פסקי דין על אברהם מיכאלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

7704-11/13 בל     20/02/2014




בל 7704-11/13 אברהם מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 7704-11-13

20 פברואר 2014

לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם


המערער
:


אברהם מיכאלי
,
ת.ז.

-
014787006
ע"י ב"כ: עו"ד פנחס ברזילי



-

המשיב
:


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ: עו"ד אילנית גדקר אהרוני


פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.10.13 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.9.12 (להלן- "הוועדה").

רקע עובדתי

1.
המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין תאונה מיום 23.8.12 אשר הוכרה כתאונת עבודה.

2.
ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 24.6.13, קבעה כי לא נותרה נכות כתוצאה מהפגיעה, ובהתאם העניקה למערער נכות בשיעור 0% החל מיום 1.9.12.

3.
על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים. הוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 6.10.13, דחתה את הערר וקבעה את נכותו של המערער בשיעור 0% החל מיום 1.9.12.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

4.
לטענת המערער, הוועדה טעתה משקבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה מיום 23.8.12 למצבו הנפשי לאחר התאונה. לטענתו, הוועדה התבססה בקביעתה על העובדה כי בעבר נקבעה לו נכות נפשית
בגובה 10% בגין תאונת עבודה נוספת מיום 31.12.90 ואולם, הוועדה לא התייחסה לכך שמצבו הוחמר כתוצאה מהתאונה מיום 23.8.12.
המערער מוסיף וטוען כי הוועדה לא הסבירה מדוע היא סבורה שלא קיים קשר סיבתי בין המצב הנפשי כיום לבין תאונת העבודה מיום 23.8.12.

5.
לטענת המשיב, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה והקשיבה לטענות המערער ולבא כוחו; הוועדה ציינה כי גם מדברי המערער עולה כי האירוע שהוכר הוא חלק מתהליך אירועים מתמשך ומצוקה בעבודה וכי למערער נכות נפשית קודמת בגין תאונה מיום 31.12.90; הוועדה הסבירה כי לאור האמור, אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער כיום לבין התאונה מיום 23.8.12.
לעמדת המשיב, משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

הכרעה

6.
כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו זו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ל"ד 213 (1999)).
היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

8.
עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה שמעה את המערער ורשמה את נימוקי הערעור כדלקמן:

"לא מפוקס, כל הזמן חושב, לא מצליח לישון. היה מנהל יחידה, טוען שתפרו לו תיק. 8 שנים בהליך משפטי, כל מה שהיה לו- כבר אין- דירה, בית הלך. לא יכל לסבול את השחיתות אצלו- גילה אותה. היה אחראי על המעברים משנת 83' ועד 2001. הועבר למע"מ אשדוד עם סיום הליכים משפטיים. בכל ההליך המשפטי לא הוכח דבר.
מפי עו"ד: מדובר בהתנכלות מתמשכת, הוגש נגדו כתב אישום שהופרך והוכח שלא היה ולא נברא. כל פעם שניגש למכרז כלשהו מוצאים סיבות למה לא לעלות אותו. לא מצליח לצאת מהמצב אליו נכנס כתוצאה מהאירוע ב- 23.8.12. האירוע הזה הוא הקש ששבר את גב הגמל. התנכלות והשפלה מתמשכת".
9.
הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה בזו הלשון:

"בבדיקה- נראה כפי גילו, מודע, צלול, התמצאות תקינה, חשיבה תקינה ללא מחשבות שווא או מחשבות דכאוניות. אפקט דכאוני עם מרכיב רגזוני, אין עדות להפרעה בפרספציה. גם לדבריו האירוע הוא חלק מתהליך אירועים מתמשך שבגינו יש תהליך מצוקה בעבודה. ברשומה הרפואית של ד"ר דניאלוב מ- 24.7.12 מתלונן על מתח נפשי מתמיד במקום בעיות במקום עבודתו, מעוניין בבדיקת פסיכיאטר. יש לציין כי לתובע נכות נפשית קודמת בגובה 10% ע"פ סעיף 34 (ב) בגין תאונה מיום 31.12.90".



הוועדה איבחנה:

"מצב חרדתי דכאוני".


בפרק סיכום ומסקנות כתבה הוועדה:

"הוועדה קובעת, לאור הממצאים שהוצגו בסעיף 21, כי אין קשר סיבתי בין האירוע הנדון למצבו הנפשי כיום.
טענת עו"ד ל"מיקרוטראומה" אינה בסמכות הוועדה".

10.
אין בידי לקבל את טענת המשיב שלפיה קביעת הוועדה כי האירוע שהוכר הוא חלק מתהליך אירועים מתמשך ומצוקה בעבודה וכי למערער נכות נפשית קודמת בגין תאונה מיום 31.12.90, מהווה הנמקה מספקת למסקנתה כי אין קשר סיבתי בין המצב הנפשי כיום לבין התאונה מיום 23.8.12. בשים לב לכך שהאירוע מיום 23.8.12 הוכר כ"תאונת עבודה", היה על הוועדה לדון בשאלת ההשפעה שהייתה לאירוע על מצבו הנפשי של המערער וזאת גם אם כבר נקבעה למערער בעבר דרגת נכות בגין פגיעה נפשית וגם אם האירוע שהוכר היה חלק מתהליך אירועים מתמשך בעבודה. מן הראוי שהוועדה תסביר מה היה מצבו הנפשי של המערער לפני התאונה מיום 23.8.12 ומה מצבו הנפשי לאחר התאונה האמורה, ובהתאם תסביר מדוע היא סבורה כי אין קשר בין מצבו הנפשי כיום לבין התאונה מיום 23.8.12.


משהוועדה לא פירטה ולא הסבירה על סמך מה היא קובעת כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער כיום לבין התאונה, הרי שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. היעדר הנמקה, כאמור לעיל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין.

11.
אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתפרט ותנמק את קביעתה שלפיה לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער כיום לבין התאונה מיום 23.8.12 תוך התייחסות למצבו הנפשי של המערער עובר לתאונה ולאחריה. המערער יוזמן לטעון טענותיו לפני הוועדה.

12.
נוכח תוצאות הערעור, ישא המשיב בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.


ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שמונה לכך על ידי הנשיא.


ניתן היום, כ' אדר תשע"ד,
(
20 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.











בל בית דין אזורי לעבודה 7704-11/13 אברהם מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/02/2014)