פסקי דין על דני דנון | פסקי דין על חבר כנסת ויו"ר ועידת הליכוד | פסקי דין על נשיאות ועידת הליכוד ה-4 | פסקי דין על יו"ר הליכוד | פסקי דין על מפלגת הליכוד | פסקי דין על מנהלת הליכוד ואח' |

63441-01/14 הפ     16/02/2014




הפ 63441-01/14 דני דנון, חבר כנסת ויו"ר ועידת הליכוד, נשיאות ועידת הליכוד ה-4 נ' יו"ר הליכוד, מפלגת הליכוד, מנהלת הליכוד ואח'





בפני

כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי
מבקשים

1.דני דנון
, חבר כנסת ויו"ר ועידת הליכוד
2.נשיאות ועידת הליכוד ה-4
ע"י עו"ד תומר רייף
נגד
משיבים

1.יו"ר הליכוד
2.מפלגת הליכוד
3.מנהלת הליכוד

4.שבח שטרן

5.אביעד ויסולי

ע"י עו"ד אבי הלוי
פסק - דין
חבר כנסת וסגן השר מר דני דנון
, המכהן גם כיו"ר ועידת הליכוד, הגיש יחד עם נשיאות ועידת הליכוד הרביעית תובענה בדרך של המרצת פתיחה, נגד יו"ר הליכוד
מר בנימין נתניהו, מפלגת הליכוד
ומנהלת הליכוד.

בתובענה התבקש בית המשפט להצהיר ולהורות כדלקמן:
א. כי בכינוס הקרוב של ועידת הליכוד, שאמור להתקיים לא יאוחר מ- 28 בפברואר 2014, לא תהא הגבלה על הנושאים שיעמדו על סדר היום של הוועידה וניתן יהיה לדון ולהצביע על כל הצעת החלטה, לפי שיקול דעתה של נשיאות הוועידה, לרבות בכל הצעה לשינוי חוקת הליכוד.
ב. כי הדיונים וההצבעות על הצעות לשינויים בחוקת הליכוד יתקיימו לפי סעיף 57ב לחוקת הליכוד וכל סעיף רלוונטי אחר בחוקה, ואין תוקף להוראות שנקבעו בנושא זה בפסקי הדין של בית הדין של הליכוד בעתירה 1208/13 ובבקשה לדיון נוסף שנדונו בפני
ו.

המבקשים הגישו בקשה לקיום דיון דחוף בתובענה, על מנת שהנושא יוכרע זמן מספיק לפני כינוס הוועידה וניתן יהיה להיערך כיאות לקראתה.
לאור דחיפות נושא נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 12.2.14 ונקצב מועד להגשת תשובות המשיבים להמרצת הפתיחה. תשובת המשיבים 1-3 הוגשה במועד שנקצב להגשתה. תגובת המשיבים 4-5 לא הוגשה במועדה ולכן לא ניתן היה להתייחס אליה במהלך הדיון, אך עיינתי בה בעת כתיבת פסק הדין.

רקע עובדתי

1. ועידת הליכוד היא המוסד העליון של תנועת הליכוד. הוועידה היא גוף נבחר, שאמור להתכנס אחת למספר שנים, למשך 90 יום לכל היותר. על פי חוקת הליכוד, הוועידה מוסמכת, בין היתר, לדון ולהצביע על הצעות לשינוי חוקת הליכוד ברוב רגיל. בין וועידה אחת לשניה מתכנס מרכז הליכוד, המוסמך אף הוא להעביר תיקונים כאלה ברוב מיוחס של שני שליש מהמשתתפים בהצבעה. החוקה מאפשרת לוועידה, אך אינה מחייבת אותה, להסמיך את המרכז להחליט על תיקוני חוקה בהצבעה ברוב רגיל, לתקופה של עד 18 חודשים לאחר נעילתה.

בראש הוועידה עומדת נשיאות בת מספר חברים, והיא זו שמנהלת את הוועידה לפי הוראות חוקת הליכוד, ורשאית אף לשנות את סדר יומה של הוועידה לפי הוראות החוקה. חברי וועידת הליכוד נבחרו בינואר 2012, אך הוועידה התכנסה רק ביוני 2013, בעקבות הליך משפט שהתנהל בבית משפט זה בפני
כב' השופט ברנר, שהורה על כינוסה (ה"פ 52489-01-13 אביעד נטוביץ נ' מפלגת הליכוד
, 2.6.13).

2. מאז כינוסה ביוני 2013, התגלעו מספר מחלוקות בין חברי וועידה מסוימים, לגבי סדרי עבודת הוועידה. בעקבות עתירה לבית הדין העליון של הליכוד (1164/13) שהגיש המשיב 5, עו"ד אביעד ויסולי, הושג הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, לפיו יתקיים כינוס נוסף של ועידת הליכוד עד ליום 15.12.13 "במהלכו תתקיימנה הצבעות של חברי הוועידה על הצעות החלטה ו/או תיקוני חוקה כפי שיוגשו". הוסכם עוד, כי נשיאות הוועידה ו/או מנהלת תנועה הליכוד יקבעו לוח זמנים להגשת בקשות להצעות החלטה ו/או תיקוני חוקה, ואלה יטופלו על ידי ועדת החוקה או ועדות אחרות, בהתאם לחוקת הליכוד (להלן: "עתירת ויסולי הראשונה")

ועדת החוקה הינה גוף נבחר על ידי חברי הוועידה שתפקידו על פי חוקת הליכוד לדון בהצעות לתיקוני חוקה ולהכין הצעות לדיון לאישור על ידי הועידה. את ישיבות הועדה מנהל היו"ר – המבקש מר דני דנון
. יו"ר הועדה גם קובע את הנושאים שיועלו בה ואת סדר יומה. בהתאם לחוקת הליכוד, יש לשלוח את ההצעות לתיקוני החוקה לחברי הועידה לפחות 14 ימים לפני שהועידה מתכנסת לדון ולהצביע על הצעות ההחלטה.

3. ביום 10.12.13, חמישה ימים לפני המועד שנקבע לכינוס נוסף של הועידה, הגיש המשיב 4, מר שבח שטרן, עתירה לבית הדין של הליכוד (1206/13), בה ביקש לדחות את מועד הכינוס בחודשיים, מעבר למועד שנקבע בעתירת ויסולי הראשונה, מאחר שלא ניתנה לועדת החוקה הזדמנות נאותה למלא את תפקידה ולהכין את הצעות התיקונים שהוגשו לה, כמתחייב מחוקת הליכוד. בניגוד לנטען בתובענה, לא ביקש מר שטרן כי הוועידה תדון בכל ההצעות לתיקון החוקה, אלא ביקש כי ועדת החוקה היא שתחליט באילו הצעות תיקון יש לדון (להלן: "עתירת שטרן").

עתירת שטרן הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, בו הוסכם שהוועידה תינעל במועד המקורי שנקבע ליום 19.12.13, לאחר שתובא בפני
ה הצעת החלטה להסמיך את מרכז הליכוד, על פי סמכותו לפי סעיף 55(ה)(1) לחוקה, לאשר ברוב רגיל של המשתתפים בישיבת המרכז את כל "הנושאים ו/או ההצעות לתיקון החוקה שהוגשו במועד לנשיאות הועידה ולא הועלו להצבעה בוועידה". הפשרה כללה גם הסכמה שישיבת מרכז תכונס במחצית חודש 2/2014 והיא תדון ותחליט בתיקוני חוקה הקשורים לבחירות למוסדות הליכוד ובכל תיקון אחר שיובא בפני
ה בהתאם לשיקול דעת ועדת החוקה.
לדברי המבקשים, עקרון חשוב בהסכמה הנ"ל היה שנשמרו שיקול הדעת העצמאי והסמכות של מוסדות התנועה להחליט אילו נושאים יובאו להצבעה בכינוס הוועידה או המרכז.

4. יומיים לאחר מתן פסק הדין בעתירת שטרן, הוגשה לבית הדין של הליכוד עתירה חדשה (1208/13) על ידי עו"ד ויסולי (להלן: "עתירת ויסוליהשניה"). בעתירה זו חזר עו"ד ויסולי על דרישתו הקודמת למנוע נעילת הוועידה, והעלה דרישה חדשה לפיה וועידת הליכוד היא זו שתדון בכל ההצעות לשינוי החוקה כ"מקשה אחת", היינו במועד אחד. עו"ד ויסולי טען בעתירתו, כי המשיבים מכנסים את הועידה מבלי להצביע על כל הצעות לתיקון החוקה שהוגשו (כ- 300 הצעות), אלא רק על כאלה שהגישו "מקורבים לצלחת" כמו יו"ר ועדת החוקה מר דנון, סגנו ומקורביהם.

ביום 19.12.13, בטרם ניתנה החלטה בעתירת ויסוליהשניה, התקיים כינוס ועידת הליכוד כפי שתוכנן. המבקשים התכוונו לפעול לפי פסק הדין בעתירת שטרן, לקיים את כינוס הוועידה, להעלות להצבעה הצעות לשינויי חוקה לפי שיקול דעת הנשיאות ולהציע כי את מה שלא הספיקו יעבירו למרכז הליכוד, ובסוף המושב של יום 19.12.13 לנעול את הוועידה.

אולם, בטרם נעילת הוועידה, ניתן

פסק דין
בעתירת ויסוליהשניה, המורה כי הוועידה לא תינעל באותו יום, אלא תתכנס פעם נוספת ביום 6.2.14 ותדון בשינויי חוקה לפי רשימה מוגדרת וסגורה של נושאים שבית הדין הגדיר: בחירות למזכירות, ללשכה, לצעירי הליכוד ולייצוג המייסדים במוסדות התנועה. הוועידה תינעל בסיום הישיבה הנ"ל ובלבד שטרם נעילתה תקבל הצעה על פי סעיף 55(ה)(1) להעברת כל הצעות תיקון החוקה שלא תתקיים עליהם הצבעה בוועידה למרכז הליכוד. כמו כן נקבע, כי בכל שינויי החוקה האחרים שיובאו לאחר מכן לדיון במרכז הליכוד ניתן יהיה לדון "כמקשה אחת" עד 31.12.14 (בהחלטה נכתב בטעות 31.12.13).

5. התוצאה שהושגה בפסק הדין בעתירת ויסוליהשניה לא היתה מקובלת על המבקשים, אשר הגישו ביום 2.1.14 בקשה לדיון נוסף לבית הדין של הליכוד, בה נטען כי בית הדין פעל בחוסר סמכות, כאשר קבע לוחות זמנים לכינוס הועידה והמרכז והטיל מגבלות על תוכן הנושאים בהם תיערך הצבעה, שכן נושאים אלה אמורים להיות בסמכות הוועידה והמרכז.

בפסק הדין שניתן בדיון הנוסף על ידי מותב מורחב, הוחלט לשנות מעט את ההוראות המגבילות שניתנו בעתירה המקורית. בין היתר הוחלט, שרשימת הנושאים הסגורה שבית הדין קבע כי בהם ניתן יהיה להצביע על שינויי חוקה, תורחב מעט ותכלול גם נושאים הקשורים להליכי בחירות שאמורים להתקיים בסמיכות לכינוס מרכז הליכוד. כמו כן נקבע, כי כינוס הועידה ידחה במקצת (לא יאוחר מיום 28.2.14), על מנת לאפשר לועדת החוקה לקיים את דיוניה בתיקונים האמורים להיות נדונים בכינוס הועידה על פי החוקה. בוטלה גם ההגבלה על המועד שבו ניתן יהיה להביא הצעות לשינויי חוקה בפני
המרכז, אך נקבע כי ההצבעה עדיין תהיה כ"מקשה אחת" (להלן: "הדיון הנוסף"(.

טיעוני הצדדים

6. בתובענה נטען, כי פסקי הדין שניתנו בעתירת ויסוליהשניה ובדיון הנוסף ניתנו בחוסר סמכות מצד בית הדין ויצרו תוצאה שגויה, אבסורדית ומנוגדת לדין. פסק הדין בעתירת ויסוליהשניה מנוגד לעקרון מעשה בית דין, שנוצר עם מתן תוקף להסכם הפשרה בעתירת שטרן, שעו"ד ויסולי היה צד לו (אם כי לא הסכים לפשרה). הוא מהווה התערבות אסורה של בית הדין בשיקול דעת ובסדרי עבודה של המוסדות הרלוונטיים בתנועה, מגדיר ללא סמכות רשימה סגורה ומצומצמת של הצעות לשינוי חוקה שיועמדו להצבעה בכינוס הוועידה, ואף מכתיב כי הצבעות בנושא שינוי חוקה ייערכו רק בסוף 2014 ורק כ"מקשה אחת". פסק הדין בדיון הנוסף אינו מתקן את הפגם בפסק הדין בעתירה המקורית, אלא רק משנה אותו במעט. יש בו עדיין הגבלה פסולה ובלתי ראויה של הנושאים שניתן לדון בהם במסגרת הוועידה, וכן הגבלות שונות ומשונות לגבי נוהל הדיון על הצעות לשינוי החוקה במסגרת מרכז הליכוד.

7. במהלך הדיון נטען, כי מר דנון ביקש להעביר ביום 10.2.14, למעלה מ- 14 יום לפני מועד כינוס הועידה, הזמנה לועידת הליכוד הרביעית שתתקיים בשני מועדים – 26.2.14 ו- 27.2.14. בהזמנה (מב/1) פורטו ההצעות לשינוי החוקה שיובאו להצבעה בועידת הליכוד ביום 27.2.14, ונאמר בה כי "הצעות לשינוי חוקה 1-4 יובאו להצבעה בכפוף להחלטת המוסדות השיפוטיים". הכוונה להצעות הבאות: 1. שינוי החוקה בנושא מועד כינוס מרכז הליכוד; 2. קביעה כי סדרי עבודת המרכז יתואמו בין יו"ר המרכז לבין יו"ר התנועה ובמקרה של חילוקי דעות תכריע עמדת יו"ר המרכז; 3. קביעה כי בסדרי עבודת לשכת הליכוד תכריע עמדת יו"ר הלשכה במקום עמדת יו"ר הליכוד
; 4. הצעות בנוגע לסדרי בחירת ועדת בחירות מרכזית.
לטענת המבקשים, המשיבים לא אפשרו את הפצת ההזמנה, בהסתמך על חוו"ד ב"כ המשיבים (מב/2), לפיה אין לשלוח את ההזמנה בנוסח שח"כ דנון העביר, אלא בנוסח שונה. בכך סיכלו המשיבים את האפשרות להודיע 14 יום מראש לחברי הוועידה מהם הנושאים שידונו בועידת הליכוד הרביעית. ב"כ המבקשים טען, כי ניתן להפיץ את ההזמנה גם עתה או לחלופין לדחות את כינוס הוועידה לחודש מרץ, כדי להבטיח את משלוח ההזמנה 14 יום לפני מועד כינוס הוועידה.

מר דנון ביקש להוסיף דברים במהלך הדיון ואמר "אני לא מייצג את עצמי אלא 3050 אנשים שבחרו בי" . במענה לשאלת בית המשפט, מדוע המסמך מב/1 המפרט את תיקוני החוקה שיובאו להצבעה לא היה מונח בפני
בית הדין, בעת שדן בעתירת ויסוליהשניה, השיב מר דנון כי "שינוי החוקה נדון בועדת החוקה לאחר החלטת בית הדין, כל תיקוני החוקה נידונו לאחר החלטת בית הדין" (עמ' 7 שו' 13-22).

8. המשיבים טוענים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – 8 ימים לאחר מתן פסק הדין, ומטרתה האחת, שאותה לא טרח המבקש לגלות לבית המשפט היא – להעלות להצבעה בוועידה הצעה לתיקון סעיף 82 לחוקה, שאם תתקבל תרחיב שלא כדין את היקף סמכויותיו של מר דנון בכהונתו כיו"ר מרכז הליכוד ואת מעמדו הפוליטי בתנועה.

לדברי המשיבים, ההזמנה לועידת הליכוד לא הונחה בפני
חברי הוועידה 14 ימים מראש כנדרש על פי החוקה, ובכל מקרה יו"ר הועידה אינו מוסמך לקבוע את סדר היום בוועידה, אלא יו"ר תנועת הליכוד. יו"ר הליכוד
לא הפיץ מסמך הקובע את סדר היום לוועידת הליכוד הרביעית, אך לנשיאות הועידה הוגשו עד היום כ-300 הצעות לתיקון החוקה, וחלקן אף נדונו כבר בועדת החוקה. הוועידה אינה חייבת לדון בכל ההצעות עד לנעילתה וניתן להעבירן, יחד עם הצעותיו הנוספות של מר דנון, לדיון במרכז הליכוד במשך 18 חודשים, כך שלא תגרם פגיעה בסדר היום.

9. לגופו של ענין טען ב"כ המשיבים, כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין בעתירת ויסוליהשניה. מעמדו של בית הדין של הליכוד כטריבונל שיפוטי הינו מיוחד, ומקורות המשפט שלאורם הוא מוסמך ליתן את פסיקתו, אינם רק חוקת הליכוד והדין המהותי הכללי, אלא גם עקרונות הצדק והיושר וטובת התנועה. המבקשים הסכימו בעתירת שטרן להגביל את ההצעות לתיקון החוקה, שעלו להצבעה בכינוס הוועידה שהתקיים בדצמבר 2013, וכן הסכימו ללוח הזמנים של ישיבות המרכז, שתתקיימנה לאחר נעילת הוועידה, במהלך שנת 2014 ולנושאים שיעלו בהן. סדר היום הכלול בהזמנה מב/1 מהווה הפרה בוטה של

פסק דין
שטרן, שקבע מהם הנושאים שידונו בועידה וכמוהו גם עצם הפניה לבית המשפט בתובענה לסעד הצהרתי, שנועדה "להשחיל" בדרך עקיפה הצעות שהן במחלוקת, וחלקן תלויות ועומדות בבית הדין של הליכוד. ההצעות הנוספות לאלה שבית הדין התיר להעלות להצבעה נועדו "לקחת מיו"ר הליכוד
את כל סמכויותיו", כאשר מר דנון "מסתיר את המהות של המחלוקת" ומבקש ליצור פרובוקציה (עמ' 8 שו' 14-21).

10. ב"כ המשיבים הודיע כי בשום פנים ואופן לא יסכימו מרשיו לדחות את הוועידה, והיא צריכה להינעל לאור ההוראה בחוקת הליכוד הקובעת שהוועידה צריכה להינעל תוך 90 יום. אמנם בית הדין בעתירת שטרן, קבע בהסכמת הצדדים כי נעילת הוועידה תידחה בחודשיים, כך שהמועד של 90 יום לא נשמר כבר אז, אולם אין בכך סתירה מאחר שהמשיבים מכבדים

פסק דין
שניתן.
חלפה שנה וחצי מאז הבחירות, חלפו יותר משמונה חודשים מאז שנבחרו כל המוסדות, אך ישנם מוסדות נוספים שאמורים להיבחר אחרי נעילת הועידה, וכל עוד היא אינה ננעלת, המוסדות אינם יכולים להיבחר. לכן אין הצדקה לדחות שוב את מועד הוועידה.

גבולות סמכותו של בית הדין

11. חוקת הליכוד קובעת את גבולות סמכותו של בית הדין של הליכוד. הגדרת הסמכות מצויה בסעיף 125 לחוקה, שהצדדים לא הזכירו כלל בטיעוניהם ותשומת לבם הופנתה אליו במהלך הדיון על ידי בית המשפט.

סעיף 125 לחוקה, המופיע משום מה תחת הכותרת "דרך השיפוט", מגדיר את סמכותו של בית הדין כך:

"בית הדין יהיה מוסמך:
(א) לדון בכל עניין המתייחס לתנועה או הקשור אליה והשנוי במחלוקת בין חברי התנועה או הקשור אליה והשנוי במחלוקת בין חברי התנועה לבין רשות מרשויותיה, בין החברים בינם לבין עצמם, בכל הקשור לנושאים תנועתיים, ובין התנועה ורשויותיה, ביןנ לבין עצמם?
(ב) להורות על הוצאת חבר מהן התנועה...
(ג) ליתן צווי עשה ועל תעשה, בין אם זמניים או סופיים"

עינינו הרואות - סעיף 125 מגדיר הן את סמכותו העניינית של בית הדין "לדון בכל ענין המתייחס לתנועה והשנוי במחלוקת... בין חברי התנועה לבין רשות מרשויותיה..." והן את הסמכות הדיונית "ליתן צווי עשה ואל תעשה...". מדובר בהגדרה רחבה, לכאורה, אך ב"כ המבקשים טוען, כי לסמכות זו נקבע "מעצור חוקי" בסעיף 126 לחוקה, המגביל את סמכותו של בית הדין.

סעיף 126 לחוקה מופיע תחת הכותרת "הגדרת סמכויות" וקובע כך:

"אין בסמכויות בית הדין כדי להקנות לו מעמד בקביעת מדיניות התנועה או בנושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם" [הדגשה שלי – ד.א.]

ב"כ הצדדים ציינו, כי פרשנותו הנכונה של סעיף 126 טרם עמדה למבחן בבית המשפט, ולכן מלאכתנו תיעשה תוך סקירת הוראות נוספות של החוקה ופסקי דין, שיש בהם כדי לסייע בליבון הסוגיה.

13. ראשית נאמר, כי ראוי היה כי סעיפים 125 ו-126 ידורו בכפיפה אחת, תחת הכותרת "הגדרת סמכויות" ולא כפי שהם מופיעים עתה, תחת כותרות שונות ונפרדות. אולם, בכך לא סגי, מאחר שכותרת המשנה יכולה לעיתים לסייע בפרשנות סעיף אך אינה מחליפה את הסעיף עצמו.

סמכותו של בית הדין הוגדרה אמנם בצורה רחבה בסעיף 125 לחוקה, אך הוגבלה בסעיף 126, כך שלבית הדין אין "מעמד" לדון או להכריע "בנושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם". בהמשך הדברים נבחן את הפרשנות הראויה של אמירות אלה.

להשלמת התמונה נפנה מבטנו גם לסעיף 124 לחוקה, המורה כי בית הדין ידון "...לפי חוקה זו, לפי עקרונות הצדק והיושר, בהתחשב בטובת התנועה – הכל לפי שיקול דעתו".
נבחן אם פסק הדין בעתירת ויסוליהשניה ובדיון הנוסף עומדים גם בדרישות הללו.
14. כדי לקבוע אם בית הדין חרג מסמכותו, עלינו להשיב על שתי שאלות מרכזיות:

הראשונה, האם דיון והכרעה בשאלות הנוגעות לסדר יומה של ועידת הליכוד, הם "נושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם", שבית הדין אינו מוסמך לדון בהם, לאור "המעצור החוקי" שנקבע בסעיף 126 לחוקה – כטענת המבקשים?

השניה, האם בית הדין חרג ביודעין מסמכותו, או שמא סבר כי החלטתו בעתירת ויסוליהשניה ובדיון הנוסף עולה בקנה אחד עם החוקה, עקרונות הצדק והיושר וטובת התנועה – כטענת המשיבים?
האם דיון והכרעה בשאלות הנוגעות לסדר יומה של ועידת הליכוד, הם "נושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם"

15. חוקת הליכוד, כחוקתם של גופים וולונטריים אחרים, מהווה מעין חוזה בין חבריה (ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין, פ"ד לא(2) 265). בית הדין, בהיותו חלק מגופי תנועת הליכוד, מוזהר אף הוא לפעול ע"פ החוקה ולא לחרוג מסמכותו, כפי שציין בית הדין עצמו בדיון הנוסף (פסקה 20).

סעיף 50 לחוקה קובע כי:

"הועידה, ובין ועידה לועידה – המרכז, הם המוסד העליון של התנועה, והם רשאים להחליט בכל ענייני התנועה".

סעיף 55 מגדיר את סמכויות הועידה והמרכז בנוגע לחוקה:

(א) הועידה מוסמכת להחליט על חוקת התנועה ולשנות אותה מעת לעת ברוב של המשתתפים בהצבעה.
(ב) ....
(ג) הועידה תבחר את יושב ראש הועידה, נשיאות הועדה וועדותיה, והיא מוסמכת להחליט על נוהל דיוניה
(ד) הועידה והמרכז מוסמכים לקבל החלטות ולשנותן".
הדברים ברורים ופשוטים – הוועידה והמרכז הם המוסמכים להחליט על שינוי חוקת התנועה. הוועידה מוסמכת להחליט על נוהל דיוניה. העובדה שבית הדין התערב בשאלה מתי תידון חוקת התנועה ועל ידי מי (הוועידה או המרכז) – מהווה התערבות אסורה ב"בנושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם", שבהם אין לבית הדין "מעמד", כלשון סעיף 126 לחוקה, ולכן היא חורגת מסמכותו.

16. סעיף 56א לחוקה קובע כיצד יקבע סדר יומה של הוועידה:
"סדר יומה של הועידה ייקבע על ידי יו"ר התנועה; הועידה רשאית לשנות את סדר יומה שנקבע ע"י יו"ר התנועה".

ראינו כבר, שיו"ר התנועה, מר בנימין נתניהו לא קבע את סדר יומה של הוועידה. בהעדר קביעה מצד יו"ר התנועה, האם יש לבית הדין סמכות לקבוע את סדר היום במקומו? בית הדין לא התייחס לשאלה זו בעתירת ויסוליהשניה, אלא קבע בעלמא בדיון הנוסף כי "המצב בו נתונה כיום תנועת הליכוד, הינו מצב שלא נחזה בחוקה, והיא אינה נותנת לו פתרון..." (פסקה 22).

בכל הכבוד הראוי, איני מקבלת את עמדת בית הדין, כי נוצר מצב שלא נחזה בחוקה המאפשר לבית הדין "לרדת לזירה", ולקבוע את סדר יומה של הוועידה במקומו של יו"ר התנועה. בהעדר קביעה של סדר היום מצד היו"ר, נוצר חלל, שהפתרון לו מצוי בסעיף 56א סיפא לחוקה, המעביר לוועידה באמצעות העומד בראשה את הסמכות לקבוע את סדר יומה או לשנותו. התערבותו של בית הדין בסדר יומה של הוועידה והקביעה כי בוועידה הרביעית ידונו רק נושאים בודדים על פי החלטתו, מהווה חריגה בוטה מסמכותו של בית הדין.
הדבר עומד בסתירה להוראות סעיף 126 לחוקה, המורה לנו כי לבית הדין אין "מעמד" ב"בנושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם", ואף נוגד את ההיגיון ואת הסדר הנכון.

17. בית הדין סבר, כי לא ניתן לקיים את הוראות החוקה כלשונן, והעניק להן פרשנות משלו, בעת שקבע כי ההסדר שנקבע על ידו הוא "קיום בקירוב" של הוראות החוקה. מעבר לעובדה שכלל הקיום בקירוב (cy-pres) לקוח מדיני החוזים וספק אם הוא ישים בענייננו, אין בו כדי לקיים "בקירוב" את הוראות החוקה, שלא התכוונה להעניק לבית הדין את הסמכות להתערב ולקבוע הנחיות בנושאים הנתונים לשיקול דעתם של מוסדות התנועה וועדותיהם.

קציבת משך פעולתה של הוועידה, והאמירה כי הדבר יעשה תוך שמירה על זכויותיהם של חברי הליכוד להציע הצעות לתיקוני החוקה שיידונו בלוח זמנים "סביר" במרכז הליכוד (כדברי עו"ד ויזר, פסקה 25), מהווה פגיעה קשה בזכות היסוד של חברי הוועידה לדון בהצעות לתיקון החוקה, כפי שהוסכם בעתירת ויסולי הראשונה ובעתירת שטרן. היא פוגעת גם בשיקול דעתה של הוועידה והעומד בראשה, המוסמכים לקבוע את סדר יומה של הוועידה, כאמור בסעיף 56א לחוקה ובהזמנה מב/1.

האם בית הדין חרג ביודעין מסמכותו

18. המונח "סמכות" ניתן לפירוש במספר אופנים: ראשית, במשמעות עצם סמכותו של בית המשפט לדון בנושא מסוים; שנית, במשמעות של סמכות בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש; ושלישית, במשמעות של סמכות בית המשפט לדון בשאלת סמכותו ולהכריע בה. חלוקה זו לשלושת מרכיבי המונח "סמכות" נעשתה עלידי לורד reid בעניין anisminic v. foreign compensation [1969] 2 a.c. 147, 195commission. כאשר משתמשים במונח סמכות בהקשר של טריבונל, כדוגמת בית הדין של הליכוד, הכוונה לסמכות לדון בנושא מסוים וליתן את הסעד המבוקש – כאמור בשני המבחנים שהוזכרו לעיל.

בפסיקה נקבע, כי במקרים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומקרים נוספים, שלא ניתן להגדירם מראש, יתערב בית המשפט:

"המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים נוספים, שלא ניתן להגדיר מראש, ייקבעו ממקרה למקרה" (ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ; ע"א 2211/96 חיים כהן נ' שמואל כהן, פ"ד נ(19 629, 634).

בית המשפט מוסמך ואף חייב לבטל החלטה שניתנה תוך חריגה מסמכות, כפי שנפסק בע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, פ"ד מט(2) 793, 828:

"... לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית דין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי".

ההתערבות תיעשה על דרך של ערעור, או פניה בבקשה לסעד הצהרתי ובקשה להכריז על בטלות החלטת הטריבונל הפנימי (ה"פ 38111-11-10 אייל ברקוביץ נ' התאגדות לכדורגל בישראל (14.12.10); וראו גם פסק דיני בה"פ (ת"א) 1667/09 מועדון עירוני להתעמלות חולון נ' עמותת איגוד ההתעמלות בע"מ (9.2.12).
19. נראה, כי חבר בית הדין עו"ד בם, היה ער לעובדה שמדובר בקביעה שנעשתה בחריגה מסמכות, ולכן בחר לציין כי "אם בית הדין מוסמך להורות על כינוס נוסף של הועידה, מוסמך הוא גם להתנות את ההחלטה הזו בתנאים ולסייגה בסייגים, ובכלל זה בכל הנוגע לעניינים לשמן תתכנס הועידה. וזאת בייחוד לנוכח המצב הבלתי רגיל, שנוצר בעקבות העיכובים בכינוס הוועידה, לאחר היבחרה והימשכותה של הוועידה" (פסקה 6).

אין בידי לקבל מסקנה זו משלושה טעמים:
ראשית, היא מנוגדת לפסק הדין המוסכם שניתן בעתירת ויסולי הראשונה, שם נקבע על דעת כל הצדדים, כי "תתקיימנה הצבעות של חברי הועידה על הצעות החלטה ו/או תיקוני חקיקה כפי שיוגשו".
שנית, יש בה התערבות אסורה בתכני הוועידה, וניסיון למנוע הצבעה בתיקוני החקיקה שהוצעו. הצידוק הקלוש שהוצע בדבריו של עו"ד בם, כי פסק הדין וההסכם שביסודו אינם ניתנים עוד לביצוע, מכיוון שהמועד הקבוע בו חלף ומכיוון שלנוכח המספר הגבוה והבלתי צפוי של הצעות תיקון החוקה שהוגשו, לא יאפשר לסיים דיון בהן והכנתן להצבעה תוך זמן קצר – אינו מבהיר כיצד ומדוע החליט בית הדין, כי בוועידה הרביעית ידונו רק נושאים הקשורים לבחירות למזכירות, ללשכה, לצעירי הליכוד ולייצוג המייסדים במוסדות התנועה (כאמור בעתירת ויסוליהשניה), ונושאים הקשורים להליכי בחירות שאמורים להתקיים בסמיכות לכינוס מרכז הליכוד (כאמור בדיון הנוסף).
ולבסוף, הדבר עומד בניגוד לעקרונות הצדק והיושר, ומנוגד אף לטובת התנועה, אשר בית הדין מצווה לפעול על פיהם כאמור בסעיף 124 לחוקה. ודוק: טובת התנועה היא טובת כלל חבריה - לא רק אלה המעוניינים כי הוועידה תינעל ביום 27.2.14 ותיקוני החקיקה יועברו להצבעות המרכז, אלא גם אלה המבקשים לקיים את סדר יומה של הוועידה, כפי שקבע יו"ר ועידת הליכוד במכתבו במ/1. באיזון בין השניים, טובת הראשונים אינה עולה על טובת האחרונים, ולא ראיתי בפסק דינו של בית הדין כל ניסיון לאזן ביניהם.

20. היחיד זכאי להעלות הצעות לסדר-היום, וזכאי הוא כי הצעתו לסדר-היום תידון לגופה. "זכותו עומדת לו מן הדין, ובכפוף ליוצאים ספציפיים אין מי שיחצוץ בינו לבין זכותו" כפי שציין כב' השופט חשין בענין שלמה כהן (שם, בעמ' 503). ראו גם בג"ץ 6094/04 עו"ד יראון פסטינגר נ' עו"ד שלמה כהן (2.6.05) שם נאמר, כי הכוונה אינה רק לזכותו של היחיד, אלא לזכותם של חברי וועד, שאינם נמנים עם מחנה הרוב, לקחת חלק בקביעת סדר היום. דברים דומים נאמרו גם בעת"מ (חי') דוד ראם נ' יעקב פרץ ראש עירית קרית אתא (28.7.04).

כאשר מבקשים למנוע מהמיעוט את זכותו לקבוע את סדר היום, הדבר מהווה למעשה עושק המיעוט. יפים לענין זה בהתאמה הדברים שנקבעו בבג"ץ 954/97 עו"ד ד"ר שלמה כהן נ' ראש לשכת עורכי הדין, פד נב(3) 486, 506:

"תכלית ההסדרים בכנסת וברשויות המקומיות - בנושא קביעת סדר היום - היא, להגן על היחיד מפני הרבים; למנוע את עושק המיעוט; להקנות ליחיד זכות כלשהי - ולו בעוצמה נמוכה - כדי שיוכל להשפיע על מהלכי הגוף בו הוא חבר. בלא הקניית זכות זו יכול רוב דורסני להעלים את היחיד כלא-היה, ולעת בחירות כי תבואנה לא יידע הבוחר מי הוא אותו יחיד ומה עשה לטובת היחיד והרבים."

אם על מוסדות לשכת עורכי הדין, מועצת העירייה והכנסת חלה החובה למנוע את עושק המיעוט, על אחת כמה וכמה שהיא חלה על בית הדין, המצווה שלא לפעול בניגוד להוראות חוקת הליכוד, להקפיד כי החלטותיו יתקבלו במתחם שיקול הדעת המוקנה לו, ולוודא שלא יחרגו מגדרי הסבירות, כאמור בסעיף 124 לחוקה.
למרבה הצער, החלטתו של בית הדין בעתירת ויסוליהשניה ובדיון הנוסף, אינה עולה בקנה אחד עם דרישות אלה. מעבר לעובדה שניתנה תוך חריגה מסמכותו של בית הדין, היא אינה סבירה בנסיבות הענין ופוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכותו של יו"ר ועידת הליכוד, לקבוע כי הצעות מסוימות לשינויי החוקה תובאנה לדיון ולהצבעה בפני
חברי ועידת הליכוד, כמפורט בהזמנה במ/1.
בנסיבות אלה, המסקנה היא כי החלטות בית הדין בנוגע לנושאים שידונו בועידת הליכוד הרביעית, והאופן שבו יערכו הדיונים וההצבעות על הצעות לשינויים בחוקת הליכוד - בטלות.

טענת השיהוי

21. טרם סיום, ראיתי לנכון להתייחס לטענת השיהוי שהעלה ב"כ המשיבים, בנוגע למועד הגשת העתירה ומשלוח ההזמנה לועידהמב/1.

פסק הדין בדיון הנוסף ניתן ביום 22.1.14. העתירה הוגשה שמונה ימים לאחר מכן, ביום 30.1.14. לא ניתן לומר כי מדובר בשיהוי ואני קובעת כי אין מקום לקבל את הטענה.

22. באשר למועד משלוח ההזמנה מב/1, סעיף 57ב (ב) לחוקת הליכוד קובע, כי:

"הצעה לשינוי בחוקה לא תידון בוועידה או במרכז, אלא אם נוסח השינוי המוצע הובא בפני
חבר הגוף לא פחות מארבעה עשר ימים לפני מועד התכנסותו; הצבעה על הצעה כאמור לא תיערך ביו הדיון בה אלא לאחריו, במושב שיכונס לצורך הצבעה זו בלבד, ועל אף האמור בסעיף 150 – תהיה חשאית".

ההזמנה הועברה על ידי מר דנון ביום 10.2.14 עם בקשה להפיצה לחברי הוועידה, שאמורה היתה לדון בהצעות לתיקון החוקה ביום 27.2.14 – כך שנותרו למעלה מ-14 יום הנדרשים על פי החוקה. הניסיון להפיץ את ההזמנה לחברי הועידה נחסם על ידי המשיבים, בהסתמך על חוות דעתו של בא-כוחם מב/2. מכאן, שאין מדובר במחדלו של המבקש, ואין לזקוף את אי-העמידה בדרישה של 14 יום לחובתו.

ב"כ המשיבים טען, כי הדיון בהמרצת הפתיחה בפני
בית המשפט נקבע ליום 12.1.14, לאחר המועד האחרון למשלוח ההזמנה וההצעות לתיקון החוקה לחברי הוועידה, ולפסק הדין שינתן על ידי בית המשפט לא תהיה נפקות לגבי כינוס הוועידה שנקבע ליום 27.214. גם כאן, ראוי היה שלא תיטען הטענה, לאחר שהמשיבים ביקשו לדחוק את הקץ והגישו בקשה לדחית מועד הדיון, שלא התקבלה. במהלך הדיון שהתקיים במועדו הודיעו המבקשים כי הם מוכנים לדחות את מועד כינוס הועידה לחודש מרץ, אך ב"כ המשיבים השיב כי מרשיו לא יסכימו לכך "בשום פנים ואופן".

23. אני קובעת כי ההזמנה במ/1 נשלחה במועד הנדרש על פי סעיף 57ב (ב) לחוקה. ניסיון המשיבים למנוע את הפצתה נעשה בחוסר תום לב ובכוונה לסכל את האפשרות להפיצה לחברי הוועידה 14 יום לפני מועד כינוס הוועידה. לפיכך, אני מאפשרת למבקשים להפיץ את ההזמנה תוך 48 שעות ממועד מתן פסק הדין בין חברי הוועידה, יחד עם ההצעות לתיקון החוקה, על מנת שכל הנושאים המפורטים בהזמנה יידונו במושב השני של הוועידה שנקבע ליום 27.2.14. לחילופין, אם תושג הסכמת המשיבים, ניתן לדחות את המושב השני לחודש מרץ 2014, כפי שהציעו המבקשים, כדי לאפשר את משלוח ההזמנה בהתאם להוראות סעיף 57ב (ב) לחוקה.

סוף דבר

אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:

א. פסקי הדין של בית הדין של הליכוד בעתירת ויסוליהשניה ובדיון הנוסף, בנוגע לנושאים שידונו בועידת הליכוד הרביעית והאופן שבו יערכו הדיונים וההצבעות על הצעות לשינויים בחוקת הליכוד - ניתנו בחריגה מהסמכות המוקנית לבית הדין על פי סעיפים 125 ו- 126 לחוקת הליכוד – ולכן הם בטלים.
ב. במסגרת ועידת הליכוד הרביעית ניתן לדון ולהצביע בכל הצעת החלטה לפי שיקול דעתה של נשיאות הוועידה, לרבות הצעות לשינוי חוקת הליכוד, כמפורט בהזמנה שהוכנה על ידי יו"ר ועידת הליכוד מיום 9.2.14 (מב/1). ההזמנה תופץ בין חברי הוועידה תוך 48 שעות ממועד מתן פסק הדין, אלא אם יוסכם על דחיית המושב השני של הוועידה לחודש מרץ, וההזמנה תופץ לפחות 14 יום מראש, כנדרש על פי החוקה.

ג. הדיונים וההצבעות על הצעות לשינויים בחוקת הליכוד יתקיימו לפי סעיף 57ב לחוקת הליכוד וכל סעיף רלוונטי אחר בחוקה.
המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים בתובענה בסך 40,000 ₪.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ה"פ 63441-01-14 דנון ואח' נ' הליכוד ואח'
1 מתוך 16








הפ בית משפט מחוזי 63441-01/14 דני דנון, חבר כנסת ויו"ר ועידת הליכוד, נשיאות ועידת הליכוד ה-4 נ' יו"ר הליכוד, מפלגת הליכוד, מנהלת הליכוד ואח' (פורסם ב-ֽ 16/02/2014)