פסקי דין על בית הפקס והתקשורת בע"מ | פסקי דין על ישראכרט בע"מ

27574/00 א     17/11/2004




א 27574/00 בית הפקס והתקשורת בע"מ נ' ישראכרט בע"מ




1
בתי המשפט

א 027574/00
בית משפט השלום חיפה
17/11/2004
תאריך:
כב' השופט א. גנון

בפני
:

בית הפקס והתקשורת בע"מ

בעניין:
התובעת
י. בן-עזרא ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
ישראכרט בע"מ
הנתבעת
זומר שריאל

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. תביעה לתשלום 4,163 ₪, המהווים קרן 3,900 ₪ בתוספת ריבית.

התובעת, מנהלת עסק למכירת ציוד תקשורת, ביצעה בחנותה עסקה ביום 12.7.99 עם לקוח שנכנס לעסק, רכש מוצר ושילם באמצעות כרטיס אשראי ישראכרט מס' 27947718 על שם עוזיאל רינה. הנתבעת סירבה לכבד את הכרטיס וחייבה את התובעת בסכום ומכאן תביעתה.

2. התובעת טענה כי אי כיבוד הכרטיס היה שלא כדין.

מנהל התובעת טען בעדותו את הטענות העיקריות הבאות:

א. התובעת התקשרה עם חב' ישראכרט בהסכם הצטרפות להסדר כרטיסי אשראי (הסכם מיום 30.12.98) והיא קיבלה מכשיר "נורית 2050" באמצעותו מתבצעות העסקאות בחנות והמכשיר חובר לקופה שבעסק.

ב. המנהל הכחיש שהיה ברשותו כרטיס כל שהוא, לרבות כרטיס "מאסטר" או כל כרטיס אחר פרט למכשיר עצמו.

ג. ההתקשרות היתה מוגבלת בתקרת אשראי ולכן נהגה התובעת בכל עסקיה להתקשר לקבל אישור - אם העסקה עלתה על תקרת האשראי.

ד. ביום 12.7.99 נכנסה לקוחה לעסק ורכשה מוצרים בסכום 3,900 ₪ ושילמה בכרטיס אשראי הנ"ל. המנהל טוען שהעביר את הכרטיס במכשיר אך מאחר והעסקה עלתה על תקרת האשראי התקשר לישראכרט לבקש אישור.

ה. הוא שוחח עם פקידה ונאמר לו שיש תקלה ועליו להמתין עוד כמה דקות. הוא המתין "ופתאום נפתחה הקופה והחלה החשבונית והשובר תשלומים להיות מודפס... הבנתי כי העסקה אושרה שאחרת לא היתה נפתחת הקופה".

וממשיך המנהל וטוען שהתקשר שוב לישראכרט לוודא אישור העיסקה ונאמר לו "שהכל בסדר" אולם הוא הפנה תשומת ליבם לעובדה שבחשבונית שיצאה רשום "עסקה מאולצת" אך נאמר לו שאין בעיה שהכל בסדר.

התובעת מציגה פלט שיחות טלפון ובו 2 שיחות שנטען שבוצעו לישראכרט למס' 5280994-03, האחת בשעה 13:50:01 השניה 1:49:53.

ו. ביום 18.8.99 חוייב חשבונה בסכום העסקה, לאור טענת הנתבעת שלא נתבקש ולא ניתן אישור לעסקה.

3. כאן המקום לציין כי הכרטיס הנדון נגנב מאת בעליו החוקיים, אולם בשעת העסקה נשוא התביעה טרם נרשמה ההודעה בפועל אצל חברת ישראכרט, אלא רק למחרת היום קרי ב- 13.7.99, לכן לעובדת היות הכרטיס גנוב אין השפעה ישירה על נסיבות המחלוקת נשוא העסקה.

4. הנתבעת טענה כי אישור לא נתבקש ולא ניתן לעסקה, וכי למעשה התובעת גרמה ל"עסקה מאולצת" כפי שמופיע בחשבונית ע"י העברת כרטיס המאסטר ולא באישור ישראכרט כנדרש בתנאי ההתקשרות וגלל כן לא היתה עליה כל חובה לכבדו.

מטעם הנתבעת נמסרה עדות מר אליהו משה ממחלקת אבטחה וביקורת אצל ישראכרט וכן עדות של מר ברק נוגרד שעובד בחברת ליפמן הנדסה אשר מספקת את המכשירים והשירותים לישראכרט בגין המכשיר שבנדון.

הנתבעת טענה בין היתר:

א. תקרת האשראי שהותרה לתובעת אותה שעה היתה 350 ₪ בלבד, ועסקה שמעל לסכום זה הצריכה אישור מראש. מדובר בעסקה של למעלה מפי 10 והאישור שיש לקבלו הוא בהתאם להוראות בכתב שצורפו.

ב. התובעת לא פנתה לבקש אישור ולא קיבלה כל אישור לעסקה. כל בקשה כזו נרשמת במחשב ועיון בדו"חות ובדיקתם מעלה שלא נתבקש אישור לעסקה זו.

ג. בשובר העסקה הרלבנטית נרשם בין היתר:

"בית הפקס והתקשורת בע"מ
...
1294 ... 13:48 12/7/99
...
3900.00 סה"כ
... כרטיס ישראכרט 027947718 ...
עסקה מאולצת
מספר אישור 30
47:3".

ד. המכשיר p.o.s שיש בידי התובעת אינו מאפשר לספק לקיים עסקה העולה על התקרה בלא לקבל אישור וכדי לאלץ את המכשיר לבצע העסקה בלא אישור ניתן להשתמש בכרטיס "המסטר" שמצוי בידי בית העסק ומטרתו להתגבר על תקלות שונות. אסור לעשות בו שימוש לעקיפת הצורך בקבלת אישור.

ה. מספר האישור שבשובר הנדון הוא פיקטיבי, והוקלד ע"י התובעת. אישור במספר כזה לא ניתן ע"י הנתבעת. מס/ הטלפון של הנתבעת אינו כמספר שמופיע בפלט שיחותיו אל 6364272, ולישראכרט לא פנה ולא קיבל כל אישור. בעדות הנתבעים התברר כי המספר שאליו חייג התובע הוא מס' הטלפון של חב' ש.ב.א שרותי בנק אוטומטיים בע"מ, אולם אישור ניתן ע"י המחשבים של ישראכרט ולא ע"י ש.ב.א. אם התובעת היתה מקבלת אישור מש.ב.א. הדבר היה נרשם אצל הנתבעת ואם היה "נתק" בתקשורת בין ש.ב.א. לנתבעת גם עובדה זו היתה נרשמת - כי ש.ב.א. מעבירה לנתבעת כל אישור שניתן. אישור בנדון אין.

ו. כן נטען שהעסקה בוצעה ע"י אדם שאינו בעל הכרטיס עצמו ולכן היא פסולה ממילא לאישור.

5. עדות התובע אינה מניחה את דעתי ולא שוכנעתי כי מר חזון מנהל התובעת אכן ביקש וקיבל אישור הנתבעת לביצוע העסקה. הזיהוי של מחזיק הכרטיס היה ככל הנראה לקוי, אולם גם בהנחה שמדובר בבעליו החוקיים של מי שמופיע כבעל הכרטיס, עדיין היה מדובר בעסקה שסכומה פי 12 מסכום תקרת האשראי. לאישור החברה לעסקה כזו טעמים טובים מאוד כפי שהוסבר ע"י עדי הנתבעת. התובע לא יכול היה לאלץ את המכשיר אלא בפעולה יזומה בכרטיס שהיה בידו ואין לקבל את הטענה שכרטיס כזה לא היה בנמצא. מנהל התובעת אמנם הכחיש את קיום הכרטיס אולם העובדה היא שמצא דרך להפעיל את המכשיר באילוץ וכי החשבונית שיצאה היא "בעסקה מאולצת".

על פי עדות המומחה מטעם חברת ליפמן, מר ברק נוגרד, והחוברת אשר מדריכה את הפעלת המכשיר, כפי שהיה בשעתו, עולה כי עסקה מאולצת משמעותה כי הספק נוטל על עצמו את האחריות לביצועה וכדי להגיע לעסקה מאולצת, הרי שתוכנת המכשיר ששמה "אשראית 92" צריך היה להעביר את כרטיס המנהל כדי לקבל עסקה מאולצת. הדבר נרשם בשובר כמו שגם כאן היה.

אשר לדרך הפעולה. מתברר שאכן יש התקשרות לש.ב.א. שהיא אוטומטית ואז מי שאמור לתת תשובה לספק היא ש.ב.א. או הנתבעת. סביר להניח שעל צג המכשיר של התובעת הופיעה הודעה שהעסקה מעל לתקרת האשראי או הודעה להתקשר לחב' האשראי. בשלב זה יש שתי אופציות להמשך הפעולה. האחת - לבטל את הפעולה, או שהספק מתקשר פיזית ישירות לחב' האשראי בטלפון ישיר אליה. השניה - היא לאלץ את המכשיר לאשר את העסקה וזאת רק ע"י העברת כרטיס מנהל שבידי הספק שהוא מקבל מן החברה.

זאת ועוד - טענת התובע כי שהתקשר לנתבעת כדי לקבל אישור לעסקה כשלה, התברר שהתובע לא פנה ולא התקשר כנדרש - כל פניה ובקשה לקבלת אישור נרשמת ומופיעה בדו"ח שבמקרה זה אינו קיים, מה שמעיב ביותר על טענתו, הקלושה ממילא, של התובע כי התקשר לקבלת אישור.

6. ב"כ התובעת טען כי בבדיקת רמת הסיכון שלוקח על עצמו בעל העסק כשהוא מבצע פעולה מאולצת על אחריותו, מסתבר שלא היתה סיבה שלא לאשר את העסקה. סיכון כזה קיים רק בשעת עריכת העסקה. ואם התברר שהודעה על גניבת הכרטיס לא היתה בידיעת הנתבעת בשעת הביצוע, אין גם כל סיכון כזה.

איני מסכים עם טיעוניו החריפים של ב"כ התובע בהתייחס למשתמע מחוברת ההסבר להפעלת המכשיר - בנוגע לסיכונים. אכן את הסיכון של היות המכשיר גנוב ניתן שלא לקחת בחשבון - מותר להניח שבהעדר הודעה על גניבתו לא היתה הנתבעת יודעת לומר שהוא גנוב. יחד עם זאת, המערכת פועלת גם לבירור סיכונים אחרים. כאשר מתבקש אישור לעסקה בסכום גבוה, ממילא עשויה חב' האשראי לברר על אתר, עם הלקוח (מחזיק הכרטיס) מספר פרטים לאימות כדי למנוע שימוש שלא כדין, אפילו לא ידעה שהוא נגנב. מעדות מר אליהו משה עולה כי גם אם הכרטיס אינו ברשימת המבוטלים או הגנובים יש לחברה דרך לבירור טרם האישור:

"ת.... היינו שואלים שאלות והיינו מונעים את העסקה מלכתחילה. יש עסקות שהמחשבים נותנים ויש מקרים שחברת האשראי אומרת שהיא לא מאשרת וצריך להתקשר לחברת האשראי ואנו שואלים שאלות רלבנטיות שרק הלקוח יודע אותם שאלות אשיות".
טוען התובע כי אילוץ המכשיר אינו מהווה הפרת ההסכם, שכן הנתבעת אפשרה לו לעשות כן. טענה זו אינה מדוייקת שכן אילוץ ע"י שימוש בכרטיס לא נועד לעקוף את הנוהל המחייב שהספק התחייב לפעול לפיו. כרטיס המנהל נועד להתגבר על תקלות בלבד, ובמקרה דנן לא היתה כל תקלה. התובעת היתה להוטה מן הסתם לקיים את העסקה והדבר אולי טבעי ומובן, התובעת לא השיגה את האישור הנדרש ואף על פי כן רצתה לקיים את העסקה ובידי הקונה רק כרטיס אשראי. האם לקיים את העסקה בהעדר אישור או שלא לקיימה הופך לסיכון מחושב של התובעת עצמה. התובעת עשתה שימוש בהליך שלא נועד למטרה זו. הטיעונים בדיעבד, כי לא נגרם נזק שהיה ידוע בשעת ביצוע העסקה, הם מלאכותיים משהו.

למעשה טוענת התובעת כי הגם שביצעה פעולה שלא כדין בניגוד להסכם ותוך הפרתו, הרי מבקשת היא לראות את ההפרה כלא היתה משום שאלמלא ההפרה הנתבעת היתה מאשרת את העסקה. מבנה כזה של קיום החוזה אינו מתיישב עם הסדר הציבורי, עם קיום חוזים בדרך מקובלת ויש בו כדי לזרוע אנרכיה בתחום רגיש זה שבו מעורבים למעשה שלושה צדדים בכל עסקה. הפררוגטיביה לאישור העסקה נמסרה לנתבעת ולא לתובעת, והסיכונים הכלכליים והאחרים מוטלים בדרך כלל על הנתבעת. כאשר "מאלצים" את המערכת ומקבלים מעין אישור ללא אישור, ושלא על רקע של תקלה טכנית - אין הספק יכול להישמע בטענה כי פעל כדין.

7. לאור הנ"ל עלי לדחות את התביעה. התובעת תאלץ להסתפק באיתור הקונה והגשת התביעה נגדו. ודוק. אם הכרטיס הוצג בפני
התובעת ע"י בעליו קרי ע"י גב' רינה עוזיאל, כי אז יכול התובע ללא קושי לאתר אותה - ואם הכרטיס הוצג בפני
התובעת ע"י אדם אחר אחרף בין שגנב את הכרטיס ובין שעשה בו שימוש אחר בלתי מורשה, הרי שהתובעת היתה חייבת לזהות את האדם שהציג כרטיס כדי לברר זהותו המלאה ופרטיו האישיים - לוודא שהוא הוא בעל הכרטיס. אם לא
עשתה כן עליה לשאת בתוצאות, ואם ביצעה זיהוי בפועל ונוכחה שהמציג הוא אדם אחר ואף על פי כן קיימה את העסקה בכרטיס - פעלה שלא כדין.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ד' בכסלו, תשס"ה (17 בנובמבר 2004).

א. גנון
, שופט

קלדנית: רחל מ.








א בית משפט שלום 27574/00 בית הפקס והתקשורת בע"מ נ' ישראכרט בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2004)