פסקי דין על יצחק וקנין | פסקי דין על ליבנת וקנין | פסקי דין על ישיר-איי.די איי חברה לביטוח בע"מ

1084/02 א     25/02/2014




א 1084/02 יצחק וקנין, ליבנת וקנין נ' ישיר-איי.די איי חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בבית שמש



ת"א 1084-02 סויסה נ' ישיר-איי.די איי חברה לביטוח בע"מ




תיק חיצוני: 053ברע200500086800




בפני

כב' השופט
דוד גדעוני


המבקשים (הצדדים השלישיים)

1. יצחק וקנין

2. ליבנת וקנין
(סויסה)


נגד


המשיבה (הנתבעת)

ישיר-איי.די איי חברה לביטוח בע"מ



החלטה


לפני בקשה מטעם הצדדים השלישיים להארכת המועד לתשלום סכום ההוצאות שנקבע כתנאי לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה בשלהי שנת 2003.

1.
ביום 1.10.02 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת, היא חברת הביטוח שביטחה את רכבו, בה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום התביעה בעקבות אירוע שבו נגנב הרכב. ביום 7.4.03 הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן וכן הודעה לצדדים השלישיים. בהודעה נטען, בין היתר, כי הצדדים השלישיים סייעו או השתתפו בגניבת הרכב יחד עם אחר. התובע והנתבעת הגיעו להסכם פשרה, שניתן לו תוקף של

פסק דין
ושלפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 67,500 ₪. סמוך לאחר מכן, ביום 3.11.03, ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגד הצדדים השלישיים המחייב אותם לשלם לנתבעת את הסך האמור בתוספת הוצאות משפט ("פסק הדין").

2.
ביום 17.5.05 – כשנה וחצי לאחר שניתן פסק הדין – עתרה הצד השלישי 2 לביטול פסק הדין. באותה עת לא הגיש הצד השלישי 1 – בן זוגה של הצד השלישי 2 – בקשה דומה. לאחר מספר הליכים שאין צורך לפרטם ניתנה ביום 30.8.05 החלטת בית משפט זה (כבוד השופט ש' שטיין) בה הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הצד השלישי 2 בכפוף לתנאים, שמהם הרלבנטי לענייננו הוא התנאי לפיו על הצד השלישי 2 לשלם את הוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ וזאת עד ליום 20.9.05.

3.
סמוך לאחר מכן, ביום 11.9.05, הגיש גם הצד השלישי 1 בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו. ביום 9.10.05 נעתר בית המשפט (כבוד השופט ש' שטיין) לבקשה והורה גם על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הצד השלישי 1, אף זאת בכפוף לתנאים, ובכלל זה לכך שהצד השלישי 1 ישלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪ וזאת עד ליום 10.11.05.

4.
הצדדים השלישיים הגישו, כל אחד בנפרד, בקשת רשות ערעור על ההחלטות הנזכרות. בין לבין, ועד להכרעה בבקשות רשות הערעור, עוכב ביצוע הרכיב שעניינו תשלום ההוצאות לנתבעת. ביום 14.2.06 נתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' אוקון) את החלטותיו בבקשות רשות הערעור. בית המשפט דחה את שתי בקשות רשות הערעור בכל ההיבטים הרלבנטיים לענייננו. לעניין הצד השלישי 1 קבע כי "

יש לזכור שהבקשה לביטול

פסק דין
הוגשה ביום 11.9.05, בעבור פרק זמן ניכר מהמועד בו המבקש ידע כי הוא חשוף להליכים בבית משפט, הליכים מהם העדיף להתעלם
" וכי בהתחשב במחדליו של הצד השלישי 1 "
שיעור ההוצאות אינו גבוה יתר על המידה
" (בר"ע (מחוזי י-ם) 1023/05). לעניינה של הצד השלישי 2 קבע כי "
מתברר כי פסק הדין הומצא למבקשת ביום 29.12.03 [היינו כשנה וחצי לפני מועד הגשת הבקשה על ידה – ד.ג], אך המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה, ואף לא טרחה להגיש בקשה להארכת מועד
". אף כאן לא ראה לנכון להתערב בשיעור ההוצאות שנקבע (בר"ע (מחוזי י-ם) 958/05). בקשה לעיכוב ביצוע נדחתה (החלטת בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ב' אוקון, מיום 11.4.06, בש"א 1109/06 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 958/05, צורפה כנספח לתשובת הנתבעת בבקשה לפני).

5.
ביום 6.3.06 קבע בית משפט זה (כבוד השופט ש' שטיין) כי הצדדים השלישיים ישלמו את סכום ההוצאות שנפסקו כתנאי לביטול עד ליום 15.3.06 שאם לא כן יוותרו על כנם פסקי הדין שניתנו נגדם בהעדר הגנה. ביום 19.3.06 קבע בית המשפט כי משלא שולמו ההוצאות, עומדים פסקי הדין בעינם. יצוין כי בהחלטות האמורות נזכרה טענת הצדדים השלישיים כי בכוונתם להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור. להליכים שלפני לא צורפה בקשה כאמור. ככל הנראה בקשה כזו לא הוגשה.

6.
העולה מן האמור הוא כי חרף השיהוי הניכר בו לקו הצדדים השלישיים – שנה וחצי ולמעלה מכך – ניתנה להם ההזדמנות להביא לביטול פסק הדין על ידי תשלום הוצאות. בסופם של ההליכים נקבע המועד האחרון לתשלום ההוצאות ליום 15.3.06.

7.
אלא שהצדדים השלישיים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם. אף לא אחד מהם לא שילם את סכום ההוצאות שנקבע כתנאי לביטול פסק הדין שניתן נגדו.

8.
ביום 2.5.13 – היינו: למעלה משבע שנים לאחר המועד האחרון שנקבע לתשלום ההוצאות – הגישו הצדדים השלישיים בקשה להאריך להם את המועד לתשלום סכום ההוצאות בסך 7,500 ₪ (כך לשיטת המבקשים ובניגוד להחלטות שקבעו הוצאות בסכומים של 10,000 ₪ ו- 7,500 ₪). בבקשתם טענו הצדדים השלישיים כי לא שילמו את ההוצאות בשל מצבם הכלכלי הקשה; כי יש להם הגנה טובה במשפט; כי רק בשנת 2012 עלה בידם לגייס כספי מידי אחרים ולברר היכן עומדים ההליכים שננקטו נגדם; וכי הותרת פסקי הדין על כנם תגרום להם נזק.

9.
הנתבעת הגישה תשובתה לבקשה. התשובה הוגשה בחלוף זמן וזאת בשל עיכובים בביצועה של המצאה כדין של הבקשה לידיה, עיכובים שנבעו, כפי הנראה, בשל פרק הזמן הניכר מאז שהסתיימו ההליכים (ראו, למשל החלטה מיום 2.7.13). הצדדים השלישיים בחרו שלא להשיב לתשובה.

10.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.
התנהלותם של הצדדים השלישיים איננה מתקבלת על הדעת. הם בחרו להתעלם מהליכים המשפטיים בעניינם משך למעלה משבע שנים. הם לא שילמו את סכומי ההוצאות שנקבעו בעניינם, גם לאחר שהמועד לכך הוארך – הלכה למעשה ובעקבות ההליכים המשפטיים – במספר חודשים עד חודש מרץ 2006. הם לא טרחו לשלם את ההוצאות האמורות משך למעלה משבע שנים לאחר מכן. הם אף לא טרחו לפנות בכל התקופה האמורה לבית המשפט בבקשה כלשהי או במתן הסבר כלשהו למחדלם. הטענות בבקשתם עתה בדבר מצבם הכלכלי הקשה הועלו בעלמא ובאורח סתמי. לא הובאו להן תימוכין או אסמכתאות כלשהן (זולת פלט בדבר מצב תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדם). אין בפיהם כל הסבר מדוע לא פעלו לגיוס הכספים ולתשלום ההוצאות קודם לכן. הם לא טענו איזה מאמצים נעשו, אם בכלל, בנדון. אין בפיהם כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשתם לארכה במועד מוקדם יותר. הטענה כי רק בשנת 2012 עלה בידם לפנות לאחרים כדי לגייס את הכספים הדרושים הועלתה אף היא באורח סתמי, ללא כל פירוט או תמיכה. אין בה משום הסבר מדוע גם אז השתהו זמן ניכר נוסף והגישו את בקשתם רק בחודש מאי 2013. הטענה כי רק בשנת 2012 יכלו לברר את מצב הדברים תמוהה, באשר הם ידעו היטב על ההליכים בעניינם ואף שקלו – כך לשיטתם – להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. גם הטענות כאילו רק בשנת 2012 יכלו לברר את האפשרות שמי שהיה בא כוחם בהליכי הביטול בשנת 2005 פעל בניגוד עניינים – טענות שלא פורטו כלל ושניתן רק לשער על מה הן נסמכות – לא ברורות. מכל מקום אף בהן אין משום הסבר למחדלי הצדדים השלישיים. הלכה למעשה גם כיום ספק אם בכוחם של הצדדים השלישיים לשלם את מלוא ההוצאות שבהן חויבו (ראו ס' 18 לבקשה, המתייחס לסך כולל של 10,000 ₪ שהופקד לצורך כך בידי בא כוחם, בעוד שבהחלטות בעניינם נקבעו הוצאות בסך כולל של 17,500 ₪).

12.
במצב דברים זה אין לתאר את התנהלות הצדדים השלישיים אלא כזלזול בוטה בחובותיהם כבעלי דין והתעלמות מדעת מההליכים המשפטיים בעניינם.

13.
אכן, לא ניתן לשלול את האפשרות כי לצדדים השלישיים קיימים סיכויי הגנה. סיכויים אלה הובאו בחשבון במסגרת ההחלטות שניתנו בדבר ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות. אלא שבנסיבות העניין, נוכח מחדלם הבוטה של הצדדים השלישיים ובשים לב לפרק הזמן הניכר – ניכר מאד – שחלף, אין בסיכויים אלה כדי להצדיק כיום את הארכת המועד, שמשמעותה פתיחתם מחדש של ההליכים, שראשיתם בשנת 2002.

14.
כידוע, אל מול זכותם של הצדדים השלישיים ליומם בבית המשפט – שניתן להם ושהם בחרו שלא לנצלו – עומד האינטרס של סופיות הדיון ועומדת זכותה של הנתבעת להביא לסיום ההליכים המשפטיים כך שאלה לא יימשכו עד אין קץ. כפי שנפסק: "

תהליך

עשיית הצדק

איננו

שייך רק

למתדיין

בודד

במנותק מהאינטרסים

של

יריביו, וזכות

הגישה

לבית המשפט

אינה

כוללת בחובה

את

הכוח

לפגוע מעבר למידה

הראויה

באינטרסים

לגיטימיים

של בעל

הדין

שכנגד... יש

לערוך

איזון אינטרסים בין

זכותה

של

המשיבה

להליך

הוגן

בו

תוצגנה כל טענותיה, לבין

זכותו

של

המבקש להביא לסיום

ההליכים

המשפטיים
" (בר"ע (מחוזי י-ם)

mormol
נ'
wal lted
(5.3.2007)). לאינטרס זה משקל נכבד בענייננו נוכח השנים הרבות שחלפו. יתרה מכך, בנסיבות העניין, בחלוף למעלה מאחת עשרה שנים מהאירועים נושא התובענה וכעשר שנים מפסק הדין, יש להביא בחשבון גם את האפשרות שנגרמו לנתבעת נזקים של ממש במישור הראייתי וכי עלול לקום קושי אמיתי בקיום בירור עובדתי.

15.
לצד אלה יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי. כפי שכבר נאמר "

בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט... מלבד האינטרסים של הצדדים הישירים להליך יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול יעיל של מערכת המשפט. אינטרס זה צריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט כל אימת שעומד על הפרק עניין הנוגע לאופן התנהלותו של הליך שיפוטי
" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, בפסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (21.2.2010)). אכן, "
מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורח רוח כלפי התנהלות מזלזלת... אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת .. פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר
" (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, בפסקה 13 להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל (22.5.2012)). בעבר נפסק כבר, במצב דברים דומה עד מאד לענייננו, אגב החלטה שלא להאריך לבעל דין את המועד שנקבע לתשלום הוצאות כתנאי לביטול

פסק דין
, כי: "
שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה
" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, בפסקה 5 לפסק דינו של המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין (30.4.2001)). בשים לב לפרק הזמן הממושך שחלף, גם משקלו של האינטרס הציבורי בענייננו הוא משמעותי.



16.
התוצאה היא שבנסיבות העניין נוטה הכף, ובאורח ברור, לחובת הצדדים השלישיים. משכך – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 1084/02 יצחק וקנין, ליבנת וקנין נ' ישיר-איי.די איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/02/2014)