פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על בנימין ששון

26991-06/13 בל     09/02/2014




בל 26991-06/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בנימין ששון








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 26991-06-13


09 פברואר 2014

לפני:
כב' השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה

ה
מ
ערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר

-

ה
משיב
בנימין ששון

ת.ז.

051567667

ע"י ב"כ: עו"ד שלהבת רובין



פסק דין


1.
זהו ערעור של המוסד לביטוח לאומי
על החלטת הוועדה לעררים מיום 30.4.14 (להלן הוועדה) שהפעילה את תקנה 15 בעניינו של המערער והעלתה את שיעור נכותו מ 23.5% ל 32%.
2.
לטענת המוסד – המערער - שגתה הוועדה בכך שהתעלמה מהמלצת ועדת הרשות מיום 12.2.13 (להלן:ועדת הרשות) שלא להפעיל את תקנה 15 הואיל והמערער "מסוגל להמשיך לעבוד בהיקף מלא ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15". הוועדה על אף שהיה בפני
ה את המלצת ועדת הרשות לא התייחסה כלל להמלצה זו ולא נימקה מדוע היא אינה מקבלת המלצה זו.
3.
לטענת המשיב נפגע באופן משמעותי היקף הכנסותיו ונכון להפעיל את תקנה 15 כפי שעשתה בצדק הוועדה. עוד טענה ב"כ המשיב כי היה דיון בוועדה, בו היא השתתפה. במהלך דיון זה היתה התייחסות לכל טענות ועדת הרשות, כאשר היא סתרה את כל טענות ועדת הרשות.
הכרעה
4.
בתקנה
15
(א) לתקנות נפגעי עבודה, נקבע כי הועדה הרפואית רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה במבחני הנכות, וזאת בשים לב למקצועו, גילו, או מינו של הנפגע.
בתקנה
15
(ב) ו (ג),נקבע כי הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא לא מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו
והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
מהות התקנה הוסברה בדב"ע לא/
0-25
דניאל כהן נגד המל"ל פד"ע ב'
326
,
330
כדלקמן:
"תקנה
15
לתקנות באה לאזן במידת מה את השיטה שבה נוקטים
בתקנות, היינו השיטה של
קביעת הדרגה לפי מידת הפגם הרפואי מבחינה פונקציונלית, במקום השיטה שבה נקטו
בפקודת הפיצויים לעובדים, היינו קביעת הנכות, לפי מידת ההפסד בכוח ההשתכרות (
(loss of earning capacity
. בהענקת הסמכות לועדה הרפואית להביא בחשבון את מקצועו, גילו ומינו של הנפגע, יש משום השלמה ל'תעריף' שבתקנות לפיו כל מום ואחוז הנכות בצידו. יש
על כן הענקת הסמכות, משום הקניית זכות לנפגע".


ראה לענין הפעלת תקנה
15
דיון נב/
01-23
המוסד לביטוח לאומי
נ. שינדלר, פורסם בפד"ע כב' עמ'
133
, וכן, דיון מס' תשן/
01-23
יצחק שמש נ. המוסד לביטוח לאומי
פורסם בפד"ע כב' עמ'

195
.

6.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי אין נימוקים המתייחסים כדבעי להמלצת ועדת הרשות. אין נימוקים המצביעים מדוע הוועדה החליטה לסטות מהמלצות ועדת הרשות. על הוועדה לעררים להתייחס להמלצת ועדת הרשות בודאי כאשר היא סוטה מהן. יש לנמק סטייה זו, שהינה בסמכות הוועדה. הנימוקים צריכים להיות ברורים ועליהם להתייחס לאמור בהמלצת ועדת הרשות ולהכתב באופן ברור בפרוטוקול. במקרה דנן הוועדה לא עשתה כל זאת ולכן דין הערעור להתקבל. יש להשיב אפוא את עניינו של המערער לוועדה לעררים. על זו להתייחס לדוח ועדת הרשות וככל שהיא סוטה ממנו עליה לנמק את הסיבות לסטייה ממנו.
7.
סוף דבר – הערעור של המוסד מתקבל . עניינו של המערער יוחזר אפוא לועדה לעררים כדי שזו תבחן את הפעלת תקנה 15 תוך שהיא משווה לנגד עיניה את המלצת ועדת הרשות . ככל שהיא סוטה מהמלצת ועדת הרשות עליה לנמק את סטייתה, בשים לב לאמור בתקנה 15, בו נקבע כי ניתן להעלות את שיעור הנכות, כאשר הנכה לא מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.



ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, (09 פברואר 2014
)
, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 26991-06/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בנימין ששון (פורסם ב-ֽ 09/02/2014)