פסקי דין על אבו ע'אנם סאלם | פסקי דין על איתן כהן ארזי | פסקי דין על שרה כהן ארזי | פסקי דין על יצחק כהן ארזי |

11175/09 תעא     18/03/2014




תעא 11175/09 אבו ע'אנם סאלם נ' איתן כהן ארזי, שרה כהן ארזי, יצחק כהן ארזי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 11175-09


ניתן ביום 18.3.2014

לפני:

כב' השופטת לאה גליקסמן

נציג
ציבור (עובדים) גב' אורה אופנהיים – דוניו
נציג ציבור (מעבידים)
מר איתן ליברוט



התובע
:


אבו ע'אנם סאלם
, ת.ז. 055802334
ע"י ב"כ עו"ד סולטאן עומר



-

הנתבעים
:
1.
איתן כהן ארזי
, ת.ז. 057325516
2.
שרה כהן ארזי
, ת.ז. 058628926
3.
יצחק כהן ארזי
, ת.ז. 039170741

ע"י ב"כ עו"ד עומר אבניר
ועו"ד טל אבנרי


פסק דין

רקע
:
1.
התובע הועסק בתפקיד נהג משאית מיום 17.7.2005 עד יום 1.10.2009.
2.
נתבעים 1 ו- 2 (להלן – איתן ושרה או הנתבעים) הם בעל ואשה, ונתבע 3 (להלן – יצחק) הוא בנם של הנתבעים.
3.
איתן ושרה היו בעלים של כ.א. מנופים ומסחר (להלן – העסק). העסק אינו חברה בע"מ.

4.
לטענת התובע, התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעים ויצחק, והם נותרו חייבים לו לאחר סיום עבודתו גמול בעד עבודה בשעות נוספות, בלילות ובשבת; פדיון חופשה; דמי הבראה; החזר הוצאות נסיעה; תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים; שכר חודש ספטמבר 2009. כמו כן טען התובע כי תלושי שכרו אינם משקפים את השכר ששולם לו, וכי בפועל שולם לו שכר בשיעור של 7,000 ₪ נטו ולא בשיעור של 4,000 ₪ נטו.
5.
הנתבעים ויצחק הכחישו את טענת התובע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין יצחק. לגופה של התביעה טענו הנתבעים כי התובע התפטר מעבודתו עקב החלטת הנתבעים שלא לצרפו כשותף בעסק; התובע ביצע הפרות משמעת רבות, אולם הנתבעים "חסו על התובע בהיותו איש משפחה ולאור מצבו הכלכלי הקשה ולפיכך פעם אחר פעם מחלו והבליגו על הפרות משמעת אלה"; לתובע שולמו מלוא זכויותיו על פי הדין. בכתב ההגנה העלו הנתבעים גם טענת קיזוז וטענו כי אם ייפסקו כספים לזכות התובע יש לקזז מהם פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, עלות תיקון נזק שגרם התובע למנוף של המשאית, החזר הלוואות ותשלום בעד ימי חג ששולם לו ביתר.
6.
מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. מטעם הנתבעים ויצחק העידו בנוסף לנתבעים ויצחק גם: מר איתן ויינשטיין; מר דוד עצמון;
מר דניאל כהן; מר טל סמואל; מר אריאל טל.
7.
הסעדים אותם תבע התובע הם:

פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, בלילות ובשבתות; החזר הוצאות נסיעה; תשלום שכר חודש העבודה האחרון.
8.
סדר הדיון בתביעה יהיה כמפורט להלן:
8.1.
האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין יצחק?
8.2.
שכרו של התובע – 4,000 ₪ נטו כמצוין בתלושי השכר וכגרסת הנתבעים או 7,000 ₪ נטו (לאחר ניכוי חלקו של התובע בביטוח המנהלים) כגרסת התובע?
8.3.
זכאות התובע לשכר בעד עבודה בשעות נוספות, בלילות ובמנוחה שבועית.
8.4.
זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה.
8.5.
נסיבות סיום קשר העבודה – זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

8.6.
זכאות התובע לשכר חודש ספטמבר 2009.
8.7.
זכאות התובע לפדיון חופשה.
8.8.
זכאות התובע לדמי הבראה.
8.9.
טענת הקיזוז של הנתבעים.

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין יצחק
?
9.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים איתן ושרה היו מעסיקיו של התובע בעסק שנוהל על ידם – כ.א. מנופים ומסחר. המחלוקת היא האם בנם של הנתבעים – יצחק – היה גם כן מעסיקו של התובע.
10.
בתצהירו העיד התובע כי יצחק היה הבעלים של המשאית עם המנוף בה עבד.
11.
יצחק העיד בתצהירו כי מעולם לא עבד בעסק, ולא היה לו כל קשר עם התובע, למרות שהמשאית הייתה רשומה על שמו. כן העיד כי בתקופה יולי 2003 עד יולי 2006 שירת בצה"ל, וכי מיד עם שחרורו החל לעבוד בחברת

celtro
כמתכנת, והוא עובד בחברה זו עד היום.
12.
בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בתקופת עבודתו יצחק שירת בצה"ל ועבד בעסק אחר (ע' 4, ש' 13 – 19), אולם טען כי יצחק היה שותף בעסק, כי הוא היה בעל המשאית עליה עבד (ע' 4, ש' 22). עם זאת, אישר התובע כי במשך תקופת עבודתו עבד גם על משאיות אחרות, שלא היו בבעלותו של יצחק, אולם טען כי עשה זאת במשך תקופה קצרה (ע' 2, ש' 24 – 25). כמו כן, אישר התובע בעדותו כי יצחק לא נתן לו הוראות, לא פיקח עליו בעבודה, והוא לא דיווח ליצחק על עבודתו, והקשר שלו היה עם איתן ושרה בלבד (ע' 6, ש' 6 – 15).
13.
יצחק העיד בחקירתו הנגדית כי הסכים שהמשאית של העסק תירשם על שמו לבקשתו של אביו, אולם הוא לא היה מעורב בעסק למעט חתימה על המסמכים הדרושים לרכישה ולמכירה של המשאית (ע' 27 ש' 4 – 24).
כן העיד כי הוריו לא השתמשו בחשבון הבנק שלו לצורך העסק (ע' 29, ש' 7).

14.

בסיכומי הטענות טען התובע כי יצחק נטל חלק בהפעלת העסק בתור הבעלים הרשום של המשאית, וכמו כן הוא ביקר במקום העסק וידע שהתובע עובד כנהג המשאית.
15.
על יסוד העדויות והראיות לפנינו אנו דוחים את טענתו של התובע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין יצחק. מקובלת עלינו גרסתו של יצחק כי לא הייתה לו כל מעורבות בעסק מלבד רישום המשאית עליה עבד התובע על שמו, וזאת לבקשתם של הוריו. הבעלות הפורמאלית של יצחק על המשאית אינה הופכת אותו לשותף בעסק ובוודאי לא למעבידו של התובע. בהקשר זה יש לציין גם כי התובע אישר בעדותו שבמשך תקופה מסוימת עבד על משאיות אחרות שלא היו בבעלותו של יצחק.
16.
העובדה שיצחק ידע שהתובע עובד על המשאית נובעת מכך שמדובר בעסק משפחתי, ושיצחק התגורר בתקופה הרלוונטית בבית הוריו, אולם אין בה כדי להעיד על היותו של יצחק מעבידו של התובע. גם העובדה שהתובע הוזמן לחתונתו של יצחק אינה מעידה על היותו מעבידו של יצחק, אלא נובעת מקשרי העבודה שבין הנתבעים לבין התובע. כפי שאישר התובע עצמו, בתקופת עבודתו של התובע יצחק היה בשירות צבאי ולאחר מכן עבד במקום עבודה אחר.
17.
גם העובדה שיצחק ביקר בעסקם של הוריו אינה יוצרת יחסי עובד מעביד בין התובע לבין יצחק, שכן מדובר ב"ביקורים", ולא בעבודה בעסק, והתובע לא הצביע על
סממנים כלשהם שיש בהם כדי להביא למסקנה שיצחק היה מעביד. כך, התובע לא קיבל הוראות מיצחק; יצחק לא שילם לו את שכרו; המו"מ על תנאי ההעסקה היה בין התובע לבין איתן.
18.
יש להדגיש, כי התובע היה מודע לכך שהבעלים של העסק הם איתן ושרה, ובשום שלב לא הוטעה לחשוב כי גם יצחק שותף בעסק או כי יצחק אחראי לתשלום שכרו וזכויותיו. התובע העיד כי הנתבעים הם שניהלו את העסק הוא היה בקשר עם הנתבעים בלבד (ע' 6, ש' 9 – 15). התובע גם לא הוכיח כי העובדה שיצחק נחשב הבעלים של המשאית פגעה בדרך כלשהי בזכויותיו כעובד. לאור זאת, אין מקום לקבוע כי יצחק היה מעביד ולהטיל עליו אחריות לתשלום זכויותיו של התובע רק בשל העובדה שנרשם כבעלים של המשאית עליה עבד התובע
[השוו: ע"ע (ארצי) 2286-10-10 טוביה מועלם – דנה אברהם (11.7.2012)].
19.
כללו של דבר

: התביעה נגד יצחק נדחית, והנתבעים הנכונים בהליך זה הם איתן ושרה בלבד.
20.
אנו סבורים, כי לא היה מקום לצרף את יצחק כנתבע נוסף בהליך זה ולעמוד על התביעה נגדו. לאור האמור, ללא קשר לתוצאות ההליך כלפי איתן ושרה, התובע ישלם ליצחק שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ישא הסכום הפרשי הצדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל.

שכרו של התובע – 4,000 ₪ נטו
או 7,000
₪ נטו
?
21.
התובע העיד בתצהירו כי עם תחילת עבודתו סוכם כי שכרו יעמוד על 7,500 ₪ נטו, כולל 200 ₪ נסיעות. מסכום זה יועבר לביטוח מנהלים סך של 500 ₪ בגין חלקו בביטוח מנהלים, והיתרה בסך של 7,000 ₪ נטו תשולם לו בסוף כל חודש במזומן או בהמחאות. בתחילת תקופת עבודתו שולם שכרו בהמחאות ובמזומן, ואילו בהמשך "הנתבעים אמרו לי כי חשבון הבנק שלהם עוקל ו/או הוגבל ולכן הם ישלמו לי את שכרי במזומן ובתשלומים לאחר שיפרעו את כספי השקים שיקבלו מהלקוחות בשוק האפור". כראיה צירף התובע לתצהירו אישור על הפקדת שיק בסך של 6,000 ₪ לחשבון הבנק שלו.
22.
איתן העיד בתצהירו כי שכרו המוסכם של התובע עמד על 4,000 ₪ נטו, על פי האמור בתלושי השכר; שכרו של התובע שולם לבקשתו דרך קבע במזומן, מאחר ולטענתו חשבון הבנק שלו היה מעוקל; חשבון הבנק המצוין באישור ההפקדה שצירף התובע לתצהירו אינו שייך לו או למי מהנתבעים; כמו כן, ניתנו לתובע מפעם לפעם הלוואות שונות.
יחד עם זאת, אישר איתן בעדותו בחקירה נגדית כי בנוסף לשכר שפורט בתלושי השכר, שולמו לתובע תשלומים שלא באו לידי ביטוי בתלוש השכר. כך, העיד איתן בהתייחס לתשלומים ששולמו לתובע כי "לא הכול רשום בתלוש" (ע' 35, ש' 15). כן העיד איתן בתשובה לשאלה על תשלום תוספת בעד עבודה בלילה כי "אם הוא עבד הוא קיבל על זה כסף. נתתי לו את זה מחוץ למשכורת. זה לא רשום בתלוש" (ע' 36, ש' 11 – 12).
23.
על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
24.
בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)]. ככלל, תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, כגון: שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה;
ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד. במקרה הנדון,

נוכח הודאתו של איתן כי חלק מהתשלומים ששולמו לתובע אינם באים לידי ביטוי בתלוש השכר, או בלשונו "ללא רישום בתלוש", נסתרה החזקה לנכונות הנתונים המפורטים בתלושי
השכר.
25.
יחד עם זאת, התובע לא הוכיח את גרסתו כי התשלומים ששולמו לו "מחוץ לתלוש" היו בסך של כ- 3,000 ₪ מדי חודש. כך, התובע צירף לתצהירו אישור על הפקדת סכום של 6,000 ₪ בחודש מסוים, וגם לגבי הפקדה זו לא הציג את ההמחאה, כך שלא הוכח שמדובר בהמחאה של לקוח של העסק. התובע העיד כי לפחות בתחילת תקופת עבודתו שכרו שולם לו בשיקים של לקוחות (ע' 5, ש' 19), אולם לא הציג כראייה אפילו שיק אחד של לקוח שבאמצעותו שולם לו שכרו. בהקשר זה נציין כי איננו מקבלים את גרסתו של התובע כי נוכח העובדה שסגר את חשבון הבנק אינו יכול להמציא מסמכים, שכן המסמכים נשמרים בבנק גם אם חשבון הבנק של הלקוח נסגר.
26.
כללו של דבר:

גם לאחר שהבאנו בחשבון כי נסתרה בעדותו של איתן החזקה כי תלושי השכר משקפים נכונה את נתוני שכרו של העובד, אנו קובעים כי לא הוכחה גרסתו של התובע כי שכרו עמד על סך של 7,000 ₪ נטו לחודש. לאור האמור, חישוב זכויותיו של התובע על פי פסק הדין, ככל שייקבע כי הוא זכאי לזכויות, ייערך על בסיס שכרו האחרון על פי תלושי השכר – 4,145 ₪.

זכאות התובע לשכר בעד עבודה בשעות נוספות, בלילות ובמנוחה שבועית
:
27.
גרסת התובע:
27.1.
התובע העיד בתצהירו כי סוכם בינו לבין הנתבעים כי התשלום המגיע לו בעד שעות נוספות שיעבוד מעבר למשרה מלאה, תוספת בגין שבתות ולילות, דמי הבראה וחופשה ייצברו לזכותו בידי הנתבעים, וביחד עם כספי ביטוח המנהלים שייצברו לזכותו בחברת הביטוח הם ישמשו לכניסתו כשותף ביחד עם הנתבעים במשאית חדשה,
שירכשו יחדיו הוא והנתבעים כעבור מספר שנים. אלמלא ההסכם הנ"ל לא היה מסכים לעבוד בלי לקבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות, עבודה בלילות ותוספת בגין שבתות, דמי חופשה והבראה.
27.2.
התובע העיד בתצהירו כי בפועל עבד בכל ימי השבוע מעבר למשרה מלאה, לפחות 12 שעות ביום, לפחות שישה ימים בשבוע. כמו כן עבד בשבת, בלילות ובשעות נוספות מבלי לקבל גמול על כך, כאשר הוא יודע ומצפה כי כעבור מספר שנים בתמורה לעבודתו מעבר לעבודה הרגילה ייכנס כשותף במשאית חדשה שירכשו הוא והנתבעים יחדיו. אולם, עם חלוף הזמן, החלו הנתבעים לפגר בתשלום שכרו. כשהחלו הנתבעים לפגר בתשלום שכרו החל לדאוג ולכן התחיל לאסוף חלק מהעתקי הזמנות עבודה שהנפיקו הנתבעים במסגרת ניהול ספרי חשבונותיהם ואשר לפיהם ביצע עבודות בשעות שמעבר לשעות עבודה רגילות.
עם זאת, חלק משטרי המטען לא שמר, וחלק מהעבודות בוצעו ללא קבלת העתק מהזמנות, כנראה מתוך כוונה להעלים הכנסות מרשות המיסים.
27.3.
באשר להיקף עבודתו בשעות נוספות העיד התובע כי במשך תקופת עבודתו אצל הנתבעים עבד לפחות 6 ימים בשבוע, 12 שעות ביום, 24 ימים בחודש ובממוצע 288 שעות לחודש. לכן, בסך הכול עבד 5,151 שעות נוספות במהלך תקופת עבודתו.
כמו כן, מעבר לשעות הנוספות הקבועות עבד 162 שעות נוספות, 192.5 שעות לילה,
ו- 31 שעות שבת.
התובע צירף לתצהירו ריכוז השעות שמעבר לשעות הקבועות והעתק מצילומי שטרי מטען.
28.
גרסת הנתבעים:
28.1.
איתן העיד בתצהירו כי התובע עבד כשלושה עד ארבעה ימי עבודה בשבוע, ושעות עבודתו היו משתנות ולא חרגו ממכסת 8 שעות עבודה ביום, והכול בהתאם לצורכי העבודה. על פי נהלי העבודה, הוא היה מעביר את סידור העבודה לתובע, והיה מעודכן על מקום הימצאו ושעות עבודתו.
28.2.
איתן העיד בתצהירו כי רוב ההובלות אינן ידועות מראש ומתבצעות בסמוך למועד ההזמנה, חלקן אף מתקבלות ומתבצעות באותו היום, ויש ימים בהם אין הזמנת הובלות כלל. לכן, אופי עבודתו של התובע היה משתנה, ולא קבוע, כנטען על ידי התובע בתצהירו. מעבר לכך, התובע עסק בביצוע עבודות פרטיות באמצעות המשאית של העסק, שהייתה "צמודה" אליו, כגון: איסוף והעמסת ברזל, נחושת, נירוסטה וסוגי מתכות שונות מאתרי עבודה שונים לצורך מכירתם, למרות איסור מפורש, ובכך הגדיל את עלויות אחזקת המשאית.
28.3.
איתן הוסיף כי התובע זייף את שטרי המטען, ושינה על גבי שטרי המטען את שעות עבודתו, ובכל מקרה חלק ניכר מהם אינם חתומים על ידי הלקוחות. שעות העבודה הרשומות על שטרי המטען אינן תואמות את טיב העבודה ו/או את מיקומה.
28.4.
מר טל סמואל

, בעל עסק להפקת אירועים, העיד בהתייחס למספר שטרי מטען אותם הציג התובע ובהם פירוט הובלות לעסקו, כי האמור בשטרי המטען שהציג התובע אינו משקף את שעות העבודה הנטענות על ידי התובע, הן מבחינת מספר השעות והן מבחינת מועד ביצוע העבודה, דהיינו העבודה בוצעה ביום ולא בלילה.
28.5.
מר דוד עצמון

העיד כי בתחילת שנת 2009 עת פגש את התובע באקראי, התובע הציג עצמו לפניו כ"פרילנסר"
אשר עובד בהובלות, וביצע עבורו עבודות הובלה פרטיות במשאית, בעדן שילם לו הן במיכל מתכת, אותו העמיס התובע כפסולת ברזל למכירה והן במזומן.
28.6.
מר דניאל כהן

העיד כי התובע נתן לו שירותי הובלה ושירותי מנוף מטעם העסק; ללא כל קשר לשירותים אותם קיבל מהתובע ודרך קבע, היה התובע נוהג לקחת ברזל, נחושת ונירוסטה מהאתרים בהם עבד והעמיסם על גבי המשאית לצורך
מכירתם; התובע מסר לו בשיחות שניהלו כי הוא נוהג לאסוף מתכות שונות במהלך יום העבודה באמצעות המשאית לצורך מכירתם ובכך ליצור לעצמו מקור נוסף לפרנסה; התובע גם ביקש ממנו באופן אישי כי ייתן לו כלי עבודה שיצאו מכלל שימוש וכבלים מנחושת, שגם אותם העמיס על המשאית לצורך מכירתם. עוד העיד מר כהן כי לעתים נזקק לשירותי הובלה ומנוף במהלך יום העבודה, אולם התובע סירב בטענה כי השעה מאוחרת, למרות שהיה מדובר באמצע יום העבודה.
29.
על יסוד התרשמותנו מהעדויות לפנינו ומכלל חומר הראיות אנו קובעים כי לא הוכחה גרסתו של התובע בנוגע להיקף עבודתו בשעות נוספות, בלילות ובשבתות.
30.
הנתבעים לא הציגו רישום נוכחות של שעות עבודתו של התובע.
כפועל יוצא מכך, ובניגוד לנטען על ידי התובעים בסיכומים (סעיף 76) מועבר אליהם נטל הראייה, ומוטל עליהם להפריך את גרסתו של התובע בדבר עבודה בשעות נוספות, גם בתקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר [ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ- אלי אפרים (12.11.2008)]. אולם, אנו סבורים כי מהראיות ומהעדויות לפנינו הופרכה גרסתו של התובע, הן בנוגע למתכונת העבודה הקבועה, והן בנוגע לשעות העבודה הנוספות.

31.
כאמור, לגרסתו של התובע הוא עבד במתכונת עבודה קבועה, שישה ימים בשבוע, לפחות 12 שעות ביום. אולם, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי יש ימים שעבד פחות מ- 12 שעות, וגם פחות מ- 10 שעות (ע' 7, ש' 16 – 17); כן הודה שלפעמים עבד מספר שעות פחות משמעותית מ- 12 שעות, אולם העלה גרסה חדשה, שלא הועלתה בתצהירו, שלפיה ישב במגרש וחיכה להזמנות (ע' 8, ש'
7 – 11). כמו כן, על אף שלגרסת התובע משטרי המטען שבידיו ניתן היה להוכיח כי עבד שישה ימים בשבוע (עדות התובע, ע' 8, ש' 4 – 6), הוא לא צירף לתצהירו שטרי מטען אלה. נציין, כי בעוד שבעדותו הבהיר התובע כי מבחינתו "שעות נוספות" הן שעות שמעבר ל- 12 שעות ביום, הרי שבתביעתו תבע גמול שעות נוספות גם בעד "השעות הקבועות" שבמסגרת 12 שעות עבודה ביום וגם בעד "שעות נוספות" שחרגו מ- 12 שעות ביום. לפיכך, לא ניתן לקבל את גרסתו בחקירה נגדית (ע' 8, ש' 3) כי לא היה מקום לצרף שטרי מטען אלה לתצהירו.
נוכח כל האמור לעיל, אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע כי עבד במתכונת קבועה, שישה ימים בשבוע, 12 שעות ביום.
32.
כאמור, התובע סמך את תביעתו על שטרי המטען, בהם פורטו שעות עבודה. אולם כעולה הן מחקירתו הנגדית של התובע והן מהמסמכים שהוגשו על ידי הנתבעים כפי שהוסכם על ב"כ הצדדים

(ראו ע' 19 לפרוטוקול, ש' 17 – 18) צילום שטרי המטען שצורפו לתצהירו של התובע אינו זהה לשטרי המטען המקוריים. כך, במקרים רבים הוסיף התובע את שעות העבודה, כפי שאישר בעדותו שעשה כן (ע' 14, ש' 11 – 14; ע' 18, ש' 1 – 7). נדגיש, כי אין פגם בכך שעובד מנהל רישום של שעות עבודתו, במיוחד במקרים בהם המעסיק אינו פועל כחובתו על פי הדין ואינו מנהל רישום. אולם, על העובד המסתמך על רישום שנערך על ידו להבהיר בעדותו כי מדובר ברישום שנערך על ידו, ולא להציגו כרישום של המעסיק או כרישום אחר.
33.
זאת ועוד. התובע טען כי הוסיף את שעות העבודה על שטרי המטען בסוף יום העבודה (ע' 18, ש' 1 – 7). אולם, גם טענה זו נסתרה בראיות שהיו לפני בית הדין. כך, על שטר מטען 1039 שהיה בידי התובע והומצא לב"כ הנתבעים לא היו רשומות שעות, אולם על העתק שטר המטען שצורף לתצהירו של התובע צוינו השעות 22:00 עד השעה 7:00 בבוקר; כך, על שטר מטען 440 שהיה בידי התובע והומצא לב"כ הנתבעים לא מופיעות שעות עבודה, בעוד שבעותק שצורף לתצהירו של התובע צוינו שעות עבודה – משעה 16:00 עד שעה 00:30; כך, על שטר מטען 1337 לא מופיעות שעות עבודה, ואילו בצילום שצורף לתצהירו של התובע צוין כי שעות העבודה הן מ- 01:00 עד שעה 05:00. בחקירתו הנגדית (ע' 25, ש' 4 – 10) טען כי עבד באותו יום משעה 6:00 בבוקר עד 6:00 בבוקר למחרת. יתר על כן. בא כוחו של התובע אישר כי נערכו שינויים בטרם הוגשה התביעה, וכי שינוי אחד לפחות נערך על ידו (ע' 15, ש' 10 – 14; ע' 23, ש' 17 – 19).

34.
מעבר לכך, בחלק מהמקרים, ערך התובע שינויים בשטרי המטען. להלן, נביא מספר דוגמאות.
34.1.
בחלק משטרי המטען רשומות שעות עבודה, אולם התובע שינה את השעה שהייתה רשומה. כך למשל, בשטר מטען 608 (התורן) בשטר המקורי מופיעה השעה 8:30, ואילו בשטר שצורף כנספח לכתב התביעה צוינה השעה 7:30. בשטר זה השינוי מופיע על גבי השטר, כך שהרישום 7:30 נחזה להיות הרישום המקורי.
34.2.
בשטר מטען 0968 השעות המקוריות על השטר הן 7:30 עד 17:00, והתובע כתב בכתב ידו כי השעות הן 5:00 עד 19:00, ללא שנתן הסבר מדוע הוסיף שעות על השעות המקוריות המפורטות בתעודת משלוח.
34.3.
תעודת משלוח 0477 – בתעודה המקורית לא מפורטות שעות עבודה כלל; בתעודה שצירף התובע כנספח לתצהירו נרשם כי שעת הסיום היא 22:00, וגם בטבלה שצורפה לתצהירו של התובע נטען כי סיים לעבוד באותו יום בשעה 22:00. אולם, בהעתק תעודת המשלוח שמסר התובע לב"כ הנתבעים נרשם כי שעת הסיום הייתה 20:00.

35.
לאמור לעיל יש להוסיף כי מר טל סמואל, שעבורו בוצעה העבודה המפורטת בשטרי המטען 1039, 985, 1281 ו- 1393 העיד כי רישומי התובע בנוגע לשעות עבודתו אינם משקפים את השעות והזמנים (בוקר או לילה) בהם בוצעה העבודה בפועל.
36.
בהתייחס לתחשיב שערך התובע נציין כי התובע תבע תשלום בעד שעות לילה ושעות שבת בשיעור של 200%. התובע לא הצביע על מקור בחוק או מקור הסכמי לתשלום בעד שעות אלה בשיעור של 200%.
37.
כללו של דבר:
על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הופרכה גרסתו של התובע בנוגע להיקף עבודתו בשעות נוספות, בלילות ובשבתות. לאור האמור, התביעה לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, לילות ושבתות נדחית.

זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה
:
38.
התובע העיד בתצהירו כי הנתבעים לא שילמו לו החזר הוצאות נסיעה, למרות שנרשם בתלוש השכר שהנפיקו לו כביכול שכן שולם לו החזר הוצאות נסיעה. למעשה, רכיב הנסיעות גולם בשכר הנטו שדווח בתלושי השכר.
39.
איתן העיד בתצהירו כי שולם לתובע החזר הוצאות נסיעה, כעולה מתלושי השכר, ובכל מקרה המשאית עמדה לרשותו באופן קבוע, ובכל ימות השבוע נסע עמה לביתו ולעבודה.
40.
אנו קובעים כי התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה לא הוכחה. התובע לא נתן כל פירוט כיצד חושב הסכום שנתבע על ידו בעבור נסיעות, ולא הביא כל ראיה בעניין שיעור הסכום המגיע לו בעד החזר הוצאות נסיעה, כגון אישור על עלות הנסיעה ממקום מגוריו למקום העבודה. רק בסיכומי הטענות מטעמו נטען כי התחשיב נערך על יסוד "מחירון אגד באינטרנט" אולם מחירון זה לא הוצג, ובכל מקרה אין להציג ראיות בשלב הסיכומים.
41.
מעבר לכך, התובע אישר בחקירתו הנגדית שלפחות בחלק מימי העבודה המשאית הייתה "צמודה" אליו, כך שלא היו לו הוצאות נסיעה (ע' 11, ש' 12 – 17), וברור שלא היו לו הוצאות נסיעה בימים אלה. התובע לא הפחית מהסכום הנתבע את החזר ההוצאות הנתבע בעד ימים אלה.
42.
כללו של דבר

: לאור האמור לעיל, התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה נדחית.

נסיבות סיום קשר העבודה – זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת
:
43.
התובע העיד בתצהירו כי כעבור ארבע שנים, לאחר שעבד שעות נוספות רבות, לילות ושבתות, פנה לנתבעים וביקש כי יכניסו אותו כשותף במשאית בתמורה לכספים הרבים שנצברו לזכותו ואשר מגיעים לו מהם ומחברת הביטוח. הנתבעים הבטיחו לדון בעניין ולהשיב לו תשובה. אולם, בתשובתם, במקום להודיע לו על מועד כניסתו כשותף מסרו לו מכתב פיטורים, והוא התבקש לסיים את עבודתו לאלתר ללא הודעה מוקדמת. אולם הנתבעים לא שילמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
44.
איתן העיד בתצהירו כי התובע פנה אליו בבקשה לבחון את אפשרות צירופו כשותף בעסק. לאחר בחינת כדאיות צירופו של התובע לעסק על כל המשמעויות הכרוכות בכך, לרבות התנהגותו של התובע במהלך תקופת העבודה ובחינה כלכלית, החליט שלא לצרף את התובע כשותף, והודיע על כך לתובע בחודש ספטמבר 2009. לאחר שהודיע לתובע כי לא ניתן לצרפו לעסק, הודיע לו התובע כי בכוונתו להתפטר ולסיים את עבודתו ביום 1.10.2009, וזאת מבלי ליתן הודעה מוקדמת מספקת (ניתנה הודעה מוקדמת בת שבועיים במקום הודעה מוקדמת בת חודש); התפטרותו של התובע נעשתה ממניעים אישיים, מתוך רצון להיות עצמאי, והוא אף ניהל מגעים לרכוש משאית ביחד אם לקוח של העסק, מר איתן וינשטיין; קודם לסיום עבודתו פנה אליו התובע וביקש כי יועבר אליו מכתב המתייחס לסיום עבודתו אשר יוכל לסייע לו במימוש זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, וניסוחו נעשה לבקשתו של התובע; על מנת לרצות את התובע, נכתב במכתב כי הוא "נאמן וחרוץ".
45.
אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע כי עם תחילת עבודתו סוכם בינו לבין איתן כי התמורה בעד שעות העבודה הנוספות וזכויותיו הסוציאליות "ייצברו" לזכותו בידי הנתבעים, וביחד עם הכספים שיצטברו בביטוח המנהלים לזכותו, ישמשו לכניסתו כשותף ביחד עם הנתבעים במשאית חדשה שירכשו יחדיו. ראשית, טענה זו, שהיא טענה מהותית ביותר, ויש בה גם הסבר לכך שהתובע לא הלין במהלך תקופת עבודתו על אי תשלום גמול שעות נוספות, שבתות ולילות וזכויות סוציאליות שנתבעו על ידי התובע, לא נזכרה כלל בכתב התביעה, והופיעה לראשונה בתצהירו של התובע, בתגובה לטענת הנתבעים בכתב ההגנה כי התובע התפטר לאחר שהנתבעים סירבו לצרפו כשותף. העובדה שהטענה כלל לא הועלתה בכתב התביעה מערערת את אמינותה. שנית, בעוד שבתצהירו העיד כי הסיכום על צירופו כשותף היה חלק מתנאי העבודה שסוכמו עמו בעל פה בטרם התחיל לעבוד אצל הנתבעים, בעדותו בחקירה נגדית העיד כי הסכם זה נערך לאחר חמישה חודשים מתחילת עבודתו (ע' 9, ש' 4).
שלישית, טענה זו גם אינה עומדת במבחן ההיגיון, שכן אין זה סביר שמיד עם קבלתו של התובע לעבודה, כאשר הנתבעים כלל לא הכירו את התובע, הם סיכמו עמו שיצורף כשותף. נראה, שהתובע העלה טענה זו כדי לתת הסבר לעובדה שבמשך כל תקופת העסקתו לא פנה לנתבעים בדרישה לתשלום שכר בעד עבודה בשעות נוספות, שבתות ולילות וזכויות סוציאליות.

46.
יחד עם זאת, לא שוכנענו כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו. אין מחלוקת כי נמסר לתובע מכתב פיטורים ביום 30.9.2009. בהתאם לפסיקה,
מכתב הפיטורים מהווה ראיה לכאורה לאמור בו, ולכן משהצהיר המעביד כי העובד פוטר מעבודתו, קיימת חזקה כי העובד פוטר מעבודתו, והנטל על המעביד להוכיח את ההיפך [ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ – מימון תורג'מן]. אנו סבורים, כי במקרה הנדון הנתבעים לא הוכיחו כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. ההסבר שניתן על ידי איתן בחקירתו הנגדית למסירת המכתב לתובע, דהיינו שמסר לתובע מכתב פיטורים מתוך רחמים, למרות שהתובע איים עליו שיפנה ללקוחותיו (ע' 34, ש' 12 – 25) אינו משכנע. עוד יש לציין כי בהמשך חקירתו הנגדית איתן לא היה חד משמעי ואף אמר "בסופו של דבר כשהוא התפטר או פוטר איך
שהוא רוצה לקרוא לזה ..." (ע' 35, ש' 10 – 11).
47.
תמיכה נוספת לכך שהתובע פוטר אנו מוצאים בעובדה שזמן קצר לאחר סיום עבודתו (סוף שנת 2009) מכר איתן את המשאית שהתובע עבד עליה למר אריאל טל (עדות אריאל טל, ע' 49, ש' 18 – 23), כך שלא מן הנמנע שפיטוריו של התובע היו עקב החלטתו של איתן לסיים את פעילות העסק בתחום ההובלות, התחום בו עבד התובע.
48.
באשר לסכום פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת:

כאמור, קבענו שאין לקבל את גרסתו של התובע בנוגע לשיעור שכרו, ולכן שכרו של התובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים עומד על סך של 4,145 ₪. בחישוב השכר כללנו את רכיב הנסיעות, נוכח העובדה שהמשאית הייתה צמודה לתובע ולא היו לו הוצאות נסיעה, כך שרכיב הנסיעות היה חלק משכרו הרגיל. הנתבעים לא הוכיחו מה היה הסכום שהצטבר בפוליסת ביטוח המנהלים של התובע על חשבון פיצויי פיטורים. לכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 17,443 ₪ (4,145
x
4 שנים וחודשיים וחצי).
בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי אנו מחייבים את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים בעיקרו של דבר בשל העובדה שלא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח כי התובע התפטר, אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וסכום פיצויי הפיטורים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד מיום 1.10.2009 עד למועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,145 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2009 עד למועד התשלום בפועל.
49.
כללו של דבר:

לאור האמור לעיל, מתקבלת התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, אולם אנו דוחים את גרסת התובע בנוגע לסכום המגיע לו בגין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

זכאות התובע לשכר חודש ספטמבר 2009
:

50.
התובע העיד בתצהירו כי הנתבעים לא שילמו לו את שכר חודש העבודה האחרון - ספטמבר 2009 כ"צעד של ענישה", לאחר שלא הסכים לקבל את הסכום הזעום שהוצע לו עם סיום קשר העבודה.

51.
איתן העיד בתצהירו כי בסמוך לאחר עזיבתו את העסק נפגש עם התובע בנוכחות מר אריאל טל אשר עמו חלק את המגרש, ונתן לו במזומן סך של 3,700 ₪ (4,000 ₪ בניכוי 300 ₪ הוצאות טלפון נייד) בעד שכרו האחרון.
52.
מר אריאל טל העיד כי החל מחודש יולי 2009 ציוד עסקו למכירת מלגזות וגנראטורים היה במגרש של איתן. בתחילת חודש אוקטובר 2009 היה נוכח בפגישה בין איתן לבין התובע במגרש, במהלכה נתן איתן לתובע שכר חודש עבודה אחרון בסך של 4,000 ₪ בניכוי 300 ₪ בעבור שימוש בטלפון סלולארי, כאשר במהלך הפגישה איתן ספר בפני
ו ובפני
התובע את הכסף.
53.
בעדותו בחקירה נגדית אישר התובע את קיומה של הפגישה בחודש אוקטובר 2009, אולם טען כי היה מדובר בתשלום שכר חודש אוגוסט 2009 (ע' 12, ש' 1 – 6).
אנו מעדיפים בעניין זה את גרסתו של איתן, הנתמכת בעדותו של אריאל טל, וכן נתמכת חלקית בעדותו של התובע, המאשר את קיום הפגישה. עם זאת, לא ברור פשר הניכוי של 300 ₪ בגין שימוש בטלפון הסלולארי והאם ניכוי זה נעשה בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר. יחד עם זאת, התובע לא העלה טענה בעניין זה ולכן לא נתייחס לכך.
54.
כללו של דבר

: התביעה לתשלום שכר חודש ספטמבר 2009 נדחית.

זכאות התובע לפדיון חופשה
:
55.
התובע העיד בתצהירו כי הנתבעים לא שילמו לו בעד חופשה.
56.
איתן העיד בתצהירו כי התובע נטל ימי חופשה רבים. כמו כן, שהה התובע בחופשה הן בימי החג היהודיים והן בימי החג המוסלמיים. לא נערכה התחשבנות עם התובע, ושכרו לא הופחת גם כשחרג ממספר ימי החופשה להם הוא זכאי על פי חוק, ובמהלך תקופת עבודתו התובע לא פנה כלל בעניין זה.
57.
התובע אישר בחקירתו הנגדית כי שהה בחופשה בחגים של דתו, פעמיים בשנה, כל חג יום אחד (ע' 12, ש' 18).
58.
כידוע, נטל ההוכחה לתשלום דמי חופשה מוטל על המעביד, והנתבעים לא הוכיחו כי שילמו דמי חופשה לתובע. גם מעדותו של איתן משתמע כי לא שולמו לתובע דמי חופשה, ובלשונו "הוא כל הזמן לקח ממני כספים, הוא אף פעם לא דרש ממני ימי חופשה" (ע' 35, ש' 20).
לפיכך, מעבר ליומיים חופשה בשנה שהתובע הודה בהם בחקירתו הנגדית, התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בעד כל תקופת עבודתו, בכפוף לטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה.

59.
באשר לתקופה בעדה ניתן לתבוע פדיון חופשה, נקבע בעניין אנויה [ע"ע (ארצי) 574/06 כהן – אנויה (8.10.2008)]
כי בעת שמסתיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים ובהתאם להוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, תשי"ח – 1958, נצברים לזכות העובד לכל היותר ימי החופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת. את ימי החופשה שנטל התובע על פי הודאתו יש לזקוף על חשבון ימי החופשה בגין שנת העבודה הראשונה.
60.
לאור האמור, התובע זכאי לפדיון חופשה בעד 43 ימים (קלנדריים). השכר ליום חופשה עומד על 138 ₪ (4145/30), ולכן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של

5,941 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום קשר העבודה – 1.10.2009 – עד למועד התשלום בפועל.
61.
כללו של דבר:

התביעה לפדיון חופשה מתקבלת כמפורט לעיל.

זכאות התובע לדמי הבראה
:
62.
התובע העיד בתצהירו כי הנתבעים לא שילמו לו דמי הבראה.
63.
איתן העיד בתצהירו כי לא ניתן פירוט לתביעה, והתובע לא העלה טענה בעניין זה במהלך תקופת עבודתו.
64.
דין התביעה לדמי הבראה להתקבל. נטל הראייה כי שולמו לעובד דמי הבראה מוטל על המעביד, ומשתמע מעדותו של איתן בבירור כי לא שולמו לתובע דמי הבראה. העובדה שהתובע לא הלין על כך אינה רלוונטית, שכן מדובר בזכות מכוח צו הרחבה, שאינה ניתנת לויתור.
65.
נכון למועד סיום עבודתו של התובע תעריף ליום הבראה עמד על 340 ₪, והתובע זכאי ל- 13.2 ימי הבראה בעד שתי שנות עבודתו האחרונות, ובסך הכול 4,488 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום קשר העבודה

– 1.10.2009 –
עד למועד התשלום בפועל.
66.
כללו של דבר:

התביעה לדמי הבראה מתקבלת כמפורט לעיל.

טענת הקיזוז של הנתבעים
67.
איתן העיד בתצהירו כי התובע גרם נזק למנוף של המשאית, אשר תוקן בעלות של 24,500 ₪; התובע נטל שטרי מטען, ובכך פגע ביכולת לנהל את העסק, כגון עריכת מעקב אחר חובותיהם של הלקוחות השונים של העסק; עוד נטען כי במהלך עבודתו קיבל התובע הלוואות מהעסק כמפורט להלן: 4,500 ₪ - לכיסוי שכ"ט עורך דין בהליך משפטי; 3,000 ₪ - לרכישת קרמיקה בביתו; 3,367 ₪ - לתשלום ביטוח לרכבו. בנוסף, יש לקזז משכרו של התובע סך של 2,000 ₪, תמורת הודעה מוקדמת, נוכח העובדה שנתן הודעה מוקדמת בת שבועיים בלבד לסיום עבודתו.
68.
קיזוז ההלוואות:

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי איתן שילם באמצעות כרטיס האשראי שלו בעד ביטוח הרכב של התובע, וכן כי איתן שילם בעבור התובע לעורך דינו. לטענת התובע, תשלומים אלה נוכו משכרו (ע' 13, ש' 15 – 22). באשר לתשלום לרכישת קרמיקה טען כי מדובר במתנה, וכי הסכום עמד על 1,200 ₪. לכאורה, מדובר ב"הודאה והדחה", ועל התובע מוטל הנטל להוכיח כי פרע את הלוואות. אולם, נוכח העובדה שהנתבעים לא הציגו רישומים על תשלום שכרו של התובע, נוכח העובדה שאיתן הודה כי חלק מההתחשבנות בינו לבין התובע נערך "מחוץ לתלוש", ונוכח העובדה שנטל ההוכחה על שיעור סכומים שניתנו כהלוואה לתובע מוטל על הנתבעים, אנו דוחים את טענת הקיזוז של הלוואות שניתנו לתובע.
69.
עלות תיקון נזק שנגרם למנוף

:
הנתבעים לא הביאו כל ראייה הקושרת בין התובע לבין הנזק שנגרם למנוף, ולכן נדחית טענה זו.
70.
תמורת הודעה מוקדמת

: נוכח העובדה שקבענו כי התובע פוטר ולא התפטר, והוא זכאי לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, מובן שאין לקזז מתשלומים המגיעים לו תמורת הודעה מוקדמת.
71.
כללו של דבר

: טענת הקיזוז של הנתבעים נדחית.

סוף דבר
:

72.
על יסוד כל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעים, איתן כהן ארזי
ושרה כהן ארזי
, יחד ולחוד, לשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פסק הדין, כמפורט להלן:
72.1.
פיצויי פיטורים

בסך של 17,443 ₪.
72.2.
תמורת הודעה מוקדמת

בסך של 4,145 ₪.
72.3.
פדיון חופשה

בסך של 5,941 ₪.
72.4.
דמי הבראה

בסך של 4,488 ₪.
73.
כל הסכומים המפורטים בסעיף 72 לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק

מיום סיום קשר העבודה – 1.10.2009 –

עד למועד התשלום בפועל.
74.
נוכח הפער המשמעותי בין סכום התביעה (283,256 ₪) לבין הסכום שנפסק לזכות התובע, איננו מחייבים את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע.
75.
כאמור בסעיף 20 לעיל, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבע 3, מר יצחק כהן ארזי
, שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לתובע, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל.
76.
כל צד רשאי להגיש לבית הדין הארצי ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.


ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, (18 מרץ 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.











נ.צ (עובדים)
גב' אורה אופנהיים
- דוניו

לאה גליקסמן
, שופטת
אב"ד

נ.צ ( מעבידים)
מר איתן ליברוט










תעא בית דין אזורי לעבודה 11175/09 אבו ע'אנם סאלם נ' איתן כהן ארזי, שרה כהן ארזי, יצחק כהן ארזי (פורסם ב-ֽ 18/03/2014)