פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על יאיר כהן

7783/00     09/12/2001




7783/00 בנק הפועלים בע"מ נ' יאיר כהן




בבית המשפט העליון בירושלים

רע"א 7783/00
בפני
: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקש: בנק הפועלים בע"מ
נגד
המשיבים: 1. יאיר כהן

2. מטילדה כהן
3. הסוכנות היהודית לא"י

משיב פורמלי: 4. עו"ד חלים מחול
בקשת רשות ערעור על

פסק דין
בית המשפט
המחוזי בחיפה בבר"ע 55/95 מיום 28.7.00
שניתן על ידי כבוד השופט ס. ג'ובראן


החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 55/95 בו החליט לדחות בקשת רשות ערעור שהופנתה אליו ולהותיר את החלטת ראש ההוצל"פ (תיק הוצל"פ 13-00414-90-0) על כנה. באותה החלטה קבע ראש ההוצל"פ כי יש לבטל הליכי כינוס נכסים והליכי הוצל"פ אחרים הקשורים במימוש זכויות המשיבים 1 ו2- (להלן - "החייבים") במשק 43 במושב משמר איילון (להלן - "המשק").

2. אלה העובדות העיקריות הנדרשות לרקע הענין:
המשק נשוא המחלוקת נמסר לחזקתם של החייבים כברי-רשות ביום 10.6.88 בהתאם להצהרת בר-רשות שחתמו עליה (נספח ג' לבקשה). החזקה במשק נמסרה להם מכח חוזה משבצת תלת-צדדי הידוע כ"חוזה משולש" שצדדים לו הם המינהל כבעלים על המקרקעין, הסוכנות היהודית כחוכרת המקרקעין והאגודה השיתופית משמר איילון כמחזיקה במקרקעין במעמד של בת-רשות.

החייבים צברו חובות בשיעור של כ- 70,000 ש"ח כלפי בנק הפועלים (להלן - "הבנק") וביום 5.7.90 מונה כונס נכסים מטעם הבנק על המשק במטרה לגבות את החוב במסגרת הליכי הוצאה לפועל. ביום 16.12.90 הגישה הסוכנות היהודית בקשה לביטול העיקול וכינוס הנכסים במשק בטענה כי זכויות הקנין במשק מצויות בידי הסוכנות בעוד החייבים הינם ברי-רשות בלבד, ואין בידיהם זכויות קנין בנכס שניתן לעקלן, ובודאי כך מקום שהסוכנות לא נתנה הסכמתה לכך, כבעלת הזכויות בנכס. במסגרת הליך זה, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים אשר השתקפה במכתב שכתב נציג הבנק לבא כוח הסוכנות ביום 11.11.90 ממנו עולה כי ידוע לבנק שהסוכנות היהודית מתנגדת לכל נסיון למכור את משק 43 אגב גביית חוב שהמתיישב חייב לבנק והדבר נובע מהעובדה שהמשק נמסר למתיישב כבר-רשות. הוצע באותו הקשר על ידי נציג הבנק כי הליכי הכינוס יימשכו בכפוף לכך שהצעדים הננקטים לענין מכירת המשק כולו או בחלקו יובאו לידיעת הסוכנות היהודית ויקבלו את אישורה כתנאי מוקדם למימוש כל עסקה. כן הוצע כי הודעה על תוכן מכתב זה תינתן לכל אדם שיציע לקנות את המשק, כולו או חלקו, וכל מי שיחפוץ ברכישה כאמור יצטרך להצטייד בהסכמת הסוכנות לעיסקה. הסוכנות הסכימה לתנאים האמורים בהצעת נציג הבנק ועל יסוד הסכמה דיונית זו מחקה את בקשתה לבטל את העיקול וכינוס הנכסים על המשק. במכתב מ- 22.3.92 שב והודיע נציג הבנק לבא כוח הסוכנות כי "כפי המסוכם ביננו, לא תבוצע העברת זכויות ללא קבלת הסכמה מראש של הסוכנות היהודית". (נספח ב' לתשובת הסוכנות).

חרף הסכמה דיונית זו, ביום 3.8.92 שלח בא כוח הבנק הודעה לסוכנות כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים המשק נמכר לאחד זיגו כהן, אף הוא תושב משמר אילון, והוסיף ואמר כי אם הוא לא יתקבל על ידי הסוכנות, החוזה יהא בטל ומבוטל. הסוכנות הודיעה ביום 10.8.92, ועוד בטרם הוגשה בקשה לאישור המכר לראש ההוצל"פ, כי היא מתנגדת למכירה ולהעברת הזכויות במשק ובין יתר נימוקיה הסבירה כי אין היא מקצה משק למי שהינו כבר בעל משק. חרף מכתב הסוכנות מ- 10.8.92, חתם נציג הבנק על זכרון דברים עם זיגו כהן ונכדו יהודה כהן, אשר מכוחו אמורות לעבור הזכויות במשק על שם הנכד שהיה אז קטין. ביום 25.10.92, וחרף התנגדות הסוכנות למכירה, פנה נציג הבנק לראש ההוצל"פ בבקשה לאשר את המכר לקטין, וזאת בכפוף לאישור בית המשפט המחוזי לעיסקה עם קטין הנדרש מכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב1962-. בבקשה לראש הוצל"פ לא צויין דבר ביחס לתנאי שהוסכם בין הכונס לסוכנות לפיו העסקה טעונה אישור הסוכנות היהודית. ראש הוצל"פ אישר ביום 25.10.92 את המכר בכפוף לאישור בית המשפט המחוזי.

ביום 10.10.93, ולאחר שיהודה כהן הפך בגיר, חתם עמו נציג הבנק על הסכם מכר ביחס למשק וזאת בלא שצורף בו תנאי כלשהו בדבר הצורך בקבלת הסכמת הסוכנות לעיסקה, הסכם זה הובא גם הוא לאישור ראש ההוצל"פ ושוב בלא שהובא קודם לכן לאישור הסוכנות, וחרף העובדה כי היא הודיעה לנציג הבנק עוד באוגוסט 92 על התנגדותה למכירת הזכויות במשק. ביום 28.10.93 אישר ראש ההוצל"פ את המכירה. בעקבות זאת, נציג הבנק העביר את החזקה במשק ליהודה כהן וחילק את התמורה שקיבל מהמכירה בין הנושים השונים. רק ביום 8.11.93 פנה נציג הבנק לסוכנות לבקש את אישורה למכירה. בתגובה, הודיעה הסוכנות ביום 2.1.94 על התנגדותה למכר. ביום 5.1.95 החליט ראש ההוצל"פ לבטל את הליכי כינוס הנכסים והליכים אחרים הקשורים במשק מן הטעם העיקרי כי זכותם של החייבים לגבי המשק הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה לאחרים ולא ניתן לעקלה ולממשה. על החלטה זו פנה הבנק בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בדחותו את הבקשה קבע בית משפט קמא כי בידי החייבים זכות אישית למשק שעבירותה מותנית באישור מראש ובכתב מהסוכנות. משכונס הנכסים בא בנעלי החייבים היה עליו לקבל את הסכמת הסוכנות מראש ובכתב לכל פעולה של העברת הנכס. נציג הבנק היה מודע לצורך בהסכמת הסוכנות ולא היה מוסמך לבצע את העיסקה בלא אישור זה, ביודעו כי הסוכנות מתנגדת, ומתח ביקורת על כך שבלא אישור כנדרש, מסר את החזקה בנכס לאחר ואף חילק את התמורה בין הנושים. בית המשפט קבע כי הכונס פעל תוך הפרת חובתו העיקרית לקבל את הסכמת הסוכנות מראש לעיסקה, ויש לאמץ את החלטת ראש ההוצאה לפועל לבטל את הליכי הכינוס לענין המשק הנדון.


3. בבקשת רשות הערעור טוען הבנק את עיקרי הטענות הבאות:
(א) אין קשר בין העובדה כי הסוכנות לא נתנה הסכמתה למכירה לבין המסקנה כי דין הליכי כינוס הנכסים להתבטל. לכל היותר, היה על בית המשפט להחזיר את הענין ליו"ר ההוצאה לפועל כדי שיבחן את שאלת סבירות אי הסכמת הסוכנות לעיסקה, ולצורך מתן הוראות בהקשר לכך.

(ב) לאור הילכת בית המשפט העליון ברע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, לא נשלל כוחם של החייבים להעביר את זכויותיהם במשק, אלא לכל היותר, נשללה זכותם לעשות כן, ולאור זאת אין העברת הזכויות מתבטלת אלא, לכל היותר, מתקיים אחד משני אלה: (א) העיסקה אינה נכנסת לתוקף כל עוד לא התקבלה הסכמת הסוכנות;(ב) העיסקה נכנסת לתוקף גם בלא הסכמה כאמור, ולסוכנות עומדת זכות תביעה כנגד החייבים בגין הפרת הסכם על ידם כלפיה. מכאן, שלכל היותר, היה מקום להסיק כי העסקה לא נכנסה לתוקף כל עוד לא ניתנה הסכמת הסוכנות, אך אין בכך כדי לגרור ביטול הליכי הכינוס.

(ג) אין יסוד למסקנה כי זכות החייבים בקרקע הינה זכות שימוש בלבד, אלא מכלול מאפייניה מצביע דוקא על זכות הדומה לשכירות, ומדובר, על כן, בזכות במקרקעין שהיא, מיסודה, עבירה.

(ד) שאלת אופי הקשר בין אי מתן הסכמת הסוכנות לעיסקה לבין ביטול הליכי כינוס הנכסים לאור העובדה כי מרבית קרקעות המדינה מצויות בבעלות גופים ציבוריים מעלה ענין עקרוני בעל השלכה רחבה החורגת מגדר עניינם של הצדדים להליך זה. לאור זאת מתקיימים במקרה זה התנאים למתן רשות ערעור אשר גובשו בהלכה הפסוקה של בית המשפט העליון. כן יש להתחשב בעובדה כי אי מתן רשות כאמור עלול לפגוע בזכויות צדדים שלישיים, ובהם רוכשי הנכס בתמורה מכונס הנכסים.

4. החייבים מתנגדים לבקשה מטעמים הקשורים לעצם החובות המיוחסים להם והיקפם של חובות אלה וטוענים כי צד ג', רוכש המשק עבור נכדו, היה יו"ר ועד מושב איילון ומנוע מלהשתתף במכרז, ומכל מקום היה מודע לחובה לקבל את הסכמת הסוכנות לעיסקה. הסוכנות גם היא מתנגדת לבקשה ומדגישה את דרך פעולתו של נציג הבנק כעומדת בניגוד מוחלט להתחייבותו המפורשת, פרי הצעתו הוא לקבל את הסכמת הסוכנות מראש לכל עיסקה, ואת הפרת התחייבות זו, המגעת כדי חוסר תום לב והעדר נקיון כפיים.


5. נתתי דעתי לרקע הבקשה לרשות ערעור ולפרטיה, ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחותה. המדובר לפנינו בענין המגיע לבית משפט זה בגלגול שלישי. חלים עליו הכללים המקובלים המגדירים באלו נסיבות יזקק בית משפט זה לנושא המגיע עדיו בגלגול שלישי. נדרש בהקשר זה כי הענין יהא בעל חשיבות כללית-ציבורית או משפטית החורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצח אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) עמ' 123).

אכן, ניתן היה לטעון כי עשויה לעלות שאלה בעלת אופי כללי בהקשר זה אילו מרכז כובדו של הענין כאן היה מתמקד בנושא כוחו המשפטי של החייב - וכונס הנכסים בנעליו - להעביר את זכויותיו במשק לצד שלישי בלא הסכמת הסוכנות היהודית, בהינתן התנאים והמגבלות המוטלים על המתיישב ביחס להעברת זכויותיו על פי ההסכם המשולש וההתחייבויות שלקח על עצמו כלפי המוסדות המיישבים עם קבלת הזכויות במשק.

אולם, נסיבות הענין המיוחדות כאן מסיטות נושא זה לשוליים, וממקדות שאלה אחרת במרכזו של ההליך והיא - האם היה בכוחו של כונס הנכסים לבצע העברה תקפה של הזכויות במשק לצד שלישי, חרף התנגדות הסוכנות היהודית וזאת לאחר שהתחייב שחור על גבי לבן, הן בכתובים והן בבית המשפט להימנע מלבצע העברה כזו בלא שתינתן הסכמה מוקדמת של הסוכנות, וכאשר על רקע התחייבות זו נמחקה בקשת הסוכנות לבטל את העיקול שהוטל על המשק, ואת הליכי הכינוס מתוך הבנה הדדית כי לא תיעשה כל פעולה המתעלמת מהצורך לקבל את עמדתה והסכמתה. על אף קיומה של התחייבות זו פעל הכונס בניגוד להתחייבותו הדיונית, יצר עובדות בשטח, גיבש עיסקה עם צד שלישי, העביר את החזקה במשק אליו, חילק את התמורה שהתקבלה בין הנושים, פנה לערכאות לצורך קבלת אישורים לעסקה, וכל זאת בלא שהסוכנות מעורבת בכך, וכאשר היה ידוע שהתנגדה לעיסקה, התנגדות עליה הודיעה לכונס הנכסים בעוד מועד.

נסיבות אלה עולות כדי הפרת התחיבות של נציג הבנק כלפי הסוכנות הנושאת גם אופי של הפרת התחייבות דיונית של צד למשפט במסגרת הליך שיפוטי. נסיבות אלה מעלות, כשלעצמן, שאלות נוקבות באשר למידת עמידתו של נציג הבנק בחובות ההגינות ותום הלב שהוא נדרש לקיימן הן כצד להסכם מחייב, הן כבעל דין במשפט, והן כמי שממלא תפקיד מיוחד של כונס נכסים מטעם ערכאה שיפוטית הנושא בחובות נאמנות מיוחדות.

במקרה זה, הערכאות הקודמות אשר דנו בענין החליטו על איונה של פעולה משפטית אשר נעשתה בניגוד להתחייבות מפורשת שכונס הנכסים לקח על עצמו כלפי הסוכנות כצד מעורב בהליך שיפוטי, ואשר הצד האחר הסתמך עליה ושינה מצבו לרעה בעקבות הפרתה. מצב דברים זה מיוחד לתיק הנדון ואינו מעלה, כשלעצמו, שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים כאן, ודי בהיבט זה של הענין כדי להצדיק דחייתה של בקשת רשות הערעור.


6. מעבר לצורך ייאמר: אני נוטה לדעה כי גם בשאלה הכללית שעלתה לענין נפקותה של דרישת ההסכמה של הסוכנות לצורך מתן תוקף להעברת הזכויות במשק, לא היה מקום ליתן רשות לעריכת דיון נוסף בערכאה שלישית. גישת הערכאות הקודמות לגופה של השאלה שעלתה מתיישבת עם הגישה המקובלת בפסיקה לפיה כאשר בעל קרקע מחכיר את הקרקע או נותן לאחר זכויות שימוש בה ומטיל על מקבל הזכות תנאים מוקדמים באשר לעבירות הזכות, כי אז לא יוכל מקבל הזכות להעבירה לאחר בניגוד לאותם תנאים. המגבלה בעבירות הזכות הופכת להיות חלק מהותי מהזכות שהוקנתה עצמה (ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פד"י מג(1) 397, 404; ע"א 390/85 דרומי נ' אסיאס פד"י מא(3) 726, 730; ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פד"י נ(3) 868, 871). הפרשה בענין ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך, (פד"י נג(2) 218), איננה באה לבטל את ההלכות הנזכרות אלא לאבחן בין סוגים שונים של הגבלות חוזיות בהתאם למטרות ולתכליות אותם התכוונו הצדדים לחוזה להשיג, ולאור הנסיבות שעל רקען נוצרו (שם, עמ' 233). הנסיבות בענייננו אינן מצדיקות סטייה מההלכות שנקבעו לאורך שנים, הפוסלות תוקפן של העברות זכויות במשק חקלאי שנעשו בניגוד להסכם המשולש ובניגוד להתחייבויות שהמתיישבים לקחו על עצמם, בלא קבלת הסכמת הגורמים המיישבים כנדרש. הצורך בהסכמות כאמור יורד לשורשה של המדיניות אשר נהגה במגזר ההתיישבות החקלאית במשך דורות, וטעמיה וגורמיה של מדיניות זו הוסברו בהרחבה בהלכה הפסוקה ואין צורך לחזור עליהם בהקשר זה.

ראוי להוסיף כי בנסיבות מקרה זה אין מדובר ברכישת זכויות על ידי צד שלישי תם-לב אשר לא ידע על המגבלות הנילוות להעברה והקשורות בחובה לקבל את הסכמתה המוקדמת של הסוכנות לעיסקה.

מכלול נסיבות אלה מאששות את מסקנת שתי הערכאות הקודמות כי הליכי הכינוס שבוצעו בדרך בה בוצעו לא הועילו להעביר את הזכויות במשק לצד השלישי, ויש, על כן, לבטלם.

7. ממכלול טעמים אלה אני דוחה את בקשת רשות הערעור. המבקש ישלם את הוצאות ערכאה זו בסכומים כוללים כדלקמן:
למשיבים 1 ו2- הדדית - 5,000 ש"ח. למשיבה 3 - 15,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשס"ב (9.12.01).

ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 00077830.r07
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

6









בית המשפט העליון 7783/00 בנק הפועלים בע"מ נ' יאיר כהן (פורסם ב-ֽ 09/12/2001)