פסקי דין על עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד ז"ל | פסקי דין על עיסאם פריד חג' אחמד | פסקי דין על חמדאן פריד חג' אחמד ואח' | פסקי דין על זוהיר מוחמד חמדאן חג' אחמד | פסקי דין על סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד | פסקי דין על עיזבון המנוח עבד אלרחים חמדאן חג' אחמד ז"ל (המנוח) ואח' |

2920-04/10 א     26/02/2014




א 2920-04/10 עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד ז"ל, עיסאם פריד חג' אחמד, חמדאן פריד חג' אחמד ואח' נ' זוהיר מוחמד חמדאן חג' אחמד, סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד, עיזבון המנוח עבד אלרחים חמדאן חג' אחמד ז"ל (המנוח) ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 2920-04-10 חג' אחמד ואח'

נ' בר און ואח'


בפני
כב' השופטת
רבקה פוקס


התובעים שכנגד –
המבקשים
1.
עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד ז"ל
2. עיסאם פריד חג' אחמד
3. חמדאן פריד חג' אחמד
4. חוסאם פריד חג' אחמד
5. האני פריד חג' אחמד
6. סאמר פריד חג' אחמד


נגד


הנתבעים שכנגד –
המשיבים
1. זוהיר מוחמד חמדאן חג' אחמד
2.
סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד
3.
עיזבון המנוח עבד אלרחים חמדאן חג' אחמד ז"ל (המנוח)
4.
אקבאל מוחמד פחמאוי
5. מוחמד חג' אחמד
6. הבה חג' אחמד
7. סעיד חג' אחמד
8. דאפר חג' אחמד

9. מדינת ישראל, הנהלת בתי המשפט – המרכז הארצי
לגביית קנסות אגרות והוצאות



החלטה

על המדוכה תביעה שכנגד מתוקנת, שהוגשה ביום 14.3.12 ושתוקנה ביום 2.5.13, בנסיבות בהן התביעה העיקרית בהליך נמחקה עוד ביום 18.12.12, וכשאין חולק כי מקומה של התביעה שכנגד להתברר על פי מהותה בבית משפט לענייני משפחה.
מבוא
:
בפני
י בקשה שהוגשה ע"י עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד (להלן: "המבקשים" או "יורשי פריד"), אשר כותרתה "בקשה להורות על החזרת אגרה אשר שולמה ביתר".
המבקשים טוענים כי שיעור האגרה שהיה עליהם לשלם בגין הגשת כתב התביעה שכנגד המתוקן הינו 1% בהתאם לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו – 1995 (להלן: "תקנות משפחה - אגרות"), ולא בשיעור של 2.5% בהתאם לפריט 8 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות").
על רקע הבקשה ונוכח טיעוני הצדדים מצאתי להידרש גם לסוגית הסמכות העניינית, כמבואר להלן.
רקע
:
המנוח מוחמד חמדאן חג' אחמד הוריש לארבעת ילדיו פריד ז"ל, סמיר, זוהיר ועבד אלרחים ז"ל (להלן : "יורשי המנוח" וכן "יורשי פריד", "סמיר", "זוהיר" ו"עבד אלרחים ז"ל", בהתאמה) מספר חלקות מקרקעין בבאקה אל גרביה.
בין יורשי המנוח וחליפיהם מתנהלים מזה שנים רבות הליכים רבים בערכאות השונות.
יצוין, כי בשנת 1983 הסכימו יורשי המנוח על חלוקת הירושה בעין ועל דרך לפירוק השיתוף ביניהם. בהתאם להסכמה האמורה חתמו יורשי המנוח על שני הסכמים, האחד הסכם לחלוקת מקרקעין והשני נספח להסכם, שעניינו ממוקד בשני נכסים בלבד (להלן: "הסכם חלוקת העיזבון").
הסכם חלוקת העיזבון אושר לאחר מסכת התדיינויות ארוכה בבית המשפט העליון בתיק ע"מ 9825/05, ולאחר מכן בד"נ 9132/09.
חרף אישור הסכם חלוקת העיזבון בבית המשפט העליון, הסכסוך בין הצדדים לא שכך, וביום 6.4.10 הגיש זוהיר לבית משפט זה תביעה כנגד מספר רב של נתבעים וביניהם סמיר, יורשי פריד ויורשי עבד אלרחים (להלן: "התביעה העיקרית").
זוהיר עתר במסגרת התביעה העיקרית לקבלת סעד הצהרתי המכריז על ביטול והשבה של מקרקעין שהיו לטענתו בבעלותו ונמכרו במסגרת הליכי מימוש בהוצל"פ לצדדים שלישיים (להלן: "הסעד הראשון"). כמו כן, עתר זוהיר כי בית המשפט יצהיר שהסכם חלוקת העיזבון אינו ניתן עוד לביצוע (להלן: "הסעד השני").
בעקבות הגשת התביעה העיקרית האמורה, הוגשה על ידי המבקשים (יורשי פריד) רק ביום 14.3.12 תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו לביטול הסכם חלוקת העיזבון, אשר כותרתה "ביטול הסכם ו

פסק דין
הצהרתי וצו עשה".
ביום 18.12.12 ניתנה על ידי החלטה המורה על מחיקת התביעה העיקרית מחמת אי תיקון כתב תביעה במועד שנקבע בהחלטה, אי תשלום אגרה המתחייבת בעקבות התיקון ואי עמידה בהחלטות בית המשפט, שניתנו בעטיין של בקשות שהוגשו.
בהמשך, ביום 18.3.13, במסגרת דיון בבקשה נוספת שהוגשה, התקבלה בקשה של יורשי עבד אלרחים וסמיר, וניתנה הוראה לתיקון התביעה שכנגד שהוגשה ע"י יורשי פריד, בהוספת סעד כספי, ותשלום האגרה המתחייבת מהגשת תובענה כספית.
ביום 2.5.13 הגישו המבקשים, לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה כאמור, תביעה שכנגד מתוקנת בבית משפט זה ובמסגרתה כללו בנוסף לסעדים שהתבקשו על ידם בתביעה שכנגד המקורית, גם עתירה כספית בסך של 13,162,000 ₪ (להלן: "כתב התביעה שכנגד המתוקן").
עם הגשת התביעה שכנגד המתוקנת חויבו המבקשים בתשלום אגרה בשיעור של 2.5%, בהתאם לפריט 8 לתוספת לתקנות האגרות.
בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה המונחת בפני
י ובה עותרים המבקשים להחזר האגרה ששולמה ביתר, שכן לשיטתם יש לחשב את שיעור האגרה בגין התביעה שכנגד המתוקנת לפי תקנות משפחה - אגרות, כך שיחויבו באגרה בשיעור של 1% בהתאם לפריט 1 לתוספת הראשונה לתקנות משפחה -אגרות, ולא בשיעור של 2.5%, כפי שחויבו בפועל.
טענות הצדדים
:
א.
המבקשים טוענים בבקשתם במפורש כי מהות התביעה שכנגד המתוקנת וכך גם התביעה שכנגד בטרם תיקונה, עניינן בסכסוך בין בני משפחה כהגדרתו בסעיף 1(1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה"); אלא שלטעמם בית המשפט המחוזי קנה סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד המתוקנת, היות וכתב התביעה הראשוני שפתח את ההליך, הוגש כדין בבית המשפט המחוזי; כך גם מעמדה של התביעה שכנגד, וכך גם מעמדה של התביעה שכנגד המתוקנת.
דא עקא שהמבקשים במפגיע מתעלמים מהעובדה כי כתב התביעה שפתח את ההליך נמחק ובמועד הגשת התביעה שכנגד המתוקנת לא היה בנמצא כתב תביעה עיקרי.
לכל אלה, מוסיפים המבקשים וטוענים כי מאחר והתביעה שכנגד המתוקנת עוסקת בחלוקת עיזבון, היה מקום להחיל בעניינם את תקנה 10 לתקנות המשפחה אגרות, הקובעת כי יש להחיל תקנות אלה גם לגבי תובענות בענייני משפחה המוגשות על פי החוק לבית משפט שאינו בית משפט לענייני משפחה, ועל כן, לא היה מקום לחייבם באגרה בשיעור של 2.5% בהתאם לתקנות האגרות אלא באגרה בשיעור של 1%

בהתאם לתקנות המשפחה אגרות.
לפיכך, עותרים המבקשים להשבת האגרה אשר שולמה ביתר, כטענתם.
המשיבים 3-8 הגישו הודעה לבית המשפט לפיה אין הם מתנגדים כי בית המשפט יורה על החזרת האגרה ואילו משיב מס' 2 (סמיר) הגיש תגובה לפיה הוא משאיר את סוגיית גובה האגרה לשיקול דעת בית המשפט.
משיבה מס' 9 - מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המרכז הארצי לגביית קנסות אגרות והוצאות (להלן: "הנהלת בתי המשפט"), מתנגדת לבקשה וטוענת כי בדין חויבו המבקשים באגרה בשיעור של 2.5%, כמתחייב לפי תקנות האגרות.
הנהלת בתי המשפט טוענת כי התביעה שכנגד המתוקנת מהווה תובענה בענייני משפחה, כמשמעות מונח זה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, ולטענתה גם המבקשים אינם חולקים על כך. בנסיבות אלה, טוענת הנהלת בתי המשפט כי תקנה 10 לתקנות המשפחה אגרות אינה חלה בעניינם של המבקשים אשר בחרו מרצונם הטוב והחופשי ושלא כדין, להגיש תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי במקום בבית המשפט לענייני משפחה.
הנהלת בתי המשפט מפרטת וטוענת כי התביעה שכנגד המתוקנת אינה תובענה שחוק בית המשפט לענייני משפחה קבע חובה להגישה בפני
בית משפט אזרחי וגם אינה תובענה שהחוק הנ"ל איפשר במפורש להגישה בבית משפט שאינו בית משפט לענייני משפחה. על כן, משבחרו המבקשים להגיש את התביעה שכנגד המתוקנת לבית המשפט המחוזי, בחרו הם מדעת בפורום הדיון הזה, שלא על פי האמור בחוק בית המשפט לענייני משפחה, על כן יש להחיל על התביעה שכנגד המתוקנת את תקנות האגרות ולא את תקנות המשפחה
- אגרות.
הנהלת בתי המשפט סבורה כי מאחר שהתביעה שכנגד המתוקנת הינה תביעה בענייני משפחה, כמשמעות מונח זה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, היה על המבקשים להגישה לבית משפט לענייני משפחה על פי הסמכות העניינית, במיוחד כאשר התביעה העיקרית אף היא היתה אמורה להיות מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בכל הנוגע לבעלי הדין הרלוונטיים לבקשה זו קרי, בני המשפחה. באלה הנסיבות טוענת הנהלת בתי המשפט כי כלל הסמכות העניינית המצוי בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, אינו חל במקרה דנן, שכן חוסר הסמכות העניינית לגבי התביעה העיקרית אינו יכול להקים סמכות עניינית לתביעה שכנגד, שאלמלא היותה תביעה שכנגד ברי שאינה מצויה בגדר סמכות בית המשפט אליו הוגשה התביעה העיקרית.
לעמדת הנהלת בתי המשפט בתביעה העיקרית נתבעו שני סעדים כאמור לעיל, כאשר "הסעד השני" עניינו בהצהרה כי הסכם חלוקת העיזבון אינו ניתן לביצוע, הוא הסעד הרלוונטי שנתבע כנגד המבקשים. על כן ומש"הסעד השני" לא היה מצוי כלל ועיקר בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, לא היתה צריכה התביעה העיקרית, וכך גם התביעה שכנגד, להתברר אלא בבית משפט לענייני משפחה. לפיכך, משהתביעה העיקרית כלפי המבקשים לא היתה מצויה בגדר הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי אלמלא נמחקה, כך גם דינה של התביעה שכנגד שהוגשה, אף בטרם תיקונה, קל וחומר מעמדה של התביעה שכנגד המתוקנת שהוגשה במועד בו התביעה העיקרית כבר נמחקה.
מוסיפה וטוענת הנהלת בתי המשפט כי גם ההליכים הקודמים שבין הצדדים, אשר הגיעו להכרעה בבית המשפט העליון, התנהלו בפני
בית משפט לענייני משפחה ולא בכדי, שכן כאמור גם התביעה שכנגד המתוקנת היא בסמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה.
עוד מדגישה הנהלת בתי המשפט כי במועד הגשת התביעה שכנגד המתוקנת, כלל לא היתה קיימת תביעה עיקרית מאחר והיא נמחקה בהחלטת בית המשפט קודם לכן. בנסיבות אלה היה על המבקשים להגיש את התביעה שכנגד המתוקנת לבית המשפט לענייני משפחה; משלא עשו כן המבקשים, ובחרו להגישה לבית המשפט המחוזי, עליהם לשלם את האגרה החלה בערכאה אזרחית זו.
בסיום טענותיה טוענת הנהלת בתי המשפט כי אם המבקשים היו סבורים כי תקנה 10 לתקנות המשפחה אגרות חלה בעניינם, הרי שהיה עליהם לקיימה החל מתחילת ההליך. מאחר והמבקשים לא שילמו את האגרות הנטענות על ידם לפי תקנות המשפחה אגרות כבר בתחילת ההליך, טוענת הנהלת בתי המשפט כי יש להחיל על המבקשים את כללי "ההשתק והמניעות" ולקבוע כי המבקשים קיבלו על עצמם את הכללים החלים בבית המשפט המחוזי לרבות האגרות החלות בבית משפט מחוזי, והם מנועים מלטעון לתחולה של תקנות אגרות אחרות כדוגמת תקנות המשפחה - אגרות.
המבקשים הגישו תשובה לתגובת הנהלת בתי המשפט במסגרתה טענו כי אין חולק, כך על פי הצהרתם שכלל לא סויגה, כי התביעה שכנגד המתוקנת היא תובענה בענייני משפחה, כמשמעותה בחוק בית המשפט לענייני משפחה.
עוד טוענים המבקשים כי אין מקום לסווג את התביעה שכנגד כתביעה כספית לסכום קצוב, בנסיבות בהן עומדת בפני
נו תביעה שכנגד מתוקנת בענייני רכוש, שאינה לסכום קצוב, ואשר עניינה מימוש זכויות המבקשים המגיעות להם מהעיזבון. לפיכך, סכום האגרה הנדרש הוא בסך של 2,830 ₪ בהתאם לתקנה 2 לתוספת הראשונה לתקנות המשפחה - אגרות.
עוד מוסיפים וטוענים המבקשים כי גם אם יש להתייחס לתביעה שכנגד המתוקנת כתביעה לסכום קצוב, גם אז סכום האגרה אינו עולה על 1% בהתאם לתקנה 10 לתקנות המשפחה - אגרות, מאחר ומדובר בתובענה שבסמכות בית המשפט לענייני משפחה, שהוגשה כתביעה שכנגד לבית משפט אחר שיש לו סמכות כדין לדון בה, וזאת חרף העובדה שהסמכות העניינית לדון בה נתונה לפי מהותה לבית משפט לענייני משפחה.
המבקשים מתנגדים לפרשנות הנהלת בתי המשפט, כי תקנה 10 הנ"ל אינה חלה במקרה דנן היות והיא לא נועדה לחול במצבים בהם המבקשים בחרו מרצונם להגיש את התביעה לבית משפט מחוזי במקום לבית משפט לענייני משפחה; לטענת המבקשים דין טענה זו להידחות בנסיבות בהן הנהלת בתי המשפט אינה מסבירה מהי ההצדקה להפלות בין שתי תביעות זהות
- שאם תוגש לבית משפט לענייני משפחה אז תחול עליה אגרה של 1% ואם תוגש לבית משפט מחוזי, תחול עליה אגרה בשיעור של 2.5%. לשיטת המבקשים פרשנות זו של תקנה 10 מובילה לאפליה פסולה שנוגדת את זכות הגישה לערכאות, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין ומחייבת את המבקשים בהוצאות נכבדות.

לטענת המבקשים מקום בו בית המשפט האחר, ובענייננו בית המשפט המחוזי, קנה סמכות לדון בתביעה שעוסקת בענייני משפחה, האגרה צריכה להיות כקבוע בתקנות המשפחה - אגרות, גם לו בית המשפט המחוזי משתמש בסמכות המוקנית לו בהעברת הדיון לבית משפט לענייני משפחה, וגם לו הותיר את הדיון בפני
ו, שכן התובענה אינה משנה את מהותה כתביעה בענייני משפחה רק בשל הגשתה כתביעה שכנגד בבית המשפט המחוזי.
המבקשים דוחים את טענת הנהלת בתי המשפט כי התביעה שכנגד המתוקנת הוגשה שלא כדין לבית המשפט המחוזי, מאחר ובעת הגשתה לא היתה קיימת התביעה העיקרית. לטענת המבקשים התביעה שכנגד הוגשה ביום 14.3.12 בטרם נמחקה התביעה העיקרית, ועל כן, בית משפט מחוזי קנה סמכות לדון בתביעה שכנגד בעת הגשתה. העובדה כי בית המשפט הורה למבקשים לתקן את כתב התביעה שכנגד, להוסיף סעד כספי ולתבוע את כל הסעדים בתביעה, כשזו הוגשה בסופו של יום לאחר מחיקת התביעה העיקרית, אין בה כדי ליטול את הסמכות שקנה קודם לכן בית משפט זה לדון בתביעה.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי בשעתו הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד הוקנתה לבית משפט מחוזי משום שהתביעה שכנגד היתה באותו נושא או נבעה מאותן נסיבות הנוגעות לתביעה העיקרית ועל כן, שמיעת שתי התביעות במאוחד היתה מחויבת המציאות על מנת שלא ייווצרו הכרעות סותרות.
לאור כל האמור, מסכמים המבקשים וטוענים כי יש לחייב אותם באגרה רגילה החלה בענייני חלוקת עיזבון או לחילופין לקבוע כי סכום האגרה הינו 1% בלבד מגובה סכום התביעה.
הנהלת בתי המשפט הגישה תשובה לתשובת המבקשים, במסגרתה טענה להרחבת חזית בטענות המבקשים, כאשר מחד נטען ע"י המבקשים כי התביעה שכנגד המתוקנת הינה תביעה כספית שיש לגבות בגינה אגרה בשיעור 1% בהתאם לתקנות המשפחה אגרות, אך בתשובתם העלו טענה חדשה, לפיה אין להתייחס לתביעה כתביעה כספית לסכום קצוב וכי אין מקום לחייבם באגרה מעבר לזו המשולמת בהגשת בקשה למתן צו ירושה ולחלוקת עיזבון.
עוד טוענת הנהלת בתי המשפט, כי במסגרת תשובת המבקשים, נטען על ידם כי אם תתקבל פרשנותה של הנהלת בתי המשפט לתקנה 10 לתקנות המשפחה אגרות, יש להכריז עליה כבטלה; הנהלת בתי המשפט טוענת כי מדובר בעתירה לסעד חדש שאין להתיר העלאתו במסגרת תשובה לתגובה, קל וחומר, כאשר לצורך העלאתו נדרשת הגשת בקשה לתיקון, בקשה אשר לא הוגשה.
יתרה מזאת, טוענת הנהלת בתי המשפט כי טענת האפליה הנטענת ע"י המבקשים בכל הנוגע לפירושה של הנהלת בתי המשפט את תקנה 10 הנ"ל, אינה יכולה להישמע בנסיבות בהן כל תובע יכול ביוזמתו להימנע מתשלום אגרה בסך של 2.5% מהסכום הקצוב ולשלם אגרה רק בשיעור של 1%, וזאת אם יגיש את התובענה לבית משפט לענייני משפחה ולא לערכאה אחרת.
לטענת הנהלת בתי המשפט התביעה שכנגד המתוקנת היא לא תביעה שחוק בית המשפט לענייני משפחה קבע שחובה להגישה לבית משפט המחוזי וגם לא מדובר בתביעה שחוק המשפחה קבע במפורש שיש אפשרות להגישה לבית משפט אזרחי, ומשבחרו המבקשים להגישה לבית משפט מחוזי, עליהם לשלם את האגרה בהתאם. עוד טוענת הנהלת בתי המשפט כי ייתכן מקרה בו תובענות זהות, האחת שנפתחה כתביעה שכנגד בבית משפט מחוזי והאחרת שנפתחה כתביעה רגילה באותו סכום קצוב בבית משפט לענייני משפחה
- תחויבנה באגרות שונות.
עוד לשיטת הנהלת בתי המשפט תובענה בענייני משפחה בסכום קצוב שהוגשה כתביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי החליט להעבירה לבית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 40(1)(א) לחוק בתי המשפט, תחויב במועד הגשתה באגרה לפי תקנות האגרות ולא באגרה לפי תקנות המשפחה - אגרות, כאשר חיזוק לכך ניתן למצוא בתקנה 5(א) לתקנות המשפחה אגרות, שקובעת כי גם אם הועברה תובענה מבית משפט אחד לדיון בבית משפט לענייני משפחה, לא תוחזר האגרה ששולמה בבית המשפט הראשון.
לאור האמור, טוענת הנהלת בתי המשפט כי שיעור האגרה ייקבע במועד הגשת התביעה ולא במועד העברתה, והעובדה כי לא נקבע כלל משפטי לפיו כל תובענה בענייני משפחה שתוגש בכל ערכאה שיפוטית, באשר היא, יחולו תקנות המשפחה - אגרות, מלמדת כי אין להחיל את תקנה 10 בנסיבות המקרה דנן.
עוד טוענת הנהלת בתי המשפט כי מאחר ו"הסעד הראשון" בתביעה העיקרית שהוגשה בבית משפט זה לא מופנה כלל ועיקר כנגד המבקשים, יש לדחות את טענתם כי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד עניינן בין אותם צדדים ובאותו נושא או נובעת מאותן הנסיבות.
באשר ל"סעד השני" שנתבע בתביעה העיקרית והוגש נגד המבקשים, חוזרת הנהלת בתי המשפט על הטענה כי סעד זה אינו מצוי כלל בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי שהרי עילתו היא תובענה בענייני משפחה, ומכאן שגם התביעה שכנגד המתוקנת בעניין זה, אינה יכולה להיות מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי אלא בבית משפט לענייני משפחה.
לאור כל האמור, טוענת הנהלת בתי המשפט כי משבחרו המבקשים להגיש את התביעה שכנגד המתוקנת לבית המשפט המחוזי, יש לדחות את הבקשה דנן ולהותיר את החיוב באגרה שהושת על המבקשים בשיעור של 2.5%, בהתאם לתקנות האגרות.
ב.
נוכח טענות הצדדים המפורטות לעיל, ניתנה על ידי ביום 21.1.14 החלטה לפיה מאחר והבקשה דנן (בקשה מס' 39) מעלה גם שאלה בדבר סמכותו העניינית של בית משפט זה, נוכח ההליכים שנוספו עד כה, נדרשים הצדדים ליתן עמדתם גם בסוגית הסמכות העניינית.
סמיר (משיב מס' 2) הגיש תגובה בה עתר למחיקת התביעה שכנגד המתוקנת.
לטענת סמיר התביעה שכנגד המתוקנת חרגה באופן משמעותי מהחלטת בית המשפט מיום 18.3.13 מאחר והיא כוללת מלבד סעד כספי, סעדים הצהרתיים, אשר בית המשפט בהחלטתו אסר לכלול אותם בתביעה שכנגד, ועל כן, דינה להימחק.
בנוסף, מודיע סמיר כי הוא מצטרף לעמדת הנהלת בתי המשפט, כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית להיזקק לתביעה שכנגד המתוקנת, מאחר ומדובר בתובענה בענייני משפחה וחובה היה על התובעים שכנגד להגישה לבית משפט לענייני משפחה.
עוד טוען סמיר כי התביעה המקורית שהוגשה ע"י זוהיר נמחקה, ועל כן התביעה שכנגד המתוקנת שהוגשה לאחר המחיקה, כתביעה עצמאית תיחשב, ועל כן היה על המבקשים להגישה לבית משפט לענייני משפחה ולא לבית משפט זה הנעדר סמכות עניינית לדון בה.
במצב דברים זה, טוען סמיר, כי יש למחוק את התביעה שכנגד המתוקנת ולא להעבירה לבית משפט לענייני משפחה, כאשר הוא מוסיף וטוען כי גם צווי המניעה שניתנו לבקשת יורשי פריד (המבקשים) במסגרת ההליך בבית משפט זה בתביעה שכנגד, ניתנו בחוסר סמכות ודינם להתבטל, ועל כן גם מטעם זה לא ניתן להעביר את הדיון לבית משפט לענייני משפחה, כל עוד צווי המניעה נותרים על כנם.
לאור כל האמור, טוען סמיר כי יש למחוק את התביעה שכנגד המתוקנת ולאפשר למבקשים, אם רצונם בכך, להגיש תביעה חדשה לבית משפט לענייני משפחה או אז ייהנו גם מתעריף האגרה הנמוך.
ככל והתביעה שכנגד המתוקנת תמשיך להתדיין בפני
בית המשפט המחוזי, טוען סמיר, כי יש לחייב את המבקשים לתקן את תביעתם המתוקנת כך שתכלול סעד כספי בלבד ולחייבם לשלם אגרה בסך של 2.5% בהתאם לתקנות האגרות.
לחילופין, טוען סמיר כי ככל שיועבר הדיון בתביעה לבית משפט לענייני משפחה יש לבטל את צווי המניעה ולחייב את המבקשים לתקן, כאמור, את התביעה כך שתכלול סעד כספי בלבד.
גם המבקשים הגישו עמדתם לעניין שאלת הסמכות העניינית במסגרתה טענו כי המשיבים מנסים בכל דרך להאריך את ההתדיינות ובכך לגרום למבקשים נזק עצום.
המבקשים טוענים כי בית משפט זה מוסמך עניינית לדון בתביעה שכנגד ואין זה ראוי כי בשלב זה ובנסיבות המיוחדות והסבוכות של תיק זה, כי בית המשפט המחוזי יפעל על פי סמכותו ויורה על העברת הדיון לבית משפט לענייני משפחה, אשר ייאלץ ללמוד את התיק מראשיתו, במיוחד לאחר שבית משפט זה קנה סמכות לדון בתביעה דנן עוד ביום הגשת התביעה שכנגד (המקורית).
המבקשים מוסיפים וטוענים כי המחלוקת בתיק זה נוגעת לענייני חלוקת רכוש והשבת רכוש שנגזל מהם וכי אין בפני
נו עניין משפחתי רגיש, היות ומדובר בצדדים בני דודים כאשר משיב מס' 2 הוא דודם, וביחסים שנותקו לפני שנים רבות.
בסיום טענותיהם טוענים המבקשים כי שיקולי יעילות ושיקולי צדק מטים את הכף אל עבר השארת הדיון בבית משפט זה, בציינם כי העברת הדיון עלול לפגוע בהם קשות בנסיבות בהן לא ידוע האם בית משפט לענייני משפחה ייתן למבקשים רשות להגיש ראיות ולהביא עדים מטעמם, ומוסיפים הערה שאני רואה לציינה ולדחותה בשתי ידיים, לפיה:
"...בבית משפט לענייני משפחה אין להם זכות אוטומטית להביא ראיות שכאלה, והכל טעון אישור ביהמ"ש, כך שאין כל ודאות שההליך בביהמ"ש לענייני משפחה יעשה צדק עם התובעים שכנגד, שכן אין לדעת מה יהיו שיקולי ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין מתן רשות לתובעים להביא עדים מטעמם".
מיותר לציין כי טענות אלה של המבקשים לא היה ראוי כלל להעלותן, וחמור מכך להסתמך עליהן בבקשה, שמא אחרי הכל מדובר בבחירת הערכאה המתאימה למבקשים להתדיין בה, בהתעלם במפגיע מסוגיה מהותית של סמכות עניינית.
דיון והכרעה
:
הכרעתי בסוגיית האגרה תינתן להלן ביחד עם הסוגיה בדבר הסמכות העניינית, וכבר בפתח הדברים אציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, מצאתי להורות על העברת התובענה שכנגד המתוקנת לבית משפט לענייני משפחה, ואבהיר עמדתי להלן.
1.
התביעה העיקרית הוגשה ע"י התובע זוהיר ביום 6.4.2010 והתביעה שכנגד הוגשה בעיכוב רב ע"י יורשי פריד (המבקשים בבקשה זו) רק ביום 14.3.12.
התביעה העיקרית כאמור נמחקה בהחלטתי מיום 18.12.12 וזאת לאחר שזוהיר לא תיקן את כתב תביעתו במועד ולא שילם את האגרה המתאימה בעטיו של התיקון, האמור.
כך נותרה לדיון בבית משפט זה התביעה שכנגד שהגישו המבקשים, אשר לגביה קבעתי ביום 18.3.13, לבקשות מאוחרות יותר שהוגשו, כי גם על המבקשים (יורשי פריד) לתקן את כתבי הטענות עד ליום 21.4.13, באופן שייתבע סעד כספי ותשולם אגרה בהתאם לתקנות, שאם לא כן התביעה שכנגד, כפי שהוגשה, תימחק.
כתב תביעה שכנגד מתוקן הוגש ע"י יורשי פריד בסופו של יום ביום 2.5.13 במועד בו לא היתה עוד מונחת בפני
בית משפט זה תביעה עיקרית, שכאמור נמחקה עוד ביום 18.12.12.
לשיטתי, מאחר ותיקון כתבי בי-דין ובכלל זה תיקון כתב התביעה שכנגד מסיג את הליך בירור התובענה לאחור, נוצר מצב בו הלכה למעשה מתחיל ההליך מראשיתו עם הגשת כתב תביעה שכנגד מתוקן לרבות שלב ההליכים המקדמיים (רע"א 7117/12 נאווה גרשוני נ' מפעלי מתכת החרשה רב כיפוף בע"מ, (פורסם בנבו), מיום 15.11.12, עעמ 5674/04 עיריית תל אביב יפו נ' פרידמן חכשורי חב' להנדסה ולבניה בע"מ (פורסם בנבו) מיום 4.6.08, ור' גם ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 בעמ' 350).
באלה הנסיבות בית משפט זה נדרש לבירור סמכותו העניינית בתובענה ובענייננו בתביעה שכנגד המתוקנת, ככל תובענה המובאת בפני
ו. בירור סוגית הסמכות העניינית מורה כי התביעה שכנגד המתוקנת הוגשה שלא על פי סמכות לבית משפט זה, עת הוגשה שלא כנגד תביעה עיקרית, שנמחקה זה מכבר.
עוד יש להדגיש כי אין חולק הן כגרסת יורשי פריד והן כגרסת הנהלת בתי המשפט, כי מהותה של התביעה שכנגד המתוקנת היא סכסוך בין בני משפחה, כמוגדר בחוק בית המשפט לענייני משפחה, כך גם עמדת המשיבים אשר הגיבו לבקשה ומצאו שלא לחלוק על כך.
ר' תגובת הנהלת בתי המשפט המציינת בעמ' 4 לתגובתה כי: "נקודת המוצא לצורך הדיון בבקשה דנא הינה כי התביעה שכנגד המתוקנת מהווה תובענה בעניני משפחה, כמשמעות מונח זה, בחוק המשפחה...".
בעניין זה ראוי שוב להדגיש את עמדת המבקשים, יורשי פריד, אותה הביעו ללא כחל וסרק בבקשתם ובתגובתם בסוגית האגרה, לפיה התביעה שכנגד עניינה בסכסוך בין בני משפחה (ר' סעיף 3 לבקשה) ואם נדרשת הדגשה יותר ברורה אפנה לתשובת המבקשים בעמ' 2 שם נרשם, כהאי לישנא;
"שלישית, בנוסף אין ספק שהקרע והסיבות הישירות למחלוקות בתיק זה הינו היחסים המשפחתיים והסכסוכים בתוך המשפחה בין יורשי המנוח מוחמד חג' אחמד ז"ל (ארבעת האחים) ועיזבונותיהם, ולכן התובענה הינה בגדר תובענה שעניינה סכסוך בתוך המשפחה כהגדרת המושג בחוק." (הדגשה שלי)
באלה הנתונים, תגובתם של יורשי פריד בסוגית הסמכות העניינית, אשר בחרו למזער את הפן המשפחתי שבסכסוך וזאת בשונה מטענותיהם בסוגית האגרה - מעלה קושי, שכן מחד טוענים הם כי עילת התביעה בתביעה שכנגד המתוקנת עניינה ומהותה בסכסוך משפחתי, כמשמעות מונח זה בחוק בית משפט לענייני משפחה, ועל כן יש להחיל בעניינם אגרה מופחתת בהתאם לתקנות המשפחה - אגרות, אך מאידך גיסא טוענים כי על התביעה שכנגד המתוקנת להמשיך ולהתברר בפני
בית המשפט המחוזי, נוכח קיומו של סכסוך בין בני משפחה "רחוקים" ויחסי משפחה שנותקו.
אמור מעתה, מאחר ובמועד הגשת התביעה שכנגד המתוקנת, לא היתה קיימת תביעה עיקרית, עקב מחיקתה קודם לכן, ניטל העוגן והבסיס להגשת תביעה שכנגד מתוקנת לבית משפט זה, כשמהות התביעה שכנגד המתוקנת עניינה בתובענה בענייני משפחה כמשמעות מונח זה בחוק. על כן, יש לקבוע כי מקומה של התביעה שכנגד להתברר בבית משפט לענייני משפחה, ככתב בי-דין הפותח הליך, ויש להורות על העברתה לבית המשפט לענייני משפחה, לו הסמכות העניינית, וכך אני מורה.
אשר על כן, סבורה אני כי בנסיבות בהן התביעה שכנגד המתוקנת היא היחידה המונחת בפני
י, אין מקום כי המבקשים ימשיכו לאחוז "בקרנות המזבח" ולטעון כי יש להותיר גם את התביעה שכנגד המתוקנת, והיא בלבד, לדיון בפני
ערכאה זו, כאשר ברי לכל שהסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, כטענה מובהקת של המבקשים עצמם, כמבואר לעיל. עוד יש להוסיף כי אנו מצויים בשלב ראשוני של ההליך בעקבות הגשת התביעה שכנגד המתוקנת, ובנסיבות בהן רק עתה, ביום 23.2.14, הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים שכנגד 3-8, וגם לכך יש ליתן את הדעת.
זאת ועוד, אני דוחה את טענת המבקשים כי העברת הדיון בתביעה שכנגד המתוקנת לבית משפט לענייני משפחה תגרום להם לנזק בשל התמשכות ההליך, בנסיבות בהן התביעה שכנגד הוגשה אך ביום 14.3.12 ותוקנה ביום 2.5.13, לאחר שניתנה למבקשים, לבקשתם, דחיה בהגשת התביעה שכנגד המתוקנת, כשההליכים המקדמיים כלל ועיקר לא מוצו.
במצב דברים זה, אני סבורה, כאמור, כי יש להורות על העברת הדיון לבית משפט לענייני משפחה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, עת הדיון בתביעה שכנגד המתוקנת נמצא כאמור בשלב מקדמי ובנסיבות בהן רק תביעה שכנגד היא על המדוכה, ובה נדון סכסוך שאין חולק כי על פי מהותו נמצא בסמכותו העניינית של בית משפט לענייני משפחה.
2.
טעם נוסף להוראתי להעברת הדיון לבית משפט לענייני משפחה נעוץ בסעיף 40(1)(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.
יצוין, כי גם לו התביעה שכנגד המתוקנת היתה מתקבלת על ידי כתביעה שהוגשה כדין לבית משפט זה, הרי שלפי סעיף 40(1)(א) לחוק בתי המשפט אני סבורה כי יש להורות על העברת התובענה לבית משפט לענייני משפחה, במיוחד שאין בהליך שבפני
י אלא תביעה שכנגד מתוקנת, שאין חולק כי היא בסמכותו העניינית של בית משפט לענייני משפחה.
באשר לטענות שהעלה סמיר בתגובתו
;
ראשית אציין כי אני דוחה את הטענה כי התביעה שכנגד המתוקנת חרגה באופן משמעותי מהחלטתי מיום 18.3.13, בנסיבות בהן נתבעו ע"י המבקשים מעבר לסעד הכספי, סעדים הצהרתיים נוספים.
החלטתי מיום 18.3.13 לא הגבילה את התובעים שכנגד לתבוע סעד כספי בלבד וכל שהוריתי לתובעים שכנגד הוא לכלול במסגרת התביעה שכנגד סעד כספי, בנוסף לסעדים ההצהרתיים שנתבעו, וכך קבעתי בהחלטתי:
"במילים אחרות, שעה שיש ביכולתם של המשיבים (יורשי פריד) לעתור לסעד אופרטיבי כספי וזאת בדמות שווי המקרקעין שהועברו לצדדי ג', בצד יתר עתירותיהם, הרי שזוהי הדרך הראויה ואין מקום בנסיבות אלו לקבל את טענת המשיבים (יורשי פריד), כי התובענה הינה לסעד הצהרתי גרידא, כאשר ברור כי לאחר מכן יידרשו להגשת תביעה שמהותה כספית, דבר אשר המשיבים (יורשי פריד) אף מצהירים כי יעשו כאמור בתביעה שכנגד ובתגובתם לבקשה".
אשר על כן, אני דוחה את טענתו של סמיר כי דין התביעה שכנגד המתוקנת להימחק מטעם זה.
בתגובה שהגיש סמיר מסכים הוא עם הקביעה כי התביעה שכנגד המתוקנת עניינה תובענה בענייני משפחה ועל כן אינה בסמכותו של בית משפט זה; ברם, את עתירתו של סמיר שלא להורות על העברת התביעה שכנגד אלא על מחיקתה, אשר נטענה ללא נימוק וללא טעם מבורר, אני דוחה.
בעניין זה אציין, כי "ברירת המחדל" אינה להורות על דחייתה או מחיקתה של תביעה שהוגשה בחוסר סמכות, אלא בהעברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה. כך למשל מציין ד"ר י' זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 89, בהתייחס לסעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 כי: "נתבקש בית המשפט לדחות תובענה מחמת חוסר סמכות, לא ייעתר לבקשה זו, על פי תקנה 101(ב), אלא אם לא מצא צידוק להעביר את הדיון", והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח החלטתי על העברת הדיון לפי סעיף 79 הנ"ל וגם להעברת הדיון לפי ההוראה המיוחדת שבסעיף 40(1)(א) לחוק בתי המשפט, המיושמת בהתאמה.
כמו כן, אני דוחה את טענתו של סמיר כי לא ניתן להעביר את התביעה שכנגד המתוקנת לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, בעוד צווי המניעה שניתנו בהליך יישארו על כנם.
בפסיקה נקבע, כי משהועבר עניין מבית משפט פלוני לבית משפט אחר מחמת היעדר סמכות, רואים כל החלטת ביניים שניתנה ע"י בית המשפט המעביר, כאילו ניתנה מלכתחילה על ידי בית המשפט הנעבר (
רע"א 459/89 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' חנה ששון, פ"ד מג
(4) 557 (1989)). כמו כן, מורה ההלכה הפסוקה, כי לבית המשפט הנעבר נתונה הסמכות לבטל החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט שהעביר אליו את העניין (
ע"א 75/86 מנסור נ' מנסור, פ"ד מ
(3) 662 (1986)), וזאת בניגוד לטענות סמיר.
באלה הנסיבות, אני דוחה את טענותיו של סמיר להורות על מחיקת התביעה שכנגד המתוקנת ומורה על העברת התובענה היא התביעה שכנגד המתוקנת שנותרה לדיון בהליך שבפני
י, לבית המשפט המוסמך, קרי, בית משפט לענייני משפחה, כשצו המניעה הזמני שניתן ביום 16.4.12 ע"י כב' השופט י' כהן יישאר על כנו.
חיוב באגרה
:
באשר לחיוב באגרה מצאתי לנכון להורות כי המבקשים ישאו באגרה בשיעור של 1% בגין התביעה שכנגד המתוקנת, שהינה תביעה כספית, וזאת בהתאם לתקנות המשפחה - אגרות, במיוחד כשנטען ע"י הצדדים לחוסר בהירות משפטית בחיוב האגרה כמפורט לעיל, בראי התביעה שכנגד המתוקנת המוגשת בהליך שאין בו בעת הגשתה, תביעה עיקרית. כמו כן, נתתי דעתי לטענות המבקשים כי תשלום האגרה בוצע לפי הוראת המזכירות, חרף טענות המבקשים לחיוב באגרה לפי תקנות המשפחה
- אגרות.
באשר לפרשנות הנהלת בתי המשפט בכל הנוגע לקביעת אגרה בתביעה שכנגד, שמוגשת לבית משפט שאינו בית משפט לענייני משפחה מהטעמים שקבועים בדין ול"אכסניה" הראויה, אשאיר בצריך עיון.
סוף דבר
:
סיכומו של דבר, אני מורה על העברת התביעה שכנגד המתוקנת לדיון בפני
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שתתקבל ככתב תביעה פותח הליך וזאת על פי סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, וככל שהייתי מקבלת קיומה של תביעה שכנגד מתוקנת שהוגשה כדין לבית משפט זה כי אז אני מורה על העברתה של התביעה שכנגד המתוקנת לבית משפט לענייני משפחה על פי סמכותי לפי סעיף 40(1)(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984.
המבקשים יחויבו באגרה של 1% בהתאם לתקנות המשפחה אגרות, ולפיכך, יהיו זכאים להחזר האגרה אשר שולמה ביתר.
הצווים שניתנו בהליך, לרבות צו המניעה שניתן ע"י כב' השופט י' כהן ביום 16.4.12 ואשר גם נדון על ידי ביום 17.3.13, יישארו בעינם, ויהיו נתונים להחלטת בית משפט לענייני משפחה, בכל דבר ועניין.

בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 2920-04/10 עיזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד ז"ל, עיסאם פריד חג' אחמד, חמדאן פריד חג' אחמד ואח' נ' זוהיר מוחמד חמדאן חג' אחמד, סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד, עיזבון המנוח עבד אלרחים חמדאן חג' אחמד ז"ל (המנוח) ואח' (פורסם ב-ֽ 26/02/2014)