פסקי דין על יוסף תמיר | פסקי דין על יוסף בזל | פסקי דין על יורי בזל | פסקי דין על מיכאל בזל ואח' |

1395-05/11 הפב     09/02/2014




הפב 1395-05/11 יוסף תמיר נ' יוסף בזל, יורי בזל, מיכאל בזל ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 1395-05-11 תמיר נ' בזל ואח'




בפני
כב' השופטת שרה דותן

מבקש
יוסף תמיר

ע"י ב"כ עוה"ד משה לוי



נגד

משיבים
1.יוסף בזל
2.יורי בזל
3.
מיכאל בזל
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי חן
4.יחיאל שפירא
5.לירן שפירא

בעצמם


פסק דין

רקע
בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי הבורר עו"ד אמיר דנוס ביום 03.08.2009 (ר' נספח א' לבקשה) ואושר בפסק דינו של כב' השופט א' זמיר מיום 22.03.2010;
המבקש סבור כי דינו של פסק הבורר להתבטל לנוכח העוול הכבד ועיוות הדין שנגרמו כתוצאה מן הפסק.
נטען כי, בהסתמך על ראיות חדשות שנתגלו, קמה למבקש זכות לדרוש את ביטול הפסק בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") הקובע כי פסק בורר ניתן לביטול אם "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד".

עיקרי העובדות הרלבנטיות והמערך ההסכמי בין הצדדים
המשיב 1, יוסף בזל
(להלן: "בזל"), והמשיב 4, יחיאל שפירא (להלן: "שפירא"), התקשרו ב"הסכם מסגרת" מיום 04.01.2006 לרכישת קרקע לצורך מיזם מקרקעין הכולל בנייה של ארבע דירות מגורים ברחוב ויצמן 28 ברמת השרון (הסכם המסגרת מסומן כנספח ג' לבקשה).
על-פי הסכם המסגרת, אמור היה בזל לשאת במימון של רכישת המגרשים בסכום של 900,000$ ועל שפירא היה לדאוג לבניית ארבע יחידות דיור על המקרקעין ולהשקיע עד 100,000$ עבור הוצאות ראשוניות.
בנוסף לכך, הוסכם שמכספי המכירה ישולמו הוצאות מיסים, במידה ויהיו, תשולם ההלוואה לבנק וכן הלוואות הבעלים; עוד נקבע שם שהיתרה תתחלק בין הצדדים באופן שווה.
בהתאם להסכם המסגרת, כל צד רשם שני אנשים מטעמו כרוכשי המגרשים.
שפירא
רשם מטעמו את המבקש ואת לירן שפירא, נכדתו, ובזל רשם מטעמו את בזל מיכאיל ובזל יורי;
בנוסף, הוסכם כי כספי המכירה יופקדו בחשבון נאמנות מיוחד, שיפתח על-ידי עו"ד אמיר דנוס, עבור הצדדים (ר' סעיף 12 להסכם המסגרת).

הסכם המסגרת
כלל סעיף בוררות (ר' סעיף 17 להסכם) שיובא להלן –
"17. בוררות
17.1 כל חילוקי הדעות מכל מין וסוג שהוא, אשר יתגלעו בין הצדדים, בקשר עם הסכם זה, פירושו ו/או ביצועו, יועברו לבורר דן יחיד, עו"ד אמיר דנוס.
17.2 הבורר לא יהא חייב לנמק את פסקו ויהיה משוחרר מהדין המהותי ומדיני הראיות.
17.3 חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות".

בסוף הסכם המסגרת, לאחר חתימתם של בזל ושפירא, מופיע הפרק "כתב הסכמה והתחייבות" שלשונו כלהלן –
"אנו הח"מ, יוסף תמיר
ת.ז 003296340, בזל מיכאיל ת.ז 304765043, לירן שפירא ת.ז 039293923 ובזל יורי ת.ז 303262133 מאשרים ומסכימים לכל האמור בהסכם המסגרת מיום 4.1.06, ומתחייבים לפעול בהתאם לו".

על פי הנטען בבקשה, שפירא לא היה מעוניין להשקיע את 100,000$ כפי שהתחייב לעשות בהסכם המסגרת, ולפיכך בסמוך לעריכת ההסכם, שפירא והמבקש התקשרו ב"הסכם אד-הוק".
בפועל, ההתקשרות בהסכם בין המבקש לשפירא נחתמה ביום 22.12.2005 והוסכם שם כי המבקש ישקיע במיזם 70,000$; יש לציין שבנספח להסכם, המבקש העלה את סכום ההלוואה ל- 100,000$.
עוד נקבע בהסכם כי שפירא יטפל ויהיה אחראי על הליכי הבניה, לרבות התכנון והאישורים הנדרשים בכל שלב.
כמו כן הוסכם כי הצדדים ייהנו מרווחי המיזם או הנכסים שיגיעו להם מתוקף ההסכם באופן שווה (ר' נספח ד' לבקשה).
מן המקובץ עולה כי בזל היה אמור לקבל 50% מרווחי הפרויקט ושפירא והמבקש היו אמורים לקבל 25% כל אחד.
אין חולק כי עורך דין דנוס, שלימים שימש בורר במחלוקת בין הצדדים, ערך את הסכמי ההלוואה בהם הוצמדו הסכומים לשער הדולר לצורך הבטחת החזר הכספים ששילם בזל עבור הקרקע.
מקובל על הכל כי לנוכח ירידת שער הדולר, ההחזר שקיבל או אמור היה לקבל בזל, היה כ- 3.5 מיליון שקלים, שעה שבמועד כריתת ההסכם שוויה של ההלוואה בשקלים היה 4.5 מיליון שקלים.
נטען כי, לבסוף הפרויקט הניב תשואה נאה וערך הדירות עמד על 12 מיליון שקלים במועד סיום הבניה.
בעת שהמבקש מכר את דירתו ערך בזל חישוב לפיו על המבקש לשלם לו 217,300 ₪.
הסכום שולם על-ידי המבקש.
לטענת המבקש, בשל ההפסד שנגרם כתוצאה מירידת שער הדולר, דרש בזל להפעיל את סעיף הבוררות בהסכם המסגרת שנערך בינו לבין שפירא.
גרסת המבקש היא כי, טען ללא הועיל שסעיף הבוררות אינו חל עליו, אולם בזל ושפירא אילצו אותו להצטרף להליך הבוררות.
במסגרת פסק הבוררות מיום 03.08.2009, חייב הבורר את יחיאל שפירא – את המבקש ואת לירן שפירא לשלם ליורי ומיכאיל בזל, ביחד ולחוד, סך של 801,916 ₪.
כמו-כן חייב אותם לשלם את שכר טרחתו בבוררות בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
פסק הבורר והחיוב לתשלום מבוסס על כך ששפירא ותמיר איחרו בבניית יחידות הדיור ובהשבת ההלוואות לבזל וכן איחרו בשיתופו ברווחי הפרויקט.
השניים חויבו בעצם להשיב לבזל את חלקו ברווחים ואת הריביות בגין האיחורים.
במסגרת הליך שנקטו הצדדים, הפ (ת"א) 1702/09 בזל יוסף נ' יחיאל שפירא (פורסם בנבו), ניתן ביום 22.03.2010, על-ידי כב' השופט א' זמיר,

פסק דין
בו אושר פסק הבוררות.
יודגש כי במסגרת ההליך, בזל ביקש לאשר את פסק הבורר, המבקש התנגד לאישור הפסק ואילו שפירא לא התנגד לבקשת האישור.

פסק דינו של כב' השופט אבי זמיר בה"פ (ת"א) 1702/09
בתאריך 4.8.09 הגישו יחידי בזל בקשה לאישורו של פסק הבורר, לפי סעיף 23(א) לחוק הבוררות.
המשיבים באותה תובענה היו המבקש – יוסף תמיר
והמשיבים 4-5 (להלן: "שפירא").
שפירא לא הגישו התנגדות לבקשת האישור, ואילו המבקש הגיש בקשה לביטולו של פסק הבורר לפי עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1), 24(3), 24(9) ו- 24(10) לחוק.
בפסק דינו, מיום 22.3.10, אישר כב' השופט זמיר את פסק הבורר תוך שהוא דוחה את טענות תמיר בבקשה לביטולו של הפסק, לפיהן לא היה שותף להסכם הבוררות שבהסכם המסגרת.
לגופו של עניין קבע כב' השופט זמיר:
"כל יתר הטענות נושאות אופי ערעורי מובהק, ואין להן מקום בהליך זה. כך גם באשר לטענה של סתירה פנימית כביכול בין קביעות שונות של הבורר. גם אם טעה בהבנת מערכת היחסים בין שפירא לתמיר, אין בכך כדי להקים עילת ביטול.
בכל מקרה לא נגרם לתמיר 'עיוות דין' שיצדיק את ביטולו של פסק הבורר".

באשר לטענת תמיר, החוזרת בבקשה שלפני, לפיה בין בזל לשפירא נכרתה קנוניה להטיל על שכמו של המבקש את התשלום עבור הפרשי שער הדולר שגרמו לבזל חסרון כיס ניכר, קובע כב' השופט זמיר:
"תמיר טען כי הרושם המתקבל הוא של קנוניה בין בזל לתמיר
(צ"ל "שפירא" ש.ד.). אין ראיה מספקת לכך. אמנם ישנה אי נוחות מסויימת ממה שנחזה להיות פער בין דרך נקיטת ההליך מול שפירא ומול תמיר, ומידת האגרסיביות של מימוש פסק הבוררות (הליכי עיקול נמשכים כנגד תמיר בלבד; העדר עמדה של שפירא בהליך הנוכחי), עשוי להתקבל הרושם שגם בזל וגם שפירא מתנהגים כמי ש'פיתו בסלו'...." (את תמיר ש.ד.).

יחד עם זאת, הבהיר כב' השופט כי במישור הכספי-מעשי, תמיר יכול לחזור אל שפירא בכל הליך משפטי.

המסגרת הדיונית בהליך שלפני
לנוכח העובדה שעל פסק דינו של כב' השופט זמיר לא הוגש ערעור, נשאלת השאלה האם נתקיימו בענייננו התנאים המנויים בסעיף 24(10) לחוק, ולפיכך יש לבחון מהן העובדות החדשות המצדיקות בחינה מחודשת של הבקשה לביטולו של פסק הבורר.
בת.א. (ת"א) 2330/87 תרשיש בע"מ ואברהם צדוק נ' דומכס בע"מ (פ"מ כרך תשמ"ט, חלק ראשון עמ' 306), נקבע על ידי כב' השופט י' גרוס:

"יכול אדם לבקש ביטולו של פסק בורר, דרך ס
'

24
(
10
)

לחוק הבוררות, וכדי שבקשתו תעלה יפה מותנה הדבר בקיומם של שני תנאים
:

האחד
-
כי מדובר בעובדה חדשה שיש בה כדי לשנות את פסק הבורר מיסודו
;
השני - כי אותה עובדה לא היתה ידועה למבקש ואף לא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה"
(עמ' 307).

ובהמשך מוסיף כב' השופט גרוס:


"מתן סעד כזה המבוקש ע"י המבקשים ובנסיבות מעין אלה הוא, כאמור, נדיר ביותר ויש לתיתו רק במקרים חריגים שבהם הוברר מעל לכל ספק כי אכן אמורים הדברים במעשה של תרמית שהשפיע על מתן הפסק, ובמקרה כזה על מבקש הביטול להוכיח מעבר לכל ספק את קיומם של התנאים האמורים".

בבקשתו מעלה המבקש שורה ארוכה של טענות, אשר חלקן נדונו בפסק דינו של כב' השופט זמיר וחלקן היו ידועות למבקש בעת הדיון הראשון והיה עליו להעלותן בבקשתו לביטול פסק הבורר.
טענה לעיוות דין בשל חיובו של המבקש בתשלום של כ- 800,000 ₪ (ביחד ולחוד עם שפירא), לאחר שכבר שילם לבזל 217,300 ₪, אשר נדונה בפסק דינו של כב' השופט זמיר (עמ' 4 לפסק הדין) ונקבע על ידו כי מדובר בטענה בעלת אופי ערעורי וכי לא נגרם למבקש בשל טעותו, הנטענת, של הבורר "עיוות דין" (עמ' 7 לפסק הדין).
קיומה של קנוניה בין בזל לשפירא - התנהלותו התמוהה ומעוררת אי הנוחות של בזל מול שפירא, בשונה מהפעולות שנקט נגד המבקש, נדונה על ידי כב' השופט זמיר, אשר נתן ביטוי לאי הנוחות מהתנהלות זו באי פסיקת הוצאות.
החשש, לקיומה של קנוניה בין בזל לשפירא, מתחזק לנוכח העובדה שלא זו בלבד שלא ננקטו על ידו הליכי גבייה כלשהם כלפי שפירא, גם העיקול שהוטל על דירת שפירא בוטל בנסיבות שלא ניתנה להן תשובה בהליך שלפני (ראו עמ' 20 לפרוטוקול), וזאת בנוסף לעדותו התמוהה של יחיאל שפירא, אשר נימק את אי הגשת התנגדות לאישור של פסק הבורר בכך שהעדיף לחסוך בהוצאות וסמך על תוצאות ההליך שהוגש על ידי תמיר:
"אני חיכיתי שהוא
(תמיר ש.ד.) ינצח במשפט ושפסק הבוררות יתבטל. אני לא יודע למה רוצים ממני כסף" (עמ' 37 שורות 4-5).

ובהמשך תשובותיו המיתממות:
בית המשפט: אתה יודע שלפי פסק הבוררות אתה חייב לשלם 800 אלף ₪ ביחד ולחוד?
ת: נכון, אני יודע, ואז כשיגישו נגדי תביעה, אני אקח עו"ד ואז אני אלחם להוכיח שאני שילמתי את הכל והוא לא"
(שם שורות 15-14).

אולם, למרות האמור לעיל, סבורה אני כי קיומה של קנוניה בין בזל לשפירא אינה משליכה על פסק הבורר, ומאחר שלא הוכח שהבורר היה שותף לקנוניה, שתוצאות הפסק הושפעו ממנה, כפי שגם ציין כב' השופט זמיר בפסק דינו.
עוד טוען המבקש, כי בזל שיקר בעדותו בבית המשפט בה"פ 1702/09, טענה זו מקומה היה בדיון לפני כב' השופט זמיר. יתרה מכך, עיקר "השקרים" אליהם מפנה המבקש מתייחסים לטענת הקנוניה, שלהשקפתי אינה מקימה עילה לביטולו של הפסק על פי הוראות 24(10) לחוק.
גם הטענה לפיה תוצאת הבוררות אבסורדית, אין מקומה בהליך שלפני, מאחר שהפגמים עליהם מצביע המבקש היו ידועים לו עת הגיש בקשה לביטולו של פסק הבורר.

טענות לעובדות וראיות חדשות
לגרסת המבקש בחודש פברואר 2011 או סמוך לכך, בעת שהגיע באופן בלתי צפוי למשרדו של הבורר, הופתע לראות שם את בזל מהלך כ"בעל בית".
עוד טוען המבקש כי איתר

פסק דין
המעלה חשד כבד כי במהלך הבוררות, הבורר ייצג את בזל בעניינים אחרים וקיבל ממנו שכר טרחה, עובדה שהבורר לא גילה לתובע.
על סמך נתונים שפורסמו על ידי רשות המיסים, מתעורר חשש כי רשות המיסים לא קיבלה את מחירי ומועדי העסקאות שהציג בזל, וקבעה שהדירות נמכרו זמן רב לפני המועד עליו הצהיר בזל ובמחיר גבוה בכ- 800,000 ₪ מזה עליו דיווח לצדדים במסגרת ההתחשבנות.
עוד נטען כי הבורר היה בניגוד עניינים, שכן אם בזל היה מפסיד בבוררות, היה מגיש תביעה נגד עוה"ד דנוס, אשר ניסח את הסכם ההלוואה המצמיד את ההלוואה לשער הדולר, הצמדה שבסיומו של יום גרמה לבזל חסרון כיס של כמיליון ₪.
הבוררות נוהלה ללא כתבי טענות.
לאור האמור לעיל, נטען כי אי גילוי האמת בהליך אישור פסק הבוררות ובסוגייה מהותית מצדיקה ביטול פסק הבורר.
ייאמר מייד כי הטיעונים הנוגעים לניגוד עניינים מצד הבורר, בשל הרשלנות הנטענת בניסוח חוזה ההלוואה, כמו גם הטענה בדבר ניהול הבוררות ללא כתבי טענות, הן טענות שהיו ידועות למבקש בעת הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק הבורר, ועל כן היה עליו להעלותן לפני כב' השופט זמיר, ומשלא עשה כן אין מקום לפתיחת ההליך מחדש לצורך בירורן של טענות אלה.
הוא הדין בטענה לפיה התחשיב ששימש את הבורר אינו נכון, כפי הנראה, וזאת בהסתמך על נתוני רשות המסים. עיון בסעיף 7(ג) לבקשה מעלה כי נתוני רשות המסים הינם מתאריכים 15.3.07 ו- 6.7.06.
מכיוון שמדובר בנתונים שניתן היה לגלותם בשקידה סבירה, מן הראוי היה להביאם בדיון בבקשה הראשונה לביטול פסק הבורר, כמו גם את הטענה לפיה "למיטב ידיעת המבקש, הבורר, הוא שייצג את בזל בפני
רשויות המס... הבורר עצמו ידע את העובדות לאשורן, דבר שהוא לא גילה לצדדים".
הטענה היחידה הראויה להתברר במסגרת ההליך שלפני הינה הטענה לפיה הבורר ייצג את בזל בהליכים נוספים במהלך הבוררות.

המסגרת הנורמטיבית
ברע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל (פורסם בנבו), נקבע ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"כאשר נטענת עילת ביטול מחמת תרמית, המתבססת על עובדות חדשות שנתגלו באיחור, ואשר לא היו ידועות לטוען קודם לכן, ככלל נראה, כי עקרון מעשה בית דין יפנה מקומו בפני
הצורך לבחון מחדש האם הכרעה שנתקבלה התבססה על מעשה תרמית, המצדיק את ביטולה או את שינוייה. מטעם זה, עילת ביטול מחמת תרמית על פי סעיף 24(10) ל
חוק הבוררות
אינה כפופה לעיקרון הרחב כי דרך כלל, לא תישמע בקשה לביטול פסק לאחר שהוא אושר, עיקרון החל לגבי שאר עילות הביטול. כמו כן, עילת ביטול מחמת תרמית אינה חסומה על ידי פרק הזמן הרגיל הניתן לצורך הגשת בקשת ביטול בגין עילות ביטול אחרות. מנין הזמן לצורך הגשת בקשת ביטול פסק בשל טענת תרמית מתחיל מיום גילוי העובדות המשמשות יסוד לבקשה, גם אם הגילוי ארע זמן רב לאחר מתן הפסק".

בענייננו, נטען על ידי המבקש כי עובדת ייצוגו של בזל על ידי הבורר התגלתה לו לאחר מתן פסק הבורר ופסק דינו של כב' השופט זמיר. בזל אינו חולק על עובדה זו, לא ככל שהיא נוגעת לייצוג ולא באשר למועד הגילוי.
ברע"א 8570/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח נ'
pacific attiude ltd
(פורסם בנבו) הביע כב' השופט רובינשטיין חוסר נחת מהפרקטיקה הנוהגת לעיתים ולפיה הבורר מייצג את מי מבעלי הדין בהליכים אחרים בקובעו:
"ככלל, אף אם מדובר בתחום מקצועי בו פועלים עורכי דין מעטים, אין זה ראוי איפוא כי עו"ד ישמש כבורר בין צדדים אם הוא מייצג כנגד מי מבעלי הדין בתביעות אחרות. הוא הדין במקרים בהם טיפול מוצלח בתביעות בהן מעורב הבורר כעורך דין, כרוך בשיתוף פעולה עם מי מהצדדים המתדיינים בפני
ו או עם באי כוחם. נסיבות אלה טומנות בחובן חשש מובנה למשוא פנים אשר מוטב להימנע ממנו. ואחר שאמרנו זאת, יש להצביע על הסייג: ככל שהבורר גילה את מלוא העובדות הצריכות לעניין לצדדים ואלה הסכימו כי הבורר ימשיך ויכהן בתפקידו, ובודאי כשטענת הפסלות מועלית בשלב לאחר שהבורר גילה דעתו, הדעת נותנת, כי ככל הנראה לא תהיה הצדקה להעברת הבורר מתפקידו"
(עניין מנורה).

מכאן, שייצוגו של אחד מבעלי הדין על ידי הבורר, עלול לשמש עילה להעברתו מתפקידו.

ייצוגו של בזל על ידי עו"ד דנוס
מר יוסף בזל
נשאל במהלך חקירתו הנגדית האם האמור בתצהירו מיום 25.9.11, לפיו הבורר לא ייצג אותו ואת בני משפחתו בשום ענין נוסף במהלך הבוררות, אמת והשיב:
"אמת

לאמיתה. אף

פעם

לפני

כן

לא

הכרתי

את

הבורר"
(עמ' 15 שורה 12).
ב"כ המבקש מקשה ושואל "לא, אנחנו

מדברים

על

מהלך

הבוררות"
והעד משיב "גם

במהלך

הבוררות

לא
"
(שם שורות 13-12).
וכשהתבקש להתייחס ליפוי כח שניתן על ידי חברה בבעלותו ובבעלות אחיו לבורר ביום 1.10.09 (ת/2), השיב כי הבורר ייצג חברה בבעלותו אחרי הבוררות, אך אף פעם לא במהלך הבוררות או במהלך הפרוייקט או לפני הפרוייקט (שם שורות 25-24).
בשלב זה הוצג לעד המוצג ת/3, שהנו בקשה לצו מניעה שהגישה חברת בים אחזקות, שבבעלותו, בתאריך 28.4.09, עובר לתחילת הבוררות, והתבקש להשיב לשאלה האם עו"ד דנוס ייצג את החברה הנ"ל לפני הבוררות. מטעמים השמורים עמו בחר העד להתחמק ממתן תשובה:
"ש. אני מראה לך החלטה של ביהמ"ש המחוזי בת"א בבש"א 8804/09. בקשה לצו מניעה שהגישה חברת בים אחזקות, זו החברה שלך, מיום 28.4.2009, כנגד בנק הפועלים. אנחנו יודעים שהבוררות התחילה רק מספר חודשים לאחר מכן. למה אתה מסתיר עכשיו, גם בעדות שלך, את העובדה שכבר לפני הבוררות דנוס ייצג את החברה בבעלותך ובבעלות אחיך, במסגרת הליכים משפטיים?
ת. לא זכור לי במיוחד התאריכים אבל,
ש. הוא ייצג אתכם בצו המניעה?
ת. אני לא מתווכח עם מסמכים,
ש. אני שואל אותך שאלה פשוטה. הוא ייצג אותך בצו המניעה?
ת. הוא לא ייצג אותי,
ש. הוא ייצג את החברה שלך ושל אחיך בצו המניעה כנגד בנק הפועלים?
ת. לא זכור לי אבל אני לא יודע באיזה עניין זה.
ש. אני מבקש להגיש לגברתי.
כב' השופטת: הוגש וסומן ת/3.
עו"ד לוי:
אני מציג לך החלטה מאוחרת באותו תיק, שאומרת שביום 6.5.2010 התביעה לצו המניעה נמחקה. אם היא התחילה כשנה לפני כן ונמחקה ב-6.5.2010, זאת אומרת שבמהלך הבוררות הבורר ייצג את החברה שלכם בהליך אחר.
ת. יכול להיות. כשאני נתתי את התצהיר התכוונתי שאף פעם לא היינו בבימ"ש יחד כמיוצג של עו"ד אמיר דנוס לפני הבוררות. זה הכל.
ש. אני מגיש לגברתי את ההחלטה בעניין צו המניעה.
כב' השופטת: הוגש וסומן ת/3.
(הערה: נראה כי שני מוצגים עוקבים סומנו כת/3 מחמת טעות).

העד גם לא השיב לשאלה מה שכה"ט ששילם לבורר בגין ייצוג זה. בהמשך הסתבר כי הבורר ייצג את בזל גם לאחר מתן פסק הבוררות בהליך של התנגדות לביצוע שטר.
בסיכומיו, בחר ב"כ המשיבים שלא להעמיק חקר בטענה זו וכל שהיה לו לומר בתגובה לטענה לפיה הבורר ייצג את בזל במהלך הבוררות, היה שהההליך בתיק 8804/09 (ת/3) נזנח על ידי חברת בים אחזקות בע"מ, שלא שולם שכר טרחה בגינה והענין לא טופל כלל ע"י הבורר. למרבה הצער, טענה זו אינה נתמכת בראיה כלשהי והיא עומדת בסתירה לעדותו של מר יוסף בזל
, אשר טען כי אינו זוכר כמה שכר טרחה שולם, ואף אישר כי אינו יכול להתווכח עם מסמכים, וזאת לאור העובדה שבת/3 נרשם בפרוטוקול כי המבקשים: בים אחזקות מיוצגת ע"י עו"ד אליעז ארי המופיע ביחד עם הבורר כמיופה כח ביפוי הכוח ת/2 מיום 1.10.09.
בחודש אוקטובר 2013 הוגשה ע"י המבקש בקשה להוספת ראיה חדשה, תצהיר של עד, עו"ד ארגז (שהוגש במעטפה סגורה) המוכיח כי הבורר ייצג את בזל בהליכים נוספים, מלבד אלה שפורטו לעיל, במהלך הבוררות.
לאחר קבלת תגובתו (הלא עניינית ברובה) של ב"כ המשיבים, חזר בו המבקש מהבקשה להשמעת עדותו של עו"ד ארגז וזאת בהסתמך על האמור בתגובה, בה נטען כי הבורר ייצג דווקא את הצד שכנגד באותו הליך.
ב"כ המבקש צירף לתשובתו לתגובת המבקש פרוטוקול דיון בת"ט 9029-12-09 מיום 10.1.11 בו ייצג הבורר את בזל בתביעה שהוגשה נגדו וכן מסמכים מרשם המשכונות מהם עולה כי בתאריך 26.1.11 טיפל הבורר ברישום משכון על נכס של אברהם יעקובזון לזכותו של בזל.
מן המקובץ עולה כי הבורר ייצג את בזל במספר הליכים שונים. האחד במהלך הבוררות והאחרים לאחר סיומה.

הבורר, אשר תגובתו התקבלה עובר לתחילת שמיעת הראיות בתיק, התייחס, בין היתר, לטענת ניגוד העניינים המסתמכת על ייצוגו של בזל בהליכים אחרים (סעיף 8 לתגובה).
לדבריו, תמוהה טענתו של תמיר על קשריו עם בזל, מכיוון שקשרי הידידות האמיצים ביותר שררו דווקא בינו לבין תמיר שהיה היחיד מבין המעורבים שביקר בביתו.
עוד נטען על ידי עו"ד דנוס כי תמיר פנה אליו, מספר פעמים, לאחר סיומו של הליך הבוררות, על מנת שיטפל בענייניו. לדוגמא צירף מכתב של תמיר מיום 8.1.10 המופנה אליו בו מבקש האחרון כי יטפל במציאת קונה למגרש מסויים (נספח ד' לתגובה).
באשר לטענה בדבר ייצוגו של בזל בהליכים שונים, טוען הבורר:
"8.4 למיטב

זכרונו

של

הח"מ

הוא

לא

ייצג

את

מר

בזל

עד

לעסקה

המשותפת

שערכו הצדדים. לאחר

תום

הבוררות

לא

ראה

הח"מ

כל

מניעה

לייצג

את

מי

מהצדדים

ואף הצדדים

עצמם

לא

ראו

כל

מניעה

שכזו, כפי

שמוכיח

מכתבו

של

תמיר

נספח ד'.



8.5
באי

כוח

המבקש

עטים, כמוצאי

שלל

רב, על

הגילוי

ה'מרעיש', לפיו

ייצג

הח"מ

את מר

בזל, בתובענה

ששווייה
30,000
₪ (שנסגרה בפשרה של 11,308 ₪) כסיבה לביטול פסק

הבוררות. בהקשר

זה

יצוין

כי

הח"מ

נטל

על

עצמו

את

הייצוג

בתיק

שולי

זה ביום
23.11.2009
, דהיינו

מספר

חודשים

לאחר

מתן

פסק

הבוררות

וכי

בעת

הבוררות ומתן

פסק

הבוררות

כלל

לא

ידע

על

קיומו
".

באשר לאמור בתגובת עו"ד דנוס, ככל שהיא נוגעת ליחסיו עם המבקש, מר תמיר לא נחקר כלל בנקודה זו ולא עומת עם האמור במכתב נספח ד' לתגובה.
יתרה מכך, עינינו הרואות אין בתגובה כל התייחסות לייצוגו של בזל במהלך הבוררות ועו"ד דנוס מתייחס בסעיף 8.4 לתגובתו לשתי תקופות. האחת לפני העסקה, בה לא ייצג את בזל למיטב זכרונו והשניה לאחר הבוררות, בה סבר שאין כל מניעה לייצג את בזל.
למרות שבמהלך עדותו של בזל הוצגו לו המסמכים ת/3, לא ביקש בא כוחו לקבל תגובה משלימה מהבורר, על מנת שהלה יבהיר את שאלת הייצוג במהלך הבוררות.
יתרה מכך, על פי יפויי הכח ת/2 מיום 1.10.2009 הבורר ייצג חברה בבעלותו של תמיר (יחד עם אחרים) בעסקת מקרקעין, בנוסף להליך לביצוע שטר עליו הצהיר.
כפי שציינתי לעיל, לתשובת ב"כ המבקש לתגובת המשיבים, בבקשה להוספת ראיה, צורפו ללא התנגדות מצד המשיבים מסמכים המעידים כי הבורר ייצג את המשיב בהליכים נוספים.
גם לתוספת זו לא התבקשה תגובת הבורר על ידי המשיב.
מן המקובץ עולה כי על פי העובדות שהובאו לפני, ושלא הוצגו לפני כב' השופט זמיר, הבורר ייצג את בזל במהלך הבוררות ולאחריה במספר עניינים.
יודגש כי אין לזקוף לחובתו של הבורר את העובדה שלא התבקש להתייחס לנתונים.

נשאלת השאלה מה משמעותן של עובדות אלה וכיצד הן משפיעות על ההחלטה בבקשה לביטולו של פסק הבורר.
בע"א 9800/01 שאוליאן נ'
אפרמיאן,
פ"ד נח (4) 389, 402 נקבע ע"י כב' השופט מצא:
"תרמית, כאמור לעיל, עשויה להוות עילה לביטולו של פסק-
דין חלוט. הוא הדין בפסק בוררות שהוצאתו נמצאה נגועה בתרמית: סעיף 27(ג) ל
חוק הבוררות
מורה כי 'לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר'. זה אכן הכלל, אך סעיף 27(ד) קובע כי הוראות סעיף 27(ג) 'לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10)', המסמיך את בית-
המשפט לבטל פסק בוררות בשל 'עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד'. זו העילה שהטוען כי הבורר פעל בתרמית עשוי להסתמך עליה, ובקשה לביטולו של פסק בוררות בעילה האמורה ראויה להידון לגופה אף אם הוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר. המועד להגשת בקשת ביטול בעילה האמורה הוא ארבעים וחמישה ימים 'מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה' (סעיף 27(ב) לחוק), אך נראה כי גם אם הבקשה לביטול בעילה האמורה הוגשה לאחר חלוף המועד, הרי שעצם הטענה כי הבורר פעל בתרמית, עשויה להיות טעם מיוחד שיצדיק את הארכת המועד אף מיוזמת בית-
המשפט (אוטולנגי בספרה הנ"ל [10], בעמ' 477)".
אולם, בשונה מעניין שאוליאן, שם התגלה כי הבורר ביחד עם בני משפחתו רכשו חלק מן המגרש שבמחלוקת תוך העלמת נתון זה מהמערער, בענייננו מדובר בניגוד עניינים, לכאורה, הנובע מייצוג צד אחד לבוררות בהליכים אחרים.
ברע"א 6115/13
שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ
נ'
שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ
נקבע ע"י כב' השופט רובינשטיין:

"ברע"א 296/08

ארט-בי חברה בערבות מוגבלת נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן [פורסם בנבו]
(2010) (להלן עניין
ארט-בי
) נקבעו אמות המידה העקרוניות להעברת בורר מתפקידו. נאמר שם, בפסקה 96 לפסק דינו של השופט דנציגר, כי העילות להעברת בורר מתפקידו הקבועות בסעיף 11 ל
חוק הבוררות
יכולות 'להאיר את טיבן של עילות הבטלות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות'. על כן, אין מניעה עקרונית לעתור לביטול פסק בוררות בטענה של ניגוד עניינים ומשוא פנים. לגוף הדברים נאמר בעניין

ארט-בי
, כי 'המבחן לפסלות בורר צריך שיהיה דומה למבחן שנקבע בעניינם של שופטים, קרי, כי על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של
חשש ממשי
למשוא פנים' (פסקה 115 לפסק דינו של השופט דנציגר, הדגשה הוספה); נאמר שם, כי 'הקלה באמות המידה הנדרשות מבורר עלולה אף היא להביא לפגיעה במוסד הבוררות ולאמון שרוחש לו הציבור'; ראו גם פסקה ח' לחוות דעתי שם, וכן
רע"א 7816/11

זילברשלג נ' מימון

[פורסם בנבו]
(2011) בפסקה ט';
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

(מה' 11, תשע"ג-2013), 1343.

...
באשר לחובת הגילוי נאמר בעניין ארט-בי, כי 'חובת הגילוי המוטלת על בורר הינה מלאה. לגישתי, כאשר ישנה פנייה לאדם לשמש כבורר, עליו לוודא, בטרם יקבל על עצמו את התפקיד, שאין לו או למי משותפיו או עובדיו קשר קודם עם מי מהצדדים או עם נושא הבוררות. קשר עם הצדדים יכול שיהיה קשר משפחתי, קשר עסקי או קשר של קרבה ממשית אחרת".

ובהמשך:

"אין מחלוקת, כי קשרים עסקיים והתקשרויות עסקיות קודמות של בורר עם צדדים לבוררות עלולים להקים חשש ממשי למשוא פנים ולניגוד עניינים. אין מחלוקת גם, שבענייננו הסכימו הצדדים – ואתמה כיצד, מבלי שארצה לפגוע ביושרת הבורר – למינויו של הבורר חרף קשריו העסקיים והתקשרויותיו העסקיות הקודמות, ואף הצהירו כי לא תהא להם טענה בגין אלה. אכן, צד המסכים לקיומה של בוררות בהיותו מודע לקשריו של הבורר עם אחד הצדדים לה מנוע מלטעון כנגד קשרים אלה – 'הליכי הבוררות יונקים חיותם מההסכמה של הצדדים להתדיין לפני הבורר. ככל שהסכמה זו הינה הסכמה המבוססת על גילוי מלא בדבר קשרים בין הבורר לבין מי מהצדדים וככל שלא הוסתר דבר, אזי אין מקום למצוא בדיעבד פגם בהליכי בוררות שהתנהלו לפני בורר אך ורק בשל נגיעתו הקודמת למי מהצדדים' (
רע"א 4095/12

מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו]
(2012), השופט דנציגר). פרופסור אוטולנגי מציינת בספרה
בוררות דין ונוהל – כרך א'
(מהדורה 4, 2005) כי 'צדדים אשר הסכימו על אישיותו של הבורר בידעם על קשריו הקודמים של הבורר עם אחד הצדדים, לא יוכלו לאחר מכן להתנגד לקיום הבוררות בפני
אותו בורר' (
שם
, בעמ' 456); ראו עוד
שם
בכרך ב', עמ' 1151".

(עניין שפיר).

כפי שפורט לעיל, בעניין שפיר הנ"ל, היו הצדדים מודעים לקשריו העסקיים של הבורר ואף אושרה הסכמתם למינויו, למרות אותם קשרים.
הבקשה לביטולו של פסק הבורר הוגשה, מאחר שעל פי הנטען במהלך הבוררות התקשר הבורר עם המשיבה בעסקה רחבת היקף נוספת. למרות האמור לעיל, נדחתה הבקשה.
השאלה העומדת לדיון לפני היא האם פסק הבורר היה מאושר בהליך הראשון אילו הובאו לפני כב' השופט זמיר הראיות באשר לקשריו של הבורר עם המשיב, ובהנחה שהתשובה לשאלה זו הינה שלילית, האם הטענה מהווה עילה גם לביטולו של פסק בורר שאושר.

בעניין מנורה מדגיש כב' השופט רובינשטיין:
"על דרך הכלל, אין זה מצב ראוי - ויש לקוות כי אינו שגרתי - שבורר אשר אמור להכריע באופן אובייקטיבי ונטול פניות בין בעלי דין, משמש כבא כוח התובע בתביעה אחרת נגד מי מבעלי הדין המתדיינים לפניו. ממצב דברים זה יש להימנע, ולא רק לשם מראית פני הצדק אלא גם לשם עשייתו. אמנם עצם קיום יחסים של הבורר עם צד מן הצדדים בעבר אינו מהוה כשלעצמו פגם, ובלבד שכל הצדדים יודעים מראש ובבירור על מערכת יחסים זאת"
(ההדגשה לא במקור ש.ד.).

עיון בשטר הבוררות וביתר המסמכים שהוצגו, מעלה כי הבורר לא גילה לצדדים על קשריו הנטענים עם תמיר ועל ייצוגו של הנ"ל במהלך הבוררות. שני הצדדים היו מודעים למעורבותו של הבורר בעריכת ההסכמים ובביצועם ונראה שבשל כך היו מעוניינים למנותו כבורר במקרה של מחלוקת. אולם, אין בייצוג הצדדים בעריכת החוזה כדי ללמד על הסכמתם לייצוגו של צד זה או אחר במהלך הבוררות.
בענין שפיר קובע כב' השופט רובינשטיין:

"גילוים של מידע ופרטים הנוגעים לקשר שבין הבורר לצד לבוררות ופריסתה של התמונה המלאה בהקשר זה לא יובילו, בהכרח, למסקנה כי אותם קשרים עולים כדי חשש ממשי למשוא פנים וניגוד עניינים. יתכנו מקרים, כי דווקא ניסיון להיתלות במידע שהתגלה לצורך הפסקת הבוררות, העברת בורר מתפקידו או ביטולו של פסק בוררות הוא שיחטא לחובת תום הלב המוטלת על הצדדים. מובן, כי אין ניתן לקבוע נוסחה מתמטית לעניין זה, והדברים הם – במובהק – תלויי נסיבות. במלים אחרות, בעוד שלדידי חובת הגילוי היא מוחלטת, לא כך הם פני הדברים באשר להשלכות הגילוי, או באשר להשלכותיו של אי-גילוי".


ברע"א 5445/01 רחל זקס ואח' נ' אינדיגו טכנולוגיות בע"מ נדונה שאלת ביטולו של פסק הבורר בשל העובדה שעובר למינויו של הבורר היה תלוי נגדו הליך משמעתי בלשכת עורכי הדין, שכתוצאה ממנו הורשע עורך הדין, על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעבירת משמעת מסויימת.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקובעו:
"חשוב להטעים, כי מינויו של בורר כזה אינו נחשב כבטל מעיקרו, אלא אך כניתן לביטול – על-
פי שיקול-
דעתו של בית-
המשפט – לנוכח גילוין המאוחר של עובדות, שאילו נודעו מלכתחילה היו עשויות להניע את הצד המבקש להתנגד למינויו של הבורר. אלא שדין זה כוחו יפה רק כל עוד לא הסתיימה הבוררות, אך משניתן פסק הבוררות, שוב לא ניתן לבקש להעביר את הבורר מתפקידו כמי שאינו (קרי, כמי שלא היה) ראוי לאמונם של הצדדים (
ע"א 428/74
מלבין נ' זונטג [1]). משניתן פסק הבוררות, רשאי כל אחד מבעלי-
הדין לעתור לביטול הפסק, כולו או חלקו, או גם להשלמתו, לתיקונו או להחזרתו לבורר, על יסוד אחת מהעילות המנויות
בסעיף 24
לחוק. וכפי שצוין בע"א 428/74
הנ"ל [1], סעיף 24 אינו כולל הוראה המאפשרת לבטל את הפסק בעילה שמדובר בה בסעיף 11(1).
בספרות אמנם נדונה האפשרות לפרש את עילת הביטול האמורה
בסעיף 24(10)
לחוק ('קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד') באופן שזו תאפשר ביטול פסק בוררות בהתקיים נסיבות שעל יסודן היה ניתן, עד למתן הפסק, להעביר את הבורר מתפקידו (ס' אוטולנגי בוררות
– דין ונוהל [4], בעמ' 470
). ובאחת הפרשיות הניח השופט טירקל את העמדה הפרשנית הזאת בצריך עיון (רע"א 3017/97 י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ נ' מ.ר.פ.ר בניה והשקעות בע"מ [2], בעמ' 749). כשלעצמי, הריני מפקפק אם הרחבה כזאת היא רצויה, לפחות מן הטעם שמאזן האינטרסים, המתקיים בין הצדדים לבוררות לאחר מתן פסקו של הבורר, שוב איננו כשהיה לפני שניתן פסק הבוררות. ואולם גם בהנחה כי בעיקרון אין לשלול את האפשרות לתקוף פסק בוררות על יסוד נסיבות שאילו נתגלו מבעוד מועד היו עשויות להצדיק את העברת הבורר מתפקידו, מן הראוי להגבילה למקרים יוצאי-
דופן בחומרתם, כגון שנתברר כי לבורר היה עניין בנושא הבוררות או שמעל בחובת הנאמנות המוטלת עליו כלפי הצדדים".

מנגד בע"א 107/84 אלקו בע"מ נ' איליט בע"מ, פ"ד מב (1) 298, 304-303 נקבע:

אחד המקרים, שבהם עשוי להתגלות שבורר איננו ראוי לאמון הצדדים או של אחד מהם, הוא המקרה, שבו מתגלה שקיים ניגוד בין האינטרס האישי של הבורר לבין מילוי תפקידו כבורר
.


בספר של ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (דע
-
פורט, מהדורה 2, תש"ם)
141
, נאמר בעניין זה
:
'בורר שיש לו ענין בתוצאות הבוררות אינו מתאים לכהן כבורר'.

קשה גם להטיל ספק בכך, שגילוי ניגוד בין אינרס אישי של שופט לבין מילוי תפקידו השיפוטי יכול לשמש עילה, שעל פיה עשוי בית-משפט לבטל פסק-דין סופי, במובן סעיף
24
(
10
) ל
חוק הבוררות
, שצוטט לעיל.
...

המבקש לפסול שופט או בורר מהטעם האמור אינו חייב להוכיח, שהיה פגם כלשהו באופן ניהול המשפט או הבוררות או בהחלטותיו של השופט או הבורר; עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים שעלול היה להיווצר בשל מצבו או בשל מעמדו של השופט או הבורר ובדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך - מספיקים.

...

אמנם אין לפנינו מקרה, שבו ביקש צד מבית המשפט להעביר בורר מתפקידו

במהלך הבוררות, על-פי הוראות סעיף
11
הנ"ל ל
חוק הבוררות
. אולם משטענו

המערערים, כי הגיע לידיהם מידע, לאחר מתן פסק הבוררות, שהיה בו כדי להטיל ספק בכשירותו של הבורר מלכתחילה, הרי מותר להם לבקש, שעניין זה ייבדק גם לאחר מכן
"
.

ברע"א 497/01 קפלנסקי נ' גולדסיל בע"מ (לא פורסם) בוטל פסק בורר בשל העובדה שלאחר מתן הפסק, התגלה למבקשים כי הבורר ניהל מספר שיחות עם מנהל המשיבה עובר למתן פסק הבוררות. נקבע ע"י כב' השופט ריבלין:
"בורר שמונה לתפקידו, והסכים למינוי, חייב לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות. התנהג הבורר בדרך שפוגעת באמונו של אחד הצדדים, רשאי אותו צד לפנות לבית-
המשפט מכוח סעיף 11(1) לחוק ולבקש להעביר את הבורר מתפקידו. אם לא פנה לבית-
המשפט טרם מתן פסק הבורר, תרופתו היחידה תהיה ברגיל לבקש מבית-
המשפט לבטל את פסק הבורר בדיעבד, מכוח עילות הבטלות המוגדרות בסעיף 24 לחוק. אכן, העילה הקבועה בסעיף 11 לחוק להעברת בורר מתפקידו מקומה בשלב שקדם לפסק הבוררות, אך יש בה בעילה זו כדי להאיר את טיבה של עילת הבטלות בדיעבד הקבועה בסעיף 24. התנהגות הבורר עובר למתן הפסק עשויה להשפיע על שאלת תוקפו של הפסק גופא (ראו:
ע"א 428/74
הנ"ל [1] וגם אוטולנגי בספרה הנ"ל [4], בעמ' 465).
שאלת העברת בורר מתפקידו קודם למתן פסק הבוררות מוכרעת על-
פי מידת קיומו של חומר ראיות ברור, אשר לפי מבחן אובייקטיבי, מוביל למסקנה שאין לאחד הצדדים יסוד לתת אמון בבורר. אין די בעניין זה בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין כי הבורר אינו נוהג כראוי (ראו:
המ' 2749/77
רמיר חב' קבלנית בע"מ נ' אוניברסיטת חיפה [2] וגם אוטולנגי בספרה הנ"ל [4], בעמ' 233). שיחה שקיים הבורר עם אחד הצדדים לבדו עשויה, מטבע הדברים, לפגוע באמון שרוחש לו הצד האחר. היא עשויה לעורר בלבו חשש שמא נפגעה זכותו להישמע ולהשמיע דברי תגובה לדברי יריבו.
...
פסילה זו נעוצה בצורך לשמור על מראית פני הצדק, והדברים נכונים בדרך-
כלל לגבי בורר שאינו שופט במקצועו.
עקרון מראית פני הצדק מקפל בתוכו את שאלת אמון הציבור בהליך הבוררות, לפיכך כאשר באים אנו לקבוע אם יש לקיים פסק בורר או לבטלו, עלינו להביא בחשבון את השאלה אם נשמרה מראית פני הצדק. בעניין זה יש מקום לבחון אם הביא הבורר לידיעת הצד שכנגד את העובדה שנפגש לבדו עם הצד האחר. צד לבוררות המגלה כי עובדות מסוימות, אפילו אינן מהותיות, מוסתרות ממנו, עשוי לחוש כי הבורר מגלה משוא פנים. עצם אי-
גילוי הדבר מהווה התנהגות שאינה ראויה".

יפים דברים אלה בשינויים המחוייבים גם בענייננו.

גם ברע"א 6221/01 שוב נ' אלמז בע"מ (לא פורסם) נקבע, באופן חד משמעי, כי ייצוגו של צד על ידי הבורר יהווה עילה למבקש הביטול, לאחר שניתן פסק הבורר.

"אין להשלים עם מצב בו אדם הממלא תפקיד שיפוטי, יקיים, בעת שההליך המנוהל על-ידו עודנו תלוי ועומד, מערכת יחסים מקבילה עם מי מבעלי-הדין. בנסיבות מיוחדות, בהן סבור הבורר כי אין בקשריו עם בעל-הדין כדי להשפיע על שיקול-דעתו האוביקטיבי, מאליו מובן כי חייב הוא לגלות את טיב הקשר לבעל-הדין שכנגד, על מנת שהלה יוכל להביע את התנגדותו לכך. במקרה דנן, היה הבורר נתון בניגוד עניינים מובהק, אשר נבע מאינטרס כלכלי אישי. בנסיבות אלה, ואף בהנחה כי לא היה בכך כדי להטות את הכף בהליך הבוררות, יש בכך משום פגם חמור, ומשום הפרה של חובת הנאמנות של הבורר כלפי המשיבות. מטעם זה בלבד, ראוי הוא כי פסק הבוררות יבוטל".

סבורה אני, כי ביטולו של פסק בורר בהסתמך על עילה של מראית פני הצדק או חשש לניגוד עניינים, יוכרע על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ומידת החשש להשפעתו של הפסול על תוצאת ההליך.
בענין זקס בו הוחלט להותיר את הפסק על כנו, לא נטען וממילא לא הוכח קיומו של קשר בין אופן ניהול הבוררות לבין ההליך המשמעתי שננקט נגד עורך הדין הבורר, ונקבע ע"י כב' השופט מצא כי למרות שהצדדים היו רשאים לבקש שלא למנות את הבורר המסויים בשל ההליך המשמעתי, אין מדובר בפגם הפוסל את המינוי מעיקרו.
מנגד, במקרים בהם התגלה קשר בין הבורר לאחד הצדדים, היתה התוצאה שונה, כבענין קפלנסקי ושוב, שצוטטו לעיל.
בענייננו לא מילא הבורר את חובתו לגלות לצדדים כי הוא מייצג אחד מהם בהליך משפטי במהלך הבוררות. יתרה מכך, המשך ייצוגו של בזל בעניינים נוספים לאחר תום הבוררות, מעלה חשש ממשי לקיומו של ניגוד עניינים, ומשכך סבורה אני כי אילו הובאו נתונים אלה בבקשה הראשונה לביטול פסק הבורר, חזקה על בית המשפט שהיה מבטל את הפסק.
כפי שציינתי לעיל, המבקש טען כי עובדת הייצוג לא היתה ידועה לו במהלך הבוררות, כמו גם בדיון הראשון. על טענה זו לא נחקר כלל בחקירתו הנגדית.
גם בסיכומי ב"כ המשיב לא נטען, ולמותר לציין שלא הוכח, שהמידע היה בידי המבקש עובר להגשת בקשתו הראשונה, כשם שלא נטען כי בשקידה סבירה ניתן היה לגלות עובדות אלה.

לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הוכח שהמבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת בשקידה סבירה שהבורר ייצג את המשיב בענין משפטי בבמהלך הבוררות.
אשר על כן, סבורה אני כי התקיימו התנאים שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות ואני מורה על ביטול פסק הבוררות.
המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום 9.2.14 בלשכתי.


שרה דותן
, שופטת
אב"ד







הפב בית משפט מחוזי 1395-05/11 יוסף תמיר נ' יוסף בזל, יורי בזל, מיכאל בזל ואח' (פורסם ב-ֽ 09/02/2014)