פסקי דין על אברהם ישראלי | פסקי דין על ד"ר רון בן יצחק

26285-07/13 תק     16/02/2014




תק 26285-07/13 אברהם ישראלי נ' ד"ר רון בן יצחק








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 26285-07-13 ישראלי נ' בן יצחק


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופטת איילת הוך-טל


התובע
אברהם ישראלי
ת.ז. 005466933

נגד

הנתבע
ד"ר רון בן יצחק

ת.ז. 22139687




פסק דין


רקע עובדתי

1.
התובע עותר לקבלת פיצוי כספי בסך 33,000 ₪ מאת הנתבע וזאת בשל רשלנות בהתנהלות הנתבע.
2.
רעייתו של התובע, הגב' דפנה ישראלי, ילידת 1927 אובחנה כחולת אלצהיימר בשנת 2007.
3.
ביום 1.5.09 אישר המוסד לביטוח לאומי כי גב' ישראלי זכאית לקבל גמלת סיעוד כמי שתלוי לחלוטין בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום ואחוז הזכאות הועמד על 168% צמיתה.
4.
התובע עתר, בשם רעייתו, לקבלת גמלת סיעוד על פי פוליסת ביטוח "מכבי סיעודי" באמצעות חברת כלל בריאות.
5.
הנתבע הינו רופא פסיכוגריאטר בהכשרתו.
6.
הנתבע התבקש על ידי חברת כלל לבצע הערכה בתחום מומחיותו לגב' ישראלי וביום 13.3.09 פגש אותה בנוכחות התובע והנכד תום.
7.
דו"ח הבדיקה מתעד את מצבה של הנבדקת בשלושה תחומים: התחום הסומטי, התפקודי והמנטאלי.
8.
בפרק ההתרשמות בסיכום קובע הנתבע כי הנבדקת בת 82. בשנת 2007 אובחנה כסובלת מדימנציה בדרגה בינונית. לפני חודשיים החלה בטיפול תרופתי ניסיוני לשיפור תהליכי חשיבה. יש רקע של דכאון וחרדה בגינו טופלה במסגרת קופת החולים. החלה להשתתף בפעילות חברתית במועדון יום לתשושי נפש. מתקשה לתפעל מכשירי חשמל. מרבה לצפות בטלוויזיה. מסוגלת להשתמש עצמאית בטלפון תוך שימוש בחייגן אוטומטי. זקוקה לעזרה בנטילת תרופות ותלויה לחלוטין בבעלה בכל החלטה שלוקחת. מבחינה תפקודית – עצמאית בתפקודי יומיום בסיסיים למעט חוסר שליטה בהטלת שתן – זקוקים לחיתולים 24 שעות ביממה.
9.
בפרק ההמלצות סבור הנתבע כי "בשלב זה אינה עונה לתנאי הפוליסה המגדירות תשישות נפש (השגחה צמודה)".
10.
בעקבות בדיקה זו דחתה חברת כלל את התביעה על פי פוליסה בקובעה כי מצבה של הנבדקת אינו מזכה אותה בגמלת סיעוד על פי תנאי הפוליסה (מכתב מיום 25.3.09 – נספח בת/2). במכתב זה מזמינה כלל את הנבדקת להציג מסמכים רפואיים המצביעים על שינוי במצבה הרפואי שאז יובא עניינה לבדיקה מחדש. בנוסף, מיידעת כלל בדבר הזכות להגשת ערעור על ההחלטה.
11.
לטענת התובע, את המכתב קיבל רק בחודש מאי 2013.
12.
בשלהי שנת 2012, לאחר בדיקה רפואית נוספת מטעם כלל, נקבע כי הנבדקת זכאית לגמלת סיעוד.
13.
דרישת התובע לקבל את הגמלה רטרואקטיבית, מיום בו הוכרה הנבדקת כזכאית מטעם המוסד לביטוח לאומי (חודש מאי 2009), נדחתה בשל חוות הדעת שערך הנתבע.

תמצית טענות הצדדים

14.
התובע טוען כי חוות דעתו של הנתבע מצביעה באופן חד משמעי על מצבה הסיעודי של הנבדקת כבר בחודש מרץ 2009 וכי מסקנת הנתבע, לפיה אינה עונה לתנאי הפוליסה עומדת בסתירה גמורה לכל מה שנרשם בבדיקה.
15.
לכן, סבור התובע כי התנהלות הנתבע הינה רשלנית ובגינה לא זכאית הנבדקת לכל גמלת סיעוד עד לשלהי שנת 2012.
16.
התובע עותר לחייב את הנתבע באופן אישי בסך 33,000 ₪ - היינו גמלה בשיעור 3,000 ₪ לחודש למשך 10 חודשים.
17.
במקביל, הגיש התובע תביעה נגד חברת כלל לתשלום 147,000 ₪ בגין תשלום גמלת סיעוד רטרואקטיבית עבור כל התקופה. (ת"א 59894-10-13 – סומן ת/2).
18.
הנתבע סבור כי דין התביעה להידחות.
19.
לדבריו, התובע אינו מציג כל חוות דעת רפואית להוכיח טענותיו אשר עוסקות בעניין שברפואה ולכן בהתאם לתקנות 127 ו -137 לתקנות סדר הדין האזרחי, דין התביעה להידחות על הסף.
20.
לחלופין, יש לדחות את התביעה משום שאינה מתאימה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות.
21.
לחלופי חילופין, טוען הנתבע כי חוות דעתו נערכה על פי מיטב הבנתו המקצועית בתחום. חוות הדעת מהווה חלק משיקוליה של חברת כלל בבחינת התביעה לקבלת גמלת סיעוד וככל שהחלטת כלל אינה מקובלת על התובע ורעייתו, יכולים היו לערער כפי זכותם.
22.
לכן, אין עילה לתביעה כנגדו וממילא אין קשר סיבתי לנזק הנטען.





דיון והכרעה

23.
ראשית, לעניין טענות הסמכות שהעלה הנתבע, אינני סבורה כי דין התביעה להידחות על הסף. אמנם, על פי נוסח תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 127), על תובע המבקש להוכיח עניין שברפואה לצרף חוות דעת להוכיח טענותיו. יחד עם זאת, נקבע לא אחת כי נורמה זו אינה חלה על תביעות קטנות להן סדרי דין מיוחדים (ראו בר"ע (ירושלים) 1332/99 עו"ד רפי בלושטיין נגד ילין, 2000).
24.
בנוסף, בענייננו, הבהיר התובע כי מפאת גילו והתארכות הליכים משפטיים בבתי המשפט לשיטתו, אינו מעוניין לנהל הליך ממושך וזו הסיבה בגינה פנה לבית המשפט לתביעות קטנות. לעמדתו, חוות הדעת של הנתבע עצמה מלמדת על כי דין התביעה להתקבל ומשכך לא חלה עליו כל חובה לצרף חוות דעת מטעמו.
25.
מדובר בעניין שאינו מורכב, הותרת הדיון בבית משפט לתביעות קטנות מתיישבת עם מגמת הצמצום בפסיקה בנוגע לתחולת סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 . אין מקום להורות על דחיית התביעה על הסף ויש לכבד בחירת התובע לדון בנושא בפני
מותב זה.
26.
לגוף המחלוקת, יש לחלק הדיון בתביעה זו לשניים. בחלק הראשון יש לבחון האם התרשל הנתבע בעריכת חוות דעתו ביחס לנבדקת ובמסקנותיה? ככל שהתשובה לשאלה זו תימצא חיובית, אזי בחלקו השני של הדיון יש לבחון מהם הנזקים שנגרמו לתובע ולרעייתו כתוצאה מכך.

חוות הדעת מיום 13.3.09

27.
התובע טוען כי הנתבע התרשל משום שחוות דעתו מלמדת על אדם סיעודי עם נזקקות להשגחה צמודה וכי אין צורך בהצגת חוות דעת רפואיות אחרות לתמוך בכך. מסקנתו של הנתבע לפיו אין הנבדקת זקוקה להשגחה צמודה עומדת בניגוד לכל האמור בחוות דעתו.
28.
במסגרת הדיון מיום 13.2.14, מסר הנתבע הסבר ארוך ומפורט לחוות דעתו.
29.
אמנם, הנתבע התייצב ללא הניירת הגולמית שעמדה ביסוד הבדיקה וזאת יש להחזיק לחובתו, אולם הדבר לא פגם בהסבריו.
30.
הנתבע הסביר כי התבקש לבצע בדיקה מנטלית קוגניטיבית ולא תפקודית (פרוטוקול עמ' 2 שורה 4). זאת, ככל הנראה על רקע מצבה של הנבדקת מלכתחילה כחולה דמנטית. הבדיקה נמשכה לדבריו כשעה וחצי וכללה מבדקים בשלושה תחומים מהותיים הנוגעים למישור המנטלי-קוגניטיבי כפי שיבואר להלן.
30.1.
לגבי הבדיקה הסומטית

– מסביר הנתבע כי אובחן ניוון של האונה המצחית המעיד על הזדקנות מערכת העצבים באופן היכול להעיד על התנהגות ותפקודי ארגון וניהול פגועים.
30.2.
בנוסף, התרשם מהליכה איטית עם סיכון לנפילה של 15 שניות – מדובר בסיכון קל עד קלוש.
30.3.
לגבי הבדיקה התפקודית

– מסביר כי הממצאים נרשמו על יסוד תישאול הבעל והנכד שנכחו בבדיקה. בחלק זה נרשם אמנם בתמצות "עצמאית בתפקודי היומיום הבסיסיים פרט לחוסר שליטה בהטלת שתן. זקוקה לחיתולים 24 שעות ביממה".
30.4.
לגבי הבדיקה המנטאלית

– מסביר את משמעות מבחן ה
gds
שנערך לנבדקת ומטרתו זיהוי דכאון. תוצאת המבחן מעידה על היעדר דכאון בעת הבדיקה ונרשם "רגועה ונינוחה". הנתבע מסביר כי הנבדקת נשאלה שאלות מכוונות לרבות שאלות לבחינת כושר השיפוט. תשובותיה לשאלות הנוגעות לבוחן המציאות היו חלקיות ואילו לשאלות המהותיות השיבה לעניין ולכן נקבע כי קיימת תובנה שמורה, כושר שיפוט שמור אם כי בוחן מציאות חלקי. יפים לעניין זה הסבריו של הנתבע ולכן אביאם בלשון אומרם: "..אנו מדברים על שאלות שנלקחות מתוך מבחנים ידועים לבדיקה של שיפוט כמו למשל אני נותן לך מעטפה שעליה יש כתובת מען ונמען ומה עושים כשיש בול...דוגמא נוספת את מריחה עשן בבית מה את הולכת לעשות....התעוררת באמצע הלילה הורדת רגליים והשטיח רטוב מה את עושה....לדברים שהם מהותיים היא השיבה לעניין..." (שם עמ' 3 שורות 26-20).
30.5.
לגבי הבדיקה הקוגניטיבית

– נמצא "ליקוי משמעותי בהתמצאות במקום, קשב, זכרון עבודה, זכרון אפיזודי..." . מבדק
mmse
=16/30. הנתבע הסביר כי תוצאות המבדק מצביעות על הפרעה בתהליכי חשיבה . הנתבע הסביר כי "ליקוי משמעותי" לא מחייב בהכרח השגחה צמודה. חוסר התמצאות במקום לא מפריע לתפקד בסביבה הביתית והטבעית. חלק מהתפקודים החשיבתיים שמורים ולכן מאפשרים תפקוד עצמאי בסביבה הטבעית. על פי הסבריו, לא כל חולה דמנטיבי זקוק להשגחה צמודה והדבר הוא פועל יוצא של סוג הפגיעה. כדוגמא, הביא הנתבע מצב בו נפגע אזור פרונטמפורלי במוח, באופן שבו הפרעת ההתנהגות מתבטאת בשוטטות – אדם יוצא את ביתו ואינו יודע לאן לחזור. מצב זה אפשרי גם בהליך דמנטיבי התחלתי ובהחלט מחייב השגחה צמודה. במקרה של הגב' ישראלי, עולה כי בסביבתה הטבעית היא יכולה להסתדר בלי השגחה צמודה.
31.
הנתבע מבהיר כי אין ספק בדבר הצורך בהשגחה, אלא שלעמדתו אין צורך בהשגחה צמודה אלא לכל היותר 8 שעות במהלך היממה.
32.
במענה לטענת התובע, הכיצד ניתן להחליף חיתולים ללא השגחה צמודה, מסביר הנתבע כי 8 השעות מתפרסות על פני כל שעות היממה ואינן בהכרח רציפות.
33.
לאחר שבחנתי את הסבריו של הנתבע, לא שוכנעתי כי התרשל במתן חוות הדעת או כי נפל דופי מהותי בממצאיו.
34.
תחילה נפנה להגדרת "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה (מוצג ת/1).
35.
סעיף 2.9 לפוליסה קובע כי "מקרה ביטוח" או "מצב מזכה" יתקיים עם אחד או יותר משני הארועים להלן:
35.1.
מצב בריאות ותפקוד ירודים של המבוטח כתוצאה ממחלה, תאונה או ליקוי בריאותי, אשר בגינו הוא אינו מסוגל לבצע בכוחות עצמו חלק מהותי (לפחות 50% מהפעולה) של לפחות 3 מתוך 6 הפעולות הבאות – לקום ולשכב; להתלבש ולהתפשט; להתרחץ; לאכול ולשתות; לשלוט על סוגרים; ניידות.
35.2.
מצב בריאות ותפקוד ירודים עקב "תשישות נפש" שנקבעה על ידי רופא מומחה בתחום. לעניין זה "תשישות נפש" – פגיעה בפעילותו הקוגניטיבית של המבוטח וירידה ביכולתו האינטלקטואלית, הכוללת ליקוי בתובנה ובשיפוט , ירידה בזיכרון לטווח ארוך ו/או קצר וחוסר התמצאות במקום ובזמן הדורשים השגחה במרבית שעות היממה על פי קביעת רופא מומחה , שסיבתה במצב בריאותי כגון : אלצהיימר או צורות דמנטיות שונות.
36.
כאמור, הנתבע נדרש לבצע בדיקת תפקוד לגברת ישראלי במישור הקוגניטיבי ולא התפקודי. המידע התפקודי נמסר לו על ידי בני המשפחה שנכחו בבדיקה.
37.
לעניין המישור התפקודי יש לציין כי על פי תנאי הפוליסה מצב המבוטח מחייב חוסר תפקוד לפחות ב -3 מבין 6 הפעולות המפורטות. מאחר ועל פי חוות דעת הנתבע תפקודה של הנבדקת בפעולות היומיום הינו עצמאי, למעט אי שליטה בהטלת שתן, ממילא אינה עונה על ההגדרה הנקובה בפוליסה במישור התפקודי.
38.
הנתבע מסר הסברים הגיוניים וסבירים למסקנות אליהן הגיע על יסוד הממצאים ומדבריו נראה כי נערכה בדיקה יסודית בכל הנוגע לתחום מומחיותו – מצבה המנטאלי-קוגניטיבי של הנבדקת.
39.
אמנם, יש להבין את כעסיו של התובע בנוגע לתוצאה, אלא שהתובע לא הציג בפני
י כל ממצא רפואי אחר לסתור את חוות הדעת של הנתבע או להעיד על כי מסקנותיו עומדות בסתירה למצבה הרפואי של הנבדקת אותה עת. יש לזכור כי אף אם אניח כי תוצאת הבדיקה מהווה טעות בפירוש של ממצאים רפואיים, אין בכך כדי להצביע על התרשלות מצד הנתבע.
40.
התובע לא הביא עימו את פרוטוקול הוועדה הרפואי של המוסד לביטוח לאומי אשר על יסודה אושרה זכאות רעייתו לגמלת סיעוד.
41.
כלל הוא כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שהראיה היתה פועלת לרעת אותו בעל דין (י. קדמי על הראיות (2009) חלק רביעי, 1898 וכן ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מ"ה (4)658-659).
42.
הממצאים הרפואיים היחידים בדבר מצבה של הנבדקת נמצאים אך ורק בדו"ח הבדיקה של הנתבע ובהסבריו.
43.
מיותר לציין כי המסמכים הרפואיים אודות מצבה של הנבדקת נכון לשנת 2012 אינם רלבנטיים למחלוקת.
44.
לפיכך, על יסוד ממצאים רפואיים אלה, לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בחוות דעתו של הנתבע או כי ביצע את מלאכתו ברשלנות. הסברי הנתבע מתיישבים גם עם עברה של הנבדקת ונתונים נוספים שהתבררו בהליך זה.
45.
אין מחלוקת כי הנבדקת הוכרה כחולה דמנטית כבר בשנת 2007 וזאת בצורה קלה, שהרי התובע עצמו לא טוען לדרישת הכרה במצב סיעודי קודם לפנייה בשנת 2009.
46.
במהלך הבדיקה, מצא הנתבע כי קיים כושר שיפוט ותובנה שמורים אולם בוחן מציאות חלקי. כן מצא ליקוי משמעותי בהתמצאות במקום, בקשב ובזיכרון וכן ליקוי בתפקודי ארגון וניהול, אלא שממצאים אלה הובילו אותו למסקנה כי הנבדקת מסוגלת לתפקד בסביבתה הטבעית ולהתמודד באופן עצמאי עם תפקודי היומיום בסביבה זו אך זקוקה להשגחה משך
כ – 8 שעות ביממה.
להערכתו, במצבה נכון למועד הבדיקה לא נמצא מקום להשגחה צמודה במרבית שעות היממה ולכן הגיע למסקנה כי אינה עונה על הגדרות הפוליסה.
47.
מסמכים רפואיים שצורפו לכתב התביעה (ת/2) מעידים על היות הנבדקת מטופלת אצל ד"ר ברגמן, פסיכיאטר ופסיכוגריאטר מומחה מטעם קופת החולים.
בביקור מיום 27.12.12 רושם ד"ר ברגמן כך "מוכרת לי מבדיקות קודמות שהחלו משנת 2009. אובחנה כלוקה בתהליך דמנטי בחומרה קלה-בינונית על רקע מחלת אלצהיימר". במסגרת הבדיקה מבצע הרופא בדיקת

mmse
שתוצאתה 12/30. בממצאי בדיקתו מפרט כי "זקוקה לעזרה ולהשגחה בכל פעילויות יום יומיות, אינה מסוגל לשרת את עצמה. בתקופה האחרונה החלו הפרעות קשות בהתמצאות במרחב, לא מוצאת שירותים בבית, מתבלבלת בחדרים" ולסיכום נקבע "החולה אינה מסוגלת לנהל חיים עצמאיים עקב ליקויים קוגניטיביים ותפקודיים קשים, עלולה לסכן את עצמה. זקוקה להשגחה מתמדת ואקטיבית 24 שעות ביממה".
48.
במסמך של ד"ר ברגמן מיום 12.9.13 נרשם "נמצאת בטיפולי מיום 1.1.09 ואובחנה כלוקה בתהליך דמנטי בחומרה בינונית

mmse = 14/30

פעם אחרונה נבדקה בסוף דצמבר 2012
". במסגרת ממצאיו בבדיקה זו חוזר ד"ר ברגמן על אותם ממצאים בבדיקה מסוף חודש דצמבר 2012
49.
מהחומר דלעיל עולה כי הנבדקת אמנם נתונה היתה במצב דמנטי עם ירידה בכושר הקוגניטיבי למן שנת 2007. מהחומר הרפואי ניכר כי אותה עת דובר על חומרה קלה עד בינונית. פנייתה הראשונה לד"ר ברגמן נעשתה ביום 1.1.09. אין נתונים אחרים אודות מצבה בשנה זו למעט בדיקתו של הנתבע, אולם התיעוד הקיים ברישומיו של ד"ר ברגמן תומך במסקנה כי בשעתו דובר על מצב דמנטי בחומרה קלה-בינונית על רקע מחלת אלצהיימר.
50.
בדיקות שבוצעו בשלהי שנת 2012 מצביעות ככל הנראה על התדרדרות במצבה הקוגניטיבי עד לתוצאות ירודות של מבדק

mmse
ואבחון המוביל למסקנה כי זקוקה להשגחה צמודה. ברי כי אין במסקנות אלה כדי להשליך על מצבה בשנת 2009 ועל כן אין בהן להצביע על רשלנות או כשל בבדיקה שבוצעה על ידי הנתבע.
51.
יתרה מכך. התיעוד הרפואי של ד"ר ברגמן צורף מטעם הגברת ישראלי לתביעה שהוגשה נגד חברת כלל וזאת באמצעות משרד עורכי דין. חזקה על התובעת כי אילו היה בידה מסמך אחר המצביע על מצבה הרפואי באופן המשמיט את הקרקע תחת האבחון והמסקנות בחוות דעת הנתבע, היתה מצרפת אותו לתביעה זו. הדבר לא נעשה.
52.
לסיכום, לא עלה בידי התובע להוכיח כי חוות דעתו של הנתבע נערכה אגב התרשלות וכי יש בה משום הפרת אחריותו וחובתו המקצועית כרופא. לא הוכח בפני
י כי נפל פגם בבדיקות שבוצעו לנבדקת ולהיפך – מהסבריו של הנתבע עלה כי הבדיקה עצמה נערכה משך כשעה וחצי. הבדיקות בוצעו על פי פרוטוקולים מוכרים וידועים בפרקטיקה הרפואית ומסקנותיו, כפי שהוסברו בפני
י, מתיישבות עם תוצאות הבדיקות.
53.
ייתכן כי בחוויה האישית של התובע, זקוקה היתה רעייתו כבר אז להשגחה צמודה, אלא שאין בעמדתו האישית של התובע כדי להצביע על פגם או רשלנות באופן עריכת חוות הדעת מטעם הנתבע ואף לא במסקנותיה.
54.
די בקביעה זו על מנת להביא לדחיית התביעה ולסיום הדיון אולם נוכח נסיבות הליך זה, מצאתי לנכון להתייחס גם לסוגיית הנזק הנטען.

בחינת הנזק הנטען

55.
ראשית, יש לזכור כי ביקור הנתבע בא בעקבות פניית התובע לקבל גמלת סיעוד מכוח פוליסת הסיעוד. מכתב הדחייה של התביעה נשלח על ידי כלל כבר ביום 25.3.09 ובו הודעה על זכות התובע לערער על ההחלטה בפני
ועדת הערר.
56.
לשיטת התובע, לא קיבל את המכתב אלא בסמוך לנקיטת ההליכים כאן. תמוהה בעיני טענה זו. הלא התובע יזם את הפניה לקבלת גמלת הסיעוד וחזקה עליו כי יברר תוצאות התביעה לאחר ביקור הרופא בביתו. למרות זאת, על פי שיטת התובע, לא פנה לברר מה עלה בגורל התביעה ומשקיבל את הסיוע מביטוח לאומי (עוזרת פעמיים בשבוע) – הסתפק בכך.
57.
למעלה מן הדרוש יצויין כי לשיטת התובע עצמו, גם כיום אין לנבדקת השגחה צמודה בשכר ובני הזוג מסתייעים בעזרה חלקית מהמוסד לביטוח לאומי ומהקרן לניצולי שואה, תוך שהתובע עצמו נושא בעיקר נטל הטיפול ברעייתו.
58.
אין ספק כי התובע יכול היה לצמצם את נזקיו הנטענים לו היה מממש זכותו לערער אחר ההחלטה "בזמן אמת", תוך מתן אפשרות לגורם מקצועי נוסף לאמוד את מצבה של הנבדקת ולבחון את חוות דעת הנתבע בעניינה.
בנוסף, חלוף הזמן הרב מאז הבדיקה ועד לנקיטת ההליך המשפטי יצר נזק ראייתי משמעותי שספק אם ניתן לגשר עליו.
לכן, העובדה שהתובע לא מיצה זכויותיו מול חברת כלל נזקפת לחובתו.
59.
זאת ועוד. יש לציין כי התביעה דנן הוגשה ביום 14.7.13 ואילו התביעה נגד חברת כלל הוגשה ביום 28.10.13 ומקיפה דרישה לתשלום גמלת סיעוד החל מחודש ינואר 2009 ועד חודש פברואר 2013. משמע התביעה נגד חברת כלל כוללת בחובה גם את הפיצוי לו עותר התובע כאן. לפיכך, אם תתקבל התביעה נגד חברת הביטוח למעשה לא ייגרם לתובע או לרעייתו כל נזק כלכלי.
60.
סיכומו של דבר - דין התביעה נגד הנתבע להידחות.
61.
אין בכך, כמובן, כדי לחסום דרכו של התובע לברר את נושא המצב הרפואי של רעייתו במסגרת ת"א 59894-10-13 , זאת אגב הצגת כל מסמך רפואי או חוות דעת רפואית נדרשת כפי שימצא לנכון שם.
62.
לעניין ההוצאות, נוכח מצבה הרפואי של רעיית התובע והעובדה כי מדובר בתביעה שהוגשה מתוך כאב לב גדול, אינני עושה צו להוצאות.
63.
לצדדים נתונה הזכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין.


ניתן היום,
ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 26285-07/13 אברהם ישראלי נ' ד"ר רון בן יצחק (פורסם ב-ֽ 16/02/2014)