פסקי דין על צלול - עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת | פסקי דין על עיריית אילת | פסקי דין על מר מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת ואח' |

332/04 עתמ     09/11/2004




עתמ 332/04 צלול - עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, עיריית אילת, מר מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת ואח'






צלול - עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף

באמצעות ב"כ עו"ד ארד

בעניין:
העותרת
נגד
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת

2. עיריית אילת

3. מר מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת

באמצעות ב"כ עו"ד דפנה ישראלי

4. חברת דג סוף בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד צין

5. חברת ערדג בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אלמגור
המשיבים
פסק דין

א. העתירה
1. בראשית הדיון בעתירה ביקשה העותרת לתקנה באופן שבמקום המשיבים 1, 2, 3, כפי שצויינו בעתירה, יהיו המשיבים 1, 2, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה אילת מר מאיר יצחק לוי ומהנדס הועדה - שהם על פי סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1985 (להלן: "החוק") "הרשות המאשרת", וכן כי גוף העתירה יתוקן בהתאם. בקשתה של העותרת נענתה, ולהלן ייקראו המשיבים 1, 2, "הרשות המאשרת".

2. בעתירתה, אותה הגישה העותרת ביום 23.9.04, עתרה היא למתן הוראה לרשות המאשרת "לקיים את החלטתה המקורית ולהפסיק לאלתר את אספקת תשתיות החשמל, המים והטלפון לחברות כלובי הדגים, בהתאם לאישורו של בית המשפט הנכבד בפסק הדין".
"חברות כלובי הדגים" נאמר בעתירה הן המשיבות 4 ו- 5. "פסק הדין" - הוא פסק דינו של כבוד השופט נ. הנדל מיום 21.11.03 בעת"מ 288,287/03 (להלן: "פסק הדין").

ב. עיקרן של העובדות
3. המשיבה 4 והמשיבה 5 (להלן: "המשיבות") מקיימות מזה שנים חקלאות ימית במימי מפרץ אילת. את הדגים מגדלות המשיבות בכלובי דגים. מאז נובמבר 2002 פעילותן של המשיבות במימי המפרץ הינה ללא היתר כדין.

4. באפריל 2003 קיבלו המשיבות הודעה מהרשות המאשרת (להלן: "הרשות") שאז כיהן בה מר גבי קדוש שהיה באותה עת ראש העיר אילת, ולפיכך, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת
- כי בדעת הרשות להפעיל סמכותה לפי סעיף 157א(1) לחוק, ולהורות על ניתוקן של המשיבות מתשתיות המים, חשמל וטלפון.

5. המשיבות הגישו עררים על החלטה זו לועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום (עררים מס' את 6031/03, את 6030/03). ועדת הערר, בהחלטה שנתנה ביום 10.7.03, דחתה את העררים שהמשיבות הגישו. צויין בהחלטה, בין היתר, "כפי שראינו המקרה שבפני
נו מעלה חשש לסכנה בריאותית בכך שאין פיקוח על כלובי הדגים, וקיים חשש להתפתחות זיהומית בדגה. העדר הבקרה כאמור, אף עלול לגרום לפגיעה קשה במימי המפרץ, ובשונית האלמוגים".

6. על החלטת ועדת הערר הגישו המשיבות עתירות, שאוחדו, לבית משפט זה. כבוד השופט הנדל, שדן בעתירות, דחה אותן - תוך שהורה "בנסיבות העניין בשל סופיות התוצאה וכן בשל שיקולים מעשיים, וכשם שנהגו קודמי, יש מקום לעכב במידת מה, אך לא מעבר לכך, את ביצוע החלטת הרשות. היא תהיה רשאית לפעול על פי ההחלטה, החל מהתאריך 1.2.04". פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 21.11.03.

7. זמן מה לאחר מתן פסק הדין, נבחר מר מאיר יצחק הלוי לראשות עיריית אילת
במקום מר גבי קדוש.

8. ביום 15.2.04 פנתה העותרת למר הלוי במכתב, בו הזכירה כי על פי פסק הדין, רשאית היתה הרשות להורות על ניתוק התשתיות למשיבות החל מיום 1.2.04. בסיום המכתב הביעה העותרת תקוה כי הרשות תקיים את "הוראות פסק דינו של בית המשפט המחוזי".
ביום 2.6.04 פנתה העותרת, פעם נוספת לרשות, הפעם דרשה ממנה "לקיים את החלטתה ולנתק לאלתר את אספקת תשתיות החשמל, מים וטלפון לחוות הדגים".
על מכתב זה ענתה הרשות, ביום 27.6.04, באמצעות באת כוחה, כי עם כניסתו לתפקיד, היה על מר הלוי ללמוד את הסוגיה הנדונה, וכי "כיום לאחר עיון ובחינת הנושא, ובעיקר נוכח התייחסותה המיוחדת של ממשלת ישראל לעניין זה וקיומה של ישיבה מיוחדת בעניין חוות הדגים ותמ"א 13, נדמה לראש העירייה כי יהיה זה לא נכון להביע עמדה בטרם אמרה ממשלת ישראל את דברה בעניין זה". כן נאמר באותו מכתב כי ראש העיר סבור "כי בטרם ינקוט בצעד הדרסטי של ניתוק התשתיות ראוי להמתין קמעה הן להחלטות ממשלת ישראל ואישור תמ"א 13 והן להעתקת החוות ממקומן הנוכחי".
מכתב נוסף באותו עניין נשלח על ידי העותרת לבאת כוח הרשות, היועצת המשפטית של עיריית אילת
, ביום 13.9.04. באותו מכתב צויין: "כפי שבוודאי ידוע לך, ביום 12.9.04 הופיעו בישיבת הממשלת חברי צוות המומחים הבינלאומי אשר המליצו על הוצאות כלובי הדגים ממימי מפרץ אילת לאלתר. בכך למעשה נסללה הדרך להחלטת ממשלה המאמצת את תמ"א 13 כפי שאושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובניה".
ובהמשך נאמר: "לאור החלטת ממשלת ישראל.... נדרשת עיריית אילת
לקיים החלטתה ולנתק לאלתר...".
על פניה זו השיבה ב"כ הרשות ביום 22.9.04 - "... יהיה זה בלתי סביר בעליל לצפות מיו"ר הועדה המקומית לפעול בניגוד לעמדתה של ממשלת ישראל או תוך עקיפתן של הדרכים אותן קבעה הממשלה ליישום החלטה זו". "בהחלטה זו" - הכוונה, כעולה מהמכתב, להחלטת הממשלה מיום 12.9.04 בעניין תמ"א 13, ומינוי צוות מנכל"ים לשם קביעת לוח זמנים לפינוי החקלאות הימית מימי המפרץ.

9. למחרת משלוח מכתבה של היועצת המשפטית של הרשות, הוגשה העתירה שבענייננו.

ג. טענות מקדמיות
10. הרשות המאשרת והמשיבה 4 העלו מספר טענות מקדמיות. עיקרן של הטענות - שיהוי, חוסר תום לב של המערערת, והעדר מעמד של העותרת. הרשות המאשרת אף טענה כי הסעד לו עתרה העותרת כי תינתן הוראה לרשות "לקיים את החלטתה המקורית" לא יהיה בו כדי להעניק לה את מבוקשה, שכן בזמנו, כאשר מר קדוש כיהן כחבר ברשות המאשרת, טרם התקבלה החלטה לנתק התשתיות מהמשיבות.

11. אשר לטענת השיהוי, לא נראה לי, לאור מכלול הנסיבות, אשר פורטו בהרחבה, בעתירתה, בכתבי התגובה, בהחלטת ועד הערר מיום 10.7.03, ובפסק הדין, כי יהיה זה נכון במקרה זה להכריע על בסיס טענת השיהוי.

12. לטענת חוסר תום הלב מצד העותרת, כפי שהועלתה על ידי המשיבה 4, מצינ
ו תשובה בתגובתה של הרשות, וכך נאמר שם לגבי העותרת, שהיא "... עושה עבודה נפלאה בתחום השמירה על איכות הסביבה של מפרץ אילת ואשר שמה לה ליעד מטרות חשובות כגון שמירה על איכות הסביבה...".

13. המשיבה 4 אף טענה כי דין העתירה להידחות משאין לעותרת כל מעמד בעתירה.
מעמדו של העותר הציבורי הוכר בפסיקה (ראו - בג"צ 1/81 ויקי שירן ואח'
נ' רשות השידור ואח'
, פ"ד לה(3) 365; ובג"צ 651/03 האגודה לזכויות האזרח נ' יו"ר ועדת הבחירות תק-על 2003 (1) 445- פסיקה אליה הפנתה העותרת).
פנייתה של העותרת היא, אליבא דגירסתה, לקיום פסק הדין והחלטת הניתוק של הרשות. העניין שבעטיו הוגשה העתירה הוא בעל עניין ציבורי, ובהיות העותרת, לגירסתה, עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף, מקובלת עלי טענתה כי יש לראות בה עותר ציבורי, ולכן טענת המשיבה 4בדבר העדר מעמד לעותרת נדחית.

14. גם את טענת הרשות כי בזמנו טרם התקבלה על ידה החלטה לניתוק התשתיות מהמשיבות אלא שרק שקלה אם לנקוט בצעד זה - אין בידי לקבל. למקרא החלטת ועדת הערר ופסק הדין, עולה בבירור כי הרשות קיבלה את ההחלטה לנתק התשתיות. במהלך אותם הליכים - הדיון בפני
ועדת הערר, והדיון בעתירות שהוגשו בעקבות החלטתה - אף לא נטען כי הרשות אך שוקלת צעדיה, וטרם קיבלה את ההחלטה לנתק.

15. לאור האמור, לא מצאתי כי דינה של העתירה להיות מוכרע על פי הטענות המקדמיות שהועלו, ולפיכך, הטענות המקדמיות נדחות.

ד. גופא של העתירה
16. נטען על ידי העותרת כי הרשות מתחמקת או שדוחה דחיה בלתי סבירה את הפעלת סמכותה לפי סעיף 157א(ו) לחוק. על הרשות, לטענת העותרת, להפעיל סמכותה לפי המצב הקיים ולא לדחות את הפעלת הסמכות מתוך ציפיה כי בעתיד המצב ישתנה.
כן טענה העותרת כי על הרשות להפעיל את שיקול דעתה באופן עצמאי, ולא להחליף את הפעלת שיקול דעתה באימוץ החלטות הממשלה.
משהחליטה הרשות במהלך שנת 2003 על ניתוק התשתיות מהמשיבות, אין היא יכולה, לטענת העותרת, אך בשל חילופי האישים בשלטון המקומי באילת, שלא לפעול על פי החלטת הניתוק שהתקבלה.

17. ידועה ההלכה באשר למידת התערבותו של בית המשפט המינהלי בהחלטות הרשות. נשאלת איפוא השאלה - האם החלטתה של הרשות - בשלב זה - לא ליתן את הוראות הניתוק על פי החלטת הניתוק שהתקבלה בזמנו - היתה סבירה - אם לאו.

18. נטען מטעם הרשות המאשרת כי לאחר חילופי האישיים בעיריית אילת
, ובעקבות כך חילופי האישים ברשות המאשרת, ביקש יו"ר הועדה המקומית ללמוד את הנושא. בסיום פסק דינו, ציין כבוד השופט הנדל, כי הרשות "תהיה רשאית לפעול על פי ההחלטה החל מהתאריך 1.2.04" - היינו שגם אם הרשות קיבלה החלטה לנתק כאמור, עדיין היה עליה, לאחר 1.2.04 לחזור ולשקול אם לפעול על פי החלטת הניתוק אם לאו.

19. כפי שהודיעה ב"כ הרשות לב"כ העותרת במכתב מיום 27.6.04, החליטה הרשות לנוכח "התייחסותה המיוחדת של ממשלת ישראל.... וקיומה של ישיבה מיוחדת בעניין חוות הדגים ותמ"א 13..." שלא לפעול, בשלב זה, על פי הההחלטה. "הישיבה המיוחדת" אליה התייחסה הרשות, היא ישיבת הממשלה מיום 14.3.04, בה הוחלט להמתין, בטרם יקויים דיון בעניין תמ"א 13, עד לסיום עבודתה של ועדת המומחים הבינלאומית אשר תציג בפני
הממשלה את עמדתה.
הרשות סברה - כפי שהוסבר בדיון המקדמי שהתקיים - כי ראוי להמתין עם הפעלת החלטת הניתוק, שהיא פעולה קיצונית אליבא דכל הדיעות, עד לאחר שועדת המומחים הבינלאומית תציג את ממצאיה באשר להשלכות כלובי הדגים על התנאים במפרץ אילת - כולל שונית האלמוגים.
כן, נטען, כי הרשות סברה שפעולת הניתוק לא יהיה בה כדי להשיג את התוצאה המקווה של הוצאת הכלובים מהמפרץ, ובחרה לפעול בדרכים אחרות להשיג המטרה - בין היתר, הגשת כתבי אישום כנגד המשיבות.
בהמשך, לאחר שדו"ח צוות המומחים הבינלאומי הוצג לממשלה בישיבתה מיום 12.9.04, מינתה הממשלה צוות מנכל"ים של משרדי הממשלה על מנת לגבש הסכמה באשר לפרק הזמן הנדרש לשם העברת החקלאות הימית ליבשה. כמו כן - על פי הנאמר במכתבו מיום 19.10.04 של היועץ המשפטי לממשלה למזכיר הממשלה - על המועצה הארצית לגבש את עמדתה באשר לקיומה של חקלאות ימית בתמ"א 13 - לאחר שתתייחס להמלצות הועדה הבינלאומית.

20. בהשתלשלות העניינים, כפי שפורט לעיל, יש משום שינוי נסיבות. בהתקיים שינוי בנסיבות, אך סביר היה כי הרשות תשוב ותשקול את צעדיה, גם לגבי החלטות שהתקבלו (ראו בג"צ 176/90 גד מכנס ואח'
נ' שר העבודה ואח'
פ"ד מז(5) 711).

21. החלטתה של הרשות המאשרת, בשלב זה, שלא לבצע את החלטת הניתוק אינה בלתי סבירה לנוכח מכלול הנסיבות שפורטו. משלא חרגה הרשות המאשרת ממתחם הסבירות, לא מצאתי כי ראוי להתערב בשיקול דעתה.

22. אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרת תשלם לרשות המאשרת (המשיבים 1+2) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪, וכן תשלם לכל אחת מהמשיבות 4 ו- 5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪, לסכומים האמורים יתווסף המע"מ כחוק והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומם המלא בפועל.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ה (9 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

ר. אבידע
- שופטת
ס. נשיא
000332/04עתמ055 חנה
1
בתי המשפט
עתמ000332/04
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תאריך:
כבוד השופטת ר. אבידע
- ס. נשיא
בפני
:








עתמ בית משפט מחוזי 332/04 צלול - עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, עיריית אילת, מר מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת ואח' (פורסם ב-ֽ 09/11/2004)