פסקי דין על אייל בן חמו | פסקי דין על אברהם בן חמו | פסקי דין על אייל גרנות ואח' |

7413-09/13 וע     04/02/2014




וע 7413-09/13 אייל בן חמו, אברהם בן חמו, אייל גרנות ואח' נ' מדינת ישראל - הועדה המיוחדת מכוח חוק יישום תוכנית ההתנתקות








בית משפט השלום בירושלים



ו"ע 7413-09-13
בן חמו ואח' ו"ע 7379-09-13 גרנות ואח'
ו"ע 7426-09-13 שניר ואח' נ' מדינת ישראל-הועדה המיוחדת מכח חוק ישום תוכנית ההתנתקות






תיק חיצוני:



בפני
כב' השופטת אנה שניידר

המבקשים בתיק 7413-09-13

1. אייל בן חמו





2. אברהם בן חמו

המבקשים בתיק 7379-09-13

3. אייל גרנות





4. מרטין גרנות

המבקשים בתיק 7426-09-13

5. שרה שניר





6. שמעון שניר





נ
ג
ד

המשיבה
מדינת ישראל – הועדה המיוחדת מכוח חוק יישום תוכנית ההתנתקות




החלטה



1.
הואיל
ובכל התיקים שפורטו לעיל הוגשו בקשות להארכת מועד להגשת תביעה לוועדה המיוחדת מכוח סעיף 13(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן - החוק), כאשר כל המבקשים מיוצגים על ידי אותו משרד עורכי דין, והואיל ובכל התיקים מתעוררת שאלה משפטית זהה – החלטתי, למען היעילות והחיסכון, ליתן החלטה המתייחסת לתיקים האמורים באופן מאוחד.




הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטים

2.
על פי החוק, פיצוי בשל מבנה ניתן לעסק על ידי ועדת הזכאות רק על בסיס טופס הפחת (טופס י"א).


במשך שנים ארוכות הייתה עמדתה הגורפת של הוועדה המיוחדת כי גם היא, כמו ועדת הזכאות, אינה מוסמכת לאשר תשלום מיוחד לעסק בשל מבנה שלא על בסיס טופס הפחת, אולם ביום 15.5.12 ניתן על ידי בית המשפט העליון
פסק דין
בעע"א 7792/05 כליף תעשיות (1994) בע"מ נגד הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (להלן – הלכת כליף), שבו נקבע , כי הוועדה המיוחדת מוסמכת לקבוע פיצוי בשל מבנה באופן שיביא לידי ביטוי את שוויו הריאלי, לרבות עלויות שהושקעו בו אף שלא נכללו בטופס הפחת.

בכך הפכה הלכת
כליף מדיניות ארוכת שנים של הוועדה המיוחדת, ונוצרה מציאות משפטית חדשה.

בעקבות הלכת
כליף פרסמה המשיבה באתר האינטרנט כי המועד האחרון להגשת בקשות לאחר פסק הדין הינו 1.3.13.


תיק 7413-09-13

3.
המבקשים בתיק זה (להלן –בן חמו), היו בעלים של מבנים שונים ביישוב בדולח, ובמסגרת תביעות שהגישו לוועדת הזכאות לא פוצו כלל בשל המבנים , משום שהשקעותיהם במבנים האמורים לא נרשמו בטופס הפחת.


תיק 7379-09-13

4.
המבקשים בתיק זה (להלן – גרנות) היו בעלים של ארבעה מבנים שונים באזור רפיח-ים בשטח החממות שלהם.
המדובר במתפרה, במחסן חקלאי
ובסככה, ולא בחממות עצמן.

במסגרת תביעות שהגישו גרנות הם פוצו בשל השקעותיהם בחממות, אולם לא פוצו בשל המבנים האמורים , משום שהשקעותיהם לא נרשמו בטופס הפחת.


תיק 7426-09-13

5.
המבקשים בתיק זה (להלן – שניר) היו בעלים של מבנה אחד במשק במושב גן אור בסמוך לחממותיהם.

המדובר במחסן – בית אריזה , בשטח של כ – 250 מ"ר ,
ומסגרת תביעות שהגישו שניר לוועדת הזכאות הם לא פוצו כלל בשל נכס זה.

6.
בעקבות הלכת כליף , פנו כל המבקשים לוועדה המיוחדת ביום 28.2.13, אולם בקשתם סורבה ביום 11.8.13 בטענה כי המועד להגשת הבקשה חלף לאור הוראות סעיף 13(א) לחוק.


כתוצאה מכך, הוגשו כל הבקשות שלפנינו, ביום 2.9.13, בצירוף תצהירים מטעם המבקשים.


המסגרת הנורמטיבית

7.
המועד להגשת תביעות על פי החוק קבוע בסעיף 13(א) לחוק, אשר קובע כי "המועד האחרון להגשת תביעה לפי החוק זה הוא שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לתביעה".

8.
סעיף 13(ב) לחוק מסמיך את בית המשפט להתיר לתובע להגיש את תביעתו, אף אם חלף המועד להגשתה, זאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו".


לעניין טיבם של אותם "טעמים מיוחדים" שבסעיף 13(ב) לחוק , נפסק בע.א. (י-ם) 11079/07 חרזי נ. ועדת זכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות מיום 22.5.08, כי יש לפרש ביטוי זה באופן מצומצם , בהתאם לפרשנות שניתנה לו בפסיקה המתייחסת לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.


השקפה זו אומצה על ידי כב' השופטת גילה כנפי – שטייניץ
מבית המשפט המחוזי בירושלים ב

פסק דין
שניתן לאחרונה,
ביום 26.12.13 , בע"א 33531-08-13 הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נגד בן סעדון (להלן – פס"ד בן סעדון).

9.
הדרישה ל"טעם מיוחד" רוככה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בבר"מ 6094/13 לאול מדהנה נגד המשרד לקליטת עליה מיום 10.12.13 (להלן – הלכת מהדנה).


בהלכת מהדנה, שעניינה הארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולפני משפחותיהם, התשנ"ב – 1992, נקבע כי כאשר מדובר בהליך ערעור שנוקט פרט כלפי רשות המפעילה חוק סוציאלי -
משקלו היחסי של אינטרס סופיות הדיון פוחת, ומטעם זה יש להקל במידת מה בדרישה ל"טעם מיוחד" בקטגוריה זו.

בפס"ד בן סעדון
מתייחס בית המשפט המחוזי להלכה זו.


טענות המבקשים

10.
לטענת המבקשים, לאור שגיאת המשיבה בפרשנות סמכותה,
שגיאה אשר שררה בתקופה שבין שנת 2005 ועד להלכת כליף שנקבעה בשנת 2012, במהלכה חלפה תקופת הגשת הבקשות למשיבה – קמה הצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה.


לטענתם, לאור המדיניות השגויה של הוועדה המיוחדת בתקופה האמורה, נמנעו רבים מהפונים מהגשת בקשה שהייתה חסרת תכלית, ולכן ההגינות השלטונית מחייבת קבלת הבקשות לאחר שינוי המדיניות בעקבות הלכת כליף.

11.
עוד נטען , לאי תחולת סעיף 13(א) על בקשות לוועדה המיוחדת, להבדיל מוועדת הזכאות.

12.
בתשובה משלימה מטעם המבקשים נטען , כי פס"ד בן סעדון אינו רלבנטי לענייננו, שכן הבקשות דנן עניינן בפיצוי מבנה בהתאם להלכת כליף, נושא שלא נדון כלל בפס"ד בן סעדון.

13.
לעניין הלכת מהדנה טוענים המבקשים, כי הלכה זו דווקא מחזקת את עמדתם לפיה בנסיבות המקרה, ובשים לב להוראות החוק, יש להתיר הארכת המועד שכן "הטעם המיוחד" הנדרש מרוכך יותר מאשר במקרה אזרחי אחר.


לטענתם, מהלכת מהדנה ניתן ללמוד לענייננו בבחינת קל וחומר, שכן שם נבעה אי הגשת הערעור במועד משגגה, ואילו כאן – אי הגשת הבקשה במועד נבעה מפרשנות שגויה של המשיבה עצמה.


טענות המשיבה

14.
המשיבה טוענת כי דין הבקשות להידחות על הסף שכן אין הן מגלות עילה על פניה,
הואיל ואין לראות בהלכת כליף "טעם מיוחד" לעניין סעיף 13(ב) לחוק.

15.
לטענת המשיבה , לא יעלה על הדעת
שכעת 8 שנים לאחר הפינוי, יתאפשר לכל מפונה לטעון כי לא היו לו מבנים אשר לא בא זכרם מעולם בפני
ועדות תנופה, או שקיימות עלויות נוספות למבנה כלשהו שלא נרשמו בטופס הפחת, וכי לאור טענה לקונית זו לבדה,
יהא זכאי לפיצוי.


לעמדת המשיבה יישומה של הלכת
כליף אינו יכול להלום מצב שבו מי שבעבר לא טען בפני
ועדת הזכאות כי היו לו הוצאות שלא נרשמו בטופס י"א, לא הציג ראיות בנושא , ולא פנה מעולם לוועדה המיוחדת בעניין, יכול לבוא כיום ולבקש כי תיקו ייפתח בסוגיות אלה.
לטענת המשיבה, יש ליתן בנסיבות אלה את העדיפות לעקרון סופיות הדיון.

16.
המשיבה טוענת כי ככלל, אין להלום מצב בו מי שעניינו נדון בערכאות וההליכים הסתיימו באופן סופי וחלוט, יוכל להגיש תובענה חדשה למעשה רק בשל העובדה ששנים מאוחר יותר נפסקה הלכה משפטית חדשה.
הדבר סותר את עקרון סופיות הדיון,
ואף בניגוד להוראות התיישנות סטטוטוריות.
לטענתה, אף החלות רטרוספקטיביות של הלכות חדשות בבית המשפט העליון אין בכוחן לייצר עילות תביעה חדשות למי שההליך המשפטי בעניינו חלוט .
המשיבה מסתמכת על רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (27.2.2006)),
ומפנה גם, על דרך ההיקש, לרע"א 5087/10 מדינת ישראל נ. קיבוץ מעיין צבי
מיום 7.11.12.




דיון והכרעה

17.
ראשית יצוין,
כי טענת המבקשים לפיה סעיף 13(א) לחוק לא חל על הוועדה המיוחדת דינה להידחות , וזאת לאור אמירה מפורשת בעניין זה בפסקה 17 לפס"ד בן סעדון לפיה, יש להבחין בין סמכויותיה ושיקול דעתה של הועדה המיוחדת לפסוק פיצוי מיוחד בתביעות שהונחו לפניה כדין לבין סדרי הדיון החלים על הגשת תביעות אלה, לרבות המועד להגשתן כקבוע בדין.


בית המשפט המחוזי אמר מפורשות כי "אין בהיקף סמכויותיה של הועדה המיוחדת כדי לאיין את הדרישה לטעם מיוחד לשם הארכת המועד הנדרש על פי דין, זאת אף אם נניח שמדובר ב"טעם מיוחד" מרוכך יותר בהתאם להלכת מהדנה."


במילים אחרות, גם לגבי תביעות לוועדה המיוחדת אין אנו פטורים מדרישת "הטעם המיוחד" שבסעיף 13(ב) לחוק.

18.
לגופו של עניין, לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות התשובות המשלימות שהוגשו על פי החלטתי
בעקבות פס"ד בן סעדון והלכת מהדנה – הגעתי למסקנה כי במקרים שלפנינו
קיים בכל זאת "טעם מיוחד" המצדיק קבלת הבקשות.

19.
כפי שנאמר כבר
על ידי בהחלטות קודמות (למשל בו"ע 45503-03-13 בעניין חיץ רהיטים בע"מ מיום
25.9.13 , וכן בו"ע 49171-05-13 בעניין בזיז מיום 3.8.13) -
אכן אין צורך לחזור ולהזכיר את חשיבותו של עקרון סופיות הדיון.


אין גם מחלוקת כי הלכה משפטית חדשה אינה מקימה תביעה חדשה למי שההליכים בעניינו הסתיימו באופן סופי וחלוט, אולם במקרים שלפנינו מדובר,
לדעתי, במצב מיוחד.


הלכת
כליף שינתה באופן דרמאטי את המדיניות של הוועדה המיוחדת, ובעקבות פסק הדין נקבעה מדיניות חדשה, לפיה מי שהעלה בעבר טענות מסוג אלה שנדונו בפסק הדין בפני
וועדה מוועדות תנופה ונדחה – רשאי לשוב ולהעלות את טיעוניו בפני
המשיבה, וזאת להבדיל ממי שלא העלה את הטענות בעבר.

במלים אחרות, נראה שגם המשיבה בקביעת המדיניות האמורה סברה למעשה כי לאור הלכת
כליף קיים טעם מיוחד שבקשתו של מי שנדחתה תידון בכל זאת פעם נוספת, על אף חלוף תקופת ההתיישנות, אולם מצאה לנכון להחיל "טעם מיוחד" זה על קבוצה מסוימת בלבד, ולהתיר לקבוצה מסוימת זו בלבד ארכה עד ליום 1.3.13.

20.
נראה כי המדיניות החדשה של המשיבה, בעקבות הלכת
כליף, נבעה מכך שמצד אחד הכירה המשיבה כי ההלכה נפסקה על רקע של פרשנות לא נכונה מצד המשיבה עצמה , וכי יש מקום לתקן עוול שנגרם בעקבות פרשנות זו, ומצד שני, מתוך חשש ל"סחף" של בקשות בעניין זה, בחרה המשיבה להבחין בין אותה קבוצה שעניינה נדון בעבר ונדחה לבין קבוצה שעניינה לא נדון כלל.

אני סבורה
, כפי שכבר אמרתי בעבר,
כי מדובר בהבחנה שרירותית שאין לה מקום.

כלום יעלה על הדעת "להעניש" אדם אשר השלים עם מדיניות מסוימת של הוועדה המיוחדת וסבר שלאור מדיניות זו אין כל טעם לפנות לוועדה המיוחדת תוך בזבוז זמן ומשאבים, כאשר התוצאה באותה עת ידועה מראש – שבקשתו תידחה?

האם יש לראות בכך ויתור על טענותיו?!

נראה שהתשובה לכך היא שלילית, ומקורה של עמדת המשיבה, כפי שצוין לעיל, ברצונה לצמצם את "רוע הגזירה".

21.
לאחר שחל שינוי במדיניות בעקבות הלכת
כליף – מן הראוי היה ליתן הזדמנות לפנות לוועדה המיוחדת גם למי שלא פנה בעבר, וזאת על מנת לאפשר לו לנסות ולהוכיח את טענותיו בעניין שוויו של המבנה.

חזקה על הוועדה המיוחדת שתדע להבחין בין המקרים השונים ולקבוע האם הטענות אכן הוכחו אם לאו.


נראה אם כן שהשינוי במדיניות בעקבות הלכת
כליף מהווה "טעם מיוחד" לעניין סעיף 13(ב) לחוק, ופסקי הדין בעניין בן סעדון ובעניין מהדנה לא שינו את עמדתי זו,
אלא אף חיזקו אותה, כפי שיובהר להלן.



22.
להבדיל מהמקרים שלפנינו, אשר עניינם פיצוי בשל מבנים , כפי שהיה במקרה שאליו מתייחסת הלכת כליף, הרי שבפס"ד בן סעדון
נדון נושא
פיצוי בשל חממות ומנהרות, אשר לגביו קבע בית המשפט המחוזי , בפסקה 15 בפס"ד בן סעדון , כי לא הוצבע על שום שינוי חקיקתי או פסיקתי אשר יש לו השלכה על תביעות לפיצוי בגין חממות ומנהרות.

אכן לגבי פיצוי בשל חממות ומנהרות לא חל שינוי חקיקתי או פסיקתי, אולם לגבי פיצוי בשל מבנים שההשקעות לגביהם לא נרשמו בטופס הפחת
- חל במפורש שינוי פסיקתי אשר מצא את ביטויו בהלכת כליף.

לפיכך, אף כי בפס"ד בן סעדון נקבע כי לגבי המקרה שם לא הוצג "טעם מיוחד", כדרישת סעיף 13(ב) לחוק – נראה שבמקרה שלפנינו,
יש בהחלט לראות בהלכת כליף "טעם מיוחד".

23.
כאמור,
גם הלכת מהדנה מחזקת את עמדתי כי דין הבקשות להתקבל.

בהלכת מהדנה
נפסק, כאמור, כי כאשר מדובר בבקשה של פרט להארכת מועד להגשת הליך ערעורי נגד הפעלת סמכות של רשות שניתנה לפי חוק סוציאלי, הליך שבמסגרתו נבחנת לראשונה בערכאה שיפוטית זכאותו לתגמול או להטבה , משקלם של השיקולים בדבר אופי העניין העומד לדיון והאינטרס של הצד שכנגד בסופיות הדיון שונה מזה שניתן להם דרך שיגרה בעניינים אחרים, באופן ששיקולים אלה מטים את כף המאזניים להקל במידת מה בדרישה ל"טעם מיוחד" להארכת מועד בקטגוריה הנדונה.

אמנם בית המשפט המחוזי בפס"ד בן סעדון לא קבע במפורש כי חוק יישום תכנית ההתנתקות הוא חוק סוציאלי,
בדומה לחוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב – 1992
שהוא נשוא
הלכת מהדנה,
אולם הוא התייחס בהרחבה להלכת מהדנה, ואף קבע בפסקה 17 לפסק הדין, כפי שצוטט לעיל, כי יש לבחון קיומו של "טעם מיוחד" גם בהקשר לתביעות לוועדה המיוחדת, "אף אם נניח שמדובר ב"טעם מיוחד" מרוכך יותר בהתאם להלכת מהדנה".



24.
בהקשר זה ראיתי לקבל את עמדת המבקשים, כפי שפורטה בתשובותיהם המשלימות, כי מעניין מהדנה ניתן ללמוד לענייננו בבחינת קל וחומר, שכן בפרשת מהדנה נבעה אי הגשת הערעור במועד משגגה,
ואילו במקרים שלפנינו, אי הגשת הבקשות במועד נבעה ממדיניות המשיבה עצמה, שהתבררה כשגויה בהלכת כליף, ועד למועד שבו ניתנה הלכת כליף, במאי 2012, הפכה כל הליך בעניין מבנים שההשקעות לגביהם לא נרשמו בטופס הפחת למיותר וחסר סיכוי.

25.
כמו כן יש לזכור, שכל הפניות לוועדה המיוחדת במקרים דנן היו ביום 28.2.13, דהיינו לפני המועד האחרון להגשת בקשות לאחר הלכת כליף שהמשיבה עצמה קבעה,
והוא – 1.3.13, ולא נמצא בתגובותיה
של המשיבה לבקשות טעם מדוע בחרה שלא לכבד הצהרתה זו בעניינם של המבקשים.


סוף דבר

26.
הבקשות מתקבלות.

27.
המשיבה תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בכל אחד מן התיקים בסכום של 5,000 ₪, ובסך הכול -
סכום של 15,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








וע בית משפט שלום 7413-09/13 אייל בן חמו, אברהם בן חמו, אייל גרנות ואח' נ' מדינת ישראל - הועדה המיוחדת מכוח חוק יישום תוכנית ההתנתקות (פורסם ב-ֽ 04/02/2014)