פסקי דין על הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים | פסקי דין על מרדירוס מטוסיאן

9657/90 א     11/03/2014




א 9657/90 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' מרדירוס מטוסיאן








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 9657-90 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים
נ' מטוסיאן




תיק חיצוני:




בפני

כב' הרשם
אורי פוני


התובעת

הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים


נגד


הנתבע

מרדירוס מטוסיאן



החלטה


1.
בשנת 1990 הגישה התובעת כתב תביעה ובו עתרה לפינויו של הנתבע מנכס שבבעלותה הנמצא בירושלים.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע שכר את הנכס מהתובעת אולם הפר את הסכם השכירות בכך שהפסיק לשלם את דמי השכירות במשך מס' שנים.

עוד טוענת התובעת כי הנתבע נטש את הנכס ואף גרם לו לנזקים.

2.
ביום 26.11.90 ניתן כנגד הנתבע

פסק דין
לאחר שלא הוגש כתב הגנה במועד.

3.
מאחר והתיק הינו משנת 1990, הוא בוער.

4.
במהלך חודש אוקטובר 2012 הוגשה מטעם הנתבע בקשה לשחזור התיק והוא אכן שוחזר.

5.
לאחר שחזור התיק, הוגשה ביום 19.5.13 בקשה ע"י הנתבע לביטול פסק הדין.

6.
בנימוקיו לביטול פסק הדין העלה ב"כ הנתבע את הטענות הבאות:

ראשית, על קיום הליך זה ופסק הדין שניתן בעקבותיו נודע לנתבע, לראשונה, וזאת לאור הליך משפטי נוסף המתייחס לנכס הנדון.

שנית, כתב התביעה ופסק הדין מעולם לא הומצאו, שכן הנתבע עזב את הארץ עוד ביום 11.4.90
וזאת כשלושה חודשים טרם הוגשה התביעה דנן וכי ממועד זה ועד היום הוא טרם חזר ארצה.
שלישית, הליך ההמצאה הינו פגום. כן נטען, בין היתר, כי נציגי התובעת בבואם לבצע את מסירת כתב התביעה לנתבע ידעו היטב כי עובר להגשת הבקשה הנתבע לא היה בארץ וכי הוא עזב את הארץ בנסיבות הכרוכות בהגנה על חייו.
ב"כ הנתבע מצביע על כך שאף אישור המסירה שהומצא לצורך קבלת פסק הדין בהעדר הגנה אינו תקין, שכן צוין בו כי בכתובת לא ידועה בוצעו שני ביקורים בלבד ולאחר שלא מצאו איש בבית הדביקו את כתב התביעה על הדלת.
אף תצהיר לאימות האמור באישור המסירה לא ניתן.
רביעית, אף פסק הדין מעולם לא הומצא כדין לנתבע אלא ביום 3.10.13 ואין בפי התובעת כל ראיה למסירתו כדין לידי הנתבע.

7.
התובעת בתגובה לבקשה העלתה טענה מקדמית ולפיה הבקשה אינה מצויה בסמכות רשם שכן רק הרשם שנתן את פסק הדין רשאי לבטלו. מאחר ומותב זה לא הוא אשר נתן את פסק הדין, הרי שמי שמוסמך לדון בבקשה הינו שופט.

8.
לגוף הבקשה טוענת התובעת כי המצאת כתב התביעה לנתבעת נעשתה כדין. ראיה לכך מוצאת התובעת בפסק הדין עצמו בו ציין הרשם דאז שנתן את פסק הדין כי הוברר לו כי בוצעה מסריה כדין, וזאת בהסתמך על פסק הדין בעניין עמידן (ע"א 1645/03). על פי הלכה זו נקודת המוצא היא חזקת התקינות.

התובעת אינה חולקת על כך שהנתבע יצא לחו"ל בחודש אפריל 1990 ועד בטרם הוגשה התביעה ומאז לא שב לישראל עד עצם היום הזה.
התובעת ממשיכה ומציינת כי פעלה כדין וזאת לאור הוראות תקנה 483 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי שלפיהן ניתן להסתפק בהדברת העתק מכתב התביעה בנכס שגלביו הוגשה תביעת הפינוי. מכאן שאין כל משמעות לטענת הנתבע כי בוצעו 2 ביקורים בנכס ולא שלושה כנדרש.
אף לעניין ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט מתנגדת התובעת לביטול, שכן לשיטתה, אין בפי הנתבע הגנה ראויה לכאורה. לשיטתה, אין בבקשה כל מענה לעילות התביעה כמפורט בכתב התביעה לרבות אי תשלום דמי שכירות ונטישת הנכס. לטענתה, די בעובדה
כי הנתבע בהיותו דייר מוגן בנכס לא מחזיק בנכס ולא משלם דמי שכיורת החל מחודש אפריל 1990, יש בה הוכחה ניצחת כי הנתבע נטש את הנכס ולמעשה איבד את זכותו כדייר מוגן.

9.
לאחר עיון בחמר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

לאור תגובת התובעת לעניין הוראות תקנה 483ב' שעל פיהן בוצעה ההמצאה של פסק הדין לקבוע בעניינו עמדה התובעת בהוראות התקנה עת המציאה את כתב התביעה בדרך של הדבקה בנכס נשוא כתב התביעה. מאחר והליך זה הינו אחת מדרכי ההמצאה המוכרים על פי תקנות סדר הדין האזרחי ולאור חזקת התקינות כמבואר לעיל, ומאחר והנתבע לא הביא כל ראיה לסתור את חזקת התקינות, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

כמו כן, לא שוכנעתי כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט. על מנת שבית המשפט ישתמש בשיקול דעתו בבואו להחליט לבטל את פסק הדין, על הנתבע להציג את סיכויי הגנתו ואת האינטרס שלו בביטול פסק הדין.

לעניות דעתי, כשל הנתבע בהצגת גרסת הגנה שבגינה יש לאפשר לו את יומו בבית המשפט.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הינו דייר מוגן בנכס. התביעה לפינוי הנכס הוגשה לאחר שנטען כלפיו כי נטש את הנכד ולא שילם דמי שכירות.
העובדה כי הנתבע מתגורר מחוץ לגבולות המדינה למעלה מ-23 שנים ולא ביקר בארץ במהלך תקופה זו, ולו פעם אחת, יש בה כדי להצביע כי אין לנתבע כל זיקה לנכס. הנתבע אף לא ניסה לטעון ולהוכיח כי דמי השכירות שולמו או הופקדו לטובת התובעת בדרך כלשהי.
על פי ההלכה הפסוקה, על הנתבע להצביע כי ביטול פסק הדין לא יצמיח לו תועלת.
בהעדר הגנה לטענות המועלות בכתב התביעה, אין כל תועלת בביטול פסק הדין.

10.
כאמור, ב"כ התובעת טען בתגובתו כי בקשה זו אינה בסמכות מותב זה היות והוא לא נתן את פסק הדין.

לעניות דעתי, אין מקום לקבל טענה זו. הרשם שנתן

פסק דין
בשנת 1990 אינו מכהן עוד במערכת בתי מהשפט. בנסיבות אלה, אין כל מניעה כי רשם אחר ולאו דווקא שופט ידון בבקשה, וזאת בעיקר לנוכח העובדה כי המדובר ב

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה שכמוהו ניתנים חדשות לבקרים.

11.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.




ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.








א בית משפט שלום 9657/90 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' מרדירוס מטוסיאן (פורסם ב-ֽ 11/03/2014)