פסקי דין על שלמה סירקיס ואח' | פסקי דין על מרדכי יוסף שיף | פסקי דין על אליעזר שפירא | פסקי דין על הרב שאול אלתר |
2449/08 א 19/02/2014
א 2449/08 שלמה סירקיס ואח' נ' מרדכי יוסף שיף, אליעזר שפירא, הרב שאול אלתר
1
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט אריה רומנוב
ת"א 2449-08
בעניין:
שלמה סירקיס ואח'
התובעים
נ ג ד
2. מרדכי יוסף שיף
3. אליעזר שפירא
4. הרב שאול אלתר
הנתבעים
ב"כ התובעים: עו"ד שירלי חנוך-קרמרסקי
ב"כ נתבעים 2-3: עו"ד בנימין שור
ב"כ נתבע 4: עו"ד ישראל גור
החלטה
1.
החלטה זו ניתנת ביחס לשלושה עניינים: האחד, בקשת התובעים להוספת סעד. השני, בקשתם של נתבעים 2-3 למחיקת חלקים מחוות דעתו של מר יוסף לייכטר. והשלישי, קביעת המשך סדרי הדיון.
בקשת התובעים להוספת סעד
2.
התביעה המונחת לפניי היא תביעה למתן סעד הצהרתי; מתן צו עשה; ומתן חשבונות. אחד מהסעדים המתבקשים בתביעה, ואפשר שהסעד העיקרי הוא, מתן צו הצהרתי המורה על ביטול הקדש דתי שהוקם על ידי התובעים, או מורישיהם. הדברים פורטו בהחלטתי מיום 22.3.11 ואזכיר, כי בשנת
1961 הקימו
יורשי
המנוח
אליעזר
סירקיס
ז
"
ל
הקדש
דתי
שתכליתו
לכבד
ולשמר
את
מורשתו
של
המנוח
ולהנציח
את
אוצר
ספריו
הייחודי. על
פי
שטר
ההקדש
שנחתם
בבית
הדין
הרבני
ביום
כ"ג בתשרי
תשכ
"
ב,
באישורו
של
בית
הדין,
הקדישו
היורשים
את
ספריו
של
המנוח
לטובת
ישיבת
"שפת
אמת", תוך
שנקבעו
בשטר
ההקדש
תנאים
לייסודה
ולניהולה
של
ספריה
שתקום
ואשר
בה
יוחזקו
ספריו
של
המנוח.
בתובענה
אותה
הגישו התובעים נגד ישיבת "שפת אמת" ונגד שלושה אחרים, טענו התובעים, כי הנתבעים לא
קיימו
את
תנאי
שטר
ההקדש
בכל
הנוגע
לניהול
הספרייה
ולשמירה
על
הספרים. לפיכך, בין היתר, הם עותרים לביטול ההקדש.
3.
ישיבת "שפת אמת" שהייתה נתבעת מס' 1 בתביעה אותה הגישו התובעים, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשתה טענה הישיבה, כי
התובענה
אותה
הגישו
נגדה
התובעים
נעדרת
עילה,
ועל
כן
יש
לסלקה
על
הסף. במוקד
טענת
הישיבה
ניצבה
הוראת
סעיף 6 לשטר
ההקדש
הקובעת, כי:
"
הקדש
זה
יישאר
בתקפו
כל
עוד
תקיים
הישיבה
את
התנאים
והחיובים
המוטלים
עליהם
לפי
שטר
הקדש
זה
והותנה
מראש
כי
במקרה
והישיבה
לא
תקיים
תנאי
וחיובים
אלו
או
חלק
מהם
רשאים
היורשים
בהסכמת
בית
הדין
האזורי
בירושלים
לבטל
את
ההקדש
או
הכנסת
שינויים
בו".
4.
בהחלטתי מיום 22.3.11 קיבלתי את בקשתה של ישיבת "שפת אמת" והוריתי על מחיקת התביעה שהוגשה נגדה. זאת לאחר שקיבלתי את טענת הישיבה בדבר הצורך בקבלת הסכמתו של בית הדין הרבני. התובעים הגישו ערעור על החלטתי, וביום 26.2.13 דחה בית המשפט העליון את ערעורם, בכפוף למספר הערות והנחיות שנתן. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו, כי על התובעים לפנות לבית הדין הרבני בתוך 30 ימים, ו"היה ובית הדין הרבני לא ייעתר לבקשה לביטול ההקדש באופן מוחלט, פתוחה הדרך בפני
המערערים לפנות לבית המשפט המחוזי בתובענה חדשה תוך 30 ימים". מדברי ב"כ התובעים עולה, כי התובעים אכן פנו לבית הדין הרבני. ככל שניתן להבין, הדיון בבית הדין הרבני לא הסתיים, ומכל מקום לבית משפט זה לא נמסרה הודעה על סיום הדיון ועל תוצאותיו.
5.
לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, וככל הנראה במקביל להליך המתנהל בבית הדין הרבני, הגישו התובעים "בקשה להוספת סעד" המונחת לפניי. בבקשתם עותרים התובעים להוספת סעד, כמפורט: "ביהמ"ש הנכבד יתבקש להורות על בטלות, ולחילופין על תיקון ו/או ביטול התניה המוזכרת בסעיף 6 לשטר ההקדש, לפיה נדרשת הסכמת בי"ד האזורי בירושלים לבטל את ההקדש או להכניס בו שינויים".
6.
הנתבעים מתנגדים לבקשה, ובמסגרת התגובה שהוגשה על ידי נתבעים 2-3 הועלו מספר טעמי התנגדות. הגעתי לכלל מסקנה שדי בשני הטעמים הראשונים כדי להצדיק את קבלת עמדת הנתבעים, ועל כן לא נדרשתי לטעמים הנוספים שהועלו.
7.
טעם אחד שהועלה על ידי הנתבעים נובע מהעובדה שהצדדים לשטר ההקדש הם התובעים, מצד אחד, וישיבת "שפת אמת" מצד שני, שנמחקה כזכור מהתביעה. לטענת הנתבעים, אותה אני מקבל, הואיל וישיבת "שפת אמת" נמחקה מהתביעה שלפניי ואין היא עוד צד להליך שמתקיים בתיק זה, אין התובעים יכולים לעתור לסעד המופנה כלפיה, וכלפיה בלבד.
8.
הטענה השנייה שהועלתה על ידי הנתבעים היא, שבקשת התובעים אינה עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט העליון. גם טענה זו מקובלת עליי. מפסק דינו של בית המשפט העליון עולה, שבית המשפט התווה בפני
התובעים את הדרך בה עליהם ללכת. בית המשפט קבע, כי על התובעים לפנות לבית הדין הרבני, וכך הם אמנם עשו. מהחלטתו של בית המשפט העליון עולה, כי בית המשפט יצא מנקודת הנחה שיש תוקף לסעיף 6 לכתב ההקדש הקובע את הצורך בקבלת הסכמתו של בית הדין הרבני. שאם לא כך – מה טעם ראה להפנות את התובעים אל בית הדין הרבני? בבקשת התובעים להוספת סעד, הם עותרים לכך שבית המשפט יקבע שאין כל צורך לפנות אל בית הדין הרבני ולבקש את הסכמתו. אלא, שכאמור, בית המשפט העליון היפנה את התובעים אל בית הדין הרבני, והם אכן עשו כדברו. מכאן, שהסעד החדש המבוקש על ידי התובעים אינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט העליון, והוא נועד להשמיט את הקרקע מתחת להליך המתקיים בבית הדין הרבני בהתאם להנחיית בית המשפט העליון. סיכומו של דבר - אני דוחה את בקשת התובעים להוספת סעד.
בקשת התובעים להשמיט חלקים מחוות דעתו של מר יוסף לייכטר
9.
אני קובע, כי הבקשה תידון במעמד מתן עדותו של מר לייכטר.
קביעת המשך סדרי הדיון
10.
התובעים הגישו את עיקר הראיות עליהן יבקשו להסתמך. בנסיבות אלה, ובהמשך להחלטתי מיום 18.4.13, אני קובע כי על הנתבעים להגיש תצהיריהם בתוך 45 ימים.
11.
אני קובע בתיק ישיבת קדם משפט מסכמת ליום 4.5.14 בשעה 12:00. בישיבה זו יידונו העניינים שהובאו ב"הודעה מטעם התובעים בנוגע לראיות ובקשה לזימון עדים".
ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.
אריה רומנוב
, שופט
א בית משפט מחוזי 2449/08 שלמה סירקיס ואח' נ' מרדכי יוסף שיף, אליעזר שפירא, הרב שאול אלתר (פורסם ב-ֽ 19/02/2014)