פסקי דין על המערערים 1. דיאמימון 2000 (1987) בע"מ2. אריק מימוןע"י ב"כ עוה"ד פרופ' דוד ליבאי ו/או פרופ' קנת מן נגד המשיבה עיריית נתניהע"י ב"כ עוה"ד עידית פלד החלטה לפני בקשה לפסלות שופט.1. ביום 21.5.2013 הורשעו המערערים באי קיום צו הריסה והתאמ... | פסקי דין על המשיבה עיריית נתניהע"י ב"כ עוה"ד עידית פלד החלטה לפני בקשה לפסלות שופט.1. ביום 21.5.2013 הורשעו המערערים באי קיום צו הריסה והתאמה להיתר לפי סעיפים 210 ו-253 לחוק התכנון והבניה (עמק 4165/08

9306-07/13 עפא     01/01/2001

%pdf-1.5 %?? 8 0 obj > endobj 51 0 obj >/filter /flatedecode/id [(v\340po\316b\322j\222t\344\030\256,4> stream x?cbd``b`?$@?


window.jquery || document.write('')




עפא 9306-07/13 דיאמימון 2000 (1987) בע"מ, אריק מימון נ' עיריית נתניה








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



עפ"א 9306-07-13 דיאמימון 2000 (1987) בע"מ
ואח' נ' עיריית נתניה




בפני
כב' השופטת הבכירה,
נגה אהד


המערערים

1
.
דיאמימון 2000 (1987) בע"מ
2
.
אריק מימון
ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' דוד ליבאי
ו/או פרופ' קנת מן


נגד


המשיב
ה

עיריית נתניה
ע"י ב"כ עוה"ד עידית פלד


החלטה

לפני בקשה לפסלות שופט.
1.
ביום 21.5.2013 הורשעו המערערים באי קיום צו הריסה והתאמה להיתר לפי סעיפים 210 ו-253 לחוק התכנון והבניה (עמק 4165/08, הש' אביבה טלמור).
צו ההריסה והתאמה להיתר ניתנו במסגרת עמ"ק 870/96 בשנת 2001 (תאריך ביצוע הצו נקבע בעמק 870/96 ליום 17/06/03), וזאת בגין בניית מבנה בשטח של כ-137.8 מ"ר, ללא היתר בניה. בנוסף ולצד המבנה הנ"ל נבנה גם מבנה בשטח של כ-12 מ"ר. אופי הבניה והחומרים פורטו בהכרעת הדין משנת 2001 (להלן: "הבניה").
במסגרת הדיון בכתב האישום בגין אי ביצוע הצו, (עמק 4165/08), טענו המערערים כי המערערת 1 ביצעה את צו ההריסה במלואו בשנת 2003. בית משפט קמא דחה את טענות המערערים והרשיעם כאמור לעיל.
2.
על הכרעת דין זו הוגש ערעור, במסגרתו, בדיון שהתקיים לפני ביום 28.10.2013, חזרו המערערים וטענו כי המבנה לגביו ניתן צו הריסה נהרס בשנת 2003, וטעה בית משפט קמא כאשר הסיק כי המבנה הניצב במקום היום הוא המבנה נשוא צו ההריסה. נוכח טענות אלה החלטתי לצאת לסיור במקום, וזאת על אף טענת המערערים כי הביקור לא ישיג דבר מבחינה ראייתית כיון שהמבנה הנוכחי אינו המבנה נשוא הצו. במעמד הצדדים נקבע ביקור במקום ליום 7.11.2013.
ביום 31.10.13 ביקש ב"כ המערערים לדחות את מועד הביקור בנכס, כיון שמועד זה עליו להופיע בתיק אחר. בקשתו נדחתה, אלא שמאוחר יותר, אכן נדחה הביקור, הפעם מטעמי בית המשפט, והוא נערך שבוע לאחר מכן, ביום 14.11.13.
3.
במעמד הביקור בנכס נכחו בית המשפט, עוזרת משפטית, המערער, ובאי כוחו עו"ד קנת מן
ועו"ד רינת אדלר. מטעם המשיבה נכחו באת כוחה, עו"ד פלד, מנהל אגף רישוי ופיקוח אצל המשיבה, מנהל מחלקת פיקוח על הבניה והמפקח על הבניה מטעם המשיבה.
מטרת הביקור היתה להתרשם מן המבנה הנוכחי לעומת תיאור המבנה שעמד במקום בשנת 2001.
4.
ביום 17.11.13 נשלחה החלטתי אל הצדדים לפיה, כפי שמסרתי במועד הביקור המקום, ולאחר שהתרשמתי מן המבנה, יגיש כל צד סיכומיו, על פיהם יינתן

פסק דין
. עוד צוין בהחלטתי מיום 17.11.13 כדלקמן:
"התרשמתי מהמבנה רחב ההיקף, המשמש כמסעדה, שנבנה ללא היתר, בחוף הים בעיר, על שטח שבבעלות עיריית נתניה
לדברי נציג העיריה. השטח עליו עומדת המסעדה מיועד, כך נמסר על ידי נציגי מחלקת הפיקוח בעיר, לשמש כשטחים ציבוריים פתוחים לכלל תושבי העיר.
שמעתי במקום את טענות בא כוח המערער, בדומה לטענותיו בכתב, כי צו הריסת המבנה שהוצא בשנת 2001 בוצע במלואו על ידי המערער, ואילו המבנה (חלונות הזכוכית) בו נכחנו בעת הביקור, אשר נבנה גם הוא ללא היתר, נבנה לאחר מכן, בשנת 2005".
5.
לאחר מתן החלטה זו פנה המערער בבקשה לפסילתי מלפסוק בערעור מן הטעמים הבאים:

א.
ב"כ המבקשים לא קיבל מראש זימון לביקור והגיע למקום בהתראה קצרה לאחר שקיבל הודעה טלפונית.
ב.
לא נערך פרוטוקול המתעד את הדברים שנאמרו בביקור.
ג.
במהלך הביקור לוותה השופטת על ידי שני נושאי משרה מטעם עיריית נתניה
שזהותם, תפקידם ודבריהם לא נרשמו בפרוטוקול ובא כוח המערערים לא שמע את כל שנאמר על ידם.
ד.
אי רישום פרוטוקול הביקור, ושמיעת עובדי העירייה מבלי שזוהו או הוזהרו על ידי השופטת, אך בכל זאת נחקרו על ידה, מהווים פגמים דיוניים חמורים. לטענתו "ברור כי בית המשפט ייחס חשיבות ל"עדותם" של נושאי המשרה, שאם לא כן, ספק אם כבודה היתה מזמינה אותם לביקור במקום ומפנה אליהם שאלות" (שם, בבקשה לפסלות שופט, בסעיף 21).
התנהלות פגומה זו, לטענת בא כוח המערער, יצרה אצל בית המשפט דעה קדומה, הבאה לידי ביטוי בהחלטה מיום 17/11/13, שאינה מאפשרת לנהל את הליכי הערעור ללא קיומו של חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים.
ה.
עוד נטען כי החלטת בית המשפט מיום 17/11/13, ואזכור דברי המשיבה לפיהם מדובר בשטח ציבורי, מהווה, לטענת בא כוח המערער, הרחבת חזית הפועלת לרעת

המערערים, שכן לא נטען עד כה כי מדובר בשטח שהוא בבעלות העירייה שמיועד לשימוש ציבורי.
ו.
לסיכום סבור בא כוח המערערים כי על יסוד הביקור שנערך במקרקעין, הגיע בית המשפט למסקנות עובדתיות המשליכות על סיכוי המערערים להצליח בערעורם, עת גיבשה השופטת עמדה אותה הציגה במפורש, תוך התייחסות פסולה אל דברי נציגי העירייה.

6.
בתגובתה לבקשה לפסילת שופט טוענת המשיבה כדלקמן:

א.
החלטת בית המשפט בדבר ביקור במקום הינה סבירה ומידתית ואין בה כדי ללמד על משוא פנים כלשהו.