פסקי דין על ארז משה סלרבדי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

27393-08/13 ברע     27/01/2014




ברע 27393-08/13 ארז משה סלרבדי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 27393-08-13


ניתנה ביום
27 ינואר 2014

ארז משה סלרבדי
המבקש


-

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

בשם המבקש – עו"ד עליזה לוין
בשם המשיב –

עו"ד רמי יפרח



החלטה

השופט עמירם רבינוביץ
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 4973-12-10; השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר מנחם ירקוני וגב' מיכל שמר), בו התקבל ערעור המבקש בחלקו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.10.2010 (להלן: הוועדה). פסק הדין קבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רק על מנת שתבחן את חוות דעתו של פרופ' עטר, ותנמק האם יש בהן כדי לשנות מהחלטתה מיום 18.10.2010. יתר טענות המבקש נדחו.
2.
עיקר העובדות שנקבעו בבית הדין האזורי הן אלו:
א.
המבקש הוכר כנפגע עבודה בגין תאונה שאירעה ביום 30.8.2007, בעת שדלת של רכב נסגרה על ברכו וכתפו. ועדה רפואית שדנה בעניינו ביום 12.5.2008 קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור של 19%.
ב.
בחודש מרץ 2009
הגיש המבקש
תביעת החמרה. ועדה רפואית שדנה בעניינו סברה כי אין התאמה בין ממצאי מיפוי העצמות, הבדיקות הפיזיקליות שעבר בעבר לבין הממצאים הקליניים, וכי המבקש לא שיתף פעולה בבדיקה, אי לכך קבעה כי אין החמרה במצבו.
ג.
המבקש הגיש ערר על החלטה זו, אליו צורפה חוות דעת של פרופ' דן עטר בדבר מצבו הרפואי, מגבלותיו והטיפול שהוא מקבל נגד כאב. לפי חוות דעתו של פרופ' עטר יש לקבוע למבקש דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 32.5% ולאחר הפעלת תקנה 15, בשיעור של 45%.
ד.
ביום 30.8.2009 עמד המבקש בפני
ועדה רפואית לעררים. הוועדה בחנה את הממצאים הרפואיים, בדקה את המבקש ולאחר מכן, בדיון שקיימה בהעדר המבקש, קבעה כי לנוכח הסתירות שבין הממצאים הקליניים והרדיולוגיים היא מבקשת תצפית על הנבדק בסביבתו הטבעית (צילום וידאו), אשר ידגים תנועתיות כתף וברך שמאל.
ה.
ביום 6.12.2009 נבדק המבקש שוב בפני
הוועדה הרפואית לעררים, אשר בפני
ה הוצג סרטון המתעד את תנועות המבקש בעת שהגיע לסניף הביטוח הלאומי. המבקש אישר כי הוא מזהה את עצמו בצילום. באת כוחו טענה בפני
הוועדה ביחס למשקל הנמוך שיש ליחס לצילום, אשר מביא לטענתה תמונה חלקית בלבד, ושאיננה משקפת באופן מלא את כל תנועותיו של המבקש.
ו.
הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את טענות המבקש באופן חלקי וקבעה למבקש דרגת נכות זמנית בשיעור 45%, לתקופה החל מיום 19.3.2009 ועד ליום 31.3.2010. הוועדה קבעה כי דרגת הנכות זמנית באותו מועד, כיוון שסברה שיש סיכוי סביר לשיפור במצבו.
ז.
ביום 14.4.2010, בתום תקופת הנכות הזמנית, הופיע המבקש בפני
ועדה רפואית, אליה הגיש חוות דעת עדכנית של פרופ' עטר, שחזר על המלצתו לקבוע למבקש דרגת נכות בשיעור 45%.
ח.
ביום 28.6.2010 התכנסה ועדה רפואית לעררים בעקבות הערר שהגיש המבקש. הוועדה קבעה שהיא מתקשה בביצוע הבדיקה מחמת תלונותיו של המבקש, וכן ביקשה לעיין בצילום הוידאו מיום 3.11.2009. בעקבות בקשת באת-כוח המבקש לטעון לגבי הצילום ולהגיש תוצאות בדיקת

mri
, התכנסה הוועדה בשנית ביום 16.8.2010, ודנה בעניינו. לצורך סיכום הדיון, ביקשה הוועדה לבצע מיפוי עצמות עדכני וצילום רנטגן עדכני של ברך שמאל.
ט.
לאחר שהומצאו לה המסמכים הרפואיים הנדרשים, התכנסה הוועדה ביום 18.10.2010 לקיים ישיבה שלישית ומסכמת בעניינו של המבקש. בסיכומו של דבר קבעה הוועדה כי היא מקבלת את הערר בעניין הכתף, וקובעת את דרגת נכותו של המבקש בשיעור של 15%, מאחר שנמצאה הגבלה בתנועת הכתף. בעניין ברך שמאל קבעה הוועדה כי "אין החמרה מאחר ואין שינוי בבדיקה ובבדיקות העזר – מיפוי עצמות הדגימה ממצאים זהים לממצאים ב-5/2009". לפיכך בגין הפגימה בברך נקבעו 5% נכות, ובסך הכל 19.25% נכות. בנוסף לכך קבעה הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15.

3.
המבקש טען בבית הדין האזורי כי החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם מסמכים רפואיים שהוצגו בפני
ה; היה צריך להפעיל בעניינו את תקנה 15; הוועדה התעלמה מחוות הדעת של פרופ' עטר, ולא נימקה את ממצאיה; נוכח קביעת נכויות זמניות גבוהות בעניינו של המבקש, לתקופה החל מיום 29.6.2011 ועד ליום 31.10.2012 (החל מ-100% ועד ל-50% בסדר יורד), יש ללמוד כי הוועדה הכירה במצבו הקשה של המבקש, ולכן ההכרה המאוחרת מלמדת על טעות בקביעת נכותו של המבקש מלכתחילה.
4.
המשיב (להלן: המוסד) התנגד לבקשה להחזיר את עניינו של המבקש
לדיון מחדש בוועדה, וטען כי החלטות הוועדה בעניין הנכות הזמנית יפות לתקופה שלאחר יום 28.6.2012, ואין הן רלוונטיות להחלטת הוועדה מושא הליך זה. כתמיכה לטענה זו מציין המוסד כי על אף שתביעת ההחמרה הוגשה בחודש מאי 2011, הוועדה קבעה כי תקופת ההחמרה הזמנית מתחילה רק ביום 28.6.2011. כמו כן טען המוסד כי מדובר בטענות מתחום הרפואה שדינן להידחות, אך עם זאת הסכים לכך שעניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה שלא להסתמך על חוות דעתו של פרופ' עטר מיולי 2009, והסכים לשקול לבקש מהוועדה להתייחס גם לחוות דעתו של פרופ' עטר ממרץ 2010. המערער עמד על כך שבנוסף יתאפשר לו לטעון שוב בפני
הוועדה.
5.
בית הדין האזורי קבע כי בכפוף להשבת עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתבחן את שתי חוות הדעת של פרופ' עטר, דין הערעור להידחות, מהטעמים הבאים: טענות המבקש הן רפואיות בעיקרן; הוועדה פעלה כראוי; אין בהחלטות ההחמרה המאוחרות כדי להשליך על החלטת הוועדה נשוא ההליך.
6.
בבקשה שלפנינו ביקש המבקש להרחיב את פסק הדין של בית הדין האזורי, באופן שיתאפשר לו להציג בפני
הוועדה גם את החלטות ההחמרה המאוחרות בעניינו; להורות לוועדה לבדוק את המבקש ולא רק לשמוע את
טעונתיו בעניין; להורות על העברת עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר; להורות על פסיקת הוצאות לזכותו.
7.
לאחר שעיינתי בבקשת המבקש למתן רשות ערעור על נספחיה ובפסק הדין מושא הבקשה, הוצע לצדדים, כי משממילא מוחזר עניינו של המבקש לוועדה לצורך בחינת חוות דעתו של פרופ' עטר, יועמדו בפני
הוועדה גם החלטות הוועדה הרפואית המאוחרת יותר בעניין החמרת הפגיעה הנדונה (בברך ובכתף), על מנת להתייחס אליהן ולשקול, האם יש בהן כדי להשפיע על בחינת דרגת נכותו היציבה.
8.
המבקש הסכים להצעה באופן מסוייג, תוך שהוא מבקש להרחיבה, כך שתכלול גם הוראה לבדוק את המבקש ולא רק לשמוע את טענותיו בעניין. המוסד התנגד להצעה, והדגיש כי מדובר בשני עניינים נפרדים שאינם קשורים זה בזה; לאחר שהתקיימו שלוש ישיבות בהן נדון מצבו של המבקש, ולאחר שהוועדה עיינה בסרטון ובמסמכים הרפואיים, לא ניתן לומר כי המבקש לא קיבל את יומו בפני
הוועדה, וכי בכל מקרה מדובר בעניין של שיקול דעת רפואי.
9.
לאחר שבחנתי את הדברים פעם נוספת, הגעתי למסקנה חד משמעית כי כפי שקבע בית הדין האזורי, לא ניתן במקרה הנוכחי להסתמך על הבדיקות המאוחרות בנושא ההחמרה, ולהשליך מהן על מצבו הרפואי קודם לכן, כטענת המבקש.
10.
לא אחת בית הדין מציע הצעות שיש בהן במידה רבה של "לפנים משורת הדין", מתוך הנחה שאולי תהיה הסכמה, במיוחד עת עסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי. אולם כשאין הסכמה להצעות, יש לבחון את הדברים מנקודת המבט של הדין בלבד, ומבחינה זו של הדין, לא נפלה כל טעות במקרה זה בהחלטת הוועדה. הוועדה הגיעה למסקנה אליה הגיעה לאחר שהתכנסה לדון בעניינו של המבקש במסגרת שלוש ישיבות, לאחר ששמעה את טענות המבקש, בחנה את תנועותיו שבסרטון הוידאו, שמעה את טענות המבקש בעניין סרטון הוידאו, ורק לאחר שקיבלה את הבדיקות הרפואיות המשלימות, אותן ביקשה מהמבקש לבצע, קבעה את מסקנותיה. החלטת הוועדה מנומקת כראוי ומבוססת על החומר הרפואי, כאשר הוועדה אף מצאה לנכון לקבל את ערר המבקש באופן חלקי בעניין הכתף, אך לא בעניין הברך. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

11.
הבקשה – נדחית. אין צו להוצאות.



ניתנה היום,
כ"ו שבט תשע"ד (27 ינואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 27393-08/13 ארז משה סלרבדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/01/2014)