פסקי דין על מיכל כהן | פסקי דין על עו"ד שלומית (רענן) נשר | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי | פסקי דין על רוני כהן שלום |

6525/13 עא     24/03/2014




עא 6525/13 מיכל כהן נ' עו"ד שלומית (רענן) נשר, כונס הנכסים הרשמי, רוני כהן שלום




החלטה בתיק ע"א 6525/13
st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בבית המשפט העליון


ע"א 6525/13 - א'


לפני:

כבוד השופט י' עמית


המערערת:
מיכל כהן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שלומית (רענן) נשר, עו"ד


2. כונס הנכסים הרשמי



3. רוני כהן שלום


בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.8.2013 (כב' השופטת בטינה טאובר) , בתיק פש"ר 45785-02-11

בשם המערערת:
עו"ד אורי ברימר
בשם המשיבה 1:
עו"ד שלומית (רענן) נשר
בשם המשיב 2:
עו"ד טובה פריש


החלטה


בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.8.2013 (כב' השופטת בטינה טאובר) , בתיק פש"ר 45785-02-11, עד למתן הכרעה בערעור.

1.
המבקשת היא גרושתו של משיב 3 אשר הוכרז ביום 5.4.2012 כפושט רגל (להלן:
החייב
). המשיבה 1 מונתה כנאמנת על נכסיו של החייב (להלן:
הנאמנת
). ביום 25.4.2010 נחתם בין המבקשת לחייב הסכם גירושין ויחסי ממון (להלן:
הסכם הגירושין
או
ההסכם
) במסגרתו העביר החייב למבקשת את זכויותיו בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג ביישוב גילון (להלן:
הנכס
או
הנכס המקורי
). ביום 5.8.2012 הגישה הנאמנת בקשה לבית משפט קמא במסגרתה ביקשה להורות כי העברת זכויות החייב בנכס למבקשת הינה בגדר הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל {נוסח משולב}, התש"ם-1980 (להלן:
הפקודה
) או לחילופין בגדר העדפת מרמה לפי סעיף 98 (א) לפקודה, שדינה להתבטל בפני
הנאמנת. עוד ביקשה הנאמנת כי בית המשפט יורה למינהל מקרקעי ישראל, אשר אצלו מתנהל רישום הנכס, כי ירשום את מחצית הזכויות בנכס בחזרה על שם החייב. ביני לביני, נודע לנאמנת כי טרם שהגישה בקשתה לבית המשפט, מכרה המבקשת את הנכס בתמורה ל- 2,030,000 ₪ וההחזקה בו נמסרה לצד שלישי. ביום 19.9.2012 הגישה הנאמנת בקשה דחופה לתיקון בקשתה הקודמת ובה ביקשה כי בית המשפט יחייב את המבקשת להשיב לקופת פשיטת הרגל מחצית מערך הנכס (בניכוי מחצית מיתרת המשכנתא על הנכס ששולמה על ידי המבקשת) כפי שהתקבל ממכירתו, וזאת מכוח דיני העקיבה.

2.
ביום 14.8.2013 קיבל בית משפט קמא את בקשתה של הנאמנת. בית משפט קמא פסק כי העברת זכויות החייב בנכס לטובת המבקשת הינה בגדר הענקה אסורה שדינה להתבטל בפני
הנאמנת, ונדחתה טענת המבקשת לתחולת סעיף 96(ג)(2) לפקודה הקובע כי לא תבוטל הענקה "לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך". כן נקבע כי המבקשת ידעה על הקשיים הכלכליים בהם מצוי החייב בעת עריכת הסכם הגירושין וכי לא שכנעה שניתנה על ידה "תמורה בת ערך" אשר הצדיקה את העברת זכויות החייב בנכס על שמה. לעניין העקיבה הורה בית משפט קמא כלהלן: כי על המבקשת להשיב לקופת פשיטת הרגל סכום כספי המשקף מחצית מערכו של הנכס שנמכר; כי המועד הקובע לחישוב שווי הנכס הוא מועד החתימה על הסכם הגירושין ולא מועד מכירת הנכס; כי מסכום ההשבה ינוכו תשלומי המשכנתא ששילמה המבקשת (ככל שתציג אסמכתאות מתאימות) וסך 70,000 ₪, דמי מזונות עליהם
ויתרה המבקשת לחייב במסגרת הסכם הגירושין. באשר לסכומים נוספים שאותם ביקשה המבקשת לנכות, קבע בית המשפט כי פתוחה בפני
המבקשת הדרך להגיש תביעה כספית על דרך של הוכחת חוב ככל נושה אחר של החייב. בית משפט קמא לא פסק בשלב זה סכום כספי סופי שיהיה על המבקשת להשיב לקופת פשיטת הרגל וקבע כי הנאמנת רשאית להגיש בקשה למינוי שמאי מקרקעין אשר ישום את שווי הנכס במועד החתימה על הסכם הגירושין. בשולי הדברים העיר בית המשפט כי מאחר שהנכס שימש במועד החתימה על הסכם הגירושין את המבקשת ואת ילדי בני הזוג כדירת מגורים, ראוי היה להחיל על המבקשת הגנה של דיירת מוגנת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ולשום את שווי הנכס כנכס תפוס. ואולם באותה נשימה ציין בית המשפט את ההלכה שנפסקה בע"א 3295/94
גיל פרמינגר, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי רגל נ' חוה מור, פושטת רגל
(6.2.11997)

(להלן:
עניין
פרמינגר
), לפיה אין להחיל הגנה של דיירות מוגנת כאשר מדובר בנכס שאינו רשום במרשם המקרקעין.

3.
על החלטת בית משפט קמא, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשת רשות ערעור אשר הוסבה לערעור בזכות. במסגרת הערעור טוענת המבקשת כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי העברת הזכויות בנכס היא בגדר הענקה אסורה; כי גם אם אכן מדובר בהענקה אסורה, היה על בית המשפט לקבוע כי העקיבה תחול על דירת המגורים הנוכחית של המבקשת אשר נקנתה מכספי המכירה של הנכס הקודם (להלן:
הנכס בכרמיאל
), באופן שבו יירשמו מחצית מזכויות הנכס בכרמיאל על שם החייב; לחילופין, וככל שיוטל עליה להשיב את הערך הכספי של הנכס שנמכר, יש להחיל על המבקשת הגנה של דיירת מוגנת ולחשב את שוויו של הנכס כתפוס ולא כפנוי; לבסוף טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט לקבוע כי שווי הנכס במועד החתימה על הסכם הגירושין עמד על 1,400,000 ₪ בהתאם לראיות שהציגה לעניין זה, ולכן אין הצדקה לאפשר לנאמנת להגיש בקשה למינוי שמאי.

6.
ביום 9.2.2014 - ולאחר שבית משפט קמא הורה על מינוי שמאי - הגישה המבקשת את הבקשה דכאן ועתרה לעיכוב מינוי השמאי ולעיכוב ביצוע השבת מחצית משווי הנכס (שווי אשר עתיד להיקבע באופן סופי לאחר שישום שמאי המקרקעין את הנכס). בקשת המבקשת לעכב את מינוי השמאי נדחתה על ידי, ולגבי השבת מחצית משווי הנכס ביקשתי את תגובת המשיבים.

7.
לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחים לבקשה ובתגובותיהם של הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.


הלכה היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). עם זאת, בית המשפט יחרוג מהלכה זו כאשר יוכיח המבקש שני תנאים מצטברים: הראשון כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם תבוצע ההחלטה אך הערעור יתקבל בסופו של דבר, יקשה על המבקש להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 6573/12
בת חן חנה חליווה נ' לריסה בלביץ
(1.11.2012)). ככלל, הנטייה היא שלא לעכב ביצוע

פסק דין
כספי, שכן תשלום כסף הוא ענין הניתן להשבה דרך כלל (ע"א 10583/05
בתיה סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
(4.3.2007) (להלן: עניין
סגל
). כלל זה כוחו יפה במיוחד כאשר מדובר במפרק או בנאמן, המתחייב לשמור על הכספים בקופת הפירוק או קופת פשיטת הרגל על מנת להשיב את סכום פסק הדין אם יתקבל הערעור (ע"א 2671/13
טיב הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ (בפירוק ובהסדר נושים)
בפסקה 5 והאסמכתאות שם (13.5.2013)). יתרה מזו, אף אין
מעכבים ביצוע

פסק דין
כספי, אפילו אם אכיפתו כרוכה במימוש נכסי מקרקעין, אלא בנסיבות חריגות
(רע"א 7221/01
י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל [נ.י.ב.] שיווק מוצרים והפצתם בע"מ,
פ"ד נו(4) 178 (2002) והאסמכתאות שם)).


עם זאת, כאשר לצורך מימוש החיוב הכספי שהוטל עליו, החייב ייאלץ למכור נכס מסוים אשר יש לו בו עניין מיוחד, כגון דירת מגוריו, יכול שבית המשפט יגיע למסקנה כי עניין מיוחד זה מטה את מאזן הנוחות לטובתו (ע"א 214/88
יוסף כהן
טוויל נ' הרב יהושע דויטש
(21.11.1988)). בית המשפט לא ימהר לקבוע כי עצם העניין המיוחד בנכס יש בו כדי להצדיק את עיכוב הביצוע, ועליו לקחת בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לזוכה מעיכוב ההחלטה שניתנה לטובתו, ולוודא כי העיכוב לא יגרע באופן מהותי מסיכוייו של הזוכה להיפרע מהחייב (ראו
סגל
בפסקה 9).

8.
ומהתם להכא.


איני רואה לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, אך אציין כי בית משפט קמא הגיע למסקנה כי הסכם הגירושין בין המבקשת לחייב הוא הסכם פירוד כן ואמיתי שהביא לפירוק הקשר הזוגי ביניהם, וכי לא מדובר בהסכם למראית עין (סעיף 19 להחלטה). בנוסף, לפנינו מחלוקת לגבי אופן העקיבה, אם על מחצית הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס המקורי או על מחצית דירת המגורים החלופית שנרכשה בכספים אלה, ועד כמה יש להחיל את הגנות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר או סעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל על המבקשת וילדיה.


החשוב לענייננו הוא מאזן הנוחות, לאור טענת המבקשת, שלא נסתרה, כי
לצורך השבת מחצית שווי הנכס המקורי, יהיה עליה למכור את דירת מגוריה בכרמיאל, כך שהיא וילדיה יישארו ללא קורת גג. לפיכך, טוענת המבקשת כי נזקה עולה על נזקיהם של נושי החייב, מה עוד שהנאמנת הצהירה כי ממילא אין בדעתה לחלק את הכספים לנושים כל עוד לא הוכרע הערעור.

10.
בנסיבות אלה, ונוכח הנזק הממשי שעלול להיגרם למבקשת ולילדיה באיבוד קורת הגג שעל ראשם, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע ההחלטה. עם זאת, ועל מנת להבטיח כי המבקשת לא תעשה דיספוזיציה בדירה בכרמיאל, הנאמנת רשאית להטיל עיקול על הדירה עד להכרעה בערעור.


על מנת לייעל את הדיון בערעור, יגישו הצדדים הודעה מעדכנת לתיק הערעור באשר לסכום ההשבה הסופי שנקבע על ידי בית משפט קמא, וזאת תוך 30 יום לאחר מתן ההחלטה.


ניתנה היום, כ"ב באדר ב התשע"ד (24.3.2014).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13065250_e07.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 6525/13 מיכל כהן נ' עו"ד שלומית (רענן) נשר, כונס הנכסים הרשמי, רוני כהן שלום (פורסם ב-ֽ 24/03/2014)