פסקי דין על פנחסי פנחס | פסקי דין על פנחס פנחסי ושות' אנרגטים חברה | פסקי דין על אלי ראובן | פסקי דין על אלי ראובן בניה והשקעות ואח' |

2525/00 א     14/05/2008




א 2525/00 פנחסי פנחס, פנחס פנחסי ושות' אנרגטים חברה בע"מ נ' אלי ראובן, אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ ואח'




בעניין:
1





בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט משה דרורי
ת.א. 2525/00

ת.א. 3100/01






1. פנחסי פנחס
2. פנחס פנחסי ושות' אנרגטים חברה בע"מ

בעניין:


שניהם ע"י ב"כ עו"ד
אמיר הר ציון

התובעים





- נ
ג
ד -





1. אלי ראובן
2. אלי ראובן
בניה והשקעות בע"מ



שניהם ע"י ב"כ עו"ד
שי שלמה ועו"ד אורי שטנדל

הנתבעים
התובעים שכנגד


- נ
ג
ד -






3. דגן בלוקים וחומרי חציבה בע"מ

4. שלמה דגן




שניהם ע"י ב"כ עו"ד
יוסף לוי
הנתבעים (בתביעת אלי ראובן
בע"מ)
התובעים שכנגד







פסק דין

כללי


1.
הפרויקט נשוא

פסק דין
זה - בניית קוטג'ים בצור הדסה (להלן: "הפרויקט") - יכול היה להיגמר לשביעת רצון של כל הצדדים. כישלונות רבים, מטעם כל הצדדים, גרמו לתסבוכת כלכלית ומשפטית, שבעקבותיה הגיעה תביעה זאת לבית המשפט. רשלנותם של כל הצדדים, הפכה עיסקה, שבמקרה זה הייתה יחסית, פשוטה וברורה, למעורפלת ולמורכבת.

2.

השאלה המרכזית העומדת לפנינו, היא זו: האם הפרויקט הניב רווחים, כדברי התובעים 1-2 והנתבעים 3-4, או שבניית הקוטג'ים הסתיימה בהפסדים, כפי
שטוענים הנתבעים 1-2.

3.

בנוסף לשאלה המרכזית, יש להכריע בנושאים הבאים: מהי חבות התובע 1, כערב לנזקים הקשורים לפרויקט; האם קיימת עילת הרמת מסך כנגד הנתבעת 2; הסרת עיקול הנכסים שהוטל על נכסיו של הנתבע 1; ומהו היקף ההגנה הניתנת לרוכש דירה מאת קבלן, שלא במסגרת קנייה, אלא כפירעון הלוואה.

4.
הצדדים לתביעה זו ולתביעות שכנגד מבססים את טענותיהם על אותה תשתית
ראייתית: (1) החלטה אשר ניתנה בבית משפט המחוזי בירושלים, מפי כב' השופט א' צ' בן זמרה; (2) חוות דעת מטעם מומחה בית משפט זה.
כל אחד מהצדדים איתן בדעתו שיש לפרש את ההחלטה ואת חוות הדעת באופן המיטיב עימו, דווקא.
הצדדים לא הביאו עדים או ראיות נוספות לחזק את טענותיהם, וכל אחד מהם הציג את עמדתו בסיכומים שהוגשו מטעמו.


הרקע העובדתי - המכרז


5.
מנהל מקרקעי ישראל פירסם, בשנת 1996, מכרז למכירת שני מגרשים בצור הדסה, יישוב ליד ירושלים, לשם בניית 28 קוטג'ים (להלן - "המכרז").

6.
אחד מתנאי המכרז היה קבלת ליווי בנקאי. הבנק דרש, לצורך קבלת הליווי
האמור, הון עצמי. מכאן, שכל מי שרצה להשתתף במכרז, זקוק היה לסכומי כסף משמעותיים, כדי להוכיח לבנק איתנות פיננסית, ומכוחה לקבל את הסכמת הבנק, כדי שיהיה מוכן להיות "הבנק המלווה" של הזוכה במכרז.

7.
על רקע המכרז, ניתן להציג את הצדדים להליך זה, ואת מעורבותם.



הצדדים

8.
התובע 1 (להלן - "פנחסי") הינו איש עסקים. התובעת 2 היא חברה בע"מ שבבעלותו הבלעדית (להלן "חברת פנחסי").

9.
הנתבע 1 (להלן - "ראובן") הינו יזם בניית פרויקטים, אשר רצה לגשת למכרז. הנתבעת 2 (להלן - "חברת ראובן") היא חברה בע"מ שבבעלותו של ראובן.

10.
הנתבע 4 (להלן - "דגן") הינו איש עסקים, ידיד של ראובן ומכרו של פנחסי. הנתבעת 3
היא חברה בע"מ שבבעלותו של דגן (להלן - "חברת דגן").




הזכייה במכרז

11.

מי שניגש בפועל כמציע במכרז, היה ראובן.
כיוון שלראובן לא היה את ההון העצמי, אשר נדרש לקבלת ליווי בנקאי, לצורך המכרז, פנה ראובן לחברו דגן, וביקש ממנו כי ידאג לסכום הנדרש. כנגד זאת, הבטיח ראובן לדגן, כי יכניס אותו כשותף בפרויקט.

12.
דגן פנה אל פנחסי. פנחסי הסכים להלוות לראובן 500,000 דולר של ארצות הברית (להלן - "דולר"), כאשר הוסכם ביניהם כי הריבית בגין הלוואה זו תעמוד על שיעור של 17.5% ריבית לשנה. פנחסי העביר לראובן את הכסף, בשקלים חדשים.

13.
לאחר הצלחתו של דגן בהשגת המימון, דגן וראובן ערכו הסכם (עליו לא מופיע תאריך), המזכה את דגן במחצית הרווחים של הפרויקט. בסיכומיו, העיר דגן, שההסכם בין דגן לראובן כלל מספר תנאים, שבפועל לא התקיימו: הקמת חברה בע"מ, משותפת, ופתיחת חשבון בנק משותף. כמו כן, לפי סעיף 8 להסכם בין
דגן וראובן, ההחלטות במסגרת הפרויקט היו צריכות להתקבל בהסכמת הצדדים, אך דבר זה לא קרה.

14.
באפריל 1996, זכה ראובן במכרז.



"המרת" ההלוואה להשקעה

15.
ממאי 1996 עד אוקטובר 1996, שילמה חברת ראובן לפנחסי 6 תשלומים על חשבון הריבית, שהוסכמה בין הצדדים.

16.
חברת ראובן עמדה בביצוע ששת התשלומים, אך בגלל חוסר כספים נזילים של חברת ראובן, הציע דגן, לראובן ולפנחסי, שהלוואה אותה נתן פנחסי לחברת ראובן, תהפוך להשקעה של פנחסי במיזם המשותף. פנחסי הסכים להצעה, ובנובמבר 1996, נערך הסכם השקעה עם חברת ראובן.

17.
בהסכם, נקבע כי פנחסי יקבל מחצית מרווחי הפרויקט, מעבר לרווח של 560,000 דולר, שיהיו לראובן. קרן ההלוואה וריביותיה ישולמו במועד סיום הפרויקט.

18.
מעורבותו של פנחסי לא הסתיימה עם ההלוואה; במשך הפרויקט, העמיד פנחסי לראובן המחאות, 4 במספרן, כדי לשלם לספקי הפרויקט, בתמורה להמחאות מראובן לפנחסי.


הקבלן המבצע

19.
בעידוד של דגן, חברת ראובן העסיקה את חברת "חזי את מני קבלני בנייה בע"מ" (להלן "חזי את מני") כקבלן משנה. "חזי את מני" הינה חברה בבעלותם של יחזקאל נחום (להלן - "חזי") ועמנואל קרוצ'י (להלן - "מני"), שהאחרון הינו חתנו של פנחסי.

20.
"חזי את מני" ערכה הסכם עם ראובן, והתחייבה לגמור את הפרויקט עד 15.3.1998.

21.
"חזי את מני" לא עמדה בלוח הזמנים, בגלל קשיי נזילות ותוספת עבודות בנייה, שהיא נתבקשה לבצע, מעבר למה שסוכם עם ראובן.

22.
באוקטובר 1998, הודיעה חברת ראובן ל"חזי את מני" שהיא מבטלת את ההסכם ביניהן, בשל אי מילוי התחייבותה של "חזי את מני" לגמור את הפרויקט, במועד המוסכם.

23.
חרף הודעת הביטול, ניסו הצדדים להגיע לעמק השווה. פנחסי השתתף בישיבות שהתקיימו בין חברת ראובן ל"חזי את מני", כדי להסדיר את הסכסוכים ולקדם את הפרויקט.

24.
כאמור, בעיות בנזילות כספים ואי יכולת לעמוד בתשלומים הן אלו שעיכבו את "חזי את מני" מלגמור את הפרויקט בזמן. לכן, בכמה הזדמנויות, הצהיר פנחסי בפני
ראובן ובפני
שאר הגורמים הקשורים לפרויקט, כי הוא יהא ערב לתשלומים אלו.

25.
למרות השתדלותו של פנחסי ואחרים להציל את הפרויקט, עד שנתיים לאחר מכן, לא הושלם הפרויקט.



התביעה נגד "חזי את מני"

26.
במאי 2000, הגישה חברת ראובן לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת פיצויים נגד "חזי את מני", בגין הפרת חוזה (ת.א. 2487/00). במסגרת תביעתה של חברת ראובן, צורפו פנחסי, חזי ומני, אישית, כנתבעים, בנוסף לנתבעת "חזי את מני", וזאת בשל הערבות אישית שלהם להתחייבויותיה של "חזי את מני". התביעה נדונה בבית משפט המחוזי בירושלים, על ידי כבוד
השופט א' צ' בן זמרה.

27.
"חזי את מני" הגישה תביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לה, עקב התנהלות חברת ראובן במשך העיסקה. חברת ראובן שלחה הודעת צד ג' לדגן ולחברת דגן, בטענה שהם אחראים במשותף לנזקים שתבעה "חזי את מני".

28.
לאחר מכן, הגישה חברת ראובן בקשה למחוק את הודעת צד ג' (בש"א 2243/0). השופט בן זמרה קיבל את הבקשה, ואף קבע, כי אם תחדש חברת ראובן הליכי צד ג', היא תחויב בהוצאות.

29.
בתביעת חברת ראובן, הושמעו בפני
השופט בן זמרה עדויות מטעם כל הצדדים לתביעה. בנוסף, העידו
מהנדס הפרויקט
ובתו של ראובן.

30.
ביולי 2001, ניתנה החלטה על ידי השופט בן זמרה (להלן "החלטת השופט בן זמרה"), בו נדחתה התביעה של חברת ראובן נגד פנחסי. מחומר הראיות והעדויות שהובאו לפניו, השופט בן זמרה לא שוכנע שפנחסי היה ערב להסכם בין החברה ל"חזי את מני".

31.
בית המשפט - בהחלטה הנ"ל - מצא שחזי הינו ערב להתחייבויותיה של "חזי את מני", על פי ההסכם בינה לבין חברת ראובן, אך השופט בן זמרה קבע, כי מני (השותף השני בחברת "חזי את מני"), אינו ערב להסכם.

32.
כמו כן, השופט בן זמרה קבע, כי ערבותו של פנחסי להסכם שבין "חזי את מנו" לבין חברת ראובן, לא הוכחה.

33.
בשונה מהערבות להסכם, כן הוכחה, על פי קביעתו של השופט בן זמרה, ערבותו של פנחסי לתשלומים לספקים, לאחר משבר הפרויקט באוקטובר 1996. דא עקא, ערבות זו לא נכללה בכתב התביעה, ולכן לא ניתן היה לפסוק בעניינה במסגרת התביעה, שנדונה בפני
השופט בן זמרה.



תמצית ההליכים שבפני
י

34.
בחודש נובמבר 2000, הוגשה בפני
י תביעה, על ידי פנחסי, נגד ראובן וחברת ראובן, כאשר הסעד הראשון המבוקש בה, הוא החזר ההלוואה עם ריבית. פנחסי תבע גם כן את חלקו ברווחי הפרויקט (ת.א. 2525/00).

35.
חברת ראובן תבעה את פנחסי במרץ 2001 בגין ערבותו ל"חזי את מני", ועל נזקים שלטענת ראובן וחברת ראובן, גרם להם פנחסי (ת.א. 3100/01).
חברת ראובן תבעה גם את דגן, כשותף בפרויקט, וכאחראי על ההפסדים (לפי טענת ראובן)
וכן בגין מצג שווא.
דגן הגיש תביעה שכנגד, למתן חשבונות לחלוקת רווחי הפרויקט, המגיעים לו, לטענתו.

36.
תחילה, היו חילוקי דעות בין הצדדים, האם לאחד את שני התיקים. אך, לבסוף, בחודש אוקטובר 2002, הוסכם על ידי כל הצדדים, בדיון שהתקיים בפני
י, כי יש לאחד את התביעות והתביעות שכנגד ולדון יחדיו בתיקים ת.א. 3001/00 ות.א. 2525/00, וזאת במסגרת תיק אחד, דהיינו: תיק זה.

37.
באוגוסט 2003, מונה מר מיכאל אבנרי (להלן - "המומחה"), כמומחה מטעם בית המשפט. סמכותו של המומחה נקבעה בכתב מינוי, שהיה מוסכם על כל הצדדים. בכתב המינוי הוסמך המומחה, לקבוע, האם לפרויקט היו רווחים או הפסדים. עוד הסמיך כתב המינוי את המומחה, לחוות את דעתו, אם יוחסו הוצאות מפרויקטים אחרים של חברת ראובן לפרויקט זה.

וזה נוסח כתב המינוי של המומחה:

"1.
המומחה יבדוק את ספרי הנהלת החשבונות של פרוייקט 28 יח"ד בצור הדסה ויקבע מה היו רווחי או הפסדי הפרוייקט. כמו כן, יהיה רשאי המומחה, לצורך זה, לבדוק ולעיין בכל מסמך וחומר שימצא לנכון, לרבות ומבלי לגרוע מהיקף סמכויותיו; בהסכמים והדוחות בקשר עם הבנק המלווה וכל הקשור והנוגע אליהם, ההסכמים עם כל הקבלנים, קבלני המשנה וכל נותני השירותים, בהסכמים עם הדיירים, לרבות לעניין שינויים ותוספות, בהסכמים עם מנהל מקרקעי ישראל והגורמים שעסקו בפיתוח.
2.
המומחה יהיה רשאי לעיין לפי שיקול דעתו בכל ספרי חברת אלי ראובן
בנייה והשקעות בע"מ המתייחסים לפרוייקטים של בנייה, לרבות בכל מסמך אחר.
3.
המומחה יחווה דעתו האם החברה ייחסה הוצאות של פרוייקטים אחרים, או כל הוצאה אחרת לפרוייקט הנדון, שאיננה שייכת לפרוייקט הנדון.

4.
המומחה יבצע את בדיקותיו בספרי חברת אלי ראובן
במשרדיה ו/או במחשבי החברה במשרדיה ובכל מקום אחר שימצא לנכון, ובלבד שבדיקת מחשבי החברה, או ספריה, תעשה במשרדי החברה בלבד.

5.
המומחה יחווה דעתו גם בשאלות מקצועיות הקשורות לדיווח החשבונאי והרישום, לרבות חובות רישום לצרכי מס, ככל שיידרש ע"י בית המשפט ולצורך פלוגתאות בין הצדדים.

6.
המומחה יהא רשאי לבצע כל בדיקה שימצא לנכון ואלי ראובן
בע"מ תעמיד לרשותו כל מסמך, או חומר שיבקש, ו/או תייפה את כוחו לעיין בכל מסמך וחומר כאמור, והכל על-מנת לאפשר למומחה לבדוק אם יוחסו לפרוייקט הנ"ל הוצאות ו/או אם הפרוייקט הנ"ל חוייב בהוצאות – שאינן שייכות לו, והכל על-מנת לבדוק מה היו הרווחים, בפרוייקט זה."

38.
ביוני ,2004 הכין המומחה דו"ח מסכם (שבסופו של דבר התברר כדו"ח לא סופי). לפי המסקנה של דו"ח זה, הפרויקט הפיק רווחים של 329,183 ₪. בתוספת של 1.3 מיליון ₪, שנפסקו לחברת ראובן בהחלטת השופט בן זמרה, הגיעו הרווחים מהפרויקט לסכום הכולל של 1,629,183 ₪.

39.
כאמור, דו"ח זה לא היה האחרון. המומחה המשיך לחקור את טיבן של ההוצאות שיוחסו לחברת ראובן. הכנת הדו"ח הסופי התעכבה בגלל המורכבות של ספרי החברה. הוצאות שנראו, על פניהן, סבירות, הפכו, לאחר עיון בהן, כמיותרות או כמוגזמות.


40.
המומחה נחקר בבית משפט בשתי הזדמנויות על ידי עו"ד אמיר הר ציון
, המייצג את פנחסי. לאחר חקירת המומחה, הסכימו הצדדים שהמומחה יגיש חוות דעת מתקנת.

41.
בחוות דעת המתקנת, ממרץ 2006, ביטל המומחה כמה עלויות שיוחסו על ידי דו"חות חברת ראובן לפרויקט צור הדסה. היו עוד עלויות אחרות, אשר אומנם היו קשורות לפרויקט, אבל המומחה קבע כי לא סביר לייחס אותם למאזן ההכנסות וההוצאות, כמו, למשל, עלויות ניהול, שלפי דברי המומחה, לא היו סבירות.
הרווח, בתוספת הפיצויים שנפסקו בהחלטת השופט בן זמרה, הסתכם, לבסוף, בסכום הכולל של 3,089,642 ₪.

42.
ככל שהתעמק מר אבנרי בנתוני הפרויקט, כן נפסלו הוצאות שונות וכתוצאה מכך גדלו הרווחים בהתאם.
בדו"ח מסכם (השלישי) מ-8.2006, שהוכן על ידי המומחה, הסתכמו רווחי הפרויקט, עד 2000, ב-3,616,125 ₪.
העיכוב בהכנת הדו"ח הסופי, כפי שהסביר המומחה מר אבינרי, נבע מכך שחברת ראובן וגורמי הנהלת החשבון מטעמה, הכינו דו"ח שלא שיקף – בלשון המעטה – את המצב אמיתי של הפרויקט.
העובדה שהמומחה תיקן את עצמו מספר פעמים איננה
נובעת מפגם בכישרונותיו או בשל העדר מומחיותו, או העדר מקצועיותו של המומחה. אלא, מקורה הוא בסרבול הדו"חות שהוגשו לו על ידי חברת ראובן והגורמים החשבונאים מטעמה.

המחלוקות בין הצדדים: חוות דעת המומחה


43.
נקודת המחלוקת בין פנחסי ודגן, מצד אחד, לבין ראובן, מצד שני, היא אם הפרויקט הניב רווחים או הפסדים.

44.
בסיכומיהם, היפנו הצדדים לדו"ח המומחה, כמורה דרך לפתרון הסכסוכים.

45.
דגן ופנחסי סומכים ידיהם על חוות דעת המומחה, אם כי הם מצביעים על כך שהרווח אליו הגיע המומחה, הוא רק מינימום, ויש רווחים גדולים יותר.

46.
גם ראובן, מסתמך על חוות הדעת של המומחה, אך הציע לה פרשנות שונה, וכדברי הסיכומים שהגיש עו"ד שי שלמה
, ב"כ ראובן, בסעיף 2: "וייאמר מיד, באשר לחישובים, הרי הם דווקא מסייעים לתביעת אלי ראובן
, כפי שנראה בניתוח קר, בלא אותם גיצים ורשפים המאפיינים עמדות התובעים" (הדגשה במקור).

47.
בטרם נעיין ב"ניתוחו הקר" של ראובן, נזכיר שהמומחה מונה לתפקיד אחד ויחיד, דהיינו: לבדוק את רווחי/הפסדי הפרויקט (נוסח הצו פורמלי, אשר ניתן ביום 10.8.2003, הובאה לעיל, במלואו, בפיסקה 37). המומחה הבין, אף הוא, כי זה תפקידו, והוא חזר על תובנה זו מספר פעמים, הן בדו"חות השונים שהוא הגיש, והן בחקירתו בבית משפט.
פועל יוצא מהגבלת סמכות המומחה היא, שדעות שהביע המומחה על נושאים שאינם כלולים במסגרת כתב מינויו, אינן מחייבות את בית המשפט.

48.
בסעיף 10(א) לסיכומיו, טוען ראובן, כי הערכת המומחה ששווי הדירה שנמסרה לפנחסי גבוה משוויה הרשום בהסכם בין ראובן לפנחסי ב-135,593 ₪. ראובן טוען ש"אלי ראובן
מעולם לא קיבל סכום זה".
בדו"ח הביניים של המומחה מתאריך מ-13.3.2006, כתוב במפורש שהשינויים המופיעים בדו"ח נעשו בהסכמת רו"ח של כל הצדדים. במכתב מטעם רו"ח של חברת ראובן, רואה חשבון אברמזון, יורם ושות', מיום 30.7.2006, לא התנגד רו"ח של ראובן לקביעה שסכום זה ניתן לראותו כהכנסה (ראה סעיף 3 למכתב).

49.
ראובן מפנה לדו"ח המומחה בעניין ההמחאות בין הצדדים. המומחה לא היה מוכן, במסגרת תפקידו, להכריע בקשר להמחאות. הוא הסיק, איפוא, כי לא ניתן היה לכלול את ההמחאות כהוצאה לצורך הפרויקט, כפי שניסה ראובן לטעון בדו"חות החברה.
לכן, צדק המומחה במוחקו את הסכום ממאזן ההוצאות והכנסות של הפרויקט.

50.
ראובן טוען שבדו"ח המומחה נקבעו 1.3 מיליון ₪ כהכנסה, עקב החלטת השופט בן זמרה, שניתנה לטובת חברת ראובן. ראובן מוסיף וטוען, כי מאחר ופנחסי ערב לסכום זה, אין פנחסי יכול לתבוע את חלקו.

51.
ראובן מתנגד לשימוש ברווח נומינלי, במקום רווח מותאם. שימוש זה "הינו בניגוד לכללי החשבונאות של התקופה הנידונה, ואינו נותן ביטוי להפסד הכלכלי והחשבונאי, שנגרם לפרויקט בשל אינפלציה, ששררה באותן שנים" (סעיף 10(ה) לסיכומי ראובן; ההדגשה במקור).

52.
אינני מקבל את דברי ראובן בנקודה זו. טיעון מסוג זה צריך להתבסס
על חוות דעת מומחים בתחום החשבונאות. מאחר ומונה מומחה בתחום החשבונאות על ידי בית המשפט, חזקה עליו שנהג לפי הכללים המקובלים במקצוע.

53.
פנחסי, בפרק ב לתגובתו לסיכומי ראובן, טוען שלראובן הייתה הזדמנות לחקור את המומחה גם בבית המשפט, וגם בדרך של שאלות הבהרה, אך הוא לא עשה זאת. במקום זה, הוא המתין עד שלב זה של הגשת סיכומים, כאשר למומחה לא ניתנת אפשרות להשיב או להגיב או למצער, להבהיר את גישתו.

54.
פנחסי צודק בטענה זו. אוסיף ואומר, שמעשי ראובן, לשמור טענותיו נגד המומחה עד הסיכומים, גובלים בחוסר תום לב.

55.
ביקורת זו על סיכומי ראובן חלה גם כלפי טענתו על הפחתת הוצאות מינהלה בסך של 178,000 ₪, שעשה המומחה. ראובן אינו מקבל את עמדת המומחה. אך, נראה שהמומחה דווקא הטיב עם ראובן והיה נדיב ביחס להוצאות שנרשמו על ידי ראובן. מהתכתובת שהתנהלה בין המומחה לרו"ח של ראובן, מתקבל הרושם שאם המומחה היה יכול לחשוף את כל האמת –
דבר שלא היה אפשרי בגלל אי תקינות הדו"חות שסיפקה חברת ראובן – כי אז היו מתגלות הרבה יותר הוצאות שאינן סבירות.

56.
ראובן, בסעיף 10(ו) לסיכומיו, מתנגד לביטול ההפרשה לאחריות, ומוסיף: "בכל מקרה, זו הפרשה שאינה תזרימית".
טיעונו אינו מובן כלל, שהרי החברה ייחסה הפרשה לאחריות על הדירות, ובכך הקטינה את רווחיה.

העד המומחה

57.
ככלל, מקובלים עלי דברי המומחה. הוא פעל באמינות ובאוביקטיביות, ללא כל
דעה קדומה. הוא ענה על כל השאלות שהופנו אליו, מטעם באי כוח הצדדים, ושיתף פעולה כראוי עם רואה החשבון מטעם ראובן.

58.
המומחה מונה על ידי בית המשפט, אך יש לזכור כי הצדדים הסכימו למינוי, ועל דעתם המומחה הוסמך לחוות את דעתו על רווחיות הפרויקט.
לפנינו, איפוא, "מומחה מוסכם".

59.
מינוי מומחה מטעם בית המשפט מוסדר בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שזה לשונה:

"
130.

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט).
(ב) ...


(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;
(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה

מטעם

בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

60.
פרופ' אברהם סהר, בספרו דיני עדות מומחים (ירושלים, תשס"ד – 2003), בעמ' 141, מתייחס למומחה מוסכם שמונה על ידי בית המשפט, ואומר את הדברים הבאים (המקובלים עליי):


"עצם הסכמת הצדדים למנות מומחה יחיד מעצימה את תוקפה של חוות-דעתו באותה סוגיה, כיוון שהיא מוציאה אותה אל מחוץ לחזית היריבות. זאת ועוד – הסכמת הצדדים למינויו של המומחה המסוים מבטלת, למעט חריגים קיצוניים, את האפשרות לערער על אמינותו ומהימנות ממצאיו. העד המומחה המוסכם תמיד יכול להתבקש להבהיר את דבריו, ותמיד תישאר בידי בית המשפט הסמכות לקבל או לדחות את חוות הדעת או חלקים ממנה, אולם עצם ההסכמה מקשה על אפשרות הצדדים להפריכה. אפשרות זאת מוגבלת לעילות שעניינן ליקוי בשיטת הפעולה, ספק בכשרות המניעים, פגמים בתום הלב, וכיו'. לפיכך מעמדו של עד מומחה מוסכם דומה במספר היבטים לזה של בורר. למרות סמכותו הנרחבת של המומחה המוסכם, בית המשפט עדיין שומר לעצמו את שיקול דעתו. אין בית המשפט חייב לקבל במלואה את פרשנותו של המומחה. לכן, התוצאות אליו יגיע בית המשפט יכולות להיות שונות מאלו של המומחה. אך,
כאשר חוות דעת המומחה נראית בעיני בית המשפט כנכונה, מן הראוי לקבלו.
"

61.
במקרה דנן, אינני רואה כל סיבה לפסול את המומחה ולפקפק בחוות דעתו בעניין רווחיות החברה. המומחה עשה את עבודתו נאמנה, והביא בחשבון את כל החומר שהוצג לפניו. כאשר הצדדים העלו טענות ביחס לדו"חות הביניים שהוא ערך, התייחס המומחה לכל שאלה לגופה. המומחה היה ניטראלי לחלוטין, והסיק את מסקנותיו ללא משוא פנים, לאף אחד מהצדדים.
ראובן ניסה לחתור תחת מסקנותיו של המומחה, שעה שהוא התיימר לקבל, כביכול, את חוות דעתו המקצועית. בפועל, ראובן מכחיש את ממצאי דו"ח המומחה, ומבקש לאמץ את הדו"חות של רואה החשבון מטעמו.

62.
לא די שאין טענות ראובן מתקבלות על הדעת, אלא שהן לא נתמכות באסמכתאות.
בית המשפט אינו צריך ואינו רשאי לסמוך על טענות בעלמא של עורך דין, שאינו רואה חשבון, כאשר מול טענות אלה בעלמא, מונח לפניו דו"ח מפורט ומנומק, שניתן על ידי מומחה מוסכם, בעל השכלה גבוהה בחשבונאות.

63.
ממצא שראובן רצה לאמץ מתוך דו"ח המומחה, הוא ערבותו של פנחסי, שקיומה עומד להכרעה לפני ערכאה זו. בד בבד עם הכחשת חלקים אחרים של הדו"ח, קיבל ראובן את קביעת המומחה שפנחסי הינו ערב, "ראוי להדגיש כי ערבותו של פנחסי צוינה במפורש במכתבו של המומחה מיום 16.10.06 ..." (סעיף 16(ב) לסיכומי ראובן). ראובן טוען, שאם נקבל את חישוב הרווח של המומחה, בהכרח יש לקבל את קיומה של הערבות.

64.
ברם, המומחה לא מונה להכריע בשאלות משפטיות. מינויו צומצם לשאלה החשבונאית הקונקרטית: אם החברה הפיקה רווחים, ואם כן, כמה הם היו. הוא לא מונה להביע עמדה ביחס לשאלות האחרות, אשר עומדות להכרעה בפני
בית משפט זה.

65.
קביעת המומחה בעניין הערבות המהווה אחת העילות בתביעה שכנגד, אבל היא אינה נכללת במסגרת מינויו של המומחה. על כן, אין בית המשפט חייב לקבל אותה. לכן, דו"ח המומחה לא ישמש כראיה לערבותו של פנחסי לחברת ראובן.

66.
ראובן מוסיף וטוען בסיכומיו (סעיף 16(ב)) שהוא אינו חייב לפנחסי, ממה נפשך: הסכומים שנפסקו לחברת ראובן על פי החלטת השופט בן זמרה, צריכים להיפרע מן הערב, דהיינו: פנחסי. אליבא דראובן, אין טעם לזכות את פנחסי בתיק זה, שהרי פנחסי צריך לקחת את הכסף מכיס אחד ולהעבירו לכיס השני.

67.
טיעון זה מוטעה. חברת ראובן הייתה יכולה להיפרע, על פי החלטת השופט בן זמרה, מחזי, שהוא גם היה ערב. הכישלון בפרעון החוב אינו נובע בשל אשמתו של פנחסי, אלא נגרם בשל אשמת חברת ראובן, והיא זו אשר צריכה לשאת באחריות אי גביית הפיצויים. פנחסי איננו מרוקן את הכיס האחד ומעביר לכיס השני; הוא מקבל את מחצית הרווחים מהפרויקט המגיעים לו, מכוח ההסכם עם ראובן. מי שצריך לספוג את תוצאות אי גביית הסכומים המגיעים לו, על פי החלטתו של השופט בן זמרה, הינו ראובן.


החלטת השופט בן זמרה

68.
כאמור, כל הצדדים מפנים את בית המשפט להחלטת השופט בן זמרה, כסיוע לעמדותיהם.

69.
ראובן מדגיש שהחלטת השופט בן זמרה קובעת כי פנחסי היה ערב לחברת "חזי את מני" להשלמת הפרויקט. בסעיף 15(א) לסיכומיו, מצטט ראובן את דברי השופט בן זמרה, אשר קובע בהחלטתו (פיסקה 4(א)(1)), כדלקמן
:

"הנתבע 2 פנחסי אמנם ערב לתשלומים שלאחר ביטול ההסכם, אך לא ערב להתחייבויות לפני ההסכם והואיל וערבות לתשלומים כנ"ל שניתנה לאחר ביטול ההסכם לא נטענה בכתב תביעה, היא בגדר עילה נפרדת מעילת הערבות שנטענה נגד פנחסי, אין אפשרות במסגרת כתב הטענות כפי שנוסח, להוסיף עילה זו בשלב זה, ולכן עילת הערבות לתשלומים כנ"ל, מקומה במסגרת הליך נפרד בבית המשפט המוסמך, שבמסגרתו יפורטו התשלומים לחברה ו/או לספקיה; אם התקיימו תנאי הערבות, בהנחה שהתובעת לא ויתרה עליה עם ההחזרים ע"ח ההלוואה."

70.
ייאמר מיד, שהחלטת השופט בן זמרה לא החליטה סופית בעניין ערבותו של פנחסי. כבוד השופט בן זמרה שוכנע שפנחסי הצהיר שהוא יהא ערב; זה לבד אינו מספיק לקבוע, אם אכן התקיימו תנאיי הערבות.

71.
השופט בן זמרה כתב שראובן היה צריך לתבוע את פנחסי בגין ערבות המיוחסת לו. השופט בן זמרה "הציע" לראובן להגיש תביעה, ולהוכיח בראיות, כדין, את קיום תנאי המימוש, וכי ראובן לא ויתר על הערבות, במשך ההתחשבנות שלהם.

72.
בפני
בית משפט זה, לא הוצגו ראיות לקיום הערבות. בית משפט זה מסתמך על מסקנות החלטת השופט בן זמרה, עליהן גם מבוסס דו"ח המומחה.

73.
הטענות והעובדות שכן הוצגו בפני
י, אינן מראות על הבטחת ערבות. לפי גירסת ראובן, פנחסי הבטיח ערבות ל"חזי את מני", כדי להבטיח את סיום הפרויקט. טענה זאת לא עולה יפה עם מהלך ההתחשבנות של הצדדים: אם פנחסי היה חייב לראובן או לחברת ראובן בגלל הערבות שהוא הבטיח, למה ראובן לא ניכה חוב זה כשהוא העמיד לו את הדירה, כפירעון חלקי של ההלוואה?

74.
המסקנה המתבקשת היא שראובן ויתר על הערבות. למצער, ראובן לא עמד בנטל ההוכחה של התנאים הבסיסים, אשר הזכיר כבוד השופט בן זמרה, בהחלטתו הנ"ל.


ההלוואה וחלוקת רווחי הפרויקט


75.
משהוכח שהפרויקט הניב רווחים, על החברה לחלק את רווחי הפרויקט ביחד עם פנחסי, בניכוי 560,000 דולרים, כמו שסוכם בין ראובן ופנחסי, בהסכם מיום 29.10.1996.
המומחה קבע שרווחי הפרויקט עמדו על סך של 3,616,125 ₪. בניכוי 560,000 דולרים (1,823,360 ₪, לפי השער היציג ביום חתימת החוזה), הרווחים המסתכמים בסכום של 1,792,765 ₪. מחצית סכום זה, דהיינו: 896,382.5 ₪, מגיעה לפנחסי.

76.
בנוסף לזה, על החברה לשלם את יתרת החוב לפנחסי. לפי פנחסי, יתרת החוב עומדת על סך של 3,106,581 ₪ (ראה את החישובים שבסעיף 12 לסיכומיו של עו"ד הר ציון, בא כוח פנחסי).

77.
פנחסי חישב את ערך הדירה, על פי שער היציג של הדולר של יום הגשת הסיכומים.
חישוב זה אינו נכון.
פנחסי הלווה סכום של 500,000 דולרים. הוא קיבל דירה השווה 270,000 דולרים. מכאן, שלאחר העברת הדירה, עמד החוב על 230,000 דולרים.

78.
פנחסי מודה גם בקבלת תשלום של 400,000 ₪ בינואר 2000, כאשר שער היציג היה 4.12 ₪ לדולר. סכום זה, "מתורגם" לדולרים, הוא:97,087 דולרים.

79.
יתרת החוב, לאחר ניכוי הדירה והתשלום, הינה 132,913 דולרים (ההפרש בין הסכום האמור בפיסקה 77 לבין הסכום האמור בפיסקה 78).
מאחר ולא ברור, מתוך המסמכים, כיצד לנהוג ביתרת ההלוואה, ככל שהדבר נוגע לריבית (שכן, ממסמך ד1, העוסק בפירעון סך 270,000 הדולר הנ"ל, באמצעות הדירה, נאמר, כי סכום זה, מהווה פירעון של הקרן של 270,000 דולר מתוך סכום ההלוואה, "וכל תשואה בגין חלק זה של ההלוואה"), הגעתי למסקנה, כי הפתרון הנכון הוא זה: סך 132,913 דולר, "יתורגם" לשקלים חדשים על פי השער היציג של 1.1.2000, ומיום זה ואילך, יתווספו לסכום בשקלים חדשים, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום הפירעון בפועל.


הרמת מסך

80.
פנחסי תבע, בכתב התביעה, גם את ראובן וגם את החברה שבבעלותו. הנימוק לתביעה נגד ראובן אישית הינו עילת הרמת מסך ההתאגדות.

81.
בסיכומיו, ראובן לא העלה טענות כנגד ייחוס חובות החברה אליו.

82.
יתרה מזו, בסיכומיו, ב"כ ראובן עצמו מתבלבל בינו לבין חברת ראובן. לדוגמא, בסעיף 10(ב),
הוא כותב "המומחה קבע כי התשלום שנאלצה חברת אלי ראובן
לשלם ...פנחסי קיבל סכום זה. אלי ראובן
הוציאו" (הדגש במקור, קו התחתון שלי). בסעיף 10(ג), הוא כותב "...שזה הסכום שראוי שייזקף במסגרת פסק הדין לחובת דגן ולזכות ראובן" (הדגש במקור, קו התחתון שלי).

83.
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, מגן על בעל מניות החברה מלשאת בחובותיה. כלל זה הינו אחד מן היסודות עליהם נשענים דיני תאגידים. לכן, בתי משפט אינם ממהרים לחרוג ממנו. בית משפט העליון הביע את החשיבות של הצורך לאזן בין שמירת האישיות המשפטית הנפרדת, לבין הצורך, לפעמים, להרים מסך
(ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361):

"התברר עם השנים, כי המסך אינו כה הרמטי וכי מצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מידי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת דברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך, כמובן, אין לנהוג בדרך זו על דרך השיגרה, שהרי אם כך נעשה, יתערער יסוד היסודות של תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה."

84.
חוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות"), מונה מספר מקרים בהם בית המשפט יכול להרים מסך ההתאגדות.


85.
בתי משפט פיתחו, גם הם, עילות להרמת מסך, שאינן מנויות ברשימה אשר בחוק החברות. על כך עמדה אירית חביב-סגל בספרה, דיני חברות (2007), עמ' 289:

"...ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי
המניות, מימון עצמי קטן ביותר,...או התערבות בחיי

החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם, הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנן לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות"
.

86.
אחת מעילות אלה היא עירוב נכסי בעל המניה והחברה, וזיהוי בעל המניות עם החברה שבבעלותו. הרציונל הוא, שעקרון האישיות המשפטית הנפרדת אינו יכול לעמוד לימין בעל המניה, כאשר הוא אינו מתנהג על פיו. אם בעל מניה מעביר מכספי החברה לכיסו הפרטי, וכן להיפך – או, לחלופין, אם הוא אינו שומר על הפרדה בין החברה לבינו אישית, בהקשרים אחרים – מנוע הוא מלטעון שנכסיו הפרטיים היו נפרדים מנכסי החברה.

87.
ממכלול הנימוקים הנ"ל יש מקום לקבל את טענת פנחסי, ואני מקבלה, ומורה בזה כי כל חיוב על פי פסק שין זה של חברת ראובן, יהיה של חברת ראובן ושל ראובן, אישית, שניהם יחד וכל אחד לחוד.

ליקויי בנייה


88.
במסגרת הליך זה, תובע פנחסי את חברת ראובן על ליקויי הבנייה השונים שהתגלו בדירה שהועברה לפנחסי, כפירעון חלקי של ההלוואה. ב"כ פנחסי מפנה בסיכומיו לסעיף 7א לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק המכר"), הקובע כי "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה".

89.
ראובן טוען, בתגובה, שהדירה הועברה לפנחסי כמו שהיא (
as-is
), כפירעון לחוב, ולכן אין להטיל על ראובן את דרישות החוק, אשר המחייבות קבלן בנייה.


90.
פרשנותו של פנחסי - איננה מקובלת עליי, ובנקודה זו, הצדק עם ראובן.
במקרה של קניית דירה, הלקוח מעוניין לקבל דירה מוכנה ומתאימה, ולכן, חוק המכר אוסר התנייה הפוגעת בלקוח, הצד החלש, מניצול על ידי הקבלן, הצד החזק. ללקוח יש צפייה לגור בדירה או לפחות למכור את הדירה לאחר, והחוק מגן על צפייה זו.


91.
לעומת זאת, מלווה, אשר מקבל דירה כפירעון, אינו לקוח רגיל. הוא מעוניין בפירעון חוב המגיע לו, באחד מאמצעי התשלום: במזומנים, בדירות, או בטובין.

92.
שאלה זו, אם דירה שניתנה כפירעון הלוואה מקנה לרוכשה הגנת חוק המכר (דירות), טרם נדונה בפסיקה או בספרות. בספרו של פרופ' אייל זמיר, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (ירושלים, תשס"ב), נדונה סוגיה דומה, דהיינו: עיסקת קומבינציה (עמ' 116-114).

93.
בעיסקת קומבינציה, בעל המגרש וקבלן בנייה מתחלקים בדירות הנבנות על
קרקעו של בעל המגרש. המיוחד בעסקאות אלו הוא שבעל המגרש אינו לקוח, במלוא מובן המילה, אלא שותף ביזום בניית הדירות. פרופ' אייל זמיר מבחין בין שני סוגי חוזי קומבינציה: האחד, כאשר בעל הקרקע מעביר את כל המגרש לקבלן, ומקבל לבסוף דירות תמורת הקרקע; השני, כאשר חלק מהקרקע נשאר בידי בעליו, והוא מקבל את הדירות הנבנות עליו. במקרה הראשון, הקבלן מוכר את הדירות לבעל המגרש, ומקבל מקרקעין בתמורה. במקרה השני, הקבלן מקנה לבעל המגרש בעלות על הדירות, ולכן קשה להצביע על "מכירה", כדי שהחוק יחול על העסקה.
פרופ' אייל זמיר מודה שניתוח זה מביא לצמצום תחולת ההגנה הניתנת על ידי חוק המכר (דירות) . הדין הרצוי הוא, שהחוק יגן על כל לקוח מניצול על ידי קבלן הבנייה, בין אם הלקוח רכש את הדירה בכסף, בין אם הלקוח רכש אותה בדרך של החלפת מקרקעין.


94.
סוגיה אחרת, שעלתה בפסיקה, היא חלותו של חוק המכר על דירה שניתנה במסגרת מתנה, ולא במכירה. בע"א 1153/95
יהודה כהן נ' מגדל הנביאים בע"מ פ"ד נב
(1), 506,
דן בית משפט העליון בחוזה מכירה בין רוכש לקבלן, בו המחיר היה 0.62% משווי הדירה. הרוכש קיבל הנחה גדולה, כבונוס לעבודתו בחברת האם של קבלן הבנייה. בית משפט המחוזי קבע שעיסקה זו דינה כמתנה, ולכן הוראות חוק המכר לא חלות עליה. בית משפט העליון לא קיבל את פרשנות בית משפט קמא, אשר התייחס אל החוזה בין הצדדים, אשר דיבר חד משמעי על מכירה ולא מתנה.

95.
מַלווה, הנפרע מלוֹוה, נמצא במעמד דומה של מקבל מתנה. שניהם מקבלים את הנכס ללא תמורה. לכן, מבחינת לשון החוק, אין הם נכללים בהגדרת "מכירה" שבחוק המכר.

96.
מבחינת הדין הרצוי, סביר לומר, כי, בדומה למקבל מתנה, מלווה אינו צד חלש, אשר עליו חייב החוק להגן. המלווה תמיד יכול לדרוש כסף מהלווה. אם במקום זאת, הסכים המלווה לקבל דירה כפירעון החוב, זאת אומרת שהוא הסכים לתנאי הפירעון שבין הצדדים, ועל כן, אין צורך להעניק לו הגנה מיוחדת.

97.
מכאן, המסקנה המשפטית היא שאין לקבל את טענת פנחסי בדבר תחולת חוק המכר על הדירה שקיבל מחברת ראובן, כפירעון חלקי של החוב, ותביעתו של פנחסי בראש נזק זה (שהועמדה על סך 90,342 ₪, כאמור בסיפא של סעיף 14 לסיכומי עו"ד הר ציון, ב"כ פנחסי) - נדחית.


העיקולים

98.
פנחסי תובע את ראובן בגין נזקים שנגרמו לו, עקב העיקולים שהוטלו על נכסיו על ידי ראובן, במסגרת בש"א 1997/02.

99.
התביעה מבוססת על כתב ערבות אישית מטעם ראובן, אשר נדרש לצורך הוצאת צו העיקול, ואשר נוסחו הוא כדלקמן:


"אני, הח"מ אלי ראובן
... מנכ"ל המבקשת, חברת אלי ראובן
בניה והשקעות בע"מ, נותן בזה ערבות אישית בלתי מסוייגת ומתחייב בזה לפצות את המשיב על כל נזק שיגרם למשיב כתוצאה מהצו שניתן בתיק זה ביום 16.6.02, אם תידחה התביעה, תיפסק התובענה, או יפקע הצו מכל סיבה אחרת.

אלי ראובן
"

.

100.
פנחסי הגיש בקשה ביום 10.9.2002 לבטל את העיקולים (בש"א 2831/02). בדיון לפני כבוד הרשמת דאז, השופטת מרים מזרחי, ביום 29.9.2002, הוחלט, בהסכמת הצדדים, לבטל את כל העיקולים על נכסי פנחסי, ולהותיר עיקול אחד, על מגרש במבשרת ציון, על כנו.

101.
נתבע, אשר ניזוק מעיקול שהוטל עליו, יכול לתבוע פיצויים ממבקש העיקול, אם התבררה זכותו בדין. תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי התשנ"ד - 1984 (להלן: "תקנה 371") מסדירה את הדין אשר חל על תביעת פיצויים, במקרה של מתן סעד זמני.

וזה לשון התקנה:


" (א

)
פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.


(ב)
חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר".

102.
עולה מתקנה 371, שכדי לתבוע פיצויים בגין נזקי עיקול, חייב התובע להוכיח קיומו של הנזק (ראה, בהקשר זה, את דבריו של ד"ר דודי שורץ,
סדר דין אזרחי: חידושים, הלכות ומגמות
(קריית אונו, תשס"ז), עמ' 347, בהערה 11). מאידך גיסא, התובע פיצויים אינו חייב להוכיח את גובה הנזק. בית המשפט יכול לפסוק את גובה הפיצויים לפי שיקול דעתו.

103.
יתרה מזו, עצם הסכמת הצדדים לצמצום העיקולים והותרתם על מגרש אחד, יש בה אינדיקציה, כי הנכס אשר נבחר להיות הנכס המעוקל היחיד, אינו גורם נזק לפנחסי, ועל כן, לא בכדי, לא הובאו ראיות על ידי פנחסי ביחס לנזקים שנגרמו לו עקב העיקול.

.

104.
פנחסי טוען שנגרמו לו נזקים, אך הוא לא הביא כל ראיות או אסמכתאות לנזקים אלו. הוכחת הנזק היא תנאי פסיקת פיצויים על ידי בית משפט. בהעדר ראיות מטעם פנחסי, אין ביכולתי להעניק לו סעד זה.



התביעות נגד דגן

105.
לאור קביעתנו שהחברה הפיקה רווחים, התביעה נגד דגן, דינה להדחות.

106.
דגן תובע, בנוסף, בתביעה שכנגד, על עצם הגשת ההודעה ג'. בהליך הראשון לפני השופט בן זמרה, הגישה חברת ראובן הודעה צד ג' לדגן, ולאחר מכן הגישה בקשה למחוק אותה. השופט בן זמרה, בהחלטה מיום 20.12.01, הטיל קנס העולה על 10,000 ₪ על חברת ראובן, אם היא תחדש את ההליך נגד דגן.

107.
לא שוכנעתי שתביעה זו של חברת ראובן נגד דגן זהה להודעה צד ג', נשוא החלטת השופט בן זמרה. אילו באמת הפרויקט הפסיד כסף, ודגן היה שותף, דינו של דגן היה לשאת ביחד עם ראובן את ההפסדים. חוות דעת המומחה הראתה שהפרויקט היה רווחי, אך עובדה זו לא הוכרעה עדיין בעת הגשת התביעה נגד דגן. לפיכך, יש לדחות את תביעת דגן כנגד חברת ראובן בעניין הקנס.


פסיקתא

108.
ראובן וחברת ראובן חייבים, ביחד ולחוד, לשלם לפנחסי בגין חלקו בפרוייקט, סכום הכולל של
896,382.5 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (ראה פיסקה 75 לעיל).

109.
בנוסף לכך, ראובן וחברת ראובן חייבים, ביחד ולחוד, לשלם את יתרת ההלואה לפנחסי, דהיינו
:
סכום כולל של 132,913
דולר של ארצות הברית, , כאשר סכום זה "יתורגם" לשקלים חדשים על פי השער היציג של 1.1.2000, ומיום זה ואילך, יתווספו לסכום בשקלים חדשים, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום הפירעון בפועל. (פיסקה 79 לעיל).

110.
תביעתו של פנחסי נגד ראובן בגין ליקויי הבנייה – נדחית (פיסקה 97 לעיל).

111.
תביעתו של פנחסי נגד ראובן על נזקים עקב העיקולים שהוטלו על נכסיו – נדחית (פיסקה 104 לעיל).

112.
תביעתו של דגן להטיל קנס על חברת ראובן – נדחית (פיסקה 107 לעיל).

113.
ביחסים שבין פנחסי לראובן, יישאו ראובן וחברת ראובן, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, בכל הוצאות המשפט של פנחסי וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 10% מכל הסכומים המגיעים לפנחסי על פי

פסק דין
זה,
כאשר לסכום שכ"ט עו"ד יתווסף מס ערך מוסף, כדין.

114.
ביחסים שבין ראובן וחברת ראובן לבין דגן וחברת דגן – כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, שכן התביעות והתביעות שכנגד שבינהם נידחו. אך, בשל עוצמת התביעה נגד דגן, שחייבה אותו לרכז מאמץ משפטי, אני מחייב את ראובן וחברת יחד ולחוד, לשלם לדגן, באמצעות עו"ד יוסף לוי
, שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף, כדין.

115.
כל עלות המומחה ושכר טרחתו, תשולם על ידי ראובן וחברת ראובן בלבד.
אם שילמו צדדים אחרים תשלום כלשהו, על חשבון שכ"ט המומחה, כי אז על ראובן וחברת ראובן, ביחד ולחוד, להחזיר להם כל סכום ששילמו, כאשר לכל סכום ששילם צד כלשהו, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, מן היום שבו שילם אותו צד למומחה, ועד ליום שבו ראובן וחברת ראובן, ביחד ולחוד, יחזירו לו סכום זה.

116.
המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לב"כ כל הצדדים.


ניתן היום ט' באייר, תשס"ח (14 במאי 2008) בהעדר הצדדים.




משה דרורי
, שופט

















א בית משפט מחוזי 2525/00 פנחסי פנחס, פנחס פנחסי ושות' אנרגטים חברה בע"מ נ' אלי ראובן, אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 14/05/2008)