פסקי דין על הרשקוביץ אריה | פסקי דין על מנדל משה | פסקי דין על אוחיון מאיר | פסקי דין על בן עמי אברהם | פסקי דין על וידבסקי נחמן | פסקי דין על שטוב ישראל ז"ל | פסקי דין על בראל יצחק | פסקי דין על ונה אבינועם | פסקי דין על קינצלר נתנאל | פסקי דין על שרביט יחיאל | פסקי דין על דהן אליהו | פסקי דין על נבון יצחק | פסקי דין על מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה | פסקי דין על ל.ה.ט.מ. לקידום הכשרה טכנולוגית |

3191/04 עב     14/11/2004




עב 3191/04 הרשקוביץ אריה,מנדל משה,אוחיון מאיר,בן עמי אברהם,וידבסקי נחמן,שטוב ישראל ז"ל,בראל יצחק,ונה אבינועם,קינצלר נתנאל,שרביט יחיאל,דהן אליהו,נבון יצחק נ' מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה,ל.ה.ט.מ. לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ




1
בתי הדין עבודה
עב 003191/04 - עב 003204/04
באיחוד דיון
בית-הדין האזורי לעבודה
ב א ר - ש ב ע
14/11/2004

כבוד השופט אילן סופר

נציג עובדים: מר דוד אבגי
נציג מעבידים: מר אלון אבינועם
בפני
:
1. הרשקוביץ אריה

2. מנדל משה

3. אוחיון מאיר

4. בן עמי אברהם

5. וידבסקי נחמן

6. שטוב ישראל ז"ל

7. בראל יצחק

8. ונה אבינועם

9. קינצלר נתנאל

10. שרביט יחיאל

11. דהן אליהו

12. נבון יצחק

13. רובינשטיין יחיאל (חיליק)
14. עזרא צבי

בעניין:
ה ת ו ב ע י ם
עו"ד אהוד שילוני

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד אמיר יחיא

2. ל.ה.ט.מ. לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ
.
ע"י ב"כ עו"ד לריסה קריימר

ה נ ת ב ע ו ת
פסק דין
1. 1. רקע עובדתי

עניינה של תביעה זו, אשר באה בפני
נו הוא לחייב את המדינה, כאשר היא מפרסמת מכרז להפעלת בית ספר בו מועסקים התובעים, לכלול תנאי במכרז לפיו יחוייב הזוכה במכרז, להעסיקם באותם תנאים כפי שהם מועסקים היום על ידי הזכיין הנוכחי - הנתבעת 2.

2. 2. הסעדים אשר פורטו בכתב התביעה מופנים כלפי הנתבעת 1 וכלפי הנתבעת 2; הנתבעת 1 נדרשה להימנע מקיום הליכי מכרז להפעלת בית הספר וזאת כל עוד תנאי המכרז לא יכללו הוראות המחייבות את הזוכה, להעסיק את התובעים באותם תנאים וכפי שהם מועסקים כיום על ידי הנתבעת מס' 2 על פי המוסכם עם הנתבעת 1 ולרבות כל שינוי בתנאים אלה, כפי שהיה חל עליהם לו היו ממשיכים להיות מועסקים על ידי מי מהנתבעות.

לגבי הנתבעת 2 נדרש להצהיר על בטלות מכתבי הפיטורים שהוצאו לתובעים וכן ליתן צו המורה לה שלא לפטר ולהמשיך ולהעסיק את התובעים בהתאם לתנאי העסקתם וזאת עד שימוצו כל ההליכים בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על תנאי העסקתם, לרבות קיומם של הליכים פריטטיים מול ארגון העובדים, ויתקיים נוהל פיטורים כמתחייב ממכלול תנאי העסקתם.

3. 3. התובעים הינם עובדים המועסקים בבית הספר הארצי למקצועות התחבורה באשדוד (להלן: "בית הספר").

4. 4. להלן פירוט מועדי תחילת ההעסקה של המבקשים בבית הספר, וויתקם וגילם:

התובע מס' משפחה פרטי תחילת עבודה ותק גיל

1. הרשקוביץ אריה 01/02/1981 23 56
2. מנדל משה 06/06/1976 28 54
3. אוחיון מאיר 20/02/1976 28 62
4. בן עמי אברהם 06/10/1974 30 59
5. וידבסקי נחמן דצמבר-75 29 54
6. שטוב (ז"ל) ישראל סוף 1978 26 57
(מר שטוב ז"ל נפטר ביום 4.9.04 בסמוך לאחר שהעיד בתיק זה).
7. בראל יצחק 01/05/1975 29 64
8. ונה אבינועם 06/10/1974 30 60
9. קינצלר נתנאל יוני-76 30 60
10. שרביט יחיאל 02/11/1976 28 53
11. דהן אליהו מרץ-75 29 52
12. נבון יצחק 23/3/1979 25 64
13. רובינשטיין יחיאל(חיליק) מאי-75 29 57
14. עזרא צבי 1975 29 56

הוותק הממוצע: 27.8 שנות עבודה, הגיל הממוצע 57.4.

5. 5. הנתבעת 1 הינה הבעלים של בית הספר ומפקחת מבחינה מקצועית על מסגרת הכשרת נהגים בשעות חרום (מל"ח) המתנהלת בבית הספר

6. 6. הרקע להקמת בית הספר ומל"ח בפרט, היא הפקת לקחים כתוצאה מליקויים שהיו במהלך מלחמת יום הכיפורים, כאשר הנהגים המיועדים לרכבים כבדים בשעת חירום התגלו כבלתי מיומנים להפעלתם.

7. 7. בית הספר מכשיר נהגים לנהיגת שטח, נהיגה ברכבים כבדים, גרירה וחילוץ, כן בתחומים נוספים הקשורים בנהיגה. בנוסף מקיים בית הספר הכשרה בכל תחומי התחבורה. בין היתר נלמדים בבית הספר קורסים עיוניים ומעשיים לנהיגה מתקדמת ברכב כבד, אוטובוסים, גרירה וחילוצים, גורר תומך, נסיעת שטח, מרדפים ומלגזה.

8. 8. הנתבעת 1 העסיקה את התובעים עד 1989.

9. התובעים הם מדריכי נהיגה בהכשרתם ומועסקים בבית הספר על פי דירוג הוראה (דירוג זה הוחל עליהם מחודש מאי 1975). הסתדרות המורים היא ארגון העובדים היציג שלהם.

10. 10. בסוף שנת 1988 התקבלה החלטת ממשלה להפסיק את הפעלתו הישירה של בית הספר כמתקן ממשלתי ולהפריטו.

11. 11. בתאריך 4.12.89, חתמה הנתבעת עם "לקידום האגודה לקידום החינוך הדתי מדעי טכנולוגי", עמותה רשומה (להלן:"לקידום") הסכם לניהול והפעלת ביה"ס החל מ 1.12.89.

12. בהתאם להסכם, לקידום צריכה היתה להעסיק כל עובד, שירצה לעבור לעבוד כמדריך נהיגה ב"לקידום", באותם תנאים בהם עבד אצל הנתבעת 1 (ראה סעיף 16 להסכם שבין המדינה לזכיון - נספח ד' לבקשה).

13. כל התובעים ולא רק הם עברו לעבוד ב"לקידום".

14. 14. מרבית התובעים (למעט התובעים 6 ומס' 14) חתמו במהלך חודש דצמבר 1989 על זכרון דברים פרטני לפיו הם מסכימים לפרוש תוך קבלת פיצויים מוגדלים בשעור של 150% וקבלת מענק הסתגלות בשעור 6 חודשי משכורת. התובעים 6, 14 קיבלו במקום פיצויי פיטורים התחייבות לרציפות זכויות עם פרישתם.

15. 15. במאמר מוסגר יצויין, כי חלק מהתובעים הגישו תביעה לסעד הצהרתי כנגד הנתבעת 1 (ע.ב 300377/97) לפיו הינם זכאים לגמלה לפי חוק שירות הגמלאות, וזאת תוך שהם מבקשים לטעון, כי זכרון הדברים עליו חתמו בטל.
בתאריך 10.4.02 נפסק, כי דין התביעה להידחות מאחר והתובעים השתהו בתביעתם, בכך ויתרו על זכויותיהם וכן הם חתמו על זכרון הדברים לאחר שהתנהל מו"מ ארוך בין עורך דינם, נציגיהם בועד ונציגי הנתבעת . הערעור שהוגש לבית הדין הארצי נדחה (פסק הדין צורף כנספח ו' לבקשה).

16. הנתבעת מס' 2 נכנסה בנעלי עמותת "לקידום" אגודה לקידום החינוך הדתי מדעי טכנולוגי בישראל והיא חליפתה בהפעלת בית הספר כיום. עמותת "לקידום" חדלה להתקיים כעמותה ביולי 2002, והנתבעת מס' 2 החלה בניהול ביה"ס תוך שהעמותה המחתה, בהסכמת המדינה, את חיובייה לנתבעת מס' 2.

17. במשך השנים שחלפו מאז מועד הפרטת בית הספר, המשיכו התובעים לעבוד באותו היקף משרה כפי שעבדו אצל הנתבעת 1 ( היקף משרה בשיעור של 1.3) ותנאי העסקה שעודכנו. תנאים אלו ניתנו לתובעים בכל פעם שהוארך החוזה עם הזכיין, או שפורסם מכרז ובו זכה הזכיין, וגם לאחר שהנתבעת 2 קיבלה לידיה את ניהול בית הספר.

18. לקראת סוף 2002, הודיעה הנתבעת 1 למר גד דעי, מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים, כי בכוונת משרד העבודה והרווחה לפרסם מכרז פומבי לבחירת זוכה להפעלת בית הספר (נספח י"ג לבקשה).

19. בעקבות כך פנו נציגי הסתדרות המורים בשם התובעים, להבטיח את המשך העסקתם במסגרת המכרז (סיכום פגישה בעניין זה מיום 6.1.04, ומכתב ההסתדרות למשרד העבודה והרווחה מיום 15.1.04 צורפו כנספחים יד-1, יד-3 לבקשה).

20. בתאריך 17.2.04, הודיעה ב"כ משרד העבודה למר דעי, כי הוחלט לא לחייב את הזוכה במכרז להפעלת בית הספר, להעסיק את התובעים ועל כן הליכי המכרז יחודשו.
בנימוקים להחלטה צויינו, הקיצוץ בתקציב משרד הממשלה, העלות הכרוכה בחיוב הזוכה להעסיק את התובעים וכן בכך שלא נמצאה התחייבות להעסיק את התובעים לתקופה בלתי מוגבלת (נספח י"ד-4 לבקשה).

21. לקראת חודש 6/04 פרסמה הנתבעת 1 את המכרז לניהול והפעלת בית הספר (נספח א' לבקשה).

22. בעקבות כך הודיעה הנתבעת 2 לתובעים ביום 31.5.04, ובסמוך לכך, כי בשל פרסום המכרז, תופסק עבודת התובעים ב - 31.8.04 (נספחים ב-1 , ב-2 לבקשה).

23. בתאריך 8.7.04, התובעים הגישו בקשה למתן סעדים זמניים כנגד הנתבעת (בשא 2252/04).

24. בתאריך 22.7.04, הסכימה הנתבעת 1 להוסיף לאלתר לתנאי המכרז סעיף שבו יצויינו פרטי ההליך הנדון.

25. הצדדים הביאו את עדיהם בישיבה ביום 1.9.04.

26. טענות התובעים

הנתבעת 1 התחייבה כלפי התובעים להמשיך ולהעסיקם בבית הספר כל עוד בית הספר קיים ותוכנית מל"ח קיימת.
הבטחה זו ניתנה על ידי מר גוטליב, מי שהיה נציג המדינה.

27. הזכות לביטחון תעסוקתי עומדת לתובעים והיא מקובלת גם בשינויים מבניים ובעת העברת עובדים ממעסיק אחד לאחר.

28. דיני המכרזים מאפשרים הבטחת זכויות עובדים במסגרתם.

29. טענת הנתבעת לפיה אין לה תקציב אינה מצדיקה פגיעה בעובדים, ומשמעותה פגיעה בחירות ההתארגנות וביסודות מדינת הרווחה.

30. לחילופין, טוענים התובעים, כי הנתבעת 1 לא הוכיחה, כי אין לה תקציב להמשיך ולשלם את משכורות התובעים וכן לא נבדקה אפשרות של העסקת התובעים בעלות נמוכה יותר.

31. היקף הפיקוח והמעורבות של הנתבעת 1 בבית הספר, וכן התמשכות הקשר העקיף איתה, מצדיקים כי הנתבעת 1 תחוייב להמשיך ולדאוג להעסקת התובעים.

32. טענות הנתבעת 1

משנותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ב - 1989, אין התובעים זכאים לקבל סעד כלשהו מהנתבעת 1.

33. התובעים לא הוכיחו, כי הנתבעת 1 התחייבה להעסיק עד גיל הפרישה, שזו התחייבות הפוגעת בחופש העיסוק של המעביד.

34. ההתחייבות שנתן מר גוטליב כנטען על ידי התובעים, אינה התחייבות שניתנה על ידי מי שמוסמך לתיתה. למר גוטליב לא היתה כוונה לתת להבטחתו תוקף משפטי, לא היתה יכולת למלא אחר ההבטחה, וכן קיים צידוק חוקי לבטל הבטחה זו.

35. לתובעים אין זכות קנויה ומוחלטת לעבוד עד גיל פרישה. סעד זה אינו מידתי והוא כופה את התובעים את המשך העסקתם ללא אפשרות לפטרם.

36. חיוב הנתבעת 1 לדאוג להמשך העסקת התובעים, מונעת תחרות והתמודדות על המשרות ופוגעת בדיני המכרזים.

37. הסעד המבוקש על ידי התובעים מהווה התערבות בהחלטות שלטוניות, ומחייב הוצאות כספים חורגים ללא הצדקה.

38. מאחר וקיימת פעילות עסקית של בית הספר שלא במסגרת מל"ח והיא מאפשרת לתובעים קבלת הכנסה נוספת, הרי שלא תיגרם לתובעים מצוקה עם יציאתם לשוק העבודה שכן יוכלו להמשיך ולעסוק בכך.

39. התובעים השתהו עם הגשת התביעה, עת ידעו עוד לפני פרסום המכרז על הכוונה לעשות כן.

40. טענות הנתבעת 2

הנתבעת טענה בסיכומיה, כי היא רואה במעמדה משום נתבעת פורמלית ולכן תציית לכל צו של בית הדין.

41. ה כ ר ע ה

בטרם נפנה לגופה של הכרעה נתייחס לטענות הסף של הנתבעת 1 הנוגעות להעדר סמכותו של בית הדין לדון בתביעה מאחר ולא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובעים לנתבעת 1.

42. הסמכות העניינית לדון בתביעה

סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט 1969 מעניק לבית הדין האזורי סמכות יחודית לדון ב"תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד מעביד...".

התובעים טוענים בשולי סיכומיהם, בסעיפים 10-11, כי היקף הפיקוח והמעורבות של הנתבעת 1 בבית הספר מלמד על הזיקה של התובעים למדינה בהיותם נותני שירותי ציבורי, מכוח התמשכות הקשר לאורך שנים גם לאחר שיחסי עובד מעביד נותקו, ומכוח מבחן התכלית יש לראות בנתבעת 1 כבעלת הכח היחידה ביחס לזכויות העובדים.

43. התובעים אמנם לא מציינים זאת ב"רחל ביתך הקטנה" כי הם רואים בנתבעת 1 מעביד אך לכך רומזות הטענות בסיכומים. נראה לנו, כי בנקודה זו אין די בפיקוח מקצועי ומעורבות פעילה בבית הספר כדי להפוך את המדינה למעביד. במיוחד כאשר הדברים, חורגים מכל הסכמה כתובה הקיימת בין הצדדים. התובעים כזכור, חתמו עם סיום עבודתם בשירות המדינה על מעין כתבי ויתור - זכרון דברים שבהם קיבלו את כל המגיע להם בגין תקופת עבודתם במשרד העבודה . בכך עסק פסק הדין בתיק ע.ב 300377/97. איננו רואים צורך לחזור לפרטי פסק הדין, אולם יש להדגיש, כי יחסי עובד מעביד בין התובעים לנתבעת הסתיימו ב- 1989.

44. אולם גם אם לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין הנתבעת 1, עדיין לבית הדין קיימת הסמכות העניינית לדון בתביעה. כפי שנפסק לא זהות העותר או התובע צריכה לקבוע את הערכאה שבה יתקיים הדיון, אלא מהות העניין.

ראה: דב"ע נ"ז/16-4 מכרז השלטון המקומי בישראל ואח' - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פד"ע ל"ב 1, 21.

45. עניין לנו בעובדים, שעבדו באותו מקום עבודה שנים רבות, בתחילה כעובדי מדינה ולאחר מכן כעובדי הנתבעת 2, כאשר לתוכן המכרז שפרסמה הנתבעת 1 יש השפעה ישירה על זכויות התובעים ועל בטחונם התעסוקתי. הסעד העיקרי בתביעה שהוא ביטול המכרז מטעמים של חוסר מידתיות, מקורו במשפט העבודה אשר הוא בסמכותו היחידה של בית הדין וכפי שנפסק בעניין הפנסיות:

"מערכת המשפט לא עוד קשורה לקונספציה שהסמכות היא רק כלפי מי שהיה לו 'ריב' במובן הצר. בתי המשפט הרחיבו את זכות העמידה. בתי המשפט גם דנים בתביעות נגד צדדים שלישיים כאשר הם משפיעים ומושפעים ממהות הסכסוך. המהות היא הקובעת, כאשר הטענה היא שזרוע כלשהי של השלטון פוגעת במעשיה ביחסי העבודה, בתנאי העובדים או בזכויותיהם של גימלאים, הרי שהשאלה המכרעת היא האם הערכאה אליה פנו היא ערכאה הדנה בעילה, היינו, ביחסי עבודה ובזכויות פנסיוניות..."

ראה: בשא 323/03 בתיק ס"ק 5/03 הסתדרות הכללית ואח' נ' התאחדות התעשיינים בישראל ואח' - קרן מקפת ואח', עבודה ארצי כרך לג (59) 38.
46. בנוסף, מדובר בצורת העסקת המורכבת משלושה גורמים: העובדים - המעסיק (הנתבעת 2) והמדינה (הנתבעת 1). עם הצדדים ב"סכסוך המשולש" שלפנינו נמנים כבר עובדים ומעסיק ולכאורה מתמלאים התנאים שבסעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה בדבר זהות בעלי הדין.

47. אך כאמור מסכימים אנו עם התובעים, כי המדינה כרשות שלטונית נהנית משרותם של התובעים במשך תקופה ממושכת והיה למדינה את הכוח בעבר לקבוע את עתידם של עובדים אלו גם אחרי שהיא תפסיק להיות מעסיקתם. אותו כוח שלטוני הוא מושא הביקורת של התביעה דנן, שעניינה המכרז שפרסמה המדינה, הפוגע בתנאי עבודתם של התובעים.

48. על כן מוצאים אנו, כי מן הראוי שהסכסוך הנוכחי ידון בבית הדין לעבודה שלו מוקנית הסמכות העניינית.

49. תוקפו של זכרון הדברים

הנתבעת 1 ממשיכה וטוענת,כי התובעים מנועים מלתבוע את המדינה, מכוח זכרון הדברים אשר חתמו עליו בו נקבע, כי לעובדים לא יהיו תביעות מכל סוג ומן שהוא כנגד המדינה.

50. נוסח זכרון הדברים מופיע כנספח ג-1 עד ג-9 לתצהירו של נעים ג'ונה, בו נרשם כי העובד אינו מתנגד לפיטוריו בשרות המדינה ומתנה הפסקת עבודתו בתנאים דלהלן:

"1. בקבלת פיצויים מוגדלים בשיעור של 150%.
2. בקבלת מענק חד פעמי לצורך הסתגלות וחיפוש עבודה בגובה של 6 חודשי משכורת קובעת.
3. העובד מצהיר בזה כי למעט האמור בפסקאות 1 ו-2 אין לו ולא תהיינה לו תביעות מכל מין וסוג שהוא כלפי ממשלת ישראל או מי מטעמה. "
51. אנו מקבלים את עמדת התובעים בנקודה זו לפיה מסמכים אלו הנקראים "זכרון דברים" אך בעלי תוקף של כתבי ויתור, רלבנטיים לזכויות התובעים ככל שהן מוקדמות להפרטה ונוגעות לתקופת העסקתם כעובדי מדינה. בעוד שהויתור אינו חולש על זכויות עתידיות שנובעות מארועים והתנהגות הצדדים לאחר מכן. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הכלל לפיו כתב ויתור נושא פניו אחורה ולא קדימה. כלומר, לכתב ויתור לא יהיה תוקף אם יתייחס לזכויות עתידיות.
נציין גם, כי רק חלק מהתובעים חתמו על כתבי ויתור בהתאם לזכויות שבחרו בהן.

52. מכאן שאין בכתבי הויתור עליהם חתומים מרבית התובעים כדי להשתיקם מלתבוע בתיק זה.

53. ההבטחה

מקריאת סיכומי הנתבעת 1 ניתן להבין, כי השלימה עם קיומה של הבטחה בע"פ שניתנה על ידי מר שמעון גוטליב, אשר שימש כמנהל כח אדם במשרד העבודה והרווחה משנת 72 עד 1995, לפיה העובדים יועסקו בבית הספר כל עוד הוא קיים. אולם, לדעתנו יש חשיבות להראות את המהפך שחל בעמדת המדינה מאחר ויש לו השלכה על האופן בו עלינו להעריך את התנהגות אורגניה.

54. ראשית נזכור, כי כל העדים מטעם התובעים שהם ארבעה המשקפים את כל התובעים, העידו באופן עקבי בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית, כי בעת ההפרטה של בית הספר הבטיח להם מר גוטליב כי כל עוד בית הספר ימשיך לפעול, הם יועסקו.

ראה: עדותו של מר ישראל שטוב ז"ל, עמ' 4.
תצהירו של מר צבי עזרא - סעיף 10 ובחקירתו הנגדית בעמ' 15.
עדותו של מר אברהם בן עמי עמ' 18.
תצהירו של מר אלי דהן - סעיף 26, ועדותו בעמ' 23.

55. הנתבעת 1 הכחישה בכתב ההגנה, כי ניתנה לתובעים הבטחה בדבר המשך העסקתם. כך בסעיפים 14.2, 14.3, 16, 20, 28.

56. באותו אופן נאמרו הדברים בסעיף 10 לתצהירה של הגב' יפה סולימני, מנהלת אגף משאבי אנוש במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה ובסעיפים 20 עד 23 לתצהירו של מר גוטליב.

הנתבעת 1 היתה מוכנה להודות, כי ההתקשרות בינה לבין "לקידום", לימים הנתבעת 2, אשר הבטיחה את קליטת התובעים והעסקתם באותם תנאים היתה לתקופה קצובה, ולא היתה הבטחה כי התנאי בדבר העסקתם יכלל בכל התקשרות.

57. כאמור חקירתו הנגדית של מר גוטליב שינתה את התמונה. מר גוטליב אישר, כי הבטיח לעובדים ובכלל זה התובעים, כי כל עוד בית הספר קיים תהיה להם עבודה (עמ' 36).

58. התנאים לקיומה של הבטחה מנהלית

הנתבעת 1 טוענת, כי יש לראות את הבטחתו של מר גוטליב בגדר הבטחה מנהלית, אשר ניתנה בחוסר סמכות ועל כן היא בטלה. לצורך העניין הביאה הנתבעת 1 את ארבעת התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה על מנת לקשור רשות מנהלית להבטחתה:

ראה: בג"צ 142/86 "דישון" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות ואח', פ"ד מ(4) 523, 529;
בג"צ 4915/00 רשת חברות תקשורת והפקות (1992) בע"מ
נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נד (5) 451, 478-477;
ע"א 2054/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ
נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (2) 433, 457-456;
ע"ע 701008/98 מאיר בנימין נ' שר האוצר ואח', טרם פורסם.
דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה, פד"ע כא 326, 331;
בג"צ 1407/90 מנשה נבעה, נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מה(1) 152.

59. נותן ההבטחה היה בעל הסמכות לתיתה

הכלל הוא שהבטחה מנהלית נוצרת רק אם ניתנה במסגרת הסמכות החוקית של נותנה. תנאי זה נובע מעקרון חוקיות המנהל. בהתאם לעקרון זה, פעולתה של הרשות המנהלית מתוחמת במסגרת הסמכויות שהוענקו לה מכוח הדין. הבטחה של פקיד ציבור או גוף ציבורי הנוגדת את החוק שאותו הם מתיימרים לשרת אינה תופסת ובתיהמ"ש לא יתנו את ידם לאכיפת הבטחה כזו נוכח פני הסכנה הברורה, שבעזרת הבטחות מעין אלה ירחיבו השלטונות את סמכויותיהם מעבר לגבולות שנקבעו להם על ידי המחוקק.
הבטחה אשר ניתנה בחוסר סמכות אינה מחייבת את המדינה.

ראה: הר זהב, "המשפט המנהלי", עמ' 519;
ברק, "האחריות החוזית של רשויות המנהל" (תשנ"א), 120-119.
עב"ל 020388/97 המוסד לביטוח לאומי נ' חיים ראובן, פס"ד מיום 3.11.04 (טרם פורסם).
דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה, פד"ע כא 326, 331;
דב"ע נו/278-3 אברהם קיזמן ואח' נ' עיריית גבעתיים, פד"ע לא 116, 126;
ע"א 6971/93 עיריית רמת גן נ' שאול קרשין ואח', פ"ד נ(5) 478, 483).

יש הסוברים, כי הבטחה מנהלית אשר ניתנה ע"י מי שאינו מוסמך לתיתה, אינה בטלה מעיקרה ובמקרים מסויימים יהיה על הרשות המנהלית לקיים גם הבטחה מעין זו. בנסיבות מסויימות רשאי אזרח הבא במגע עם הרשות להניח שהגורם הבא עמו במגע הוא בעל הסמכות

60. לענייננו, מי שנתן את ההבטחה היה מר גוטליב אשר שימש כמנהל כוח אדם במשרד העבודה והרווחה . לא לחינם ניתנה ההבטחה בעל פה מאחר וברור, כי לא היתה למר גוטליב סמכות לתת הבטחה שכזאת. מר גוטליב היה חלק ממספר אנשים אשר ניהלו את המו"מ עם עובדי בית הספר בקשר לסיום עבודתם וההישג היחיד של העובדים היה בסעיף בהסכם שבין המדינה ל"לקידום", לפיו "לקידום" תתחייב לקלוט את כל עובדי בית הספר אשר יבקשו להמשיך לעבוד ובאותם תנאים.
מעבר להתחייבות זו לא ניתנה התחייבות נוספת בכתב.

ברי לכל, כי הנהלת משרד העבודה לא אישרה זאת, גם לא נציבות שירות המדינה, אשר אם היו מסכימות לכך, ודאי שהיה ניתן לכך ביטוי בכתב.

בנוסף, לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה, 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב") "גוף מתוקצב ... לא יסכים על שינויים ... בתנאי פרישה ... אלא בהתאם למה שהוסכם או הנוהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר ...". אין בקרב עובדי המדינה לא הסכמה ולא נוהג להעניק הבטחה להעסקה עתידית לא מוגבלת בזמן. קל וחומר עת מופרטים שרותים כלשהם ועל כן ההסכם היה טעון אישור, אישור שלא ניתן. מכאן, לפי סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב ההסכם הינו בטל.

61. לנותן ההבטחה היתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב

הבטחה שהינה הבטחה מפורשת, מפורטת וברורה ואשר התגבשה במסמך כתוב, מחזקת את הסברה שניתנה מתוך כוונה להעניק לה תוקף משפטי מחייב.

ראה: הר זהב, 528-525,
ע"א 6620/93 עיריית רמת גן נ' נפתלי גולומב ואח', פ"ד נא(2) 363, 370-371.

לענייננו: אמנם מדובר בהבטחה מפורשת וברורה, אך לא ניתן לכך ביטוי בכתב, ובכך יש כדי לשלול את המסקנה, כי למר גוטליב היתה כוונה להקנות להבטחתו תוקף משפטי מחייב.

62. הוא בעל יכולת למלא אחר ההבטחה

"הבטחה מנהלית, על מנת שתהא תקפה, צריכה להיות בת ביצוע. כאן אין ענייננו באפשרות החוקית לבצע את ההבטחה, נושא בו דובר במסגרת התנאי הראשון של הסמכות. התנאי השלישי עניינו באפשרות הביצוע הטכנית או הכלכלית של תוכן ההבטחה. המקרים הברורים בהם נותן ההבטחה אינו בעל יכולת לקיימה הם כשאין אפשרות מעשית-טכנית לקיים את ההבטחה" (הר זהב, 529).

63. לענייננו: ברור, כי מר גוטליב אינו בעל הסמכות והיכולת למלא את ההבטחה. ספק אם משרד העבודה היה מסכים ליתן הבטחה כזו, וודאי וודאי שלא יכול היה לתת הבטחה שכזו לאור סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
מעדותה של הגב' סולימני ניתן להבין, כי אף אחד במשרד העבודה לא ידע על הבטחה זו; מה עוד, שעם פרישתו של מר גוטליב, לא היה יכול גם אם היה רוצה לדאוג למלא אחר ההבטחה.

64. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה

"...גם אם נתקיימו בהבטחה המנהלית כל הדרישות הללו כולן, והן דרישות מצטברות, עדיין יש לבחון את השאלה, אם היה לרשות צידוק חוקי לסגת מהבטחתה, כי אז גובר הוא על היסוד ה'חוזי' שבהבטחה השלטונית...הנטל להוכיח צידוק כזה הוא על הרשות" .

ראה: דב"ע מו/170-3א מדינת ישראל נ' דוד מצגר, פד"ע יט 237, 241-242;
בג"צ 903/87 דוד מצגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(2), 773.

ועוד: "ביטולם של החלטה או מעשה בנסיבות כאלו [כאשר המדובר בהבטחה מנהלית, כשביטולה עלול לפגוע במי שסמך על אותה הבטחה וכלכל את התנהגותו בהתאם לה] מעמיד זה מול זה שני אינטרסים ציבוריים מנוגדים: מחד גיסא, יש לציבור עניין לקיים את סמכות הרשות לתקן שגגה או עיוות שדבקו בפעולתה. מאידך גיסא, יש לציבור עניין בהקפדה על יציבות פעולתו של המנהל הציבורי, בהיותה אחד התנאים לתקינותם של סדרי המנהל וערובה חשובה לשמירת אמונו של האזרח ברשויות השלטון".

ראה: בג"צ 4383/91 חיים שפקמן ואח' נ' עיריית הרצליה ואח', פ"ד מו(1), 447, 454-
455.

לענייננו: התחייבות לדאוג, כי התובעים יועסקו עד גיל פרישתם ובאותם תנאים מביאה להטלת נטל בלתי סביר על הקופה הציבורית וזאת בהתחשב בכך, כי מדובר בהתחייבות שמתייחסת אל מי שכבר אינם עובדי מדינה.
גם על פי הוראות חוק יסודות התקציב קיים לרשות צידוק חוקי לסגת מהבטחתה.

65. מכל המצטבר עולה, כי לא ניתן לראות בהבטחתו של מר גוטליב הבטחה שלטונית מחייבת, באשר ניתנה ללא סמכות, ללא כוונה לתת לה תוקף משפטי, ללא יכולת למלא אחר ההבטחה, כאשר קיים צידוק חוקי לבטלה, וודאי שלא ניתן לאכיפה.
לכאורה די בכך כדי לדחות התביעה, אך לדעתנו לא נצא ידי חובתנו אם לא נתייחס לשאר טענות התובעים.

66. הסתמכות העובדים על התנהגות המדינה

על אף שקבענו, כי ההבטחה שנתן מר גוטליב אינה תקפה, הרי שיש מקום שבית הדין יתחשב בשיקול של יצירת ציפיות והסתמכות, גם כאשר לא עלתה פעולת הרשות לכדי הבטחה של ממש.

ראה: ה"פ (ח') 102/99, בש"א 626/99 שכונה שיתופית של הפועל מזרחי במק זבולון קרית שמואל בע"מ
נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"מ תשנ"ח (3) 193.
דפנה ברק ארז, הגנת הציפייה במשפט המנהלי, עיוני משפט כ"ז תשס"ב, 209,
240.

67. עובדים הפועלים במשך שנים רבות תוך הסתמכות על מערכת יחסים הקיימת בינם לבין מעסיקם, תוך ציפייה שמערכת זו של יחסים תימשך ובפועל היא נמשכת קרוב לכ- 15 שנים זכאים לראות בכך קשר משפטי מחייב.

מדובר ביחסים מתמשכים, שהקימו לתובעים חוזה שבו היה תנאי לא כתוב, שכל עוד בית הספר קיים, התובעים ממשיכים לעבוד.
אין לשכוח, שבמשך כל התקופה מאז הופרט בית הספר, זכו התובעים לתנאים שקיבלו מהמדינה ערב ההפרטה, הן בהיקף המשרה (1.3) והן בשכר. מכאן, שתנאי ההעסקה של התובעים הקנו להם יציבות מסויימת כמו עובדי מדינה.

ראה: דב"ע 3/ 98-7 מועדים ואח' - משרד הביטחון - מדינת ישראל ואח', פד"ע ל"ג 441, 466.

68. זכותה של המדינה לפרסם מכרז ללא הגבלה בקשר להמשך העסקת התובעים

אין חולק, כי למדינה קיימת זכות קניין במפעליה וחופש עיסוק וחופש להעסיק. המשך העסקת התובעים באותם תנאים כפי שהועסקו בעבר, על ידי כל זוכה שיזכה במכרז, כובל את המדינה לתכתיבים שלא היה ברצונה ובכוונתה להתחייב להם, תוך פגיעה באפשרות של תחרות והתמודדות על המשרות שיתפנו. כפיית עובדים על הזוכה החדש פוגעת בזכויות היתר הניהוליות של הזוכה, שמבקש לבחור את האנשים המתאימים ביותר לתפקידים לפי שיקול דעתו.
אין חולק גם, שלמדינה יש זכות לארגן את מפעליה, אם בדרך הפרטה ולאחר מכן בדרך של זכיון באופן היעיל והחסכוני ביותר מבחינה כלכלית.
התחייבות גורפת, לפיה יועסקו התובעים עד גיל הפרישה ובאותם תנאים היא בלתי סבירה ואין לה כל בסיס כלכלי, והיא גם מפלה בין התובעים לעובדים אחרים שעבדו בשירות המדינה ועברו לעבוד ב"לקידום".

69. זכותם של העובדים להמשיך לעבוד בבית הספר

הזכות לביטחון תעסוקתי הוכרה בפסיקה והיא נובעת מהזכות לכבוד ולחופש עיסוק.

חוזקה של הזכות הולך ונבנה במהלך השנים, והיא פועלת לטובת העובד ככל שהקשר שלו למקום העבודה מתמשך ומשתרע על שנים רבות.
באותו אופן גילם של התובעים הוא גורם חשוב בגיבוש הזכות לביטחון תעסוקתי. זאת כאשר בחלוף השנים גילם של התובעים שנתנו את מירב ומיטב שנותיהם למקום העבודה עומד להם לרועץ במציאת מקור תעסוקה חילופי. נזכיר, כי גילאי התובעים כאן נעים סביב גיל ה- 60 מעל ומתחת.

כפי ששנינו קודם. משך קיומו של ההסדר מאז שבית הספר הופרט, כ- 15 שנים מאז 1989יצר לתובעים ציפייה סבירה, כי יוכלו להמשיך לעבוד ללא קשר לחילופי הזכיינים כל עוד בית הספר קיים ופועל.

70. דרך האיזון

בפרשת "קיבוץ החותרים" נפסק על ידי כבוד השופטת דורנר, כי לעניינם של עובדים יש לתת משקל נכבד והוא זכאי להגנה משפטית ממשית. על כן הפגיעה באינטרס העובדים, גם אם היא לתכלית ראויה, תוכל להעשות רק במידה שאינה עולה על הנדרש, כלומר באופן מידתי.

מידתיות כוללת שלושה דרישות מצטברות. אלה הן דרישות ההתאמה, שעל פיה על הפעולה הפוגעת להיות מתאימה להשגת תכליתה; דרישת הפגיעה המזערית שעל פיה יש לנקוט אמצעי שפגיעתו בזכות או באינטרס היא הקלה ביותר האפשרית ודרישת היחסיות, שעל פיה פעולה הפוגעת בזכות או באינטרס תותר רק אם היחס שבין התועלת שבפעולה לבין הפגיעה שהיא גורמת הוא סביר.

ראה: בג"ץ 6268/00 קיבוץ החותרים אגודה שיתופית חקלאית רשומה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה (5) 639, עמ' 668.

71. מידת הדווקנות שבה יש להפעיל את הדרישות השונות תלויה במשקלם הסגולי של הזכויות והאינטרסים המוגנים, מצד אחד, ושל תכלית הפעולה, מצד אחר. הסביר זאת השופט זמיר:

"ככל שהזכות הנפגעת חשובה יותר, וככל שהפגיעה בזכות קשה יותר, כך צריך אינטרס ציבורי חזק יותר כדי להצדיק את הפגיעה. פגיעה קשה בזכות חשובה, שלא נועדה אלא להגן על אינטרס ציבורי חלש, עשויה להיחשב פגיעה במידה העולה על הנדרש".
ראה: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נ"ב (5) 241, בעמ' 273.
בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון פ"ד מט (4) 94, בעמ' 141-140.
72. במסגרת זאת, עלינו לזכור, כי מדובר בהתערבות בשיקול הדעת של המדינה כריבון ולא כמעביד, התערבות שלדעתנו צריכה להיות זהירה ומוגבלת למקרים שנקבעו בפסיקה, כאשר מדובר בהחלטה שניתנה בחריגה מסמכות או שיש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. הכלל בעניין זה הוא, כי כל עוד לא נגועה החלטת הרשות בפגמים שמנינו, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות, אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה הרשות ללכת בה.

ראה: ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל-אביב יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע ל"ו 438, 473-475.
73. נפתח ונציין, כי לטעמנו הסעד המבוקש בידי התובעים לכלול במכרז החדש סעיף, אשר יבטיח את העסקתם באותם תנאים עד גיל הפרישה היא דרישה לא מידתית. מדובר ברצון לקבל ביטחון תעסוקתי מוחלט. זוהי זכות שלא קיימת במשפט העבודה ובמגזר הציבורי. על אחת וכמה וכמה כאשר מדובר בהעדרם של יחסי עובד מעביד מעביד. קבלת תכתיב שכזה מנוגדת לעקרונות של שוק תעסוקה חופשי בו מתקיימת תחרות ומשולם שכר שניתן עבור עבודה שמתבצעת באופן הטוב ביותר ולא כדבר מובן מאליו. על כן עצם הבקשה בבסיסה אינה מידתית בכל קנה מידה שהוא.
74. לכן, משאין בסיס לסעד המבוקש כאן, ניתן היה בנקודה זו, לסיים את פסק הדין, אך נמשיך ונבחן כאמור אם החלטת הנתבעת 1 הינה מידתית.
75. האינטרס של ביטחון תעסוקתי
האינטרס של התובעים אשר נפגע הוא הביטחון התעסוקתי.
המשמעות המיידית של פרסום המכרז, היא שהתובעים איבדו את מקום עבודתם בו עבדו במשך כ- 30 שנים ואולי יאבדו את האפשרות לעבוד בו. המשך העסקתם ותנאי עבודתם יהיה מותנה ברצון הזוכה במכרז שלא יהיה קשור בהסכם המקורי שנחתם בין המדינה ללקידום.
העובדים נפגעים גם בשל משך תקופת ההעסקה באותו מקום אשר כאמור נעה בממוצע סביב כ 27 שנים. בעקבות כך גם לגילם של התובעים יש משקל מכריע. כולם סביב גיל 60קצת לפני אחרי, דהיינו, במרחק של מספר שנים מגיל הפרישה. מכאן ברורה החשיבות של המשך העסקת התובעים.

76. מידת חוזקו של האינטרס

אין חולק, כי התובעים קיבלו פיצוי מוגדל ומיוחד כאשר סיימו לעבוד אצל הנתבעת ב- 1989 כעולה מזכרון הדברים (נספח ג-1 עד ג-9). היו אלו פיצויים מוגדלים בשעור 150% וכן 6 משכורות כמענק הסתגלות. שניים מהתובעים בחרו לקבל הסדר רציפות זכויות.
בכך היה כדי להטיב ובאופן חריג עם התובעים עם סיום עבודתם בנתבעת, ולנתבעת היה בסיס להאמין, כי בכך סיימה את מחוייבותה כלפי התובעים. כך יוצא, כי מעשה שהחל בטובה מסתיים ברעה שהמדינה אחראית לה כנטען על ידי התובעים.

77. מכאן יוצא, כי התובעים ויתרו ב- 1989 על העיקרון של הביטחון התעסוקתי. לו רצו היו יכולים להמשיך ולהשאר כעובדי מדינה, יתכן בתפקידים אחרים אבל לא במקום העבודה המסויים. בכך יש כדי להחליש ממידת חוזקו של האינטרס לביטחון תעסוקתי.

כלומר, הגם שהתובעים עבדו באותו מקום עבודה, עצם ההפרטה, וקבלת הזכויות המוגדלות ב- 1989 מביאים למסקנה, שאין לראות בתובעים כמי שעבדו באותו מקום כשלושים שנים. מדובר באינטרס של מי שעבד 15 שנים ובתחילתן קיבל פיצויים על תקופת העבודה הקודמת.

78. יש גם לזכור, שהתובעים הם חלק מקבוצה בת 34 עובדים אשר "לקידום" התחייבה לקלוט (נספח ה' להסכם - נספח ד' לבקשה). התובעים לא הראו, כי רק הם נותרו מקבוצה זו. ככל שקיימים עובדים נוספים לא ברור מדוע על בית הדין לדאוג לאינטרסים רק של התובעים בשונה מהאחרים, אשר המשיכו לעבוד בבית הספר ולא הגישו תביעה.
קבלת התביעה משמעותה אפלייה ברורה לעומת שאר העובדים אשר לא יזכו לקבל זכות להבטחת עתידם התעסוקתי.

79. מידת הפגיעה באינטרס

הפגיעה באינטרס התובעים בזכות לביטחון תעסוקתי מתגבשת ביום פרסום המכרז לזכיין חדש. במכרז החדש אין חובה להעסיק את התובעים בתנאים בהם הועסקו עד היום.
התוצאה של הפעולה האמורה, היא כי התובעים קרוב לוודאי לא יוכלו להנות מתנאי העסקתם הנוכחים עד צאתם לגמלאות בטווח הזמן של בן שלוש לחמש עשרה שנים. מכאן יוצא, כי מידת הפגיעה היא בגובה הכנסתם לשנים שנותרו עד לפרישתם.
יחד עם זאת, אנו מוצאים, כי כפי שציינו קודם ככל שמדובר בעובדים ותיקים יותר ובגיל מתקדם, מתחזקת הזכות לביטחון תעסוקתי. אך ככל שמדובר בפגיעה שאינטרס של עובדים הנמצאים בסמוך לגיל הפרישה, הפגיעה באותם עובדים היא הקטנה ביותר.
כך, אין גם להשוות את הפגיעה בעובדים שהם יחסית צעירים ונותרו להם 15 שנים עד למועד פרישתם לגמלאות עם הפגיעה בעובדים שבשל גילם המתקדם לא יוכלו למצוא עבודה חילופית.

80. התכלית לשמה הפגיעה נעשית

המדינה מעוניינת להפריט כדי להביא לחיסכון בהוצאות, להקטין את מצבת כח האדם בשירות הציבורי לשמור על פיקוח מקצועי על השירות שניתן.
במקרה שלפנינו, בית הספר הופרט לפני כ- 15 שנים ועתה מבקשת המדינה לצאת למכרז, שבמסגרתו יבחר זכיין שיוכל לבחור את העובדים ולקבוע להם שכר ללא קשר לתובעים שעבדו בבית הספר.

בהקשר זה אין לפסול החלטת המדינה לצאת למכרז על בסיס העבר.

81. כאשר הנתבעת הסכימה להבטיח את עבודתם של התובעים אצל הזכיין - "לקידום" היה זה לתקופה קצובה, שהוארכה, אך ודאי לא עד פרישתם. בכך יש לראות מעין חוזה לטובת צד שלישי, שבא לקיצו עם פקיעת החוזה עם הזכיין ואין הוא ניתן לאכיפה כלל.

82. לא רק זו אף זו. אין ספק, שהנתבעת 1 פעלה לפנים משורת הדין כלפי התובעים למרות שפקעו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. חסד זה שנטתה הנתבעת, לא צריך לפעול נגדה, כאשר ברור היה מראש, כי על פי ההסכם הכתוב שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, מדובר בהסכם לתקופה קצובה.

83. מר נעים ג'ונה, המשמש כממונה על הכשרה מקצועית במחוז ירושלים והדרום באגף להכשרה ולפיתוח כח אדם במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פירט מהי העלות הכספית הטמונה בהיענות לבקשת התובעים.
בסעיף 10 לתצהיר טען מר ג'ונה, כי ההפרש בעלות של חיוב הזוכה במכרז להעסיק את התובעים לעומת עלות הפעלת בית הספר באמצעות כח אדם אחר נאמד ב- 2 מליון ₪ בכל שנה.
הצעת מחיר שתכלול את המשך העסקת התובעים הינה גבוהה יותר, ובשל כך עלול לפחות מספר המציעים.
מנגד העיד מר אברהם ויינגוט מנהל הנתבעת 2 כי לפי החישוב שלו מדובר בהפרש של 1,200,000 ₪ (עמ' 53).
כך או כך הוברר לנו, שהמשמעות הכלכלית של הכנסת התנאי לבקשת התובעים היא לפחות בעלות של 1,200,000 ₪ לכל הפחות ולכל היותר 2 מיליון ₪.
לכן ברור, כי הפעלת בית הספר עם עובדים שאינם התובעים היא זולה מהפעלת בית הספר עם התובעים, כאשר הפרש של כ- 1,200,000₪, אינו בטל בשישים.

84. עוד ציין מר ג'ונה בתצהירו, כי כרגע אין למשרד תקציב להפעלת בית הספר ופעולתו אכן הופסקה ב- 1.9.04 לכל המוקדם פעילותו של בית הספר עתידה להתחדש ב 1.11.04 בכפוף לקיומו של תקציב מאושר ולבחירת הזוכה. בהמשך ציין מר ג'ונה, כי מבחינת מגבלות התקציב ניתן יהיה להפעיל את בית הספר ולממן את הפעלתו לכל המאוחר בחודש 1/2005 מתקציב 2005.

85. מר ג'ונה צירף לתצהירו סיכום פגישה שהתקיימה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה ביום 4.7.04 בעניין המשך ניהול הפעלת בית הספר ( נספח א' לתצהיר). מסיכום הפגישה עולה כי מימוש הזכייה במכרז כפוף לקיומו של תקציב מאושר שיש להניח שיהיה קיים לכל המאוחר בחודש 1/05.

86. יוצא אם כן, כי למדינה קיימת תכלית ראויה מוצדקת שבגינה הפריטה את בית הספר וכעת היא מבקשת להוציא שוב למכרז את הזכיין. המדינה אף בחרה בעבר לבוא לקראת התובעים ולהקטין באופן חד פעמי את פגיעתם כתוצאה מהפרטת בית הספר.
87. בחינת המידתיות

כאמור המידתיות נקבעת לפי שלושה מבחני משנה: אלה הם מבחני ההתאמה, הפגיעה הפחותה והיחסיות. מבחני משנה אלה מוחלים באופן מצטבר. פעולה שלטונית היא מידתית רק אם היא עומדת בשלושתם יחד.

88. מבחן ההתאמה

די במידה נאותה של הסתברות כי הפעולה הפוגעת בזכות או באינטרס מוגנים תתרום במידה סבירה להשגת התכלית. הנאותות והסבירות יקבעו בהתאם למידת החשיבות היחסית של הזכות או האינטרס הנפגעים ושל התכלית שלשמה נעשית הפגיעה.

ראה: דליה דורנר / מידתיות, ספר ברנזון 281, 289.

במקרה שלפנינו הפגיעה בזכות לביטחון תעסוקתי של התובעים נעשית לתכלית ראויה כפי ששנינו קודם.
התכלית המושגת היא המשך הפרטת בית הספר לתחבורה, והפעלתו במסגרת זכיין באופן שהמדינה תוכל לעמוד בתשלום לזכיין כאשר מדובר בתשלום פחות ממה ששולם עד היום.

89. מבחן הפגיעה הפחותה

יש לבדוק אם כי מבין האמצעים החלופיים העשויים לקדם את הגשת התכלית, יש לנקוט את האמצעי שפגיעתו בזכות או באינטרס המוגנים היא הפחותה.
השופטת דורנר מסבירה במאמרה הנ"ל, כי לא נדרש, כי האמצעי שבו תבחר הרשות להגשמת התכלית יהיה בכל תנאי ובכל מחיר - האמצעי הפוגע בזכות או באינטרס במידה האפשרית הפחותה ביותר. מטבע הדברים, המשאבים הציבוריים מוגבלים:
"לא ניתן ועל כל פנים לא ראוי, לתת בכל מקרה להגשמת זכויות אדם, ולא כל שכן להגשמת אינטרסים פרטיים שאינם בגדר זכויות יסוד, עדיפות מוחלטת על פני כל שאר המשימות שרשויות השלטון נדרשות לקצוב להן ממשאביהן.".

ראה: דורנר, מידתיות עמ' 289-290.

90. מר ג'ונה הודה בחקירתו הנגדית, כי לא נבדקה האפשרות של העסקת עובדים בעלות נמוכה יותר (עמ' 39). הגב' סולימני הודתה, כי אם היתה יודעת שמר גוטליב נתן הבטחה לעובדים יתכן וההחלטה בעניין המכרז היתה אחרת (עמ' 46).

91. אך בכך אין כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו מאחר והזכות לביטחון תעסוקתי אותה מבקשים התובעים הינה מוחלטת. מדובר בזכות שהמשפט אינו מכיר בה. לכן מבחן הפגיעה הפחותה לא צריך לחול כאן וכל אמצעי שנוקטת המדינה, כל עוד הוא עומד במבחן סבירות, יתקבל.

92. מבחן היחסיות

מבחן היחסיות מבוסס על בחינת הסבירות של הפעילות השלטונית הפוגעת בזכות או באינטרס בהתחשב במשקל היחסי של הזכות או האינטרס הנפגעים מצד אחד, ושל תכלית הפעולה מצד אחר.

שקילת האינטרס של התובעים לביטחון תעסוקתי , באופן שאינו מוחלט, בשים לב לכך, כי קיבלו בעבר פיצוי מוגדל על סיום עבודתם בשרות המדינה, כי ההתחייבות להעסיקם על ידי הזכיין היתה מוגבלת בזמן, בכך שקבענו כי ההבטחה השלטונית שניתנה להם אינה תקפה, בכך שמידת הפגיעה הממוצעת מבחינת אובדן השתכרות אינה גדולה, ולכל היותר היא ניתנת לפיצוי בכסף, הרי יוצא, שהאינטרס של התובעים הינו חלש ומידת הפגיעה בו היא לא גדולה. מנגד, תכלית הפגיעה, הינה היכולת לאפשר למדינה לבצע הפרטות, להפעיל סמכות כריבון, והעלות הכספית הכרוכה בכך.
בכל אלה יש כדי לקבוע, כי ההחלטה לצאת למכרז הינה סבירה. מאחר ומצאנו ,כי שלושת מבחני המשנה של המידתיות מתקיימים כאן, אנו מוצאים, כי ההחלטה הינה מידתית.

93. התובעים עתרו גם לביטול מכתבי הפיטורים שמסרה להם הנתבעת 2 מהסיבה, שהליך הפיטורים לא התבצע בהתאם להסכמים החלים על הצדדים. במקרה שלפנינו החלטה על הפסקת הפעילות נכפתה על הזכיין ומבחינתו מדובר בסגירת בית הספר. פתיחתו תהיה על ידי הזכיין החדש ובכפוף לקיום תקציב. במקרה כזה אין מקום להורות על סעד של אכיפה שהוא בעצם המשמעות של ביטול מכתבי הפיטורים. ככל שירצו התובעים יוכלו לשקול הגשת תביעה כספית בגין הפיצוי המגיע להם , אם בכלל, בגין אי קיום ההסכמים החלים על הצדדים ככל שיוכחו.

94. ס י כ ו ם

על כן ולאחר ששקלנו את כל טענות הצדדים, אנו דוחים את התביעה.

95. ניתן בזאת לתובעים היתר לפיצול סעדים כפי שעתרו לכך בכתב התביעה.

96. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום כ"ד בחשון, תשס"ה (8 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_______________ _____________________ _________________
נ.עובדים-מר דוד אבגי נ.מעבידים-מר אבינועם אלון אילן סופר
- ש ו פ ט

003191/04עב 734 דקלה








עב בית דין אזורי לעבודה 3191/04 הרשקוביץ אריה,מנדל משה,אוחיון מאיר,בן עמי אברהם,וידבסקי נחמן,שטוב ישראל ז"ל,בראל יצחק,ונה אבינועם,קינצלר נתנאל,שרביט יחיאל,דהן אליהו,נבון יצחק נ' מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה,ל.ה.ט.מ. לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/11/2004)