פסקי דין על ב. ק. אופק טרייד שיווק ומסחר בע"מ | פסקי דין על עיני יוסף

40271/03 א     21/11/2004




א 40271/03 ב. ק. אופק טרייד שיווק ומסחר בע"מ נ' עיני יוסף




1
בתי המשפט
ת"א 040271/03
בבית משפט השלום בתל אביב-יפו
21/11/2004
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

ב. ק. אופק טרייד שיווק ומסחר בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
עיני יוסף
הנתבע

פסק דין
1. התובעת היא חברה העוסקת בין היתר בניכיון שיקים, והיא הגישה ללשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 9-03-06812-16 כנגד הנתבע ארבעה שיקים על סך 26,000 ₪ כל אחד, שמועדי פרעונם בחודשים פברואר ומרץ 2003.
השיקים חוללו בטענת עיקול + א.כ.מ.

2. בבקשה לביצוע שטר המהווה את כתב התביעה, משניתנה לנתבע רשות להתגונן, נכתב בפרק ו' כי השיקים חתומים על ידי החייבת 1 (ש.ע.א. דרג בנין בע"מ להלן: "החברה") ובהסבת החייב מספר 2 - דהיינו הנתבע עיני יוסי.

בסעיף 7 לפרק ו' נכתב:
"הואיל ונפתח תיק נוסף, סכום שישולם בתיק הנוסף ידווח לתיק זה ויקוזז בהתאם".

3. מנהל התובעת, אשר העיד בתיק, ציין, כי אותו תיק נוסף נפתח לביצוע שיק על סך 100,000 ₪ בחתימתו של עמוס אליהו, שהוא היה הבעלים של החברה. (עמוד 19 לפרוטוקול).
4. תמצית טענות התובעת:
א) הנתבע נהג לבצע אצל התובעת נכיון שיקים של לקוחותיו ונהג לעמוד בהחזרים במהלך השנים.
במהלך יולי 2002 התקשר הנתבע למנהל התובעת (להלן: "קובה") וביקש ממנו לבצע נכיון שיקים בסך 150,000 ₪ עבור חברו עמוס אליהו אשר היה הבעלים של החברה.
קובה טען, כי הוא הסכים לכך בכפוף לכך שהנתבע יהיה ערב לפרעונם של השיקים, והנתבע אכן הסכים לכך.

לאחר מכן, הביא עמוס אליהו לתובעת שבעה שיקים בסכום כולל של 152,390 ₪, במועדי פרעון שבין 8/10/2002 ל- 8/12/2002, ולאחר מכן קיבל עמוס אליהו סך 136,891 ₪ לאחר שקוזזה העמלה בגין נכיון השיקים.
מתוך סכום החוב שולם על ידי החברה רק סך של 44,923 ₪ ולכן נותרה יתרת קרן חוב בסך של 107,467 ₪.

מנהל התובעת טען, כי ביום 25/11/2002 הגיעו למשרדו עמוס אליהו והנתבע והוא הסכים להוריד כמה אלפי שקלים מסכום החוב ולפיכך נתן לו עמוס אליהו ארבעה שיקים על סך 26,000 ₪ כל אחד ובסה"כ 104,000 ₪, ובאותו מעמד חתם הנתבע על גב השיקים כערב.

ב) התובעת טענה, כי עמוס אליהו/החברה לא עמדו בתשלום החוב, ואף נערכה פגישה בחודש מרץ 2003 אצל אדם בשם יעקב ג'רבי על מנת ולנסות ולפתור את בעיית החוב, ובאותה פגישה לא היתה כל הכחשה מצד הנתבע באשר לערבותו לשיקים.
ג) התובעת טענה, כי הנתבע חתם על ערבותו לשיקים מרצונו החופשי ללא כל הפעלת לחץ או אמצעי פסול ולפיכך עליו לשלם את החוב מכח ערבותו.
5. תמצית טענות הנתבע:
א) הנתבע הכחיש כל קשר לשיקים נשוא התביעה.
לטענתו, הוא ביצע באופן אישי במהלך מספר שנים נכיון שיקים אצל התובעת, ועמד בכל חובותיו כלפי התובעת.
כל שעשה הנתבע הוא להכיר בין התובעת ובין עמוס אליהו מנהל החברה על מנת שהחברה תוכל לבצע נכיון שיקים אצל התובעת.

ב) הנתבע טען, כי הוא לא נתן כל הסכמה בעל פה לערוב לחובו של עמוס אליהו/החברה, ולא ראה עצמו כלל קשור לאותו חוב.
אלא, שבחודש מרץ התקשר אליו בוריס מטעם התובעת ואיים עליו שאם עמוס אליהו לא ישלם את הכסף, הוא יבוא אליו הביתה "ויסגור עימו חשבון".
ובעקבות אותה שיחה החלה מסכת איומים והפחדות מטעם התובעת, ובריונים הגיעו למפעל שלו ואיימו עליו.
כעבור מספר ימים, מפחד האיומים, הוא יזם פגישה במשרדה של התובעת בתל אביב, וניגש למשרד יחד עם עמוס אליהו, ובאותה פגישה תקפו נציגי התובעת את עמוס אליהו וגרמו לו לחבלות עד שעמוס אליהו ברח מהמשרד.
אחרי שעמוס אליהו ברח מהמשרד אילצו נציגי התובעת את הנתבע לחתום על גב השיקים והוא חתם על השיקים מפחד וחשש שגם אותו ואת משפחתו יתקפו.
ולפיכך, חתימתו נובעת מתוך אילוץ וכפיה ואינה מחייבת.

עוד טען הנתבע, כי בהעדר חוזה בכתב כמתחייב על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג, אין כל התחייבות שלו כלפי התובעת ואין יריבות בין הצדדים.
6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן:
א) השאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא:

האם חתימתו של הנתבע על גב השיקים היא חתימת ערבות מחייבת או שדינה להתבטל מכח הוראות פרק ב' לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973.

הנתבע לא הכחיש שהוא זה החתום מאחורי השיק, אלא נסיבות החתימה הן אלו השנויות במחלוקת.
טענת הנתבע היא טענה מסוג "הודאה והדחה".
הנתבע מאשר כי חתם על גב השיקים, אך בכל זאת הוא אינו מחויב מכח חתימתו זו.

ב) במקרה דנן, לאחר שנשמעו ההוכחות בתיק, שוכנעתי כי הנתבע הוכיח כי דין "ערבותו" להתבטל מחמת הכפיה עפ"י סעיף 17 לחוק החוזים, אך לא בשל טענת עושק כמשמעותה בסעיף 18 לחוק החוזים.

ג) על פי סעיף 17 ו- 18 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973:
"כפיה:
א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.

עושק:
מי שהתקשר עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
ביהמ"ש בע"א 2299/99 אברהם שפיר נ' חב' דיור לעולה, פד"י נ"ה (4) 213, 234 - 235, הביא מדברי ביהמ"ש העליון בע"א 1569/93 יוסי מאיר נ' פרנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מ"ח (5) 705 בעמוד 719 שם התייחס ביהמ"ש לבעיתיות בהבחנה בין לחץ כלכלי לגיטימי ובין לחץ כלכלי ההופך לכפיה.
"בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה.
עניננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי - חברתי - כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם".

יפים לענין זה גם הדברים שנאמרו בע"א (חיפה) 4710/98 משה משה נ' א.ש.ט.ס ייזום ושיווק בע"מ ת-ק - מ"ח 98 (3) 1630.
"... לא כל חתימת הסכם שתנאיו גרועים - לכאורה - מתנאי השוק, מעידה על החותם כי פעל תחת לחץ.
יתרה מזו, יכול אדם לחתום על חוזה, על שטר וכל כיו"ב מחמת לחץ כלכלי או אישי בו הוא נתון, ובכל זאת לא יגיעו הדברים עד כדי עושק או כל עילת ביטול דומה.
טול, דרך משל, אדם הנתון במאסר, אשר לצורך גיוס הסכום הנדרש לשחרורו בערבות מוכר הוא נכס מנכסיו, כלום יכול אתה לומר כי מכירה זו נעשתה מחמת כפיה או עושק? הן הברירה - בידו היתה.
להנחת דעתו של המערער, הסבור כי לא התקשר בהסכמים עם המשיבה מרצונו החופשי, אוסיף ואומר כי הכפיה (סעיף 17 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973) והעושק (שם, סעיף 18) אינם נמדדים בקנה מידה סובייקטיבי.
אין אמונתו של אדם כי אולץ להתקשר בחוזה מביאה לידי הכרה ביכולת ביטולו, והדרך מאמונה זו ועד למתן גושפנקה משפטית לה - רחוקה וזרועת מוקשים".

ביהמ"ש העליון ב

פסק דין
מיום 28/3/2004 ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב ואריה דגן תק - על 2004 (1), 2819, הרחיב לגבי עילת ה"עושק" מסעיף 28 לפסה"ד, שם נאמר:
כי לצורך ביטול חוזה בטענת עושק יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים!
1) 1) חולשתו של אחד המתקשרים - הבאה לכלל ביטוי במצוקה בחולשה שכלית או גופנית, או בחוסר נסיון.
2) 2) מודעותו של המתקשר ל"חולשה" זו
3) 3) ניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (סעיף 18 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973). עילת הביטול קמה בהצטרפותם של כל היסודות הללו.
יסודותיה של עילת העושק אינם רק יסודות מצטברים, הם גם "שלובים זה בזה ככלים שלובים" (ראו דברי כב' השופט י. טירקל בע"א 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון פד"י ל"ו (1) 762, 767). תנאים גרועים במיוחד עשויים לעורר חשש בדבר שלמות הרצון של המתקשר הנפגע.
"חולשה" חמורה של הנפגע, מחייבת בדיקה קפדנית של סבירות התנאים שנקבעו בהסכם. ניצול קיצוני של חולשה מטיל אף הוא צל על ההסכם ומחייב הארה קפדנית של התנאים שנכללו בו. קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשוי לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בו, בהסכם היסודות האחרים, המקימים את עילת העושק (ראה; פרידמן וכהן, חוזים, הוצאת אבירם, 1992, בעמ' 976, ו- 980, ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 261 - 253 ע"א 3156/98 יצחק בן ישי נ' אלכס ויינגרטן ואח' פ"ד נ"ה (1) 939).
ד) במקרה דנן, הנתבע אינו סובל מחולשה כלשהי המקימת את התנאי הראשון הנחוץ לקיומיה של עילת העושק - ולפיכך, אין דין ערבותו להתבטל מחמת עושק.

ה) ה) באשר לעילת הכפיה:
אני סבורה כי במקרה דנן, הוכיח הנתבע כי הוא חתם על גב השיקים מכח נסיבות העונות להגדרת "כפייה" כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים חלק כללי.
הנתבע העיד במפורט כיצד ראה שנציגי התובעת תוקפים את עמוס אליהו עד שעמוס אליהו ברח מהחדר והתגלגל במדרגות, והוא נדרש על ידי נציגי התובעת לחזור חזרה לחדר, ולאחר שראה כי האיומים מתממשים וכבר נוכח לדעת שאין אלו איומים בעלמא אלא זה עתה ספג עמוס אליהו מכות בגין החוב, הוא "הסכים" לחתום על גב השיקים.
אין מדובר בחתימה בנחת כאשר כל הפרטים של הערב ניתנים לתובעת, אלא הנתבע חתם ובלבד שיוכל כבר להשתחרר מאותו מעמד מפחיד, ומר קובה אישר בעדותו כי מספר תעודת הזהות של הנתבע מולא בכתב ידו או בכתב ידה של פקידתו. (אשר לא היתה בחדר באותו מעמד וממילא מספר תעודת הזהות לא מולא באותו מעמד של החתימה על גב השיקים). הפרטים היו ידועים לתובעת מתוך עסקאות קודמות שאכן נעשו בין הנתבע והתובעת.
הנתבע הסביר יפה כיצד הגיעו אליו נציגי התובעת למפעל שלו, הכניסו אותו למשרדו, והוא הבין כי הם מאיימים על חיי ילדיו. (ראה עמוד 4 שורות 3 - 6 , וכן עמוד 6 שורות 3 - 12 לפרוטוקול), אין צורך במכות פיזיות על מנת שהנתבע ירגיש מאוים.
ואני מאמינה לנתבע כי הוא אכן חש מאוים בנסיבות הקיימות.

ו) יודגש ויצוין, כי הנתבע טען שבוריס מטעם התובעת איים עליו.
אותו בוריס נכח במהלך כל הדיון ואין ספק שהוא בקיא ויודע את העובדות נשוא התיק, אולם הוא לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ולא העיד וממילא טענותיו של הנתבע באשר לתחושותיו בעקבות האיומים לא נסתרו.

עוד יצוין כי במהלך הדיון כפי שנתתי לכך ביטוי בפרוטוקול (ראה עמוד 8 שורה 29) התפרץ אותו בוריס פעמים רבות כלפי העד במהלך הדיון, ואף הנתבע העיד כי כאשר בית המשפט ביקש מהצדדים לנסות ולנהל משא ומתן בתחילת הדיון, איימו עליו בנוכחות עורך דינו ובנוכחות הקלדנית איומים מפורשים.
שאלתי את ב"כ התובעת אם הוא מבקש להעיד את עורך דין אורנשטיין ב"כ הנתבע באשר לאותם איומים, שכן אם התובעת רוצה להכחיש טענות אלו, הרי ניתן היה להכחישם באמצעות מי שהיה לכאורה עד לאותם איומים, אך ב"כ התובעת ציין, כי הוא לא מבקש להעיד את עורך דין אורנשטיין (עמוד 4 שורות 9 - 16 לפרוטוקול).

ממילא, בעת שמיעת עדויותיהם של הנתבע ועמוס אליהו ניכר היה כי הם חוששים מהתובעת ונציגיה, וכי הם חשים מאוימים.
חששם הותיר בעיני רושם כן ואמיתי ומובן לי מדוע הנתבע לא שש להגיש תלונה במשטרה סמוך לתחילת האיומים כנגדו.
ורק לאחר שהוגשו השיקים ללשכת ההוצל"פ ובלחץ עורך דינו, הוא הסכים בסופו של דבר להתגבר על חששו ולהגיש תלונה.

ז) מכל מקום, המחלוקת היא עובדתית בעיקרה.
ואני מאמינה באופן חד משמעי לנתבע באשר לגרסתו הנוגעת לנסיבות החתימה על גב השיקים.

ח) התובעת ביקשה להסתמך על עדותו של יעקב ג'רבי.
אותו מר ג'רבי הוא אדם ששני הצדדים הכירו, והם פנו אליו על מנת שיעזור להם לסיים את הסכסוך הכספי.
מר ג'רבי ציין בתצהירו, כי התקיימה פגישה במשרדו בחודש מרץ 2003 ובאותה פגישה נכחו קובה, עמוס אליהו, הנתבע והוא.
ולטענתו המחלוקת היחידה היתה אם שולמו חלק מהכספים במסגרת העסקה לנכיון שיקים ואם לאו, וכי במהלך הפגישה לא נטענה כל טענה על ידי הנתבע ולפיה הוא לא ערב לשיקים אלא הנתבע ביקש להשתחרר מערבותו מסיבות שונות.

מחקירתו הנגדית ניתן להבין כי מר ג'רבי לא ראה את השיקים נשוא התביעה אלא הוצג בפני
ו שיק על סך 100,000 ₪, ודובר על ערבות לאותו שיק (עמוד 13 שורות 10 - 11 לפרוטוקול)
עוד טען, כי באותה פגישה נאמר על ידי הנתבע שהוא כבר שילם 75,000 ₪ מתוך הערבות ולכן נותרה יתרת חוב של 25,000 ₪, ואילו מר קובה טען שכל יתרת החוב קיימת.

שני הצדדים לא טוענים כי שולם סך 75,000 ₪ על חשבון החוב ונותרה רק יתרה של 25,000 ₪, ולפיכך, זו כלל לא היתה המחלוקת בין הצדדים באותה ישיבה.
ויתכן שמר ג'רבי לא זוכר מה דובר באותה ישיבה בדיוק.
זאת ועוד, אם אכן ראה מר ג'רבי שיק על סך 100,000 ₪ הרי אין זה בכלל השיק נשוא התיקים שבפני
נו, אלא אותו שיק בטחון שנתן עמוס אליהו לתובעת ושבגינו נפתח תיק הוצל"פ אחר (אותו תיק הוצל"פ שצוין בפרק ו' סעיף 7 לבקשה לביצוע שטר).
אין חולק על כך, שעל אותו שיק לא חתום כלל הנתבע.
מכאן, ניתן להגיע למסקנה ולפיה מר ג'רבי לא נכנס לעובי הקורה במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, בתיק שבפני
, ומכל מקום, אני מאמינה לנתבע כי באותה ישיבה כלל לא הועלה לדיון ענין חתימתו על השיקים אלא נעשתה פגישה על מנת לנסות ולהגיע להסדר חוב של עמוס אליהו.
הן עמוס אליהו והן הנתבע (עמוס אליהו לא נכח במהלך עדותו של הנתבע) העידו כי באותו יום של הישיבה מיהר הנתבע כיון שהיה צריך ללכת להלוויית אחיינו והיה רק דקות ספורות באותה ישיבה.
מר ג'רבי לא זכר אם אכן כך הדבר, ומכל מקום, טענה זו לא נסתרה.

אינני מאמינה לכך שהנתבע הסכים לערוב בעל פה להתחייבויותיו של עמוס אליהו.
כל הצדדים הסכימו על כך שהנתבע שילם לתובעת עד השקל האחרון את כל חובותיו במהלך עסקאות ניכיון השיקים שבוצעו בין הצדדים במהלך השנים.
וגם מר ג'רבי ציין, כי הוא מכיר את הנתבע כאחד שעומד בהתחייבויותיו.

הנתבע גם ביצע עסקאות נכיון שיקים אצל התובעת בשיקים שהוא קיבל מעמוס אליהו/החברה.
ועל כן, לא מקובלת עלי טענתו של מר קובה ולפיה הוא לא היה מסכים לקבל שיקים של עמוס אליהו ללא ערבותו של הנתבע, שכן האינפורמציה על עמוס אליהו/החברה היתה שלילית.
הרי הוא ביצע בעבר כבר ניכיונות לשיקים אלו, ולא היתה כל בעיה עם אותם שיקים.

ט) זאת ועוד, אם אכן הוא ידע מלכתחילה שמצבו של עמוס אליהו/החברה קשה, והיתה לו כוונה שהנתבע יערוב לכל התחייבויות החברה, הרי שהוא היה צריך להחתים את הנתבע מראש על כתב ערבות או על כתב התחייבות לכל חובותיה של החברה.
בסיכומו של ענין, אני מאמינה לנתבע כי אכן הוא חתם על גב השיקים בנסיבות העולות כדי כפייה כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים [חלק כללי] ולפיכך, חתימתו בטלה ואין כל מקום לחייב אותו בתשלום כלשהו מכח חתימתו זו.
לאור מסקנה זו, הרי שאין מקום לנתח את הטענות נוספות שהועלו ע"י ב"כ הנתבע באשר ל"תקינותה" של הבקשה לביצוע שטר, וכן טענות נוספות שהועלו בסיכומים.

7. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות.

ב) התובעת תישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ + מע"מ.

ג) תיק הוצל"פ 9-03-06812-16 כנגד הנתבע - יסגר.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ח' בכסלו, תשס"ה (21 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 40271/03 ב. ק. אופק טרייד שיווק ומסחר בע"מ נ' עיני יוסף (פורסם ב-ֽ 21/11/2004)