פסקי דין על שרה להב | פסקי דין על גדעון להב | פסקי דין על עופות הישוב | פסקי דין על סמיח אבו שקארה | פסקי דין על משחטת עופות הישוב 2004 ואח' |

35613-07/11 א     11/03/2014




א 35613-07/11 שרה להב, גדעון להב נ' עופות הישוב בע"מ, סמיח אבו שקארה, משחטת עופות הישוב 2004 בע"מ ואח'








בית משפט השלום בחדרה


11 מרץ 2014
ת"א 35613-07-11 להב ואח' נ' עופות הישוב בע"מ ואח'


בפני
:


כב' השופטת
קרן אניספלד




תובעים
1.
שרה להב
ת.ז. 006241665
2.
גדעון להב
ת.ז. 009707167
ע"י עו"ד משה בן ארוש


נגד


נתבעים
1.
עופות הישוב בע"מ
ח.פ. 513323097
2.
סמיח אבו שקארה
ת.ז. 028335784
3.
משחטת עופות הישוב 2004 בע"מ ח.פ. 513584144
4.
ראדי אבו שקארה ת.ז. 059465385
5.
עמאד אבו שקארה ת.ז. 055151385
6.
מילאד אבו שקארה ת.ז. 053705992
7.
מוראד אבו שקארה ת.ז. 304999097
8.
משחטת עוף מג'אר בע"מ ח.פ. 514258094
ע"י עו"ד נאיל חכים







פסק - דין


תביעה כספית לתשלום סך של 151,646 ₪. התביעה נגד נתבעת 1 הושתתה על עילה חוזית. התביעה נגד נתבעים 8-2 הוגשה בעילה של הרמת מסך ההתאגדות כאשר נגד נתבע 2 נטענה בנוסף גם עילה של יצירת מצג שווא.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
התובעים, בני-זוג, הם חקלאים ובעלי-משק בישוב רמות נפתלי.

2.
בשלהי חודש יולי 2004 נקשרה עסקה בין התובעים לבין הנתבעת 1 (להלן גם הנתבעת) לפיה מכרו התובעים – ששמם המסחרי 'משק להב 58 רמות נפתלי' – טון עופות חיים לנתבעת כנגד תמורה בסך 163,800 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכול 191,646 ₪ (להלן העסקה והתמורה המוסכמת).

3.
התביעה הוגשה ביום 20.7.2011 לתשלום אותו חלק של התמורה המוסכמת שלא שולם על-ידי הנתבעת, ולאחר שארבע המחאות שמשכה הנתבעת על חשבונה בבנק לפקודת התובעים חוללו באי-פירעון.

4.
לתמיכת התביעה נשמעה עדותם של התובעים. מן העבר השני של המתרס העידו נתבעים 6 ו-7. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון מתאריך 16.10.2013 זולת אם צוין אחרת.

5.
העילות שעומדות לדיון והכרעה סוכמו על-ידי התובעים בשולי סיכומי התגובה שהגישו: העילה נגד הנתבעת נסמכת על העסקה שנכרתה בין הצדדים; העילה נגד נתבע 2 – על הרמת מסך ההתאגדות ומצגי שווא שיצר כלפי התובעים בעת כריתת העסקה; העילה נגד נתבעים 8-3 – על הרמת מסך ההתאגדות. עילות אלה ידונו להלן כסדרן.

ב.
דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת 1 בלבד; בה בעת יש לדחותה נגד כל הנתבעים האחרים. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.
העסקה והעילה נגד נתבעת 1

(א)
עסקת מכר העופות שנכרתה בין התובעים לבין הנתבעת אינה שנויה במחלוקת. באה עליה הודאה בסעיפים 7-6 לכתב-ההגנה שהוגש במשותף מטעם כל הנתבעים [ר' גם בסע' 15 לכתב-ההגנה, שם הוטעם כי "
רכישת העופות נעשתה בין הנתבעת מס' 1 באמצעות הנתבע מס' 2 לבין התובע מס' 2 בלבד [...]
"].

הנתבעת לא חלקה על כך שארבע ההמחאות שהציגו התובעים – המחאה ע"ס 27,846 ₪ ז"פ 6.8.2004, המחאה ע"ס 40,000 ₪ ז"פ 8.8.2004, המחאה ע"ס 42,000 ₪ ז"פ 25.8.2004 והמחאה ע"ס 41,800 ₪ ז"פ 26.8.2004 [נספח ב' ל-ת/1 ו-ת/2; להלן ההמחאות] – חוללו באי-פירעון, אלא שטענה שהדבר היה בלתי-צפוי מבחינת עסקיה [סע' 23 בכתב-ההגנה].

(ב)
התביעה נגד הנתבעת נסמכה על תיעוד משני סוגים:
ראשית
, ההמחאות הנ"ל שנמשכו לפקודת התובעים על חשבון הנתבעת 1 בבנק המזרחי;
שנית
, חשבונית מס 2182 שהונפקה על-ידי התובע בכתב-ידו בגין העסקה ואשר הוצאה לנתבעת 1 כשהיא נושאת תאריך יום 25.7.2004 [נספח א' ל-ת/1 ו-ת/2; להלן החשבונית. לעדות התובע על הוצאת החשבונית ר' עמ' 14 ש' 5-4]. המסמכים הללו מעידים על עסקה שנקשרה בין התובעים לבין נתבעת 1, על טיבה של העסקה – מכר עופות חיים בכמות שצוינה בחשבונית, על מועד כריתת העסקה ועל התמורה שנקבעה בין הצדדים בתמורה לעופות.

התובעים עמדו על כך שהעופות שנמכרו לנתבעת 1 נמסרו לה, בכמה משלוחים, עובר למועד בו הונפקה החשבונית ונמסרה לנתבעת [עדות התובעת בעמ' 9 ש' 29-27 ועמ' 10 ש' 4-2]. הנתבעים לא הביאו ראיה שתראה אחרת. נובע מכך שהתובעים קיימו את חיוביהם שביסוד העסקה ועל כן קמה זכותם לקבל מהנתבעת 1 את מלוא התמורה המוסכמת לפי החשבונית.

(ג)
קיומו של הפרש בין סכום התביעה שהוגשה בשנת 2011 (151,646 ₪) לבין התמורה המוסכמת שננקבה בחשבונית (191,646 ₪) מלמד שלתובעים שולמו סכומי כסף על-חשבון מחיר העסקה. כך עולה גם מן ההמחאות שצורפו לתמיכת טענות התובעים – שסכומן יחדיו הוא סך נומינלי של 151,646 ₪, כסכום התביעה. דא עקא, התובעים הצניעו עובדה מהותית זו, שלא בא זכרה בכתב-התביעה או בראיותיהם. כפי שיובהר בהמשך, נודעת לכך השלכה על התביעה בציר יחסי התובעים ונתבעים 2 עד 8, כמו גם על אמינותם של התובעים.

(ד)
מאחר ועצם התקשרותם של התובעים בעסקה עם הנתבעת 1, כמו גם תנאי העסקה, אינם שנויים במחלוקת, ומאחר שאין מחלוקת על כך שהנתבעת 1 לא שילמה לתובעים את מלוא התמורה המוסכמת, יש לקבל את התביעה כלפי הנתבעת 1 ולחייבה לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 151,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההליך (20.7.2011) עד יום פסק-הדין, בצירוף אגרת משפט בה נשאו התובעים כשסכום האגרה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה עד יום פסק-הדין, ובצירוף שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 14,750 ₪ ליום פסק-הדין.


2.
העילה נגד נתבע 2

אין מנוס מלקבוע שעילתם של התובעים נגד הנתבע 2, בין שיסודה בהרמת מסך ההתאגדות ובין שיסודה בעילת אחרת, לא הוכחה כלל ועיקר.

(א)
לתצהיריהם לא טרחו התובעים לצרף ולו גם פרטי תמצית הרישום של הנתבעת 1 אצל רשם החברות. המסמך היחיד שצורף, לבד מהחשבונית וההמחאות שצוינו לעיל, הוא דו"ח
bdi

ביחס לנתבעת זו [נספח ג' לתצהירי התובעים]. מדובר במסמך לא חתום שנחזה ככזה שהופק מרשת האינטרנט ותוכנו אינו אלא עדות מובהקת מפי השמועה [ראו גם ה"פ (קר') 2718-01-10 גרציאני תעשיות (1992) בע"מ נ' אשקלית כמיפרוד בע"מ (21.7.2010)]. לו רצו התובעים להוכיח דבר-מה על-אודות הנתבעת 1, מצבה הכלכלי, בעלי-התפקיד בה וכיו"ב היה עליהם להתכבד ולעשות כן בעדות רלוונטית (כגון על-ידי זימון נציג סניף הבנק בו התנהל חשבונה), בעדות חוקר שנשלח על-ידם לבדוק דבר-מה על-אודות פעילות הנתבעת ועסקיה או בהצגת חוות-דעת מומחה בתחום המתאים. דבר מאלה לא נעשה מבלי שניתן לכך טעם.

ודוק: בקדם-המשפט הצהיר בא-כוחם של התובעים, במענה לשאלות בית-המשפט, כי נשלח חוקר מטעם התובעים כך שיעלה בידם של התובעים להוכיח את טענות כתב-התביעה לעת הבאת הראיות [עמ' 2 ש' 20-18]. אין צורך לומר שהצהרה זו מחייבת את התובעים לכל דבר ועניין על-יסוד הכלל 'שלוחו של אדם – כמותו'; אף אין צורך לומר שהדברים שהוצהרו ותועדו בפרוטוקול מוחזקים כנכונים ללא רבב. נובע מכך שאף שהיה בידי התובעים דו"ח חקירה, הוא לא הוצג לעת הבאת הראיות והם נמנעו ביודעין מזימון החוקר למתן עדות מטעמם. על כן פועלת נגד התובעים החזקה כי היה בהצגת הדו"ח ובזימון החוקר לעדות כדי לצדד דווקא בגרסת הצד האחר [
ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה
(1) 736, 760 (1980);

ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651, 659-658 (1991)]
. נודעת לכך נפקות בייחסי התובעים ונתבע 2, כמו גם בתביעה שכוונה נגד נתבעים 3 עד 8.

בהיותו של דו"ח
bdi

עדות מפי השמועה אין בו די כדי לבסס ממצא על-אודות סוג זיקתו של נתבע 2 לנתבעת 1. בכתב-ההגנה לא נאמר אלא זאת שבכריתת העסקה פעל נתבע 2 אל-מול התובעים כנציגה של הנתבעת 1. כפי שיובהר להלן, בכל הקשור למעורבותו של נתבע 2 בכריתת העסקה הייתה עדותם של התובעים מתפתחת ומשתנה ורישומה לא עורר אמון.

(ב)
עדותם הראשית של התובעים ניתנה בתצהירים נפרדים שתוכנם זהה זה לזה. גרסת התצהירים הייתה כי כריתת העסקה נעשתה בין התובעים מזה לבין נתבע 2 מזה אשר הציג עצמו לפני התובעים כבעליה של נתבעת 1. בתצהירי התובעים לא נזכר אדם אחר שליווה את כריתת העסקה מטעם נתבעת 1 כרוכשת העופות, זולת נתבע 2. גם לשיטת התובעים נולדה המעורבות שיוחסה לנתבע 5 רק בשלב מאוחר יותר של ביצוע העסקה. זאת ועוד, צוין במפורש בתצהירי התובעים כי העמסת העופות לאחר כריתת העסקה נעשתה אף היא בידי נתבע 2 [סע' 6-3 ל-ת/1 וסע' 6-3 ב-ת/2; ר' גם סע' 7 בשני התצהירים, בו נזכר נתבע 5 לראשונה].

בעדותם לפני שינו התובעים טעמם ומסרו גרסות חדשות שאינן עולות בקנה אחד עם גרסת התצהיר. יש לשים אל לב שגם עדות התובעים בחקירה הנגדית לא הייתה עקבית בעניין זה. התובעת כלל לא ידעה לבאר מיהו אותו נציג מטעם הנתבעת 1 שעמו סוכמו פרטי העסקה. בהמשך טענה כי לא אדם אחד יצג את הנתבעת בכריתת העסקה אלא כמה אנשים, שאותם לא ידעה לזהות לא בשם ולא בדרך אחרת [עמ' 8 ש' 6-1, 20, 29-27]. התובעת אינה עשויה להישמע בטענה כי את היעדר הזיכרון בו לקתה עדותה יש לזקוף לחלוף הזמן בין התרחשות הדברים לבין המועד בו נמסרה עדותה; אין לתובעים להלין אלא על עצמם בשל כך שההליך הוגש על-ידם סמוך לפני התיישנות התביעה ולא הובא על-ידם טעם שיצביע על מכשול שמנע את הגשת התביעה במועד מוקדם הרבה יותר, בעת שזיכרונם לגבי האירועים שניצבו ביסוד התביעה היה טרי וחד [ר' למשל עדות התובעת בעמ' 8 ש' 28-27 ובעמ' 10 ש' 1].

אף עדותו של התובע לימדה כי לא ניתן להסתמך על עדותו הראשית. בניגוד לגרסת התצהיר טען כי בכריתת העסקה השתתפו נציגים אחדים של הנתבעת 1 [עמ' 12 ש' 30-28]. טענתו כי אחד הנציגים נקרא 'אבו שקארה', אין בה כדי לסייע לו בהוכחת התביעה שכן אין מחלוקת על כך שנתבעים 2 ו-4 עד 7 הם כולם בני-משפחה שנושאים שם משפחה זה. על-מנת להצליח בטענותיו נגד נתבע 2 היה על התובע לזהותו במובחן כמי שעמו נקשרה העסקה, אלא שהוא כשל בכך [עמ' 13 ש' 4-1; עמ' 14 ש' 15-14]. אף לא ניתן לקבל את גרסת התובע כאילו אדם בשם עימד (או עמאד) נימנה על נציגי נתבעת 1 שעמם נקשרה העסקה; טענה זו סותרת מניה וביה את גרסת התצהיר לפיה הנתבע 2 לבדו, ששמו הפרטי סמיח ולא עמאד, נכח בכריתת העסקה ואילו מעורבותו של נתבע 5 ששמו עמאד נולדה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר ביצוע העסקה [השוו עמ' 13 ש' 6-1 ל-ת/2 בסע' 7]. ואמנם, בהמשך הודה התובע שהוא כלל אינו יודע מה שמותיהם של האנשים שעמם נכרתה העסקה [עמ' 13 ש' 16-13]. אף התובע, כמוהו כתובעת, אינו עשוי להיתלות בטענה כי העובדות כהווייתן אינן זכורות לו בשל חלוף הזמן מאז שהתרחשו האירועים שעליהם העיד [עמ' 13 ש' 16].


(ג)
מראיות התובעים עלה שגם אם בשלב מוקדם של גיבוש העסקה נדונה האפשרות כי מי מטעם נתבעת 1 יערוב לתשלום התמורה המוסכמת על-ידה, או כי אדם זה או אחר ישלם לתובעים את התמורה המוסכמת בהמחאות אישיות שלו – לבסוף נכרתה העסקה אך ורק בין התובעים לבין נתבעת 1, ללא ערבות של צד שלישי לתשלום התמורה המוסכמת על-ידי הנתבעת ותוך שהתובעים מסכימים ביודעין לקבל המחאות של הנתבעת עבור העופות.

החשבונית הוצאה ונמסרה לנתבעת 1 בתאריך 25.7.2004, במשרדי הנתבעת אליהם הגיעו התובעים, בתכוף לאחר שכל העופות שעליהם נסבה העסקה כבר סופקו לנתבעת. במעמד זה נמסרו לתובעים המחאות של הנתבעת לתשלום מלוא התמורה המוסכמת והתובעים הנפיקו ומסרו לנתבעת 1 את החשבונית בגין העסקה.
מעדות התובעים עלה כי נאותו לקבל תשלום בהמחאות של הנתבעת 1 מאחר שהתרשמו מכלי רכב בהם נסעו נציגיה ומפאר משרדיה [עמ' 8 ש' 12-9, 22-21; עמ' 8 ש' 28 עד עמ' 9 ש' 1; עמ' 9 ש' 29-27; עמ' 10 ש' 4-1; עמ' 12 ש' 12; עמ' 14 ש' 14-13]. התנהלות זו, ועדות התובעים לגביה, אינה מתיישבת עם טענה לערבות של מי מהנתבעים להתחייבויות נתבעת 1 או להמחאות הנתבעת שניתנו לתשלום התמורה. על-יסודן יש לקבוע שהתובעים נטלו ביודעין ובהסכמה מלאה המחאות של נתבעת 1 לתשלום התמורה, נוכח התרשמותם מאיתנותה הכלכלית של נתבעת זו בשים לב לצי רכביה ולאופי משרדיה. לא נמצא בפי התובעת מענה של ממש שיסביר מדוע לא באה לידי ביטוי הערבות הנטענת שיוחסה לנתבע 2 בחשבונית שהונפקה בגין העסקה או על-גב ההמחאות שנמסרו במסגרתה [עמ' 9 ש' 13-9].

העסקה בין התובעים לנתבעת 1 הושלמה בהנפקת החשבונית ובמסירת ההמחאות, כל זאת זמן קצר בלבד לאחר שהעופות נמסרו לנתבעת. לו היה ממש בטענה כי הנתבעת 1 התחייבה לשלם לתובעים בהמחאות אישיות ולא בהמחאות של חברה אך לא נהגה כן היה ביכולתם של התובעים לפעול באופן מיידי לעצירת העסקה וביטולה תוך פניה לבית-המשפט המוסמך. הם לא עשו כן, ותחת זאת קיבלו בהסכמה מלאה המחאות של נתבעת 1 לתשלום התמורה. אני קובעת אפוא כי לא ניתנה לתובעים כל ערבות של מאן דהוא לתשלום תמורה זו.

(ד)
לנתבע 2 יוחס, בנוסף לערבות להמחאות הנתבעת, גם מצג שווא שביטויו בכך שמסר לתובעים המחאות של נתבעת 1 חרף ידיעתו כי חשבונה בבנק כבר היה מוגבל באותה עת. גם טענה זו לא הוכחה כדבעי. ביטוי אחד ויחיד להגבלת חשבון הבנק של נתבעת 1 נמצא בדו"ח
bdi
שהוגש לגביה, ושמהווה כאמור עדות מפי השמועה. נציג סניף הבנק בו ניהלה הנתבעת את חשבונה לא זומן ליתן עדות מטעם התובעים אף שלא הייתה מניעה לכך. עדות התובעים היא עצמה סותרת את הטענה כי הגבלת החשבון מנעה את פירעונן של ההמחאות; בתצהירי התובעים הוטעם כי ההמחאות חוללו באי-פירעון מחמת היעדר כיסוי מספיק בחשבון ולא בשל הגבלתו [סע' 9 ב-ת/1 ו-ת/2]. לבסוף, התובעים ביקשו ליצור מצג כאילו כל ההמחאות כולן הוחזרו על-ידי הבנק הנמשך מבלי שנפרעו ונמנעו ביודעין מכל התייחסות לאותו חלק של התמורה המוסכמת ששולם להם וביטויו בהפרש בין סכום העסקה לבין סכום התביעה.

תשלום חלק מהתמורה המוסכמת אינו מתיישב לא עם הגרסה לפיה נעשתה העסקה עם התובעים תוך כוונה של מאן דהוא להונות אותם ולהסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של נתבעת 1, אף לא עם טענה לחילול ההמחאות בשל הגבלת חשבון הבנק של נתבעת 1 שקדמה חודשים אחדים לכריתת העסקה או עם טענה לפיה ההמחאות נמסרו לתובעים בידיעה כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 מוגבל. לכל הטענות הללו לא הובאה ראיה פוזיטיבית קבילה ובעלת משקל והן נותרו בגדר שמועות והנחות בעלמא.

די בטעמים הללו כדי לדחות את התביעה נגד נתבע 2 מחמת אי-הוכחתה.

3.
העילה נגד נתבעים 3 עד 8

עילת התביעה נגד נתבעים 3 עד 8 נסמכה על הרמת מסך ההתאגדות. נטען כי עסקיה של נתבעת 1 הוברחו לנתבעת 3 ולאחר מכן לנתבעת 8 על-מנת להימלט מנושיה של נתבעת 1 וכי הנתבעים 2 ו- 4 עד 7 שפעלו בנתבעת 1 פעלו בהמשך, באותה כשירות, גם בנתבעות 3 ו-8. דא עקא, דבר מהטענות הללו לא הוכח בראיות; הדברים נותרו בגדר השערה ומשאלת לב.

(א)
התובעים נמנעו מהבאת ראיות מן הסוג שעשוי לבסס טענה לעירוב עסקים בין נתבעת 1 לבין נתבעות 3 ו-8, אף לא הוכיחו כי מי מנתבעים 4 עד 7 נטל חלק בפעילותה של נתבעת 1 במועד בו נכרתה העסקה עמה. התובעת מסרה שכל הרשום בתצהיר העדות הראשית שנתנה ידוע לה באורח אישי; בלשונה: "
ממה שאני יודעת וממה שראיתי
" [עמ' 7 ש' 20]. בכל הקשור לזיקה בין נתבעים 2 עד 8 בינם לבין עצמם ובינם לבין הנתבעת 1 התחוור שהצהרה זו אינה אמת: כאן השליכה התובעת את יהבה על 'תחקיר' שעשה בא-כוח התובעים, אישרה שאת שמותיהם של נתבעים 2 עד 8 למדה רק מתחקיר זה 'ומהסיפורים' והצהירה שהיא עצמה לא מתמצאת בנבכי משפחת הנתבעים ובקושי זוכרת את שמותיהם [עמ' 9 ש' 7-3; עמ' 11 ש' 7]. נטל ההוכחה אינו מורם בהפרחת סיסמאות והצהרות סתמיות כאלה שבהן ביקשה התובעת להישמע: "
אני יודעת שהכול נשאר במשפחה וזה מה שעובד שם
", ו"
יהיה מי שיוכיח את זה
" [עמ' 11 ש' 9-8].

הדברים אמורים גם בעדות התובע, שבמונחי מהימנות אף לקתה עוד יותר מעדות התובעת. התובע מסר שלא קרא את תצהירו בטרם התייצב להיחקר עליו בחקירה נגדית, כשנשאל אם תוכנו אמת התחמק והשיב "
אני מאמין שכן
" ובהמשך ביאר את טיב זיקתו שלו לתוכן התצהיר שהוגש בשמו: "
[...] אני חוזר ואומר שאני לא קראתי אותו לפני שבאתי לפה, כל מה שכתוב בו פה כתב עו"ד שלי, אני נתתי לו את כל החומר, אני מאמין שהוא כתב נכון
" [עמ' 13 ש' 27 עד עמ' 14 ש' 3].

(ב)
התובעים לא הצליחו לבסס כל זיקה, עסקית או אחרת, בין נתבעת 3 לבין נתבעת 1. לא הובאה ראיה ממשית לתמיכת טענתם לפיה כל מי שהיה בעל זיקה לנתבעת 1 היה בעל קשר גם לפעילות נתבעת 3. מדובר בשתי חברות שונות שנושאות מספר התאגדות שונה. בהיעדר ראיה טובה לטענות התובעים לא ניתן לקבל את הצהרתם כי הנתבעת 3 נכנסה בנעליה של נתבעת 1 בכל הקשור לעסקיה של האחרונה. בתוך כך לא השכילו התובעים להתמודד עם הטענה כי נתבעת 3 הוקמה במועד שהיה מאוחר לכריתת העסקה עמם [עמ' 10 ש' 20-13; עמ' 14 ש' 26-20]. מועד הקמתה של נתבעת 3, 29.8.2004, אינו שנוי במחלוקת והוא צוין בתצהירי התובעים [סע' 12 ב-ת/1 ו-ת/2]. לא הובא שמץ ראיה על כך שקודם לתאריך זה התנוסס בעסקה של נתבעת 1 שמה של נתבעת זו ומתאריך זה שונה שם העסק לשמה של נתבעת 3. אף לא נטען על-ידי התובעים כי ביקרו בעסקה של נתבעת 1 במועד כלשהו שהיה מאוחר לתאריך מסירת החשבונית, 25.7.2004, בציון מועדי הביקור ומה שאירע בהם, ועל כן תמוהה יומרתם של התובעים להצהיר דבר-מה בעניין זה. כאמור, דו"ח חוקר שעל קיומו הצהיר בא-כוח התובעים בדיון המקדמי לא הוצג לבית-המשפט.

כך גם לא עלה בידי התובעים להוכיח עילה כלשהי נגד נתבע 4, לגביו נטען שהוא בעליה של נתבעת 3, ולא הוגש ולו גם דו"ח רשם החברות על-מנת שיאושש טענה כזו. בדומה, לא עלה בידי התובעים להראות כי הנתבע 5 הוא 'המוח' מאחורי כל החברות הנתבעות ומי שמנהל את עסקיהן [סע' 14 ל-ת/1 ו-ת/2]; הטענה הועלתה באופן סתמי, ללא כל פירוט וללא בדל ראיה לתמיכתה.

(ג)
כאשר נשאלה התובעת בעדותה לפני מדוע הוגשה התביעה נגד נתבע 6 אישרה שאינה זוכרת נתבע זה, כשם שאינה זוכרת מי מהנתבעים האחרים שנגדם הוגש ההליך, ולא ידעה לבאר מה טעם נכלל שמו ברשימת הנתבעים. ראוי להביא את הדברים בלשונה: "
אמרתי לך, אני לא יכולה להגיד לך כי אני לא, אז מה אגיד לך סתם דבר. לא יודעת
" [עמ' 11 ש' 27-24]. תובע שאין ביכולתו לתקף ולהצדיק את תביעתו מעל דוכן העדים, ראוי לו שיימנע מהגשתה.

(ד)
עד כמה הרחיקו התובעים לכת בתביעתם התחוור עת נדרשו להגשת התביעה נגד נתבע 7 והחברה-נתבעת 8. נתבע 7 נולד בתאריך 9.11.1990; במועד כריתת העסקה עם התובעים לא היה אלא קטין כבן שלוש עשרה וחצי שנים [נ/3]. אף לשיטתם של התובעים נתבעת 8 לא החלה את פעילותה אלא בשנת 2010, כשש שנים לאחר כריתת העסקה וביצועה [סע' 15 ב-ת/1 ו-ת/2]. כיצד ניתן לייחס לקטין ולחברה שבעת הרלוונטית טרם נוסדה אחריות מן הסוג לו נטען בהליך דנן? לתובעים הפתרונים. מענה טוב לכך לא נמצא בפיהם. שניהם לא זיהו מי מנתבעים 6 ו-7 שנכחו באולם בית-המשפט לעת הבירור [עדות התובעת בעמ' 11 ש' 13-2 ועדות הנתבע בעמ' 13 ש' 19-16].

(ה)
התובעת אישרה שלא ידוע לה על-אודות מערכת יחסים הסכמית או עסקית בין נתבעת 1 לבין הנתבעים האחרים, ושבה והצהירה כי נאותה להתקשר בעסקה עם נתבעת 1 על-יסוד התרשמותה מאיתנותה הכלכלית ומכך שהיא מנהלת את עסקה במקום מכובד [עמ' 11 ש' 19-16]. אף בכך יש תימוכין לחסרונה של תשתית עובדתית נדרשת להטלת חיוב על נתבעים 3 עד 8 או מי מהם בעילה של הרמת מסך ההתאגדות. את עדות התובעת בעניין זה עצמו סתר התובע, שביקש להישמע בטענה כי יש בחזקתו תיעוד על-אודות זיקתם של הנתבעים האחרים לנתבעת 1 אלא שהוא לא צירף אותו לתצהירו, אף שהוא מצוי באמתחתו [עמ' 15 ש' 11-1]. כבר נאמר לעיל כי הסתרת תיעוד רלוונטי מתיישב יותר עם המסקנה כי הצגתו לא הייתה תומכת בגרסת התובעים אלא דווקא בגרסת הצד שכנגד.

(ו)
בעדויות נתבעים 6 ו-7 לא היה כדי להשלים את שהחסירו התובעים בראיותיהם. אכן, ניתן היה להתרשם כי הנתבעים הללו ביקשו להרחיק את עצמם מנתבעים 2, 4 ו-5, אף שברי ונהיר כי נתבעים 2 ו-4 עד 7 הם בני משפחה אחת [עמ' 16 ש' 11-6; עמ' 17 ש' 22]. דא עקא, בכך שמדובר בבני משפחה אחת שמתגוררים ביישוב אחד אין כדי להרים את הנטל ולהניח את התשתית העובדתית הנחוצה לשם הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חוב שחבה הנתבעת 1 לתובעים לאחרים זולתה.

בעדותו לפני עמד נתבע 6 על דעתו כי אין לו קשרי עבודה עם מי מאחיו. עדותו זו לא נסתרה. למבוקשו להרחיק עצמו מכל היכרות עם הנתבעים האחרים חרף היותם בני משפחתו יש ליתן ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך [עמ' 16 ש' 25-23; עמ' 17 ש' 10-9]; אין בו כדי לסייע לתובעים כהוא זה בהרמת נטל השכנוע שחל עליהם בכל הקשור לעילתם כלפי הנתבעים.

אף בעדותו של נתבע 7 לא היה כדי לסייע לתובעים. כאמור, הלה היה קטין בעת שנכרתה העסקה שעליה נסבה התובענה [עמ' 19 ש' 15-14]. נתבע 7 ביאר שנתבע 4 הוא אביו, נתבע 2 דודו ואילו נתבע 6 – בן-דודו [עמ' 18 ש' 30 עד עמ' 19 ש' 9 ועמ' 19 בש' 17-16]. יחד עם זאת עמד על דעתו כי הוא עצמו עבד בתחום העופות והפעיל משחטה רק באמצעות חברה שפתח בשנת 2010 – היא נתבעת 8, אותה שכר מחברה בשם שימורי הגליל שהייתה בבעלות נתבע 6 ואדם נוסף בשם רפי אבו שקארה [עמ' 19 ש' 27-22; עמ' 20 ש' 27-24; עמ' 22 ש' 10-1]. בתוך כך הכחיש כל קשר של אביו, נתבע 4, לנתבעת 1 [עמ' 20 ש' 21-20 ו- 29-28].

(ז)
התובעים גרסו כי החברות נתבעות 3 ו-8 שימשו למילוט פעילותה של נתבעת 1 מנושיה. מעדותו של נתבע 7 עלה כי פעילותה של נתבעת 8 קשורה דווקא בפעילותה של חברה אחרת, שימורי הגליל, שאין לה זכר בכתב-התביעה או בתצהירי התובעים. די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי התיזה שביקשו התובעים להציג בהליך זה.

על כן נדחית התביעה גם נגד נתבעים 3 עד 8.

4.
על נטל השכנוע והרמתו

(א)
התובעים הם 'המוציא מחברו'; עליהם הנטל לשכנע בנכונות טענותיהם ולהביא לשם כך ראיות בכמות ובאיכות הדרושה שתצלח את רף מאזן ההסתברויות שנוהג בהליך אזרחי. מן האמור לעיל עולה כי בראיות התובעים לא היה כדי לצלוח ולו גם את הסף התחתון של רף זה, בכל הקשור לתביעה נגד נתבעים 2 עד 8. עילות התביעה נגד הנתבעים הללו נסמכו על שמועות וסברות ולא על ראיות של ממש. בתוך כך נמנעו התובעים מהצגת ראיות רלוונטיות שלשיטתם שלהם נמצאו תחת ידם.

אכן, מבין הנתבעים נתנו תצהירים נתבעים 6 ו-7 לבדם, אלא שאין בכך כדי לסייע לתובעים.
תובע שנושא בנטל להוכיח את תביעתו אנוס להביא ראיות לשם כך, זולת אם הועבר הנטל אל מגרשו של הצד האחר מכוח הוראה שבדין. שונים הדברים באשר לנתבע; אין עליו חובה להביא ראיות והוא רשאי להסתפק בכך שיעמיד את התובע ועדיו לחקירה נגדית. הימנעות נתבע מהבאת ראיות כרוכה בסיכון: אם יהיה בראיות התובע כדי להרים את הנטל יועבר הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור אל מגרש הנתבע; בהיעדר ראיות כאלה יקבע בסופו של יום שהתובע נשא בנטל השכנוע והנתבע יחוב כלפיו. מאידך גיסא, אם לא היה בראיות התובע כדי להרים את נטל השכנוע לא יעבור נטל הבאת הראיות אל הנתבע ולהימנעותו מהבאת ראיות לא תהיה כל נפקות.

הדברים יפים בענייננו. כל הנתבעים התגוננו נגד התביעה בהגשת כתב-הגנה ועל כן אין כל מקום ליתן נגד מי מהם פסק-דין בהיעדר הגנה. לדיון ההוכחות התייצב בא-כוחם. אכן, רק נתבעים 6 ו-7 התייצבו לדיון ואילו נתבעים 2, 4 ו-5 נמנעו מכך; לדברים הללו ינתן ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך שכן ראוי שמי שהוא בעל-דין יכבד את ההליך ויתייצב אליו באורח אישי, אפילו אין בדעתו למסור עדות – כל עוד לא שוחרר מהתייצבות על-ידי בית-המשפט. יחד עם זאת להימנעותו של מי מהנתבעים להעיד בהליך דנן אין כדי לסייע לתובעים ואין בהימנעות זו כדי להשלים יש מאין את שהחסירו התובעים בראיותיהם שלהם. משלא הורם נטל השכנוע הראשוני על-ידי התובעים בראיותיהם לא עבר הנטל המשני של הבאת הראיות לסתור למגרש הנתבעים. לא-זו-אף-זו, נוכח חולשת ראיותיהם של התובעים היו הנתבעים רשאים להודיע, בתום פרשת התביעה, כי הם מבקשים למשוך את תצהירי נתבעים 6 ו-7 שהוגשו לתיק בית-המשפט וכי ימנעו מהבאת ראיות. זוהי התנהלות דיונית שנתבע בהליך אזרחי זכאי לה ואין בה כדי להוסיף נופך לראיותיו של תובע שלא הרים את נטל השכנוע.

(ב)
התובעים עשו דין לעצמם וצרפו לסיכומיהם ראיות שלא היו חלק מתצהיריהם; כך באשר לתמצית רישום ביחס לחברה עוף שוק - הכפר בע"מ ח.פ. 513152710 ולחברה שימורי הגליל בע"מ ח.פ. 512067794 שאינן צד להליך דנן וכך באשר לצירוף דו"חות
bdi

בהתייחס לנתבעת 3 ולנתבעת 8. התובעים לא ביקשו וממילא לא קיבלו את רשות בית-המשפט לצרף לסיכומים מסמכים שאינם חלק ממסכת הראיות ואשר לא הוגשו בדרך המלך, אגב הבירור העובדתי. הנתבעים הלינו על כך בסיכומיהם [סע' 32-31]. לא באה התייחסות לכך בסיכומי התגובה מטעם התובעים.

צירוף ראיה לסיכומים הוא מעשה פסול מיסודו. יש בו כדי לשלול מן הצד שכנגד את הזכות היסודית להעמיד את מגיש הראיה לחקירה נגדית. תמציות רישום מרשם החברות ודו"חות
bdi
שצורפו לסיכומי התובעים שלא כדין, מבלי שצורפו לתצהיריהם, יוצאו אפוא מתיק בית-המשפט; הם אינם נכללים בחומר הראיות שלפיו יוכרע הדין [
ע"א 759/81 ברש נ' עו"ד ירדני, מא
(2) 253, 270 (1986)]. לצירופם בדרך-לא-דרך ינתן ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך.

(ג)
עילתם העיקרית של התובעים נגד נתבע 2 – והיחידה נגד נתבעים 3 עד 8, הייתה הרמת מסך ההתאגדות. מושכלות יסוד הן כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת אשר כשרה לכל זכות, חובה ופעולה אשר עולות בקנה אחד עם היותה גוף מאוגד. מכך נובע הכלל שמשקיף על חברה כעל גוף בעל אישיות משפטית שהיא נפרדת ומובחנת מזו של בעליה וחברות אשר קשורות אליה. הרמת מסך ההתאגדות פועלת באופן מנוגד לעקרונות אלה; תוצאתה יחוס של חובות החברה לבעלי מניות ובעלי תפקיד בה. על כן משקיף המשפט על הסעד של הרמת מסך כעל סעד מרחיק לכת שלא יוענק בנקל [ר' פסק-הדין המקיף שניתן בת"א (מח' ת"א) 2020/98 עיריית תל אביב נ' שפירא (10.9.2013)].
בראש ובראשונה על בית-המשפט להקפיד כי בטרם יוענק הסעד תוכח העילה המזכה בו על כל פרטיה ודקדוקיה ותונח התשתית העובדתית הצריכה לעניין. תשתית כזו לא הוכחה על-ידי התובעים במקרה דנן.

לעניין אין זה בפסק-הדין שניתן בציר היחסים שבין בנק מזרחי טפחות לבין נתבעת 1 וחלק מהנתבעים דנן כדי לסייע לתובעים [תא"ק (של' ת"א) 17245-09-09 בנק מזרחי טפחות תל אביב סניף ראשי נ' עופות הישוב בע"מ
; להלן תביעת הבנק]. התובעים היפנו להחלטה בבקשה למתן רשות להגן מיום 2.12.2010 ופסק-דין חלקי מיום 30.4.2012 שניתנו שניהם בתביעת הבנק. פסק-הדין החלקי מתייחס לנתבעים 4, 5 ו-7 בתביעת הבנק – זוהייר, מרואן-מורן ונעים אבו שקארה – שכלל אינם צד להליך דנן. לפסק-דין זה, שנסמך על כתבי-ערבות שחתמו הנתבעים הללו, אין רלוונטיות בהליך דנן. נתבעים 2, 3 ו-8 בתביעת הבנק הם נתבעים 2, 5 ו-4 בהליך דנן, בהתאמה. דא עקא, תביעת הבנק כנגדם התקבלה בשל כך שנתבע 2 שם לא הגיש בקשת רשות להתגונן ואילו נתבעים 3 ו-8 שם הגישו בקשה כזו אך לא התייצבו לדיון שנקבע בה [ר' סעיף 5 להחלטה בעניין בקשת רשות להגן]. מדובר בפסק-דין שאין בו ממצא שיוצר השתק פלוגתא או השתק עילה בהליך דנן.

ג.
סיכומם של דברים

התביעה מתקבלת במלוא סכומה נגד נתבעת 1 בלבד; הנתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכומים המצטברים שנמנו לעיל בחלק ב(1)(ד).

התביעה נדחית במלוא סכומה בהתייחס לנתבעים האחרים.

בסיכומי התגובה כינו התובעים את נתבעים 2, 4 ו-5 במילים 'ראשי כנופית אבו שקארה' [שם, בסע' 5(ה)]. מדובר בשפה בוטה ומתלהמת שמקומה לא יכירנה בהליך משפטי. בשל התבטאות זו ובשל צירוף מסמכים לסיכומיהם שלא כדין ישלמו התובעים הוצאות לאוצר המדינה בסך 4,000 ₪ ליום פסק-הדין. הסכום ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

על-אף דחיית התביעה נגד נתבעים 8-2 איני מחייבת את התובעים בתשלום הוצאות לנתבעים הללו: ביחס לנתבעים 6 עד 8 – בשל ניסיונם של נתבעים 6 ו-7 להרחיק עצמם שלא ביושר מהיכרות עם נתבעים אחרים; ביחס לנתבעים האחרים – בשל כך שלא כיבדו את ההליך ואת בית-המשפט בנוכחותם אף שלא ביקשו, ולא קיבלו, פטור מהתייצבות לדיונים.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 35613-07/11 שרה להב, גדעון להב נ' עופות הישוב בע"מ, סמיח אבו שקארה, משחטת עופות הישוב 2004 בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 11/03/2014)