פסקי דין על גיא בן יוסף גאז

5248/04 בש     11/11/2004




בש 5248/04 מדינת ישראל נ' גיא בן יוסף גאז




12
בתי המשפט
בש 005248/04
בית משפט מחוזי חיפה
11/11/2004
תאריך:
כב' השופטת ב. גילאור
- ס. נשיא
בפני
:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד גב' נשר

בעניין:
המבקשת
- נ ג ד -
גיא בן יוסף גאז

ע"י ב"כ עו"ד א. סבן
המשיב

החלטה

זוהי בקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
בכתב האישום מתואר שביום 11.10.04 סמוך שעה 02.15 נזרק רימון רסס צה"לי לעבר ביתו של המתלונן (אולשביצקי) בנהריה. הרימון התפוצץ בחצר ביתו סמוך לקיר חזית הבית. הבית נמצא בשכונת מגורים והאירוע היה שעה שבני משפחת המתלונן ודיירים בשכנות, ישנו באותה עת בבתיהם. רסיסי הרימון התפזרו לכל עבר, פגעו וגרמו נזק לחלונות, קירות בתים ומכוניות, לרבות ביתו של המתלונן ומכונית השייכת לשכניו.
הנאשם נעצר ע"י המשטרה סמוך לשעה 03.00. בזמן הקצר שחלף מאז השלכת הרימון ועד מעצרו, הניע הנאשם את חברו לביא למסור בחקירה במשטרה הודעת שקר, כאילו אסף את הנאשם ממקום עבודתו בפיצריה בעכו, כדי לספק לו אליבי למועד השלכת הרימון אל הבית.
העבירות המיוחסות לנאשם בגין המעשים הם קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, היזק בחומר נפיץ, היזק בזדון, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

לטענת התביעה יש תשתית ראייתית מוצקה להוכחת האישומים העולה גם מאימרות הנאשם בחקירתו. ההגנה אינה חולקת על כך שהנאשם נהג במכונית ממנה נזרק הרימון על בית המתלונן.
לצורך הדיון בבקשה, ביקש סניגורו להתייחס רק לעוצמת הראיות והמודעות של הנאשם באשר לאירועים.

הנאשם מסר שש הודעות: בהודעה הראשונה מיום 11.10.04 בשעה 06.30 הכחיש את החשדות נגדו וסיפר שסיים עבודתו בפיצריה בעכו ונסע עם חברו לביא לשכונת מגוריו.
בדו"ח הובלה והצבעה מיום 11.10.04 (נספח כז' במסמכי החקירה) הוביל הנאשם את אנשי המשטרה אל בית המתלונן ועל המקום שממנו, לדבריו, לקח את הרימון, הכסף ושרטוט מקום זריקת הרימון.
בהודעה מיום11.10.04 בשעה 09.20 סיפר שמישהו התקשר אליו, אמר לו שיש לו משימה, שאם לא יעשה אותה האוטו שלו ישרף וכי עליו לזרוק רימון לעבר בית בנהריה תמורת 3,000 ₪ (בתשלומים שונים). הנאשם ביצע את ההוראות וזרק את הרימון וברח מהמקום.
בדיון בבימ"ש השלום בעכו בהארכת מעצרו, מיום 11.10.04 אמר שהודה ואין יותר מה לחקור אותו ולכן ביקש להשתחרר.
בהודעה מיום 12.10.04 בשעה 10.15 חזר ואישר את הודעתו הקודמת.
בהודעתו מיום 13.10.04 בשעה 18.00, אישר שזרק את הרימון.
בהודעה מאותו יום בשעה 20.45 סיפר שבחור שלא רצה לנקוב בשמו ביקש ממנו להסיע אותו לנהריה כדי לעשות איזה משהו והוא ישלם לו 2,000 ₪ עבור ההסעה. הוא הסיע אותו לכיוון הבית וראה אותו זורק משהו ולאחר כמה שניות היה פיצוץ. הנאשם נלחץ וברח עת שראה מולו את המשטרה. בהמשך אמר שהאיש שזרק את הרימון הוא נח יזראלוב מעכו. נח יזראלוב לא אותר עד היום ע"י המשטרה.
בהודעה מ-15.10.04 בשעה 11.30 חזר על אותה גירסה כפי שתאר ב-13.10.04. לדבריו, לא שאל את נח ולא עניין אותו מה הוא מתכוון לעשות.
בפלטי מידע מחברת התקשורת עולה כי התקבלו אליו בשעות שקדמו לאירוע החל מ-19.07 ועד 01.59, 13 שיחות מנח יזראלוב. לטענת התביעה יש באלו אינדיקציה נוספת השוללת את גירסתו המאוחרת של המשיב, בשתי הודעותיו האחרונות, כאילו רק הסיע את נח יזראלוב מבלי שידע עד לרגע זריקת הרימון ממש מה מטרת הנסיעה.

בשלב הזה של הדיון אין אני נדרשת לקבוע אמינות ומשקלן של הראיות, ובכללן הודעות הנאשם. אתמקד בשתי הודאות עיקריות של הנאשם - האחת שהוא זרק את הרימון לבדו על בית המתלונן לאחר שנדרש לעשות זאת בשיחת טלפון אנונימית, והשניה שהסיע באורח תמים את נח יזראלוב מבלי שידע על מטרת הנסיעה והופתע מזריקת הרימון.
מקובלת עלי עמדת התביעה שהמניע לביצוע העבירות נותר בלתי ידוע והאמור בסעיפים 2-1 של כתב האישום על הסכסוך בין המתלונן לבין קבלן משנה הקשור לעיסקי הבנייה שלו מהווים רק הערכה ורקע לדברי המתלונן. לא נטען בכתב האישום שהסכסוך בין המתלונן לקבלן המשנה שלו הוא המניע לביצוע העבירות, או שקבלן המשנה קשור לפרשה, אם כי ראוי שקבלן המשנה היה מוזמן לחקירה בנושא האירועים, כטענת הסניגור.

מכלול הראיות הנסיבתיות והגירסה המשתנה והמתפתלת, לכאורה, של הנאשם מצביעות על כך שיש לתביעה ראיות טובות לכאורה לכך שהנאשם קשר קשר עם אחרים לבצע פשע, שהוא החזיק, נשא והוביל רימון רסס צה"לי שהתפוצץ והיה מסוגל לגרום למותו של אדם. הרימון פגע ברכוש בשכונת מגורים, בנסיבות שבהן הפגיעה סיכנה באופן ממשי חיי אדם.
מתוך הודאותיו של הנאשם יש ראיות לכאורה להוכחת עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

בגלל טיב העבירות יש עילה למעצרו של הנאשם. העבירות חמורות ביותר בנסיבות המצביעות על סיכון רב לשלום הציבור אם ישוחרר המשיב ממעצרו. בנסיבות המקרה ועל פי סעיפים 21(א)(ג)(2) + 35(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשמ"ו-1996, מתקיימת במשיב חזקת המסוכנות. לפיכך מוטל עליו הנטל להוכיח כי שחרורו מהמעצר לחלופת מעצר לא יסכן את הציבור.

לטענת הסניגור, ניתן להבטיח את מטרת המעצר בשחרורו לחלופת מעצר בבית דודו ודודתו בטבריה. הסניגור מדגיש את תסקיר המעצר החיובי שבו המלצה לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר בבית הדודה, כאמור, עם המלצה להעמדתו בפיקוח מעצר למשך חצי שנה. עוד נאמר כי הרשעותיו הקודמות אינן מצביעות על רקע עברייני וכי זה לו מעצרו הראשון ויש להסתפק לגביו בחלופת מעצר בשל גילו הצעיר שהחלופה המוצעת רצינית ומתאימה.

גם אם לא אתייחס באותה רמה של ביקורת לתסקיר המעצר, כעמדת התביעה, נראה כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר לאור העבירות החמורות המיוחסות לנאשם, מסוכנותו רבה וגם אם הוא אינו מניפולטור ומתוחכם, כטענת התביעה, אין לסמוך עליו שלא יושפע, בתקופה האמורה, מגורמים חיצוניים שונים הקשורים לאירועים ובכללם נח יזראלוב שטרם אותר ע"י המשטרה.

חלופת המעצר הקונקרטית אינה מתאימה בנסיבות העניין.
אמנם התרשמתי לטובה מבני משפחת פדידה, דודו ודודתו של הנאשם שמוכנים לפקח ולהשגיח על הנאשם במעצר בית מלא בביתם. יפה פדידה עובדת במחלקת הביקורת במלון הולידי אין בטבריה ויעקב פדידה משמש כפרויקטור עצמאי במשרד התעשיה והמסחר. שניהם אנשים מהיישוב, שמוכנים לקבל על עצמם באופן רציני את האחריות להשגחה ופיקוח על הנאשם. אלא ששניהם אנשים עובדים ואין סיבה שבעולם להפריע להם בסדר יומם הרגיל. בזמן שהם עובדים מוצע שהפיקוח יעשה ע"י סבו וסבתו של הנאשם, שיעברו להתגורר אצל משפחת פדידה, כי הם מתגוררים בעכו, ואצלם גר הנאשם דרך קבע, שם גם גדל מאז ילדותו בנסיבות שתוארו בתסקיר המעצר.
אינני מוכנה לקבל את הסבב האמור הנדרש לפיקוח על הנאשם. היחסים בין הנאשם לסב, שחלקם תואר במסכת רישום ורכישת המכונית על שם הסב, אינם מאפשרים מתן אמון שהפיקוח של הסב והסבתא יהיה פיקוח מוצלח.
גם אם אניח, לטובתו של הנאשם, ולכאורה, כי הוא נגרר או אולץ להסיע או לזרוק את הרימון, לפי כל אחת מהגירסאות לא ניתן לסמוך עליו כנדרש לחלופת מעצר, דווקא בשל יכולת ההשפעה עליו.

אשר על כן אני נעתרת לבקשת התביעה ומורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום כ"ז בחשון, תשס"ה (11 בנובמבר 2004) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
ב. גילאור
, שופטת
סגן נשיא
הקלדנית: פ.ב.
005248/04בש

חומר החקירה הוחזר לתביעה.








בש בית משפט מחוזי 5248/04 מדינת ישראל נ' גיא בן יוסף גאז (פורסם ב-ֽ 11/11/2004)