פסקי דין על אילן סלע | פסקי דין על רגינה בהיר | פסקי דין על נוה אונו הותיקה

9618-08/13 תאמ     16/03/2014




תאמ 9618-08/13 אילן סלע, רגינה בהיר נ' נוה אונו הותיקה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 9618-08-13 סלע ואח' נ' נוה אונו הותיקה


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
עדי הדר


תובעים

1
.
אילן סלע

2
.
רגינה בהיר


נגד


נתבע
ת

נוה אונו הותיקה




פסק דין


1. לפני תביעה קונה של דירה ותובע נוסף , חתנה , נגד מוכרת הדירה לפיצוי בגין מטרד ליחיד עקב פריצת שער בחומה החוצצת בין חניות הצמודות לדירת התובעת לבין דירה שכנה.

2. החתן ייצג התובעת בתביעה שהגישה עובר להגשת תביעה זו בגין מספר עילות וביניהן עילת התביעה כאן נגד הנתבעת ולטענת התובעים התביעה הקודמת נמחקה והתובע הוא הקונה האמיתי והמחזיק בדירה.

3. הנתבעת טענה שהעילה נטענה , נדונה והוכרעה ב

פסק דין
שניתן בתביעה הקודמת שהגישה התובעת , אין יריבות בינה לבין התובע ולגוף התביעה אין להיענות לה שכן התובעת ידעה כאשר רכשה הדירה כי אושרה תכנית שינויים לפיה בחומה הצמודה לחניות יהיה שער כניסה.

4. בדיון שהתקיים בפני
, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לא ישמעו ראיות וכי יוגשו סיכומים בלבד.

סיכומי התובעים

5. התובעים טענו כי על זיכרון הדברים שנחתם לרכישת הדירה עובר לחתימת הסכם הרכישה חתמו התובע ואשתו וכי לנתבעת היה ברור כי החוזה הינו לטובת צד ג.

6. עוד טענו , כי במהלך המו"מ והן בנספחי החוזה שטח החניה היה מתוחם בחומה רציפה ללא שער. התובעים הפנו לעניין זה לנספח "
a
" להסכם המכר ולבקשה להיתר בניה שצורפה כנספח "
b
" שהם תשריטים בהם מסומנת החומה כרציפה.

7. לטענת התובעים , הנתבעת כרתה עסקה נוגדת עם רוכש הדירה הסמוכה
ובה הסכימה לפרוץ שער בחומה החוצצת בין אותה דירה לבין חניות התובעת שמופיעה בנספח להסכם המכר כרציפה ולצורך כך הגישה בקשה לשינוי שאושרה כחודש לאחר חתימת הסכם הרכישה של דירת התובעת.

8. התובעים טוענים כי מהלך זה גרם לשתי עוולות , גניבת שטח מהתובעים והוספת שכן חדש וטענו כי התאורה אל השער שנפתח מתבססת על החשמל הפרטי של התובע ומשולמת על ידו וכי תאורת הרחוב מופנית כלפי הרחוב ולא כלפי החניה.

9. בנוסף לגזילת החשמל , התובעים טענו למטרדי אשפה , הפרשות מכלבה וסיכון כי בעתיד המרתף שאליו מוביל השער יושכר לבעל מקצוע חופשי.

10. לעניין הדיון המשפטי הראשון בתיק 40270-03-11 (להלן: "התיק הראשון") התובעים טוענים כי היא הוגשה "פורמאלית" ע"י התובעת שכן היא חתומה על החוזה , אך נוהלה בהעדרה ע"י התובע ובנוכחותו בלבד שהרי "התובעת 2 כלל אינה מעורבת ואינה מתגוררת בנכס".

11. עוד טוענים התובעים כי" בפסק הדין שניתן ברובו על דרך הפשרה (למעט שתי עילות)
, הנתבעת נמצאה חייבת כולל עוולת השטח הפרטי שנגזל מהתובעים והוסב לשטח ציבורי בעסקאות נוגדות ע"י הקבלן הנבל".

12. התובעים מוסיפים וטוענים כי עילת המטרד ליחיד נדחתה "במעמד צד אחד בנימוק פרוצדוראלי" שכן לא התובעת שם וכאן לא העידה שם על המטרד שנגרם לה.

13. התובעים מוסיפים וטוענים כי לא מתקיים השתק עילה שכן התובע לא היה צד להליך ומכיוון שההכרעה לא הייתה לגופה של עילה.

14. התובעים אישרו כי בכתב התביעה כאן כתבו בשוגג כי התביעה שם נמחקה בשעה שנדחתה.

15. לעניין טענת היריבות נטען כי קיים חוזה בין התובע לבין הנתבעת על דרך ההתנהגות והפנו לפסיקה של בימ"ש העליון לפיה עולה לטענתם כי ביחסים משפחתיים הרישום והמש"ח אינם חזות הכל וכי רישום דירות ע"ש בני משפחה מהווה האמצעי המשפטי והחוקי הנפוץ ביותר בכל תכנוני המס.

16. עוד נטען כי בשתי תביעות קודמות בימ"ש לא נזקק לזעקת הקוזאק הנגזל של הנתבעת ולא שעה לה.

17. עוד נטען כי מכיוון שבתביעה הקודמת הנתבעת לא טענה בסיכומיה לגוף התביעה , אלא טענה דיונית בלבד , חל עליה השתק פלוגתא או השתק שיפוטי.

18. לעניין הנזק התובעים חישבו עלות החשמל למשך עשרות שנים לסך של 25,000 ₪ והסבירו כי הנזק בגין שאר המטרדים חושב על דרך אומדנא.

19. התובעים ביקשו לחייב הנתבעת בהוצאות לדוגמא בגין טענות שקר מחוצפות ונשנות.

סיכומי הנתבעת

20. הנתבעת שבה על טענתה כי בגין אותה עילת תביעה ניתן

פסק דין
ושולם פיצוי לתובעת.

21. הנתבעת הפנתה בימ"ש לכך שהתובעים אישרו בדיון כי התביעה נדחתה ולא נמחקה וכן ביקשה לדחות תביעת התובעת ולחייבה בהוצאות.

22.
הנתבעת שבה על טענתה כי אין בינה לבין התובע יריבות ולחלופין הוא חליף של התובעת וקיים נגדו מעשה בי דין.

23. הנתבעת שבה וטענה כי התובעת היא הקונה והפנתה בימ"ש להחלטת ביניים של בימ"ש בעניין זה.

24 . עוד טענה הנתבעת שהתובעת כלל לא הגישה תצהיר התומך בגרסת התובע לעניין זהות הקונה האמיתי.

25. הנתבעת טענה לעניין הסתמכות התובעים על זיכרון הדברים כי מסמך זה לא הוגש ובקשת התובעים להוספת ראיות נדחתה.

26. הנתבעת טענה כי בניגוד לטענת התובעים טענה טענות לגוף התביעה וכי הפנתה לטענות אלה בכתב הגנתה.

27. הנתבעת טענה כי שטח החניה הינו מחוץ לגדר של החצר של בית התובעת.

28. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת חתומה על תוכנית מכר בה רואים כי מסומן במשבצות שביל עם זיקות הנאה הדדיות בדיוק בשטח הנוגע לחניות הצמודות וכי השער לשכן הנו לפי תוכנית שינויים שאושרה לפני המכר.

29. עוד טענה הנתבעת כי אין לפריצת השער שום משמעות נזיקית בפועל שכן לתובעת הובטח שטח חניה מוצמד ואכן רק לה מותר לחנות שם.

30. הנתבעת דחתה הטענה לעניין החשש לשימוש עתידי במרתף שכן לתובעת תהיה עילת תביעה ככל שהחשש אכן יתממש.

31. לעניין חיוב בהוצאות , הנתבעת ביקשה להביא בחשבון דחיית בקשות התובעים למחוק התובעת ולהוסיף ראיות ו"עזות המצח היתרה שהייתה בעצם הגשת תביעה זו לאחר שמשפחה זו תבעה בגין אותה עילה וקיבלה פיצוי ב

פסק דין
כבוד השופט קורן".
32. כמו כן , הנתבעת הפנתה בימ"ש לשיחה שהתקיימה לאחר הגשת התביעה בה העמיד ב"כ הנתבעת התובע על טעותו לעניין טענתו בכתב התביעה כי התביעה נמחקה בתיק הקודם ולעובדה שתחת למחוק התביעה , התובעים עמדו על תביעתם ולבסוף התברר כי התובעת זכתה בפיצוי על כלל תביעתה.

סיכומי תשובה

33. התובעים טענו כי הנתבעת הלינה על אי צרוף זיכרון הדברים , אך הודתה שהתובע חתם בעצמו על בקשת הרכישה.

34. התובעים טענו כי לא צורף תצהיר של התובעת שכן התובע הינו בעל הידע הטוב ביותר.

35. התובעים שבו וטענו כי דיני החוזים וחיובי הנתבעת הנגזרים ממנו אינם תלויים כלל ועיקר במש"ח.

36. כמו כן טענו כי הנתבעת הפרה שלושה עקרונות על במערכת המשפט כלהלן:

37. פעלה בחוסר תום לב קיצוני בכך שטענה לחוסר יריבות עם התובע שכן על פי הפסיקה זעקת ההגינות כופפה את דרישת הכתב.

38. כלל "אין החוטא יוצא נשכר" ."כאשר התובע 1 ממשיך לשלם עד יומו האחרון את חשבון החשמל בגין עוולת הנתבעת בעסקאות הנוגדות ולסבול מהמטרדים שהשיתה עליו".

39. דיני השתק ומניעות ממי שהתנהל בפועל מול בעל דין כצד יחידי לחוזה לכל דבר ועניין.

40. התובעים טענו כי הנתבעת טוענת לצורך שלילת יחסים חוזיים כי התובע הינו זר ולעניין טענת מעשה בי דין טוענת לזהות הצדדים.

41. התובעים ניתחו את פסק הדין של כבוד השופט קורן וטענו כי הכריע דיונית כלפי התובעת , הכרעה שאינה חלה על התובע "ונקבע פוזיטיבית בבחינת השתק פלוגתא , כי עקב כך לא יהווה חליף. זהו

פסק דין
לכל דבר ועניין."

42. התובעים שבו וטענו כי התובע לא קיבל תמורה בעילה זו.

43. התובעים טענו כי יש למחוק כתב ההגנה מכיוון שהנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לטענה בעניין זה שהופיעה בסיכומיה.

44. התובעים דחו הטענה לגוף התביעה וטענו שהמשבצות בתשריט מציינות ריצוף החניה ולא זיקת הנאה וכי זיקת ההנאה מתייחסת לשני מגרשים מחוץ לגבול התובע.

45. התובעים טענו שיש לדחות הטענה לפיה ידעו על המצב התכנוני בנימוק שאינה מבוססת בראיה.

46. לעניין חיוב בהוצאות , התובעים טענו שהנתבעת הרחיבה חזית בסיכומיה והפנתה לסעיפים שונים בסיכומיה.

דיון והכרעה

47. דין התביעה להדחות שכן בפתיחת התביעה נטען כי היא מוגשת "כעת בשנית שהרי מחיקת עילה אינה דחייתה" , אולם התברר שהנחה זו בטעות יסודה והתובעים הודו בכך ולכן אין לדון שוב באותה עילה וזאת בין אם נדחתה מסיבות דיוניות כגישת התובעים ובין אם התקבלה כגישת הנתבעת.

48. לא מצאתי תימוכין בתיק הראשון לטענת התובעים כי פסק הדין שניתן על דרך הפשרה לא כלל העילה בתיק זה
, אולם גם אם יש לפרש דברי בימ"ש שם לפני מתן פסק הדין כהכרעה כביכול , הרי אין לקבל הטענה שמרגע שהעילה נדחתה מטעמים דיונים , עקב העדר עדות מטעם התובעת , ניתן לשוב ולהחיות העילה
ע"י תיקון המחדל הדיוני בתביעה חדשה.

49. התובעים טוענים בהרחבה בסיכומיהם לעניין היות התובע הרוכש האמיתי של הדירה וכי אין השתק עילה כי התובע לא היה בעל דין בתביעה הקודמת , אולם גם אם היו מתקבלות טענות אלה , אין בהן להועיל לתובעים מכיוון שהתובע ייצג התובעת בתיק הקודם , אך לא מצא לבקש לשנות כתב התביעה ולהוסיף עצמו כתובע. הדעת לא סובלת שתובע ייצג תובע אחר ויסכור פיו לעניין עילת תביעתו כקונה או כמחזיק וכאשר תדחה עילה כלפי התובע אותו הוא מייצג , ישוב ויטען בגין אותה עילה , הפעם כאשר הוא התובע.

50. למעלה מן הדרוש יצוין שאין לקבל הטענה כי התובע הוא צד לחוזה הרכישה.

51. אין חולק שבחוזה המכר מופיעה התובעת כרוכשת ולא התובע ואין חולק שכך גם דווח לרשויות מיסוי מקרקעין וכי כך נרשם במרשם הזכויות.

52. התובע טוען שעל פי הלכת קלמר , גם אם אין חוזה בכתב בינו לבין הנתבעת , אין לתפוס אותו בכגון אלה שכן זו התנהלות בחוסר תום לב מצד הנתבעת שידעה כי הוא הקונה האמיתי ולא התובעת.

53. התובע מסתמך לצורך הצדקת התנהלותו על פסקי דין שמצדיקים תכנון מס , אולם גם אם רכישת הדירה
על ידי התובעת היא בבחינת תכנון מס חוקי , אין בכך כדי לאפשר לתובע ליהנות משני העולמות גם יחד. מצד אחד לא לשלם את מלוא המס הנדרש כרוכש הדירה ומצד שני להקנות לו הזכות לתבוע כבעל הזכויות בדירה , על אף העדר חוזה בכתב.

54. יצוין שהן בעניין

פסק דין
קלמר הנזכר בסיכומי התובעים והן בעניין

פסק דין
ע"א 579/83 ה' זוננשטיין ואח' נ' אחים גבסו בע"מ קבלני בנין ואח’,
פ"ד מב (2) 278 הנזכר ב

פסק דין
קלמר , נבחנה השאלה מי ביקש ליהנות מהטבת המס כשיקול לבחינת תום הלב של הצדדים.

55. בפסק הדין בעניין קלמר , צוין כי המערער שם ביקש להימנע מתשלום מס שבח שכן קנה המקרקעין שנה לפני כריתת חוזה הקומבינציה על דרך התנהגות. מכאן שניסיונו ליהנות מהטבת מס מצד אחד ומיתרונות דרישת הכתב מצד שני עורר את זעקת ההגינות.

56. בענייננו , התובע מודה שהוא
זה שביקש ליהנות מהטבת המס ולכן לא מתעוררת זעקת הגינות כאשר המחיר להנאתו מהטבת המס הינו אובדן זכויותיו כרוכש.

57. יצוין שגם לגופה של הטענה למטרד ליחיד , אין בה ממש.

58. עילת מטרד ליחיד על פי סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין (נח) קמה מרגע ש"אדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם".

59. ראשית , לא נראה כי פתיחת שער מול חניה עולה כדי הפרעה של ממש לשימוש בחניה ולא הובהר והוכח
כיצד הכלב והאשפה מפריעים הפרעה של ממש לשימוש בחניה וגורמים נזק לתובעים.

60. שנית , התובעים טוענים כי הנתבעת חטאה בעסקה נוגדת כביכול ומכאן שמכרה הדירה הצמודה לחניות התובעת לאחר והוא שמחזיק בדירה הצמודה לחניות ולכאורה נושא באחריות למטרדים הפוגמים כביכול בשימוש של התובע בחניות ובהנאה מהם.

61. הטענה לעניין תשלום חשמל ממנו נהנית הנתבעת כביכול מקומה בתביעה מכח עשיית עושר ולא במשפט , אם כי גם בעניין זה מקומה לכאורה להיות מופנית למי שמחזיק בדירה הצמודה לחניות התובעת ואשר נהנה כביכול מאותה תאורה.

62. לכל אלה יש להוסיף החלטת התובעים לא להעיד עדים מטעמם שעה שנטל ההוכחה רובץ עליהם.

63. לכאורה לנוכח ההסכמה הדיונית שייתרה הצורך לשמוע ראיות מן הראוי לפסוק הוצאות על דרך הצמצום , אולם מנגד יש ליתן הדעת לבקשות הרבות שהגישו התובעים ללא הצדקה ולהטחת כינויי גנאי בנתבעת ובא כוחה שחלקם צוטטו לעיל.

64. אשר על כן , התביעה נדחית והתובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט בסך 12,000 ₪ צמודים כדין מיום מתן פסק הדין.







ניתן היום,
י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 9618-08/13 אילן סלע, רגינה בהיר נ' נוה אונו הותיקה (פורסם ב-ֽ 16/03/2014)