פסקי דין על אלי כהן | פסקי דין על גל שלי כהן | פסקי דין על רבקה כהן | פסקי דין על סיון עוזרי

33301-01/14 רתק     23/01/2014




רתק 33301-01/14 אלי כהן, גל שלי כהן, רבקה כהן נ' סיון עוזרי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
לפני כב' השופט רפאל יעקובי

רת"ק 33301-01-14
23 ינואר 2014




המבקשים:

1
.
אלי כהן

2
.
גל שלי כהן

3
.
רבקה כהן



נגד


המשיבה:

סיון עוזרי


החלטה

1.
עניינה של החלטה זו בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לתביעות קטנות, שניתנו לאחר

פסק דין
חלקי שניתן שם בעניינה של המשיבה (בת"ק 44070-07-13).

2.
המדובר בכך שבפסק הדין החלקי נמחקה התביעה נגד המשיבה ללא צו להוצאות ומאוחר יותר שונתה הקביעה לענין הוצאות המשפט והמבקשים חויבו לשלם למשיבה בקשר לכך סך של 400 ש"ח.

3.
לאחר עיון בבר"ע ובנספחיה החלטתי לדחותה מבלי להזמין תשובה של המשיבה, אך להעיר הערות הנגזרות מכך שאכן השתלשלות העניינים שהסתיימה בהחלטות שביסוד הבר"ע הייתה בלתי ראויה.

4.
לתוצאה בדבר דחיית הבר"ע מבלי להזמין תשובה אני מגיע לנוכח שילובם של אלה:
ראשית – לעניין בקשות רשות ערעור על פסיקת בתי המשפט לתביעות קטנות נפסק ע"י בית המשפט העליון כי רשות כזו תינתן "במשורה" (ראו מהעת האחרונה רע"א 7074/12 סעדה נ' בן טוב, החלטה מ-18.11.12) וכי "יש לצמצם את המקרים בהם ניתנת רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות" (ראו מהעת האחרונה רע"א 3204/12 חן נ' בן שושן, החלטה מ-2.1.13). לצד פסיקה זו נפסק גם כי "ראוי שערכאת הערעור תבחן בקפידה יתירה האם הכרחי לדרוש מהמשיבה תשובה לבקשת רשות הערעור" (ראו למשל בר"ע (מח', י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, החלטה מ-3.4.08 (שממנה הציטוט) ובר"ע (מח', י-ם) 1120/09 ארנסטי נ' סגל, החלטה מ-30.12.09).
שנית – במקרה דנן, אשר בו המחלוקת הכספית היא על סכום של 400 ש"ח, מוצדק עוד יותר ללכת בקו האמור ולא לשקול מהלכים העלולים להוסיף הוצאות בסכומים גבוהים בהרבה מהיקף המחלוקת עצמה.
שלישית – בסוף הדרך ובהינתן ההנמקה שבהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות
מ-12.1.14, ניתן להצדיק את התוצאה הסופית שאליה הגיע. במצב דברים זה ברור עוד יותר כי יש לפעול באופן האמור לעיל.

5.
לצורך ההערות שתוערנה להלן, אסקור את השתלשלות העניינים ולאחר מכן את הליקויים ואת הלקחים שיש להפיק.

6.
מהלך הדברים הרלבנטי בבית המשפט לתביעות קטנות
היה כדלקמן:

א.
ב-23.7.13 הוגשה התביעה, והמשיבה הייתה אחת מארבעה נתבעים בה.
ב.
ב-11.9.13 הגישה המשיבה כתב הגנה, בו ציינה והסבירה כי אינה קשורה כלל למה שנטען בכתב התביעה.
ג.
בעקבות חילופי דברים בין המבקשים לבין המשיבה שאינם מתועדים בתיק בית המשפט הגישה המשיבה ב-4.12.13 תצהיר התומך במה שטענה בכתב הגנתה. בו ביום ניתנה החלטה: "לתגובת התובע בתוך 3 ימים".
ד.
בתגובה שהוגשה צוין כי המבקשים הציעו למשיבה פתרון פשוט שיאפשר לה לצאת מתמונת ההליכים מבלי שתצטרך להגיש דבר מה וכי התנהלות המשיבה היא שהביאה לכך שהגישה את כתב הגנתה ואת התצהיר. בנסיבות אלה עתרו המבקשים "למחוק את הנתבעת 4 (המשיבה – ר.י.) מכתב התביעה ללא צו להוצאות" (סעיף 12 לתגובה).
ה.
ב-8.12.13 ניתן "

פסק דין
" בזו הלשון: "בהסכמת התובע, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 4. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות".
ו.
ב-30.12.13 פנתה המשיבה בבקשה לבית המשפט קמא, אשר במסגרתה עתרה לחיוב המבקשים לשלם לה סך 2,000 ש"ח, בגין כל הטורח שהיה לה בקשר לתביעה. בהחלטה מאותו יום נקבע: "ביום 8.12.13 ניתן

פסק דין
המורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 4. בנסיבות העניין, והואיל והתביעה נמחקה עוד טרם הדיון, לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות. מובהר לנתבעת, כי אינה צריכה להתייצב לדיון".
ז.
ב-1.1.14 פנתה המשיבה שוב, בבקשה דומה לקודמתה, ולאחר שנתבקשה ושהוגשה תגובה מטעם המבקשים ניתנה החלטה ב-9.1.14 כדלקמן: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 400 ש"ח. כך, הנתבעת 4 הבהירה לתובע כי אינה קשורה לפרשה נשוא התביעה, ואולם התובע עמד על כך כי הנתבעת תגיש תצהיר בעניין זה. בשל דרישת התובע, נאלצה הנתבעת 4, אשר לא היה לה קשר לפרשה נשוא התביעה, לפנות לעו"ד ועל כן נגרמו לה הוצאות. יחד עם זאת, סכום ההוצאות אותו דורשת הנתבעת בסך של 2,000 ש"ח הינו מופרז, מה גם שאין קשר סיבתי בין נזקיה הנטענים של הנתבעת לבין הגשת התביעה. יש לציין שבסופו של יום אף הסכים התובע למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 4, וזאת בטרם התקיים דיון בתיק. לאור האמור, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 400 ש"ח".
ח.
לאחר אותה החלטה היו אלה המבקשים שלא היו שבעי רצון והם הגישו
ב-12.1.14 "בקשה לביטול החלטה מיום 09.01.2014". בעקבות אותה בקשה ניתנה בו ביום ההחלטה הבאה: "ההחלטה מיום 8.12.13 ניתנה מבלי שנשמעה עמדת הנתבעת בשאלת ההוצאות, וככזו הריהי החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לנוכח העובדה שהנתבעת הגישה בקשה בעניין ההוצאות ולאחר שהתקבלה עמדת התובע לבקשה זו, מצאתי לפסוק לנתבעת הוצאות".

7.
הליקויים הבולטים בהתנהלות העניינים, אשר גם הובילו לבר"ע דנן, הם אלה: ראשית – בטרם מתן פסק הדין החלקי בעניינה של המשיבה היה על בית המשפט קמא לאפשר לה להתייחס לשאלה אם היא מוכנה שהתביעה נגדה תימחק ללא צו להוצאות, או שהיא עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה (זאת למרות שגם במקרה שהמשיבה הייתה עומדת על הוצאותיה, היה לבית המשפט קמא שיקול דעת כיצד לנהוג לעניין זה).
שנית – עובר להחלטה מ-30.12.13 היה מקום לבקש את תשובת המבקשים ולגבש עמדה סופית לעניין זה (חיוב בהוצאות או הימנעות ממנו) ולא לקבוע קביעה מסוימת (הימנעות מחיוב בהוצאות) ולאחר מכן בעקבות בקשה נוספת, שהיא מעין "בקשה לעיון חוזר", לקבוע דבר מה שונה (חיוב בהוצאות).
שלישית – משבית המשפט קמא מצא לנכון ב-9.1.14 לשנות ממה שנקבע בפסק הדין החלקי ובהחלטה מ-30.12.13, היה מקום שההנמקה שנכללה בהחלטה מ-12.1.14 להסבר השוני בין אותה החלטה לבין פסק הדין החלקי וההחלטה מ-30.12.13 תינתן כבר בהחלטה מ-9.1.14 ולא רק לאחר הבקשה לביטולה.

8.
משעסקינן בהערות שתכליתן צופה פני עתיד, יש מקום להוסיף עוד שתי הערות אשר אינן קשורות במישרין לבר"ע דנן, אך גם אליהן ראוי לתת את הדעת.
ראשית – כשנמחקת תביעה נגד נתבע אחד מבין מספר נתבעים וההליכים נגד הנתבעים האחרים נמשכים, ניתן להשתמש במסגרת נט-המשפט בפתקית שכותרתה "

פסק דין
", אך בגוף הפתקית ראוי להוסיף את הכותרת "

פסק דין
חלקי". אם אין מוסיפים זאת, נראה כאילו מדובר ב

פסק דין
המסיים את ההליך בכללותו.
שנית – במקרה דנן שלושת המבקשים בבר"ע הם שלושה תובעים בבית המשפט קמא. במצב דברים זה, לא מתאים להשתמש כלפיהם במסגרת החלטות בלשון יחיד ("התובע"), אלא יש להשתמש בלשון רבים.

9.
השורה התחתונה היא שהבר"ע נדחית מבלי להזמין תשובה, ולכן גם ללא חיוב המבקשים בהוצאות.

10.
הערבון שהפקידו המבקשים יוחזר להם.


ניתנה בהעדר הצדדים היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014.









רתק בית משפט מחוזי 33301-01/14 אלי כהן, גל שלי כהן, רבקה כהן נ' סיון עוזרי (פורסם ב-ֽ 23/01/2014)