פסקי דין על קולמן משה | פסקי דין על בינדר משה

3450/03 א     21/11/2004




א 3450/03 קולמן משה נ' בינדר משה




1
בתי המשפט
א 003450/03
בית משפט השלום בפתח-תקוה
21/11/2004

כב' השופט אהרן מקובר

בפני

קולמן משה

בעניין:
התובע
ש.פרידמן
, קלך

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
בינדר משה
הנתבע
חלפין
, יוסף

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין


1. זוהי תביעה בסדר דין מהיר, שבה תובע התובע מהנתבע החזר סכום של 28,500 ש"ח, שהוא מחצית הסכום ששילם התובע לבנק לחיסול חוב אשר התובע והנתבע היו ערבים לו במשותף.

2. התובע טוען כי בתאריך 20.7.95 רכשו חברת ברוש השקעות ובניין בשרון בע"מ (להלן: "ברוש בע"מ") וחברת משה בינדר השקעות ובנייה בע"מ (להלן: "בינדר בע"מ"), בחלקים שווים, יחידת דיור במלון כרמל בנתניה, הידועה כיחידה 1407 בחלקה 99 בגוש 8253 (להלן: "הנכס").

3. לצורך מימון חלקה הגדול של רכישת הנכס, לקחו חברות ברוש בע"מ ובינדר בע"מ
הלוואה (להלן: "ההלוואה") ממשכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), בסכום של 270,000 ש"ח (קרן), ביום 2.1.96 (נספח 1 לתצהיר ת/1).

4. כתנאי להלוואה דרש הבנק וקיבל את הבטוחות הבאות: התחייבות לרשום משכנתא על זכויות חב' בינדר בע"מ וחב' ברוש בע"מ בנכס, וכן ערבות אישית של משה קולמן-בעל המניות ומנהל חב' ברוש בע"מ ושל משה בינדר- בעל המניות ומנהל חב' בינדר בע"מ (עמ' אחרון בחוזה ההלוואה, נספח 1 בתצהיר ת/1).

5. התובע טוען כי תשלומי ההלוואה לבנק נפרעו כסדרם, באמצעות תשלומים שמקורם בשתי הוראות קבע; מחצית כל תשלום שולמה מחשבונה של חב' ברוש בע"מ ומחצית השניה של התשלום שולמה מחשבונה של חב' בינדר בע"מ.

6. התובע טוען כי במהלך שנת 2000 הפסיק הבנק של חב' בינדר בע"מ לכבד את הוראת הקבע שלה, ובעקבות כך החלו להיווצר פיגורים בתשלומי החזר ההלוואה.

7. בתאריך 21.11.00 פתח הבנק בהליכי מימוש משכון בהוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התמנה ב"כ הבנק ככונס נכסים וקיבל הנחיות להוציא את הנכס למכירה.

8. ביום 20.3.02 שלח ב"כ הבנק מכתב לתובע, שבו הוא כתב כי התברר לבנק ששווי הנכס במכירתו בהליכי כינוס נכסים בהוצל"פ, נופל בהרבה משיעור יתרת החוב של שתי החברות לבנק בהוצל"פ, ולפיכך מתכוון הבנק להגיש תביעה כספית בגין מלוא סכום ההלוואה, כנגד התובע והנתבע, שהם הערבים להלוואה (נספח 2 לתצהיר ת/1).

9. במכתב מיום 20.3.02 כתב עוד ב"כ הבנק לתובע, כי בטרם תוגש התביעה, מצא הבנק לנכון לפנות אל התובע על מנת לנסות ולהגיע להסדר, על דרך של פדיון הנכס ע"י התובע, כנגד סילוק מלוא סכום החוב לבנק, כולל הוצאות המימוש ושכ"ט עו"ד (שם).

10. ביום 18.4.02 נפגש התובע ביחד עם ב"כ ועם כונס הנכסים וב"כ הבנק. בפגישה זו נמסר לתובע ע"י הכונס כי החוב בתיק ההוצל"פ נכון לאותו יום עומד על סך של כ - 465,000 ש"ח, לא כולל יתרות פיגורים בחשבון ההלוואה מאז נפתח תיק ההוצל"פ ועד לאותו יום, וכי התקבלה אצל הכונס הצעת רכישה אחת בלבד בסך של 250,000 ש"ח, אשר בדעת הכונס לקבלה אלא אם כן יציע התובע הצעה טובה יותר.

הכונס אמר עוד לתובע באותה פגישה, כי אם לא יגיעו להסדר שיפרע את יתרות החוב כלפי הבנק, לרבות תיק ההוצל"פ ושכ"ט עו"ד, יגיש הבנק תביעה כנגד התובע וכנגד הנתבע באופן אישי בגין ערבותם לחוב (תדפיס יתרות החוב בהוצל"פ נכון ליום 18.4.02 על סך 465,430.92 ש"ח, מצורף כנספח 3 לתצהיר ת/1).

11. בתאריך 24.4.02 שלח כונס הנכסים לתובע מכתב נוסף ובו הודיע לו כי יתרת הפיגורים בחשבון ההלוואה, ללא שכ"ט עו"ד, עומדת על סך 73,740 ש"ח, נכון לאותו מועד, בנוסף לחוב ההוצל"פ (נספח 4 לתצהיר ת/1).
12. התובע ניהל משא ומתן עם ב"כ הבנק וכונס הנכסים, והגיע עימם להסדר כדלהלן:
א. חברת ברוש בע"מ תרכוש את הזכויות בנכס במחיר העולה בכ - 10% על סכום ההצעה שהתקבלה במסגרת הליכי המימוש, לפי מחיר של 270,000 ש"ח לכל הנכס.
ב. חברת ברוש בע"מ תשלם לעוה"ד של הבנק את הוצאותיהם המשפטיות בגין תיק ההוצל"פ וכינוס הנכסים בסך של כ - 24,000 ש"ח.
ג. התובע ישלם לבנק סך של 55,000 ש"ח בגין הערבות לבנק.
(עותק ההסכם מצורף כנספח 6 לתצהיר ת/1).

13. בתאריך 12.8.02 שלח כונס הנכסים מכתב לחברת בינדר בע"מ וביקש את הסכמתה להסדר אליו הגיע עם התובע . כונס הנכסים הודיע לתובע כי לא היתה כל תגובה למכתב שנשלח על ידו לחברת בינדר בענין ההסדר (מכתב הכונס מצורף כנספח 7 לתצהיר ת/1).

14. כונס הנכסים הגיש לראש הוצל"פ בקשה לאישור ההסדר עם חברת ברוש והתובע (נספח 5 לתצהיר ת/1). בתאריך 30.9.02 אישר ראש ההוצל"פ את ההסדר (נספח 9 לתצהיר ת/1)
בתאריך 2.10.02 הודיע כונס הנכסים לתובע כי בקשת ההסדר אושרה ע"י ראש ההוצל"פ (נספח 8 לת/1).

15. התובע שילם לבנק על פי ההסדר, סכום של 55,000 ש"ח בשל ערבותו להלוואה, וזאת בשני תשלומים, האחד בסך 40,000 ש"ח ביום 12.8.02, והשני בסך 15,000 ש"ח ביום 16.10.02 (החשבוניות צורפו כנספח 10 לתצהיר ת/1).

16. התובע דורש מן הנתבע להשיב לו את מחצית הסכומים ששילם לבנק בתוקף ערבותו לבנק, וזאת בשל היות הנתבע ערב במשותף ביחד איתו לבנק, דהיינו סך של 27,500 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה עומד על סך 28,500 ש"ח.

17. הנתבע העלה טענות שונות כנגד התובע, בכתב הגנתו. לדיון עצמו לא התייצב הנתבע, ולא היו כל עדים מטעמו. ב"כ הנתבע הסתפקה, על כן, בחקירת התובע.

18. הנתבע טוען כי פרטי הנכס הנכונים הם גוש 8253, חלקה 99, בעוד שהתובע צירף לתביעתו הסכם המתייחס לגוש 8253 חלקה 101.

19. הנתבע טוען כי הוא ביקש מהתובע להשכיר את הנכס, אולם התובע סירב ובכך גרם נזקים לנתבע ויש לקזזם מסכום התביעה. להערכת הנתבע מגיע לו דמי שכירות חודשיים בגין חלקו בנכס בסך 500$, במשך 5 שנים, ובסה"כ 36,000 $.

20. הנתבע טוען כי כל אחד מהערבים ערב אך ורק לחלקו הוא בנכס.

21. הנתבע טוען כי הבנק מכר את הנכס בשווי נמוך מדי, לאור חוות דעת של שמאי פרטי מטעם הנתבע שהעריך את הנכס בסך של 306,000 ש"ח במימוש מהיר. לטענת הנתבע, הבנק לא שקד בצורה ראויה למציאת רוכש לנכס, ומכירת הנכס בשווי נמוך מזה שנקבע בחוו"ד השמאי של הנתבע מהווה ויתור על יתרת החוב. לטענת הנתבע, התובע היה צריך להעלות טענה זו כלפי הבנק, ואם שתק, רואים אותו כמי שוויתר על ההפרש שבין השווי האמיתי של מחצית הזכויות בנכס לבין המחיר שבו הנכס נרכש בפועל.

22. הנתבע טוען כי התובע הגדיר את תשלומי הרכישה שבהם קנתה חב' ברוש מהבנק את מחצית הזכויות בנכס, כתשלומים מכוח ערבותו, על מנת שיוכל לתבוע סכום זה בתביעת השתתפות מהנתבע.

23. הנתבע טוען לחילופי חילופין עוד טענות שונות, כשכל הטענות מתבססות על חווה"ד של השמאי הפרטי שלו לגבי שוויו של הנכס במימוש מהיר, ועל כך שהבנק לא היה רשאי להפחית את סכום הרכישה מעבר לסכום שבו השמאי הפרטי של הנתבע העריך את שווי הנכס.

24. הנתבע טוען כי למיטב זכרונו, בא כוחו התנגד בפני
כונס הנכסים להסכם, אולם הצדדים התעלמו מכך והמשיכו בהליכים בהוצל"פ מבלי להביא את התנגדות חברת בינדר בפני
כבוד ראש ההוצל"פ.

דיון

25. אין לקבל את טענת הנתבע בדבר הנזק שנגרם לו בשל אי השכרת הנכס. התובע העיד בבית המשפט כי הנתבע כלל לא ביקש ממנו להשכיר את הנכס. התובע אמר כי הנתבע אף השתמש בנכס לצרכיו (עמ' 2, שו' 1 -2 לפרוטוקול). הנתבע עצמו לא התייצב ולא העיד. גם הסכומים שצויינו ע"י הנתבע בכתב הגנתו, הינם סכומים בעלמא. אין ממש בטענה הנ"ל.

26. טענת הנתבע כאילו כל אחד מן הערבים היה ערב לחלקו הוא בנכס, אינה עולה בקנה אחד עם חתימות שני הערבים - התובע והנתבע - על חוזה ההלוואה. בחוזה ההלוואה חתמו התובע והנתבע כערבים במשותף להלוואה, דהיינו ערבותם היא מלאה, ביחד ולחוד, לכל סכום ההלוואה.

27. כל הטענות שמעלה הנתבע כנגד ההסכם שנעשה בין התובע ובין כונס הנכסים, צריכות להידחות. ההסכם הובא לאישור ראש ההוצאה לפועל ע"י כונס הנכסים מטעם הבנק, וראש הוצאה לפועל אישר אותו. מכתב ששלח כונס הנכסים לחב' בינדר בענין ההסכם, בטרם אושר ע"י ראש ההוצל"פ, לא נענה על ידה, כפי שכתב הכונס במכתבו לתובע (נספח 7 לת/1). כל טענה כנגד ההסדר היתה צריכה להיטען במסגרת תיק ההוצל"פ.
לא ניתן להעלות כיום, במסגרת התובענה דנן, טענות כנגד ההסכם שעשה כונס הנכסים במסגרת תיק ההוצל"פ או כנגד אישורו ע"י ראש ההוצל"פ.

28. יש לדחות גם את כל הטענות השונות שמעלה הנתבע, המבוססות על חוו"ד של שמאי פרטי משלו בנוגע לשווי הנכס בעת שנמכר ע"י כונס הנכסים, ואת כל החישובים השונים שהעלה הנתבע בטענותיו החילופיות בהסתמך על חוו"ד זו. כונס הנכסים העמיד את הנכס למכירה וקיבל הצעת קניה אחת מצד ג'. הכונס פעל כדין כאשר מכר לחברת ברוש בע"מ את מחצית הזכויות בנכס במחיר העולה על הצעת הקניה שקיבל.

התובענה דנן אינה המקום לבדוק את פעולות הכונס. הכונס קיבל אישור לפעולותיו מראש ההוצאה לפועל, ובכך תם הענין בכל הקשור עם פעולות אלו. בוודאי שאין הנתבע יכול להמציא כיום חוות דעת של שמאי כלשהו מטעמו אשר מעריך את הנכס בסכום כזה או אחר. אין כל נפקות להערכה פרטית כזו כיום.
יצויין כי השמאי מטעם הנתבע גם לא בא כלל להעיד בבית המשפט וממילא חוות דעתו גם לא התקבלה.

29. התובע הוכיח בבית המשפט כי הוא שילם לכונס את הסכום שטען לו, באמצעות דפי חשבון וקבלות. התובע הראה כי הוא שילם לבנק 55,000 ש"ח בגין הערבות שנתנו התובע והנתבע יחד להלוואה. זה היה ההסכם בין התובע והבנק, כפי שנעשה ונכתב (סעיף 3.1 בהסכם נספח 6 לת/1). כך גם נכתב בבקשה שהגיש הכונס לאישור ראש ההוצאה לפועל (סעיף 7.4 בבקשה, נספח 5 לת/1).

אילו צד ג' זר כלשהו, היה רוכש את מחצית הזכויות בנכס בסכום ששילמה חברת ברוש, והתובע היה משלם בנפרד את הסך של 55,000 ש"ח לבנק מכוח הערבות הקיימת, כי אז לא היה יכול הנתבע לטעון דבר כנגד כך. העובדה שחברת ברוש בע"מ היא זו שרכשה את מחצית הזכויות בנכס, כפי שרכשה, אינה פוגמת או פוגעת בצורה כלשהי במכירה או בתשלום מכח הערבות.

העובדה שמחירי הדירות והנכסים השונים ירדו בשוק, כך שמחיר הזכויות בנכס בעת שמחציתן נרכשה מכונס הנכסים ע"י חברת ברוש היה נמוך יותר ממחיר הזכויות בנכס בעת הרכישה, הינו תולדת המצב הכללי במשק באותו זמן. אפשר שהתובע עשה בכך עסקה טובה, אולם זו היתה עסקה כשרה לכל דבר.

הנתבע אינו יכול להלין על רכישת מחצית הזכויות בנכס ע"י חברת ברוש בע"מ, כאשר חברת בינדר בע"מ היא זו שהפסיקה לשלם בגין ההלוואה ובעקבות כך הועמד הנכס למכירה על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק. החברה שבשליטת הנתבע היא הגורם לכל ההסתבכות שהביאה בסופו של דבר למכירת מחצית הזכויות בנכס.

30. טענת הנתבע, כאילו התובע ניסה להגדיר את תשלומי הרכישה כך שחלק מהם ישוייכו כביכול לתשלום מכוח הערבות, על מנת שיוכל לתבוע את מחציתם מהנתבע, אין לה כל יסוד ואין לקבלה. הוא הדין בנוגע לטענת הנתבע כאילו התובע הרויח למעשה פעמיים, פעם אחת כאשר קנה את מחצית הזכויות בנכס במחיר הנמוך משוויו האמיתי, ופעם שניה בכך שהגדיר חלק מהתשלומים לתשלומים מכוח ערבותו. אין כל בסיס לטענה זו והיא נטענה בעלמא בלבד.

31. בקשר לטענת הנתבע כי פרטי הנכס הנכונים הינם גוש 8253 חלקה 99, בעוד התובע צירף הסכם של גוש 8253 חלקה 101, הרי שמדובר באותה יחידת דיור. בכל המסמכים השונים נכתב הנכס כחלקה 99, למעט בהסכם שנעשה ע"י כונס הנכסים, שם כונה הנכס כחלקה 101, עפ"י נסח רישום מקרקעין (נספח 6 לת/1). ככל הנראה בעת הרישום בלשכת רישום המקרקעין שונה מספר החלקה. בכל מקרה, הנכס מוגדר בכל המסמכים, ללא יוצא מן
הכלל, לרבות בהסכם שנעשה ע"י כונס הנכסים, כיחידה מספר 1407. אין גם חולק שמדובר בנכס אחד בלבד שנרכש במשותף ע"י חברות ברוש בע"מ ובינדר בע"מ.

32. טענת הנתבע כאילו בא כוחו הודיע לכונס הנכסים על התנגדותו להסדר, אין לה כל סימוכין והיא לא הוכחה. כפי שכבר נאמר, הנתבע לא הופיע כלל לדיון ותצהירו לא התקבל כראיה. גם לא הוגש כל מסמך שיתמוך בגירסה זו. מנגד, הוגש מכתבו של הכונס שאומר את ההפך הגמור, דהיינו, שהכונס פנה לחברת הנתבע בעניין ההסדר והנתבע לא השיבו דבר.

33. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בסך 28,500, בתוספת ריבית בשיעור 4% לשנה והפרשי הצמדה ומדד מיום הגשת התביעה - 25.5.03, ועד התשלום בפועל.

34. הנתבע ישלם לתובע החזר אגרת משפט, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ שני הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום ח' בכסלו, תשס"ה (21 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
א. מקובר, שופט








א בית משפט שלום 3450/03 קולמן משה נ' בינדר משה (פורסם ב-ֽ 21/11/2004)