פסקי דין על אוסי תכנון הקמת מבנים ופיתוח בע"מ | פסקי דין על ו.י. סמארה בנין ותשתיות (2005) בע"מ

59730-01/13 רעצ     12/03/2014




פ 59730-01/13 מדינת ישראל






בפני
כב' השופט חגי טרסי
בעניין: מדינת ישראל
המאשימה
נגד
פלוני
ע"י ב"כ עו"ד שרית סלומינסקי

הנאשם
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, עבירות על סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי המפורט בכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביצע הנאשם את המעשים, במהלך שנת 2011, בשתי קטינות אשר שהו בצהרון שניהלה אשתו, ואשר התיידדו בהמשך עם בתו הקטינה.

באישום הראשון לכתב האישום המתוקן מתוארים שני אירועים בהם ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה ל.ב.ז., אשר במועד הרלבנטי הייתה כבת 9. האירוע הראשון התרחש בעת שישנה הקטינה בבית הנאשם, בחדרה של בתו (להלן: "החדר"), ולבשה מכנסי פיג'מה. הנאשם נכנס לחדר, הסיר את השמיכה מעל לקטינה, וליטף את בטנה ואת רגליה. לאחר מכן, הוריד הנאשם את מכנסי הפיג'מה, והפשילם עד מעל לברכיה של הקטינה. או אז, הכניס הנאשם את ידו לתוך תחתוני הקטינה, ומישש באצבעותיו את איבר מינה, בשעה שהקטינה מעמידה פני ישנה. לאחר מכן, אונן הנאשם, עד אשר הגיע לסיפוק מיני, כשהוא כורע ברך בסמוך לקטינה.

מעובדות האירוע השני המתואר באישום הראשון, ומתייחס לאותה קטינה, עולה כי במועד מאוחר יותר במהלך שנת 2011, לבשה הקטינה מכנסי ג'ינס, בחושבה שבכך יקשה על הנאשם לגעת בה. הקטינה שכבה במיטה בחדר והעמידה פני ישנה. הנאשם נכנס לחדר, התקרב לקטינה, פתח את כפתור מכנסי הג'ינס, הוריד את מכנסיה ומישש את איבר מינה.
על פי עובדות האישום השני, במהלך שנת 2011 שהתה בבית הנאשם קטינה נוספת, נ.פ., שהייתה אז כבת 10, וצפתה עמו בטלוויזיה. בשלב מסוים נכנסה הקטינה לחדר על מנת לישון, ושכבה במיטה. הנאשם נכנס לחדר, ניגש למיטתה של הקטינה וליטף את החלק העליון של ירכה.

במסגרת ההסדר שנכרת בין הצדדים הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות וכן נתבקש בעניינו תסקיר שירות מבחן. אפנה כעת לתיאור מכלול הנתונים שהתקבלו בחוות הדעת הנ"ל.

הערכת המסוכנות:
בחוות הדעת המפורטת של המרכז להערכת מסוכנות צוין כי מדובר בגבר בן 55, יליד הארץ, נשוי ואב לשני ילדים, ללא עבר פלילי. לאחר סקירת הפרטים האנמנסטיים והתכנים שעלו בבדיקתו, מובאת בחוות הדעת ההתרשמות הקלינית ולפיה מדובר באדם ללא מאפיינים אנטיסוציאליים או פסיכופאתיים, בעל דימוי עצמי וגברי נמוך, אשר בבדיקה הותיר רושם הגנתי ונע בין הודאה במעשים לבין מינימיזציה שלהם. עוד עלה מהבדיקה כי קיים עיסוק יתר במין והיעדר סיפוק בחיי המין.

בשל הרושם שמסתיר תכנים מתוך עולמו הפנימי בכלל והמיני בפרט, לא ניתן להבין לעומקה את האטיולוגיה העומדת בבסיס העבירות ולא ניתן להבין האם קיימת סטייה מינית פדופילית אם לאו. יחד עם זאת, מתוך הנתונים הקיימים מצטיירים מאפיינים של regressed child molester, דהיינו עבריין מין שאינו בעל סטייה מינית, ושבאופן שגרתי המשיכה המינית שלו מופנית כלפי נשים, אולם בעתות משבר מתערער הדימוי העצמי שלו והיכולת שלו להתמודד עם תסכולים והוא מעתיק אז את תוקפנותו כלפי ילדות.

לאחר שקלול הפקטורים הסטטיים והדינאמיים, לרבות העבר הנקי, הרקע התעסוקתי הרציף, המערכת היחסית הזוגית הממושכת, על הקשיים שבה, התמיכה המשפחתית המסוימת לה זוכה, הפגיעה בשתי קורבנות צעירות שאינן בנות משפחה, הקושי בקביעת האטיולוגיה המדויקת, קיומו של עיסוק יתר במין וצריכה מוגברת של פורנוגרפיה, מוערכת מסוכנותו המינית של הנאשם ברמה "בינונית-נמוכה".

תסקירי שירות המבחן:
בעניינו של הנאשם הוגשו, מאז הוצג הסדר הטיעון, שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן, אשר עקבו אחר השתלבות הנאשם בהליכים טיפוליים. בתסקיר המפורט הראשון מחודש יוני 2013 נסקרו בהרחבה נתוניו האישיים והמשפחתיים של הנאשם, כפי שכבר הוזכרו לעיל. עוד תואר כיצד לאחר שהוחזק במעצר של ממש כחודש ימים, שוחרר הנאשם למעצר בית ושולב בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין במסגרת שירות המבחן. הנאשם הגיע לכל המפגשים, עמד בתנאי מסגרת הטיפול ונטל חלק בפעילות הקבוצה בהתאם לשלב הטיפולי הראשוני בו היה מצוי. באשר לעבירות, לקח הנאשם אחריות מלאה על המעשים שביצע, הביע צער וחרטה על התנהגותו וחווה תחושות מבוכה, בושה ואשמה. עם זאת, התקשה להכיר בקיומה של משיכה מינית לקטינות ושירות המבחן התרשם מקיום מאפיינים של חזרתיות, הסלמה, קושי בדחיית סיפוקים וקושי בשליטה על דחפים. לנוכח המוטיבציה והנזקקות הטיפולית שביטא הנאשם, הומלץ על שילובו בטיפול אינטנסיבי יותר במסגרת מרכז היום לעברייני מין בפתח תקווה.

שני התסקירים הנוספים שהוגשו מתארים את השתלבותו של הנאשם במרכז היום ואת התקדמות הטיפול בו במהלך שמונת החודשים האחרונים. בתסקיר מחודש ספטמבר 2013 נרשם כי הנאשם משתף פעולה כנדרש, מגיע למסגרת מידי יום ושומר על גבולותיה. יחד עם זאת, מדובר בשלבים ראשונים של טיפול, המוטיבציה נדמית חיצונית והנאשם משליך אחריות על גורמים חיצוניים. ההתרשמות היא של אדם המרוכז בעצמו ובצרכיו, אשר מתנהג מתוך עמדה קורבנית, עוסק באובדנים שחווה בנסיבות מעצרו ומתקשה להתבונן על היבטים פוגעניים באישיותו.

התסקיר העדכני, מיום 5.2.14, חיובי בהרבה, ומעיד על שיפור במידת שיתוף הפעולה ובתכנים העולים בהליך הטיפולי. על אף האובדים שחווה וההליכים שהוא נדרש לנהל עקב כך במישורים שונים, עובר הנאשם כיום תהליך טיפולי מעמיק, בו הוא מצליח להשיג התקדמות במישורים שונים לרבות זיהוי והכרה של בעיה, דפוסי התנהגות שהביאו לביצוע העבירות, גורמי סיכון ויכולת לגילוי אמפתיה. התרשמות גורמי הטיפול היא כי חל שינוי לטובה בהתייחסותו לטיפול וביכולתו להפיק ממנו תועלת.

לנוכחת הנתונים שפורטו בתסקיר האחרון ותקופת הטיפול הממושכת מתרשם קצין המבחן כי חלה הפחתה משמעותית ביותר ביחס לרמת הסיכון במצבו של הנאשם בטווח הקרוב והבינוני. הערכתו היא כי לאור ההודאה בעבירות, לקיחת האחריות, החרטה הכנה, גילויי האמפתיה לקורבנות, שמירת התנאים המגבילים, ההכרה בבעיות הקיימות וההליך הטיפולי המשמעותי, קיימת פרוגנוזה טובה וחיובית להמשך הטיפול ולהפחתת הסיכון למעורבות בביצוע עבירות דומות בעתיד. לפיכך ממליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם במבחן למשך 18 חודשים בתנאי המשך טיפול במרכז היום ככל שיידרש. בנוסף, במידה ונשקלת סנקציה של מאסר בפועל, מומלץ כי תהיה כזו שניתן לרצותה בעבודות שירות וכי תחילת ריצוי המאסר תידחה על מנת שלא לקטוע את הרצף הטיפולי בו מצוי כיום.

טיעוני הצדדים:
בטיעוניה לעונש הדגישה התובעת המלומדת את החומרה הרבה שבמעשיו של הנאשם. לטענתה, יש לדרג את המעשים ברף החומרה הגבוה של עבירות המין מסוג זה, וזאת לנוכח פער הגילאים העצום בין הנאשם לקורבנות, ניצול הסיטואציה שהביא לנוכחותן בביתו והפרת האמון הקשה שהייתה כרוכה במעשים. עוד הדגישה ב"כ המאשימה כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בשורה של מעשים שבוצעו לאורך התקופה.

על מנת לעמוד על הנזקים שנגרמו לקורבנות העבירה, הפנתה התובעת להצהרת נפגעת עבירה שהוגשה מטעם אמה של הקטינה שפרטיה מוזכרים באישום הראשון. במסגרת מסמך זה, שהוגש וסומן ע/1, מציינת האם כי בשל מעשיו של הנאשם נגרמה לבתה טראומה, פגיעה בביטחון, ירידה בלימודים ופחדים. עוד מתארת האם בפני
יתה את יחסי הידידות הקרובים ששררו בין משפחת הקטינה למשפחת הנאשם, יחסים אותם ניצל הנאשם לרעה, תוך פגיעה באמון שניתן בו. כיום מטופלת הקטינה במרכז המתמחה בטיפול בילדים שעברו פגיעות מיניות. בעקבות הטיפול חלה הטבה במצבה הרגיש, אך הדרך לשיקום מלא, לדברי האם, עדיין ארוכה. הקטינה סובלת מפערים ניכרים בלימודים בבית הספר ומשקיעה מאמצים גדולים לצמצום הפער, מאמצים הכרוכים גם בהוצאות כלכליות ניכרות. עוד מציינת האם ב-ע/1 את הסבל שנגרם לבתה בגין השנים הארוכות בהן הסתירה את שאירע לה מתוך תחושת בושה.

באשר לעונש הראוי, הזכירה ב"כ המאשימה את הערכים החברתיים שנפגעו, את עיקרון ההלימה העומד כיום בראש שיקולי הענישה, את נסיבות ביצוע המעשים ואת הנזק שגרמו. על יסוד נתונים אלה יש לטענתה לקבוע מתחם עונש הולם שבין 24 ל- 54 חודשי מאסר בפועל בגין כל אחד מהאירועים המוזכרים באישום הראשון ומתחם הנע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל לגבי האישום השני. ככל שמדובר בעונש כולל, עתרה המאשימה להשתת מאסר באמצע מתחם שבין 33 ל-66 חודשי מאסר בפועל, וזאת לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. לביסוס עמדתה, הגישה התובעת אסופת פסיקה.

מנגד, הטילה ב"כ הנאשם את יהבה על שיקולי השיקום ועל האינטרס הציבורי המובהק להביא למניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד, באמצעות הליך טיפולי משמעותי שיעבור הנאשם. מבלי להמעיט בחומרת המעשים, ציינה הסנגורית המלומדת כי מדובר היה בשלושה אירועים בודדים, שלא היו כרוכים בשימוש בכוח ואשר אירעו בשנת 2011 ולא נשנו מאז. לטענת ב"כ הנאשם, ראוי לקבוע במקרים מעין אלו מתחם ענישה רחב, אשר יכול שיכלול גם אפשרות של השתת ענישה בעבודות שירות, כפי שעשו בתי המשפט במסגרת גזרי הדין אליהם הפנתה בטיעוניה.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הזכירה הסנגורית כי מדובר באדם כבן 55, ללא כל עבר פלילי, נשוי ואב לשני ילדים, אשר הנם כל עולמו. בעקבות חשיפת הפרשה והגשת כתב האישום נגדו חרב עליו עולמו. הוא הוחזק במעצר של ממש כ- 45 ימים, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני ואנושי. אשתו החליטה לעזוב אותו ופתחה בהליכי גירושין. כמו כן מתנהלות נגדו תביעות אזרחיות מטעמם של בני משפחתה. גם מהבחינה הכלכלית מצבו בכי רע והוא מצוי בחובות בהיקף של מאות אלפי ₪. מצבו הבריאותי גם כן אינו תקין והוא סובל מתפקודי כבד לקויים, סכרת ולחץ דם גבוה, כמפורט במסמך הרפואי שסומן ע/3. לא רק הנאשם עצמו אלא גם בני משפחתו, ובראשם ילדיו, עלולים להיפגע אם יושת עליו עונש מאסר. כבר היום סובלים הילדים מבעיות נפשיות והקשר המוגבל עם אביהם מקשה עליהם מאוד.

לבסוף התמקדה ב"כ הנאשם בהליכי הטיפול שעובר הנאשם, ובהשלכה שיש להליכים אלה על הפחתת המסוכנות. בהקשר זה הפנתה הסנגורית לעובדה כי כבר בהערכת המסוכנות שבוצעה לפני כעשרה חודשים נקבע כי אין לנאשם מאפיינים אנטי סוציאליים או פסיכוטיים, כך שמדובר באדם שקשייו ניתנים לטיפול ושיש בכוחו לבטא חמלה ועצר.

בהתאם לכך, השתלב הנאשם בהליך טיפולי משמעותי וממושך במרכז היום בפתח תקווה, ומהתסקיר האחרון שהוגש עולה כי חלה פריצת הדרך המיוחלת והנאשם עובר תהליך טיפולי מעמיק ולגבש תובנות חיוביות בכל המישורים. לטענת ההגנה, לנוכח ההפחתה המשמעותית במסוכנות, מהווה המלצת שירות המבחן מענה הולם ומאוזן למכלול שיקולי הענישה. לפיכך, ביקשה ב"כ הנאשם לאמץ המלצות שירות המבחן ולהימנע מהשתת מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן ביקשה עקב מצבו להימנע מהשתת קנס ולהסתפק בפיצוי הולם אך מתון.

הנאשם עצמו פנה לבית המשפט בדברים, והביע חרטה עמוקה על מעשיו ועל הפגיעות שגרם לילדיו ולקורבנות מעשיו. הוא התחייב להמשיך בהליכי השיקום ולא לבצע עוד עבירות בעתיד.

דיון והכרעה:

"על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות, האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד באופן משמעותי, שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות- כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הינה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח"
דברים אלה נאמרו על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6690/07 פלוני נ' מ"י (10.3.08), שנים מספר בטרם נחקק תיקון 113 לחוק העונשין, אך דומה כי כוחם יפה גם כיום להבהיר את הערכים החברתיים כבדי המשקל העומדים ביסוד האיסורים בדבר פגיעה מינית בקטינים וקטינות, איסורים אותם הפר הנאשם ברגל גסה. על פי הוראות התיקון, ערכים חברתיים אלה משמשים נדבך ראשון בקביעת מתחם העונש ההולם למעשי העבירה, וראוי כי יעמדו לנגד עיניו של בית המשפט כבר בפתח הדברים.

בהתאם להוראת סעיף 40 יג(ב) לחוק, במקרה כמו המקרה שלפני, בו הורשע הנאשם במספר עבירות המהוות כמה אירועים, יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לבית המשפט שיקול דעת לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. במקרה שלפני, קיים קשר מובהק בין האירועים השונים, הן מבחינת טיב המעשים והן מבחינת מועדם. כמו כן משליכים המעשים השונים זה על זה והצטברותם מקימה כמובן חומרה מיוחדת. לפיכך אני סבור, כפי שהשתמע אף מטיעוני ב"כ הצדדים לעונש, כי במקרה זה ראוי להטיל על הנאשם עונש אחד כולל בגין מכלול האירועים, תוך התחשבות במספר העבירות, תדירותן והזיקה ביניהן ותוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש שיוטל עליו והיקפו, כמצוות סעיף 40 יג(ג) לחוק. לאחר הבהרה זו, אשוב ואפנה כעת למלאכת קביעת המתחמים.

את מתחם העונש ההולם יש לקבוע בהתאם לעקרון המנחה בענישה- הוא עקרון ההלימה- ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת ובמכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. הערכים החברתיים שנפגעו כבר הוזכרו לעיל, וקשה לחלוק על הקביעה כי הנאשם פגע בערכים אלה באופן ממשי. עוד ראוי להדגיש כי המתחם חייב להתייחס לא רק לסוג העבירה אלא גם לנסיבות ביצועה של העבירה ולמידת אשמו של הנאשם.

בהקשר זה ראוי להזכיר מספר שיקולים בעלי משמעות, אשר ראוי שישפיעו על קביעת המתחם. בין שיקולים אלה יש למנות את גילן הצעיר של הקורבנות, שהיו בנות 9 ו-10 בלבד בעת שביצע הנאשם בגופן את המעשים המיניים. עוד יצוין פער הגילאים האדיר בינן לבינו, אדם בוגר ובעל משפחה, אשר עבר את גיל 50 ומודע היטב למשמעות ולחומרת מעשים מעין אלה. את המעשים ביצע הנאשם תוך ניצול פער גילאים זה ותוך הפרת האמון שנתנו בו הקטינות כאדם בוגר ואחראי, כאב לחברתן וכבעלה של מנהלת הצהרון בו שהו. הנאשם אמנם לא נדרש לשימוש בכוח לביצוע המעשים, אך בוודאי ניצל לרעה את סמכותו, גילו ומעמדו לעומת הקטינות, לשם ביצוע העבירות.

ככלל שמדובר באישום הראשון ראוי להזכיר כי לא מדובר היה במעשה רגעי וספונטני, אלא בכך שהנאשם נכנס לחדר בו ישנה הקטינה, הסיר מעליה את השמיכה, ליטף את בטנה ורגליה, הפשיל את מכנסי הפיג'מה שלה, הכניס את ידיו לתחתוניה ומישש את איבר מינה. לאחר מכן אף אונן הנאשם, כשהוא כורע בכך בסמוך לקטינה. גם באירוע השני באישום זה פתח הנאשם את כפתור מכנסיה של הקטינה, הוריד את מכנסיה ומישש את איבר מינה. אפילו באישום השני, החמור פחות, מדובר היה בכך שנכנס מיוזמתו לחדר השינה, ניגש למיטתה של הקטינה וליטף את ירכה.

כאשר מדובר במעשים מעין אלה המבוצעים בקטינות כה רכות בשנים, נחשף פעמים רבות מלוא היקפו של הנזק שנגרם להם רק בחלוף שנים רבות, ומבחינה זו אין ספק כי הנזק הפוטנציאלי שעלול היה הנאשם לגרום הינו משמעותי ביותר. יתרה מכך, מהצהרת נפגעת העבירה ע/1 ניתן ללמוד על נזקים קונקרטיים שכבר נגרמו לקורבן האישום הראשון, במישור הנפשי, הלימודי והכלכלי.מכלול נתונים אלה צריך שישמש בקביעת המתחם, לצד העובדות הספציפיות של כל אירוע ואירוע, כאשר אין חולק כי האירוע הראשון באישום הראשון הנו החמור ביותר, האירוע השני חמור קצת פחות ואילו זה המפורט באישום השני, מבלי להקל ראש, הנו במדרג חומרה נמוך באופן ניכר מאלו שבאישום הראשון.

באשר לפסיקה הנוהגת, הפנו ב"כ הצדדים למספר החלטות עליהן ביקשו להסתמך. בנוסף, עיינתי אף אני מיוזמתי בפסקי דין נוספים. להלן יובאו בקצרה מספר החלטות מרכזיות, של בית המשפט העליון ושל בתי המשפט המחוזיים, מהם ניתן ללמוד על טווחי הענישה המקובלים במקרים מעין אלה. למען הסר ספק, בטרם מתן גזר הדין עיינתי בכל פסקי הדין אליהם הפנו אותי ב"כ הצדדים, כאשר מטעם ההגנה מדובר היה בעיקר בפסקי דין מבית משפט השלום, במקרים בהם נגזר הדין במסגרת הסדר טיעון שכלל ענישה מוסכמת או טווח ענישה מוסכם ומוגבל. לטעמי, לא ניתן להקיש מאותם מקרים לענייננו, ואת מדיניות הענישה הנוהגת יש לאתר בהחלטות המנחות והמחייבות של הערכאות הגבוהות יותר.

הנה כי כן, במסגרת ע"פ 6695/08 פלוני נ' מ"י (26.1.09) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם על הכרעת הדין בה הורשע בעבירה על סעיף 348 (ב) לחוק העונשין ועל עונש מאסר בפועל למשך 20 חודשים שנגזר עליו. מדובר היה במי שהורשע בבית המשפט המחוזי בכך שניצל סיטואציה בה ישב לצידה של קטינה כבת 13 וחצי, אחותה הקטנה של בת זוגו, ואז נטל את ידה של הקטינה והצמידה לאיבר מינו תוך שהוא מבצע תנועות שפשוף עד הגיעו לפורקן מיני. ראוי לציין כי באותו מקרה, ובשונה מענייננו, כפר הנאשם במיוחס לו והורשע רק לאחר שמיעת כל הראיות וכי העבירה בה הורשע חמורה מעט יותר מזו בה עסקינן, אך מבחינת טיב המעשה, דומה כי אירועי האישום הראשון בענייננו חמורים לא פחות מאלה שביצע הנאשם הנ"ל. עוד ראוי לציין כי הנאשם הנ"ל סבל מקשיים נפשיים וכי מסוכנותו הוערכה כנמוכה.

לאחרונה אף אישר בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 3182/13 פרץ נ' מ"י (19.12.13) עונש מאסר למשך 25 חודשים שהושת על הנאשם אשר הורשע בבית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת הראיות. בעבירה של מעשה מגונה בקטינה. גם כאן מדובר היה בעבירה חמורה מעט מזו שבהליכים שלפני, אך מבחינה עובדתית ניתן למקם את חומרת המעשים ברף דומה, וודאי לא חמור יותר מאלו שביצע הנאשם שלפני. בעניינו של פרץ, הורשע הנאשם במעשים שביצע בקטינה כבת 11 שישנה בדירה בה שהה. הנאשם נכנס לחדרה ונישק אותה על פיה. בהמשך ביקש ממנה להיכנס לשירותים והיא סירבה. לאחר מכן נכנס שוב לחדר והחל לעסות את גבה. הוא נגע ברגלה, הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה, נגע בישבנה וניסה לגעת באיבר מינה, אך היא מנעה זאת ממנו. בהמשך הלילה שב ונגע בגבה, בירכיה ובישבנה, ניסה לנשקה על פיה וליטף את חזה מעל לבגדים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם למעשים המגונים שביצע הנאשם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר, וגזר עליו כאמור 25 חודשי מאסר בפועל, על אף הערכת מסוכנות בינונית שהוגשה בעניינו. בית המשפט העליון אישר הן את המתחם והן את גזר הדין ודחה את ערעורו של הנאשם.

בעניינו של הנאשם פנחס עמר, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז ערעור על חומרת העונש, וגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 40 חודשים על מי שהורשע לאחר ניהול הוכחות בריבוי עבירות של מעשים מגונים בשתי קטינות שהתגוררו בשכנות אליו, בעוד שבאו לבקר את ילדיו. במועדים שונים, במהלך תקופה של מספר חודשים, נהג הנאשם להושיב את הילדות על ירכיו, ואז ליטף באצבעותיו באזור אבר מינן, מעל הבגדים. מסוכנותו המינית הוערכה כנמוכה עד בינונית. בשלב הערעור חזר בו הנאשם מכפירתו והודה במעשים שיוחסו לו ועונש המאסר שהוטל עליו קוצר מ- 48 ל- 40 חודשי מאסר בפועל. ראו לעניין זה ע"פ (מרכז) 12-10-22711 עמר נ' מ"י (3.11.13).

גם במסגרת ע"פ (מרכז) 13-04-38946 זפרני נ' מ"י (12.11.13) התקבל ערעור הנאשם על גזר הדין ועונשו הוקל מ- 42 ל- 33 חודשי מאסר בפועל. מדובר היה במי שהורשע לאחר שמיעת הראיות בכך שבמהלך כשנה ביצע במספר הזדמנויות מעשים מגונים בקטינה כבת 9, בעת ששיחקה עם בתו. העבירות באו לידי ביטוי בכך שמספר פעמים הניח את ידו על איבר מינה, מעל לבגדיה, ובאחד המקרים אף ליטף את ישבנה מעל הבגדים. בפני
בית המשפט המחוזי לקח הנאשם אחריות על מעשיו ובהתחשב בעבר הנקי ובכך שמדובר היו במעשים שאינם ברף החומרה העליון, קוצר עונש המאסר כמפורט לעיל. דומה כי המעשים שביצע הנאשם שבפני
, לפחות באישום הראשון, חמורים באופן ניכר מאלו שבהם הורשע זפרני.

החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי מרכז הראויה לציון בענייננו ניתנה במסגרת ע"פ (מרכז) 12-10-16331 שקיב נ' מ"י (30.4.13). החלטה זו הוגשה ע"י ב"כ הנאשם, והיא מבקשת ללמוד ממנה על האפשרות להסתפק במקרים המתאימים במאסר שירוצה בעבודות שירות. עיון בעובדות המפורטות בהחלטה הנ"ל מגלות כי מדובר במי שהורשע לאחר שמיעת הראיות בכך שבעת ששימש מוכר בחנות, נצמד מאחור לילדה בת 9 שהייתה עסוקה בחיפוש בובה על אחד המדפים בחנות, וחיכך את איבר ממנו הזקוף בישבנה, מעל הבגדים. מסוכנותו הוערכה ברמה בינונית-נמוכה. בית המשפט המחוזי מצא לבטל את מתחם הענישה המחמיר יותר שקבע בית משפט השלום וקבע כי במקרה זה נע המתחם בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, וזאת לנוכח ההרשעה באירוע אחד בלבד שאינו ברף חומרה גבוה. עוד מצאה ערכאת הערעור להשית על הנאשם את הרף התחתון של מתחם הענישה שנקבע, דהיינו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וזאת לנוכח ההליך הטיפולי המשמעותי והממושך בו נטל חלק. יוער כי במסגרת ההחלטה ציין הרכב בית המשפט המחוזי כי עניינו של שקיב שונה ממקרים אחרים ומצדיק מתחם וענישה מתונה יותר שכן מדובר במעשה יחיד מרף חומרה נמוך, וזאת בשונה ממקרים חמורים שנעשו מתחת לבגדים, בריבוי פעמים ולאורך זמן. דומה כי דברים אחרונים אלה מבהירים היטב מדוע במקרה שלפני, שכולל מספר אירועים, לאורך זמן, לרבות מגע עם איבר המין של אחת הקטינות מתחת לתחתוניה ולאחר הפשלת מכנסיה, מתחייב מתחם מחיר יותר וענישה משמעותית יותר.

מטבע הדברים אין מקרה אחד זהה למשנהו, וכל אחד מהצדדים עשוי להצביע על אבחנה כזו או אחרת, המצדיקה הימנעות מביצוע השלכה אוטומטית מגזר דין זה או אחר לענייננו. כך למשל, ראוי להדגיש כי חלק מהנתונים שנלקחו בחשבון בגזר הדין הסופי בכל אחר מהמקרים שהוזכרו לעיל אינו אמור להיבחן בשלב קביעת המתחם. כך הם למשל פני הדברים בכל הנוגע לעבר הפלילי, להערכת המסוכנות ולשאלת ההודאה מול ניהול המשפט. לפיכך, הובאו ההחלטות הנ"ל אך ורק על מנת להציג את קנה המידה המקובל והנפוץ במחוזותינו במקרים דומים, ככל שניתן, למקרה שלפני. עוד ראוי להדגיש, כי רמת הענישה הנוהגת אינה אלא אחד הפרמטרים הרלבנטיים לקביעת מתחם העונש ההולם, ואין היא מכתיבה כשלעצמה את המתחמים שייקבעו.

נקודה אחרונה זו הובהרה הבהר היטב על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1323/13 רך חסן נ' מ"י (5.6.13), כדלקמן:

"עוד אבקש לחדד בהקשר זה כי אין לטעות ולזהות בין מתחם העונש ההולם לבין טווח הענישה הנהוג. מדובר ב"יצורים" שונים. מתחם העונש ההולם מגלם, כאמור, הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, כאשר מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהם. טווח הענישה הנהוג בפסיקה, לעומת זאת, הוא נתון אמפירי-עובדתי, המורכב מהעונשים המקובלים בגין עבירה מסוימת בדין הנוהג. היעדר החפיפה בין השניים עולה במפורש גם מדברי ההסבר להצעת החוק, שהפכה לימים לתיקון 113: "ככל שהמדיניות הנוהגת משקפת את עיקרון ההלימות היא מהווה אינדיקציה לקביעת העונש ההולם ואילו כאשר יש פער בינה לבין המדיניות הראויה, תועדף המדיניות הראויה" (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006, ה"ח הממשלה 241, 447).

"... פועל יוצא מהשוני בין מתחם העונש לבין טווח הענישה המקובל הוא, שמתחם העונש אינו משמש כ"תעריף ענישה קבוע" שאותו יש להחיל בצורה אוטומטית בכל המקרים העתידיים."

לבסוף, ראוי להזכיר כי לצד כל אחת מהעבירות שביצע הנאשם קבוע עונש של 7 שנות מאסר, ולנוכח הוראות סעיף 355 לחוק העונשין, על בית המשפט להשית על הנאשם עונש שלא יפחת מרבע העונש המרבי הנ"ל, דהיינו 21 חודשי מאסר, אלא אם יחליט מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. לאחר שנתתי דעתי להוראות תיקון 113, להנחיות בית המשפט העליון ולמכלול הנתונים שפורטו לעיל בהרחבה, אני סבור כי לצד האירוע הראשון שבאישום הראשון יש לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל- 40 חודשי מאסר בפועל. בגין האירוע השני באותו אישום, המתחם הנו בין 14 ל- 30 חודשי מאסר בפועל ואילו לגבי האישום השני ינוע המתחם בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 8 חודשי מאסר בפועל.

אם אפנה כעת לבחינת מכלול הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה ואשר משמשות לקביעת העונש הראוי לנאשם, במסגרת מתחמי הענישה שנקבעו, הרי שקיימים מספר שיקולים כבדי משקל המצדיקים הימנעות ממיצוי הדין עם הנאשם. אזכיר תחילה כי מדובר באדם בוגר, בעל משפחה, אשר ניהל עד למעצרו אורח חיים נורמטיבי, מבלי שנרשמו לחובתו הרשעות קודמות כלשהן. לכך יש להוסיף את נכונותו של הנאשם להודות במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, לקחת אחריות למעשים החמורים שביצע ולחסוך את הצורך בניהול ההוכחות, לרבות אי הנעימות הרבה שהייתה עשויה להיות כרוכה בעדות מי מהקטינות או בני משפחתם. בהתחשב בטיב העבירות ובגילן של הקטינות, אין להקל ראש במשמעות בחירתו של הנאשם לחסוך את הצורך בשמיעת הראיות.

עוד ראוי לציין כי לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, אין ספק כי עצם חשיפת המעשים, הגשת כתב האישום, תקופת המעצר שחווה, התנאים המגבילים, החלטת אשתו להתגרש ממנו והפירוד מילדיו, פגעו בו פגיעה של ממש, אשר יש בה גם מרכיבים מרתיעים ועונשיים. שליחתו לתקופת מאסר נוספת מאחורי סורג ובריח תפגע בו פגיעה משמעותית נוספת, ואף תשליך על כלל בני משפחתו ובמיוחד על מצבם של ילדיו. גם מצבו הכלכלי, הקשה גם כך, צפוי להחמיר, וכך גם מצבו הפיזי והנפשי. גם שיקולים אלה ראוי שיילקחו בחשבון באיזון הכולל.

השיקולים לקולא שפורטו עד כה אינם חריגים, ומאפיינים לא מעט מקרים בהם מורשע נאשם לראשונה, בגיל מבוגר יחסית, בעבירות של מעשים מגונים בקטינים. אשר על כן יש בכוחם להביא להקלה מסוימת, תוך גזירת הדין בתוך מתחם הענישה, בחציו התחתון של המתחם. אם בכל זאת מצאתי לנכון להקל עם הנאשם עוד יותר ולגזור את דינו בסמוך לרף התחתון ממש, הרי שהחלטתי זו נובעת במידה רבה מההליך הטיפולי המשמעותי בו השכיל הנאשם להשתלב.
כאמור בתסקירי שירות המבחן, השתתף הנאשם בסמוך לאחר מעצרו בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין בשירות המבחן. לאחר מכן השתלב, על פי המלצת קצין המבחן, בטיפול אינטנסיבי במסגרת מרכז היום לעברייני מין, ומזה כתשעה חודשים שהוא משולב בטיפול זה ומשתף פעולה כנדרש. התסקיר האחרון אף מעיד על שיפור שחל במידת שיתוף הפעולה ובתכנים העולים בטיפול ועל כך שמדובר כיום בהליך טיפולי מעמיק המביא להתקדמות במישורים שונים ולשינוי לטובה ביכולתו להפיק תועלת מהטיפול. על יסוד נתונים אלה סבור קצין המבחן כי חלה הפחתה משמעותית ביותר ביחס לרמת הסיכון במצבו של הנאשם לטווח הקרוב והבינוני. עוד מציין קצין המבחן כי קיימת פרוגנוזה טובה וחיובית להמשך הטיפול ולהפחתת הסיכון למעורבות בביצוע עבירות דומות בעתיד.

כאן המקום להזכיר כי גם הערכת המסוכנות שהוגשה בעניינו של הנאשם, עוד בטרם החל בהליך הטיפולי האינטנסיבי, הצביעה על מספר מאפיינים אשר הותירו תקווה ליכולת טיפול ושיקום. כך למשל נקבע כי מדובר באדם ללא מאפיינים אנטיסוציאליים או פסיכופאתיים, אשר אינו סובל ככל הנראה מסטייה מינית. מסוכנותו העתידית הוערכה ברמה "בינונית- נמוכה", כאשר ניתן להניח כי בעקבות הטיפול שעבר, חלה הפחתה מסוימת אף ברמת מסוכנות זו. התוצאה הכוללת היא כי הנאשם נוטל כיום חלק בהליך טיפולי משמעותי, אשר עשוי להביא בעתיד להפחתה נוספת במסוכנותו ומצדיק הקלה נוספת עם הנאשם, הן על מנת לעודדו להמשיך ולצעוד בדרך זו והן בשל האינטרס הציבורי המובהק שבשיקום עבריינים.

כידוע, מייחסות הוראות תיקון 113 משקל לא מבוטל לשיקולי השיקום, ושיקולים אלה הנם היחידים שבכוחם להביא, במקרים המתאימים, לסטייה לקולא ממתחמי הענישה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה בו מתקיימים שיקולי שיקום בעוצמה כזו או אחרת מוצדק להשית ענישה החורגת מהמתחם לקולא והמחוקק אף הבהיר במפורש כי במקרים בהם מדובר במעשים בעלי חומרה יתרה מותנית החריגה מהמתחם בקיומן של נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המחייבות פירוט. ראו בעניין זה הוראות סעיפים 40ד (א) ו-(ב) לחוק.

במקרה שלפני שוכנעתי כי שיקולי השיקום מצדיקים נקיטה בהתייחסות מקילה עם הנאשם והימנעות ממיצוי הדין עמו. יחד עם זאת, אין בהם כדי להצדיק סטייה לקולא מהמתחמים שנקבעו, אלא מתן ענישה כוללת, בהתאם להנחיות שנקבעו בסעיף 40 יג' (ג) לחוק ואשר כבר הוזכרו בהרחבה לעיל. באשר לקביעת העונש הכולל, אשוב ואזכיר כי הנאשם נותן את הדין בגין שלושה מקרים שונים בהם ביצע מעשים מיניים בקטינות צעירות לימים, כי הנאשם פגע בשתי קטינות שונות וכי כל אחד מהמעשים כשלעצמו מצדיק ענישה של ממש, ובוודאי כך כשהם נבחנים במאוחד.

אינני מתעלם מהמלצת שירות המבחן, אך כשמה כן היא, המלצה בלבד, וככל שאין בה כדי לבטא את האיזון הנדרש בין השיקולים הסותרים, שומה על בית המשפט לגזור את הדין מתוך ראיה רחבה ולאור מכלול השיקולים הרלבנטיים. ההקלה המשמעותית עם הנאשם תבוא לכן לידי ביטוי בכך שתקופת המאסר שיהיה עליו לרצות לא תעלה באופן ניכר על הרף התחתון של מתחם הענישה שקבעתי בנוגע לאירוע החמור ביותר- הוא אותו אירוע ראשון באישום הראשון. בנוסף, יושת על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע והוא יחויב במתן פיצוי הולם לקטינות, בהתאם לחומרת המעשים שביצע כלפי כל אחת מהן. לאור מצבו ועונשו של הנאשם לא מצאתי מקום להשית עליו בנוסף גם קנס כספי.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 21.1.13 ועד 28.2.13.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור הנאשם כל עבירת מין.

3. הנאשם יפצה את המתלוננת באישום הראשון בסכום של 25,000 ₪ ואת המתלוננת באישום השני בסכום של 5,000 ₪. סכומי הפיצוי יופקדו בקופת בית המשפט בתוך 60 יום ויועברו על ידי המזכירות להורי המתלוננות, על פי פרטים שיסופקו על ידי המאשימה.

המוצגים יושמדו.
זכות ערעור בתוך 45 ימים.

אני מתיר את פרסום גזר הדין, ובלבד שלא יפורסם כל פרט מזהה בנוגע לקטינות או לנאשם.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, במעמד הצדדים.
חגי טרסי
, שופט
בית משפט השלום בנתניה

ת"פ 13-01-59730 מדינת ישראל
נ' פלוני

עמוד 15 מתוך 15








פ בית משפט שלום 59730-01/13 מדינת ישראל נ' (פורסם ב-ֽ 12/03/2014)