פסקי דין על עו"ד מישל אוחיון | פסקי דין על מישל אוחיון ושות'-עורכי דין | פסקי דין על חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ

29556-03/13 א     13/01/2014




א 29556-03/13 עו"ד מישל אוחיון, מישל אוחיון ושות'-עורכי דין נ' חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 29556-03-13 בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ נ' אוחיון




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


המבקשים

1. מישל אוחיון
, עו"ד
2. מישל אוחיון
ושות'- עורכי דין


באמצעות ב"כ עו"ד אלי שמעון

נגד


המשיבה

חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד יורם מושקט





החלטה

א.
מבוא
1.
לפני בקשה לעיכוב הליכים בתא"ק 29556-03-13, מחמת "הליך תלוי ועומד", וזאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי- מרכז בת.א 67590-10-13.

התביעה המתנהלת בפני
הוגשה ביום 14.3.13 על ידי התובעת (המשיבה בבקשה)- חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ
(להלן- "המשיבה"), נגד הנתבעים (המבקשים בבקשה)- מישל אוחיון
, עו"ד ומישל אוחיון
ושות'- עורכי דין
(להלן בהתאמה- "מבקש מס' 1"; "מבקשת מס' 2" ובמאוחד- "המבקשים"), על סך 1,095,766 ₪. התביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי הוגשה ביום 31.10.13 על ידי מ.מ. אוחיון החזקות 2008 בע"מ נגד גב' עדינ
ה בחרי, על סך 8,762,384 ₪. בהתאם לתגובה לתשובה שהגישו המבקשים, עולה, כי גב' עדינ
ה בחרי הגישה לאחרונה הודעת צד שלישי נגד מנהל המשיבה, מר אברהם בחרי.
המערכת העובדתית הרלוונטית לענייננו, מבלי להיכנס לעובי הקורה, הינה, שהמשיבה שבתקופה הרלוונטית מערכת היחסים בינה לבין המבקשים הושתתה על יחסי עו"ד- לקוח, העבירה למבקשים, סכום של כמיליון ₪ ע"ח שכ"ט עתידי. כל אחד מהצדדים מעלה טענותיו ביחס לסכום זה, ביחס לנסיבות קבלתו, העברתו וביחס לחובה להשיבו.
לגרסת המשיבה, סכום הכסף האמור, ניתן למבקשים כהלוואה על חשבון שכ"ט עתידי, תוך שהוראות הסכם שנכרת בין הצדדים מסדירות את תנאי ההשבה של ההלוואה, אם בפועל ואם תמורת שירותים משפטים, כאשר לטענת המשיבה המבקשים לא פרעו את ההלוואה.
מנגד טוענים המבקשים, כי סכום הכסף האמור, הועבר להם בגין שכ"ט עתידי, כאשר לטענתם ההסכמה בין הצדדים הייתה, כי סכום זה לא יושב בכל מקרה למשיבה, שכן כוונת המשיבה היה להמשיך ולקבל מהם שירותים משפטיים. מעבר לכך, המבקשים מעלים טענות נוספות מהן הם מבקשים ללמדנו, כי הם אינם חייבים בהשבת הכספים כאמור למשיבה. במסגרת כתבי טענותיהם, קושרים המבקשים בין עצם קבלת הכספים כאמור
מהמשיבה, לבין פרשת סביון, שעניינה בתמצית, עסקה במקרקעין, שנרקמה בין חברה שבבעלות מבקש מס' 1- מ.מ. אוחיון החזקות 2008 בע"מ- היא התובעת בתביעה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי, לבין אחיו וגיסתו (לשעבר) של הבעלים של המשיבה (להלן בהתאמה- "עסקת סביון"; "החברה" ו-"גב' בחרי"). לטענת המבקשים, התביעה דנן, שהינה, לכאורה, תביעה להשבת הלוואה, הינה נדבך אחד מפרשה סבוכה הקשורה לעסקת סביון, אשר נדונה במסגרת התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, ומכאן בקשתם לעיכוב ההליכים בתיק שבנדון עד לקבלת הכרעת ביהמ"ש המחוזי.

ב.
טענות הצדדים
טענות המבקשים
2.
לטענת המבקשים יש לעכב את הליכים בתיק שבנדון, לאור העובדה ששתי התביעות עוסקות באותו עניין. לטענתם, שתי התביעות
עוסקות באותם הכספים ששולמו והועברו במסגרת עסקת סביון ונסיבות העברת הכספים בתיק דנן, קשורה קשר הדוק לנושאים הנדונים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי. לטענתם, במסגרת התביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי, יתבררו ויוכרעו בהכרח גם הטענות העומדות לדיון בתביעה דנן ובירור זה ייתר את הצורך לקיים את הדיון בתביעה דנן. משכך, ולשם יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי וכן מניעת הכרעות סותרות, יש לעכב את הדיון בתביעה דנן. מוסיפים המבקשים וטוענים בעניין זה, כי העובדה ששתי התביעות מצויות בשלבים התחלתיים, מעידה על כך שלא יגרם נזק למי מהצדדים מעיכוב ההליך דנן.
המבקשים מציינים
את ההלכות הידועות, לפיהן, די בכך ששאלה מהותית דומה היא זו שעומדת על הפרק בשני ההליכים השונים ואין הכרח לחפיפה מוחלטת כדי לקבוע שהתובענות הן באותו נושא, וכן כי אין מקום לזהות מוחלטת בין הצדדים לתובענה.

טענות המשיבה
3.
מנגד טוענת המשיבה, כי אין לעכב את ההליכים בתובענה דנן, שכן הסוגיות העומדות לדיון בשתי התביעות, שונות בתכליתן. התביעה דנן עניינה אי פרעון הלוואה/מקדמה שהמבקשים קיבלו מהמשיבה על חשבון שכ"ט עתידי, בעוד שעניינה של התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי, הינו סכסוך בין החברה לבין גב' בחרי בנוגע לרכישת חלק ממקרקעין המהווה חלק מהנכס של גב' בחרי בסביון. מוסיפה המשיבה בעניין זה וטוענת, כי אף אם שתי התביעות היו עוסקות באותה סוגיה, היה צורך ליתן קדימות להליך הראשון מבחינה כרונולוגית, היינו התביעה דנן, בפרט כאשר בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי טרם הוגש כתב הגנה.
מוסיפה וטוענת המשיבה, כי לא קיימת כל זהות בין הצדדים בשתי התביעות.

ג.
הכרעה
הפן המשפטי של דוקטרינת הליך תלוי ועומד
4.
עיכוב הליכים הינו סעד שבשיקול דעת ביהמ"ש, ואין מחלוקת כי רשאי ביהמ"ש לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות. סמכות זו הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין
, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב.

עקרונות הדיון בטענה נדונו רבות, ולא רק בשיטתנו. יפים לעניין זה דבריה של כב' הש' שטרסברג כהן ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי נ' אלכסנדר קפלן. תק- על 2002 (1) 860, עמ' 861:
"שאלה זו מתעוררת לא רק בשיטתנו, בתי המשפט האמריקאים רואים עצמם מוסמכים להורות על עיכוב הליכים גם כאשר אין מדובר באותם צדדים וגם
כאשר פסק הדין
בהליך האחר לא יכריע בכל השאלות העומדות על הפרק ובלבד שיהיה בו כדי לצמצמן ולעזור ולהכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסף...
אין מניעה להשתמש בכללים דומים לצורך הפעלת שיקול הדעת בענייננו, באשר כללים אלה עולים בקנה אחד עם שיטתנו המשפטית ומתיישבים עם השכל הישר ועם סוג השיקולים אותם בית המשפט שוקל בבואו להפעיל את סמכותו לעכב הליכים...".
בחינת טענת "עניין עומד ותלוי" מבוססת על זהות העילות כפי שנקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477. לפיכך הליך מאוחר אשר עילותיו זהות לתביעה אחרת, בין הצדדים, תלויה ועומדת בבית משפט אחר יעוכב
עד לסיומה.
כך נקבע כי זהות העילות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן.
"לפי ההלכה, כמו ב"מעשה-בית-דין
", כך גם ב"ענין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות (ראה פסק-דינ
י ב-ע"א 424/73,
[1], בע' 540-541), ברם הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של זהות צורת התביעות אלא בעניינים של ממש, היינו, לפי מהותן העיקרית".
ודוק: אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות, אלא העיקר הוא שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית (פס"ד עוקבי, שם, עמ' 481).

מן הכלל אל הפרט
5.
כאמור, לטענת המבקשים יש לעכב את הדיון לאור העובדה ששתי התובענות עוסקות באותו עניין. לטענתם, בתביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי יתבררו ויוכרעו גם הטענות העובדתיות העומדות לדיון בתביעה לפנינו. מנגד טוענת המשיבה, כי הסוגיות העומדות לדיון בשתי התובענות שונות בתכליתן.

האם התובענות עוסקות באותה סוגיה? לטעמי התשובה בעניין זה שלילית.
במסגרת התביעה שבפני
, עותרת המשיבה להחזר כספים שהלוותה למבקשים. הצדדים אינם חולקים על העובדה שהמשיבה העבירה למבקשים סכום של כמיליון ₪. נקודה זו אינה במחלוקת, הכסף הועבר. ברם, הצדדים חלוקים על
נסיבות העברת הכספים, כמו גם על החובה להשיבם וכל צד אוחז בטענותיו. גרסת המשיבה, הינה, כי ביום 15.12.11 חתמו הצדדים על "הסכם הלוואה" אשר הסדיר את תנאי ההלוואה כמקדמה על חשבון שכ"ט לשנת 2012. לטענתה, המבקשים לא פרעו את ההלוואה, למבקשים לא אושרו חשבונות בגין שירותים משפטיים באופן שיכול היה לזכותם בניכוי חלק מסכום ההלוואה, ובמצב דברים זה, בהתאם להוראות הסכם ההלוואה היה עליהם להשיב את ההלוואה עד ליום 20.1.13. המבקשים טוענים מנגד, כי הסכום כאמור, ניתן להם עבור שכ"ט עתידי, תוך שהוסכם בין הצדדים, כי סכום זה לא יושב למשיבה בשום אופן, וזאת בשל כוונת המשיבה לקבל מהמבקשים שירותים משפטיים לפחות בשווי הסכום הנ"ל. המבקשים מוסיפים ומעלים טענותיהם בקשר לעבודה שביצעו עבור המשיבה ולנסיבות ביטול ההסכם על ידי המשיבה. כן מוסיפים המבקשים בעניין זה, את טענתם, לפיה, הכספים שקיבלו מהמשיבה שימשו לצורך עסקת סביון, ועם קבלתם הם הועברו לחשבון המשכנתא של גב' בחרי.
במרכזה של התביעה המתבררת בבימה"ש המחוזי שהגישה החברה נגד גב' בחרי, עסקת סביון, כאשר בין הצדדים קיים סכסוך ביחס לנכס שבבעלות גב' בחרי. התביעה בביהמ"ש המחוזי נפתחת במילים: "בלב הסכסוך בתיק זה עומד נכס בסביון אשר בבעלות הנתבעת". בהליך המתברר בביהמ"ש המחוזי, טוענת החברה, שגב' בחרי הכשילה את האפשרות לקיים הסכם לרכישת חלק מהמקרקעין וההסכם בוטל, תוך שהחברה עותרת להשבת הכספים שהעבירה לגב' בחרי ולפיצוי בגין נזקיה.
6.
כאמור, לטעמי הסוגיות הנדונות בשתי התביעות אינן זהות. הדיון בפני
מותב זה, עניינו בסוגיה, אם המבקשים נדרשים להשיב למשיבה את הכספים שהאחרונה
העבירה אליהם על חשבון שכ"ט עתידי לשנת 2012, אם לאו. סוגיה זו מקפלת בתוכה מס' שאלות משנה: האם, כטענת המשיבה, עסקינן בהלוואה, או אז היה צריך לפרוע אותה (אם בהשבת כספים בפועל, אם במתן שירותים משפטיים), או שהצדדים הסכימו ביניהם שכספים אלה לא יוחזרו למשיבה בשום אופן; האם ההסכם שנכרת בין הצדדים בוטל; האם המבקשים זכאים לקבל מהמשיבה כספים תמורת עבודה שביצעו. כפי שניתן לראות היטב במסגרת הבר"ל, כמו גם בדיון שהתקיים בפני
ביום 4.11.13 (פרוטוקול מיום 4.11.13 עמ' 3 ש' 1-9), המבקשים מעלים נימוקיהם השונים, מדוע אין הם חבים להחזיר למשיבה את הכספים שהיא העבירה להם על חשבון שכ"ט עתידי, לרבות טענותיהם, כי ביצעו עבודה בפועל וכי המשיבה הייתה חייבת בהודעה מוקדמת לביטול ההסכם. לדיון שבפני
רלוונטי מסמך עליו חתמו הצדדים ביום 15.12.11, אשר מסדיר את סוגיית העברת הכספים כאמור, החובה והתנאים להשבתם, כאשר כפי שפירטתי כל צד אוחז בטענותיו. במסגרת תיק זה, איני סבור שיש להידרש לפרטי עסקת סביון, כפי שאלו עתידים להתברר בבית המשפט המחוזי. לעומת זאת, הדיון אשר יתקיים בפני
ביהמ"ש המחוזי, עניינו טענות החברה באשר לביטול ההסכם בעניין עסקת סביון על ידי גב' בחרי. עיון בכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש המחוזי, מלמד, כי תחשיב החברה כולל, בין היתר, סכום בגובה כמיליון ₪, הוא הסכום שהמשיבה העבירה למבקשים. הואיל וסכום זה הינו חלק מהתביעה המתנהלת בביהמ"ש המחוזי, הרי שנקודת המוצא בנוגע לכספים אלה, הינה, כי עסקינן בכספים השייכים לתובעת, ומשכך דרישתה שם שיושבו לה. ביהמ"ש המחוזי, לא יידרש לשאלה אם המבקשים חייבים להשיב כספים אלה למשיבה, אם לאו, או למקור כספים אלה, שאלות אלה אינן רלוונטיות לעילת התביעה שם ומשכך הן אינן עולות שם. הצדדים המקוריים לתביעה במחוזי, עובר להודעה לצד ג' שהגישה גב' בחרי, היו החברה וגב' בחרי, ומה לצדדים אלה ולסוגיית העברת הכספים בין המשיבה למבקשים? הכרעת ביהמ"ש המחוזי תתמקד בשאלת ההסכם שנכרת בין החברה לגב' בחרי ביחס לעסקת סביון ולטענות באשר לביטולו. אף הסעד שהתבקש במסגרת התביעה שמתבררת במחוזי הינו נגד גב' בחרי ולא נגד המשיבה. מכל אלה, לטעמי, לא קיימת חפיפה בין הסוגיות הנדונות בשתי התביעות.

ודוק- כפי שעולה מכתבי הטענות של המבקשים, הנקודה המרכזית המקשרת בין שתי התביעות, מקורה בנסיבות קבלת הכספים (לטענת המבקשים- לצורך עסקת סביון). לטעמי, עניין זה אינו רלוונטי למחלוקת שבין הצדדים בתיק דנן. כאמור, נקודת המוצא בתיק שבפני
, עליה אין חולק, הינה, כי המבקשים קיבלו כספים אלה (וכראייה כספים אלה אף נדרשים על ידם
במסגרת התביעה שמתבררת בביהמ"ש המחוזי). המסמך שנחתם על ידי הצדדים והטענות על הסכמות שהושגו בין הצדדים וטענות נוספות, כל אלה ידונו בפני
.

7.
בנוסף, נכון למועד כתיבת תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב הליכים, הצדדים בשתי התביעות לא היו זהים. בתביעה דנן התובעת הייתה חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ
, והנתבעים היו מישל אוחיון
עו"ד, ומישל אוחיון
ושות'- עורכי דין
ובתביעה המתבררת בביהמ"ש המחוזי התובעת הייתה מ.מ אוחיון החזקות 2088 בע"מ והנתבעת הייתה עדינ
ה בחרי. כפי שציינתי בפתח החלטתי, מתשובת המבקשים לתגובת המשיבה, עולה, כי כב' בחרי הגישה הודעת צד ג' נגד מנהל המשיבה, מר אברהם בחרי. מכאן מעלים המבקשים את הטענה שכעת קיימת זהות בין הצדדים, שכן מר אברהם בחרי נגדו הוגשה הודעת צד ג' תביעה במחוזי, הינו מנהלה של החברה התובעת בתביעה שבפני
. ראשית, כפי שפירטתי בהרחבה, סבור אני, כי הסוגיות המהותיות הנדונות בשתי התביעות אינן זהות. שנית, לטעמי, קיימת חשיבות לעובדה שמי שצירף את מר אברהם בחרי לתביעה המתבררת בביהמ"ש המחוזי, הינה גב' בחרי. ודוק- טענות גב' בחרי נגד מר אברהם בחרי אינן זהות לטענות המבקשים נגד מר אברהם בחרי. במסגרת הדיון שהתקיים בפני
ביום 4.11.13 ב"כ המבקש אמר לפרוטוקול כדלקמן: "הגשנו בבימ"ש המחוזי תביעה כנגד גב' בחרי הנתבעת היחידה ובכוונתנו לצרף גם את התובעת כאן, וגם את מנהלה בחרי אישית כנתבעים באותה תביעה ולאחר מכן נבקש לאחד את הדיון...". ככל שיש ממש בטענות המבקשים, לא נהיר מדוע הם לא צירפו את מר אברהם בחרי לתביעה המתבררת בביהמ"ש המחוזי. ומה היה המצב אלמלא גב' בחרי הייתה מצרפת את מר אברהם בחרי לתביעה המתנהלת במחוזי?

8.
מבלי לפגוע בכל האמור לעיל, התביעה דנן הוגשה ביום 14.3.13, בעוד שהתביעה שמתבררת בביהמ"ש המחוזי הוגשה ביום 31.10.13, קרי- התביעה דנן קדמה בכ-7 חודשים לתביעה הוגשה בביהמ"ש המחוזי. לטעמי, קיים קושי בכך, שהמבקשים שנגדם הוגשה תביעה בבית משפט שלום, באים (בכובע אחר) ומעלים במסגרת תביעה שהם מגישים לבית המשפט המחוזי, שבעה חודשים לאחר שהוגשה נגדם תביעה, טענות בעניין אחר (עסקת סביון), תוך שהם כורכים במסגרת טענותיהם (שלא לצורך לטעמי) טענות שהועלו כנגדם בתביעה בשלום, ומבקשים לעכב את ההליכים בתביעה שהוגשה נגדם.


בנוסף בתביעה דנן הוגשו כל כתבי ההגנה וההליכים המקדמיים קרובים לסיומם. טענת המבקשים במסגרת הבקשה לעיכוב הליכים (סע' 50), לפיה חברת עורכי הדין
טרם הגישה כתב הגנה מטעמה והצדדים טרם החלו בהליכים מקדמיים, אינה נכונה. עיון בתיק מעלה, כי ביום 11.12.13 הגישה משיבה 2 כתב הגנה מטעמה. בנוסף, בהחלטתי מיום 20.11.13 הורתי על השלמת ההליכים המקדמיים עד ליום 19.1.14. בתביעה המתבררת בביהמ"ש המחוזי הוגשה כאמור הודעת צד ג' נגד מר אברהם בחרי ויש ליתן לו שהות להגיש הגנתו.

9.
מכל האמור, הרי שהרציונליים העומדים מאחורי הדוקטרינה של "עיכוב הליכים", אינם מתקיימים בעניינינו.

10.
לאור כל האמור לעיל, אני בדעה שאין מקום לעכב את ההליכים בתיק שבפני
ולכן נדחית הבקשה.

11.
הוצאות הבקשה יקבעו במסגרת פסק הדין
.

12.
כדי לאפשר לצדדים לשקול את צעדיהם, וכדי לאפשר השלמת כל ההליכים המקדמיים, קדם המשפט יתקיים ביום 30.3.14 שעה 08:30 במקום התאריך שנקבע.







ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 29556-03/13 עו"ד מישל אוחיון, מישל אוחיון ושות'-עורכי דין נ' חברת בחרי עסקים ומימון (1994) בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/01/2014)