פסקי דין על חיים לנדאו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

53289-09/11 בל     26/03/2014




בל 53289-09/11 חיים לנדאו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 53289-09-11



לפני:

כב' השופטת
ד"ר אריאלה גילצר-כץ
– אב"ד
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב פרסול

ה
תובע
חיים לנדאו
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפית מזרחי-לוי




פסק דין


האם מחלת הריאות ממנה סובל חקלאי נגרמה עקב היחשפותו לחומרי הדברה.
זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ימונה מומחה רפואי בתחום מחלות הריאה, אשר יחווה דעתו בעניין הקשר הסיבתי-הרפואי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו, על בסיס התשתית שהוסכמה ביניהם.

ביה"ד מינה את ד"ר משה ליג'י, מומחה רפואי בתחום הריאות.

ואלה העובדות שהועברו למומחה ביה"ד:

1.
התובע יליד 1954, אשר החל משנת 1979 וברצף עד להפסקת עבודתו בחודש 5/2010, שימש כחקלאי בגידולי ירקות ו/או גידולי שדה.

2.
בתקופת עבודתו כחקלאי עצמאי החזיק התובע והפעיל משק במושב פצאל שבדרום, בשטח של 70 דונם אשר יועד כולו לגידולי ירקות ו/או גידולי שדה, היינו, תירס, עגבניות, פלפל, חצילים ועוד וכן כרם ענבים. עבודתו החקלאית במשקו הפרטי נעשתה ברציפות משנת 1979 למעט תקופה של כחודש עד חודשיים של כל שנה.
3.
בין השנים 2008 ועד וכולל 2010 הפך התובע לשכיר והיה אחראי על גידולים חקלאיים בשטח של 3,000 דונם בעמק יזרעאל.
4.
עבודתו הנ"ל כשכיר, הייתה אינטנסיבית מאוד בהיקף גדול מאוד בגידולי שדה שונים – שום, בצל, תירס, כרוב, סלק אדום, ברוקולי ועוד, כשהלה היה אחראי על הגידולים וגם על ההדברה של כל הגידולים הללו על כל הנדרש מכך לרבות רכישה והובלה של חומרי ההדברה לשטח, שלבי ההדברה והפיקוח על ההדברה.
5.
כמתחייב מעבודתו בגידולי ירקות ו/או גידולי שדה כאמור, נדרש התובע לבצע עבודת הדברה, באמצעות חומרי הדברה חזקים, בריכוז אפקטיבי גבוה, המונעים ו/או הקוטלים מזיקים, וזאת באופן תדיר ורציף משך כל שנות עבודתו, לרבות באמצעות מרססת המותקנת על טרקטור, להפצה בתפזורת רחבה ובכמות גדולה.
6.
התובע השתמש בחומרים שונים כימיים וזרחנים אורגנים ובהם – חוסמי כולין, אסטראז, פירתרואיד, ביפנטרין, בנזוטריאזינים,
msma

(מונוסודיום מתיל), חומרים ארסונאטים, קרבומטים, אורגנו פוספטים, אלומניום פוספיד, פורמלדהיד, פוראלדהיד ואלדהידים למיניהם, פרופרגייט, חומרי כלורוניקוטיניל, סטרובילורינים וטריאזולים.
7.
לעניין חומרי ההדברה יצוין כי הינם בדרגת רעילות גבוהה ובעלי שאריות גבוהה על מנת להיות אפקטיביים כנגד המזיקים. הריסוס חייב היה להיות תמיד מרוכז אחיד ועקבי שכן כל גריעה או אי אחידות בריסוס יש בה כדי לפגוע בריסוס כולו.
8.
תכשירי ההדברה הבאים שימשו את התובע בעבודתו – טלסטאר (קוטל חרקים), טרגט (קוטל עשבים), אומייט (קוטל חרקים), פרודקס (תכשיר זרחני להדברת מזיקים), לאנט 90 (נגד מזיקים), טמיק (קוטל אקריות שוכנות קרקע), תיונקס, ראגבי סופר (קוטל מזיקי קרקע), דיזיקטול (קוטל חרקים), מרשל (קוטל כנימות), דיויפאן 100 (קוטל חרקים מתנדף), קונפידור (קוטל כנימות), אורטיבה טופ, טרייסר, נקר, תרסיפ, מלתיון, פרוקליים ועוד.
9.
בתכשירים אלה, עסקינן בחומרים בעלי ריכוז אפקטיבי גבוה, אשר רעילותם גבוהה, ורובם ככולם אסורים במגע ונשימה.
10.
התובע היה מקפיד הקפדה יתרה בכל הנוגע לביצוע הריסוס והיה מצוי בשטח בצמידות לפעילות הריסוס ואף לאחר סיום הריסוס על מנת לוודא כי כל השטח ו/או הקרקע מרוססים כהלכה.
11.
חשיפת התובע לחומרים הייתה במגע ונשימה והדבר נעשה במהלך הכנתם של החומרים, פתיחת אריזותיהם, ערבובם, מהלך ההדברה וכן לאחר ריסוסם בהיכנסו לשטח המרוסס, משהחומרים הינם בעלי פירוק איטי, נדיפות נמוכה ו/או זרחניים. לעיתים בשטח הפתוח ועם שינוי כיוון רוח פתאומי היה זה גם בלתי נמנע ממגע ונשימה תכופים עם חומרי ההדברה.
12.
במשקו הפרטי התובע עסק בהדברה בתדירות של כפעמיים בשבוע וכשכיר עשה כן כ- 3-4 פעמים בשבוע. במשקו הפרטי כל פעולת הדברה נמשכה כשעתיים ועד חמש שעות, ואצל מעסיקו, בשל היקף השטח הגדול, עבודתו בכל פעם נמשכה כחמש שעות בכל פעם ועד יום מלא בהן היה אפוף באדי הריסוס.
13.
סמוך להפסקת עבודתו שעקב מחלתו מצבו היה חמור וכי בכל פעם שנחשף בעבודתו לחומרים הנ"ל, הגיב בהתקפים חוזרים של קוצר נשימה שלא אפשרו לו להמשיך בעבודתו, כשהוא נזקק לטיפולים, וכשמצבו הלך והחמיר עם הזמן, עד כי נאסר עליו להמשיך ולעבוד בעבודה עם חומרי הדברה, וכי בעטיו של מצבו זה פוטר בחודש 5/10 וכי מאז לא חזר ואינו יכול לחזור לעבודתו כחקלאי.
14.
התובע אובחן כמי שלוקה במחלת ריאות חסימתית.
15.
התובע טוען כי עקב עבודתו ושנות עבודתו הרבות בהן נחשף ממושכות לרמות גבוהות של חומרי הדברה מסוכנים ו/או רעילים, כמתואר לעיל, לרבות בדרך נשימה ומגע נגרמה לו ו/או הוחמרה מחלת ריאות חסימתית.
16.
יצוין כי מחוץ לשעות עבודתו, לא נחשף התובע לכל גורם אשר הזיק לריאותיו וכי מעולם קודם לעבודתו לא סבל מבעיות כלשהן בריאותיו ו/או בנשימתו ומעולם לא נזקק לטיפולים כלשהם בהקשר זה.

ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:
1.
מהי מחלת התובע?

2.
האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין
מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות?
3.
האם השפעת עבודתו על מחלתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (אם קיימים כאלה) אצל התובע?
4.
מיקרוטארומה – האם ניתן לראות בכל פעולה ופעולה שביצע התובע כמפורט בעובדות משום פגיעה שהיא שכשלעצמה לא גרמה למחלת התובע אולם בהצטרפות כל הפגיעות יחד נגרמה מחלתו?

בתשובה לשאלה 1 משיב המומחה:
"
מהחומר הרפואי בתיק המצ"ב עולה שלעניין מחלת מערכת הנשימה הנ"ל סובל:
1. משיתוק הסרעפת הימנית מצב אשר גורם להפחתת נפח הריאה.
2. דום נשימה בשינה מסוג חסימתי.
הבעיה מס' 1 כנ"ל באה לביטוי בבדיקות דימות הריאות (סרעפת ימין בעמדה גבוהה וכן בתבחין שיקוף הסרעפת –
sniff test
). הבעיה מס' 2 הינו מצב הקשור ברפיון שרירי הלוע בעת השינה והגורם
לנחירה והפסקות נשימה.

ברשומה הרפואית בתיקו הרפואי לא נרשמה האבחנה של מחלת ריאות חסימתית ויודגש כי גם בתוצאות בדיקת תפקודי ריאות העדכנית שביצע הנ"ל במכון ריאות בבי"ח בלינסון ב- 25/6/13 – אין תמיכה באבחנה של מחלת ריאות חסימתית (שהיא מחלה בלתי הפיכה). מהבדיקה עולה קיום לכידת אויר קלה והפחתת שיעורי הזרימה בנפחי ריאות קטנים. זהו ליקוי ידוע הנגרם כתוצאה מנזקי עישון (הנ"ל היה מעשן).

בספרות הרפואית לא מקובל לקשור נזקים ריאתיים בצורת מחלת ריאות חסימתית לניזקי רעילות ארוכת טווח של חומרי הדברה."

בתשובה לשאלה 2
משיב המומחה
:
"אין קשר סיבתי בין דום נשימה בשינה לבין עבודתו שכן זהו מצב הנובע מליקוי אנטומי –תפקודי בדרכי נשימה עליוניים והמתבטא בזמן השינה.

שיתוק הסרעפת שהתברר כי קיים משנת 2008 עלול להיות קשור לעבודתו שבה היה חשוף לחומרי ההדברה. כיוון שהנ"ל סבל גם ממחלת העצבים ההיקפיים
(פולינוירופטיה), לחומרי ההדברה קיים פוטנציאל לפגיעה עצבית כתוצאה מרעילות ארוכת טווח וכיוון שאחת מהסיבות
(ההדגשה במקור – א.ג.כ) לשיתוק סרעפת הינה פגיעה בעצב הסרעפת, קיימת סבירות ששיתוק הסרעפת קשור לחומרי ההדברה. יוזכר כי ברשומה הרפואית של היועץ הרפואי נרשם כי "לא ניתן לקבוע אם קיים קשר בין
שיתוק הסרעפת לבין הפולינוירופטיה".

בתשובה לשאלות 3 ו-4 משיב המומחה:
"כאמור לעיל קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי בין השיתוק בסרעפת לבין עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה וזאת במידה שווה להשפעת גורמים אחרים האחראיים לשיתוק הסרעפת ואשר אינם גורמים הקשורים לתעסוקתו."


הנתבע ביקש להפנות שאלת הבהרה. להלן שאלת ההבהרה שהועברה למומחה והתשובה שנתקבלה ממנו:
לאור קביעת המומחה כי "קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי", האם קיימת רמת ודאות של 50% לפחות כי אכן קיים קשר, כדרישת הפסיקה. באם תשובת המומחה לכך חיובית, יידרש המומחה לשאלת מאזן ההשפעות, ויתבקש לקבוע מה שיעור השפעת העבודה על הופעת המחלה והאם השפעה זו עולה על 20%.

תשובת המומחה:
"בחוות דעתי מ- 24/9/13 נכתב בתשובה לשאלה 2 שאחת מהסיבות לשיתוק סרעפת על כל הקשריו ולבחון את הנושא לעומקו.
ידוע היטב מהספרות שבמחצית עד שני שלישים (!) ממספר הנפגעים בבעיה זו, הסיבה לשיתוק הסרעפת נותרת בלתי ידועה. בבדיקת הסיבות האפשריות לשיתוק הסרעפת (מלבד הסיבות אשר כאמור לעיל נותרות בלתי ברורות) בהתבסס על ספרי הלימוד
(
textbooks
) כגון
textbook of pulmonary diseases
מאת
baum and wolnisky

כרך 2 עמוד 1671 וכן מסקירה ממצה במסגרת לימודי המשך ברפואת ריאות בעיתון
amer.j. respir. crit. care med
.
, 187 מ-15/5/13, עמו' 1055-1046 – עולה כי קיימות בין היתר סיבות שונות לפגיעה עצבית הגורמת לשיתוק הסרעפת, וכך נמנו סיבות מטבוליות, סיבות דלקתיות וסיבות שאתיות הקשורות בפגיעה עצבית שכזאת. בנ"ל תוארה מחלת עצבים היקפית (פולינאורופטיה) אשר במסגרתה קיימת אפשרות לפגיעה בעצב הסרעפת.

לפי כך ולאור קיום מגוון תחלואתי אפשרי רחב ועל בסיס הנתונים בתיק הרפואי, אני מעריך שאין רמת וודאות של לפחות 50% כי אכן קיים קשר בין עבודתו לשיתוק הסרעפת."

טענות הצדדים:
לטענת התובע
, המומחה לא הצביע על גורם אחר מלבד תנאי עבודתו של התובע אשר היו עלולים לגרום למחלתו של התובע.
מכלל הראיות, לרבות חוו"ד המומחה, עולה כי גורמי העבודה עומדים ביחס שווה לגורמים אחרים שאינם קשורים בעבודה. על פי ההלכה הפסוקה די בתרומה של 20% בין תנאי העבודה להיווצרות הפגימה כדי להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו.

לטענת הנתבע
, אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו בסרעפת.
המומחה קבע באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלת דום הנשימה. בתשובתו לשאלת ההבהרה קבע המומחה כי אין לו ודאות של 50% כי אכן קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לשיתוק הסרעפת.

הכרעה:

1.
לאחר שעיינו בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובתו לשאלת ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

2.
המומחה קובע כי השיתוק בסרעפת עשוי להיות קשור לעבודת התובע והיחשפותו לחומרי הדברה. עוד קובע המומחה כי קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי בין השיתוק לחשיפה לחומרי הדברה במידה שווה לגורמים אחרים.

3.
בתשובתו לשאלת ההבהרה קבע שאין רמת ודאות של 50% כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לשיתוק הסרעפת. המומחה לא קבע מהם אותם גורמים אחרים שאינם קשורים לתנאי עבודתו ואשר השפיעו על מחלתו.

4.
על פי ההלכה הפסוקה, די במידת קשר סיבתי של 20% בין תנאי העבודה למחלה כדי להכיר בקשר הסיבתי הנדרש:
"בית הדין הזה פסק ב"הילכת קורין" כי די בתרומה של 20% להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס את הקשר הסיבתי המשמעותי שבין תנאי העבודה לבין המחלה ואף חזר על כך בעב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי
- חין עפיף טנוס (ניתן ביום 10.3.07) שם החיל את אותה קביעה על פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה."
(עב"ל (ארצי) 146-10 המוסד לביטוח לאומי
- אהרון אוחיון ניתן ביום 8.8.10 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם בעמ' 6).

5.
בפסיקה שניתנה על ידי ביה"ד הארצי לאחרונה נקבע:
"במקרה שלפנינו הנטל על המשיב להוכיח, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין הנזק בשיניים שבמחלוקת.
בבחינת השאלה האם עלה בידי המשיב להוכיח קשר סיבתי כאמור, הדריך עצמו בית הדין האזורי באמת מידה שאינה מתאימה. שכן, "חוסר יכולת להוציא מכלל אפשרות" או "יתכן" אינן ככלל אמות מידה שעולות כדי סבירות של מעל 50%. זאת כל עוד, ממכלול חוות הדעת לא ניתן להסיק אחרת ."
(עב"ל 14497-05-12 המוסד לביטוח לאומי
- יוסף חכמון ניתן ביום 23.2.2014 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) (להלן: "עניין חכמון").

6.
אולם במקרה דנן המומחה היה נחרץ יותר בקביעתו מאשר במקרה של פסה"ד בעניין חכמון.
במקרה דנן קובע המומחה כי קיימת סבירות לקיום קשר סיבתי אולם אין רמת ודאות של 50%. המומחה מסביר כי על פי רוב לא ניתן כלל לדעת מהם הגורמים האחרים לשיתוק הסרעפת, להבדיל מפסק הדין בעניין חכמון, שם המומחה ידע להצביע על הגורם הנוסף והוא מחלת הסוכרת שבה לקה העובד והרסה לו את שיניו.

7.
מאחר שאנו מצויים בתחום הביטחון הסוציאלי, בכל מקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המבוטח (דב"ע נג/44-0 - המוסד נ' טישלר פד"ע כו 199, 209). אשר על כן החלטנו לקבל את התביעה.

סוף דבר
8.
התביעה מתקבלת.

9.
הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.


זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד (26 מרץ 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ק. אסף כהן




מר יעקב פרסול
נציג ציבור (מעסיקים)

ד"ר אריאלה גילצר-כץ
, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 53289-09/11 חיים לנדאו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/03/2014)