות עין
" או של מניע של "
נקמה
" יכולים לבוא, בנסיבות העניין, בגדר הבעת דעה. זאת, בשים לב לניסוח הדברים כמו גם לכך שהובאו לאחר תיאור העובדות שעל יסודן נאמרו הדברים. בנסיבות אלה, ואף לוּ מצאתי כי יש בדברים משום לשון הרע כלפי הנתבעת 6, אפשר והיתה עומדת לתובע ההגנה הקבועה בס' 15(4) לחוק. אלא שבנסיבות העניין נאמרים הדברים למעלה מהצורך.

91.
במצב דברים זה, ונוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני נדרש לבקשת התובע להגשת ראיות נוספות או עדות נוספת בקשר עם האמור, שהוגשה לאחר הסיכומים, ונוכח טענתה החדשה של הנתבעת 6. כמו כן לא נדרשתי למסמכים נוספים ולטענות עובדתיות חדשות שהעלו הצדדים בכתבי בי דין שהוגשו, ללא היתר, לאחר הסיכומים.

סוף דבר

92.
התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה. הנתבעים 1-3 ו- 5-7 ישלמו לתובע סך של 10,000 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

93.
התביעה שכנגד נדחית.

94.
במכלול נסיבות העניין, ובשים לב גם להתנהלות הצדדים – בעיקר התובע והנתבעת 6 – במסגרת ההליכים, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ולא בלי היסוס, לא אעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתן היום,
כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








[1]

הגשת המסמך התבקשה על ידי הנתבעת 6 סמוך לאחר הגשת תצהיריה ביום 13.7.11. המסמך התקבל לתיק בית המשפט בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופט ע' שחם) מיום 14.7.11. יצוין כי החלטת בית המשפט מיום 23.11.11, שלא להתיר קבלתן של ראיות מסוימות לא התייחסה למסמך זה. משהצדדים לא העלו טענות בדבר קבילות דוחות החקירה והחלטות הרשם, (ומשהתובע עצמו הגיש החלטות רשם ודוחות חקירה שונים עליהם ביקש להסתמך במסגרת ראיותיו שלו, למשל בכל האמור בפנקס החברים) אינני נדרש לדון בכך. עם זאת אציין כי הפסיקה הכירה בכך שלדוחות חקירה (וממילא להחלטות על יסודם) "
יש ערך ראייתי עצמאי וחשוב, גם אם לא מכריע בפני
עצמו
" (ראו, למשל, ת"א (מחוזי י-ם) 7506/05 בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ (בפירוק) נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים (28.12.2010)).
[2]

לדוח זה אתייחס להלן בס' 45.
[3]

ראו סעיפים 37-39 לתצהיר הנתבעת 6 בתביעה העיקרית (סעיף שלגביו לא העלה התובע טענה ולא ביקש את מחיקתו – וראו גם החלטת בית המשפט (כבוד השופט ע' שחם) מיום 18.12.11 שאינה מתייחסת לסעיפים אלה), וכן נספח ה' לתצהירים המתוקנים של הנתבעים המיוצגים (שאימצו את כל נספחי התצהירים המקוריים מטעמם, ושעליהם לא באה השגה מאת התובע).
[4]

כאמור בהערת שוליים 1 לעיל המסמך התקבל לתיק בית המשפט בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופט ע' שחם) מיום 14.7.11.
[5]

למעלה מהצורך, ואף שלא הועלתה בעניין טענה, יצוין כי לצורך הוכחת הגנת "אמת הפרסום" אין כל מניעה שהנתבעים יסתמכו על הדוחות והמסמכים האמורים (המתייחסים בעיקרם לתקופה שקדמה לפירסום) אף שאלה באו לעולם, וממילא לידיעת הנתבעים, לאחר הפרסום, וראו: ת"א (מחוזי ת"א) 3052/99 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ (9.10.2003); ת"א (שלום י-ם) 6122/01 שגב נ' איל (5.8.2003); א' שנהר דיני לשון הרע 222 (1997)).
[6]

ראו,למשל, ס' 5 לתצהיר המתוקן של הנתבעים המיוצגים.
[7]

בהקשר זה יצוין כי אף שמהחומר שהונח לפני בית המשפט יש משום התייחסות לאפשרות קיומו, בהקשר מסוים, של קשר בעייתי בין התובע לבין גורם מסוים במשרד רשם האגודות השיתופיות (ראו, למשל, החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 29.6.11 הנזכרת לעיל, בעמ' 51) הנתבעים לא הניחו תשתית כלשהי לפסול כאמור בכל האמור בפנקס החברים. יצוין עוד, כי הנתבעים לא יכולים להיבנות בהקשר זה מממצאי דוח החקירה שהוגש לרשם האגודות השיתופיות על ידי עו"ד עמית רנן (דו"ח מיום 21.7.09, נספח י"א לתצהיר התובע) בו הצביע על שני מקרים של ליקויים בפנקס הבוחרים, ועל החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות שאימץ דוח זה (נספח י"ב לתצהיר התובע). זאת משום, שהתשתית העובדתית שעמדה ביסוד ממצאים אלה לא היתה מספקת כלל ועיקר, כפי שנקבע גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"נ 729/09 ברגמן נ' מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ (8.4.2010), ראו שם בפסקאות 16-17 שם דחה בית המשפט את טענות הנתבעים דכאן ביחס למקרים האמורים והוסיף וקבע כי לטענה בדבר "
קיום רישומים שגויים רבים בפנקס
" "
אין כל אחיזה בכתובים
" (שם). אף אם

פסק דין
זה אינו מהווה מעשה בי דין לענייננו (ראו החלטת כבוד השופט ע' שחם מיום 6.9.10), ממילא לא הביאו הנתבעים ראיות נוספות כלשהן בעניין זה בהליך שלפניי. יתר על כן, עיון בדוח החוקר הנזכר לעיל מגלה כי ביחס לאחד המקרים אליהם התייחס החוקר אושרה חברותו של מי שמעדותו לפני החוקר עולה כי הוא נמנה על מתנגדיו של התובע (יהודה אביטל, וראו בעמ' 11 לדוח), כך שממילא אין מקום לדבר על שיבוש או עיוות מכוון מצד התובע בטענות בדבר הקלת תנאי קבלתו.

[8]

ככל שכיוונה דבריה לעו"ד זילברמן, ולמסמך שצורף כנספח י"ד לתצהיר הנתבעים המיוצגים הרי שגם במסמך קטוע זה, שלא הונחה כל תשתית לאמור בו, אין כדי לשנות.
[9]

וככל שבעדותו ביקש הנתבע 7 להעלות טענה דומה (וראו: ע' 14, ש' 13-25; ע' 17, ש' 10-14, 22-23, 26; ע' 18, ש' 26 לפרוטוקול), דינה להידחות מאותם טעמים, כאשר בעניינו יש להוסיף גם שהטענה כלל לא הועלתה בתצהירו, וממילא נזנחה בסיכומיו.







א בית משפט שלום 4226/09 ברגמן משה נ' אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, שמעון נהיר ואח' (פורסם ב-ֽ 26/01/2014)