פסקי דין על מודיעין-מכבים-רעות** | פסקי דין על אברהם יחזקאל קורצווייל

50869-11/13 חנ     12/02/2014




חנ 50869-11/13 מודיעין-מכבים-רעות** נ' אברהם יחזקאל קורצווייל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום ברמלה



ח"נ 50869-11-13
, 50887-11-13
מודיעין-מכבים-רעות**
נ' קורצווייל




בפני

כב' השופטת רבקה גלט


בעניין:

מודיעין-מכבים-רעות**


ע"י ב"כ, עו"ד מורן בן שניאור

המאשימה




נגד


אברהם יחזקאל קורצווייל
– בעצמו



הנאשם



הכרעת דין


לנאשם נרשמו מטעם עיריית מודיעין-מכבים-רעות שני דו"חות ברירת הקנס שמספרם בכותרת, בגין עבירות חנייה.
לאחר שביקש הנאשם להישפט, הסכימו הצדדים כי שני הדו"חות יידונו במאוחד.

הנאשם כפר באשמה בשני הדו"חות, והעלה טענות משפטיות שונות. סוכם כי לא יישמעו עדויות, אלא תחת זאת, יוגשו מטעם כל אחד מן הצדדים ראיות לחיזוק טענותיו, ובית המשפט יכריע על פי הטיעונים והראיות.

על פי כתבי האישום, המדובר בשני המקרים, בעבירה של חנייה על מדרכה, על פי סעיף 7(ה)(3) לחוק העזר למודיעין-מכבים-רעות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח-2008 (להלן: חוק העזר).

ח"נ 50869-11-13
(להלן: האירוע הראשון)
לפי עובדות כתב האישום, ביום 17.2.13, ברחוב לב העיר מול מס' 14, העמיד הנאשם רכב
שמספרו 19-849-67 על המדרכה, שלא במקום שהוסדר לחניית רכב.

הנאשם מודה כי העמיד את רכבו במקום המדובר, אך טענתו היא כי הקטע בו העמיד את הרכב אינו "מדרכה", ועל כן הוא לא ביצע עבירה. עוד טען, כי המקום מצוי בקרבת הקניון של מודיעין ועל הקיר תלויים היו שלטים האוסרים על חנייה במקום, אשר נתלו ע"י הנהלת הקניון בחוסר סמכות, שכן המוסמך לכך היא העירייה.
הנאשם טען כי העובדה שבמקום עוברות משאיות בדרכן למחסנים הממוקמים שם, מלמדת כי הקטע בו החנה את רכבו אינו מדרכה. טענה נוספת שהעלה הנאשם היא שהשומר, שהיה במקום אמר לו כי "אין בעיה להעמיד את הרכב" . כשנשאל על ידי בית המשפט אם יש בכוונתו להעיד את השומר, השיב בשלילה. לסיום טען הנאשם כי בידו מצויה ראיה למדיניות העירייה, כפי שפורסמה בעיתונות, ולפיה העירייה אוכפת את איסור העמדת הרכב על מדרכה, רק מקום בו החנייה מפריעה למעבר הולכי רגל או מסכנת בני אדם. הנאשם הגיש בעניין זה, גזיר עיתון (נ\3).

בא כוח המאשימה טען כי מבחינה מהותית המקום שבו חנה רכב הנאשם, נועד להולכי רגל, ולפיכך זוהי מדרכה. על כך ניתן ללמוד מתוכנית הסדרי תנועה (ת\2) ,שהוגשה לבית המשפט. לפי אותה תכנית השביל השחור, הנראה בתמונה (נ\1), עתיד להיות מסלול לרכיבת אופניים. לעניין סמכות הצבת שלטים, טען ב"כ המאשימה, כי אין המדובר בתמרור, שלשם הצבתו נדרשת סמכות מפורשת, אלא המדובר בשלט, ועל כן הצבתו בסמכות היא. בשלהי טיעוניו הפנה בא כוח המאשימה לתיק ח"נ 57312-04-13 בו נקבע לגבי אותו אתר הנדון בענייננו והמוסדר כאזור פריקה וטעינה, כי הוא מדרכה.

ח"נ 50887-11-13 (להלן: האירוע השני)
לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.3.13, ברחוב עמק החולה 34, ליד מרכז מסחרי "שרבט", העמיד הנאשם רכב שמספרו 19-849-67 על המדרכה, שלא במקום שהוסדר להעמדת רכב.

הנאשם מודה כי החנה את רכבו במקום המדובר, אך לטענתו החנה אותו באופן שלא מפריע למעבר הולכי רגל. לטענתו, כל המבקש להגיע לפארק הנמצא בסמוך, יכול לעשות כן מכיוון אחר, בהליכה דרך שביל מיוחד שנסלל להולכי רגל, ואין להולכי רגל מה לעשות שם. גם כאן טען הנאשם כי העירייה אוכפת איסורי חנייה רק כאשר החנייה מפריעה או מסכנת בני אדם, ועל כן לא היה מקום לרישום הדו"ח.

בא כוח המאשימה
טען כי הנאשם העמיד את רכבו על מדרכה, כמתועד בתמונה (ת\1), זאת למרות שבסמוך לשם, מאחורי גדר בגובה 1.5 מטרים, מצוי מגרש חנייה, שאינו פרטי או עירוני ואינו בתשלום, מתועד בתמונה (ת\2).

דיון והכרעה

סעיף 7(ה)(3) לחוק העזר מורה:
"לא יעצור אדם רכב לא יעמידהו לא יחנהו לא ישאירנו עומד ולא ירשה לאחר מטעמו לעצור , להעמיד להחנות רכב כולו או חלק ממנו באחד המקומות המפורטים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת ואלה המקומות:
...(3) על מדרכה,למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזר זה, ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל , לעגלות ילדים ולעגלות נכים." (הדגשה לא במקור).
המונח מדרכה הוגדר בסעיף 1 לחוק העזר כדלהלן:

"מדרכה"-כמשמעותה בתקנות התעבורה.
בתקנות התעבורה תשכ"א-1961 מוגדרת "מדרכה"

חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו.

הנה כי כן, לשון הסעיף מלמדת באופן ברור כי החנייה על המדרכה אסורה היא, ללא כל קשר לשאלה, האם יש בחנייה משום הפרעה לתנועת הולכי הרגל, אם לאו. כידוע, הכלל הוא כי החנייה אסורה כל זמן שלא הותרה בתמרור, ואין נפקא מינה אם המדרכה רחבה או צרה ואם צבעה אחיד או מתחלף (ראו לעניין זה: עפ"א (ת"א) 30591-07-10 בקרמן נ' עיריית תל אביב-יפו (20.9.10); עפ"א 34483-11-12 לוי נ' עיריית תל-אביב (19.11.12)).
במאמר מוסגר אציין כי הטענה הנוגעת להעדר הפרעה למעבר הולכי רגל, היא טענה שיש מקום להיזקק לה מקום בו עניין לנו בחנייה על פי חוק חניית נכים תשנ"ד- 1993, ולא בענייננו (
עפ"א 34483-11-12

הנ"ל)

האם המקומות בהם חנה הנאשם הם בגדר "מדרכה"?

בהתייחס לאירוע הראשון-
בתמונות שהוגשו לבית המשפט (ת\1) ו- (נ\1), ניתן להבחין בבירור, כי המקום שבו חונה רכב הנאשם הוא מדרכה לכל דבר ועניין:
א.
מדובר בדרך המצויה בצד הכביש ומוגבהת ממנו, מרוצפת בלבנים ולאורכה נטועים עצי נוי. באחת התמונות (נ\1) אף ניתן להבחין כי עוברת בה הולכת רגל. מקום שכזה, הוא ללא ספק מדרכה ולא כביש, כפי שנקבע פעמים רבות (למשל: ע"פ 23895-04-12 ממן נ' מד"י (18.6.12).
ב.
ניתן להבחין כי מקטע צר לאורך המדרכה, מרוצף בלבנים שחורות, ועל פי תכנית הסדרי תנועה (ת/2) עתיד מקטע זה, לשמש כמסלול לאופניים. ואולם, עובדה זו אינה יכולה לסייע לנאשם, שכן כל זמן שלא הותקן המקטע לרוכבי אופניים, הריהו מהווה חלק מן המדרכה, ובשום אופן לא ניתן היה להבין כי הוא מהווה חלק מן הכביש. טענת הנאשם כי סבר שהמקטע השחור בלבד הוא המדרכה, וכל יתר השטח שסביבו הוא חלק מן הכביש, היא בלתי מתקבלת על הדעת, לאור היות חלק זה של הדרך מוגבה מעל לכביש, ומרוצף כאמור.
ג.
יתרה מזו, במקום בו העמיד הנאשם את רכבו תלויים על קיר חיצוני של בניין הקניון שני שלטים המזהירים כי החנייה על המדרכה, אסורה. עובדה זו היתה אמורה לעורר את תשומת ליבו של הנאשם, לאיסור החנייה במקום. טענת הנאשם לפיה השלטים לא הוצבו כדין, איננה בעלת משקל כלשהו, שכן כאמור, איסור החנייה במקום אינו נובע מן השלטים, אלא מהוראות חוק העזר, האוסר חנייה על המדרכה.
ד.
העובדה שבמקום זה עוברות מעת לעת משאיות בדרכן לתוך מחסני הקניון, אינה סותרת את העובדה שמדובר במדרכה לכל דבר ועניין. מעבר לכך טענתו זו של הנאשם, לא תוכל לסייע לו שכן ממה נפשך, הלא אם תתקבל, משמעות הדבר תהיה שהוא חנה על "דרך" או "כביש" והרי גם בכך יש עבירה.

בהתייחס לאירוע השני-
מטיעוני הנאשם לפרוטוקול, עולה כי אינו חולק על כך שרכבו חנה על המדרכה. מעבר לכך, השרטוט (נ\2) והתמונות הצבעוניות (נ\1), אותן הגיש הנאשם לבית המשפט, יחד עם תמונת הרכב, המצורפת לדו"ח (ת\1), מעידים כאלף עדים על העובדה שרכבו של הנאשם עמד על המדרכה. עיון בתמונות מלמד כי הקטע בו עמד רכבו של הנאשם עונה על הגדרת המונח "מדרכה", כפי שמופיעה בתקנות התעבורה. זוהי דרך המצויה בצידי הכביש, מופרדת באבני שפה, מרוצפת באבנים ומיועדת להולכי רגל.

לאור כל אלה, אני קובעת כי בשני האירועים, הנאשם חנה על המדרכה, בניגוד לחוק.

הנאשם העלה טענה לאכיפה בררנית, מצד העירייה במתן דו"חות.
לטענתו, מדיניות העירייה היא לאכוף את איסור החנייה על המדרכה, רק כשהדבר מפריע למעבר הולכי הרגל או מסכן בני אדם, ואילו הוא לא חנה באופן שהפריע או סיכן את הולכי הרגל. על קיומה של מדיניות שכזו למד הנאשם מתוך מקומון "מודיעין
news
" בו מובאת כתבה אודות חנייה אסורה שבוצעה בעיר, ובסופה נכתב כי תגובת העירייה היא שהאכיפה נעשית כאשר מדובר בהפרעה להולכי הרגל וסיכון לביטחונם (נ/3).

אינני מקבלת את טענת הנאשם כי במקרה זה אוכפת העירייה את איסור החנייה על המדרכה באופן סלקטיבי, מן הטעמים הבאים:
א.
כתבה בעיתון מקומי שתוכנה לא אומת היא בעלת משקל נמוך עד כדי זניח. לפיכך, אין ב-נ/3 כדי ללמד באופן מהימן על מדיניות האכיפה הנוהגת בעיר מודיעין- מכבים- רעות. בעניין הגשת כתבות בעיתון כראיה למדיניות, ראו: בג"צ 2025/02 אגבאריה נ' שר הפנים (28.3.05).
ב.
אילו חפץ הנאשם ללמוד על מדיניות העירייה ברישום דו"חות חנייה, היה עליו לפנות בדרכים המקובלות, ולעיין בנהלי העירייה, או בהנחיות הפנימיות, אם ישנן.
ג.
הנאשם לא הוכיח כי בוצעה כלפיו אכיפה שרירותית, או לשם השגת מטרה פסולה, או באופן בלתי שוויוני. בעניין זה אזכיר מושכלות יסוד:
"אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק... אולם, אפשר שאכיפה חלקית תהיה אכיפה בררנית ובשל כך גם תהיה אכיפה פסולה. מהי אכיפה כזאת? ...ללא יומרה להציע הגדרה ממצה, אפשר לומר, לצורך עתירה זאת, כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא".(
בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג
(3) 289, 305 (1999). וכן ראו ע"פ 36385-12-11 אברהם כהן נ' מ"י, הש' י נועם)
.
ד.
בעניין אחר, בעפ"א 13909-02-09 מ"י נ' דהן (11.5.09), קיבל ביהמ"ש את טענת העירייה כי מדיניות האכיפה המותירה למפקח את שיקול הדעת באשר לשאלה אם במקרה פלוני יש ליתן דו"ח בימי שבת אם לאו, היא מדיניות אכיפה לגיטימית:
"על האזרח לציית להוראות החוק, ובאין הוראה מפורשת המתירה חנייה על המדרכה, אין לחנות על המדרכה, וזאת מבלי כל קשר לשאלת רישום דוח בגין ביצוע עבירה אם לאו. קרי, בכל מקרה לא יחנה אדם על המדרכה, אלא אם כן הותרה החנייה במפורש....על כך לא ניתן לומר כי זו אכיפה סלקטיבית, אלא מדיניות אכיפה. גם אם אכיפה זו נעשית בדרך זו בשאר ימות השבוע, משיקולי העדר תקציב להעמיד בכל רחוב פקח עירוני לאכוף החנייה, לא ניתן לומר כי זו תהא אכיפה סלקטיבית.

"
גם בדברים אלה יש כדי ללמד כי העובדה שבמקרה אחר צולם רכב חונה על המדרכה, והטענה שלא נרשם דו"ח בעניינו (מה שכלל לא הוכח), אינה יכולה להשליך לענייננו, שבו הפעילו הפקחים שיקול דעת והחליטו ליתן דו"חות.
ה.
אינני מקבלת את הטענה כי חנייתו של הנאשם בשני האירועים, לא הפריעה להולכי הרגל. לאחר שחזיתי בתמונות שהוגשו, אני סבורה כי חניית הנאשם הפריעה בהחלט להולכי הרגל, שכן רכבו חנה באופן בלתי מתחשב בעליל, באופן שתפס את רוב רוחב המדרכה. באירוע הראשון, הנאשם חנה על מדרכה באלכסון, מול דלתות מחסני הקניון. באירוע השני, הנאשם חנה על מדרכה, בקצה חלקה
המרוצף, אשר המשכו מהווה מעבר לתוך הפארק הסמוך. טענתו כי הולכי הרגל יכולים היו להגיע לפארק מכיוון אחר, היא טענה עזת מצח, שיש בה ניסיון להכתיב עבור הולכי הרגל, באיזו דרך ישתמשו, רק משום שנוח היה לו לחנות על המדרכה (עפ"א 34483-11-12 הנ"ל). ניתן רק להביע פליאה על בחירתו של הנאשם להעמיד את רכבו על המדרכה, לאור קיומו של מגרש חנייה מוסדר (ת\2) בסמוך ובצמוד.

סוף דבר

אני דוחה את טענות הנאשם ומרשיעה אותו בשתי עבירות לפי סעיף 7(ה)(3) לחוק העזר למודיעין–מכבים-רעות, (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח -2008.




ניתנה היום,
י"ב אדר תשע"ד , 12 פברואר 2014, במעמד הצדדים














חנ בית משפט שלום 50869-11/13 מודיעין-מכבים-רעות** נ' אברהם יחזקאל קורצווייל (פורסם ב-ֽ 12/02/2014)