פסקי דין על עו"ד יצחק חג'אג' | פסקי דין על אירו-סאט השקעות | פסקי דין על אברהם נמדר ואח' | פסקי דין על ה.י.ו. אסטבלישמנט | פסקי דין על רב רון להשקעות |

54547-05/13 א     31/03/2014




א 54547-05/13 עו"ד יצחק חג'אג', אירו-סאט השקעות בע"מ, אברהם נמדר ואח' נ' ה.י.ו. אסטבלישמנט, רב רון להשקעות בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


31 מרץ 2014
ת"א 54547-05-13 ה.י.ו. אסטבלישמנט
. ואח'
נ' אירו-סאט השקעות בע"מ
ואח'




בקשה מס'

4


בפני

כב' השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי

מבקשים

1.

עו"ד יצחק חג'אג'


ע"י עו"ד אורן מאור


2. אירו-סאט השקעות בע"מ
3. אברהם נמדר


4. רון יאיר פלד

ע"י עו,ד גיל וויאקובסקי


נגד

משיבים


1. ה.י.ו. אסטבלישמנט
2. רב רון להשקעות בע"מ


ע"י עו"ד יוסי כהן





החלטה


החלטה
לפני בקשות מטעם הנתבע 4 והנתבעים 1-3
בהליך העיקרי (להלן: "המבקשים"), לחייב את המשיבות (התובעות) בהפקדת ערובה, להבטחת תשלום כל הוצאות המבקש, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם, בסך שלא יפחת מ- 600,000 ₪ (הנתבע 4) או 1,000,000 ₪ (הנתבעים 1-3).


התביעה

1.
עניינה של התביעה בשני הסכמי מכר מקרקעין, שנחתמו ביום 5.4.06 בין התובעות לבין הנתבעת 1, אשר כוללים בשניהם סעיף זהה (סעיף מס' 11), שעניינו "השתתפות ברווחים ביחס לתב"ע משביחה". בהתאם לסעיף זה, הוסכם כי אם יעלה בידי הצדדים לאשר תכנית המשביחה את המקרקעין נושא הסכמי המכר, בזכויות בנייה מעל 310% - בהשוואה לזכויות הבניה הקיימות במועדת חתימת ההסכמים הנ"ל - אזי הצדדים להסכם המכר יהיו שותפים שווים ברווחים שיתקבלו בגין אותה השבחה עודפת.

2.
לטענת התובעות, בסמוך לאחר חתימת ההסכמים, החלה הנתבעת 1 בשיתוף עם המשיבים האחרים, לתכנן לבדה את הפרויקטים שבכוונתה לבנות על המקרקעין, ולקדם תכניות לניוד זכויות במקרקעין, באופן שרוקן מתוכן את ההתחייבות החוזית כלפי המשיבות.

3.
נוכח ההפרות הנ"ל מצד הנתבעת 1, הגישו התובעות כנגדה ביום 27.10.08 תובענה בה"פ 915/08,
שבה ביקשו ליתן מספר סעדים הצהרתיים וצווי עשה, אך בעוד התביעה תלויה ועומדת הועברו זכויות הבניה של הנתבעת 1 במקרקעין
לאחרים, באופן שגרם לתובעות נזקים, שאת הפיצוי בגינם, בסכום
שלצרכי אגרה הועמד על 23,000,000 ₪ הם מבקשות בתביעתם.

הדרישה לחיוב בערובה

4.
המבקשים הגישו כתב הגנתם ובקשה לחיוב המשיבות בערובה.
הנתבע 4 הפנה לכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לפיו תחויב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. לדבריו, אי הפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והוא יחול רק מקום בו החברה התובעת הוכיחה את איתנותה הכלכלית, או מקום בו נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה. לדברי המבקש, מדובר בתביעה לתשלום פיצוי עתק ומופרך בטענה של "הברחת" זכויות בניה. התביעה הוגשה גם נגדו, למרות שמעורבותו מסתכמת בכך ששימש כבא-כוחן של המשיבות בעת כריתת הסכמי המכר ואינו צד להסכמים אלה.

5.
לטענת המבקש, סיכויי התביעה הם אפסיים והמשיבות נעדרות יכולת כלכלית. המשיבה 1 הינה חברה זרה, שמקום מושבה במדינת ליכטנשטיין, והיא נמצאת בהליכי פירוק. המשיבה 2 הינה "חברה מפרת חוק", שאינה משלמת אגרות שנתיות לרשם החברות, ונשלטת במלואה על ידי חברה זרה, אשר לא ידוע על נכסים שלה הנמצאים בארץ ועל היקף פעילותה. המבקש אף מציין בתצהיר התומך בבקשתו, כי על פי פרסומים בכלי התקשורת ובעיתונות הכלכלית, שתי החברות הינן בשליטת חברות שבבעלותו או בניהולו של מר יורם גלובוס. חברות אלה מצויות בקשיים כלכליים ונגד חלק מהן אף הוגשו בקשות פירוק.

6.
בבקשה צוין, כי "למעלה מן הצורך" יש לקבל את הבקשה גם לאור תקנה 519 לתסד"א, אך מדובר בבקשה שאין מקום לדון בה, לאור העובדה שהתובעות הינן חברות והסעיף הרלבנטי החל עליהן הוא סעיף 353א לחוק החברות.

7.
נתבעים 1-3 טוענים בבקשתם טענות דומות לטענות הנתבע 4 ומדגישים, כי מדובר בתביעת סרק, המהווה מיחזור של המרצת הפתיחה שהוגשה בשנת 2008 ונמחקה על ידי המשיבות עצמן.

תגובת המשיבות

8.
המשיבות טוענות כי מדובר בבקשה מקוממת ובלתי ראויה, המהווה ניסיון ציני לנעול את דלתות בית המשפט בפני
הן, חרף מעשיהם החמורים של המבקשים, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה.

9.
לגופו של ענין, טוענות המשיבות כי מדובר בתביעה מוצקה, הנסמכת על חוות דעת מקצועית ורצינית. חששם של המבקשים לאי-תשלום הוצאותיהם הוא חשש תיאורטי בלבד, לאור העובדה שהמשיבות נשאו בסכום אגרה נכבד ביותר בסך של 287,000 ₪ (מחצית ראשונה) וישלמו גם את המחצית השניה; והעובדה ששכר הטרחה של בא-כוחן ישולם כולו על פי תוצאות ההליך – דבר המלמד על כך שהם בטוחים בסיכוייה של התביעה.

תשובת המבקשים

10.

בתשובת המבקש 4 נאמר, כי המשיבות לא צירפו ולו מסמך אחד שיתמוך בטענתן, כי יש ביכולתן לשלם את הוצאות המבקשים, אם יזכו בדין, בתואנה כי מדובר במידע "עסקי ורגיש", שבחלקו כפוף להסכמי סודיות. המשיבות רק הציעו, כי מר גלובוס באמצעות חברת ג.ג אולפני ישראל ירושלים בע"מ וחברת גלובוס גרופ בע"מ, יתחייב לערוב לכל הוצאה שתיפסק, אם תדחה התביעה, והצעה זו אין לקבל. תשובה דומה הוגשה גם מטעם המבקשים 1-3.


הדין הנוהג

11.
סעיף 353א לחוק החברות, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א מורנו, כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבע:
א.
החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
ב.
בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב בחברה בהפקדת ערובה.

12.
בפסק הדין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), התווה כב' השופט מלצר את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ובלשונו:

"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים."
(סעיף 13 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ד.א.)

יחד עם האמור לעיל, הוסיף כב' השופט מלצר שתי הערות ביחס לשלב הבדיקה השני:
א.
הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת.
ב.
בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך. ניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד.

על הלכה זו חזרה כב' השופטת חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11) באומרה: "כבר נפסק בעבר כי כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבעניינו) גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 11 לפסק-הדין".

ראו גם רע"א 7706/12 עירית ירושלים נ' שירותי מזון בע"מ (7.11.12) שם נדחתה בקשת רשות ערעור, על החלטה לחייב את המשיבה בערובה על פי האמור בסעיף 353א לחוק החברות.

הנטל להוכיח יכולת כלכלית ולסתור את החזקה על פי סעיף 353א אינו תיאורטי. מצופה כי החברה תפרט באמצעות רו"ח מטעמה את רווחיה, מצב השעבודים המוטלים עליה וכיוב' (כפי שנקבע, למשל, בת.א. 8607-06-11 ארט יודאיקה בע"מ נ' גץ טלי עד שינוע בע"מ).

מן הכלל אל הפרט

13.
כאמור, הכלל על פי הוראת סעיף 353א לחוק הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. מתן פטור לחברה מהפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות החריג מוטל על כתפי החברה התובעת.

האם עמדו המשיבות בנטל לשכנע בהתקיימות אחד מן החריגים? סבורני שיש לענות בשלילה על שאלה זו. בפני
בית המשפט לא הוצגו ראיות, המעידות על יכולתן הכלכלית של המשיבות.

14.
למעשה, מלבד הודעתן של המשיבות, כי ביכולתן לשלם את ההוצאות וכי באי-כוחן מאמינים בסיכויי התביעה להתקבל, עד כדי כך שהסכימו כי שכרם
ישולם על פי תוצאות ההליך, לא הוגשה כל אסמכתא שממנה ניתן ללמוד על מצבן הכלכלי של המשיבות.
יתרה מכך, ההודעה כלל אינה מתייחסת למצבה של המשיבה 2, חברה זרה, ולאפשרות כי לא ניתן יהיה לגבות ממנה את ההוצאות שתפסקנה. המשיבות טענו אמנם, כי שילמו את אגרת בית המשפט, אך אין בכך כדי ללמד על מצבן הכלכלי.

כפי שכתבתי באחת הפרשות (ת"א 40653-12-09 יובלים- נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (31.1.11):

"על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני
בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברה בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'".

15.
בסופו של יום, לא הציגו המשיבות די ראיות אודות מצבן הכלכלי, ולכן לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח שביכולתן לשאת בהוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לזכות המבקשים בסופו של ההליך. המשיבות אף לא הוכיחו, כי סיכויי התביעה להתקבל טובים ולא עלה בידן לשכנעני, כי הבקשה לחיוב בערובה הוגשה בחוסר תום לב, רק כדי להכשיל את תביעתן (ראו לענין זה רע"א 10905/07 נאות אואזיס בע"מ נ' זיסר).

מטעמים אלה אין לפטור אותן מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

גובה הערובה

16.
שקלתי את הסכום המבוקש כערובה והגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לחייב את המשיבות להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים בסכום כולל של 500,000 ₪.

הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית תוך 20 יום מהיום.
הפקדת הערובה היא תנאי להמשך ההליכים.

בנוסף, אני מחייבת את המשיבות לשאת בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ לנתבע 4 ו- 5,000 ₪ לנתבעים 1-3.




ד"ר דפנה אבניאלי
, שופטת



ניתנה היום,
כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 54547-05/13 עו"ד יצחק חג'אג', אירו-סאט השקעות בע"מ, אברהם נמדר ואח' נ' ה.י.ו. אסטבלישמנט, רב רון להשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2014)