פסקי דין על אילן טסלר | פסקי דין על שירות בתי הסוהר

8726/13 רעב     13/02/2014




רעב 8726/13 אילן טסלר נ' שירות בתי הסוהר




החלטה בתיק רע"ב 8726/13



בבית המשפט העליון


רע"ב 8726/13



לפני:

כבוד השופט א' שהם


המבקש:
אילן טסלר



נ


ג


ד



המשיב:
שירות בתי הסוהר


בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 11.12.2013 בעת"א 31854-10-12 ובעת"א 1093-09-13, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' ברנט

המבקש
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד יעל מורג יקו-אל

החלטה


1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת

מ' ברנט
), בעת"א 31854-10-12 ועת"א 1093-09-13, מיום 11.12.2013, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש בנוגע לגובה השכר ששולם לו תמורת עבודתו בבית הסוהר.

רקע והליכים קודמים

2.
המבקש הוא אזרח ישראלי, שבשנת 1999 הורשע בגרמניה ברצח בכוונה תחילה, ונדון למאסר עולם. בעקבות בקשתו, הועבר המבקש
לישראל על מנת לרצות את תקופת מאסרו, ועונשו נקצב ל-30 שנות מאסר לריצוי בפועל. מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 12.4.2029.

3.
במהלך תקופה של כ-8 חודשים, בין השנים 2013-2012, הועסק המבקש במפעל "

ביג בג
", המצוי במתחם מפעלי התעסוקה בבית הסוהר "
איילון
", וזאת בהתאם לחובת העבודה המוטלת על אסירים במסגרתו של סעיף 48(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לטענת המבקש, תמורת העסקתו במפעל שולם לו שכר עבודה הנמוך בכ-50% מהשכר שקבע המשיב, בנוהל מס' 70-5003 לנוהלי אגף האסיר חטיבת תקון/תעסוקה, שעניינו "
תגמולי אסירים – עקרונות ותפעול
" (להלן:
נוהל תגמול אסירים
).


כבר בשלב זה, ועל למנת להבהיר את המשך השתלשלות הדברים, נציין כי בנספח א' של
נוהל תגמול אסירים
, נקבע האופן בו יש לחשב את השכר שישולם לאסירים, כתלות בסוג העבודה בה מועסק האסיר. לענייננו, נציין כי בנוהל נקבע אופן תגמול שונה עבור עבודה
במפעל יזם
ועבור עבודה
בפעילות קבלנית
. השוני בין אופני התגמול מתמצה בכך, שבעוד שבמפעל יזם שכרו של האסיר מחושב על בסיס שעות העבודה בפועל, על-פי תעריף של 13.7 ש"ח לשעת עבודה, הרי שבעבודות קבלניות שכרו של האסיר יחושב "
על בסיס תפוקות הנגזרות מתחשיב שעתי
".

4.
המבקש פנה לבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון (ת"ק 4734-04-13), והלין על כך ששכרו מחושב על בסיס תפוקותיו, כנהוג עבור עבודות קבלניות, בעוד שהוא סבר שיש לחשב את שכרו על בסיס שכר שעתי קבוע, כנהוג עבור עבודה במפעל יזם. לפיכך, תבע המבקש לקבל מהמשיב את הפרשי השכר להם הוא זכאי. ביום 16.8.2013, קבע בית משפט לתביעות קטנות (כב' הנשיאה

ד' בלטמן קדראי
), כי התביעה עוסקת בעניין מנהלי, הקשור לתנאי מאסרו של המבקש, ולפיכך דינה של התביעה
להימחק מחמת חוסר סמכות עניינית.


בעקבות זאת, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, וביקש לקבל את הפרשי השכר המגיעים לו בגין עבודתו. ביום 11.12.2013, נדחתה עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש, לפיה יש לחשב את שכרו על-פי הכללים הקובעים את גובה השכר
במפעל יזם
. וזאת, משום שבהסכם בין היזם לבין שירות בתי הסוהר
, נקבע כי העבודה במפעל תהיה כבמפעל קבלני, וכפועל יוצא מכך הוסכם בין הצדדים, כי גובה שכר האסירים יחושב על בסיס תפוקות, ולא על בסיס שעות עבודה. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי, כי בטרם המבקש החל את עבודתו, הוסברו לו כלל תנאי העבודה במפעל, ובכלל זאת אופן חישוב השכר. בנסיבות אלו, נדחתה עתירתו של המבקש, אך בית המשפט המחוזי, הורה למשיב להעביר למבקש את החלק בהסכם שנחתם עם יזם המפעל, הנוגע לשכר העבודה שמשולם לאסירים.

בקשת רשות הערעור

5.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען, כי נלווה לה "

מימד עקרוני כללי
", כיוון שהשאלות המשפטיות העולות ממנה רלוונטיות לכל ציבור המועסקים במפעל "
ביג-בג
", ובכלל זאת לציבור המועסקים העתידי. במסגרת הבקשה, המבקש ממקד את טענותיו באופן בו מחושב שכר על בסיס תפוקות. בהקשר זה, טען המבקש, כי על המשיב לקבוע תעריף ליחידת תפוקה, שלכל הפחות, יאפשר לאסירים להגיע לשכר שעתי של 13.7 ש"ח. לשיטתו של המבקש, גובה התגמול הנוכחי ליחידת תפוקה אינו מאפשר, הלכה למעשה, לאסירים להגיע לשכר שעתי גבוה מכ-7 ש"ח. על מנת להמחיש נקודה זו הציג המבקש את תלוש השכר שלו מהחודשים נובמבר-דצמבר 2012, וטען כי מהתלוש עולה בבירור, כי חרף מאמציו של המבקש בעבודה, הוא לא הצליח להגיע לשכר שעתי גבוה מ-4.45 ש"ח. עוד טען המבקש, כי בחלק מתקופת העסקתו במפעל, הוא עבד בעבודה משרדית, שאינה ניתנת למדידה בתפוקות עבודה, ולפיכך היה על המשיב לשלם בגינה של תקופה זו, שער שעתי קבוע של 13.7 ₪. בנוסף, טען המבקש, כי פעולותיו על המשיב אינן עולות בקנה אחד עם הודעתה של המדינה, בפני
בית משפט זה, במסגרתו של בג"צ 1163/98
שדות נ' שירות בתי הסוהר

, פ"ד נה (4) 817 (2001)(להלן: עניין
שדות
), לפיה ייקבע מנגנון לעדכון שכרם של האסירים בהסכמיו עם היזמים.



לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש הודעת עדכון, בנוגע לחוזה ההתקשרות בין המשיב לבין היזם. לדידו של המבקש, מחוזה ההתקשרות, עולה כי המשיב התחייב לעדכן אחת לשנה את תגמולם של האסירים, בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. ואולם, השוואה בין סכום התגמול שקיבלו אסירים בגין יחידת תפוקה בשנת 2000 לבין סכום התגמול הנוכחי, מגלה עלייה בשיעור של כ-5%, בזמן שמדד המחירים לצרכן עלה באותה תקופה בשיעור של כ-35%. עוד טען המבקש, כי למרות העובדה שבנספח ההסכם נקבע, כי עבור ייצור של יחידה אחת של "
שקית מסוג 1
" ישולם לאסיר 0.3929 ש"ח, הרי שבפועל, כפי שניתן ללמוד מתלושי השכר של המבקש, משולמים עבור יחידה של "
שקית מסוג 1
" 0.39 ₪ בלבד.


המשיב מתנגד לבקשת רשות הערעור, וטוען כי דינה להידחות על הסף, כיוון שלא עולה ממנה כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית. לגופם של דברים, הודגש כי המבקש הועסק במפעל יזם קבלני, ולפיכך שכרו יחושב בהתאם לתפוקות עבודתו, ולא על בסיס שעות העבודה. לעניין האפשרות לשכר שעתי בסך 13.7 ש"ח על בסיס תפוקות, טען המשיב, כי טענות אלו נטענו בעלמא, ולפי ניסיונו המצטבר של המשיב, אסירים שמוכנים להתמיד בעבודת הייצור בהחלט מגיעים לשכר שעתי כאמור. לעניין העסקתו של המבקש בעבודה משרדית, הפנה המשיב לסעיף 5ו בהסכם שנחתם בין המשיב ליזם, שעניינו "
עבודות תומכות ייצור
". המבקש טען, כי לפי סעיף זה, שכרם של העובדים בעבודה משרדית אינו מחושב על-פי תפוקותיהם, אלא
על-פי תעריף יומי קבוע, הצמוד לזה של אסירים בשב"ס המועסקים ב"
קרן הכשרה ותפעול – עובד מקצועי
", ואשר לא יפחת מ-30 ש"ח ליום. לעניין טענותיו של המבקש בהודעת העדכון, הבהיר המשיב כי בהסכם נקבע ששכרם של האסירים יעודכן בהתאם למדד המחירים לצרכן "
ו/או כפי שיוסכם בכתב
", ולפיכך אין לראות בסעיף זה משום התחייבות לעדכון אוטומטי של שכר האסירים. אשר לטענות הנוגעות לתשלום בגין "
שקית מסוג 1
", טוען המשיב כי עיגול התשלום כלפי מטה הינו חישוב שכיח, וטענתו של המבקש בהקשר זה עוסקת בזוטי דברים. מכל מקום, הבהיר המשיב כי אין ברשותו יתרות של כספים שהיו אמורים להיות משולמים לאסירים.

דיון והכרעה

6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיב, ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

7.
הלכה מושרשת היא כי בקשות רשות ערעור על החלטות הנוגעות לאסירים תתקבלנה באופן מצומצם, ואך במקרים בהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 8766/13

אמיר נ' שירות בתי הסוהר

(12.2.2014); רע"ב 6505/13
אבו חאמד נ' מדינת ישראל
(7.11.2013); רע"ב 6419/13
זוהר נ' שירות בתי הסוהר

(5.11.2013)). חרף טענתו של המבקש, לפיה לעניינו נלווה "
מימד עקרוני כללי
",
בקשת רשות הערעור שלפניי
אינה מעלה כל שאלה משפטית או סוגיה ציבורית רחבת היקף, המצדיקות עריכת דיון ב"
גלגול שלישי
". טענותיו של המבקש עוסקות, רובן ככולן, ביישום הוראותיו של נוהל תגמול אסירים על עניינו הפרטי של המבקש, על רקע הנסיבות הקונקרטיות האופפות את העסקתו במפעל "
ביג בג
". משכך, ומטעם זה בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

8.
מעבר לצורך, אתייחס בקצרה לטענותיו העיקריות של המבקש. המבקש טען, כי גובה התגמול הנוכחי לייצור של יחידת תפוקה
אחת, הינו נמוך מכדי לאפשר לאסירים להגיע לשכר שעתי בגובה של 13.7 ש"ח, והלכה למעשה שכרם מוגבל ל-7 ש"ח. ואולם, טענותיו של המבקש בהקשר זה נעדרות כל בסיס עובדתי, ולפיכך אין בידי לקבלן. כך למשל, נמנע המבקש מלהצביע ולו על ראייה אחת הנוגעת לגובה השתכרותם של העובדים האחרים במפעל "

ביג בג
", אשר תתמוך בטענתו, כי
"גם האסירים הוותיקים ביותר במפעל ביג בג הנחשבים לזריזים ביותר, לא מצליחים להגיע לתפוקה של יותר מ-7 ₪ לשעה
". במקום זאת, הסתפק
המבקש בהצגת תלוש שכר יחיד, וטען כי המשיב הוא זה שלא יכול להוכיח כי יש אסירים המשתכרים יותר מ-7 ש"ח. אולם בכך לא סגי, על מנת להלום את טענותיו של המבקש. אשר לטענות הנוגעות לעבודה המשרדית שביצע המבקש, עיון בחוזה שנחתם עם היזם מגלה, כי לגבי העובדים שמועסקים "
בתעסוקה תומכת יצור
", נקבע הסדר שאינו מבוסס על תפוקות עבודתם, ולכן דינן של טענות המבקש בעניין זה להידחות.


עוד אוסיף, כי מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה אין להסיק מסעיף 5(ב) לחוזה שנחתם בינו לבין היזם, כי יש להצמיד את שכרם של האסירים למדד המחירים לצרכן באופן אוטומטי. המבקש סומך את ידיו על סעיף 5(ב)(1) לחוזה, אשר מורה כי: "
הסך האמור
[התגמול ליחידת תפוקה]
יעודכן אחת לשנה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן/ או כפי שיוסכם בכתב
". סבורני, כי אין בהוראות סעיף זה, על מנת לשלול את שיקול הדעת שניתן לגורמים המוסמכים בשב"ס בנוגע לסוגיית תגמול האסירים. שיקול דעת זה עוגן, בתקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, הקובע, כי "
כל אסיר יקבל שכר בעד עבודתו. שיעור השכר וצורתו ייקבעו בידי הניצב
", ובהקשרנו אף בהוראת סעיף 27(ג)(1), לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר
מס' 04.62.00, שעניינה "
כללים בדבר העסקת אסירים בבתי הסוהר ומחוץ להם
", לפיה:

"תגמול בעבודות קבלניות יקבע על-ידי ראש מערך התעסוקה באמצעות ראשי הצוותים הרלוונטיים ומנהלי התחומים השונים (עץ, מתכת, טכסטיל) במערך התעסוקה."


אכן, מהוראות הסעיף החוזי ניתן ללמוד, כי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן הינו
שיקול רלוונטי
בהחלטת עדכון השכר, ואולם אין לומר כי זהו
שיקול יחיד
בעניין זה. הגורמים המוסמכים בשב"ס מצווים להפעיל את שיקול דעתם בקשר להעלאת שכרם של האסירים, בהתאם למגוון שיקולים, המבטאים את המורכבת שבהעסקת אסירים, וכל עוד החלטתם אינה חורגת ממתחם הסבירות, לא יתערב בה בית המשפט. יפים, לעניין זה, דברי השופט
זמיר
בעניין
שדות
, אשר נאמרו בהקשר ליחס שבין שכר עבודת האסירים לשכר המינימום
:

"תנאי ההעסקה של אסירים בשטח בית הסוהר נקבעים על-ידי שירות בתי הסוהר
או נתונים לפיקוח ואחריות של השירות. ההחלטות של השירות בנוגע לתנאים אלה, ובכלל זה בנוגע לשיעור השכר המשתלם בעד עבודת אסירים, כמו כל יתר ההחלטות של השירות, חייבות לעמוד במבחן משפטי. בין היתר הן חייבות לעמוד במבחן הסבירות.

....

בכל הנוגע לשכר בעד עבודת אסירים, מיתחם הסבירות נקבע, בין היתר, מתוך התחשבות בכבוד האסיר כאדם; במטרה לעודד את האסיר לעבוד, להרגיל אותו לסדר יום המשלב עבודה ולקדם את השיקום שלו; בצורך למשוך יזמים פרטיים שיקימו מפעלים נוספים בשטח בית הסוהר; במהות העבודה, כגון אם היא עבודת שירותים או עבודה יצרנית; בתנאי העבודה, ובין היתר אם זו עבודת שעות או עבודה בקבלנות ומתוך התייחסות, כאחד השיקולים לעניין הסבירות, גם לשכר המינימום" (עניין
שדות
, בעמוד 847-846).

9.
על יסוד הדברים האלו, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.


ניתנה היום, י"ג באדר א' התשע"ד (13.2.2014).






ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13087260_i06.doc

מל
+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעב בית המשפט העליון 8726/13 אילן טסלר נ' שירות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 13/02/2014)