פסקי דין על אילן שגב | פסקי דין על קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ

53774-02/13 תק     18/02/2014




תק 53774-02/13 אילן שגב נ' קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014

ת"ק 53774-02-13 שגב נ' קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ


בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


תובע

אילן שגב

, ת.ז. 022880793
מרח' לביא 6, חיפה


נגד

נתבעת
קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ
ח.פ. 514466630
מרח' יגאל אלון 65, תל אביב יפו




פסק דין


לפניי תביעת הפרשים, כאשר הנתבעת הכירה באחריות מבוטחה לתאונה, ושילמה פיצוי חלקי.

הסכום, שבמחלוקת הינו: ההפרש בין כנף קדמית ימנית מקורית, שהוחלפה ברכב התובע, שנת ייצור 2008 בעלות 2,500 ₪ לבין עלות כנף חלופית, שהיתה במלאי חב' מוטופרטס בעלות 1,072 ₪ (טופס מחירי חלקים הוגש בעת הגשת כתב ההגנה בנפרד ממנו), ההפרש בין מקורי לתחליפי 798 ₪.

הנתבעת הכחישה כי בטנת הכנף ניזוקה בתאונה (נספח 1 לכתב התביעה), לאור מיקום הנזק, אך לא פירטה מה הסכום, שהופחת מסיבה זו. במסמכי התובע (חשבונית, ת/1, חוות דעת, ת/3) מופיע מגן רפש, שאני מניחה כי זו הבטנה המדוברת, וערכה 1,410 ₪, בצירוף מע"מ, 1,664 ₪.

בנוסף טענה הנתבעת כי הסכום, ששולם לשמאי, גבוה מהמקובל, וכי ירידת הערך שהוערכה ע"י שמאי התובע ב-1.25% מאושרת, אך ערך הרכב מאושר רק בסך 119,179 ₪, וממנו שילמה הנתבעת את ירידת הערך.

אני מציגה בטבלה את הסכומים שנתבעו אל מול הסכומים, ששולמו:

רכיב הנזק
סכום תביעה
סכום תשלום
הפרש
חוות דעת שמאי
8,156 ₪
4,864 ₪
3,292 ₪
ירידת ערך 1.25%
משווי רכב 128,600 ₪
1,608 ₪
משווי רכב 119,179 ₪
1,490 ₪
118 ₪
שכ"ט שמאי
986 ₪
500 ₪
486 ₪

10,750 ₪
6,854 ₪
3,896 ₪

כעולה מההפרש בין סכום חוות הדעת והחשבונית לסכום ששולם, ובהתחשב בעובדה שההפרש בין הכנף שהוחלפה לכנף המשומשת הינו רק 798 ₪ (941 ₪ כולל מע"מ), עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע, בנימוק שאין הצדקה להחלפת ביטנה לכנף את הסך 2,351 ₪.

לא מצאתי אסמכתא לסכום זה גם בחישוב עלות ערכת מגן הרפש והתפסים שלו, המסתכמים בסכום כולל מע"מ של 1,683 ₪.

עד כאן החשבונאות, ומכאן לטענות לגופן.

אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה מאחר והיה ביום התיקון חלק חליפי וזול יותר בעלות נמוכה יותר, לא ישופה התובע בסכום ששילם למוסך. הטענה לפיה אין התובע זכאי לחלק חדש ברכב בן יותר משנתיים מקובלת, אך אין בה כדי לחייבו להמתין עד למציאת החלק החלופי. זאת ועוד, המסמך, שהוצג מטעם הנתבעת, והופק כמובן בדיעבד, אינו מעיד היכן היה החלק והאם סביר לצפות מהתובע להמתין עד להבאת החלק מראש העין (מקום מושבה של מוטו פרטס) על מנת לחסוך לתובעת סכום של 941 ₪. זאת ועוד, מכתב המוסך לפיו בזמן התיקון לא היה חלק חלופי ב"תפארת חלפים" וב"דגש חלפים" מלמד כי המוסך עובד עם חברות אלה, ואין לחייבו לחפש את החלק בכל הארץ. בנוסף על כל אלה, השמאי מטעם התובע, המכיר גם הוא את הכלל, אישר הרכבת החלק שעלותו 2,500 ש"ח וזאת על פי שיקול דעתו.

אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה לא נגרם, ולא יכול היה להיגרם בתאונה נזק לבטנת הכנף. השבר בבטנה נראה בבירור בתמונה, שצורפה לכתב התביעה, ואין חולק כי רכב התובע נפגע ע"י אוטובוס, הצפוי לגרום נזק נרחב. טענתו החלופית של נציג הנתבעת בדיון היום כאילו הנזק נגרם לפני התאונה (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 1-2) היא חסרת בסיס. ויודגש, הנתבעת לא הציגה כל ראיות מטעמה כגון טופס הודעה על תאונה, לא הביאה את נהג האוטובוס למתן עדות, לא בדקה את רכב התובע מטעמה, ולא הגישה חוות דעת לא לעניין הנזק, לא לעניין ערך הרכב ולא לעניין הקשר הסיבתי בין הנזק לתאונה. הנתבעת גם לא ציינה מה שווי הביטנה, וכאמור פעולת חיסור פשוטה אינה מביאה לסכום ההפחתה.

אני דוחה גם את טענות הנתבעת לעניין ערך הרכב, מאחר והתביעה מבוססת על חוות דעת שמאי מוסמך, ואילו טענות הנתבעת מבוססות על מסמך, שנערך ע"י הנתבעת, (כנראה על בסיס שימוש במחירון לוי יצחק), ואין סיבה להעדיף את הערכת פקיד כלשהו אצל הנתבעת על חוות דעת שמאי, שבדק את הרכב וחתום על חוות דעת מחייבת. השמאי התייחס להערות הנתבעת במכתב מעודכן, שצורף לכתב התביעה, ואני מקבלת את חוות דעתו, משלא הובאה מולה ראיה שוות ערך לסתור.

את קביעת הנתבעת כי השכר הראוי לשמאי הינו 500 ₪ אני דוחה בשתי ידיים. אין לטענה בסיס, התובע שילם לשמאי את שכר טרחתו (ת/2), לאחר שהלה בדק את הרכב ביום 3/6/12 ובמהלך התיקון, וכן נתן חוות דעת בעניין ירידת ערך. הקביעה כי עלות חוות הדעת "מופרזת" הינה אמירה בעלמא, והנתבעת אף לא טרחה להפנות לפסיקה עדכנית שקבעה זאת. השמאי הפנה לפסק הדין המפורט בתא"מ 23345-08-09 ארד נ' זובידאת, מיום 16.2.2010, ואין צורך להוסיף מילה. התובע כאן הזמין חוות דעת פרטית, הציג קבלה/חשבונית על תשלום הסכום. הסכום, הנמוך מ-1,000 ₪ (843 ₪ בצירוף מע"מ) אושר ב

פסק דין
זה ובפסקי דין אחרים, ועל הנתבעת לפצות את התובע בגין הסכום ששילם בפועל.

הסיכום הינו כי אני מקבלת את התביעה בגין כל הסכומים, שהנתבעת הפחיתה מתביעת התובע, בסך של 3,896 ₪.

אמנם בפסק הדין, שניתן בהעדר הנתבעת ביום 17/12/13 (ושבוטל בינתיים), דחיתי את תביעת התובע לעוגמת נפש והפסד יום עבודה, אולם כעת, ולאור התוצאה, המעידה כי הנתבעת ביקשה לנסות ולהפחית את הפיצוי המגיע לניזוק, וזאת בדרך לא דרך, ע"י העלאת טענות סתמיות, ללא בדיקת הרכב, ללא חוות דעת שמאי וללא בסיס משפטי וענייני, ועיכבה גם את תשלום הסכום, שלא היה שנוי במחלוקת במשך חודשים ארוכים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בנוסף לסכום הנזק את הוצאות המשפט בגין אגרה ששולמה (54 ₪), בגין הצורך לממן את עלות התיקון ושכ"ט שמאי במלואו ללא קבלת פיצוי מלא מהנתבעת, ובגין ההתייצבות לדיון בסך כולל של 1,104 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע, לסילוק תביעתו, את הסך 5,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 53774-02/13 אילן שגב נ' קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2014)