פסקי דין על אנה עזיזוב | פסקי דין על אלי אהרוני | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח |

23374-06/13 א     16/02/2014




א 23374-06/13 אנה עזיזוב נ' אלי אהרוני, שירביט חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 23374-06-13 עזיזוב נ' אהרוני ואח'




תיק חיצוני:


בפני
כב' השופטת ריבה שרון



המבקשת- התובעת:


אנה עזיזוב

נגד

המשיבים-הנתבעים:
1. אלי אהרוני
2. שירביט חברה לביטוח בע"מ




החלטה






ההליך, הבקשה

1.
עניינה של התביעה העיקרית – תאונת דרכים מיום 2.1.11 (להלן: "התאונה") שבגינה נגרמו לתובעת לטענתה נזקי גוף. התביעה הינה לפיצוי בגין אלה והיא הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי התאונות הדרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").
2.
התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה, על כל המשתמע מכך.
3.
לפני בקשת התובעת להתיר לה הבאת ראיות מטעמה לסתור את קביעת המל"ל ביחס לנכותה בתחום האורתופדי, ולהורות על מינויו של מומחה מטעמו של בית המשפט.

הוע"ר קבעה לתובעת נכויות זמניות כמפורט בסעיף 14 לבקשה ובסופו של יום, גם אחרי וע"ר לעררים, נכות צמיתה כדלקמן:

10% נכות בגין פיברומיאלגיה לפי תק' 35(1)(ב)
וכן 10% בתחום הפה ולסת לפי תק' 73(2)(א').
אציין כי בתחילה נתבקשה רשות להביא ראיות לסתור גם בתחום ה-א.א.ג, אך התובעת צמצמה את בקשתה, כך שהיא מתייחסת לתחום האורתופדי שבו לא נקבעה לה נכות צמיתה.
הוגשו כתבי טענות רבים מטעם הצדדים בקשר עם הבקשה ואליהם צורפו מסמכי המל"ל, ומסמכים רפואיים. התובעת צירפה גם חווה"ד מטעמה בתחום האורתופדי אשר הוצגה בפני
הוע"ר. בקשר עם חוו"ד הנ"ל- ראיתי לציין כבר עתה שלא היה מקום להצגתה במסגרת הבקשה דנן ו/או לבקש להסתמך עליה ובהקשר זה מקובלות עלי טענות הנתבעת, כי מדובר בצירוף שלא כדין. יחד עם זאת- הואיל ומדובר בחוו"ד שאין חולק כי עמדה בפני
הוע"ר ואף נבחנה ונשקלה על ידה וזכתה להתייחסות ספציפית, נושא שגם הנתבעת נתנה עליו את הדעת בתגובתה- לא התעלמתי מעובדה זו. דהיינו- מכך שהתובעת הציגה בפני
הוע"ר חוו"ד וכי זו נבחנה וזכתה להתייחסות, להבדיל מתוכן קביעות מומחה התובעת שבכל הכבוד אינן יכולות לשמש תשתית ונימוק לקבלת בקשה מסוג זה שלפני.

תמצית טענות הצדדים:
4.
התובעת
טוענת כי נפל פגם מהותי בקביעת הוע"ר בכל הנוגע לתחום האורתופדי.
בקליפת אגוז- תמצית טענות התובעת הינה שהוועדות הרפואיות שבפני
הן עמדה לא פירטו כנדרש את ממצאי הבדיקה הקלינית ואת טווחי התנועה שנמצאו על ידה. מוסיפה התובעת וטוענת כי הוע"ר התעלמה ממצאי בדיקות הדמיה שהוצגו בפני
ה הכוללות בדיקות

c.t

עמ"ש צווארי ומתני (שהעלו קיומה של דיסקופתיה מינימאליות בחוליות

c
4



c
3 ובלט דיסק אחורי בחוליות
l
5-
l
4 ). התובעת אף טוענת ביחס לאחת הקביעות הוע"ר, זו של וע"ר לעררים מיום 12.9.13, כי לא קבעה נכול רפואית, בנימוק שלא מצאה ממצאים המעידים על הגבלה תפקודית, תוך שלילת ממצאי רופא מטפל באותו הקשר. לשיטת התובעת- בנוסח קביעת הוע"ר הנ"ל, יש כדי ללמד על סטייה מדרישת התקנות לקביעת נכות שאינן דורשות הגבלה תפקודית ואף אינן דורשות כי תהיה ניכרת.
תמצית טענות הנתבעת- מנגד, הינה שלא נפל כל פגם בעבודת הוע"ר ובאופן פירוט ממצאיהן ומסקנותיהן.
הנתבעת מפנה לכך שעניינה של התובעת נדון ע"י הועדות הרפואיות פעמים רבות וכי ניתנו לה הזדמנויות רבות לשטוח את טענותיה.
לשיטת הנתבעת- מהטעמים שפרטה בתגובתה, התובעת "זכתה מן ההפקר", הן בכל נוגע לנכות הצמיתה שנקבעה לה בתחום הראומטולוגיה והן בסיווג הנכויות הזמניות בתחומי הנוירולוגיה והאורתופדיה.
הנתבעת גורסת שהתובעת כלל לא נפגעה בעמ"ש.
בעיקר- מפנה הנתבעת לפרוטוקולי הוע"ר ומצטטת מתוכם בהרחבה ובאופן מלא (להבדיל מציטוט חלקי בבקשה). מדגישה הנתבעת כי קיימת ברישומי הוע"ר התייחסות מפורשת להעדר פחת מבחינה תנועתית, להעדר חסרים עצביים רלוונטיים.
בכל הנוגע לממצאי בדיקה שלשיטת התובעת מצביעים על ליקוי גופני, גורסת הנתבעת שמדובר בממצאים התואמים את גילה של התובעת ונתוניה הגופניים. בכל הנוגע להתייחסות הוע"ר לקביעת רופא התובעת ד"ר כהן, סבורה הנתבעת שמדובר באמירה
הבאה לשלול את ממצאיו, כהמשך לפירוט אעדר ממצאים בבדיקת הוע"ר עצמה, ולא כי לכאורה מצאה מגבלות פחותות יותר, כטענת התובעת. בהקשר זה- ראיתי לציין כבר עתה, כי מקובלת עלי גישת הנתבעת.
ועוד.

דיון והכרעה
5.
בחנתי את הבקשה, התגובה לה, התשובה לתגובה והודעות/התייחסויות נוספות שהגישו הצדדים, חלקן ללא נטילת רשות.
שוכנעתי, על יסוד כל אשר הוצג ונטען בפני
- כי לא נתקיימו במקרה זה הטעמים המיוחדים שיצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

המסגרת הנורמטיבית
6.
על פרשנותו של סעיף 6 ב' סיפא עמד ביהמ"ש העליון במספר רב של פסקי דין,
וחזר וקבע כי הבאת ראיות לסתור תעשה רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, כאשר מדובר בפגם מהותי, כגון תרמית ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי –דהיינו טעמים משפטיים ולמען עשיית צדק, או במקרים בהם קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים, כגון שינוי של ממש במצבו של התובע או נכות נוספת שהתגלתה לאחר הקביעה הקודמת.
ראו למשל:
רע"א 634/85 עודה נ' רותם, פ"ד לט
(4)505 (1985);
רע"א 721/85 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט
(4)839 (1985);
רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה
(4)230 (1991);
רע"א 3570/01
אריה חברה לביטוח נ' סועאד (לא פורסם, 5.9.01);
רע"א 11325/05
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי (לא פורסם, 27.2.06). כך- נקבע למשל בין היתר, כי מקרים המצדיקים מתן היתר הם גם כאלה שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו\או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 94\3233 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים תקדין עליון 94 (3) 847). מכל מקום- המגמה הינה מגמת צמצום (ראו גם בר"ע 01\2029 קרנית ואח' נ' יוסף חוסה גולדברג. ועוד רבים.
נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

מן הכלל אל הפרט
7.
לאחר שכאמור בחנתי לעומקן את טענות הצדדים, בראי פרוטוקול הוע"ר שילד המל"ל, מסמכים רפואיים שצורפו (מעברה של התובעת ומאז התאונה), הדין והפסיקה- שוכנעתי שלא נתקיימו התנאים שיצדיקו הבאת ראיות לסתור.
הואיל והצדדים הכבירו טענות ותגובות על תגובות, ומאחר וטענות הנתבעת נכונות בעיניי וכדי שלא להאריך, אציין רק את עיקרן והיתר מפורט בטיעוניה.

בקריאת פרוטוקולי הוע"ר, מצאתי
כי בניגוד לנטען, נבדקו הפרמטרים של תנועתיות עמ"ש של התובעת, כי הוע"ר לא מצאו מגבלה המקנה נכות וכי עניין זה מצא גם מצא ביטוי בפרוטוקול
הוע"ר (ראו פרוטוקולים וע"ר מיום 26.5.13, מיום 12.9.13).
אין בקביעת נכות זמנית בתחום האורתופדי הנוירולוגי כדי ללמד שנותרה נכות צמיתה (וגם להיפך). 'נכות זמנית'- כשמה כן היא: זמנית העשויה לחלוף.

ממצאי הוע"ר בבדיקות הקליניות של התובעת שונים מאלו המצוינים במסמכי רופאים שהציגה, לרבות בחוו"ד שהציגה בפני
הוע"ר. לא זו בלבד שאלו נבחנו וזכו להתייחסות. מדובר במחלוקת בין רופאים, שאין בה (כל עוד לא הוכח שהוע"ר לא בדקה את התובעת ו/או לא התייחסה לאשר בפני
ה, ולא זה המקרה)- כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. שכן מדובר במחלוקת שברפואה.

בשולי הדברים, לא כנימוק לתוצאה אליה הגעתי: ככול שסבורה התובעת כי נפל פגם מהסוג המאפשר זאת בעבודת הוע"ר האחרונה שישבה בעניינה- עדיין ולכאורה פתוחה בפני
ה הדרך להגיש ערר לביד"ע. ככול שסבורה התובעת כי חלה החמרה במצבה – פתוחה בפני
ה דרך להגיש תביעה להחמרת מצב. למען הסר ספק: אין בכך משום הבעת דיעה או קביעה כזו .


נוכח כל האמור- אני קובעת שלא נפל פגם בעבודת הוע"ר שליד המל"ל, שיצדיק התערבות ומתן רשות להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר
8.
הבקשה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו בסך כולל של 1,670 ₪, הסכום נכון להיום והוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אך התשלום יעשה בסוף ההליך ללא קשר לתוצאותיו ולסכום שיפסק לתובעת במסגרתו.



9.
הצדדים יגישו תחשיבי נזק ריאליים ומפורטים.
התובעת- עד ליום 25.3.14.

הנתבעת- עד ליום 30.4.14.
הצעתי תשלח בדואר.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 23374-06/13 אנה עזיזוב נ' אלי אהרוני, שירביט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/02/2014)